בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 5.9.12 (להלן: "פסק הדין") וזאת עד לדיון והכרעה בערעור שמתעתד להגיש המבקש.

רקע

1. המשיב הינו הבעלים של דירת מגורים בקומה ב' בבניין בשד' רוטשילד 91, תל אביב, הידועה כחלקה 42/5 בגוש 6936 (להלן: "הדירה" ו"הבניין" בהתאמה).

המנוחה הגב' סוניה צויגהפט ז"ל (להלן: "המנוחה"), התגוררה בדירה כדיירת מוגנת, וזאת מכח חוזה שכירות מיום 14.7.55 (להלן: "חוזה השכירות") עליו חתם בעלה, מר יעקב צויגהפט ז"ל.

המנוחה נפטרה ביום 16.3.11

המבקש הינו בנה של המנוחה וכיום הוא מחזיק בדירה.

המשיב הגיש תביעה לפינוי המבקש מהדירה וכן תביעה כספית. בתביעתו טען המשיב, כי המבקש פלש לדירה והוא מחזיק בה שלא כדין, שכן אין הוא עומד בתנאיו של חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב- 1972 (להלן: "החוק").

בפסק הדין נתקבלה הן תביעת הפינוי והן התביעה הכספית. המבקש חויב לפנות את הדירה ולהשיבה לידי המשיב כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ. בנוסף חויב המבקש בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 130,564 ₪ וכן בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

טענות המבקש

2. בכוונתו של המבקש להגיש ערעור על פסק הדין ועל כן מתבקש לעכב את ביצועו.

המבקש טוען כי בפיו טענות טובות אותן יעלה בערעור שיוגש, ולסברתו יש לו סיכויים ניכרים לזכות בו.

באשר למאזן הנוחות, טוען המבקש, כי הוא נוטה לטובתו, שכן הנזק שיגרם לו בשל פינוי הדירה עולה עשרות מונים על הנזק שיגרם למשיב.

לטענת המבקש, פינויו מהדירה הינו הליך בלתי הפיך, ואם יתבצע "ותוצאות הערעור ישנו את פסק הדין אזי התוצאות החדשות כבר לא יהיו יעילות מכיוון שלא מדובר בפסק דין כספי שאפשר להחזיר את הכסף בחזרה".

טענות המשיב

3. ראשית, טוען המשיב כי הבקשה מוקדמת מידי, מאחר שהמבקש טרם הגיש את הערעור.

באשר לסיכויי הערעור, טוען המשיב כי הינם קלושים עד אפסיים, שכן פסק הדין נסב על קביעות עובדתיות בהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב.

לעניין מאזן הנוחות- המשיב טוען כי המבקש הינו פולש חסר זכויות בדירה ולא יכול להיגרם לו כל נזק מכך שיפונה. לעומתו, למשיב נגרמים נזקים מוחשיים, אשר גדלים כל חודש בהם המבקש מחזיק בדירה. נזקו של המשיב מוערך, עד היום, במעל 200,000 ₪, ולנזק זה יש להוסיף נזק הנובע מגזלת זכויותיו הקנייניות.

עוד טוען המשיב כי סיכויי הגבייה מהמבקש הינם נמוכים ביותר, כך שנזקו הכספי של המשיב לא יתוקן במלואו אף פעם.

עמדת המשיב היא כי אין לעכב את ביצוע פסק הדין, ולחילופין, במידה והבקשה תיעתר, מבקש הוא כי הדבר יעשה כנגד הפקדה של סכום משמעותי בקופת בית המשפט, בשיעור שלא יפחת מ-384,000 ₪, המהווה, לשיטתו, את היקף נזקיו.

המסגרת המשפטית

4. בדונו בעתירה לעיכוב ביצוע פסק דין על בית המשפט לבחון שתי שאלות:

האחת- מה מידת סיכויי ההצלחה בערעור.

השנייה- האם יהא זה מן הנמנע או קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור לאחר ביצוע פסק הדין.

כמו כן על בית המשפט לשקול את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מהצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה, את מהות הנזקים שיגרמו ואת האפשרות לתקנם. (בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נגד קומפני פריזיין).

כלל הוא, כי המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין צריך להצביע על סיכויים טובים לקבלת הערעור ועל מאזן נוחות הנוטה לטובתו.

בין הדרישות האמורות קיימים יחסי גומלין. ככל שמצליח המבקש להצביע על נזק בלתי הפיך במקרה שהביצוע לא יעוכב עד לשמיעת הערעור, כך פוחת הנטל המוטל עליו להצביע על סיכויים טובים לזכות בערעורו. (רע"א 7161/05 בת דור אגודה לאומנות המחול תל אביב נ' מיכאל פוקס ואח').

הלכה היא, כי כאשר קיים חשש רציני שהמבקש לא יוכל, או יתקשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו, אזי חשש זה יהיה השיקול המכריע, המצדיק עיכוב ביצועו של פסק-דין, כדי לא לסכל מראש את טעמו ותכליתו של הערעור. (ע"א 4781/01 מדינת ישראל ואח' נ' סנפיר השקעות בע"מ).

יישום ומסקנות

5. בפתח הדיון, יצוין כי בקשה זו הוגשה בטרם הוגש הערעור על פסק הדין, ולא צורף לה כתב הערעור, כך שאין בידי להתייחס לסיכוייו. על כן יועבר מרכז הכובד לדיון בסוגיות המתייחסות לקושי להשיב את המצב לקדמותו ולמאזן הנזקים והנוחות.

6. המבקש בבקשתו לא ערך הבחנה בין החיוב הכספי בפסק הדין לבין החיוב לפינוי הדירה, ובית המשפט התבקש "לעכב את ביצוע פסק הדין... עד להגשת הערעור".

יש להבחין בין החיובים הכספיים שנקבעו בפסק הדין לבין החיוב לפנות את הדירה.

7. באשר לחיובים הכספיים –

המבקש חויב הן בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 130,564 ₪, והן בתשלום שכ"ט עו"ד, לרבות הוצאות, בסך 25,000 ₪.

ככלל, אין לעכב חיובים כספיים אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, ובעיקר כאשר חוסנו הכלכלי של מוטב הכספים מוטל בספק (ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ).

בענייננו, המבקש לא טען ולא הוכיח, כי לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיב אם יבוטלו החיובים הכספיים שנקבעו בפסק הדין. לא שוכנעתי כי מקרה זה נופל בגדר החריגים המצדיקים עיכוב ביצוע פסק דין לתשלום חיוב כספי.

על כן, ככל שהבקשה מתייחסת לחיובים הכספיים שנקבעו בפסק הדין, דינה להידחות.

8. באשר לפינוי הדירה –

ככלל, נוהגים בתי המשפט משנה זהירות כאשר מדובר בפסק דין לפינוי, ובמיוחד בפינוי מדירת מגורים, מתוך הנחה כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו.

חרף כך, עדיין, אין לקבוע באופן גורף, כי יש לעכב כל פסק דין לפינוי. השאלה אם פסק דין לפינוי הינו הפיך אם לאו, היא שאלה עובדתית, הנבחנית על פי הנסיבות הספציפיות הרלבנטיות של כל מקרה.

9. במקרה הנדון נקבע בפסק הדין, כי המבקש אינו עומד בתנאים המזכים אותו לקבל מעמד של דייר מוגן בדירה.

מעבר לכך, נקבע כי המבקש פעל בחוסר תום לב. לענין זה הודגש כי המבקש, אשר הגיע לארץ ביום 6.1.09, לאחר 36 שנות מגורים בארה"ב, לטענתו על מנת לסייע לאמו המנוחה, שהה עימה בדירה פחות משבוע ימים, בטרם הועברה לבית אבות. לא זו אף זו. בהמשך, ביום 4.3.09, הועברה האם המנוחה לבית אבות בצפון, ולאחר מכן נסע המבקש לארה"ב למשך כחודשיים וחזר לארץ רק ביום 26.5.09, כאשר בשלב זה האם המנוחה כבר לא התגוררה בדירה.

הקביעה כי המבקש הוא חסר זכויות בדירה, כמו גם הקביעה בדבר חוסר תום ליבו, מטות את הכף לחובתו.

בנוסף, כנגד הנזק הנטען על ידי המבקש, עומד הנזק שנגרם לתובע אשר נשללת ממנו זכותו הקניינית ונמנעת ממנו האפשרות לעשות שימוש בדירה שבבעלותו, אשר מוחזקת על ידי המבקש בלא כל תשלום.

לעניין נזקו של המשיב יצויין, כי המשיב לא תמך את תגובתו בתצהיר ולא הניח תשתית עובדתית לביסוס טענה לנזק מיוחד, מלבד הנזק ה"טבעי" האמור הנובע מנסיבות העניין.

אל מול נזקו של המשיב, יש להביא בחשבון כי מדובר בדירה בה מתגורר המבקש וכי אם יפונה ממנה כעת, יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו.

בהקשר זה יוער, כי המשיב לא הצהיר כי לא ייעשה בדירה כל דיספוזיציה, ועל כן לא מן הנמנע שהדירה תימכר באופן שתישלל לחלוטין האפשרות של המבקש לשוב לדירה, אם יתקבל הערעור לאחר הפינוי.

לאחר שערכתי את מאזן האינטרסים והנזקים בין הצדדים, הגעתי למסקנה כי יהיה זה נכון להורות על עיכוב פינוי הדירה בכפוף להפקדה כספית.

סוף דבר

10. אשר על כן:

הריני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, ככל שהוא מתייחס לסעד הפינוי, עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף לשני תנאים מצטברים:

א. הגשת ערעור במועד.

ב. הפקדת ערבות כספית או בנקאית בסך 100,000 ₪ בתוך 21 יום ממועד קבלת החלטה זו.

הסכום האמור, הינו בנוסף להפקדה שבוצעה על ידי המבקש בהתאם להחלטה מיום 11/10/12.

היה ולא יתקיים מי מהתנאים במועדו, יבוטל עיכוב הביצוע בלא צורך בהחלטה נוספת.

החיובים הכספיים אשר נקבעו בפסק הדין, אינם מעוכבים.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ג, 4 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.