מבוא ועובדות מוסכמות:

1. העוררת הינה מדינת ישראל- משרד הבריאות, והיא מחזיקה ומפעילה מרכז רפואי רמב"ם בחיפה (להלן:" המרכז הרפואי"). המרכז הרפואי הוקם בימי המנדט הבריטי וברבות השנים המתחם בו הוא פועל התרחב והתווספו אליו מבנים חדשים וזאת בהתאם להיתרי בנייה שניתנו כדין.

המשיבה הינה עיריית חיפה.

2. ביום 03.12.09 פנתה המשיבה לעוררת בדרישה לתשלום היטל ביוב בסך של 1,787,281.66 ₪ ובה נרשם, בין היתר, כי ביום 18.11.05 החליטה מועצת עיריית חיפה להתקין ביוב המשמש את הנכס עליו מוקם המרכז הרפואי, עבודות הביוב החלו ביום 24.11.09, כשבועיים ימים לפני מועד הוצאת הדרישה וכי התשלום הנדרש הינו עבור ביב מאסף ומתקנים עבור רכיב הקרקע בלבד בשטח של 85,927 מ"ר (להלן: "דרישת התשלום") .

3. ביום 21.01.10 פורסמה למתן תוקף תכנית מס' חפ/481/ג' אשר יזמה העוררת לתכנון מחדש של המרכז הרפואי (להלן: "התוכנית"). התוכנית כללה הקמת מבנים חדשים והוראות לפיתוח כ-106 דונם במתחם המרכז הרפואי, לרבות הקמת חניון תת קרקעי בשטח של כ-58,000 מ"ר המיועד לשימוש כבית חולים בתקופת חירום (להלן: "חניון תת קרקעי").

כשלב מקדים לאישור התוכנית, ערכה העוררת מסמך שכותרתו "פרשה טכנית למים ביוב וניקוז" המתאר את תשתית הביוב במצבה הקיים והעתידי (להלן: "הפרשה הטכנית"). כמו כן, במסגרת התוכנית הכינה המשיבה ''מסמך ביוב'' המפרט את העבודות שעליה לבצע והם כללו כל אלה: שדרג תחנת שאיבה ''דולפין'' (להלן: "תחנת דולפין"), הקמת תחנת שאיבה לביוב – רמב''ם (להלן: ''תחנת שאיבה רמב''מ''), השלמת קו סניקה לביוב בין תחנת דולפין לתחנת שאיבה רמב''מ ועוד.

4. בין לבין, הוקם תאגיד המים והביוב מי כרמל אליו הועברו סמכויות עיריית חיפה ביחס למשק המים והביוב, והוא החל את פעילותו ביום 01.01.10 (להלן: "תאגיד המים").

5. בעקבות אישור התוכנית, התגלו חילוקי דעות בין העוררת, מצד אחד, לבין המשיבה ותאגיד המים מצד שני, לעניין ההיטלים השונים בהם נדרשה הראשונה לשאת. דא עקא, בעקבות מו"מ שהתנהל בין הצדדים, הם הגיעו לשני הסכמים כמפורט להלן:

א. ביום 20.06.10 הגיעו העוררת והמשיבה להסכם, לפיו התחייבה הראשונה לשלם לעיריית חיפה סך של 10,000,000 ₪ עבור היטל סלילת כבישים, מדרכות ותיעול (להלן: "הסכם העירייה").

ב. ביום 28.03.10 הגיעו העוררת ותאגיד המים להסכם, לפיו התחייבה העוררת לשלם לתאגיד המים סך של 7,309,718.90 ₪ עבור היטל ביוב והנחת צנרת (להלן: "הסכם תאגיד המים").

יודגש כי שני ההסכמים לעיל נערכו ונחתמו לאחר הוצאת דרישת התשלום והגשת ערר דנן בגינה, אף כי אין בהם התייחסות מפורשת לאותה דרישה.

6. במסגרת ניהול ההליך הודתה המשיבה כי נפלה טעות בשטח הקרקע עליו מבוססת דרישת התשלום, שכן השטח הנכון הינו 79,305 מ''ר, ולא 85,927 מ"ר כמצוין בדרישה (וכתוצאה מתחייבת יש להפחית מההיטל נשוא ההליך סך של כ-135,000 ₪).

טענות הצדדים בתמצית:

7. לטענת העוררת, דרישת התשלום התיישנה, שכן, המרכז הרפואי מחובר למערכת הביוב של המשיבה מקדמת דנא, לרבות באמצעות מתקני שאיבה וקו מאסף, ולא הוכח כי חל שינוי כלשהו באותו חיבור. בנדון הוסיפה העוררת וטענה כי מכוח הלכת חזקת תקינות המעשה המנהלי, אינטרס ההסתמכות של הנישום והקושי לאתר מסמכים בחלוף הזמן, אין כל מקום לחייבה בהיטלי פיתוח בחלוף שנים ממועד גיבוש אירוע החיוב.

כן טענה העוררת כי דרישת התשלום הוצאה בחוסר סמכות, שכן תאגיד המים הוא שנשא בעלות ביצוע עבודות הביוב הנטענות על ידי המשיבה ובנדון היא מפנה לחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי ופיסקלי) עו"ד אבי ליכט, מיום 11.03.13 בה נקבע כי הרשות המקומית אינה רשאית לגבות היטלי מים וביוב בגין עבודות שבוצעו לאחר הקמתו של תאגיד מים וביוב בתחום סמכותה (להלן: "חוו"ד ליכט").

כן טענה העוררת כי כל הרכיבים המופיעים בדרישת התשלום, אינם יכולים לעמוד ולא הוכחו במשפט. בנדון מפנה העוררת לטעות שנפלה בשטח הקרקע לפיו חושב היטל הביוב ומוסיפה כי החלטת המשיבה כמו גם העבודות הנטענות בגינן נדרש ההיטל, לא הוכחו.

לחילופין, טענה העוררת כי המשיבה אינה רשאית לגבות את דרישת התשלום וזאת מטעמי מניעות ו-ויתור, שכן, למשיבה היו שלושה צמתי גבייה שונים, ועל אף זאת היא נמנעה מגביית ההיטל נשוא ההליך. צומת הגבייה הראשון היה בשנת 2007 עת פעלה העוררת להסטת קו ביוב מאסף אשר עבר בתחום המרכז הרפואי בעלות של כ- 640,000 ₪, הצומת השני היה במהלך מו"מ שהתנהל בין הצדדים בעת הוצאת רישיון בנייה להקמת החניון התת קרקעי ובו הציגה המשיבה ביום 04.10.09 חישוב ההיטלים אשר דרשה והצומת השלישי היה בעת עריכת הסכמי העירייה והסכמי התאגיד בהן הוסדרו חיוב העוררת בהיטלי הפיתוח השונים.

8. לטענת המשיבה, העוררת לא חויבה בעבר בהיטל ביוב עבור ביב מאסף ומתקנים עבור רכיב הקרקע, כבמקרה דנן, ולפיכך ההיטלים בהם נשאה בעקבות הוצאות היתרי בנייה עבור רכיב הבניין בלבד, אינם טעם לביטול דרישת התשלום, מה גם ובהתאם להלכה הפסוקה, אין נפקא מינא כי הנישום לא חויב בעבר בהיטל ביוב, כאשר בהמשך בוצעה עבודה המהווה בסיס לחיוב.

הוסיפה המשיבה וטענה כי הטענה ולפיה, לאחר הקמת תאגיד המים, היא אינה רשאית לגבות היטלי ביוב , לא עלתה במסגרת הודעת הערר ולפיכך היא מהווה הרחבת חזית האסורה בדין. לגוף העניין טענה המשיבה כי לחו"ד ליכט אין תוקף מחייב והיא מפנה למספר החלטות ופסקי דין בהם נקבעה עמדה שונה, לרבות החלטת ועדה זו מיום 03.12.17 בתיק ו"ע 25714-12-09 בתי זיקוק לנפט בע"מ ואח' נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו) (להלן: "ההחלטה").

כן טענה המשיבה כי דרישת התשלום הונפקה בעקבות עבודות התשתית אשר התחייבו בעקבות אישור התוכנית, לרבות עבודת ביב מאסף (בגין רכיב הקרקע) , שדרג תחנת דולפין והתקנת תחנת שאיבה - רמב"ם, ואשר בגינה נדרש היטל ביוב מתקנים (עבור רכיב הקרקע). הוסיפה המשיבה וטענה כי דרישת התשלום הינה תקינה, ומכל מקום, בהתאם להלכה הפסוקה, פגם כלשהו שנפל בדרישה כאמור, אינו טעם מוצדק לפסילתה.

המשיבה חולקת על טענת הוויתור והמניעות אשר העלתה העוררת וצמתי הגבייה אליהם מפנה. בנדון טענה המשיבה כי הסטת קו הביוב המאסף ממתחם המרכז הרפואי נעשתה בהתאם לצרכי העוררת וזאת בעקבות הגדלת השטח הבנוי בהתאם לתוכנית. לעניין הסכם העירייה והסכם תאגיד המים, המשיבה מפנה לכך כי הם נחתמו לאחר הנפקת דרישת התשלום והגשת ערר דנן ובשניהם אין כל התייחסות להיטל הביוב נשוא דרישת התשלום. כמו כן, במו"מ שהתנהל בין הצדדים בעקבות דרישת העוררת להוצאת היתר בנייה להקמת החניון התת קרקעי ובטיוטת חישוב ההיטלים שהוציאה המשיבה, לא היה זכר להיטל הביוב נשוא הליך דנן.

כן טענה המשיבה כי בעקבות אישור התוכנית בוצעו עבודות תשתית נרחבות שהינן בגדר הקמת תשתית ולא שדרוג תשתית קיימת.

דיון:

9. במסגרת הדיון בערר הוגשו מטעם העוררת שני תצהירי עדות ראשית של מר יהודה הורצקי, מהנדס פרויקטים- אגף בינוי במרכז הרפואי (להלן: "עד העוררת"), ומנגד, מטעם המשיבה הוגשו שני תצהירי עדות ראשית של מר אברהם סתיו, מנהל אגף מים, ביוב וניקוז אצל המשיבה עד לשנת 2010, ובהמשך מנהל חטיבת הנדסה בתאגיד המים (להלן: "עד המשיבה"). שני העדים נחקרו בפני הוועדה והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

10. דרישת התשלום נשוא הערר שבפנינו, הוצאה מכוח הוראות הפרק השלישי בחוק הביוב, אשר בוטל בשנת 2009 במסגרת הרפורמה במשק המים והביוב והעברת סמכויות הרשויות המקומיות בתחום הנ''ל לתאגידי המים.

בסעיפים 16-17 לחוק הביוב, נקבע כדלקמן:

"16. החליטה רשות מקומית להתקין ביוב או לקנותו, תמסור לבעלי כל נכס שהביוב ישמש אותו, הודעה על כל שלב העומד להתקנה או לקנייה, היינו – ביב ציבורי, ביב מאסף, מכון טיהור שאינו מיועד לייצור מי שתייה ומתקנים אחרים, וטענה כי הודעה כאמור לא נמסרה למי שחייב בתשלום בעקבות ההודעה לא תישמע אלא מאותו חייב עצמו.

17. בעלי כל נכס שנמסרה להם הודעה כדין על התקנתו או קנייתו של ביוב שישמש אותו נכס, חייבים בהיטל התקנה הביוב (להלן: ההיטל), בשיעור שייקבע בחוק עזר בכל שלב כאמור בסעיף 16; ההיטל מוטל לשם כיסוי הוצאות של התקנת הביוב או של קנייתו".

בהתקיים שני השלבים המפורטים בסעיף 16 לחוק הביוב - החלטת הרשות המקומית על התקנת הביוב ומסירת הודעה לבעלי הנכסים הרלוונטיים על אותה ההחלטה - ראש הרשות המקומית מוסמך להוסיף ולפעול בהתאם לסעיף 28 לחוק הביוב, ולפיו:

"ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות".

בהתייחסו להסדר הקבוע בסעיפים 16-17 לחוק הביוב, כמצוטט לעיל, פסק בית המשפט ב- ע"א 2939/93 המועצה המקומית ראש העין נ' בן יקר גת, חב' להנדסה ובניין בע"מ (פורסם בנבו), באומרו;

"......העולה מסעיפים אלה הוא, שרק במקרים בהם הרשות המקומית החליטה להתקין או לקנות מתקני ביוב, והיא נשאה או עתידה לשאת בהוצאות התקנתם, עומדת לה הזכות לגבות היטל ביוב מבעלי נכסים שהנחת הצינורות או מתקן הביוב ישמשו את נכסיהם ......... יוצא, שצדק בית המשפט המחוזי, בציינו כי רק במקרה של הוצאה כספית בפועל על ידי רשות קמומית (צ"ל: מקומית – ר.ח.), על הנחת

צינורות או התקנת ביוב – בין הוצאה כספית בעבר ובין הוצאה כספית בעתיד, בין שתבצע את העבודות האמורות בעצמה ובין על ידי אחרים – רשאית היא לגבות היטלים מבעלי נכסים שאלה ישמשום" (שם, סע' 2 לפסה''ד)(ההדגשות אינן במקור – חברי הועדה).

11. על מנת לבחון האם במקרה דנן פעלה המשיבה מכוח הוראות החוק וההלכה הפסוקה, כמצוטט לעיל, יש לפנות תחילה לנתונים המפורטים בהודעת התשלום, ואלה הם:

א. החלטת מועצת עיריית חיפה מיום 18.11.05 להתקין ביוב המשמש את הנכס של המרכז הרפואי.

ב. תחילת העבודות ביום 24.11.09.

ג. שטח הקרקע לפיו חושב ההיטל הינו 85,927 מ"ר.

ד. היטל הביוב מוטל עבור שני רכיבים: ביב מאסף ומתקנים.

זאת נדגיש, ככל ותתקבל טענת העוררת כי הרכיבים המפורטים בדרישת התשלום אינם יכולים לעמוד ולא הוכחו כדבעי, משמעות הדבר היא כי נשמט הבסיס החוקי מתחת לאותה דרישה ובנדון אין רלוונטיות להלכה הפסוקה אליה מפנה המשיבה, לפיה, טעות שנפלה בדרישת התשלום, אינה גורעת מתוקפה המתחייב.

12. המשיבה לא הציגה במסגרת ראיותיה את החלטתה מיום 18.11.05, אף לא ממועד סמוך אחר, בדבר התקנת ביוב המשמש את העוררת, וזאת כמצוין בהודעת התשלום. יתרה מכך, עד המשיבה התעלם במסגרת תצהירי עדותו הראשית מסוגיה מרכזית זו, אף כי בסע' 5 לתצהירו של עד העוררת, מוצג ת/1, הוא התכחש להחלטה האמורה.

לאור האמור לעיל, בהעדר כל הוכחה להחלטת מועצת העירייה עליה מבוססת דרישת התשלום, החלטה אשר בלעדיה אין כל בסיס חוקי לדרישה, הרי לך טעם ראשון לקבלת הערר.

13. בפרק המבוא של כתב התשובה להודעת הערר התייחסה המשיבה לעבודות הביוב אשר התחייבו, כביכול, בהתאם לתכנית כבסיס לדרישת התשלום ובסעיף 11 לכתב התשובה, היא סיכמה באומרה:

"יוצא אפוא, כי במקרה זה עילת החיוב הינה ברורה, פשוטה ומתחייבת מכוח חוק הביוב וחוק העזר לביוב - התקנה ו/או קניית שלבי הביב המאסף והמתקנים האחרים ששרתו את מתחם בית החולים"

דא עקא, הטענה ולפיה דרישת התשלום הונפקה בגין עבודות הביוב שהתחייבו בעקבות התכנית, אינה מתיישבת עם העובדה כי התוכנית אושרה למתן תוקף ביום 21.01.10, משמע, בחלוף יותר מארבע שנים ממועד ההחלטה האמורה בדרישת התשלום. היעלה על הדעת כי המשיבה חזתה את אישור התוכנית והחלה בהכנות המתחייבות להוצאתה לפועל וביצוע עבודות הביוב המתחייבת ממנה, כל זאת כארבע שנים טרם אושרה התכנית?! למשיבה הפתרונים.

ודוק, המשיבה לא טענה, מקל וחומר לא הוכיחה, כי היא ביצעה עבודות ביוב שהתחייבו בעקבות אישור התוכנית, או אף החלה בביצוען, כולן או בחלקן, טרם תחילת פעילותו של תאגיד המים והעברת סמכויותיה בתחום משק המים לידי התאגיד. כמו כן, המשיבה לא הציגה ולו בדל ראייה ממנו עולה כי היא החלה בביצוע ולו השלבים המוקדמים ביותר של עבודות התשתית בגינן הוצאה דרישת התשלום.

בנסיבות העניין, לא שוכנענו כי המשיבה נשאה או עתידה לשאת בהוצאות התקנתם או רכישתם של מתקני הביוב בגינם הוצאה דרישת התשלום.

14. המסקנה אליה הגענו לעיל, מתחזקת לאור הסתירות ודלות הראיות אשר הציגה המשיבה במסגרת המשפט, הן ביחס להיטל ביב מאסף והן ביחס להיטל עבור מתקנים המפורטים בדרישת התשלום. נפרט להלן.

בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/1, טען עד המשיבה באומרו:

"העבודה שהיוותה את העילה לחיוב בביב מאסף הינה עבודת ביצוע הביב המאסף במורד המרכז הרפואי רמב"ם, המשרתת, בין השאר, את בית החולים" (ההדגשה אינה במקור- חברי הוועדה).

בסעיף 11 לתצהירו המשלים של עד המשיבה, מוצג נ/2, הוא הוסיף באומרו;

"עבודת ביצוע הקו המאסף בקוטר 1800 מ"מ, המשרת בין השאר את המרכז הרפואי רמב"ם אליו התייחסתי בתצהיר הקודם בסעיף 6, בוצעה בשנת 2009".

יודגש כי מלבד שתי מפות שונות, ולא ברורות, אשר צורפו לתצהירי עד המשיבה לתמיכה בטענות לעיל, המשיבה, ומשיקולים השמורים עמה, נמנעה מצירוף ראיות נוספות לתמיכה במעורבות שלה בתכנון, הכנה וביצוע עבודות הביב המאסף, כגון מכרזים, תכניות והסכמי עבודה או עדים שעסקו, כביכול, במלאכה.

חמור מכך, בחקירתו בבית המשפט סתר עד המשיבה את עצמו שכן משנשאל לאיזה קו מאסף הוא התייחס בתצהיריו, הוא השיב באומרו "בשוק הפשפשים ברח' קיבוץ גלויות", עבודות שבוצעו, כביכול, במרחק של מספר קילומטרים מהמרכז הרפואי (שם, עמ' 14, שורה 4 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, בהמשך חקירתו חזר בו עד המשיבה מהגרסה הנ"ל ומסר גרסה נוספת, שלישית במספר, ולפיה "את המאסף הראשי השלמנו 1.80 מ' בשנת 2009, שבאמת הוא במורד שם. יתכן שהדרישה הזו (דרישת התשלום- חברי הוועדה) מתייחסת אליו. הוא הושלם בפועל לקראת סוף 2009". (שם, עמ' 18, שורה 15 לפרוטוקול הדיון). אולם, משהופנה עד המשיבה לאמור בהודעת התשלום, לפיה העבודות בגינן נדרש היטל הביוב החלו ביום 24.11.09 (ולפיכך לא יעלה על הדעת כי הן הסתיימו כעבור חודש ימים בלבד, בסוף שנת 2009 כפי שהעיד קודם לכן), הוא שוב סייג את דבריו והעיד באומרו;

"יש פה מגוון מאוד גדול של עבודות שבוצעו שם. ניסיתי למצוא סמיכות בין האירועים. בסוף 09 השלמנו את המאסף הראשי בקוטר 1.80 מ'. חשבתי שאולי יש לזה קשר. יכול להיות שפה התכוונו לעבודות אחרות אבל כשאמרתי על המאסף אמרתי מתי הוא הושלם" (שם, עמ' 18, שורה 24 לפרוטוקול הדיון).

הנה אם כן, עד המשיבה אינו יודע לומר בגין איזה עבודות ביב מאסף נדרש תשלום ההיטל מהעוררת ומכל מקום גרסאותיו סותרות את הנתונים המופיעים בדרישת התשלום ביחס לאותו רכיב.

15. גם ביחס להיטל הביוב עבור מתקנים, עולה תמונה עגומה מבחינת המשיבה. בנדון שוב העלה עד המשיבה בסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/1, גרסה סתמית לעניין הקמת תחנת שאיבה – רמב''מ, זאת באומרו;

"במסגרת הפרויקט של התכנון מחדש של המרכז הרפואי רמב"ם ופיתוח עירוני נוסף הוספה בתקציב עירוני התקנת משאבה גדולה לתחנת שאיבה דולפין וזאת, במסגרת התנאים שהושתו על משרד הבריאות במטרה להגדיל את יכולת השאיבה של תחנת דולפין.

המשאבה בוצעה אמנם בתחילת 2012, אולם היא בוצעה כחלק מהתחייבויות העירייה טרום תאגיד המים בשווי 1,100,000 ₪. המשאבה משרתת, בין השאר, את בית החולים רמב"ם".

בדומה לטיעון המשיבה במסגרת כתב התשובה לערר, אין בפי העד מטעמה כל טענה כאילו היא ביצעה את שדרוג תחנת דולפין, אף לא בשלביו הראשונים, או הוציאה הוצאה כלשהי בגין כך, גם לא בעבור שלבי התכנון המקדמיים ביותר. האמירות העמומות, לפיהן ''הוספה בתקציב עירוני התקנת משאבה'' או כי המשאבה בוצעה "כחלק מהתחייבויות העירייה טרום תאגיד המים..." נאמרו בעלמא ואינן מלמדות דבר וחצי דבר מי הגוף אשר ביצע אותה משאבה או חלקים ממנה ונשא בעלות הביצוע.

16. יתרה מכך, אין בתצהיר עדותו הראשית של עד המשיבה כל טענה ביחס למועד בו החלו העבודות לשדרוג תחנת דולפין ורק בחקירתו הנגדית העלה העד טענה כבושה בנדון, כאילו תחילת עבודות השדרוג היו בשנת 2009 (שם, עמ' 18-19, שורה 31 לפרוטוקול הדיון). דא עקא, הטענה הנ"ל אינה מסייעת בידי המשיבה, לא רק מפני שעסקינן בעדות כבושה שלא נתמכה בכל ראייה לעניין חלקה של המשיבה בשדרוג תחנת דולפין, אף לא בשלביו המקדמיים, אלא גם כן מאחר ועד המשיבה לא מסר עדות פוזיטיבית בנדון, ודומה כי דבריו אינם אלא בגדר השערה גרידא. להלן נצטט:

"ש. ועבודת המתקנים ? יכול להיות שהיא החלה ב - 24.11.09 והסתיימה ב - 31.12.09? ......

ת. העבודות האלה מתמשכות ולכן אמרתי שב-2009 אותה הרחבת דולפין, ההתחלה שלה בוצעה ב-09 ויתכן שזה מתייחס. מציגים לי חלקי מידע. למשל דולפין – השדרוג של דולפין החל בסוף 09 וכשאני אומר החל, זה שלב התכנון החל ב-09. הביצוע שלו הסתיים ב-2012. אין עבודות בתחום התשתית שמסתיימות תוך ימים בודדים. יתכן שהתאריך הזה מתייחס למועד התחלת דולפין. קודם התייחסתי למאסף הראשי. יש פה תאריך שבו החל משהו, החל תכנון דולפין יתכן, של השדרוג המקומי של 1 ומשהו מיליון ₪.

ש. כשאני מקבל את דרישת התשלום שאני מציג לך, מדרישות קודמות אני יודע שנעשית עבודה. מי הכין את המסמך הזה? איפה עבודת ההכנה שלו?

ת. עבודת ההכנה של המסמך הזה, מאחר ואני לא הכנתי אותו, כשבאים להקים חיוב הולכים ובודקים אצלנו מה אנחנו עשינו בעניין. אנחנו כנראה לצורך המסמך הזה, אמרנו שהוצאנו את זה לתכנון, את השדרוג של התחנה. מישהו הלך ובדק ומצא את התאריך הזה וכנראה מסרנו את התאריך הזה. ואז אומרים שהתחלנו. זה מה שעומד בבסיס. עזוב אותי מכל הדברים המשפטיים מסביב" (שם, עמ' 18-19, שורה 29 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור- חברי הוועדה).

17. תשובות עד המשיבה ביחס לתחנת שאיבה – רמב''ם, אך הוסיפו תהיות וסימני שאלה ביחס לגרסתה בהליך.

נזכיר כי המשיבה טענה כי חיוב העוררת בהיטל ביוב עבור רכיב המתקנים היה, בין היתר, בגין תחנת השאיבה – רמב''ם. טיעון זה עלה מפורשות הן בס''ק 6.1 לכתב התשובה לערר והן בסעיף 7 לתצהיר עד המשיבה, מוצג נ/1. והנה, משנשאל אותו עד לעניין זה בחקירתו הנגדית, הוא עצמו הטיל ספק בגרסתו, והעיד באומרו:

''ש. תחנת השאיבה שסימנת במפה (תחנת שאיבה רמב''ם – חברי הוועדה), נחשבת כחלק מהמתקנים על פי חוק העזר?

ת. תחנת השאיבה היא מתקן אחד מקומי, בוודאי היא לא המתקנים שעליהם אנו מדברים, המתקנים כאשר מופיעים סעיפי המאסף, המתקנים הכוונה היא למערכת ההולכה הראשית של חיפה. כמובן שיש מתקנים נוספים ויש תחנת שאיבה מקומית, אך כאשר מדברים על רכיב מאסף ומתקנים הכוונה היא למערכת ההולכה הראשית.

ש. זה חלק מרכיב המתקנים או לא?

ת. זו סוגיה. התחנה היא מתקן לכל כוונה ועניין. האם היא כלולה בהגדרה המשפטית אני לא יודע ולא רוצה להטעות'' (שם, עמ' 13 שורה 14 לפרוטוקול הדיון)(ההדגשות אינן במקור – חברי הוועדה).

18. העולה מן המקובץ, הרכיבים המפורטים בהודעת התשלום, אם לעניין החלטת מועצת העיר בדבר התקנת או רכישת ביוב המשמש את העוררת, אם לעניין מהות העבודות בגינן נקבע ההיטל ואם לעניין מועד ביצוען, לא הוכחו בהליך. כמו כן, המשיבה עצמה הודתה כי נפלה טעות בשטח הקרקע לפיו חויב היטל הביוב נשוא ההליך, ומכל אלה עולה ומתחייבת המסקנה כי לא התקיימו התנאים שנקבעו בחוק הביוב וההלכה שנפסקה על פיו, כמפורט בסעיף 10 לעיל, ובהתאם לכך מן הדין לקבל את הערר.

בנסיבות העניין, מתיירת הצורך לדון ולהכריע ביתר הטענות שעלו במסגרת הערר. על אף זאת, נתייחס להלן, ולו באופן תמציתי, לחלק מאותן טענות.

19. העוררת טענה כי בהתאם לחוו''ד ליכט, עם הקמת תאגיד המים והביוב מי כרמל, ניטלו סמכויות המשיבה בתחום משק המים, לרבות הטלת וגביית היטלי ביוב.

בנדון יובהר תחילה כי המשיבה לא תשמע בטענה כאילו מדובר בהרחבת חזית, שכן, העוררת הגישה בקשה בנדון (בקשה 27) ובתגובה מפורטת שהגישה המשיבה, לא עלתה כל טענה בדבר הרחבת חזית. ודוק, באותה בקשה ניתנה החלטת הוועדה מיום 27.04.17, בה נקבע כי העניין יידון במסגרת פסק הדין שיינתן בהליך. חשוב מכך, שאלת סמכותה של רשות מקומית לחייב נישום בהיטל ביוב לאחר תחילת פעילות תאגיד מים וביוב בתחום סמכותו, קשורה קשר הדוק בסוגיית סמכותה העניינית של ועדת הערר לדון ולהכריע בערר המוגש על דרישת התשלום, עניין שממילא הוועדה מוסמכת לעורר אותו מיוזמתה.

לגוף העניין, במסגרת החלטתנו בתיק ו"ע 25714-12-09 בתי זיקוק לנפט בע"מ ואח' נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו) דנו בהרחבה בסוגיות לעיל לאור הוראות הדין וההלכה הפסוקה בנדון, באנו לכלל מסקנה כי ברמת העיקרון, רשות מקומית מוסמכת להטיל היטל ביוב סמוך לפני תחילת פעילותו של תאגיד מים וביוב בתחום שיפוטה והיא גם מוסמכת לגבות את ההיטל לאחר תחילת פעילות התאגיד. יחד עם זאת, אין במסקנה הנ''ל כדי לייתר את החובה המוטלת על הרשות המקומית לעמוד בהוראות סע' 16-17 לחוק הביוב, כתנאי להפעלת סמכותה להטלת וגביית היטל ביוב, ומשבאנו לכלל מסקנה כי אותם תנאים אינם מתקיימים במקרה דנן, אזי דין הערר להתקבל.

20. לסיכום, אנו מקבלים את הערר ובהתאם לכך אנו מורים על ביטול דרישת התשלום נשוא ההליך.

המשיבה תשלם לעוררת, באמצעות באי כוחה, הוצאות ההליך בסך של 25,000 ₪, וזאת עד ליום 21.11.2018, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ט, 21 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.