נוכחים:

ב"כ מאשימה – עו"ד סולימרסקי דנה

הנאשם וב"כ – עו"ד מנשה סלטון

1. בהכרעת הדין שניתנה ביום 3.7.13 נפלה טעות, בסעיף 1 הימנה, ולפיכך אני מתקנת את הסעיף הזה כך שייכתב בו כך:

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק באופן חלקי. אני מרשיעה אותו בביצוע עבירת איומים אחת במסגרת האישום הראשון, אותה עבירה שמתייחסת לחלק השני של הארוע ושעניינה האיום שהשמיע הנאשם באזני המתלונן לאמור: "יא בן זונה, אני אראה לך" וכן "את התחת אני אזיין לך". למען הסר ספק אני מזכה את הנאשם מעבירת האיומים הראשונה שבאישום הראשון. אני מרשיעה אותו בביצוע עבירות של אלימות ונסיון תקיפה במסגרת האישום השני; וכן אני מרשיעה אותו בביצוע עבירה של היזק לרכוש בזדון – עבירה שהתגלתה מהראיות שנפרשו בפני בית המשפט, מפיו של הנאשם, ושעניינה שפיכת חומצה על עציצים. מכל שאר העבירות אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2. יובהר שלאחר שהתגלעה מחלוקת בין ב"כ הצדדים, במהלך הטיעונים לעונש לענין העבירות שבהן הורשע הנאשם, שבתי ונזקקתי להכרעת הדין ובכלל זה לסעיף 7 הימנה ואז התברר לי שנפלה טעות בפתיח של הכרעת הדין כאמור לעיל כאשר בטעות ייחסתי את שתי עבירות האיומים כפי שהן מתגלות מתוך הדיסקים שהוגשו לתיק בית המשפט ומתוך המזכרים שכתב בענין זה החוקר יחיאל דהן, לאותו אישום – האישום הראשון, במקום לייחס את האחת מהן לחלק השני של האישום הראשון ואת השניה לאישום השני. התוצאה איפוא שהנאשם הורשע בשתי עבירות של איומים, האחת על פי האישום הראשון והשניה על פי האישום השני ויחד עם זאת הוא מזוכה מחמת הספק מביצוע עבירת האיומים נשוא החלק הראשון של האישום הראשון, כאשר הזיכוי הוא מחמת הספק וזאת בשל הבעיתיות שהתגלתה לגבי המהימנות של עדי התביעה בנקודה זו.

3. למען הסר ספק, ושוב - בשים לב לטיעונים של ב"כ הצדדים במהלך הטיעונים לעונש, את האמירה של הנאשם: "ילד מת אתה תקבל על קביים" לא ראיתי כאיום אלא כ "איחול" קשה ומרושע – מחד, ומאידך - שאינו טומן בחובו איום של הנאשם כלפי המתלונן, שכן אין באמירה זו משום "הבטחה" שהנאשם יגרום לכך שהעובר שנשאה אז אשת המתלונן ייפגע בצורה כזו או אחרת.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד , 09 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים