1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחיפה מיום 09.06.14 (כבוד השופטת ש' ברסלב) בת"א 14521-01-10, (להלן: "בית משפט קמא"), שניתנה במסגרת ניהול תביעה שהוגשה על ידי מר וגב' גורפינקל, (להלן: "המבקשים"), כנגד אפרידר חברה לשכון ולפתוח ישראל בע"מ, (להלן: "המשיבה"), בגין ליקויי בנייה שהתגלו בדירתם של המבקשים לאחר רכישתה.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים, בקשה דחופה לעיכוב הליכים בבית משפט קמא. מנימוקי הבקשה ולנוכח הסכמת המשיבה, החלטתי להיעתר לבקשה, באופן שהמועד שנקבע לטיעוני הצדדים בעל פה ידחה עד לאחר מתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

2. מבקשת רשות הערעור עולה, כי בית משפט קמא מינה את המהנדס צבי רום כמומחה מוסכם מטעם בית משפט, אשר בדק את דירת המבקשים וערך חוות דעת עליה נחקר ביום 09.06.14.

3. במהלך עדותו נשאל המומחה שאלות לעניין שטחי הדירות, תפרי הפרדה גמישים בחיפוי החיצוני של הבניין וכן לעניין המדרגות שבתוך הבית. המומחה השיב, כי אינו יכול לעשות חישוב תוך כדי עדותו, אך הוא יוכל להשלים, לענות תשובות מלאות יותר, ולערוך חישובים לאחר מכן במשרדו.

לאחר חקירתו הארוכה של המומחה, סבר בית משפט קמא, כי אין מקום לאפשר הצגת מסמכים נוספים, או תחשיבים נוספים גם לא באמצעות המומחה. מטעמי נוחות, להלן יובא נוסח ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור:

"נוכח התנהלות הצדדים ועל מנת למנוע שכל מענה של העד יגרום שאלות וחקירות נוספות בפרט לאחר חקירתו הארוכה היום לפניי – מעבר לחקירה היום ולאפשרות שהייתה לשני הצדדים למשלוח שאלות הבהרה ושנוצלה על ידי התובעים, אין מקום לאפשר הצגת מסמכים נוספים, או תחשיבים נוספים גם לא באמצעות המומחה.

אני מעמידה את שכרו של העד על סך של 2,500 ₪ אשר בשלב זה ישולם על ידי שני הצדדים בחלקים שווים.

חלקה של הנתבעת – המזכירות תעביר סך של 1,250 ₪ מקופת בית משפט ישירות למומחה והיתרה לנתבעת באמצעות בא כוחה.

חלקם של התובעת אישור תשלום יומצא לבית המשפט תוך 7 ימים."

4. המבקשים עותרים לביטול החלטתו של בית משפט קמא, תוך מתן הוראה לאפשר למומחה מטעם בית משפט להשלים את חקירתו ועדותו, ולאפשר לו להגיש תחשיבים בעניין שאלות שנשאל על ידי בא כוח המבקשים, שאלות שלא היה יכול לענות עליהן לדברי המבקשים אלא רק לאחר ביצוע תחשיבים נוספים.

המבקשים טענו במסגרת בקשתם, כי שגה בית משפט קמא כאשר דחה את בקשת המבקשים ומנע את בירור האמת ואת קבלת התחשיבים שמומחה בית המשפט הסכים להמציאם תוך מספר ימים. תוך שהם מפנים להלכה לפיה אין לחסום צדדים מלחקור את המומחה מטעם בית משפט ולהציג ממצאים ראייתיים באמצעות חקירתו של אותו מומחה. לעניין זה הפנו המבקשים לע"א 1240/96 ו- 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו- 32 אח', פ"ד נב(4), 563, עמו' 569-570.

עוד טענו המבקשים, כי טעה בית משפט קמא, כאשר מנע מתן תשובות מלאות מן המומחה, "נוכח התנהלות הצדדים". בעניין זה נטען, כי לא נפל שום דופי בהתנהגות בא כוח המבקשים, וכי עיון בפרוטוקול ובשאלות אותן שאלה מגלה שמדובר בחקירה עניינית ותמציתית.

הוסיפו וטענו המבקשים, כי טעה בית משפט קמא כאשר מנע מהמומחה להגיש תחשיבים מן הסיבה שכבר נשלחו אליו בעבר שאלות הבהרה על ידי בא כוח המבקשים, שכן הלכה היא, ששאלות הבהרה אין בהם כדי למנוע את מיצוי החקירה הנגדית.

מעבר לאמור טענו המבקשים, כי גם אם הצורך בהוספת תחשיבים והשלמת תשובות המומחה לשאלות בא כוח המבקשים יוצרת קושי כלשהו שעלול לסרבל את הדיון, דומה כי דרישת הצדק ומיצוי חקירת המומחה וקבלת תשובות שלמות ומלאות גובר על אותו קושי אפשרי, בפרט משמדובר במומחה מוסכם שחוות דעתו היא חוות הדעת היחידה בתיק.

5. המשיבה מנגד עתרה לדחיית בקשת רשות הערעור באופן חלקי, ולהורות כדלקמן:

לקבוע, כי המומחה שמונה מטעם בית משפט, יקבע את שטח הדירה נשוא התיק, כפי שנמכרה על ידי המשיבה למבקשים וזאת באמצעות מודד מוסמך מטעם המומחה ולאחר שהצדדים ימסרו למומחה כל חומר רלוונטי בעניין; לקבוע כי בית משפט קמא יקבע את חלוקת שכר הטרחה של המומחה בין הצדדים; לדחות את בקשת המבקשים להורות למומחה לערוך תחשיב בקשר לתפרי הפרדה; לעניין המדרגות, לדחות את בקשת המבקשים להורות למומחה להמציא מסקנותיו ולקבוע אומדן לתחשיב. כן מבוקש לדחות כל בקשה של המבקשים לבצע תחשיב נוסף ככל שזה לא פורט בבקשה; ככל שתתקבל בקשת זכות הערעור תישמר זכותה של המשיבה להעביר למומחה שאלות הבהרה בקשר לתשובותיו; להורות לבית משפט קמא לקבוע דיון בפניו לחקירתו של מצהיר מטעם המשיבה, מר באז הזימה, שתצהירו הוגש לבית משפט קמא לפני הדיון שנערך ביום 09.06.14 ואשר בית משפט קמא לא אישר בהחלטה מיום 09.06.14 לשמוע את המצהיר; ולהטיל על המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין ההליך של בקשת רשות הערעור. לתמיכה בתגובתה הגישה המשיבה חוות דעת המומחה המהנדס אדי קלמיס.

6. על רקע הגשת חוות הדעת מטעם המשיבה, הגישו המבקשים בקשת רשות להשיב לתשובת המשיבה, במסגרתה ביקשו המבקשים להורות על הוצאת חוות דעת המהנדס קלמיס אשר הוחדרה לטענתם לתיק שלא כדין, כאילו מדובר במסמך חיוני לתשובת המשיבה. לעמדת המבקשים, מדובר בחוות דעת מקצועית, לכל דבר ועניין, שבשלב כזה כבר אין להרשות את הגשתה, בפרט משמדובר בתיק בו מינה בית משפט קמא מומחה מוסכם אשר השיב לשאלות הבהרה ואף נחקר בבית משפט.

כן טענו המבקשים, כי חוות הדעת ההנדסית שהוגשה מטעם המשיבה, אינה רלוונטית לסוגיה המשפטית שהועלתה בבקשת רשות הערעור שעניינה ביטול החלטת בית משפט קמא אשר לא התיר למבקשים לקבל מהמומחה נתונים אשר במהלך חקירתו רצה למסור אך טען, כי הוא יוכל לעשות זאת רק לאחר ביצוע תחשיב במשרדו.

הוסיפו וטענו המבקשים, כי אין בתשובת המשיבה טענות משפטיות כנגד בקשת המבקשים ולמעשה עולה ממנה, כי היא מסכימה לבקשה, אך היא מנסה להכתיב למומחה הוראות שונות באשר לתשובותיו וחישוביו, דבר שאינו מעניינה של בקשת רשות הערעור. נטען כי המדובר בהתנהלות מקוממת מצד המשיבה אשר טענה לאורך כל הדרך שאין להתיר הגשת חוות דעת נוספת בתיק היות ומדובר במומחה מוסכם, בעניין זה הפנו המבקשים לבקשה מספר 40 שהוגשה על ידי המשיבה, במסגרתה ביקשה היא להוציא מתיק בית משפט קמא חוות דעת שהוגשה על ידי המבקשים מכיוון שהוגשה חוות דעת של מומחה מוסכם. עוד הפנו המבקשים, לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, [פורסם בנבו], (08.03.05).

המבקשים ביקשו לראות בטענות המשיבה ביחס לשטח הדירה כהרחבת חזית אסורה אשר אינה מעניין בקשת רשות הערעור. נטען, כי המשיבה מנסה להכתיב דרך קביעת חישוב למומחה, ולאלץ אותו למנות מודד מוסמך מטעמו, דבר שאינו דרוש כלל ועיקר. בהקשר זה צוין, כי אין חילוקי דעות בין הצדדים לגבי דיוקם של מידות הדירה ולכן לא דרוש במקרה דנן מודד מוסמך. כמו כן נטען, כי מומחה בית משפט ראה את כתבי הטענות לפני שקיבל עליו את מינויו, ראה כי יש טענה ביחס לשטח הדירה, והוא לא הסתייג ולא הציב תנאים כלשהם לשם התמודדות עם טענה כלשהי מטענות הצדדים ובהקשר זה נטען, כי חזקה על מהנדס בניין שהוא יכול לקבוע מהו שטחה של דירה על פי תכניות שהוצגו בפניו ועל פי מדידות שערך בעת ביקורו בדירה.

הוסיפו וטענו המבקשים, כי יש לראות אף בבקשת המשיבה לאפשר לה לשלוח שאלות הבהרה למומחה כהרחבת חזית אסורה. נטען, כי מדובר במומחה אשר כבר השיב לשאלות הבהרה, ונחקר ארוכות על ידי המשיבה ובכך היא מיצתה את זכותה, כך שכל מה שנדרש כעת מהמומחה הוא להשלים פריטים אליהם התייחס בחקירתו, אך לא השלים את התחשיב לגביהם, דבר אשר ביקש לעשות במשרדו. כן עותרים המבקשים להתעלם מבקשת המשיבה להורות לבית משפט קמא לאפשר לה לחקור מצהיר מטעמה.

אשר לחלוקת שכר טרחתו של המומחה, טענו המבקשים, כי אין מדובר בעניין הקשור להליך הנדון. יחד עם זאת, וככל שבית המשפט ימצא לנכון להתערב בחלוקת שכר טרחתו של המומחה, הפנו המבקשים למשך הזמן אותו חקרה המשיבה את המומחה בהשוואה למשך הזמן אותו חקרו המבקשים את המומחה, ולעובדה כי המשיבה היא זו שביקשה לחקור את המומחה, כך שלא היה מקום לחלק את תשלום שכר טרחתו של המומחה באופן שווה בין הצדדים.

7. על רקע טענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה עליה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה. ויצוין כבר כעת, כי לאחר ששבתי ועיינתי בהחלטתו של בית משפט קמא, בבקשת המבקשים, בתשובת המשיבה לבקשה ובבקשת המבקשים למתן זכות תשובה, נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שיפורט להלן.

8. עיקר טענות המבקשת מופנות כנגד אופן ניהול ההליך בפני בית משפט קמא, כאשר הטענה העיקרית היא, כי שגה בית משפט קמא עת לא אפשר למומחה להגיש תחשיבים נוספים מטעמו שעה שהמומחה עצמו הסכים למסור את המבוקש תוך מספר ימים.

9. ככלל בית המשפט של ערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות אשר עניינן אופן ניהול ההליך וסדרי הדין בערכאה הדיונית. זאת אף במקרים שבהם סבורה ערכאת הערעור שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת. ראו: רע"א 7447/13 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אבו עראר היאם, [פורסם בנבו], (10.11.13). ההתערבות כאמור נעשית אך במקרים חריגים כאשר ההחלטה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין. ראו: רע"א 8052/12 עמידר מערכות מים בע"מ נ' טי אס. טי סינירג'י בע"מ, [פורסם בנבו], (06.11.12).

10. מעיון בפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 09.06.14, ניתן להיווכח, כי ניתנה לצדדים ההזדמנות לחקור את המומחה באופן ממצה. עם זאת, חרף החלטות חוזרות ונשנות שניתנו על ידי בית משפט קמא, המשיכו הצדדים בהעלאת התנגדויות שווא ושאלות סרק למומחה. כן עולה מפרוטוקול הדיון, כי חרף החלטות חוזרות ונשנות שניתנו על ידי בית משפט קמא, לאורך כל הדיון ניהלו הצדדים את החקירה באופן שגרם לסחבת ארוכה במהלך שמיעת העדים, ואף על פי כן לא ניאותו הצדדים לנהל את הדיון באופן ענייני.

לגופו של עניין אציין, כי לצדדים ניתנה האפשרות לשלוח למומחה שאלות הבהרה, כך שככל שסברו, כי יש מקום להגשת תחשיבים נוספים על פני אלה שנערכו על ידי המומחה בחוות דעתו, מן הראוי היה להעלות את הדברים במסגרת שאלות ההבהרה. משלא עשו כן המבקשים, אין להם להלין אלא על עצמם.

זאת ועוד, בית משפט קמא הקצה זמן ממושך לשמיעת חקירת העדים. בקשת המבקשים להפנות בשלב זה סוגיות למומחה בית המשפט לעריכת תחשיבים חדשים, תביא מאליה לפתיחה מחודשת של שלב שמיעת הראיות, לרבות חקירה נוספת של מומחה בית המשפט, כפי שעולה אף מתגובת המשיבה.

לצד חובתו של בית המשפט להשקיע ממירב זמנו ומרצו לבירור התיקים התלויים ועומדים בפניו, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את העובדה, כי המשאב השיפוטי מוגבל. במידה ובית משפט לא ינהל את הדיון ולא יקצוב בצורה מאוזנת ותוך שקילת מלוא השיקולים הרלבנטיים את משך הזמן הראוי לבירור הסוגיות שבפניו, עלול בית המשפט לפגוע במתדיינים אחרים אשר בירור עניינם יתעכב, כפועל יוצא מהתנהלות זו. יפים לעניין זה דברים שנקבעו בבג"ץ 674/07 וניברג נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו], (29.01.07), שם נקבע:

"הגבלת משך זמן חקירת עדים הינה סמכות וכוח הניתנים לערכאה הדיונית, שעליה החובה להנהיג ולכוון את הדיון, ולקבוע את אופן הבאת הראיות בפניה, ועליה הנטל לדאוג לכך שההליך יתנהל ברמה נאותה, ביעילות ותוך ניצול נכון של הקצאת הזמן לצרכיו השונים של ההליך."

על סמכות בית המשפט , ואף חובתו כמי שמופקד על זמנו של ציבור המתדיינים כולו ועל ניהול ההליך, להתערב בחקירת עדים, ראו גם האמור ברע"א 1531/03 פינטו נ' אשטון, [פורסם בנבו], (19.06.03), שם נפסק כדלהלן:

"אין חולק כי זכות החקירה הנגדית היא זכות דיונית מן המעלה הראשונה בהיותה מכשיר חשוב לגילוי האמת; אולם גם בהינתן כלל זה, נתונה לבית המשפט הסמכות לכוון את הליך הדיון, כדי לשמור על מסגרתו העניינית ואף להגבילו בזמן במידת הנדרש. התערבות זו תיעשה בזהירות ובאיפוק מקום שבית המשפט מוצא כי אופן ניהול החקירה אינו מקדם את מטרתה ויוצר הכבדה שלא לצורך על ההליך השיפוטי. אכן 'נדרש איזון ראוי בין השמירה על הליך דיוני ענייני ויעיל תוך ניצול מירבי של הזמן השיפוטי לבין הצורך להבטיח קיום חקירה נגדית הוגנת אשר תעמיד לרשות בעל הדין אמצעי יעיל לחקר האמת' (דברי בית המשפט בענין ע"פ 5329/98 דג'אני נ' מדינת ישראל, פד"י נז(2) 273, 280-281)".

זאת ועוד, ניתן להניח, כי ככל שבית משפט קמא סבר, כי קיים צורך בתחשיבים נוספים על אלה שהוגשו על ידי המומחה במסגרת ו/או בצירוף חוות דעתו, בית המשפט קמא היה מאשר למבקשים את בקשתם. על רקע האמור, הרי שניתן להניח, כי בית המשפט קמא סבור, כי די בחוות הדעת שהוגשה על ידי המומחה המוסכם, לצורך הכרעה עניינית במחלוקת שבין הצדדים, ואין צורך בכל תחשיב נוסף.

11. מעבר לאמור, לא מצאתי אף מקום להתערב להחלטתו של בית משפט קמא ביחס לחלוקת תשלום שכרו של המומחה בגין עדותו באופן שווה בין הצדדים. החלטתו של בית משפט קמא ניתנה כהחלטת ביניים עד להכרעה במחלוקת העיקרית שבין הצדדים. סבורני, כי מן הראוי, שבית משפט קמא הוא שיכריע בבוא העת בעניין חלוקת השכר הראויה בין הצדדים, תוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים לעניין.

12. בשולי הדברים יצוין, כי לא היה מקום להגשת חוות דעת המהנדס אדי קלמיס במסגרת ההליך דנן, בהקשר זה נראה, כי המשיבה מצאה בהגשת הבקשה על ידי המבקשים כהזדמנות לביצוע מקצה שיפורים ולהרחבת חזית אסורה, וכל זאת מבלי להעלות טענות ו/או סוגיות אלה בפני בית משפט קמא. לצד זאת יצוין, כי ככל שסברה המשיבה, כי יש מקום להגשתה של חוות הדעת הנ"ל תפנה היא בבקשה מתאימה לבית משפט קמא, אשר יכריע בעניין לאחר שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין.

13. לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

14. בית משפט קמא יביא בחשבון בעת קביעת הוצאות משפט בגין ההליך שמתנהל בפניו אף את הוצאות ההליך הנ"ל.

15. העירבון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית משפט לידי המפקיד.

16. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ד, 21 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.