רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף.
2. המשיבה הינה חברת ביטוח והיא טוענת, כי רכב אשר ביטחה נפגע בתאונת דרכים. לטענתה, רכבו של הנתבע, שבוטח אצל המבקשת, הוא הרכב הפוגע. המשיבה טוענת, כי שילמה למבוטחת שלה פיצוי בסך 6,559 ₪ בגין נזקיה והיא עותרת, כי המבקשת והנתבע ישלמו לה בגין נזקיה שנגרמו לה בעקבות התאונה האמורה. במקור הוגשה התביעה נגד הנתבע מס' 1 ונתבע נוסף. בהמשך תוקנה התביעה וכתב תביעה מתוקן הוגש נגד הנתבע והמבקשת.
3. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יורה על סילוק התובענה. לטענתה, כתב התביעה לא הומצא לה כדין ובהתאם לכללי מסירת כתבי בי דין ברשות הפלסטינית ומסיבה זו כשלעצמה יש להורות על דחיית התובענה. עוד טוענת המבקשת, כי המשיבה ציינה בכתב התביעה את כתובת הנתבע "אצל הנתבעת 2" וטענה, כי הדבר אינו כדין ומנוגד לסדרי הדין. לטענתה, היא איננה משמשת כתובת של נתבעים אחרים, אף אם הם מבוטחיה.
4. לטענת המבקשת, יש להורות על דחיית התובענה מחמת התיישנותה. לטענתה, נודע לה לראשונה אודות התביעה ביום 7.3.13, כאשר קיבלה את כתב התביעה המתוקן. לטענתה, במסגרת כתב התביעה מתייחסת המשיבה לתאונת דרכים מיום 25.6.03. המבקשת טוענת, כי כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 7.2.13 ולאחר כעשר שנים מהמועד בו אירעה התאונה הרלוונטית. עוד טוענת, כי מכתב התביעה והמצורפים לו עולה, כי המשיבה שילמה את הנזקים הנטענים ביום 23.10.03 ואף ממועד זה ועד למועד בו הוגשה התובענה חלפה תקופת ההתיישנות. לטענת המבקשת, אף אם הייתה פוליסת ביטוח לכיסוי נזק רכוש הרי שעל פי הדין ותנאי הפוליסה הרי שתקופת ההתיישנות הינה שלוש שנים.
5. המבקשת טוענת, כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדה ואין בו פירוט מכוח מה היא נתבעת, מלבד טענה כללית לפיה היא אחראית מכוח פוליסה. זאת, מבלי שקיים פירוט באיזו פוליסה מדובר, תוקפה והכיסוי שלה. לטענתה, יש באמור בכדי ללמד על כוונות המשיבה להעלים עובדות.
6. כמו כן, המבקשת טוענת, כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתובענה שכן התאונה ארעה בסמוך למודיעין והיא נמצאת ברמאללה ומכאן שהסמכות לדון בתובענה מסורה לבית המשפט בירושלים.
7. לטענת המשיבה, דין הבקשה להדחות. ראשית מציינת, כי עותק של הבקשה לא הומצא לה ומטעם זה כשלעצמו יש למחוק את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות. המשיבה טוענת, כי נודע לה אודות הבקשה רק בעקבות החלטת בית המשפט בנדון.
8. לטענתה, ככל שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר הרי שיש להתעלם מכל העובדות הנטענות בה, ככל שנטענות בה עובדות. באשר לטענת הסמכות המקומית טוענת המשיבה, כי התביעה המקורית הוגשה, בין היתר, נגד אנואר חמוד, תושב כפר מנדא, ומשכך הרי שלבית המשפט סמכות מקומית לדון בתובענה.
9. באשר להתיישנות טוענת המשיבה, כי כתב התביעה המקורי הוגש בינואר 2010 ובחלוף פחות משבע שנים מהמועד בו אירעה התאונה נשוא כתב התביעה. משכך טוענת, כי התביעה שהוגשה נגד הנתבע לא התיישנה. עוד טוענת, כי משלא התיישנה התביעה נגד המבוטח הרי שאף התביעה נגד המבקשת לא התיישנה. בנוסף טוענת המשיבה, כי בעבר שלח לה בא כוח המבקשת מכתב באשר להסכמתו לפיה לאחר בדיקת קיומה של פוליסה תקפה תסולק התביעה בהסכם פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, ועסקינן בהודאה במקצת הזכות ומשכך הרי שמניין הימים לצורך התביעה מתחיל ממועד ההודאה.

דיון ומסקנות

1. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר עיון במכלול טענות הצדדים מצאתי להורות על סילוק התובענה על הסף בדרך של מחיקתה, כפי שיפורט.
2. המבקשת טענה, כי התביעה התיישנה טרם הגשתה. לטענתה, אף אם הייתה פוליסת ביטוח לכיסוי נזק רכוש הרי שתקופת ההתיישנות הייתה שלוש שנים. עוד טענה, כי ממועד התאונה ואף מהמועד בו שילמה המשיבה את תגמולי הביטוח ועד למועד הגשת התובענה חלפו למעלה משבע שנים.
3. איני מקבלת טענת המבקשת לפיה תקופת ההתיישנות בתביעה זו הינה שלוש שנים. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע, כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". החוק אינו קובע, כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי חוק זה הינה שלוש שנים אלא מייחס את תקופת ההתיישנות המיוחדת לתביעה לתגמולי ביטוח. התביעה בה עסקינן אינה תביעה לתגמולי ביטוח. עילת תביעת המשיבה נולדה עם תשלום תגמולי הביטוח למבוטחת שלה ומהמועד האמור החל מניין תקופת ההתיישנות אשר הינה בת שבע שנים.
4. כתב התביעה המקורי הוגש ביום 11.1.10 והוא הוגש בטרם חלפו שבע שנים מהמועד בו התרחשה התאונה במסגרתה נגרמו הנזקים הנטענים ובוודאי שפחות משבע שנים מהמועד בו שילמה המשיבה את תגמולי הביטוח וקמה לה הזכות להגיש את התביעה בה עסקינן. במועד הגשת כתב התביעה המקורי נעצר מרוץ ההתיישנות ועל כן כתב התביעה המתוקן שהוגש נגד הנתבע הוגש בטרם התיישנה התובענה. התביעה שהוגשה נגד המבקשת הוגשה בגין אחריותה, לכאורה, לכסות את חבות הנתבע. בנסיבות אלו, ומשלא התיישנה התובענה נגד הנתבע, הרי שאף התביעה נגד המבקשת לא התיישנה במועד בו הוגשה.
5. המבקשת טענה, כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין ומשכך הרי שיש להורות על סילוק התובענה. על כתפי המשיבה להוכיח, כי ביצעה המצאה כדין למבקשת אשר מקום מושבה ברמאללה. המשיבה לא הרימה את הנטל האמור ומהודעתה לבית המשפט, מיום 21.4.13, עולה, כי כתב התביעה נשלח למבקשת בדואר רשום.
6. כאמור, מקום מושבה של המבקשת הוא בעיר רמאללה. דרך המצאת כתבי בית דין לתושבים המתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית נקבעה בהתאם להסכם הביניים ישראלי פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה אשר נחתם ביום 28.9.95. ביום 20/1/99 פורסם צו שעת חרום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית- עזרה משפטית בענינים אזרחיים),
   תשנ"ט-1999 (ק"ת התשנ"ט, בעמ' 278). במסגרתו נקבע, כי: "מסמך שמבקשים להמציאו למי שנמצא בשטחי המועצה הפלסטינית, יימסר לממונה, וזה יפעל להמצאתו בשטחי המועצה הפלסטינית". עוד נקבע, כי "צד המבקש להמציא מסמך כאמור יצרף לו תרגום לערבית, מאושר בידי עורך דין ישראלי". לא עלה בידי המשיבה להוכיח, כי ביצעה המצאה כאמור וכי בית המשפט בישראל קנה סמכות בינלאומית לדון בתובענה שהוגשה נגד המבקשת.
7. המבקשת לא הכחישה, כי כתב התביעה נמסר לידיה ותחת זאת טענה, כי לא הומצא לה כדין. אלא, שאין בעובדה שכתב התביעה נמסר למבקשת בכדי להועיל למשיבה. תכלית המצאת כתב התביעה לנתבע המתגורר בתחומי הרשות הפלסטינית אינה רק הבאת דבר קיום התביעה לידיעתו אלא אף הקניית סמכות לבית המשפט בישראל לדון בתובענה. בהעדר המצאה כאמור לא קנה בית המשפט סמכות. בכדי שלבית המשפט תהא סמכות לדון ולהכריע בתובענה לא די שהנתבע יודע אודות הגשתה, כבענייננו.
8. ישנם מקרים בהם הכירו בתי המשפט בסמכותם לדון בתביעה נגד נתבע המתגורר בשטחי הרשות על אף שלא בוצעה המצאה בהתאם להוראות הצו. במקרים אלו נקבע, כי ניתן לראות בהתנהגות הנתבע משום הסכמה להקניית הסמכות של בתי המשפט בישראל לדון בעניינו. בענייננו, פנייתה הראשונה של המבקשת לאחר שקיבלה את כתב התביעה הייתה עם הגשת הבקשה בה עסקינן, במסגרתה העלתה טענתה באשר לסמכות בית משפט זה והעדר המצאה כנדרש. בנסיבות אלו אין לראות בהתנהגות המבקשת משום הסכמה באשר לסמכות בית המשפט בישראל לדון בעניינה.
9. עוד טענה המבקשת, כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתובענה לאור מקום מושבה ומקום התאונה. טענה זו מקובלת עליי. בתגובה לטענת המבקשת בעניין זה טענה המשיבה, כי התביעה המקורית הוגשה נגד נתבע נוסף אשר מתגורר בכפר מנדא ומשכך הרי שלבית משפט זה מסורה הסמכות לדון בתובענה. אינני מקבלת טענה זו. התביעה המקורית הוגשה אף נגד אנור חמוד בטענה, כי היה הבעלים של הרכב במועדים הרלוונטיים. בכתב הגנתו טען אנור, כי הרכב נמכר וכי לא היה בבעלותו במועד בו עסקינן. בנסיבות אלו, ניתן בהמשך פסק דין לפיו נמחקה התובענה שהוגשה נגד אנור. במועד בו הוגש כתב התביעה המתוקן אנור לא היה צד לתובענה ואין בעובדה, כי היה צד לכתב התביעה המקורי בכדי להקנות לבית משפט זה את הסמכות המקומית לדון בתובענה. לא די בעובדה שבגלגול הראשון של התובענה אחד הנתבעים התגורר באזור הנמצא בסמכותו המקומית של בית משפט זה. קבלת טענת המשיבה בעניין זה יהיה בה משום פריצת הגבולות ומתן אפשרות לתובע לקבוע את סמכותו המקומית של בית משפט מסוים על ידי הגשת תביעה נגד נתבעים אשר בהמשך התביעה נגדם תמחק. במצב כאמור, בית המשפט ימצא עצמו דן בתובענה אשר אינה מצויה בתחום סמכותו המקומית. אף השלב בו מצוי הדיון בתובענה בה עסקינן יש בו בכדי לחזק עמדתי בנדון. אין עסקינן בתביעה שהתנהלה בפני בית משפט זה ואשר בשלב מתקדם נמחקה התביעה נגד מי שבשל עובדת היותו צד לתובענה היה בית המשפט בעל הסמכות לדון בה.
10. כאמור, מצאתי, כי בית משפט זה לא קנה את הסמכות לדון בתובענה בהעדר המצאה כדין. אציין, כי אלמלא קביעה זו הרי שלא היה מקום לסלק את התובענה בשל העדר סמכות מקומית ותחת זאת התובענה הייתה מועברת לבית המשפט המוסמך.
11. בנסיבות האמורות, ומשלא עלה בידי המשיבה להוכיח, כי כתב התביעה הומצא למבקשת כדין וכי בית משפט זה קנה סמכות לדון בתובענה, אני מורה על מחיקת התובענה אשר הוגשה נגד המבקשת וכנגד הנתבע מס' אחד שלגביו צויין, כי כתובתו אצל המבקשת מאותם נימוקים שפורטו לעיל.
12. אני מחייבת את המשיבה מס' 1 הוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן לסגור את התיק.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.