רקע ותמצית טענות הצדדים

1. עסקינן בשתי תביעות אשר הדיון בן אוחד בהתאם להחלטה מיום 14.6.10.
2. בנק ערבי ישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה כספית על סך 128,214 ₪ בהליך של סדר דין מקוצר. התביעה הוגשה נגד חברת ס.נ לצילום בע"מ (להלן: "החברה"), נימר עאבד (להלן: "נימר") וסעדי סעיד (להלן: "סעדי"). במקור הוגשה התביעה לבית משפט השלום בחיפה והועברה לבית המשפט בנצרת בהתאם להחלטת כבוד הרשמת מיום 6.3.09.
3. במסגרת כתב התביעה, טוען הבנק, כי ביום 25.3.02 פתחה החברה חשבון בבנק. במסגרת פתיחת החשבון, נחתם טופס תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי לפיו התחייבה החברה לשלם לבנק לפי דרישתו הראשונה כל סכום שיגיע לו כולל ריבית מרבית, עמלה והוצאות. כמו כן, נימר וסעדי חתמו על כתב התחייבות לכתבי ערבות לכל חובות החברה. לפי כתב הערבות, הבנק יהיה רשאי לדרוש מנימר וסעדי את סילוק הסכומים המובטחים בבת אחת או בחלקים לפי בחירתו וכל ההוצאות אשר יגרמו לבנק בקשר לגביית החוב יחולו על החברה והערבים. לטענת הבנק, החברה יצרה יתרה שלילית בחשבון ולא נענתה להתראותיו לסילוק החוב. בנסיבות אלו עותר הבנק, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 128,214 ₪ נכון ליום 27.10.08 בצירוף ריבית בנקאית מרבית הנהוגה לגבי משיכות יתר.
4. סעדי הגיש בקשת רשות להתגונן במסגרתה טען, כי הבנק לא נהג בתום לב ולא מילא חובתו למסור הסבר נאות ביחס להסכם פתיחת החשבון וקביעת ריבית מרבית. לטענתו, הוא ונימר היו ערבים בחברה אולם בחודש מאי 2005 הוא מכר את מניותיו בחברה ומאז אין לו קשר אליה. עוד טוען, כי בתקופה הרלוונטית יתרת החוב בחשבון החברה הייתה מזערית. לטענתו, מאז העברת המניות אין לו שליטה על ניהול חשבונה של החברה מלבד העובדה שהבנק שיעבד שישה רכבים שבבעלות משותפת שלו ושל נימר לשם הבטחת פירעון מלוא החוב.
5. עוד טוען סעדי, כי הבנק שחרר עבור נימר שני רכבים ולא קיזז מיתרת החוב כל סכום ואף הסתיר עובדה זו מבית המשפט. לטענתו, הבנק עודנו מחזיק בארבעה רכבים משועבדים ובטרם נקיטת הליך נגד הערבים עליו למצות את ההליכים נגד החברה לרבות מכירת רכבים ממושכנים ו/או משועבדים. סעדי הוסיף וציין, כי הבנק הסתיר מבית המשפט את העובדה שאחד הרכבים אשר מושכנו לטובתו עבר תאונה בגינה הורד מהכביש והכספים בעקבות האמור הועברו לבנק אשר לא קיזז את הסכום מהחוב. סעדי טוען, כי מעולם לא קיבל פניה, התראה או דרישה מהבנק לתשלום סכום כלשהו. לבסוף טען, כי גובה הרביות אשר תובע הבנק הינו מופרז וכי הנוהל הנהוג אצל הבנק בנוגע לגביית ריבית בשיעור מרבי עבור כל פיגור בתשלום אינו מזכה את הבנק בקבלת הסכומים הנתבעים.
6. בדיון שנערך ביום 7.1.10 הודיע הבנק, כי הוא מסכים, כי תינתן לסעדי רשות להתגונן. בהחלטה מאותו יום נקבע, כי תצהירו של סעדי שצורף לבקשת הרשות להתגונן ישמש כתב הגנה מטעמו.
7. לאחר שהחברה ונימר לא הגישו בקשת רשות להתגונן ניתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה. בהמשך הגיש נימר בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה מיום 27.8.09 נעתרה כבוד הרשמת אינעאם שרקאווי (כתוארה דאז) לבקשה לביטול פסק דין וניתנה לנימר רשות להתגונן מפני התובענה שהוגשה נגדו.
8. בכתב ההגנה טען נימר, כי דין התביעה נגדו להידחות. לטענתו, למיטב זיכרונו הוא לא חתם על כתב הערבות או על כל מסמך אחר אשר מכוחו ניתן לחייבו באופן אישי בחוב של יתר הנתבעים בתובענה או מי מהם. נימר טען, כי לא התבקש סעד של הרמת מסך ועל כן אין אפשרות לחייבו שכן הוא אישיות משפטית נפרדת מהחברה אשר הינה חברה בע"מ ועסקינן בחוב שלה. נימר טוען עוד, כי הבנק הגיש מספר הליכים משפטיים לשם גביית חובה של החברה וכי עסקינן בניסיון של עשיית עושר. לטענתו, ככל הנראה הבנק מנסה להוציא סכומים נוספים מעבר לסכום התחייבותה של החברה. נימר הוסיף, כי מושכנו מספר רכבים לצורך כיסוי חובה של החברה וכי הבנק לא מיצה את ההליכים ולא מכר את הרכבים הממושכנים טרם הגיש את התביעה בה עסקינן. לטענתו, אחד הרכבים אשר היה משועבד לבנק עבר תאונה אשר כתוצאה ממנה הורד מהכביש והכספים אשר התקבלו בשל כך הועברו לבנק אשר לא דיווח על קבלת הכספים. עוד טוען, כי למיטב זיכרונו עמדו לבנק הרבה ביטחונות לצורך כיסוי החוב ולא ידוע לו האם הבנק מימש את הביטחונות ו/או את חלקם.
9. נימר טוען, כי הבנק הפר את חובת הגילוי הנאות ולא הסביר לו את האמור באשר לחיוב החברה בריבית מירבית. לטענתו, למסמך שכותרתו "כתב התחייבות לכתבי ערבות" אין נפקות משפטית ואין בו בכדי לחייב אותו בסכום אשר חייבת החברה. נימר טוען, כי למיטב ידיעתו הוא איננו ערב לחוב של החברה.
10. בהמשך הגיש נימר תביעה על סך 150,000 ₪ נגד הבנק ובמסגרתה התייחס לתביעה אשר הגיש הבנק, כמפורט לעיל. לטענתו, הבנק העמיד את מלוא חובות או התחייבויות החברה לפירעון מיידי וכי על אף האמור הוא נקט בהליכים אחרים וביניהם תיק מימון משכון על רכב, פתיחת תיק הוצאה לפועל לשם מימוש פסק דין אשר ניתן נגד נימר בהעדר הגנה, פתיחת תיקי הוצאה לפועל נגד החברה וציין, כי הבנק פתח שבעה תיקי הוצאה לפועל בעניין. לטענתו, הבנק לא עדכן אותו בכספים שהתקבלו ממכירת הרכב ולא עדכן אותו לגבי שאר הרכבים שנתפסו. כן התייחס לכספים אשר קיבל הבנק בגין הרכב שהיה מעורב בתאונה, כמפורט לעיל. נימר טוען, כי היו לבנק הרבה בטוחות ולא הייתה הסתכנות כלשהי מצדו. לטענתו, הבנק ניהל נגדו מספר תיקים בגין אותו חוב ו/או אותו חשבון בנק. לטענתו, התנהלות הבנק גרמה לו להפסדים ולנזקים בלתי הפיכים. בנסיבות אלו עותר נימר לפיצוי בסך 150,000 ₪ וכן לפסק דין הצהרתי לפיו הוא אינו חייב בתשלום סכום כלשהו לבנק וכי בית המשפט יורה לבנק לסגור את כל תיקי ההוצאה לפועל המפורטים בכתב התביעה.
11. הבנק התנגד לתביעה האמורה וטען, כי דינה להידחות. לטענתו, טענותיו של נימר הן למעשה טענות ההגנה שלו בתביעה שהבנק הגיש נגדו. באשר להכחשת גובה החוב טוען הבנק, כי סכום התביעה הוא סכום החוב בהתאם לרישומי הבנק המהווים ראייה לעניין החוב. עוד טוען, כי ככל שיש לנימר טענות לגבי גובה החוב עליו לפרט מה גובה החוב בהתאם לרישומיו.
12. הבנק טוען, כי אכן נקט במספר הליכים אולם הדבר נעשה כדין ובהתאם לזכותו. באשר לטענה לפיה נימר לא עודכן בנוגע לרכבים אשר נמכרו טען הבנק, כי רק לאחרונה התקבלו כספים בגין מכירתם. באשר לכספים שהתקבלו בגין הרכב שהיה מעורב בתאונה טען הבנק, כי נימר סירב לחתום על שטרי קבלה ושחרור ולכן לא הועבר לבנק תשלום כלשהו מכספי הביטוח של הרכב האמור. עוד טוען, כי כספים שהתקבלו או יתקבלו מהליכים הננקטים לגביית החוב הופקדו בחשבון הבנק וככל שיתרת החוב הייתה מכוסה הרי שכל ההליכים נגד נימר היו מבוטלים.
13. הבנק טוען, כי העובדה שהוא נקט במספר הליכים בסכומים שונים נגד החוב אינה מלמדת על גובה החוב של נימר כלפיו וככל שההליכים יניבו פרי יהיה על נימר לשלם לו רק את יתרת החוב כפי שתופיע בדפי החשבון. הבנק ציין, כי נאלץ לפתוח תיק הוצל"פ נפרד בגין כל אחד מהרכבים מאחר ונימר העלים את הרכבים וכל פעם כאשר אחד הרכבים אותר היה צורך בפתיחת תיק הוצל"פ. לטענתו, ריבוי ההליכים ומימוש הרכבים נעשו כדין ואין בסיס לטענת נימר בדבר גרימת נזק בגין הליכים שננקטו כחוק. הבנק ציין, כי כל הסכומים אשר התקבלו ממימוש הרכבים קוזזו מחובו של נימר לבנק.
14. בדיון שנערך ביום 9.1.14 ניתן פסק דין לפיו נמחקה תביעתו של נימר נגד הבנק אשר הוגשה במסגרת ת.א- 6803-01-10 וזאת בשל אי תשלום המחצית השנייה של האגרה.

הראיות

1. מטעם הבנק הוגש תצהיר עדות ראשית של מר מג'די אבו רחמאן (להלן: "מג'די")- סגן מנהל הסניף בנצרת. בנוסף הוגש תצהיר עדות של נימר מטעמו. סעדי הודיע, כי אין לו מצהירים מטעמו וכי יסתפק בחקירה נגדית של נציג הבנק. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים בתובענה שלפניי נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם על נימר וסעדי לשאת בחוב החברה כלפי הבנק וכן נתגלעה מחלוקת באשר לגובה החוב.
2. בשלב זה אקדים ואציין, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.
3. הבנק טוען, כי החברה פתחה חשבון בנק ביום 25.3.02 וכי במועד הרלוונטי חתמו נימר וסעדי על ערבות בלתי מוגבלת להתחייבויות החברה לפיו הוא רשאי לדרוש מהם לסלק את הסכומים המובטחים וההוצאות אשר יגרמו לו בקשר לגביית החוב. עוד טוען הבנק, כי לחברה יתרת חוב אשר היא לא סילקה על אף התראותיו וכי על נימר וסעדי לשלם את חובה של החברה.
4. במסגרת כתב הגנתו טען נימר, כי למיטב זיכרונו הוא לא חתם על כתב הערבות או על כל מסמך אחר שמכוחו ניתן לחייבו באופן אישי בחובות החברה. בתצהירו טען, כי במעמד פתיחת החשבון הוא חתם על מסמכי פתיחת החשבון וכי לא הוסבר לו שהוא ערב בחשבון או ערב בלתי מוגבל (נ/2 סעיף 8). נימר חזר בו מטענתו זו בסיכומיו וציין, כי הוא וסעדי חתמו על ערבות בלתי מוגבלת להתחייבויות החברה (סעיף 7 לסיכומים). סעדי טען, כי הוא לא ידע על קיומו של כתב הערבות ללא הגבלה על חובות החברה וכי לא קיבל מהבנק הודעה על כך. עם זאת טען, כי היה ערב יחד עם נימר וכי חתם על כתב ערבות אישית בהיותו אחד הבעלים של החברה. סעדי לא טען, כי לא חתם על שטר הערבות וכמו כן הוא לא הגיש תצהיר ולא העיד לשם תמיכה בטענותיו.
5. הנה כי כן, מהאמור לעיל עולה, כי נימר מודה שהוא וסעדי חתמו על שטר הערבות הבלתי מוגבלת לחובות החברה אולם טוען, כי לא ניתן להם הסבר באשר למהות המסמך עליו חתמו. כאמור, סעדי לא טען, כי לא חתם על המסמך ותחת זאת טען, כי לא היה מודע לקיומו וכי לא נמסרה לו הודעה על כך מהבנק וממילא לא תמך טענותיו בתצהיר. עם זאת בבקשת רשות להתגונן ובתצהיר התומך בבקשה מודה, כי היה ערב יחד עם נימר. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם נימר וסעדי היו מודעים לכך שהם חותמים על ערבות בלתי מוגבלת והאם ניתן להם הסבר באשר למסמך האמור והשלכות חתימותיהם עליו.
6. בעדותו נשאל נימר, האם כאשר הפקידה החתימה אותו על מסמכי פתיחת חשבון ועל מסמכי ערבות היא לא הסבירה לו שהוא מחויב בערבות אישית לחובות החברה והשיב בשלילה (עמ' 22 ש' 4-6). הוא נשאל, האם לטענתו החברה יכולה לקבל כסף והוא חותם בשמה, מקבל את הכסף בשמה ולא מחויב להחזיר את הכסף והשיב בשלילה. נימר הוסיף, כי לא הסבירו לו שהערבות האישית עליו (עמ' 22 ש' 7-10). בהמשך נשאל נימר האם הוא מאשר שהוא חתם על מסמכי הערבות שצורפו לכתב התביעה והשיב בחיוב. נימר שב וטען, כי לא הוסבר לו שזו חתימה על ערבות (עמ' 22 ש' 11-12). נימר העיד, כי פתיחת החשבון והחתימה על המסמכים ארכה עשר דקות וטען, כי עשה את זה מול פקיד אחד בשם לואי (עמ' 24 ש' 9-14).
7. מג'די נשאל באשר לאופן בו נפתח חשבון בנק מבחינת ההסבר אשר ניתן ללקוח במעמד פתיחת חשבון וחתימה על ערבות ובתגובה טען, כי תחילה יושב עם הלקוחות מורשה חתימה או מנהל, מבין מה הם רוצים בבקשה שלהם ופותחים את החשבון. הוא הוסיף, כי הפעולה נעשית אצל פקיד והבקרה נעשית אצל מורשה חתימה או אצל סגן המנהל או מנהל הסניף (עמ' 11 ש' 1-5). מג'די נשאל לגביי ההסבר והאינפורמציה שמספק הבנק ללקוח החדש שרוצה לפתוח חשבון כאשר מחתימים אותו על ערבות והשיב, כי במקרה של פתיחת חשבון חברה החייב הוא החברה וברגע שמחתימים את הבעלים על הערבות מסבירים להם שהם כאילו ערבים על כל החובות של אותה חברה ללא הגבלה בסכום ושהם לא מוגנים על פי חוק (עמ' 11 ש' 6-11). בהמשך עדותו הוסיף, כי כל אחד שחותם מקבל הודעה שמסבירה לו על תנאים אלה. מג'די נשאל האם בידו להציג את ההודעה אשר נשלחה לנימר וסעדי והשיב, כי יש בתיק. הוא הציג תנאי ניהול חשבון והעיד, כי אחרי זה יש דוגמת חתימה וכתב ערבות. נטען בפניו, כי לאחר החתימה הערב מקבל הודעה מסוימת והוא אישר את האמור וטען, כי הערב מקבל הודעה לערב וכי הוא אינו רואה את זה פה (עמ' 11 ש' 17-22). מג'די נשאל, האם הפקיד זאיד חתם על מסמכי הערבות והשיב, כי זאיד חתום על הכל. לטענתו, הוא מזהה את חתימתו של זאיד (עמ' 11 ש' 23-26). מג'די נשאל מדוע אין תצהיר של זאיד והשיב, כי אין לו מושג והעיד, כי זאיד עדיין עובד בבנק (עמ' 12 ש' 12-15).
8. בע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד נח(2), 145 נקבע, כי כלל הוא, שאדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו. כן נקבע בפסק הדין, כי על צד המבקש לסתור חזקה זו מוטל הנטל להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה. במקרה בו עסקינן אין מחלוקת, כי נימר וסעדי חתמו על כתב הערבות ועל כתפיהם מוטל הנטל להוכיח את הגרסה לפיה לא היו מודעים למהות המסמך ומשמעותו. הנתבעים לא הרימו את הנטל האמור וטענתם בנדון נטענה בעלמא. מג'די העיד באשר לנוהג בעת החתמה על ערבות ולכך שמסבירים לחותם את משמעות המסמך וחתימתו עליו. עדותו בעניין זה לא נסתרה והיא אמינה ומהימנה בעיניי. אכן, פקיד הבנק מולו חתמו הנתבעים על כתב הערבות לא זומן לעדות ולא העיד באשר למידע אשר נמסר לנתבעים טרם חתימתם על כתב הערבות. עם זאת, אינני מקבלת את הטענה לפיה הדבר פועל לרעת הבנק. כאמור, הנטל לסתור את החזקה לפיה הנתבעים היו מודעים למהות המסמך עליו חתמו מוטל על כתפיהם. לא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל האמור ולסתור את החזקה לפיה קראו את המסמך, הבינו את תוכנו וחתמו עליו לאור הסכמתם.
9. התביעה הוגשה על סך של 128,214 ₪ ובמסגרת כתב התביעה נטען, כי זו יתרת החובה בחשבון נכון ליום 27.10.08. לכתב התביעה צורף העתק מדף החשבון לשם תמיכה בטענת הבנק באשר ליתרת החובה. נימר הכחיש את האמור וטען, כי למיטב זיכרונו עמדו לבנק הרבה ביטחונות לצורך כיסוי החוב ולא ידוע האם הוא מימש אותם או את חלקם.
10. בתצהירו טען מג'די, כי העובדות הנוגעות לתיק ידועות לו באופן אישי ו/או מתוך עיון במסמכי הבנק הרלוונטיים. בעדותו נשאל למה הוא מתכוון והשיב, כי האופציה השנייה (עמ' 14 ש' 15-16). נטען בפניו, כי בכל מה שקשור לחשבון הוא לא יודע כלום מלבד מסמכי הבנק והוא אישר את האמור (עמ' 14 ש' 17-18). מג'די העיד, כי אינו מכיר את הנתבעים וכי ההצהרה שלו היא מכוח עיון במסמכים. הוא הוסיף, כי הוא לא ניהל את התיק ואינו מכיר אותם (עמ' 10 ש' 6-8).
11. מג'די נשאל, האם עיין בדפי החשבון של החברה והשיב, כי כאשר כתב את התצהיר עשה כן ומאז לא ראה כלום. הוא נשאל, האם עיין בחשבון מאז פתיחתו ועד הגשת התביעה או שעיין בשורה התחתונה והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 12 ש' 16-20). מג'די נשאל האם ייתכן שלא עיין בחשבון והשיב הוא בודק מה כתוב בתצהיר, מאמת את היתרות ורואה את השורה התחתונה. הוא הוסיף, כי בדרך כלל הוא בודק כמה חודשים אחורה ובמקרה הספציפי אינו זוכר מה היה. מג'די נשאל כמה חודשים אחורה הוא בודק והשיב, כי לפעמים שלושה חודשים ולפעמים שישה (עמ' 12 ש' 21-26). מג'די נשאל, האם בידו לומר כיצד הצטברה בחשבון של החברה יתרה בסך 128,000 ₪ והשיב, כי אינו זוכר. הוא הוסיף, כי ההצהרה שלו היא על יתרות שראה עד אותו יום (עמ' 14 ש' 7-9).
12. נטען בפני מג'די שהוא העיד, כי לא ידע על מסגרות אשראי והלוואות אשר ניתנו לחברה והוא אישר את האמור (עמ' 16 ש' 14-15). מג'די נשאל, האם ידע על סכום החוב ברגע שהועבר לטיפול משפטי והשיב בחיוב. הוא העיד, כי התייחס לכך בסעיף 5 לתצהירו ואישר, כי מדובר בסך של 128,214 ₪ (עמ' 16 ש' 16-21).
13. בסעיף 5 לתצהירו טען מג'די, כי נכון ליום 27.10.08 יתרת חובה של החברה עמדה על סך של 128,214 ₪ וכי החברה לא נענתה להתראות אשר נשלחו אליה מהבנק בדרישה, כי תסלק את חובה. לתצהיר צורף נספח יתרת חוב של החברה על פיו נכון ליום 26.10.11 יתרת החוב עמדה על סך של 161,315.43 ₪. בעדותו נשאל מג'די איפה ההתראות והשיב, כי הן צריכות להיות בתיק של הלקוח. נטען בפניו, כי בנספחיו אין התראות והוא טען, כי הן צריכות להיות בתיק (עמ' 14 ש' 26-29). נטען בפני מג'די, כי נספח ב' לתצהיר יש יתרת חובה בתאריך 26.10.11 בתגובה טען, כי המסמך שהוצג הוא מיום 26.10 והיתרה שהוא ציין היא מיום 27.10 הוא טען, כי יש הפרש תאריכים וכי יכול להיות שיש פעולה שהוא לא יודע (עמ' 14 ש'30-31, עמ' 15 ש' 1-4). נטען בפניו, כי המספר 128,214 לא קיים במסמך שהוא יכול להפנות אליו ובתגובה טען כי יש מסמך. נטען בפניו, כי לתצהירו לא צורף מסמך כאמור ובתגובה טען שזה לא שולל את היתרה ב- 2008. מג'די נשאל פעם נוספת לגבי מסמך המעיד על יתרה של 128,214 וטען, כי אם צורף מסמך לא נכון זה לא אומר שהיתרה לא נכונה (עמ' 15 ש' 1-10).
14. הנתבעים התייחסו רבות לעובדה שמג'די אינו מכיר את החשבון וכי עדותו מסתמכת על עיון במסמכי הבנק הרלוונטיים. אינני מקבלת טענת הנתבעים לפיה יש בכך בכדי ללמד שלא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של חוב כלפיו או את גובה החוב ולהצדיק את דחיית התביעה. מג'די העיד, כי בדק את התנועות הספציפיות אשר הוא מזכיר בתצהירו (עמ' 13 ש' 1). באשר לקיומו של החוב וגובהו הבנק מסתמך על רשומה מוסדית, אשר לא הוכח כי נפל בה דופי. בהתאם לסעיף 13א לתנאי ניהול החשבון, עליהם חתמו הנתבעים, הרי שהרישומים בספרי הבנק יחשבו נכונים וישמשו הוכחה לכאורה לכל האמור בהם. עוד נקבע בסעיף האמור, כי העתק מהרישומים האמורים או מכל קטע שלהם או מהדף האחרון שלהם אשר יאושרו על ידי הבנק ישמשו הוכחה לכאורה לקיומם של הרישומים ולנכונות כל הפרטים הנקובים בהעתק האמור.
15. במסגרת סיכומיו התייחס נימר לסעיף 36 לפקודת הראיות אשר עניינו קבילות רשומה מוסדית. סעיף 36(ד) קובע, כי "התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעלי הדין שמטעמו הוגשה הראיה". לטענתו, מאחר ומג'די אינו מכיר את החשבון ואינו עובד הבנק הרי שלא התאפשר לו לחקור ולסתור את הראיה כפי שנקבע בסעיף 36(ד) האמור. אינני מקבלת טענה זו. סעיף 36 (ד) קובע, כי צד המבקש לסתור רשומה מוסדית יכול לחקור בחקירה נגדית עד אשר זומן על ידו. אין בכך בכדי להטיל על הבנק לזמן לעדות עדים אשר יהיה בידי הנתבעים להזים באמצעותם את הראיה ותחת זאת, הנטל לזמן את העדים הרלוונטיים מוטל על כתפי הנתבעים ומה שנקבע במסגרת הסעיף הינו, כי החקירה תהיה חקירה נגדית.
16. הנה כי כן, טענת הבנק באשר ליתרת החוב בחשבון נתמכת בעדות מג'די אשר עולה בקנה אחד עם הפירוט אשר צירף הבנק לכתב התביעה. המידע המופיע במסמך האמור אמין בעיניי ולא עלה בידי הנתבעים לסתור אותו. כאמור, המסמך לא צורף לתצהירו של מג'די ותחת זאת צורף דף חשבון ממועד מאוחר יותר ממנו עולה יתרת חוב גבוהה יותר. מקובלת עליי טענתו של מג'די לפיה אין באמור בכדי לשלול את גובה החוב לפיו הוגשה התביעה. לפיכך, מצאתי, כי עלה בידי התובע להוכיח טענתו באשר לגובה יתרת החוב בחשבון החברה. אציין, כי נימר העלה טענות לפיהן לא נמסרו לו דפי החשבון המלאים ובתגובה טען הבנק, כי עסקינן בדפי חשבון לתקופה של שלוש שנים וכי זה כרוך בתשלום. לא שוכנעתי, כי נימר פעל לשם קבלת המסמכים הרלוונטיים. כמו כן, כאמור לעיל במסמך עליו חתמו הנתבעים צוין, כי העתק מרישומי הבנק, מקטע מהם או מהדף האחרון אשר יאושרו על ידי הבנק ישמשו הוכחה לכאורה לקיומם של הרישומים ולנכונות כל הפרטים הנקובים בהעתק האמור. לפיכך, די בדף החשבון אשר הגיש הבנק בכדי להוכיח את החוב וברי, כי הוא לא נדרש להמציא דפי חשבון מהם ניתן יהיה ללמוד מה התרחש בחשבון ממועד פתיחתו ובמהלך כל השנים שחלפו כל עוד לא נתבקש להמציא זאת.
17. נימר וסעדי העלו במסגרת כתבי ההגנה שלהם טענות באשר לריבית המירבית אשר גובה הבנק וטענו, כי לא ניתן להם הסבר בעניין. בסעיף 4 לתצהירו טען מג'די, כי החברה חתמה על טופס תנאי ניהול חשבון דביטורי לפיו התחייבה לשלם לבנק על פי דרישתו הראשונה כל סכום שיגיע לו עם ריבית מרבית ועמלות. בעדותו נשאל היכן מופיעה ריבית מירבית והשיב, כי זה צריך להופיע בתנאי הניהול בסעיף ריבית. מג'די התבקש להפנות לסעיף או למסמך מסוים והשיב, כי עליו לעבור על כל הסעיפים וכי הוא לא מכיר את זה בעל פה (עמ' 14 ש' 19-24). לאור עדותו האמורה טען נימר בסיכומיו, כי נושא הריבית המרבית לא הוכח ואין בסיס לחיוב הנתבעים בריבית מרבית (סעיף 26 לסיכומים).
18. אינני מקבלת טענת נימר בנדון. בעניין זה אציין, כי בסעיף 1 למסמך שכותרתו "תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי" צוין, כי סכומים שיחרגו ממסגרת האשראי יישאו ריבית בשיעור הגבוה ביותר שיהיה נהוג בבנק מפעם לפעם בחשבונות הח"ד לגבי סכומים שלא שולמו לבנק במועדם או שיעור ריבית אחר כפי שיצויין בבקשה להקצאת מסגרת אשראי לגבי חריגות ממסגרת אשראי (להלן- "ריבית מירבית"). סעיף 2 למסמך עניינו אופן חישוב הריבית והריבית המירבית. הנה כי כן, האמור במסמך זה תומך בטענת הבנק באשר לריבית לה הוא זכאי בשל חריגת החברה ממסגרת האשראי אשר הוקצתה לה. לפיכך, אינני מקבלת את הטענה לפיה נושא הריבית המרבית לא הוכח.
19. בעת עדותו נטען בפני מג'די, כי במהלך תקופת ניהול החשבון חזרו תשעה שיקים וכי הבנק עדיין המשיך לתת לחברה להשתמש בשיקים. הוא התבקש לאשר את האמור והשיב, כי לא ניהל את החשבון. מג'די נשאל, האם בדק את העניין ושב וטען, כי לא ניהל את החשבון (עמ' 13 ש' 23-27). בהמשך טען, כי לא ניתן לשלול מאדם שמחזיק בפנקסי שיקים ועדיין לא הוגבל לעשות בהם שימוש אלא אם הוא חורג ואז מחזירים לו אותם (עמ' 14 ש' 1-3). הוא נשאל, האם חברה שבחשבון שלה לא מכובדים תשעה שיקים יכולה לבקש ולקבל עוד פנקסי שיקים והשיב, כי זה בהתאם לשיקול העסקי של מנהל היחידה וכי הוא לא היה מזמין (עמ' 14 ש' 4-6).
20. נטען בפני נימר, כי הוא יודע שחזרו תשעה שיקים והוא נשאל, האם כן ניהל את החשבון והשיב בחיוב (עמ' 23 ש' 19-20). נימר נשאל, האם לא היו לו פנקסי שיקים נוספים והשיב בשלילה. הוא טען שהוא הזמין והבנק לא נתן לו (עמ' 23 ש' 21-22).
21. מעדות נימר עולה, כי החברה המשיכה לעשות שימוש בשיקים אשר היו בידיה וכי כאשר ביקש מהבנק להנפיק לו פנקסי שיקים נוספים בקשתו נדחתה. מקובלת עליי טענתו של מג'די לפיה לא ניתן למנוע מאדם, המחזיק בפנקסי שיקים ואשר טרם הוגבל, לעשות שימוש בשיקים שברשותו, אלא במקרה של חריגה שאז הבנק מחזיר את השיקים. בנסיבות אלו מצאתי, כי לא נפל פגם בהתנהלות הבנק. אציין עוד, כי מג'די אישר, כי אינו יכול להעיד מי בפועל ניהל את החשבון והאם היו אלה שני בעלי העניין או אחד מהם (עמ' 14 ש' 13-14). כאמור, נימר אישר, כי הוא ניהל את החשבון. בהעדר תצהיר מטעם סעדי לא הוכח, כי הוא לא ניהל את החשבון. יש באמור בכדי ללמד שנימר וסעדי היו מודעים או יכולים היו להיות מודעים למצב החשבון וכי אין לקבל טענה לפיה הנתבע אפשר הגדלה של יתרת החוב בחוסר תום לב.
22. בתצהירו טען נימר, כי הבנק תפס ומכר שלושה רכבים שהיו משועבדים לו וכי הבנק לא טרח לעדכן את סכום החוב בחשבון החברה או בתביעה (נ/2 סעיף 9). בעדותו נשאל נימר, האם טרח לבקש דפי חשבון מהבנק לגביי יתרת חוב והשיב, כי ביקש אולם לא שלחו לו (עמ' 22 ש' 16-17). הוא נשאל ממי ביקש והשיב, כי מלובנא ומלואי (עמ' 22 ש' 18-19). נימר נשאל, האם עשה כן אחרי שהגיעה התביעה והשיב בחיוב (עמ' 22 ש' 20-21). נטען בפניו, כי הוסבר לבא כוחו, כי מדובר בדפי חשבון לתקופה של שלוש שנים וכי זה כרוך בתשלום וכי אף אחד לא טרח לבקש שוב את הדפים והוא השיב, כי אינו יודע (עמ' 22 ש' 22-26). נימר נשאל על סמך מה הוא טוען בתצהירו שהבנק לא טרח לעדכן את דפי החשבון בכספים שהתקבלו והשיב שהייתה בעיה עם הבנק וכי לא התקשרו אליו. נטען בפניו, כי היה עליו להתקשר לבנק והוא השיב, כי פנה. בהמשך טען, כי לא היה שיתוף פעולה מהבנק וכי הוא פנה לבנק ארבע-חמש פעמים ולא ענו לו. נימר נשאל, האם יש לו אסמכתא לפיה הוא פנה לבנק והשיב בשלילה. נימר הוסיף, כי הם הלכו לבנק (עמ' 22 ש' 27-31, עמ' 23 ש' 1-5).
23. עוד טען נימר בתצהירו, כי הרכבים נמכרו במחירים נמוכים יחסית וכי זכור לו שסעדי פנה לבנק בדרישה לפדות רכב אולם הבנק התעלם ומכר את הרכב במחיר נמוך מזה שסעדי הציע (נ/3 סעיפים 10 ו-11). טענתו האמורה של נימר באשר להצעתו של סעדי נטענה בעלמא ולא ברור על מה מבוססת הטענה האמורה והאם עסקינן בעדות שמועה. נימר נשאל, האם הוא יודע שהבנק לא יכול למכור רכב לפי העדפה אישית ולמי שבא לו והשיב, כי אינו יודע ואינו מכיר את נהלי הבנק. הוא נשאל, האם ידוע לו שהבנק אינו יכול למכור רכב מתחת לסכום שמאשר רשם הוצל"פ לפי מימוש מהיר שמתקבל על פי חוות דעת והשיב, כי אינו יודע (עמ' 23 ש' 6-11). כמו כן נשאל איזה אינטרס יש לבנק לקבל פחות כסף ממכירת הרכב והאם יש אישור או אסמכתא לעניין ההצעה האמורה שהייתה יותר גבוהה ובתגובה טען, כי הרכבים היו שווים לא פחות מ-40,000 ₪ וכי זה המחירון של הרכב. נימר הוסיף, כי התעללו בהם, עבר הרבה זמן ושווי הרכב ירד מ- 45,000 ₪ ל- 7,000 ₪ ולטענתו זו בעיה של הבנק ולא שלו (עמ' 23 ש' 12-15). נטען בפני נימר שהרכבים לא נמכרו על ידי כונס הנכסים אלא על ידי מחסני ההוצל"פ לפי מכרז פומבי והוא נשאל, האם הוא יודע את זה ובתגובה טען שהוא יודע שמחיר הרכב היה 45,000 ₪ וכי יותר מזה הוא לא יודע (עמ' 23 ש' 16-18).
24. בתצהירו טען נימר, כי היה על הבנק לממש תחילה את הבטוחות שבידו ואז לתבוע את היתר (נ/2 סעיף 15). נימר נשאל כיצד הגיע להבנה האמורה ובתגובה טען, כי היו משועבדים לבנק שישה רכבים ובזמנו מדובר היה בשווי כולל של 210,000 ₪ כאשר לטענת הבנק החוב היה 128,000 ₪ ומכאן שהבנק חייב לו כסף. נטען בפניו שהרכבים נמכרו על ידי ההוצאה לפועל והוא השיב, כי זה הנוהל של הבנק ולא שלו (עמ' 23 ש' 25-31).
25. מג'די נשאל, האם ידוע לו כמה רכבים היו משועבדים והשיב, כי שישה (עמ' 16 ש' 22-24). הוא נשאל, האם ידוע לו האם הכספים או השעבודים התקבלו כנגד הלוואה שהועמדה לטובת החברה והשיב, כי אינו יודע וכי לא היה שם (עמ' 16 ש' 25-26). הוא נשאל האם עד למועד שהחשבון הועבר לטיפול משפטי לא מומשו משכונים של הרכבים שהיו משועבדים והשיב, כי אינו יודע. מג'די נשאל האם ידוע לו מתי מומשו המשכונים של הרכבים והשיב בשלילה (עמ' 16 ש' 27-30). נטען בפניו, כי כל המשכונים מומשו לאחר העברת החשבון לטיפול משפטי וכי כל סכום שהתקבל במימוש המשכונים של הרכבים יש לקזזו מחובה של החברה והוא השיב, כי כל סכום שיקבלו יקוזז. בהמשך הוסיף, כי יש לקזז מסכום החוב הכולל את כל ההוצאות בגין התפיסה (עמ' 17 ש' 1-6).
26. מג'די נשאל למה הבנק קבע שכל רכב שווה 40,000 ₪ והשיב, כי זה הסכום הסביר שאפשר לגבות אותו. הוא הוסיף, כי הכל נעשה בייעוץ משפטי וכי לא הוא קבע את זה (עמ' 17 ש' 17-19). מג'די נשאל, האם הוא מאשר שבמועד בו הועבר התיק לטיפול משפטי כל רכב עלה 40,000 ₪ והשיב בשלילה. מג'די הוסיף, כי סכום פתיחת התיק נקבע לפי ייעוץ משפטי (עמ' 17 ש' 20-22). נטען בפניו שהוא העיד, כי מימוש שלושת הרכבים הוערך על ידי הבנק ב-40,000 ₪ לרכב והוא השיב, כי לא אמר את זה אלא שהתיקים נפתחו בהוצל"פ על סך 120,000₪ (עמ' 17 ש' 27-29). מג'די העיד, כי הסכומים שננקבו נקבעו על ידי עורך דין וכי ההצהרה שלו היא בהתאם לקביעתו של עורך הדין (עמ' 18 ש' 3-4).
27. לא שוכנעתי, כי הרכבים נמכרו במחירים נמוכים משוויהם. אין בסכום בו נפתח תיק ההוצאה לפועל למימוש הרכבים ובהערכת הבנק באשר לסכום אשר סביר, כי ניתן יהיה לקבל בגין מכירת הרכבים בכדי ללמד על השווי בו ניתן היה למכור את שלושת הרכבים אשר נמכרו בסך כולל של 19,867 ₪ כפי שעולה מתצהירו של מג'די. ברי, כי אין לבנק אינטרס למכור את הרכבים במחיר נמוך שעה שמטרתו הינה לגבות את החוב כלפיו והרכבים משועבדים לו לשם הבטחת פירעון החוב. לכך מתווספת העובדה, כי הרכבים לא נמכרו על ידי כונס הנכסים ותחת זאת נמכרו על ידי ההוצאה לפועל ומשכך הרי שלא תשמע טענה לפיה הבנק פעל שלא כדין שעה שמכר את הרכבים במחיר בו נמכרו.
28. נטען בפני מג'די, כי אחד הרכבים היה מעורב בתאונת דרכים וכי פוליסת הביטוח של אותו רכב הייתה משועבדת לטובת הבנק והבנק היה זכאי לקבל את אותו סכום. הוא נשאל, האם הוא מאשר שהבנק זכאי לקבל את אותם סכומים מיד לאחר דרישתו הראשונה והשיב בחיוב. נטען בפניו, כי מחיר הרכב עמד על סך של 60,000 ₪ וכי מאחר והבנק לא דרש את הכסף במועדו התקבל סכום נמוך ממחיר המחירון והכל בשל מחדלו של הבנק והוא נשאל האם הוא מאשר את הטענה האמורה והשיב בשלילה (עמ' 17 ש' 7-14).
29. מג'די אישר, כי בפועל התקבלו כספים בגין ארבעה רכבים (עמ' 19 ש' 11-12). הוא נשאל, האם ידוע לו האם התנהל בחשבון חשבון ניכיונות והוא השיב, כי הוא לא ניהל את החשבון (עמ' 19 ש' 13-14).
30. בסעיף 14 כ"ב לתצהירו התייחס מג'די לרכב המשועבד אשר היה מעורב בתאונה והורד מהכביש וטען, כי נימר סירב לחתום על שטר הקבלה והוויתור אשר נשלח אליו על ידי חברת הביטוח וכי בנסיבות אלו חברת הביטוח סירבה להעביר את הכספים לבנק. לטענתו, בהמשך חתם כונס הנכסים של הרכב על המסמך וכספי הביטוח הועברו לבנק אשר זיכה את חובם של הנתבעים כלפיו בהתאם. בסעיף 14 כ"ד לתצהירו טען מג'די, כי הבנק מימש את שלושת הרכבים וקיבל בעבורם סך כולל של 19,867 ₪. לטענתו, הסכום האמור קוזז מחוב הנתבעים לבנק והופקד ישירות לחשבון נשוא התובענה על ידי לשכת ההוצאה לפועל.
31. בעדותו הופנה מג'די לסעיף 14כ"ד לתצהירו ונשאל מתי הכספים בגין מכירת הרכבים התקבלו והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 18 ש' 30-31). מג'די העיד, כי שלושת הרכבים אינם כוללים את הרכב שהוכרז עליו אובדן גמור והוסיף, כי בגינו נכנס סך של 29,000 ₪ (עמ' 19 ש' 9-10). כאמור, מג'די הצהיר, כי הסכום האמור הופקד לחשבון בו עסקינן. מג'די העיד, כי בדק את התנועות בחשבון אשר הוא מזכיר בתצהירו (עמ' 13 ש' 1). טענתו לפיה החשבון זוכה בגין הסכומים אשר התקבלו בעקבות מכירת שלושת הרכבים ובגין כספי הביטוח שהתקבלו בנוגע לרכב שהיה מעורב בתאונה לא נסתרה. עדותו אמינה ומהימנה. אציין, כי מג'די אינו בעל עניין אישי בתוצאות התובענה והוא אף אינו עובד עוד בבנק ויש באמור בכדי לחזק את התרשמותי באשר לאמינותו ומהימנותו.
32. מג'די נשאל, האם ידוע לו האם ננקטו הליכים נגד צדדי ג' בגין שיקים שהופקדו בחשבון החברה והשיב, כי השיקים הועברו לעורך דין שטיפל בהם (עמ' 19 ש' 15-17). הוא אישר שיש שיקים של צדדים שלישיים. מג'די נשאל האם ידוע לו מה סכומם והשיב בשלילה (עמ' 19 ש' 18-21). בהמשך נשאל, האם ידוע לו אם התקבלו כספים כלשהם במסגרת אותם תיקים של צדדים שלישיים והשיב, כי אינו יודע. הוא נשאל, האם ידוע לו אם ננקטו הליכים בכל השיקים והשיב, כי אינו יודע (עמ' 19 ש' 22-25). נטען בפניו, כי הבנק מחזיק שיקים שסכומם עולה על 700,000 ₪ ומג'די השיב, כי אינו יודע (עמ' 19 ש' 26-27).
33. באשר לשיקים של צדדי ג' הרי שלא הוכח, כי התקבלו כספים כלשהם בנוגע לשיקים האמורים. אוסיף ואומר, כי לא די בטענה שהבנק מחזיק בשיקים שערכם גדול משיעור החוב בכדי ללמד, כי אין בידו לדרוש מהנתבעים לפרוע את חובם לאור העובדה שהם חתמו על כתב ערבות לחובות החברה לפיו עליהם לשלם לבנק מיד עם דרישתו הראשונה.
34. הנה כי כן, נימר וסעדי חתמו על מסמכי פתיחת חשבונה של החברה ובין היתר חתמו על כתב ערבות לפיו הם ערבים לחובות החברה אשר הייתה בבעלותם. לא עלה בידם להוכיח, כי לא היו מודעים למהות המסמך עליו חתמו ולמשמעות חתימתם. עדותם לעניין זה לא הותירה על רושם אמין. עדותו של מג'די באשר לנוהל בעת חתימה על כתב ערבות אמינה ומהימנה בעיניי והנתבעים לא הוכיחו, כי במקרה בו עסקינן לא ניתנו להם ההסברים הדרושים וכי הם לא היו מודעים להשלכות של חתימותיהם על כתב הערבות. בעניין זה אוסיף ואציין, כי עסקינן בבעלים של הנתבעת מס' 1 אשר סביר, כי היו מורגלים בחתימה על מסמכים והסכמים ואף בכך יש בכדי לתמוך בקביעתי לפיה השניים היו מודעים למהות המסמך עליו חתמו וכי חתמו עליו לאחר שהבינו את משמעות חתימתם. לפיכך, ברי, כי אין לקבל טענתו של נימר לפיה מאחר ולא התבקש סעד של הרמת מסך הרי שאין אפשרות לחייבו בחובותיה של החברה אשר הינה אישיות משפטית נפרדת.
35. במסגרת כתב הגנתו טען סעדי, כי בחודש מאי 2005 הוא מכר את מניותיו בחברה ומאז אין לו קשר אליה. עוד טוען, כי בתקופה הרלוונטית יתרת החוב בחשבון של החברה הייתה מזערית. כאמור, סעדי לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא העיד. טענותיו האמורות נטענו בעלמא ולא הוכחו.
36. כמו כן, התובע הוכיח את סכום החוב וטענתו בנדון נתמכה ברשומה מוסדית שאמינותה לא נסתרה. בנוסף, המסמכים אשר הוגשו לתיק בית המשפט תומכים בטענת הבנק לפיה הוא רשאי לחייב את הנתבעים בריבית מרבית.
37. כאמור, עדותו של מג'די, לפיה הכספים אשר התקבלו בגין מימוש הרכבים ובגין הרכב אשר עבר תאונה דרכים בגינה הורד מהכביש הופקדו בחשבון נשוא התובענה כך שהחוב קוזז בהתאם, אמינה ומהימנה בעיניי. לא עלה בידי הנתבעים לסתור טענה זו או להוכיח את טענתם, אשר נטענה בעלמא, לפיה התקבלו אצל הבנק כספים נוספים במסגרת הליכי הגבייה אשר לא קוזזו מהחוב. שוכנעתי, כי הבנק פעל כדין לשם גביית חובותיהם של הנתבעים וכי אין ממש בטענה לפיה הבנק הגיש מספר הליכים משפטיים לשם גביית חובה של החברה במטרה להוציא סכומים נוספים מעבר לסכום החוב.
38. בנסיבות אלו, נעתרת לתובענה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 128,214 ₪ בתוספת ריבית מרבית הנהוגה בבנק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. ככל שעלה בידי התובע לגבות סכומים נוספים על חשבון חובה של החברה במסגרת הליכי הוצל"פ שמנהל מאז שמיעת ההוכחות בתיק ועד מועד פסק הדין ברי, כי יש לקזז סכומים אלו מסכום פסק הדין.
39. בנוסף, מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 22,500 ₪.
40. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.