בקשה להארכת מועד להגשת הודעת צד ג':

1. בפני בקשה להאריך לנתבעת 4 (להלן: "קופ"ח מכבי" ו/או "המבקשת") את המועד להגשת הודעת צד ג' כנגד מדינת ישראל, כמחזיקת בית חולים רמב"ם, וככל שתידחה הבקשה מבוקש להאריך את המועד להגיש הודעת צד שלישי כנגד מדינת ישראל, כמחזיקת בית חולים בני ציון.

2. מדובר בתובענה שעילתה רשלנות רפואית הנטענת בקשר לאיחור באבחון מחלת טרשת נפוצה ממנה סובלת התובעת.

התביעה הוגשה במקור כנגד קופ"ח מכבי, וכנגד מדינת ישראל כמחזיקת בית חולים "בני ציון", בו אושפזה התובעת בשנת 1997 ובשנת 1998.

3. בתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' רכס, אשר קבע בחוות דעתו כי לא ניתן היה לקבוע אבחנה ודאית של טרשת נפוצה במועד מוקדם יותר מהמועד בו אובחנה המחלה (2006) ועל כן לא ניתן לייחס רשלנות רפואית כלשהי לרופאים המטפלים במרוצת השנים.

המומחה נחקר על חוות דעתו וחזר על הדברים שקבע בחוות דעתו.

משעמדה התובעת על המשך ניהול ההליך נקבע התיק לשמיעת ראיות.

עד כה התקיימו שתי ישיבות הוכחות ארוכות במהלכן נחקרו רוב עדי התובעת, ובכלל זה המומחה מטעמה – פרופ' מילר, וכן עדים רבים מטעם קופ"ח.

4. במהלך ישיבת ההוכחות בה נחקר פרופ' מילר (ישיבה מיום 8/5/13), אישר המומחה כי התובעת לא עמדה בקריטריונים שהיו מקובלים לאבחון טרשת נפוצה במועדים בהם טופלה בבית חולים בני ציון (1997-1998).

בעקבות תשובות אלו, ובהתחשב גם בעמדת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, הסכים ב"כ התובעת, במהלך אותה ישיבה, לדחות את התביעה כנגד מדינת ישראל (כמחזיקת ביה"ח בני ציון), וניתן פסק דין חלקי בהתאם להסכמה.

5. בבקשה דנן מבקשת קופ"ח מכבי לאפשר לה להגיש, בשלב מתקדם זה, הודעת צד ג' כנגד מדינת ישראל (כמחזיקת בית חולים רמב"ם), וכנגד המדינה (כמחזיקת בית חולים בני ציון).

בנוגע לרמב"ם נטען כי רק בעקבות חקירת פרופ' מילר נוצרה תשתית ראשונית להגשת הודעת צד ג' כנגד בית חולים רמב"ם שכן מתשובות פרופ' מילר עלה כי התובעת הופנתה בשנת 2002 ע"י רופא הקופה להתייעצות אצל פרופ' ירניצקי, ששימש כמנהל המחלקה הנוירולוגית בבית חולים רמב"ם, ועל כן היה על פרופ' ירניצקי (שסבר בשנת 2002 כי התובעת אינה סובלת מטרשת נפוצה), לחזור ולבדוק האם היא סובלת מטרשת נפוצה, ועוד היה עליו להמשיך את המעקב במרפאות בית חולים ולא להחזיר את התובעת להמשך מעקב בקופת חולים.

מכאן שמדובר, ע"פ הנטען, בגילוי חדש שמצדיק הארכת מועד להגשת הודעת צד ג' כנגד המדינה כמחזיקת בית חולים רמב"ם.

בנוגע לבני ציון נטען כי עומדת למבקשת זכות מוקנית להגיש הודעה בתוך 30 יום מיום דחיית התובענה כנגד המדינה, על בסיס הלכת ביהמ"ש ברע"א 309/09, זנברג נ' יחיאל.

6. ב"כ התובעת מתנגד לבקשה וטוען כי לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת המועד המבוקש.

בנוגע למעורבות פרופ' ירניצקי נטען כי המסכת העובדתית הייתה ידועה או היתה צריכה להיות ידועה למבקשת, שכן הדברים עלו מכתב התביעה, מהמסמכים הרפואיים, מחוות דעת הצדדים, ומחוות דעת המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש.

כן נטען כי פרופ' ירניצקי שימש במועד הרלוונטי כיועץ קופ"ח מכבי, והעובדה כי ישב פיסית בבית חולים רמב"ם אינה מעלה ומורידה.

בנוגע לבקשה ככל שהיא נוגעת לבית חולים בני ציון, נטען כי נסיבות תיק זה שונות מהעניין שנדון ברע"א 309/09.

7. גם ב"כ מדינת ישראל מתנגד לבקשה וטוען כך:

ביחס לצירוף המדינה כמחזיקת ביה"ח בני ציון – נטען כי המבקשת לא פירטה בבקשתה מהי הרשלנות המיוחסת לבני ציון, ולא תמכה טענותיה בחוות דעת רפואית כמתחייב על פי התקנות, כאשר הדבר הכרחי בפרט נוכח העובדה שעל פי חוות דעתו של פרופ' רכס שמונה מטעם ביהמ"ש נקבע כי אין לייחס כל רשלנות לרופאים וגם המומחה מטעם התובעת חזר בו מקביעותיו בעניין זה.

עוד נטען כי גם המומחה מטעם קופ"ח (ד"ר פלכטר), קבע בחוות דעתו כי התנהלות הצוות הרפואי כולל הצוות בבתי החולים הייתה ללא דופי, ומכאן שחל השתק שיפוטי, והמבקשת מנועה מלהעלות טענות אחרות.

כן נטען כי אין בעניין רע"א 309/09 כדי לתמוך בטענת המבקשת שכן נסיבותיו שונות.

ביחס לצרוף המדינה כמחזיקת ביה"ח רמב"ם נטען כי מומחה התובעת ממילא לא ייחס כל אחריות לבית חולים רמב"ם, הדבר לא נטען בכתב התביעה, ולו הייתה מועלית הטענה, דינה היה להידחות על הסף מחמת התיישנות והרחבת חזית.

כן נטען כי המבקשת מנועה מלהעלות טענות כנגד בית חולים רמב"ם נוכח קביעת המומחה מטעמה שקבע כי הטיפול בבתי החולים היה ללא דופי.

8. הכרעה:

דין הבקשה להידחות.

ביחס לבית חולים רמב"ם:

הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר כאשר לא הובא כל נימוק עניני להגשה המאוחרת.

ודוק – דברי פרופ' מילר בחקירתו הנגדית אינם בבחינת "דבר חדש", שכן מלוא העובדות היו ידועות למבקשת בתחילת הדרך, ולו סברה כי יש להטיל חבות על בית חולים רמב"ם (שנזכיר כי כלל לא נתבע על ידי התובעת), היה עליה להגיש הודעת צד ג' בתחילת הדרך, ולא בשלב מאוחר כל כך – שיהיה בו כדי להביא לסרבול הדיון ולהתמשכותו.

בנוסף – לא מיוחסת לבית חולים רמב"ם רשלנות כלשהי בחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המבקשת, נהפוך הוא – המומחה מטעמה קבע כי הטיפול בבתי החולים היה ללא דופי – "התנהלות הצוות הרפואי הן בקהילה והן בבתי החולים בשנים אלו הייתה ללא דופי וכמקובל לאור התופעות איתן הגיעה גברת אמויאל אל רופאיה בתקופה זו..", ומכאן שהמבקשת מושתקת מלהעלות טענות אחרות בעניין.

ביחס לבית חולים בני ציון:

המבקשת ציינה בתגובתה כי ככל שהתובעת תוותר על טענותיה בעניין רשלנות המבקשת קודם ל - 5/98 היא מוותרת על זכותה להגיש הודעה נגד בית חולים בני ציון.

משחזרה בה התובעת על טענות הרשלנות שהעלתה כלפי בית חולים בני ציון אליו הופנתה התובעת בשנים 1997-1998, והסכימה לדחיית התביעה כנגד בית חולים בני ציון, קל וחומר שאין בידה טענת רשלנות כלפי קופת חולים בכל הנוגע לשנים אלו (1997-1998), מה עוד שבחוות דעת המומחה מטעם התובעת לא מצאתי יחוס רשלנות לקופ"ח בתקופת זמן זו.

לאמור לעיל אוסיף כי בעניין זנברג (רע"א 309/09) נדחתה תביעה כנגד צד להליך, טרם שמיעת ראיות, ומבלי שהוכח שאין כל בסיס לקביעת מומחה התביעה כנגדו, כאשר אותו צד שנדחתה כלפיו התביעה שילם פיצוי לתובע.

נסיבות אלו שונות לחלוטין מנסיבות תיק זה בו מודה המבקשת בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה שהגישה, כי הטיפול הרפואי שניתן לתובעת על ידי הצוות הרפואי מטעם המדינה בכל בתי החולים אליהם הופנתה, היה ללא דופי וכמקובל, ובהתחשב גם בחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט אשר כבר נחקר על חוות דעתו הרי שהונחה בפני בית המשפט תשתית עובדתית רחבה המלמדת שאין כל בסיס משפטי, רפואי, וענייני להגשת ההודעה.

לכל האמור לעיל אוסיף ואזכיר כי בתיק נשמעו עד כה עדים רבים מאוד (הן מטעם התובעת והן מטעם קופ"ח), ובכלל זה מומחים רפואיים ורופאים שטפלו בתובעת, כאשר נותרה ישיבה אחרונה לסיום שמיעת הראיות הקבועה לחודש 10/13.

מתן אפשרות למבקשת להגיש כעת הודעת צד ג' תגרור התמשכות ההליך, סרבולו, ובזבוז זמן שיפוטי יקר כאשר ממילא עומדת למבקשת האפשרות והזכות, ככל תוטל עליה חבות, להגיש תביעה נפרדת לאחר סיום ההליך.

סוף דבר – דין הבקשה להידחות.

המבקשת תישא בהוצאות התובעת ומדינת ישראל סך של 2,000 ₪ לכל צד.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.