מבוא

1. בפני תביעת התובע, יליד שנת 1956, לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת אובדן כושר עבודה מוחלט ("נספח שלווה"), ע"ס כולל של 366,012 ₪ ,כמפורט בסע' 24 לכתב התביעה.

2. כן מתבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי מלא עבור אובדן כושר עבודתו המלא ולשחררו מתשלום פרמיה, החל מחודש ינואר 2010 ועד תום תקופת הפוליסה בשנת 2022 ( סעיף 25ד' לכתב התביעה).

רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר

טענות התובע

3. לטענת התובע, חשמלאי רכב החל מגיל 14 , הוא בוטח על ידי הנתבעת בפוליסת ביטוח חיים, בתוקף מיום 1.2.89 ועד 31.1.2022 (ר' נספח א' לכ"ת).

4. לטענתו הנתבעת התחייבה לפצותו במקרה של אובדן כושר עבודתו, בסכום חודשי שווה ערך ל- 16,957 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה) , בגינו הוא נדרש לשלם פרמיה חודשית בסך של 2,300 ₪.

5. לדברי התובע, החל משנת 2001 הוא החל לסבול ממחלת "קוליטיס" (מחלת מעיים כרונית), אשר החמירה בחודש ינואר 2005, שיבשה את תפקודו וחייבה אותו להיות צמוד לשירותים, שלא היו בנמצא במוסך שבבעלותו.

6. כן טען התובע , כי הוא סובל מבעיות רפואיות חמורות, לרבות ירידה בצפיפות העצם, אי ספיקה ורידים, דכאון, ירידה בשמיעה, טנטון, כאבי ראש וכדומה (ר' סע' 6 לכ"ת).

7. לטענת התובע, בשל מקרה הביטוח המתואר בכתב התביעה ותחלואיו, הוא איבד את כושר עבודתו לצמיתות, עד אשר נאלץ הוא לסגור את העסק העצמאי בו עבד, באופן סופי , בחודש מאי 2009.

8. לדברי התובע, המל"ל קבע את נכותו הרפואית בשיעור 68% ואת נכותו התיפקודית בשיעור 100%.

9. התובע מציין כי ביום 19.3.05 פנה לנתבעת בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח על סך הפוליסה (ר' נספח ז' לכ"ת), הנתבעת הכירה בתביעתו ושילמה לו פיצוי עד חודש אפריל 2008 ושחררה אותו מתשלום פרמיה, בחודש אפריל 2008 הודיעה לו הנתבעת כי היא דוחה את תביעתו לתשלום פיצוי חודשי על פי הפוליסה ולשיחרורו באופן מלא מתשלום הפרמיה, שילמה לו "לפנים משורת הדין" פיצוי בשיעור 50% עד יום 30.9.08 וחדלה (ר' סע' 19 לכ"ת).

10. לשיטת התובע, על הנתבעת לשלם לו בהתאם לקבוע בפוליסה את הסכומים כדלקמן:

א. פיצוי חודשי מלא בסך 271,312 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (10.1.10) מתחילת חודש אוקטובר 2008 .

ב. שחרור מתשלום פרמיה בסך 26,800 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

ג. להשלים לידיו מלוא התשלומים לתקופה שבין 1.4.08 ל- 30.9.08 בסך של 51,000 ₪, ובצירוף מחצית הפרמיה בסך 6,900 ₪ בעבור תקופה זו (ובסה"כ 366,012 ₪).

טענות הנתבעת

11. עיקר טענות הנתבעת, הנוגעות לגופה של המחלוקת, בין היתר ובתמצית הינן:

א. רק פוליסה אחת (מס' 14115713) כוללת כיסוי לתשלום בגין אובדן כושר עבודה.

ב. מצבו הבריאותי והרפואי של התובע אינו מביאו לכדי אובדן כושר עבודה, כאמור

בפוליסה.

ג. לשיטת הנתבעת, לא מתקיימים בתובע כלל התנאים המצטברים הנדרשים, לשם הכרה בו כבלתי כשיר לעבודה באופן מוחלט (ר' בהרחבה סע' 10-17 לכ"ה).

ד. ככל שהתובע מסתמך על הפוליסה, זכאותו נבחנת על פי תנאי הפוליסה ואין משקל לקביעת גופים אחרים, הקובעים את זכאות התובע על פי קריטריונים שאין להם רלבנטיות לפוליסה.

ה. סכומים ששילמה היא לתובע על פי נספח אובדן כושר עבודה , שולמו לפנים משורת הדין ומרצונה הטוב של הנתבעת.

ו. הנתבעת מכחישה את זכאותו של התובע לסעד הצהרתי או לתשלום עתידי כלשהו, לפי שהתובע חייב להוכיח מדי חודש בחודשו כי הוא נמצא באובדן כושר עבודה (ר' סע' 28 לכ"ה).

12. בראשית הוגשה התביעה אף כנגד "יוזמה קרן פנסיה לעצמאים בלבד" . בהסכמה ובהעדר סמכות עניינית, נמחקה התובענה ונוהלה בוועדות של הקרן (ר' בהרחבה סע' 36-40 לסיכומי התובע).

ראיות הצדדים

הרופאים

13. מטעם התובע הוגשו חוות דעת של ד"ר עוזי נווה, (מומחה בתחום התעסוקה) וכן העידה מטעמו רופאת המשפחה ד"ר נטע הרט.

14. מטעם הנתבעת הוגשו חוות דעת של ד"ר אהוד מלצר (מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה), של פרופ' אבי פלד (מומחה בתחום הפסיכיאטריה) ושל פרופ' יהודה לרמן (מומחה בתחום התעסוקה).

דר' עוזי נווה (רופא תעסוקתי מטעם התובע)

15. המומחה סקר בחוות דעתו מיום 20.3.11 את מצבו הבריאותי של התובע, את חוות הדעת מטעם הנתבעת ומכתבי רופאים מקצועיים שונים. הוא מפרט אודות עבודתו של הנתבע, ובסיפת חוות הדעת מציין כי התובע אינו כשיר לחזור לעיסוקו הקודם במוסך, אינו כשיר לעבודה הדורשת מאמץ גופני. כן מחווה המומחה התעסוקתי דעתו כי "יש מקום לקבוע נכות בגין מצבו הנפשי שאינו מאפשר לו עבודה עם קהל, צוות, אחריות או ניהול".

המומחה בדעה כי התובע איבד את יכולת הפרנסה לעיסוקו או כל עיסוק אחר לפי הגדרות הפוליסה, ומכיוון שהסיכוי לשיקום בעתיד קטן ביותר, ניתן לקבוע כי מגבלותיו לצמיתות.

(לעדותו בהרחבה ר' עמ' 40-13 לפרוטוקול הדיון מיום 3.4.13).

דר' נטע הרט (רופאת משפחה מטעם התובע)

16. במסמך שערכה מיום 21.10.09 (עדכון לגבי מצבו הרפואי הנוכחי של התובע) ציינה הרופאה כי התובע סובל ממחלת מעי דלקתית עם התלקחויות חוזרות , כאבי עצמות וקושי ללכת ונכותו בגין קוליטיס קשה 50%, כמו כן סובל מ- "טרומבופלביטיס ואי ספיקה ורידית", נכות בשיעור 20% (ר' סע' 2), סובל מדיכאון בשיעור 20% (ר' סע' 3), מגבלה בתנועות הצוואר 10% (ר' סע' 4), ירידה בשמיעה וטנטון 20%+10% (ר' סע' 5), דום נשימה בשינה בצורה קלה 20% (ר' סע' 6) וממיגרנות 10% (ר' סע' 7).

לדברי הרופאה, למרות גילו הצעיר של התובע, יש לראותו כמו שאיבד את כושרו לעבוד ולהתפרנס באופן מוחלט.

סה"כ שעור נכותו הרפואית, לשיטתה, 83%.

(לעדותה בהרחבה ר' עמ' 83-75 לפר' מיום 7.1.14).

(לדיון באשר למשקל חו"ד /עדותה ר' סע' 42-30 להלן )

דר' אברהם פלד (פסיכיאטר מטעם הנתבעת)

17. בחוות דעתו מיום 28.10.10 מציין המומחה, בין היתר, כי המדובר בחשמלאי רכב ובעלים/מנהל מוסך לחשמלאות רכב, המתאר מזה כ- 8 שנים דיכאון קשה עד כדי מחשבות אובדניות עם חוסר תפקוד.

המומחה מדגיש כי מעיון בתיעוד הרפואי וממצאי בדיקתו עולים פערים בלתי ברורים כדלקמן:

א. פער בין עוצמת תלונות התובע לבין רמת הטיפול שמקבל.

ב. פער בין סטאטוס מנטלי בעת בדיקתו לבין דיווחו על תפקודו.

ג. פער בין מידע אובייקטיבי עקיף המראה כי עבד עד שנת 2009, לבין אבחנה של

דיכאון מז'ורי.

לדעת המומחה, לא מדובר בדיכאון מג'ורי או הפרעה פסיכיאטרית משמעותית אחת. כמו כן, באבחנה מבדלת קיימת אפשרות שמדובר ב- MALINGERING.

המומחה אינו מוצא אובדן כושר על רקע פסיכיאטרי.

(לעדותו בהרחבה ר' עמ' 98-75 לפר' הדיון מיום 7.1.14).

דר' אהוד מלצר (גסטרואנטרולוג מטעם הנתבעת)

18. בחוות דעתו מיום 27.10.10 מציין המומחה, בין היתר, כי מדובר בחולה עם דלקת כיבי של המעי הגם גורמת לו להפרעה תפקודית. זוהי מחלה המתבטאת ביציאה שלשול ודמם, חומרת המחלה משתנה מחולה לחולה ובעלת פעילות ברמה משתנה באותו חולה.

לדברי המומחה, על פי הקריטריונים המקובלים, מחלתו של התובע "נעה בין חומרה קלה (כאשר המצב רגוע) לחומרה קשה בעת התלקחויות. יחד עם זאת, למרות ההתלקחויות אין ירידה ברמת המוגלובין (כלומר אין הפרעת ספיגה של ברזל מחד, ואין איבוד דם משמעותי מנגד). כמו כן, אין הפרעות המעידות על חסרים אחרים בבדיקות הדם".

המומחה מציין כי לא מצא עדות אובייקטיבית (כמו אנמיה) להפרעה כלשהי שתגרום לחולשה משמעותית המגבילה בתפקוד. לדבריו, מחלת התובע כשלעצמה מגבילה אותו בעבודתו הקודמת כמכונאי מאחר ולעיתים קיים מס' רב של יציאות שלשוליות ביום, אך אינה מגבילה אותו לעסוק בתפקידי ניהול ופיקוח עם נגישות לשירותים.

(לעדותו בהרחבה ר' עמ' 113-99 לפר' הדיון מיום 7.1.14).

פרופ' יהודה לרמן (רופא תעסוקתי מטעם הנתבעת)

19. בחוות דעת מיום 2.11.10 ולאחר שסקר את חוות דעת המומחים השונים שעמדו לנגד עיניו, את התיעוד הרפואי השונה, ולאחר בדיקת התובע וההיסטוריה הרפואית שלו, מציין המומחה, בין היתר, כי בהתאם למסמכים שעמדו לרשותו ומידע הטרולטרלרי שמצביע על כך שתפקוד התובע טוב מזה שנטען עלך ידו במהלך הבדיקה על ידו ועל ידי המומחים השונים, בהתאם לממצאי בדיקתו שלו וממצאי בדיקות דר' מלצר ודר' פלד למסקנותיהם, התובע כשיר לעבוד כמנהל מוסך לחשמלאות רכב, תחום שבו עסק במשך שנים ובו רכש מיומנויות, וזאת בהיקף של 50% משרה. עקב מחלת המעיים הוא נזקק לשימוש בשירותים צמודים תנאי שניתן לעמוד בו בעבודה כמנהל מוסך. בהתאם לדברי המומחה, התובע לא איבד 75% ומעלה מכושר עבודתו לפי תנאי הפוליסה.

(לעדותו בהרחבה ר' עמ' 66-14 לפר' הדיון מיום 28.1.14).

20. כן העיד התובע (ר' עמ' 72-58 לפר' מיום 3.4.13 ) , מר פינקו יעקב מטעמו (עמ' 51-40) ואחיו יעקב (עמ' 58-51).

מטעם הנתבעת זומנו לעדות אף החוקרים הפרטיים גיל אלון ו-ויקי טיאר .

השאלה שבמחלוקת

21. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת אם כן בשאלה, האם התובע הוכיח כי הוא עומד בתנאי הפוליסה המגדירים אי כושר מוחלט כדלהלן:

"המבוטח יחשב כבלתי כשיר לעבודה... אם עקב מחלה או תאונה, נטל ממנו בשעור של 75% לפחות ולתקופה העולה על תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה, הכושר לעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה, ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו".

המסגרת המשפטית

22. בע"א 300/97 חסון נ' שמשון חב' לביטוח ואח' פד"' נ"ב (5)746 נפסק, בין היתר כי:

"מטרתו של ביטוח כנגד אובדן כושר עבודה היא להבטיח, כי אם יאבד המבוטח את יכולתו לעבוד ולהשתכר למחייתו עקב תאונה או מחלה, תשלם חברת הביטוח למבוטח פיצוי חודשי קבוע. תשלום זה אמור להבטיח למבוטח הכנסה חודשית קבועה, המהווה תחליף להכנסה מעבודה שהיה יכול לבצע אלמלא התאונה או המחלה שבעקבותיהן נשללה יכולתו להשתכר...אין צורך בזהות בין עיסוקו של המערער עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה. עם זאת צריך ש"העיסוק הסביר האחר" יהלום את השכלתו, את הכשרתו ואת ניסיונו של המבוטח. במובן זה ראוי שהעיסוק יעלה בקנה אחד עם עיסוק שכל אדם סביר, בעל נתונים ורקע הזהים לאלה של המבוטח הנדון, היה רואה בו עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם. כך גם ניתן להוסיף ולהגדיר "עיסוק סביר" ככזה שאינו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר וכן מתאים לאורח חייו של המבוטח.

ה"עיסוק הסביר" אינו בעל תכנים סובייקטיביים בלבד, כמו גם אינו בעל תכנים אובייקטיביים בלבד. העיסוק הסביר הוא בעל ממד סובייקטיבי וממד אובייקטיבי. סובייקטיבי, שכן המבוטח צריך שאותו "עיסוק" יתאים לאורח חייו ולנטיותיו התעסוקתיות. אובייקטיבי, שכן את אותו "עיסוק סביר" יבחן בהתאמתו לאדם הסביר בעל נתוני השכלה והכשרה כשל המבוטח (ראה בעניין זה גם את דעתו של השופט י' חג' יחיא בע"א (ת"א) 595/89 ע' מזרחי ואח' נ' יהודה חברה לביטוח בע"מ (להלן – עניין מזרחי (19)).

את ה"עיסוק הסביר" יש למדוד על פי "סוג ההתמחות" – אם היא כוללת אפשרויות רבות או שמא היא תוחמת את העוסק בתחום עיסוק צר" (ר' גם: ע"א (ת"א) 595/89 מזרחי נ' יהודה חב' לביטוח).

23. בפרשת חסון לעיל ,נקבעו לפיכך מספר מבחנים מסייעים לבחינת התקיימות תנאי ה"עיסוק האחר", כדלקמן:

(א) העיסוק הסביר האחר הולם את השכלתו, הכשרתו וניסיונו של המבוטח.

(ב) העיסוק האחר עולה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודתו הקודמת של המבוטח.

(ג) עיסוק שכל אדם סביר בעל נתונים ורק הזהים לאלה של המבוטח היה רואה בו עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם.

(ד) העיסוק האחר אינו פוגע באופן משמעותי בכושר ההשתכרות ומתאים לאורח חייו של המבוטח.

(ה) עיסוק סביר מבחינה אובייקטיבית (יבחן בהתאמתו לאדם סביר בעל נתוני השכלה והכשרה כמו של המבוטח) וסובייקטיבית (העיסוק יתאים לאורח חייו ונטיותיו התעסוקתיות של המבוטח).

(ו) סוג ההתמחות – ככל שסוג ההתמחות צר יותר והעובד הגיע למיומנות גבוהה יותר, כך יקשה למצוא לאותו עובד עיסוק סביר שאינו דומה דמיון רב לעיסוקו הקודם, ולהפך.

(ז) אין הכרח בקיומו של קשר הדוק בין עיסוקו של המבוטח בעבר לבין העיסוק הסביר המצוין בחוזה הביטוח ודי בזיקה ולא זהות ואין הגבלה לביצוע אותן פעולות ממש.

(ר' גם: ע"א (ת"א) 1338/07 מנורה חב' לביטוח נ' פאר (פורסם בנבו , 3.1.08); ע"א (ת"א) 1683/08 סלוצקר נ' בר לב (פורסם בנבו , 7.3.10)).

24. בהתייחס למבחן העזר האחרון (ר' ס"ק (ז) לעיל) , אשר דורש קיומה של זיקה כלשהי בין העיסוק הקודם לעיסוק החדש מבחינת הנושא או המיומנות, נפסק בע"א 572/89 מוסה עדני נ' סהר חב' לביטוח, פ"ד מ"ז (2) 179, בין היתר כי:

"נראה שלעניין הנדון יש לפרש "ניסיון", "הכשרה" ו"השכלה", כבעלי זיקה לעיסוקו של המבוטח לפני ה"אירוע הביטוחי". המשמעות איננה הגבלה לביצוע אותן פעולות ממש, שהרי מדובר במפורש ב"עיסוק סביר אחר... אך נדרש קשר כלשהו בין העיסוק הקודם לעיסוק החדש - מבחינת הנושא או המיומנויות הדרושות בכל אחד מהם".

25. כך גם נפסק לעניין היכולת לעסוק בעיסוק סביר אחר בהקשר של אובדן כושר עבודה מלא, כי אין צורך בזהות בין עיסוקו של המבוטח עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה, יש צורך ש"העיסוק הסביר האחר" יהלום את השכלתו, הכשרתו וניסיונו של המבוטח וכן שעיסוק זה יעלה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודותיו הקודמות של המבוטח , תוך זיקה בין העיסוק הסביר האחר לבין זה אשר קודם לכן עסק בו המבוטח (ר' רע"א 2964/07 צבי תל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 10.12.07) ; ע"א 61/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' אבני, ( פורסם בנבו , 4.7.05); ע"א (ת"א) 1683/08 סלוצקר נ' בר-לב (פורסם בנבו , 7.3.10)).

26. בפרשת חסון לעיל, אף נפסק באופן התואם לעניינו כי:

"...על פי חוזה הביטוח, לפיצוי בגין "אובדן כושר עבודה" שני תנאים מצטברים:

האחד, שלילת 75% או יותר מכושרו של בר הביטוח להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק לפני אובדן כושר העבודה. השני, כי נבצר מבר הביטוח לעסוק בעיסוק סביר אחר, המתאים להשכלתו, להכשרתו ולניסיונו " .(ר' גם: ת.א. (ת"א) 42116/03 נתן נ' מגדל חב' לביטוח (פורסם בנבו , 11.3.09); ת.א. (ת"א) 2770/03 מרזן נ' הפניקס (פורסם בנבו , 16.4.09)); ע"א (ת"א) 1322/07 הפניקס חב' לביטוח נ' סלוצקי (פורסם בנבו , 15.7.09)).

הנטל על התובע להוכיח התקיימות התנאים דלעיל .

במילים אחרות , ככל שהתובע יוכיח כי אינו יכול לעבוד לפחות 75% במקצועו ערב האירוע הבטוחי, וכן כי נשללה ממנו באותה מידה היכולת לעסוק בעיסוק סביר אחר , כי אז יוגדר הוא כמי שאיבד את כושר עבודתו ויהא זכאי לתגמולי הביטוח כמוסכם בפוליסה .

דיון והכרעה

27. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים , בחנתי עדויות המומחים ובהינתן כל האמור בפסה"ד , מצאתי לדחות את תביעת התובע .

כפי שיפורט להלן באתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע אשר היה מוטל עליו בגדרי תובענה זאת , להוכיח התקיימותם של שני התנאים המצטברים הנדרשים לצורך פסיקת הסעדים שנתבעו על ידו .

28. בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 10.6.12, ציינה ב"כ הנתבעת בין היתר , כי לעניין המסמכים הרפואיים שהוגשו מטעם תובע , היא תסכים להגשתם כהוכחה רק לעצם קבלת הטיפול . היא הביעה התנגדותה להגשת מסמכי המל"ל שצורפו לתצהיר התובע , מאחר ואלה אינם קבילים ,מהווים עדות שמיעה ומאחר ולא ניתן לחקור עליהם . ב"כ הנתבעת העלתה התנגדות הנתבעת לראיות בלתי קבילות , עדויות סברה, שמיעה או במומחיות .

ב"כ התובע ציין במענה לדבריה אלה כי " לגבי מסמכי המל"ל מאחר והמומחים הסתמכו עליהם בחוות הדעת , אני אגיש בקשה להגשת תעודת עובד ציבור בעניין זה " ( ר' עמ' 11-10 לפר' ) ( להתנגדויות ב"כ הנתבעת למסמכי המל"ל ר' גם : פר' הדיון מיום 3.4.13 ש' 19-17 ( כאשר ב"כ התובע השיב " מקסימום אני אזמין את המומחים " ) ; פר' הדיון מיום 28.1.14 ש' 17-16 ; ובעמ' 56 ש' 14-13 ).

למען הסר ספק יודגש, כי לא הוגשה בקשה מטעם התובע להמצאת תעודת עובד ציבור וכך אף לא נתבקש על ידו , זימון מומחים נוספים , פרט לשניים שצויינו לעיל ( ר' גם עמ' 1 לכתב התשובה באמצע ).

29. בהחלטתי מיום 10.6.12 נקבע בין היתר, כי מסמכי המל"ל השונים שצורפו לתצהירו של התובע , הגם שעמדו בפני המומחים השונים, לא יתקבלו ככאלה המעידים על אמיתות תוכנם ( סע' 3).

ב"כ הצדדים אף הסכימו בפתח הדיון מיום 3.4.13 , כי כל עדות שמיעה או עדות שאינה קבילה לפי דיני הראיות , ביהמ"ש יתעלם ממנה וכך אף באשר למסמכים שאינם קבילים לפי דיני הראיות ( עמ' 12 לפר' ש' 12-10).

עדותה-חוו"ד של ד"ר נ. הרט (מטעם התובע) ומשקלה

30. ד"ר הרט סירבה בתחילה להתייצב למתן עדות מטעם התובע ( ר' למשל הודעת הצדדים והחלטתי מיום 3.1.14). ביום 6.1.14 הגישה ד"ר הרט בקשה בין היתר , לביטול זימונה למתן עדות . לדבריה לא היה מקום לזימונה להעיד . בבקשה צויין כי ד"ר הרט נתנה לתובע "..שתי חוות דעת האחת בשנת 2008 והשניה בשנת 2009 שתיהן לצורך פנייה למוסד לביטוח לאומי. מאז היא לא בדקה ולא ראתה את המשיב 1 .." (התובע - ד.ח.).

עוד הודגש בבקשה , כי ד"ר הרט הופתעה לקבל זימון לדיון מטעם התובע : "..שכן חוות הדעת שנתנה לו לא נועדו לשימוש בהליך משפטי (כאן נעיר שמסיבה זו ,הן גם לא ערוכות כחוות דעת המוגשות לבית משפט)...". כן הובהר שהרופאה אינה מכירה את מצבו הרפואי של התובע בשנים האחרונות (ר' סע' 5-4 לבקשה) . (ר' גם בקשתה לביטול זימונה למתן עדות מיום 7.11.13 וסע' 4-2 לתצהירה התומך בבקשה זאת ). בסופו של יום ובהתאם להחלטתי מיום 6.1.14 התייצבה ד"ר הרט למתן עדות ביום 7.1.14.

יוער כי זכות הנתבעת להתנגד למסמך שנערך ע"י ד"ר הרט, נשמרה לשלב הגשת הסיכומים (עמ' 75 לפר' ש' 12-9).

31. ד"ר הרט נחקרה אודות המסמך נושא כותרת "חוות דעת רפואית ", אותו ערכה ביום 21.10.09 (ר' גם נספח ג' לכתב התביעה ) . הרופאה ציינה בעדות כי היא עובדת במרכז לזכויות רפואיות , שם עוברים על התיק הרפואי של הלקוח שהוגש לקצבת נכות כללית למל"ל " אני יכולה לראות את החולה ולבדוק האם המסמכים שיש ברשותי שהוא הביא לי עם כל השנים שהוא היה חולה נכונים אני עושה אימות של המידע אני עושה איזשהי הערכה אני רואה את המצב הכללי שלו .." (עמ' 75 ש' 22-14).

ד"ר הרט אישרה כי פנו אליה בעבר לצורך חוו"ד לביטוח לאומי נכות כללית ,וזו ניתנה עפ"י קריטריונים של נכות כללית . היא לא ידעה מה עניינה של התובענה בתיק זה . הרופאה אישרה כי לצורך המסמך שכתבה – חווה"ד , היא לא בדקה את התובע , אלא הסתמכה על כל התיעוד שהובא בפניה ( עמ' 76 ). ד"ר הרט אישרה כי היא אינה רופאה המטפלת בתובע , כי התמחותה הינה בתחום רפואת המשפחה וכי היא אינה מומחית בתחום הגסטרו , כלי דם , רפואה פנימית , פסיכיאטריה , אורטופדיה , א.א.ג. , תעסוקה או נוירולוגיה (עמ' 78-77). הרופאה אישרה כי היא אינה נותנת חוו"ד בתחומים הנ"ל ( עמ' 78 ש' 18-17).

ד"ר הרט הסכימה כי בתחומים שצויינו מעלה, המומחים המקצועיים יותר מוסמכים ממנה כדי לקבוע אבחנות ואחוזי נכות ( עמ' 82 ש' 17-14).

32. לגבי מחלת הקוליטיס ציינה הרופאה כי "בגדול זאת מחלה שיש לה החרפות והפוגות " (עמ' 79 ש' 22-20 ). הוצג לרופאה כי התקנה המתאימה מעניקה 50% נכות על יציאות תכופות עם אנמיה ומצב תזונתי ירוד . היא נשאלה האם ראתה אצל התובע אנמיה והשיבה " לא ראיתי אנמיה אבל ראיתי שלשולים תכופים " (עמ' 80 ש' 9-3). ד"ר הרט ציינה כי התקנה הרלוונטית הינה משנת 1954 , יש רפואה אחרת מ-1954 ורפואה אחרת של שנת 2014 , והיא בוחנת את ההשפעה הכללית של המחלה על התפקוד (עמ' 81).

33. בהתייחס לתחום הפסיכיאטרי , אישרה הרופאה כי פסיכיאטר יותר מוסמך ממנה לקבוע נכות פסיכיאטרית ( עמ' 82 ש' 13-11 ) . ד"ר הרט אף הבהירה כי " נכון שנתתי לו 20 אחוז והיום שאני מסתכלת על החוות דעת יכול להיות שהייתי צריכה לתת לו 10 אחוז כי באמת אין לו איזשהי מחלה פסיכיאטרית מובנית אנדוגנית אלא יש לו איזה מצב הסתגלותי למחלתו הקשה ..." ( עמ' 83 ש' 12-1 ).

34. ב"כ התובע בסיכומיו , מבקש כי ביהמ"ש יכיר בד"ר הרט "כמומחית ניטרלית בתיק " .

לדבריו ד"ר הרט בדקה את התובע וערכה חוו"ד שאמנם לא נחתמה בשבועה ,אך המדובר בחוו"ד מומחה לכל דבר וענין. ב"כ התובע אף מבקש את ביהמ"ש לאמץ את קביעותיה של הרופאה וליתן להן משקל ( ר' בהרחבה סע' 96-92 לסיכומים; סע' 6 לסיכומי התשובה).

35. ב"כ הנתבעת בסיכומיה ציינה בין היתר , כי המסמך שערכה ד"ר הרט אינו ערוך כחוו"ד בהתאם לפק' הראיות ויש להתעלם ממנו . כן נטען כי הרופאה הודתה שלא בדקה את התובע וכי המסמך שערכה , נערך על בסיס מסמכים רפואיים שהובאו בפניה בקשר לתביעת נכות כללית מהמל"ל ( ר' בהרחבה סע' 33-32 לסיכומים ).

36. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים במחלוקת דנן , באתי לכלל מסקנה כי המסמך שערכה ד"ר נטע הרט אינו קביל ואין ליתן לו משקל . להלן יובאו הטעמים למסקנתי .

37. סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע, כי בית משפט רשאי לקבל כראיה חוות דעת של מומחה בשאלה שבמדע, שבאמנות או שבידיעה מקצועית. סעיף 24 קובע כי יש לערוך חוות דעת כזו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר. על-פי הטופס שבתוספת, על חוות הדעת של המומחה לכלול הצהרתו כי הוא נותן חוות דעתו המקצועית במקום עדות בבית המשפט, ועליו לפרט את פרטי השכלתו ואת ניסיונו.

סעיף 25 קובע, כי חוות דעת שהוגשה כראיה לבית המשפט, דינה כדין עדות בשבועה לעניין סעיף 117 לפקודת החוק הפלילי, 1936 (סעיף 117 לפקודת החוק הפלילי הינו סעיף 237 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). סעיף 25 (ג) קובע, כי על חוות הדעת לכלול הצהרת המומחה כי הוראות סעיף זה ידועות לו. לא מדובר בפן טכני בלבד אלא בפן מהותי מאחר ודין חוות דעתו של מומחה כדין עדות שבשבועה, שהרי על המומחה להצהיר זאת בחוות דעתו ואם לא עשה כן לא ניתן להגיש המסמך כראיה לבית המשפט, כפי שלא ניתן יהיה להגיש עדות של עד בתצהיר מבלי שיוזהר בנוסח האזהרה כנדרש, כיוון שאחרת אין כל משמעות לתצהיר (ר' רע"א 2750/94 עציוני ובניו בע"מ נ' מוסא אלי, דינים עליון ל"ה, 892).

38. השופט (בדימוס) י. קדמי בספרו "על הראיות" ,חלק שני, בעמ' 816-815 (מהד' 2003 ) מדגיש בין היתר כי :

" בהתאם להוראות סעיף 24 לפקודה, נקבעו בתוספת הראשונה לפקודה "טפסים" לכל אחת מהתעודות הנדונות כאן. וחובה לערוך את התעודות בנוסח זהה או דומה "ככל האפשר" לנוסח הטפסים האמורים. עמידה בנוסח הבסיסי האמור הינה תנאי לקבילותה של התעודה " .

באופן דומה נפסק ב- ת.א.(ב"ש) 3086/98 בנה"פ נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 2.1.00) בין היתר כי:

" סעיף 25(ג) לפקודת הראיות קובע כי על חוות הדעת לכלול הצהרת המומחה כי הוראות סעיף זה ידועות לו ולפרט את פרטי השכלתו ונסיונו של המומחה שכן זה אשר יוצר את ההבדל בין חוות דעת שניתן להגישה כראיה לבית המשפט לבין מכתב רגיל המתייחס להתכתבות שנערכה בין הצדדים.

לא מדובר בפן טכני בלבד אלא מדובר בפן מהותי מאחר ודין חוות דעתו של מומחה כדין עדות שבשבועה שהרי על המומחה להצהיר זאת בחוות דעתו ואם לא עשה כן לא ניתן להגיש המסמך כראיה לבית המשפט, כפי שלא ניתן יהיה לדוגמא להגיש עדות של עד בתצהיר מבלי שיוזהר בנוסח האזהרה כנדרש, כיוון שאחרת אין כל משמעות לתצהיר " .

( ר' גם : תצ (חי') 4535-10-09 לזרב נ' בית יצחק - משק יצחק אזרד בע"מ (פורסם בנבו, 18.4.10) ; ת.א. (ת"א) 2512/00 אליעזר קליין נ' דב רמתי (פורסם בנבו, ) ; ע"פ (ת"א) 70671/04 אלוש אופיר נ' פרקליטות מחוז המרכז ( פורסם בנבו, 3.4.05 ); ת.א. (ת"א) 1320/99 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מחסני חשמל בע"מ (בפירוק )(פורסם בנבו, 18.9.02 ); ת.א. (ת"א) 47997-11-13 מוסקוביץ נ' רוזנפלד (סע' 13 לפסה"ד )( 21.10.14 )) .

40 . המסמך שערכה ד"ר הרט ביום 21.10.09, אינו חוו"ד ערוך כדין מן הבחינה הצורנית ובעיקר מבחינה מהותית . הרופאה הדגישה כי היא לא התכוונה לערוך חוו"ד לצורך הצגתה בביהמ"ש . במסמך אין כל איזכור או התייחסות לפרטי השכלתה של הרופאה , לתחומי מומחיותה, לניסיונה המקצועי, למקום עבודתה וכיו"ב . אף לא מופיעה במסמך , ההצהרה בנוסח הקבוע בתוספת הראשונה לפקודת הראיות, או בנוסח הדומה לו, כדרישת סעיף 25(ג) לפקודת הראיות. ודוק- הרופא או המומחה הרפואי, הנותן חוות-דעת או תעודה, עושה זאת תחת "אזהרה עצמית", ולפיה ידוע לו שזו ניתנה כעדות עבור בית-המשפט, כולל הנפקות הפלילית של עדות שקר . כאשר "אזהרה" זו נעדרת, אין כאן חוות-דעת או תעודת רופא.

41. לא רק שפגם מהותי בהיבט דיני הראיות דבק במסמך כמפורט לעיל , אלא שבניגוד לטענת ב"כ התובע בסיכומיו , ד"ר הרט הבהירה מפורשות כי היא לא בדקה את התובע לצרכי חווה"ד ,אלא רק עיינה במסמכים רפואיים הקשורים אליו . במובן זה " חוות הדעת" מהווה לצרכי התביעה כאן, מסמך לא קביל בהיותו "עדות מפי השמועה" או תוצר של עדות כזו ,לפי שבבסיסה , מסמכים בלתי קבילים וכאלה שלא הוגשו כראייה במשפט .

42. סוף דבר : מאחר והמסמך שערכה ד"ר נטע הרט ( נושא הכותרת " חוות דעת רפואית "), בעניינו של התובע , לא נעשה בהתאם לדרישות סע' 24 ו-25 לפקודת הראיות, אין הוא קביל כחוות דעת מומחה ולא ינתן לאמור בו משקל כלשהו . ( לטעם פסלות נוסף ר' סע' 41 לעיל ).

ד"ר עוזי נווה

43. ד"ר עוזי נווה המומחה מטעם התובע, פירט בפרק 1 סיפא לחוו"ד מהם המסמכים בהן עיין (22). רובם המכריע של המסמכים לא הוגש ע"י התובע כראייה במשפט, חלקם הינן חווה"ד מטעם הנתבעת והמסמך שערכה ד"ר נ. הרט. (ר' פר' הדיון מיום 3.4.13 ש' 17-19) (עמ' 30 לפר' מיום 28.1.14 ש' 16-17).

44. לדברי ד"ר נווה, בין היתר, יש לקבוע נכות בגין מצבו הנפשי של התובע שאינו מאפשר לו עבודה עם קהל,צוות ,אחריות או ניהול , כן חיווה הוא דעתו כי "לאור מצבו הרפואי והנפשי, גילו המתקדם, חוסר השכלתו והכשרתו לכל עבודה אחרת יש מקום לקבוע כי כלל נכויותיו הינן מעל 75%" (ר' פרק הסיכום סע' 3 ו-5).

45. בחקירתו מיום 3.4.13 אישר ד"ר נווה כי הוא אינו מומחה בתחום הגסטרולוגי והפסיכיאטרי, ואף אינו עורך חוו"ד בתחומים אלו (עמ' 14 ש' 16-24).

ד"ר נווה אישר כי כרופא תעסוקתי הוא נסמך על קביעות של מומחים אחרים בתחומים שונים (עמ' 15 ש' 4-7).

ד"ר נווה אישר לאחר דין ודברים והבהרת ביהמ"ש, כי לא עמדו בפניו חוו"ד מומחים מטעם התובע בתחום הפסיכיאטרי או הגסטרואנטרולוגי "... אבל בהמשך יש מכתבים מקצועיים, אין חוות דעת, יש מכתבים ...מדיטוןמטעם הנתבעת ... שגם זה מטעם הנתבעים. כולן מטעם הנתבעים..." (עמ' 15 ש' 8-24 ועמ' 16 ש' 1-14).

46. ד"ר נווה ציין כי בדיקת התובע במרפאתו ארכה כשעה-שעה וחצי ואם התובע היה נזקק לצאת לשרותים במהלך הבדיקה יכול והוא היה מציין זאת בחוו"ד (עמ' 17 ש' 12-16). המומחה אישר כי אין דרך לבדוק את אמיתות מספר היציאות של התובע ביממה ויש לסמוך רק על דבריו (עמ' 19 ש' 15-24 ועמ' 20 ש' 1-2). כן אישר המומחה כי אין דבר כזה "שרותים סטריליים" (עמ' 24 ש' 22-24 ועמ' 25 ש' 1-2).

כן אישר המומחה כי אין דבר כזה "שירותים סטריליים" (עמ' 24, ש' 22-24 ועמ' 25, ש' 1-2).

47. הוצג בפני המומחה פרק "מצב בריאותי" (עמ' 4) כחוו"ד, שם כתב שהתובע סובל מדיכאון ותופעות נפשיות נוספות, הוא נשאל האם נכון שלא עמדה בפניו שום חוו"ד או מסמך רפואי שקובע שהתובע סובל מדיכאון, תשובתו: "יש תולדות המקרה בעמ' מס' 2 ושם מפורט בסעיף 6 בשורה 26 מה הוא מספר לי ומה הבעיות שעליהן הוא מתלונן ומכאן אני מפיק שזה המצב".

ד"ר נווה אישר בהמשך כי ביחס למילים "במשבר דכאוני עמוק" כי "... אני לא זוכר בדיוק את המילים שלו אחת לאחת, באבל אלה מילים שלו ותיאור של מצב" (עמ' 23, ש' 1-4).

48. לד"ר נווה הוצג ,כי לא היה בפניו מסמך או אבחנה של פסיכיאטר שאומר שהתובע סובל מדיכאון (ר' גם שאלת ביהמ"ש ב-ש' 9-12), והוא השיב: "זה נכון שבחוות הדעת של הפסיכיאטרים השונים, כולל המכתב של הפסיכיאטרית שלו, כתוב שהוא לא סובל מדיכאון מז'ורי, שזה דיכאון גדול, אבל זה לא אומר שהוא לא סובל מדיכאון פחות ממז'ורי..." (עמ' 23, ש' 5-12).

49. ד"ר נווה הופנה לס' 5 בסיכום חוות דעתו ונשאל האם הוא מדבר בעצם על 2 מרכיבים: מרכיב של מצב רפואי ומרכיב של המצב הנפשי, והאם כשהוא מדבר אודות "מצב רפואי", כוונתו למחלת הקוליטיס, פריצת דיסק, כאבים בפרקים, ותשובתו: "כל מה שלא נפשי" (עמ' 25, ש' 3-10).

50. ד"ר נווה נשאל האם נכון שבס' 3 בסיכום חוות דעתו הוא פסל את התובע מעבודה ניהולית עקב מצבו הנפשי, ותשובתו: "סעיף 3 נכתב בעקבות המלצות של רופאים שונים בחוות הדעת, שיכול לעבוד בעבודה משרדית או ניהולית וכו', ולפי דעתי במצב הנפשי שבו נמצא, הוא לא מתאים לעבודה כזו".

הוא נשאל האם אלמלא מצבו הנפשי יכול היה התובע לעבוד בעבודה ניהולית, שתוארה ע"י ב"כ הנתבעת בהמשך, בשאלה נוספת, והשיב: "אני לא חושב שבן אדם במצב נפשי כזה יכול לעשות ".

51. ד"ר נווה נשאל פעם נוספת האם אלמלא מצבו הנפשי הנטען של התובע הוא יכול לעבוד בעבודה ניהולית במוסך. לאחר דין ודברים והבהרות אף מצדו של ביהמ"ש, סיכם המומחה עמדתו, לפיה: "אם אני אסכם, שוב, בהנחה שאין שום בעיה נפשית והבן אדם שמח ומאושר וטוב לו, אני לא חושב שהוא יכול לעבוד בעבודה משרדית בלבד במוסך, מכמה סיבות: א' - כי לא קיימת לפי דעתי היום במוסך עבודה של משרד בלבד. אולי יש מזכירה. כל המנהלים שאני מכיר הם עובדים גם בשטח, ויש לו בעיות רפואיות אחרות שמונעות ממנו לעשות את שני הדברים האלה יחד" (עמ' 29, ש' 9-15 וכן גם עמ' 26-28 לפרו').

52. ד"ר נווה נשאל האם ראה את הכנסות התובע, והוא השיב שלא, אך התובע סיפר לו שהעסק שגשג. הוצג לו שבשנים 2005-2008 הכנסות העסק היו גבוהות, ותשובתו: "אבל אז הוא כבר היה חולה" (עמ' 31, ש' 9-18). הוא המשיך וציין, כי המחלה החלה לאט לאט להשפיע על תפקוד התובע. הוצג לו כי גם בשנת 2008 ההכנסות היו גבוהות, ותשובתו: "אם את תעשי גרף של הכנסות מפתיחה ועד פרוץ המחלה, את תראי שמפרוץ המחלה לאט לאט זה ירד, עד 2009..." (עמ' 31, ש' 19-24).

הוא נשאל האם הוא מעיד מידיעה אישית של הדברים, והשיב: "אני מציע שנעזוב את תחום ההכנסות כי אני לא ביצעתי אותו" (עמ' 32, ש' 10).

53. בהתייחס למכתב ד"ר יגורסקי מ- 20/10/10, ולאור תשובתו באשר למצב אפשרי של "הכחשה" (עמ' 33, ש' 5-16), נשאל ד"ר נווה האם התדירות הנמוכה של ביקורי התובע אצל פסיכיאטר מעידה שהסבל שלו לא כל כך גדול והוא מגזים בתלונותיו, תשובתו היתה כי אולי מצב הדברים הפוך ומי שהלך כל שלושה חודשים לפסיכיאטר, לשיחה או ייעוץ, הדבר מעיד כי הוא סובל סבל גדול.

54. הוצג לד"ר נווה, כי ד"ר גורביץ' בדק את התובע ביום 24/6/09 והוא ציין בחוות דעתו כי הפעם הראשונה שהתובע ראה פסיכיאטר הייתה ביום 18/6/09 (שבוע לפני בדיקתו). הוא נשאל האם היה עד לעובדה זו, ותשובתו: "אני קראתי את כל חוות הדעת והייתי עד לכל מה שכתוב כאן". הוא נשאל האם זה לא צריך להדליק נורה אדומה, שאדם שסובל ממחלה וטוען למצב נפשי חמור נזכר ללכת לפסיכיאטר שבוע לפני שהוא נבדק ע"י מומחה מטעם הנתבעים, ותשובתו: "כבר עניתי על זה והסברתי שהפנייה לפסיכיאטר לפעמים מתעכבת מכל מיני שיקולים אחרים".

ביחס לצירוף המקרים/הזמנים, לא היה בידי המומחה להשיב (עמ' 35, ש' 4-13).

55. המומחה נשאל האם הוא יכול להעלות על דעתו כי התובע מאדיר את תלומותיו לצורך רווח משני, ותשובתו: "אני לא יודע, אני לא פסיכיאטר... בשביל זה אני מסתמך על מה שכותבים פסיכיאטרים שונים..." (עמ' 35, ש' 14-20). (ר' גם תשובתו בעמ' 40, ש' 5-13).

ד"ר אברהם פלד

56. ד"ר פלד בחקירתו הנגדית ציין, בין היתר, כי סטטוס זה תצפית (עמ' 87, ש' 6-15), כי "הסטטוס המנטלי הוא מה שאני ראיתי בזמן הבדיקה..." (עמ' 88, ש' 9-14).

המומחה ציין כי "... אני רק יכול להגיד לגבי פסיכיאטריה, ממה הוא לא סובל, הוא לא סובל מדיכאון..." (עמ' 88, ש' 22-24).

57. ד"ר פלד הבהיר, בין היתר, כי "... נכון שמי שסובל ממחלה גופנית קשה זה מתבקש שהוא לא יהיה שמח... אבל מתוך כל האנשים שחולים במחלות גופניות, יש אנשים שמפתחים דיכאון ויש אנשים שהם פשוט לא שמחים מזה, אבל זה לא מגיע לעוצמה של דיכאון... אז זה שבן אדם עצוב בגלל שהוא חולה גופנית, זה עדיין לא אומר שהתפתחה אצלו מחלה פסיכיאטרית קלינית של דיכאון..." (עמ' 89, ש' 11-24 ועמ' 90, ש' 1-9).

58. הוצג למומחה כי ד"ר הכט קבע לתובע 10% נכות על דיכאון, התובע לא בא וסיפר שהוא ב- 50% אלא סיפר שהוא בדיכאון קשה בגלל שהפסיד את העסק. הוא נשאל היכן זה קיבל ביטוי בחוות דעתו, ותשובתו: "זה בא לידי ביטוי בצורה מאוד בולטת, כי אם כבר מצאתי איזשהו ממצא, זה בדיוק הממצא הזה שאתה מדבר על הגזמה. זה בא לידי ביטוי... רואים תמונה של הגזמה" (עמ' 90, ש' 19-24 ועמ' 91, ש' 1-4).

המומחה הוסיף וציין, כי "אני לא חושב שהוא צריך אשפוז. אני לא חושב שיש לו מחלה פסיכיאטרית בכלל ודיכאון, אבל אם כבר יש איזשהו ממצא, אז הממצא של הגזמה הוא בולט פה כי יש פערים מאוד גדולים..." (עמ' 91, ש' 9-12) (ר' גם תשובתו בעמ' 92, ש' 5-7).

59. המומחה הדגיש בהמשך חקירתו, בין היתר, כי: "כל מה שתיארת עכשיו זה התלונות של החולה. כדי שהתמונה תהיה מלאה, היא חייבת להיות תואמת לממצאים אובייקטיבים למשל מי שמתאר עוצמה כזו של חוסר תפקוד, אז זה יכול לבוא לידי ביטוי כסטטוס מנטלי בדברים אופייניים לדיכאון, סימנים אותם לא מצא המומחה בתובע" (עמ' 93, ש' 1-13).

60. לאחר סקירת התרופות שקיבל התובע (נוגדי דיכאון), ציין ד"ר פלד כי "אבחנו אותו כסובל מדיכאון ואני אגיד לך, זה אחד הדברים שאני מלמד ואחד הדברים הכואבים לי ביותר, זאת אומרת, קודם כל במרפאה יש נטייה לבדוק מה שנקרא לקבל על הסף את התלונות ואז זה בדיוק ההגדרה זה מה- DSM אז מצרפים קבוצה של תלונות ואין נטייה לבדוק את זה יותר לעומק, יש נטייה להגיב ב- SSRI, זו תרופה מאוד לא טוקסית... היא לא מזיקה... אבל כשעושים בדיקה מעמיקה, צריך להגיע לתמונה המלאה ולהתאמה המלאה..." (עמ' 94, ש' 7-17).

61. ד"ר פלד לא הסכים עם קביעת ד"ר גורביץ' עת בדק את התובע בשנת 2009 (10% נכות על רקע נפשי) (עמ' 96, ש' 4). לדבריו בהמשך: "... שמחתי לראות שהוא חושב כמונו, שאין דיכאון מסוג מייג'ור דיכאון... זה מה שפעם היה הדיכאון האמיתי, התגובה ההסתגלותית זה כמעט על גבול הנורמה כי הסתגלות זה משהו זמני באמת... הסתגלות זה משהו כזה שהוא די נכנס לטרימינולוגיה..." (עמ' 97, ש' 1-6).

עוד ציין המומחה, כי הוא אינו מסכים לקביעת ד"ר גורביץ' באשר ל- 10% נכות, וציין כי "מלינגרינג זה התחזות, כי הממצאים העיקריים שלי היו של הפערים האלה, זה הדבר שבלט...", אם כי "צריך להיזהר עם האבחנה של מילינגרינג ..." (עמ' 97, ש' 7-18).

סיכום ביניים I

6.2 לאחר שבחנתי את הראיות שבאו בפניי, בהינתן חווה"ד של המומחים מטעם התובע ומטעם הנתבעת (ד"ר פלד), ועדותם שהובאה בתמצית לעיל, נחה דעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח נכות פסיכיאטרית כלשהי.

63. מטעם התובע לא הוגשה חוו"ד פסיכיאטרית לצרכי הדיון בתובענה.

ד"ר ע. נווה אינו פסיכיאטר ואף לא התיימר להיות בעל הכשרה שכזו. קביעותיו של ד"ר נווה לעניין דיכאון נפשי ממנו סובל, לכאורה, התובע לא גובו בחוות דעת מתאימה.

64. ד"ר אברהם פלד, המומחה הפסיכיאטרי מטעם הנתבעת, בחוות דעתו, כמו גם בעדותו, שלל נכות פסיכיאטרית כלשהי ממנה סובל התובע. עדותו לא נסתרה, מצאתי ליתן בה אמון ולא הובא בפניי טעם של ממש ועילה לדחותה.

65. לא למותר לציין, כי ניסיון ב"כ התובע לטעון כאילו האמור ברישת סע' 60 לעיל, מפי ד"ר פלד, מלמד שהתובע אכן סובל מדיכאון (ר' סע' 67 לסיכומים ו-8 לסיכומי התשובה), אינו יכול להתקבל.

ראשית, לא ניתן לנתק את הדברים (שברישא) משאר תשובתו בהמשך הדברים (ר' סע' 60 לעיל בכללו).

שנית, לא ניתן לנתק תשובתו זאת משאר דברים עליהם עמד ואותם הדגיש הן בחוות דעתו והן בחקירתו (ר' למשל סע' 56-59 ו- 61 לעיל).

ושלישית, ד"ר פלד נותר איתן בדעתו המקצועית כי התובע אינו סובל מדיכאון כלשהו, ולא ניתן להבין מתשובותיו אחרת.

66. למקרא חווה"ד של ד"ר עוזי נווה (מטעם התובע) ועדותו כפי שהובאה בחלקה לעיל, ניתן אכן להתרשם ולהסיק ,כי המומחה השתית מסקנתו בדבר אובדן הכושר של התובע בשיעור של למעלה מ- 75% על שני אדנים: האחד - מצב רפואי, והשני - מצב נפשי. (ר' גם ס' 3 ו- 5 לפרק הסיכום).

67. כפי שנקבע לעיל, לא נמצא כל ביסוס רפואי הולם, תקף וקביל משפטית, למסקנה כי התובע לוקה בנפשו - סובל ממצב נפשי, אשר בגינו זכאי הוא אף לקביעת אחוזי נכות.

האמירה בס' 3 בפרק הסיכום ,לפיה יש לקבוע לתובע "נכות בגין מצבו הנפשי שאינו מאפשר לו עבודה", נותרה בלתי מוכחת במידה הנדרשת.

68. בשים לב לאמור בס' 5 בפרק הסיכום בחוו"ד המומחה נווה ובהינתן האמור לעיל, נותר אם כן לבחון האם מצבו הרפואי של התובע (במובחן ממצבו הנפשי), יש בו כדי לשלול ממנו את כושר עבודתו בשיעור של 75%.

69. בהקשר זה יצוין פתח דיון בשאלה שלעיל, כי לא הובאו ע"י התובע ראיות קבילות להוכחת "מצבו הרפואי" בכללו, פרט למסמך ד"ר נטע הרט וחוו"ד ד"ר ע. נווה . באשר לכלל מסת המסמכים שצורפה על ידו, הרי שהגשתם כמקשה אחת לא היה בה כדי להכשירם כראייה קבילה כמוסבר לעיל, וזאת בלא צירוף תעודת עובד ציבור או זימון עורכי המסמכים למתן עדות/חקירה (ר' גם סע' 29-28 לעיל ).

ד"ר אהוד מלצר

70. ד"ר מלצר המומחה הגסטרואנטרולוג מטעם הנתבעת בחקירתו הנגדית ציין, בין היתר, כי חומרת מחלת הקוליטיס (ממנה סובל התובע) "נקבע על ידי מצב קליני ולא רק על ידי קולונוסקופיה... הסימפטומים של הפציינט, בדיקות מעבדה וגם המראה האנדוסקופי..." (עמ' 100, ש/ 18-22).

לדברי המומחה, מצב התובע (בהתאם למסמך שהוצג לו מיום 24/7/13) הינו באותה רמת חומרה כשהוא ראה אותו "זה אומר שהמצב כרגע זה הגדרה של מחלה בינונית עד קשה... הוא בדרך כלל סובל משלשול דמי... אלסרט קוליטיס, שזה מה שיש לו בדרך כלל, זה הסימפטום היחיד..." (עמ' 101, ש' 4-11).

בהתייחס למסמך משנת 2013 שהוצג בפניו, ציין ד"ר מלצר, בין היתר, כי נמצאה רמת דלקת תקינה, רמת המוגלובין תקינה, רמת טסיות טרומבוציטים תקינה, רמת אלקומין (חלבונים בדם) תקינה, וגם נשללו סיבות אחרות לשלשול, רמת CRP (מדד דלקת) תקינה (עמ' 101, ש' 19-24 ועמ' 102, ש' 1-4).

71. המומחה הבהיר כי לא דיבר בחווה"ד על "סביבה סטרילית" מאחר והסביבה היא לא סטרילית אף פעם, אלא על נגישות לשירותים.

הוא נשאל במה מגבילה מחלת הקוליטיס ומה היא עושה, והשיב: "מגביל אותו שהוא צריך ללכת יותר פעמים מאשר בן אדם נורמלי הולך לשירותים..." (עמ' 102, ש' 13-20).

המומחה הבהיר כי "המחלה הזאת יש לה גלים בדרך כלל, בתיאור הנקודתי פה המחלה היא בינונית עד קשה... זה לא אומר כלום על מה היה שבוע קודם או מה יהיה שבוע אחר כך, זה נקודתי לזמן הזה..." (עמ' 103, ש' 24 ועמ' 104, ש' 1-4).

72. המומחה ציין כי "... 30 אחוז זה הגדרה של מחלה בחומרה קשה, אבל ללא אנמיה וללא שינוי במצב תזונתי, בינוני עד קשה זה יותר מבינוני..." (עמ' 104, ש' 13-15).

בהמשך, הבהיר המומחה כי "אין לו אנמיה ואין לו מצב תזונתי ירוד, אז משהו בין 30-50 אחוז, זה כבן עניין של התרשמות" (עמ' 105, ש' 2-3).

כן ציין המומחה "... כן, אבל הנכות לא משתנה מרגע לרגע, צריך להסתכל על נכות לאורך זמן. אם לאורך זמן ההתרשמות היא שהמחלה לא קשה ואיננה גורמת לאנמיה, לא סתם הכניסו פה את העניין של האנמיה ... הסימפטום העיקרי הוא שלשול דמי, כשיש שלשול דמי משמעותי, יש אובדן דם משמעותי. כשיש אובדן דם משמעותי, יש ירידה ברמת ההמוגלובין ... אז בן אדם יש לו מידי פעם התלקחויות וזה לא מתבטא בפרמטרים אובייקטיביים, כמו למשל אנמיה או ירידה במשקל או ירידה ברמת האלקומין או מצב תזונתי לא טוב. אז הסבירות שהמחלה לאורך זמן היא קשה, היא נמוכה..." (עמ' 105, ש' 6-18).

73. במענה לשאלת ב"כ הנתבעת ובהתייחס למכתב שהוצג לו, ציין ד"ר מלצר כי "יומירה" - תרופה אותה החל התובע לקבל - היא תרופה ביולוגית שמטפלים בה ב- 10 שנים האחרונות, שמצריכת תהליך דלקתי ויכולה להיות מאוד יעילה במצבים של קוליטיס (עמ' 107, ש' 23-24 ועמ' 108, ש' 1).

סיכום ביניים II

74. לאחר עיון בחוו"ד של המומחה ד"ר אהוד מלצר, בעדותו ואף במסמך ת/1 (מיום 22/7/09), נחה דעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח במידת ההוכחה הנדרשת כי נכותו בגין מחלת הקוליטיס הינה מעל 30%, כאמור במסמך ת/1 (ר' גם סע' 72 לעיל).

ד"ר מלצה בעדותו המאוזנת, שלא הופרכה בחקירה הנגדית והמקובלת עלי, ציין כי מחלת הקוליטיס ממנה סובל התובע ,אינה מאופיינת באובדן דם ובירידה ברמת ההמוגלובין ומצבו התזונתי של התובע אינו ירוד, כך שהמדובר במחלה בדרגת חומרה השקולה עפ"י חוו"ד ל- 30%.

75. מטעם התובע לא הוגשה חוות דעת בתחום הגסטרואנטרולוגיה ולא עלה בידו לקעקע במידה הנדרשת, את מסקנות המומחה בתחום זה מטעם הנתבעת, לרבות את דבריו כי "מחלתו כשלעצמה אמנם מגבילה אותו בעבודתו הקודמת כמכונאי... אך אינה מגבילה אותו לעסוק בתפקיד ניהול ופיקוח עם נגישות לשירותים" (עמ' 3 לחוו"ד). (ר' גם תשובתו בעמ' 106, ש' 9-14).

פרופ' יהודה לרמן

76. בחקירתו הנגדית של עד זה מטעם הנתבעת, מומחה לרפואה תעסוקתית, ציין הוא, בין היתר, כי סופה של חוות דעתו - "השורה האחרונה" - הייתה, שהתובע כשיר לעבוד כמנהל מוסך חשמלאות רכב ואינו כשיר לעבודות הפיזיות הקשורות לעבודתו כמכונאי (עמ' 15 לפרו' מיום 28/1/14, ש' 9-21).

המומחה אישר כי לדעתו המקצועית התובע כשיר לעבוד ב- 50% כמנהל מוסך, ולכן לא איבד 75% ומעלה מכושר עבודתו לפי תנאי הפוליסה (עמ' 15, ש' 22-24 ועמ' 16, ש' 1-2).

77. המומחה ציין כי לצורך חוו"ד כרופא תעסוקתי הוא מסתמך על חוו"ד של מומחים בתחום, ואף מתאר את הממצאים בבדיקה הקלינית שהוא בעצמו ערך לאדם (עמ' 16, ש' 22-24, עמ' 17, ש' 1-3 ו- 12-14, ועמ' 18, ש' 1-8).

78. המומחה הופנה להגדרת עיסוקו של התובע בפוליסה - "חשמלאי רכב", והוא נשאל מדוע התייחס לעניין היותו בעלים ומנהל של מוסך לחשמלאות רכב, ותשובתו הייתה כי התוספת של בעלים ומנהל של מוסך לחשמלאות רכב הייתה עפ"י האנמנזה התעסוקתית אותה תיאר בסע' 2 לחוו"ד: "... מתארת אדם עם ניסיון של 30 שנה בתור איש מקצוע בתחום של מוסך... וכ- 15 שנה כבעלים ומנהל ובעל תעודה של מנהל מוסך, שזו תעודה ששווה כסף... כשאני מתאר כרופא תעסוקתי לאמנמזה תעסוקתית אני מתאר אותה הרי זה עפ"י הכשרתו, השכלתו וניסיונו..." (עמ' 25, ש' 3-20) (ר' גם עמ' 27, ש' 22-24 ועמ' 28, ש' 1-3).

79. בהתייחס לתיעוד וקביעתו של המל"ל והאם אין בהם להעיד על העדר כושרו של התובע (אשר אינם קבילים בענייננו מאחר ולא הוגשו כראייה מטעם התובע כנדרש), השיב המומחה כי השאלה הינה היפותטית ו- "זה תלוי בסיטואציה ותלוי בסופו של דבר בשורה התחתונה במוטיבציה של הבן אדם שמסבירה ש- 80% היא חזרה לעבודה..." (עמ' 32, ש' 1-16).

המומחה ציין כי הנכות שקובע המל"ל הינה נכות אנטומית, היא אינה נכות תפקודית, ולדבריו: "עצם הנכות של הביטוח הלאומי איננה גוזרת לנכות התפקודית" (עמ' 33, ש' 1-14).

המומחה הדגיש בהמשך כי הוא "לא עוסק בספר הביטוח הלאומי ובקביעת אחוזי נכות לפי ספר הביטוח הלאומי... זה תפקידו של המומחה הספציפי... " (עמ' 35, ש' 3-5 ו- 18-21). בהתייחס לפגיעה הנטענת בשמיעה, ציין המומחה כי זה לא מפריע לתובע לעבוד (עמ' 38, ש' 23-24, עמ' 39, ש' 1-3 ועמ' 40, ש' 11-1 ).

80. המומחה אישר כי ייחס חשיבות לקביעת ד"ר א. מלצר כאמור בעמ' 6 לחוו"ד (עמ' 40, ש' 17-22). הוא נתבקש להסביר מדוע, שהרי ד"ר מלצר אינו מוכשר לקבוע קביעה שכזו, והשיב: "... כשהוא קובע את מה שהוא קובע פה, הוא קובע גם על סמך הניסיון שלו לא כרופא תעסוקתי אלא כמומחה בתחום הגסטרואנטולוגיה של מה שהאנשים האלה מסוגלים ולא מסוגלים. אנחנו כרופאים תעוסקתיים לוקחים בסופו של דבר את המכלול, עוברים על האנמנזה התעסוקתית בצורה יסודית ובסופו של דבר מסיקים את המסקנה. המסקנה שלנו היא יותר חזקה מהמסקנה שלהם בסופו של דבר, בתוקף של המומחיות שלנו... " (עמ' 41, ש/ 6-24 ועמ' 42, ש' 1) (ר' גם תשובתו בעמ' 43, ש' 20-24 ובעמ' 44, ש' 1-4 ו- 14-19).

81. הוצג לד"ר לרמן כאילו הפסיכיאטר ד"ר פלד אבחן את התובע כסובל מדיכאון והאם עובדה זאת תשנה משהו בחווה"ד, ותשובתו: "דיכאון איננו קונטרה אינדיקציה לעבודה ולא כמנהל עבודה, בוודאי לא באחוזי נכות שמדובר בהם".

כמו כן, הוא נשאל מדוע ייחס חשיבות לקביעת ד"ר פלד, והשיב: "כי אמרנו מקודם בצורה מפורשת, אני צריך את המומחה בתחום הפסיכיאטרי מאחר שנטענת פה טענה לבעיה נפשית. אנחנו צריכים את המומחה בתחום הפסיכיאטרי שיעשה את האבחנה הנכונה..." (עמ' 48, ש' 11-22).

82. המומחה נשאל כיצד קבע לתובע 50% יכולת לעבוד כמנהל כאשר הוא סובל מדיכאון ומטופל תרופתית, ותשובתו: "... אנחנו מדברים פה על השורה התחתונה של הפועל היוצא של הדרגות ההפרעה התפקודית כתוצאה מבעיות נפשיות. השורה התחתונה של ד"ר פלד היא חד משמעית שלאיש הזה... אין לו אובדן כושר עבודה מבחינה פסיכיאטרית..." (עמ' 49, ש' 8-20 (ר' גם תשובתו בעמ' 51, ש' 5015).

83. באשר לחשיבות שמיעת אנשים הנמצאים בקשר יום יומי עם התובע, טרם מתן חווה"ד, ציין המומחה כי "נלקחת אנמנזה מהאדם, מבוצעת בדיקה קלינית, מסתמכים על רופאים מקצועיים וכשצריך מבקשים דוחות חקירה.... וחשובים גם דוחות תפקודיים אותנטיים.... ברגע שמקרה מסוים הופך להיות תביעה משפטית יש פה שאלה של רווח משני..." (עמ' 53, ש' 7-19) (ר' גם תשובתו בעמ' 55, ש' 23-24 ועמ' 56, ש' 1-17).

באשר לדרך בחינתו את העובדות, לרבות הפסקת התובע לעבוד במוסך בשנת 2009 - ר' עדות המומחה בעמ' 60, ש' 1-15).

לסיכום עד כה

84. לאור כל המפורט לעיל, ולאחר עיון בראיות שבאו בפני, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי ניטל ממנו הכושר לעבוד בשיעור של 75% לפחות.

85. לא הונחה כל תשתית ראייתית הולמת לנכות כלשהי של התובע בתחום הפסיכיאטרי.

86. הנכות שהוכחה עפ"י מומחה הנתבעת, בתחום הגסטרואנטרולוגי, הינה בשיעור 30%.

87. ליתר תחלואיו ונכויותיו הנטענות של התובע, לא הובא ביסוס ראייתי קביל והולם, פרט לחוו"ד ד"ר ע. נווה , בשים לב לעובדה שמכתבה של ד"ר נ. הרט אינו בגדר חוו"ד מומחה ולפיכך נטול משקל ולעובדה שלא הוגשו תעודות עובד ציבור כלשהן מטעם התובע .

88. ראוי לזכור כי מחלת הקוליטיס לא התגלתה בגופו של התובע בשנת 2009, עת שסגר הוא את המוסך, אלא כבר בשנת 2001 (ר' הדוחות הכספיים לשנים הנ"ל - נספח 3).

לא הובאו ע"י התובע ראיות של ממש, בתמיכה לטענתו בסע' 8 לתצהירו, כי החל מחודש ינואר 2005 חלה החמרה במחלה, באופן שאילץ אותו בסופו של יום לסגור את העסק בשנת 2009.

"עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו".

89. בפרשת חסון לעיל נפסק, כי אין צורך בזהות בין עיסוק התובע עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה, וצריך שהעיסוק הסביר האחר יהלום את הכשרתו של המבוטח ואת ניסיונו (ר' גם פרשת מנורה נ' פאר ו- סלוצקר נ' בר-לב לעיל).

90. סבורני כי אף התנאי המצטבר השני אינו מתקיים בתובע, ובהתאם לראיות שבפני לא ניטל ממנו הכושר לעסוק בעיסוק סביר אחר - לאמור בניהול המוסך, עיסוק אשר הולם את הכשרתו ואת ניסיונו מזה שנים.

91. בנקודה זאת מצאתי לאמץ את מסקנת המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעת, פרופ' י. לרמן, ובהתבסס גם על חוו"ד ועדותו של המומחה בתחום הגסטרואנטרולוגי, ד"ר א. מלצר.

92. אף התצפיות (החקירות) שהתקיימו בעניין התובע (כי תצהירי החוקרים גיל אלון וויקי טיאר ועדותם בעמ' 108-113 לפרו' מיום 7.1.14), מלמדים כי לא ניטלה מן התובע היכולת המעשית לבצע פעילות גופנית ואח' , באופן שאף יכול היה לעסוק בעבודת ניהול המוסך ועובדיו בצורה אפקטיבית. דרישת קיומם של שירותים בצמידות אינה בגדר דרישה בלתי סבירה או קיצונית, אשר יש בכוחה למנוע ביצועה של עבודת הניהול.

92. לא למותר לציין אף כאן, כי ככל שמנטרלים את "רכיב הנכות הנפשית", עליו עמד ד"ר נווה בחוו"ד (ר' סע' 3 בפרק הסיכום), לפי שזה לא הוכח על ידי התובע, הרי שאין כל ביסוס לקביעת מומחה זה, לפיה נכותו הנפשית של התובע אינה מאפשרת לו עבודה עם קהל צוות אחריות או ניהול.

93. זאת ועוד, ד"ר נווה בחוו"ד (פרק: "בעבודתו", עמ' 7-6) מציין, בין היתר, כי עם פרוץ מחלת התובע הוא התקשה בביצוע פעולות שונות. לא ברור לאיזה מחלה מסוימת כיוון המומחה בדבריו. ככל שהמדובר במחלת הקוליטיס (עליה הושם הדגש בדיון), הרי שזאת התגלתה כבר בשנת 2001 והתובע הרי המשיך בעבודתו במוסך עד סגירתו בשנת 2009.

בהתייחס לחוו"ד פרופ' לרמן, ציין ד"ר נווה, כי התובע כבר ניסה בפועל לעסוק בפיקוח על עובדים וגיוס עובדים אחרים, אך נכשל בכך (עמ' 7).

94. ככל שאת הכישלון הזה מייחס ד"ר נווה (כאמור, בסעיף 3 לפרק הסיכום) למצבו הנפשי של התובע, הרי שדין טענה זאת להידחות (ר' גם סע' 11 לתצהיר התובע).

למעלה מכך, לא נמצא בתצהיר התובע אזכור לניסיון שלו לעסוק בניהול העסק, באופן המוצע בחווה"ד של המומחה התעסוקתי, פרופ' י. לרמן.

95. התובע טען בסע' 13 לתצהירו כי "סגירת העסק נעשתה בהדרגה" , כאשר למעשה מאז פרוץ המחלה הוא חדל לתפקד בעסק ושקע בדיכאון.

ראשית, יצוין כי בסע' 11 לתצהירו ,טען התובע כי החל מחודש 6/09 התחיל הוא לסבול מדיכאון. הצהרה זאת , כך נמצאים אנו למדים , אינה מתיישבת עם הצהרתו בסע' 13, לפיה שקע בדיכאון עם פרוץ המחלה, בשנת 2001.

96. הדוחות הכספיים (ר' נספח 3) לשנים 2003 - 2005 (שנים שלאחר פרוץ המחלה) מלמדים כי העסק אכן הרוויח, אם כי קיימת ירידה מסוימת ברווחים. בשנים 2008 ו- 2009 הרווחים גבוהים יותר מאשר בשנים 2006 ו- 2007.

זאת ועוד, לא עלה בידי התובע להוכיח בראיות הולמות של ממש, כי הירידה בהכנסותיו קשורה (בקשר סיבתי עובדתי ומשפטי ) למצבו הרפואי ואין בבסיסה סיבות כלכליות (הקשורות למצב השוק, תחרות , ביקוש וכד') - , שאין בינן לבין מצבו הרפואי ולא כלום.

97. בסופו של יום, בהתאם לעדויות המומחים מטעם הנתבעת ולאחר בחינת הראיות שבאו בפניי ועל רקע ההלכות המנחות בנושא, באתי לכלל מסקנה כי עיסוק בניהול המוסך בהיקף משרה של 50% ,מהווה עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו והכשרתו של התובע (ר' גם פרשת עדני לעיל) (ר' עמ' 7 לחוו"ד פרופ' לרמן).

אף לא שוכנעתי כי התובע עשה מאמץ מספיק למצוא עיסוק אחר, בשים לב, בין היתר אף לעובדה , כי ברשותו תעודה לניהול מוסך – מסמך שיש לו שווי כלכלי .

98. ה"עיסוק הסביר" הוא בעל תכנים סובייקטיביים ואובייקטיביים. "סובייקטיבי", שכן המבוטח צריך שהעיסוק יתאים לאורח חייו ונטיותיו התעסוקתיות. "אובייקטיבי", שכן אותו "עיסוק סביר" ייבחן בהתאמתו לאדם הסביר בעל נתוני ניסיון והכשרה כשל המבוטח (ר' ע"א (ת"א) 595/89 מזרחי נ' יהודה חברה לביטוח).

ברוח זאת נפסק בפרשת עדני לעיל, כי יש לפרש את המונחים "ניסיון", "הכשרה" ו"השכלה" , כבעלי זיקה לעיסוקו של המבוטח עובר למקרה הביטוח. זיקה נקבע ולא זהות.

סוף דבר

99. לאור כל המובא בפסה"ד, נקבע בזאת כי בהיבט הרפואי/תיפקודי אין מצבו של התובע מגיע כדי אובדן של 75% (לפחות) מכושר עבודתו על פי תנאי הפוליסה.

100. שיעור נכותו המוכח של התובע, כפי שקיבל ביטוי בראיות שהובאו בפניי, אינו פוגע ביכולתו התעסוקתית כנדרש עפ"י תנאי הפוליסה.

101. נמצא בנוסף, כי בעקבות המחלה לא נבצר מהתובע לעסוק בעיסוק סביר מתאים אחר.

102. אשר על כן, דין תובענת התובע להידחות, וכך הנני מורה.

103. הרבה לפנים משורת הדין ולאחר שיקול דעת, מצאתי לא לעשות צו בדבר הוצאות.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ה, 14 יוני 2015, בהעדר הצדדים.