1. לפניי בקשה מטעם התובעים להתיר את שמיעת עדותו של עד קצר מטעם התובעים, הוא ואליד אלעגו (להלן: "העד הנוסף") והגשת תצהיר מטעמו וזאת לאחר שתמה פרשת התביעה פרשת ההגנה ואף פרשת צד ג' , וכל הצדדים הצהירו "אלה עדיי", ולמעשה נותרה רק חקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט אשר הדיון בה נדחה עקב תאום עם מומחה בית המשפט.
2. לטענת התובעים, מצבו הבריאותי של המנוח עובר לבוקר הארוע נשוא התובענה, הינה סוגיה שהתעוררה בתיק זה, והמומחים מטעם הצדדים, כולל מומחה בית המשפט, התייחסו למצבו הבריאותי טרם פטירתו ולעובדה כי עסק בהרמת דודי שמש כבדים.
3. לטענת התובעים, העובדות הנוגעות לעבודתו של המנוח טרם פטירתו הועלו בתצהירו של מר סעיד בנאת , אשר המומחים מטעם הצדדים, לרבות מומחה מטעם בית המשפט התייחסו אף הם לתצהיר זה. לטענת התובעים, בסופו של יום, חזר בו מר סעיד בנאת מן האמור בתצהירו ולא הגיע לישיבת ההוכחות ביום ה- 18/10/17, ואף לא לישיבת ההוכחות ביום ה- 30/11/17.
4. לטענת התובעים עקב אי התייצבותו נאלצו הם להצהיר" אלא עדיי" מבלי שתינתן ותשמע עדותו.
5. לטענת התובעים, היות ומר סעיד בנאת סירב להתייצב לדיוני ההוכחות, נעשה ניסיון לברר מול מעסיקיו של המנוח זהותו של אדם אחר היכול להעיד על טיב העבודות אשר בהן עסק המנוח, ועל מידת הכושר הבריאותי בו היה מצוי, ואכן אותר אדם כזה, בשם וליד אלעג'ו, ראש צוות אשר המנוח עסק עימו, ותצהירו צורף לבקשה.
6. לטענת התובעים עדותו של העד הנוסף הינה קצרה, ממוקדת בסוגייה הבריאותית, איננה נוגעת לאירוע עצמו אלא למצבו הרפואי ותפקודו ערב האירוע בלבד, וכי חברת החקירות שנשכרה ע"י התובעים היא שהצליחה לאתר עד זה.
7. בקשה זו הועברה לתגובת הנתבעת ולתגובת צד ג' , אשר בתגובתן הביעו את התנגדותן הנחרצת לבקשה.
8. לטענת הנתבעת התובעים לא הצביעו על כל נימוק המצדיק את קבלת תצהיר ועדות העד הנוסף בשלב זה של ההליך. הנתבעת טוענת כי ככל שהתובעים רצו להמציא ראיות אודות מצבו הרפואי של המנוח, היה להם די והותר זמן לעשות זאת והתובעים בחרו שלא להמציא תיעוד רפואי באשר למצבו הרפואי טרם האירוע. זאת ועוד, הנתבעת טענה כי אין מקום להוכיח את מצבו הרפואי של המנוח באמצעות עדים. כמו כן טענה היא כי חזרתו של המצהיר סעיד מנאת מרצונו להעיד היתה ידועה כבר ביום ה- 18/10/17 והיה על התובעים לפנות בבקשה מתאימה בטרם הצהרתם "אלא עדיי", ובטרם שמיעת עדי הנתבעת. לסיכום טענה הנתבעת כי אין כל טעם של ממש המצדיק במקרה דנן סטייה כה מהותית מדיני הראיות.
9. צד ג' הגיש אף הוא את התנגדותו לבקשה וטען כי לא היתה כל מניעה לפנות למעסיקו של המנוח ולברר עמו את זהות ראש הצוות, ולפעול להגיש תצהיר מטעמו יחד עם יתר ראיות התובעים, ולתובעים היתה שהות ארוכה דייה לעשות כן. צד ג' הפנה לכך שהעד מטעם התובעים אשר סרב להגיע לדיוני ההוכחות, חתם על תצהיר מטעמו כבר בשנת 2007 והיה על התובעים לברר מולו האם מוכן ונכון הוא להגיע להוכחות, וככל שלא, לפעול למציאת מצהיר אחר במקומו .
10. כמו כן טען צד ג' כי עדותו של העד הנוסף נועדה לבסס את טענת התובעים כי המנוח היה "אדם בריא לחלוטין וחזק" אולם עדותו של עד זה איננה יכולה לבוא במקום תיעוד רפואי או מסמכים רפואיים היכולים היו לשפוך אור על מצבו הרפואי טרם האירוע. לטענת צד ג' קיים פסול בקביעת ממצאים רפואיים, הקשורים במצבו הרפואי של המנוח, באמצעות עדות של אדם שעבד עמו.
11. לסיכום טען צד ג' כי התובעים לא הצביעו על כל נימוק סביר לאי הגשת תצהירו של העד הנוסף בטרם הכריזו הם "אלא עדי" ובטרם סיימו הנתבעת וצד ג' את הבאת ראיותיהם.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות התובעים בבקשתם ואת טענות הנתבעת וצד ג' בתגובתם, ואיזנתי בין האינטרסים השונים, לא ראיתי לנכון להתיר את שמיעת עדותו של העד הנוסף מטעם התובעים, וטעמי ההתנגדות של הנתבעת וצד ג' מקובלים עליי, וסבורה אני כי יש להורות על דחיית הבקשה. ולהלן נימוקיי:

המסגרת הנורמטיבית

1. הכלל הבסיסי במשפט האזרחי הינו כי "המוציא מחברו - עליו הראייה". דהיינו, על התובע להוכיח את טיעוניו על ידי הרמת הנטל בשיעור העולה על 50%. כלל יסוד לעניין זה קובע כי התובע המבקש להוציא מחברו הוא המעורר את הטענות העומדות לדיון, ועליו מוטל הנטל להוכיח את העובדות להן הוא טוען, ולכן גם הוא זה שפותח בהבאת הראיות במשפט.
2. בהקשר זה יפים וטובים הדברים הבאים, מפי המלומד אורי גורן:

"...תקנה 158 (א) (1) אכן מסדירה את אופן הפיכת הסדר, בעת בה התביעה מבקשת להציג ראיות מפריכות לאחר סיום הוכחות ההגנה. על פי תקנה זו רשאי כאמור בית המשפט לפי שיקול דעתו להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות, דה עקא שתקנה זו לא נועדה לשיפור עמדות לאחר סיום שלב הראיות. בית המשפט לא יתיר הבאת ראיות מפריכות בתום פרשת ההגנה אלא במקרים יוצאים מן הכלל כאשר התובע הופתע מטיעוניו וראיותיו של הצד שכנגד או במקרים יוצאי דופן בהם נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה. ברם, מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטתה אלא בהתקיים נימוקים כבדי משקל..." (ועל כך ראו סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שתים עשרה, אורי גורן, עמודים 543- 549, הדגשה שלי, א.ל.)

1. עוד נכתב בספרו של המלומד אורי גורן כלהלן:

"בעל דין אמור להגיש את ראיותיו ב- "חבילה אחת" ולא בתפזורת, זעיר פה וזעיר שם. סטייה מכלל זה תתאפשר רק במצבים שבהם הוא מצביע על טעמים של ממש המצדיקים זאת, ובהקשר זה יתחשב בית המשפט בין היתר באופי הראייה הנוספת, בשלב שבו מצוי ההליך, בשאלה אם המבקש ידע או צריך היה לדעת על ראיותיו של יריבו ועוד...לתובע אין זכות מוקנית להביא ראיות מפריכות בתום פרשת הנתבע והדבר מסור לשיקול דעת בית המשפט שלא יתיר לעשות כן אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן... במקום שבו רובץ נטל ההוכחה לפתחו של התובע ייטה בית המשפט שלא להעתר לבקשתו בדבר הגשת ראיות הזמה אלא בנסיבות יוצאות דופן שבהן ניכר כי הופתע מטיעוניו או מראיותיו של הנתבע..." (עמוד 549, שם).

1. כמו כן נקבע בספרו של המלומד כי "הכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידא, אלא נועד גם להבטיח את זכויות הצד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט...". (עמוד 549, שם).
2. תקנה 158 (א)( 1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כלהלן: "...התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות..." (הדגשה שלי, א.ל.).
3. הבאת ראיות הזמה היא עניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט. עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הוא הופתע מטיעון או מראיות של הנתבע (ע"א 4494/97 , סלאח נ' סלאח, לא פורסם, 4.1.00 , וכן ראו בהקשר זה דברים מפי כבוד השופט זילברג, ע"א 73/49 1950).

1. בנוסף, ייתכנו מקרים בהם תותר הבאת עדות הזמה על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה (ועל כך ראו את דברי המלומד יואל זוסמן, בספרו סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995), ואולם, מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית, ועל כך ראו גם רע"א 1412/06.

מן הכלל אל הפרט

1. בקשתם של התובעים לשמיעת עדות קצרה מטעם העד הנוסף, נשמעה לראשונה לאחר תום פרשת התביעה ההגנה וצד ג' , כאשר רק חקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט נותרה לשמיעה ליום- 4/1/18.
2. בענייננו בקשת התובעים לזימון העד הנוסף רק לאחר תום פרשת התביעה, ההגנה וצד ג' נסמכת על הטענה כי תצהירו של מר סעיד בנאת נמשך מהתיק עקב סירובו להגיע לדיון ההוכחות וכי החקירה לאיתור עד אחר במקומו נעשתה רק שהמצהיר סעיד בנאת, לא התייצב לדיוני ההוכחות.
3. התובעים למעשה מודים בבקשתם כי אין המדובר בעדות הזמה בהתאם לתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי שכן המדובר בעד שכל תכליתו היא להחליף את תצהירו ועדותו של סעיד בנאת, אשר לא התייצב לדיוני ההוכחות, על אף שחתם הוא על תצהיר.
4. למותר לציין כי התובעים ידעו על אי התייצבותו של מר סעיד מנאת כבר בדיון ההוכחות הראשון שהיה קבוע ליום ה- 18/10/17 , ובית המשפט נעתר לבקשת התובעים שלא להצהיר במועד זה "אלא עדי", ולתובעים ניתנה האפשרות לזמנו לדיון ההוכחות השני שהתקיים ביום ה-30/11/17.
5. ככל שהתובעים סברו אז, כי עדותו של סעיד בנאת או העד הנוסף, חיונית להוכחת התביעה, היה עליהם להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט מייד עם היוודע להם כי סעיד בנאת אינו מעוניין להתייצב להעיד , על מנת לעכב את שמיעת עדותם של עדי הנתבעת ועדי צד ג'.
6. סבורה אני כי במקרה דנן, אין המדובר בעד שהתובעים לא יכלו לאתרו בעת הגשת ראיותיהם ולמצער בטרם הכריזו הם "אלא עדיי" ובטרם החלה הנתבעת את מסכת ראיותיה.
7. התובעים מסיבותיהם הם, בחרו לפנות לחברת החקירות (ראו נספח ב' לבקשה) על מנת לאתר עד שיחליף את עדותו של מר סעיד בנאת, רק לאחר סיום דיון ההוכחות השני ולאחר שהנתבעת ואף צד ג' הצהירו "אלא עדיי".
8. לא נטען וכל שכן לא הוכח כי היתה מניעה מטעם התובעים לפנות לחברת החקירות לאיתור העד הנוסף, עם קביעת התיק להוכחות שאז מצופה היה מתובעים לפנות לעדים מטעמם על מנת לוודא כי הם נכונים ורוצים להתייצב לדיון ההוכחות. ככל שהתובעים היו עושים כן, מייד עם קביעת התיק להוכחות, יכולים היו הם לדעת כי מר סעיד בנאת אינו מעוניין להתייצב לדיון וניתן היה לאתר כבר אז, את העד הנוסף ולהגיש את תצהירו.
9. התובעים לא נתנו כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא פנו הם לחברת החקירות מייד עם היוודע להם כי מר סעיד בנאת, אינו מעוניין להגיע לדיון ההוכחות ובטרם החלה פרשת ההגנה.
10. סבורה אני כי במקרה דנן, התובעים יכלו היו לפעול להבאת העד הנוסף כחלק מפרשת התביעה ואין כל נימוק ענייני או ממשי אשר ראוי בגינו ליתן לתובעים את האפשרות להביא עד זה בשלב מאוחר כל כך ולאחר שהנתבעת וצד ג' הצהירו "אלא עדיי".
11. אין המדובר בעד שהסתתר וסירב לשתף פעולה עם התובעים. המדובר בהחלטה של התובעים לפנות לחברת חקירות מטעמה רק לאחר תום פרשת ההגנה ופרשת צד ג'. אין ספק כי התובעים יכולים היו לפנות לחברת החקירות לצורך איתורו של העד, בטרם הכריזו אלא עדיי וכל שכן בטרם הצהירו שאר הצדדים אלא עדיי.
12. ככל שהתובעים סברו כי עדותו של העד סעיד בנאת נחוצה, הרי שהיה עליהם לפעול לאיתור העד הנוסף בטרם החלה פרשת ההגנה. ויודגש- המדובר בבקשה מטעם התובעים להבאת עד נוסף מטעמם אשר זהותו ניתנת היתה לגילוי בטרם החלה פרשת ההגנה ונחיצותו היתה ידועה לתובעים ו/או יכולה היתה להיות בידיעת התובעים, עוד בטרם החלה פרשת ההגנה.
13. דה עקא, שלא בכדי, סדר הבאת הראיות הוא כפי שנקבע בתקנה 158 שהוזכרה לעיל, ולא בכדי, כלל יסוד הוא כי המוציא מחברו עליו הנטל, ועליו הראייה, ועליו להוכיח תביעתו במאזן הנטלים.
14. התובעים , בבקשתם זו, מתעלמים מכללי היסוד הנהוגים והשגורים ומבקשים להפוך את היוצרות ולהפוך את הנטלים, וזאת ללא כל הצדקה נראית לעין.
15. בית המשפט סבור כי היעתרות לבקשה בשלב זה של ההליך, לאחר סיום פרשת התביעה ההגנה וצד ג', משמעה סטייה ניכרת מהוראות סדר הדין והפרת האיזון הראוי בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים, שלא לצורך , וללא כל נסיבות חריגות המצדיקות זאת.

סוף דבר

1. מכל הטעמים שלעיל נדחית הבקשה.
2. שאלת הוצאות הבקשה תידון במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ח, 21 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.