לפני בקשה לתיקון טעות סופר שנפלה בפסק הדין מיום 13.9.15. לאחר שבחנתי את הבקשה, את התגובה שהוגשה ואת התשובה לה, מצאתי שדינה להתקבל, ואנמק.

1. בהתאם לסעיף 43 לפסק הדין נקבע כי על הנתבעות לשלם לתובעים בגין ליקויי הבניה סך של 35,950 ₪- כן נקבע כי יש להוסיף לסכום זה מע"מ ו-20% בגין פיקוח. בסופו של דבר נרשם כי מתקבל סך של 38,650 ₪.

לטענת המבקשים, הסכום של 38,650 ₪ מגלם רק את ההצמדה ונשמט הסך של 18% מע"מ וכן 20% בגין הפיקוח. לאחר התיקון מתקבל סך של 53,337. טעות זו גררה אף טעות בסעיף 51 לפסק הדין בדבר סכום הפיצוי הכולל וחישוב שכ"ט עורך הדין שנפסקו.

2. המשיבה 1, מנגד- טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף, מחמת הגשתה באיחור ובניגוד להוראות סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), כך שבית המשפט, לשיטתה, אינו מוסמך לדון בה. שכן- היא הוגשה בחלוף 21 ימים ממועד מתן פסק הדין ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועדים. עוד לטענתה- דין הבקשה להידחות לגופה, מכיוון שתשלומים אלו כבר מגולמים בסכום ההוצאות שנקבע בסך של 21,000 ₪, כי בית המשפט נמנע מלערוך שומה מדויקת בס' 43 לפסק הדין, כי בית המשפט ביצע הפרדה מכוונת בין עלות התיקון לבין הוצאות בסוף ההליך וכי כך אף אין לקבל את הטענה לחישוב מחדש של שכ"ט ולדרוש שיהווה 20% מהסכום הכולל.

3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת נוסח פסק הדין, אני מוצאת שאכן נפלה טעות סופר בפסק הדין- מסוג של השמטה מקרית ומסוג של פליטת קולמוס, ואפרט.

4. בסעיף 43 לפסק הדין , תחת הכותרת "סיכום ביניים"- נקבע (בש' 22-26 בעמ' 22), כי עלויות התיקון מסתכמות בסכום כולל של 35,650 ₪ וכי סכום זה נכון למועד חוו"ד (ש' 23-24 בעמ' 22 לפסה"ד). עוד נקבע, כי לסכום זה יש להוסיף מע"מ (כשיעורו כיום, דהיינו- למועד פסק הדין, ושיעורו אז היה 18%) ו- 20% פיקוח הנדסי. ולסיום אותו סעיף, נקבע כי "הסכום המתקבל הינו הסך של 38,650 ש"ח , והוא נכון למועד פסק-הדין."

מן האמור ברור שבפסק הדין נקבע שיש להוסיף על עלויות התיקון מע"מ וכן 20% פיקוח הנדסי. עקב השמטה מקרית, תוספות אלו לא חושבו בפועל כחלק מהסכום הכולל המגיע על פי האמור בסעיף 43 לפסק הדין. מדובר בטעות טכנית בלבד.

5. טענת המשיבים כי שיעור המע"מ והפיקוח ההנדסי מגולמים בסכום ההוצאות אינה נכונה בעליל, וגישה כזו לא הייתה מתקבלת ולא ננקטה. לא בוצעה "הפרדה מכוונת" או הפרדה כלשהי בין עלויות התיקון ובין סעיף הסל של הוצאות המשפט שנפסקו במסגרת פסק הדין, אלא- מדובר כאמור בטעות טכנית מצערת, כמבואר לעיל, הניתנת ואף מחייבת תיקון.

6. הסכום הכולל הנכון איפוא לסעיף 43 לפסק הדין, לאחר הוספת הסכום שנשמט, הינו: סך של 38,650 ₪ נכון למועד פסק-הדין, בתוספת מע"מ בשיעור 18% ופיקוח הנדסי בשיעור של 20%, כלומר סך כולל של- 53,337 ₪. בענין זה- החישוב המפורט בסעיף 5 לבקשה- מדוייק.

לא למותר לציין כי המשיבה, בתגובתה המפורטת לבקשה, לא חלקה על נכונות החישוב והסכום הנ"ל.

7. משהובהר לעיל כי לאחר תיקון הסכומים המצטברים בהתאם לקביעה הברורה בסעיף 43 לפסק הדין, הפיצוי הכולל בסעיף זה הינו הסך של 53,337 ₪ נכון למועד פס"ד, ולאחר הוספת הפיצוי המגיע בגין ירידת ערך (סעיף 47 לפס"ד) בסך של 20,158 ₪ נכון למועד פס"ד- הפיצוי הכולל המגיע לתובעים, הינו הסך הכולל של 73,495 ₪. אין בתגובת המשיבה השגה ביחס לחישוב זה שבבקשה.

8. אותה טעות סופר "נגררה" בעת חישוב סכום הפיצוי הסופי וכתוצאה מכך, גם בעת בחישוב שכ"ט עו"ד המגיע לתובעים, הנגזר מהפיצוי הכולל. שיעור שכ"ט, כפי שניתן לראות בפס"ד המקורי, הינו הסך השווה ל- 20% בתוספת מע"מ כחוק מסכום הפיצוי המקורי, ולאחר תיקון טעות הסופר, שיעורו הנכון: 14,699 ₪ (לפני המע"מ כחוק). הסכום הכולל הינו הסך של: 17,345 ₪, נכון למועד פס"ד.

9. לעניין טענת המשיבים בדבר חלוף המועד- סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

פסק הדין בתובענה ניתן ביום 13.9.15- לשיטת המבקשים התקבל אצלם רק ביום 16.9.15. הבקשה לתיקון טעות סופר הוגשה ביום 15.10.15. גם אם אקבל את טענות המבקשים בדבר קבלת פסק הדין ביום 16.9.15 ומועדי פגרת סוכות הרי שממילא הבקשה הוגשה בחלוף 21 ימים. יחד עם זאת, כפי שקבעתי לעיל, הרי שמדובר בהשמטה מקרית וטכנית בלבד ובטעות חישוב 'נגררת'. שיעור המע"מ והפיקוח ההנדסי נפסקו לטובת המבקשים אך חישובם בפועל הושמט.

נקבע בפסיקה, כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת בקשת תיקון, וזאת גם ביוזמתו ומבלי שנתבקשה ארכה ולעיתים אף "ניתן לראות בהחלטת התיקון משום היעתרות להארכת מועד" (ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ פרחי ביקל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (12.2.2012). כן ראו ע"א 9357/09 חברת החשמל לישראל ב"מ נ' עמיר, [פורסם בנבו] פסקה 7 (10.3.2010)).

עוד באותו נושא, נקבע כי: "בית המשפט רשאי להאריך את המועד אם נוכח לדעת שלא נגרם למשיב עיוות דין עקב התיקון וכי למבקש הסבר סביר" (ראו בע"א 4308/00 דוד עספור נ' ג'ובראן ח'ורי ואח', פד"י מה (3) תשס"ה- 2001, עמ' 865 בעמ' 868 ).

10. ומהדין לנדון: בענייננו, לו הבחנתי בטעות הסופר בעצמי, לאחר משלוח פסק הדין, הייתי פועלת לתיקון במסגרת הסמכות והקבוע בסעיף 81 הנ"ל לחוק.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי ההסבר שבפי המבקשים באשר למועד הגשת הבקשה, באיחור קל מהקבוע בחוק, הינו סביר וכן כי לא נגרם למשיבים עיוות דין, כאשר למעשה התיקון משקף את חיובם בסכומים המתקבלים על פי הקביעות שבפסק הדין ולא מעבר לכך. תוצאה אחרת תהא בלתי מידתית, לא סבירה, ותאפשר למשיבים "ליהנות מן ההפקר", רק בשל טעות סופר, ולכך לא התכוונו המחוקק והפסיקה.

11. סוף דבר:

פסק הדין מיום 13/9/15 מתוקן באופן כדלקמן:

בסעיף 43 לפסק הדין, עמ' 22 ש' 26 לפס"ד יתוקן הסכום הנקוב לסך של: 53,337 ₪.

בסעיף 51 לפסק- הדין, עמ' 26 ש' 5 יתוקן הסכום הנקוב לסך של: 73,495 ₪.

באותו סעיף 51 לפסק- הדין, בש' 8 יתוקן הסכום הנקוב לסך של: 17,345 ₪.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי לצדדים- בפקס עם א. מסירה שיסרק לתיק.

ניתנה היום, ל' חשוון תשע"ו, 12 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.