בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- ,1984 להבטחת הוצאות הנתבעים באם תידחה התביעה.

1. התובעת, שהינה חולה בטרשת נפוצה, הגישה תביעת רשלנות רפואית כנגד קופ"ח מכבי במסגרתה טופלה, וכנגד בית חולים בני ציון שבו אושפזה מספר פעמים. בתביעתה היא טוענת לרשלנות הנתבעים במעקב הרפואי, באבחון המחלה במועד ובטיפול הרפואי שניתן לה.

2. בתיק מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר קבע בחוות דעתו כי לא ניתן היה לקבוע בוודאות כי התובעת חולה בטרשת נפוצה עובר למועד בו אובחנה מחלתה בפועל ומכאן שלא ניתן לייחס רשלנות לנתבעות שטפלו בה במהלך השנים.

המומחה נחקר על חוות דעתו והתיק קבוע להמשך שמיעת ראיות.

3. הבקשה דנן הוגשה ע"י הנתבעים 1-3 (בית חולים בני ציון). הנתבעת 4 (קופ"ח מכבי) הודיעה על הצטרפותה לבקשה.

הנתבעים טוענים כי סיכויי התביעה קלושים נוכח קביעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט אשר לא שינה עמדתו בחקירתו הנגדית.

כן נטען כי התובעת חסרת יכולת כלכלית שכן אינה עובדת מסוף שנות התשעים, ועל כן קיים חשש ממשי שבמקרה של דחיית התביעה לא תוכל לעמוד בהוצאות הנתבעים.

הנתבעים מבקשים לחייב התובעת בהפקדת ערובה בסך שלא יפחת מ- 100,000 ₪.

4. התובעת טוענת כי הבקשה הוגשה כחמישה חודשים לאחר הדיון בו העיד המומחה מטעם בית המשפט ובסמוך (מאוד) למועד המשך שמיעת הראיות, זאת כניסיון למנוע ממנה להמשיך בניהול התיק.

עוד נטען כי התובעת לא ויתרה על חוות דעתו של המומחה מטעמה ומכאן שהעובדה כי מומחה בית המשפט קבע שאין בנמצא רשלנות אינה סותמת הגולל על התביעה, וכי חיובה בהפקדת ערובה בשלב זה יהווה מחסום עבורה מלנהל תביעתה וימנע ממנה לקבל את יומה בבית המשפט.

כן ציינה התובעת כי היא תושבת ישראל וכי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה

קלושים שכן עדיה ובכלל זה המומחה מטעמה טרם נשמעו.

5. דיון:

בבוא בית המשפט להכריע בבקשה להפקדת ערובה עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות,

שהינה זכות יסוד חוקתית (רע"א 2146/04 מד"י נ' עזבון המנוח באסל, פד"י נח(5) 865) מחד גיסא, לבין האינטרס להגן על הנתבע מפני תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו במקרה שהתביעה תידחה מאידך גיסא.

במסגרת מלאכת האיזון הנ"ל קיימת משמעות להיותו של תובע יחיד, כבענייננו, אל מול תובע שהינו חברה.

6. הלכה פסוקה היא כי במקרה של תובע יחיד נוטה נקודת האיזון לטובתו של התובע וכי בית המשפט ינקוט בצעד של חיוב בהפקדת ערובה בתביעה שהוגשה ע"י תובע שהוא יחיד במקרים חריגים בלבד (ע"א 2877/92 אלטיף נ' מורשת בנימין, פד"י מז(3) 846).

יפים לענייננו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 2808/00 שופר סל נ' ניב, פד"י נד(2) 848:

"במסגרת השיקולים המנחים להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בהטלת ערובת הוצאות פועל, בראש ובראשונה, השיקול כי אמצעי זה יופעל לעתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד. זאת, מן הטעם כי זכות האזרח לפנות לבית המשפט מוכרת כזכות קונסטיטוציונית, וזכותו להתדיין עם בעל ריבו מוגנת גם מקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תידחה (...)

יתר על כן בהטלת ערובת הוצאות יש כדי לפגוע בזכות הקניין של התובע המוכרת כזכות יסוד מכוח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. גם מבחינה זו, ומכיון שמדובר בזכות חוקתית הטלתה של ערובה העשויה לכרוך עמה פגיעה כזו, מן הדין שתיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד".

7. השיקולים המרכזיים ששוקל בית המשפט בבואו להכריע בבקשה מעין זו הם שניים: מצבו הכלכלי של התובע וסיכויי התביעה.

טענת הנתבעים לפיה התובעת "חסרת יכולת כלכלית" הינה טענה בעלמא.

אכן התובעת אינה משתכרת מאז סוף שנות התשעים (מפאת מחלתה), אולם אין בעובדה זו כדי להעיד על מצבה הכספי הכללי מה גם שמתצהירו של בעלה עולה כי הוא עובד ומשתכר.

חיוב התובעת במתן ערובה המהווה, כאמור, פגיעה בזכות יסוד חוקתית, אינו יכול להסתמך על השערות הנתבעות המבוססות על מידע חלקי בלבד בנוגע למצבה הכלכלי של התובעת והוא מחייב הוכחה הנתמכת בראיות ממשיות כי אכן התובעת נמצאת בקשיים כלכליים אמיתיים - ראיות מסוג זה לא הוגשו ודי בכך על מנת לדחות הבקשה.

8. למעלה מן הצורך אוסיף בנוגע לסיכויי התביעה כי על אף קביעת המומחה מטעם בית

המשפט לא ניתן לומר, בשלב זה, בו טרם העידו עדי התובעת כי סיכויי התביעה קלושים זאת כאשר הצדדים לא ויתרו על חוות דעת המומחים מטעמם.

כן יש לזכור כי בסופו של יום בית המשפט הינו הפוסק האחרון ומכאן שמסקנת המומחה שמונה ע"י בית המשפט לא סותמת בהכרח את הגולל על סיכויי תביעתה של התובעת.

9. סוף דבר- הנני מורה על דחיית הבקשה.

הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.