1. לפני תביעה ותביעה שכנגד בהתייחס ל- 4 הסכמי בנייה שנכרתו בין הצדדים.
2. התביעה העיקרית הוגשה על ידי ביתרמי בע"מ, חברה העוסקת בעבודות בנייה, ובעל השליטה ומנהלה, מר ציון דהן (להלן: "התובעים" או "הנתבעים שכנגד") נגד חב' בר הומס ומנהלה ובעל השליטה בה, מר יותם בר חמא, שעיקר עיסוקם בייזום פרויקטים של בנייה (להלן: "הנתבעים" או "התובעים שכנגד").
3. התביעה העיקרית הוגשה על סך של 2,490,547 ₪ בגין 2 פרויקטים של בנייה: פרויקט ברחוב הירקון 68 בתל אביב (להלן: "פרויקט הירקון"); ופרויקט ברחוב קרן היסוד 18 בירושלים (להלן: "פרויקט ירושלים").
4. בעקבות זאת הגישו הנתבעים כתב הגנה וכן תביעה שכנגד שבה כללו שני פרויקטים נוספים: פרויקט לבניית כלונסאות במגרש ברחוב א.ד. גורדון בתל אביב (להלן: "פרויקט גורדון"), ופרויקט בניית שלד של בית מגוריו של בר חמא ברחוב וינגייט 96 בהרצליה (להלן: "פרויקט הרצליה").
5. סכום התביעה שכנגד המקורי עמד על סך של 1,904,626 ₪, אך הוסכם כי התובעים שכנגד יוכלו לתקן את סכום התביעה ברכיב תביעה נוסף במסגרת התצהירים, והתובעים שכנגד הגישו תצהירים וראיות מטעמם על נזקים שנגרמו להם לטענתם בסך של 3,917,395 ₪.
6. ביתרמי היא חברה קבלנית רשומה והתובעים עוסקים בין היתר בביצוע עבודות בנייה. הנתבעים עוסקים בין היתר בייזום בתחום המקרקעין והבנייה.
7. ביתרמי סיימה עבודתה בבניית הכלונסאות בפרויקט גורדון בסוף ינואר 2008. בספטמבר 2008 נמסרו עבודות השלד בפרויקט הרצליה. ביום 2.10.08 נחתם בין הצדדים הסכם ירושלים, וביום 20.4.09 נחתם בין הצדדים הסכם הירקון.

פרויקט הירקון

1. ביום 20.4.09 נחתם הסכם הירקון שהוא הסכם פאושלי לביצוע עבודה קבלנית שנכרת בין התובעת לנתבעת. עפ"י ההסכם התובעת שימשה קבלן שלד בלבד.
2. עפ"י הסכם הירקון היה על התובעת להפקיד בידי הנתבעת ערבות בנקאית בסך 260,000 ₪ להבטחת ביצוע העבודות.
3. כן נקבע בהסכם כי התובעת תבצע עבודות קבלנות באתר בכפוף למפורט בהסכם ובנספחיו וכי העבודה תבצע בהתאם ללוח הזמנים שצורף להסכם.
4. התובעים טוענים כי טרם תחילת העבודות נדרשו קיומם של מספר תנאים שהיו באחריות הנתבעת:

א. קבלת הסכמת בעלי הזכויות במגרש השכן, מלון אימפריאל (להלן: "המלון") להריסת הקיר המפריד בין המלון לבין הנכס, להעמדת גדר זמנית למשך כל תקופת ביצוע העבודות וביצוע כלונסאות בגבול בין המגרשים.

ב. הוצאת אישור תיאום הנדסי והיתר בנייה על ידי הנתבעים, המהווה תנאי לשם קבלת רישיון לעבודות הדיפון ואישור לפינוי פסולת על ידי התובעת. לצורך הגשת הבקשה נדרשה התובעת להציג היתר בניה, אישור תיאום הנדסי וייפוי כוח מאת הנתבעת.

1. הנתבעת מסרו לתובעת ייפוי כוח לצורך הוצאת אישור לפינוי פסולת ורישיון לעבודות דיפון על פי דרישת העירייה, ולצורך זה בלבד.
2. מאחר והמלון מצוי על מגרש הגובל עם האתר התנהל בין התובעת לבין המלון מו"מ לתיאום ביצוע עבודות הבניה בגבול המגרש אשר שימש כמגרש חניה.
3. במסגרת המו"מ הציעה התובעת במכתבה מיום 24.4.09 כי תבצע עבודות דיפון ועיגון בקו הגבול בין המגרשים בדרך שלא תפגע במתקני המלון אשר פלש למגרש הנתבעת. התובעת הציעה כי תבצע גידור זמני כ- 40 ס"מ מעבר לקיר הגבול הקיים; כי תבנה קיר זמני שיותקן בתוך המכבסה השייכת למלון ובצמוד לקיר; וכי תהרוס את קיר הגבול הנוכחי לכל אורכו.
4. בנוסף התחייבה התובעת להעביר למלון תכנית מהנדס קונסטרוקציה לביצוע עבודות הדיפון, לתקן כל נזק שייגרם למלון כתוצאה מביצוע העבודות ולבצע קיר בטון במרכז קו הגבול כך שלא יופחתו רוחב החצר והמחסן.
5. כן התחייבה התובעת לסיים את העבודות ולהחזיר את המצב לקדמותו תוך 3 חודשים מתחילת העבודות.
6. התובעים טוענים כי המלון התנה את הסכמתו לביצוע העבודות בהפקדת ערבות בנקאית בסך 50,000$ על ידי הנתבעת ובהוצאת פוליסת ביטוח בה יהיה המלון מוטב.
7. לאור התנאים שהציב המלון, היה על הנתבעת להוציא פוליסת ביטוח, וזו הוצאה ביום 24.5.09, קרי: בחלוף 6 ימים ממועד תחילת העבודות לפי הסכם הירקון.
8. התובעים טוענים כי בהתאם להסכם, מועד תחילת עבודות הדיפון באתר נקבע ליום 18.5.09. ביום 3.5.09, מועד כניסת התובעת לאתר, קיבלה התובעת פנייה ממחלקת תיאום הנדסי בעירייה בה התבקשה התובעת לפנות לנתבעת ולהודיע לה כי לא ניתן לקבל רישיון לביצוע עבודות הדיפון מאחר ופג תוקפו של אישור התיאום ההנדסי, וכל עוד לא יוארך תוקפו, לא יונפק רישיון לביצוע עבודות דיפון.
9. התובעת טוענת כי מייד עם סיום השיחה, פנה דהן לנתבעים והודיע להם על פקיעת תוקפו של אישור התיאום ההנדסי וכן כי עקב כך לא ניתן לקבל רישיון לביצוע עבודות הדיפון.
10. כן טוענים התובעים כי ביום 6.5.09 הודיעה הנתבעת כי שיטת הדיפון משתנה וכי היא תספק לה תכניות חדשות בהקדם.
11. לטענת התובעת, ביום 12.5.09 היא הודיעה למפקח כי המעבר לשיטת דיפון חדשה מחייבת התאמת שכר ותשלום בגין עבודות חריגות. כן הודיעה כי עם תחילת עבודות החפירה ליישור האתר והכנתו לעבודות הדיפון התגלה מבנה הרוס מתחת לרצפת האספלט, בעוד שבדו"ח הקרקע שהוכן לבקשת הנתבעת על ידי מר דניאל מכטה לא צוין קיומו של מבנה זה. התובעת טוענת כי לא קיבלה תשובה למכתבה זה מהנתבעת.
12. התובעת טוענת כי גם לאחר שהוצאה פוליסת הביטוח לטובת המלון, ביום 24.5.09, בפיגור של 6 ימים, לא יכלה התובעת להתחיל בעבודות מאחר והנתבעת טרם סיפקה תכניות לביצוע הדיפון.
13. לטענת התובעת, ביום 26.5.09 הותקנה הגדר הזמנית באתר אך גם במועד זה, ומאחר וטרם הוארך אישור התיאום ההנדסי והנתבעת לא סיפקה תכניות לביצוע הדיפון, לא יכלה התובעת להתחיל בעבודות.
14. נוכח התנאי של המלון לקבלת ערבות בנקאית, נחתם ביום 18.6.09 הסכם נוסף בין התובעת לבין הנתבעת בו הוסכם לעניין הערבות שהיה על התובעת להמציא לנתבעת בסך 260,000 ₪, כי התובעת תעמיד במקום כך ערבות בנקאית בסך של 50,000$ למלון, וערבות בנקאית בסך של 5,000 ₪ לעיריית תל אביב. עוד הוסכם כי במקרה בו הערבויות למלון או לעירית תל אביב או למי מהן תחולט עקב מעשה או מחדל של הנתבעת, הנתבעת בלבד תהיה חייבת לתובעת את תמורת הערבות שחולטה (להלן: "ההסכם הערבויות").
15. התובעת טוענת כי רק ביום 23.6.09 היא קיבלה מהמפקח תכנית תיאום תשתית, וזה הודיע כי ימסור את החומר לעיריית תל אביב לשם קבלת האישור לתיאום הנדסי. במועד זה נוצר עיכוב של למעלה מ- 30ימים ביחס ללוח הזמנים, וזאת בשל מחדלי הנתבעת.
16. ביום 25.6.09 ובהתאם להסכם הערבויות, הוציאה התובעת ערבויות לטובת המלון ולטובת העירייה.
17. התובעים טוענים כי ביום 25.6.09 נפגש דהן עם הגב' לריסה ממשרד התיאום ההנדסי בעיריית תל אביב, וזו מסרה לו כי לא ניתן לקבל רישיון לביצוע עבודות הדיפון מאחר וטרם הוארך אישור התיאום ההנדסי. עוד באותו יום שלח דהן למפקח הודעת דוא"ל והודיע לו כי טרם חודש אישור התיאום ההנדסי וכי הערבויות יופקדו לאחר קבלת אישור על הארכת האישור לתיאום הנדסי.
18. המפקח השיב בהודעת דוא"ל לתובעת כי הדבר נמצא בטיפול והערה על כך נרשמה ביומני העבודה ביום 2.7.09.
19. התובעת טוענת כי רק ביום 26.7.09 ובחלוף למעלה מחודשיים ממועד תחילת העבודות בהתאם ללוח הזמנים התקבל אישור התיאום ההנדסי, כאשר במועד זה הנתבעת עדיין לא העבירה לתובעת תכניות לביצוע עבודות הדיפון.
20. התובעת טוענת כי ביום 26.7.09 היא פנתה למפקח בבקשה לעדכן את לוח הזמנים של הפרויקט והתריעה על העיכובים שנוצרו עקב מחדלי הנתבעת. לטענתה, המפקח הודיע לה כי לוח הזמנים יעודכן בהתאם לעיכובים שיצרה הנתבעת. עוד טוענת התובעת כי ביום 29.7.09 אישר המפקח בכתב כי לאור אי הנפקת אישור התיאום ההנדסי, לוח הזמנים יידחה למועד קבלת התיאום ההנדסי. לטענתה, שלחה התובעת למפקח לוח זמנים מעודכן ביום 5.8.09.
21. ביום 12.8.09 התובעת הכניסה ציוד לאתר לצורך ביצוע עבודות הדפון.
22. ביום 16.8.09 נמסרה הערבות הבנקאית למלון וזה אישר את ביצוע עבודות הריסת הקיר.
23. התובעת טוענת כי עם הריסת הקיר המפריד התגלו תשתיות תת קרקעיות שכללו קווי בזק וכבלים וכן קו מים של המלון, כולם בתחום מגרשה של הנתבעת. עפ"י הנספח להסכם, פינוי החניון ואביזריו, העתקת קווי בזק וחשמל עיליים, העתקת קווי חשמל, בזק, מים וביוב תת קרקעיים במידה ויתגלו, נמצאים באחריות וייעשו על חשבונו.
24. ביום 17.8.09 שלחה התובעת מכתב לנתבעים ולמפקח בה דרשה כי תימסר פקודת שינויים חדשה לאור שינוי בשיטת הדיפון והעיכובים שיצרה הנתבעת. כן התריעה התובעת כי העבודות בוצעו מבלי שניתנה פקודת שינויים כמתחייב בהסכם, וזאת לשם הקטנת הנזקים.
25. ביום 20.8.09 שלחה התובעת מכתב למפקח בו היא מודיעה כי נתגלו באתר קווים תת קרקעיים וכי בהתאם לנספח להסכם, גישוש והעתקת הקווים הינם באחריות הנתבעת. למכתב צורף חשבון לביצוע העבודות. לטענת התובעת, המפקח הורה לתובעת לבצע את העבודות טרם התשלום וזאת על מנת להקטין נזקים.
26. תובעת טוענת כי ביום 31.8.09 התקבל לו"ז חדש לעבודות אשר אושר על ידי המפקח בו אושר כי קיימים 3.5 חודשים של עיכוב בלוח הזמנים.
27. ביום 23.11.09 הגישה התובעת למפקח חשבון על העבודות שטרם שולמו, חשבון ביצוע 11.09 על סך של 230,670 ₪. המפקח אישר את החשבון. התובעת טוענת כי הנתבעת הבטיחה לה כי חשבון זה ישולם במועד, קרי: ביום 31.12.09, אולם חשבון זה לא שולם.
28. התובעת טוענת כי במקום תשלום חשבון ביצוע 11.09 העלתה הנתבעת טענות בדבר אי המצאת ערבויות, למרות שהייתה מודעת לעובדה שהמלון מסר את הערבות שנתנה לו התובעת, לחילוט, וזאת בעקבות רשלנות הנתבעת בעצמה, ושלא בהתאם להסכם הערבויות שקובע שהקבלן יעמיד ערבויות למזמין, בין אם תוחזר לו הערבות שמסר למלון ובין אם לאו, ובתנאי שהערבות לא חולטה עקב מעשה או מחדל של המזמין.
29. ביום 7.12.09 הודיע המלון על כוונתו לחלט את הערבות הבנקאית שנתנה לו התובעת.
30. ביום 9.12.09 שלח ב"כ התובעת מכתב לב"כ הנתבעת בו הודיע לו כי בכוונת המלון לחלט את הערבות הבנקאית. בנוסף ציין כי לנתבעת חובות כלפי התובעת בסך של 833,242 ₪ נכון לאותו מועד.
31. ביום 13.12.09 השיב ב"כ הנתבעת ובין היתר הודיע כי בכוונת הנתבעת לשלם לתובעת סך של 230,670 ₪ עד ליום 31.12.09.
32. ביום 17.12.09 הגישה התובעת המרצת פתיחה ובקשה לצו מניעה זמני האוסר על המלון לחלט את הערבות.
33. התובעת טוענת כי ביצעה את שלבי החוזה בפרק זמן קצר יותר מזה שתוכנן אילו סופקו לה על ידי הנתבעת תכניות העבודה לביצוע במועד, וכי הנתבעת לא סיפקה את התכניות לביצוע, דבר שגרם לעיכוב מצטבר של 6 חודשים.
34. כן טוענת התובעת כי הנתבעת מסרבת לשלם לה את חשבון ביצוע 11.09 בסך 230,670 ₪, על אף שהוא אושר על ידי המפקח.
35. בנוסף טוענת התובעת כי הנתבעת מסרבת לשלם לה את חשבון ביצוע 12.09 בסך 52,425 ₪, על אף שהוא אושר על ידי המפקח.
36. כן טוענת התובעת כי הנתבעת מסרבת לשלם לה חשבון חריגים בגין העבודות הנוספות שהתובעת נדרשה לבצע, בסך של 332,360 ₪.
37. לפיכך טוענת התובעת כי על הנתבעת לשלם לה את התמורה המגיעה לה בסך 615,455 ₪ וכן את הנזקים שנגרמו לה בעקבות העיכובים בלוח הזמנים בסך 321,107 ₪ כולל מע"מ (כמפורט בחוות דעתו של מר טוני לופו, מהנדס ויועץ לוחות זמנים בפרויקטים הנדסיים).
38. עפ"י חוות דעתו של מר לופו, כל העיכובים בלוח הזמנים נגרמו עקב התנהלותם של הנתבעים וכתוצאה מכך נגרמו לתובעת נזקים אדירים.
39. התובעת טוענת כי מאחר והיא העמידה למלון ערבות בנקאית במקום הנתבעת (וכן ערבות לעירייה), הרי שלא היה עליה להעמיד את הערבות בסך 260,000 ₪ לנתבעת, ולפיכך הנתבעת לא הייתה זכאית לעכב לתובעת תשלומים.
40. התובעת הגישה בקשה לצו מניעה שיאסור חילוט הערבות שמסרה למלון (ה.פ. 20744-12-09). ביום 16.6.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה יוארך תוקף הערבות הבנקאית עד 60 ימים לאחר מתן פסק דין בתובענה שתוגש על ידי המלון.
41. התובעת טוענת כי על הנתבעת לשפות אותה בגין ההוצאות המשפטיות ועלויות הארכת הערבות הבנקאית למלון שנגרמו עקב התנהלותה של הנתבעת, בסך של 50,000 ₪. בנוסף, ככל שהמלון יגיש תביעה נגד התובעת, תגיש התובעת הודעת צד ג' נגד הנתבעת בגין הנזקים, ככל שייטענו על ידי המלון.
42. הנתבעת טוענת כי הסכם הירקון בוטל על ידה בשל הפרות יסודיות של התובעת, כאמור במכתב ב"כ הנתבעת מיום 9.2.10.
43. עקב ביטול הסכם הירקון התקשרה הנתבעת עם שני קבלנים חילופיים לביצוע יתר העבודות שהתובעת התחייבה לבצע על פי הסכם הירקון ואשר לא בוצעו על ידה עקב הפרת ההסכם על ידה וביטולו על ידי הנתבעת.
44. ביום 4.5.20 התקשרה הנתבעת עם חברת אנ.אס.די פרויקטים והנדסה בע"מ לביצוע עבודות בניית שלד קומפלט פאושלי (ללא חיפוי וללא איטום). התמורה המוסכמת על פי החוזה היא 3,275,500 ₪ בתוספת מע"מ.
45. בנוסף לכך הנתבעת התקשרה עם חברות קבלניות חילופיות לביצוע עבודות האיטום בפרויקט, והוסכם כי התמורה תקבע על פי מדידות בפועל. העבודה טרם הושלמה, והנתבעת העריכה כי תידרש לשלם בגין האיטום כ- 310,000 ₪.
46. הנתבעת טוענת כי העבודות המבוצעות על ידי הקבלנים האמורים הן עבודות שהיה על התובעת לבצע לפי הסכם הירקון. התמורה המוסכמת הכוללת על פי הסכם הירקון היא 4,060,000 ₪ בתוספת מע"מ. מסכום זה אושר לתובעת לתשלום 1,033,000 ₪ בתוספת מע"מ, הוא שווי העבודות שהתובעת ביצעה. סכום זה כולל סך של 790,000 ₪ אשר שולמו לתובעת על ידי הנתבעת בפועל וכן את סכום החשבון המאושר של חודש נובמבר 2009 בסך 198,000 ₪ וסכום חשבון מאושר לחודש דצמבר 2009 בסך 45,000 ש"ח אשר שולמו לתובעת על דרך קיזוז.
47. לאחר יציאת התובעת מאתר הירקון נמצא כי התובעת ביצעה את עבודות הדיפון ברשלנות ובניגוד למוסכם. לפי תכנית מודד שנערכה לבדיקת המצב הקיים (as made) קיימת סטייה בין הביצוע בפועל של הכלונסאות לבין הביצוע אשר תוכנן. הכלונסאות בקו הגבול הצפוני של המגרש נקדחו פנימית מדי לתוך המגרש. עקב כך נדרשו עבודות חציבה חפירה ופינוי נוספות להתאמת הכלונסאות בשטח לתכנון. בגין עבודות אלו שולמו תמורה נוספת לחברת אנ.אס.די וזאת מעבר לתמורה החוזית המוסכמת. התמורה הנוספת אשר על הנתבעת לשלם בגין עבודות אלו עומדת על סך של 100,580 ש"ח.
48. הנתבעת טוענת כי אלמלא ביטול הסכם הירקון עקב הפרתו היסודית על ידי התובעת, התובעת הייתה משלימה את ביצוע העבודות אותן התחייבה לבצע תמורת הסך החוזי המוסכם. עקב ביטולו נגרמה לה הוצאה נוספת וכן הנתבעת נשאה בעלויות תיקון הליקויים בכלונסאות בסכום של 100,580 ₪.
49. לפיכך טוענת הנתבעת כי הנזק הישיר שנגרם לה כתוצאה מהפרת הסכם הירקון על ידי התובעת וביטולו על ידי הנתבעת כתוצאה מכך הוא 659,080 ₪ לא כולל מע"מ.
50. בנוסף טוענת הנתבעת כי על פי סעיף 20.2 להסכם הירקון, היא זכאית גם להחזר הוצאות מוסכם בשיעור של 20% מהעלות למזמין להשלמת העבודות שלא בוצעו, והיא זכאית בגין כך לסך של 737,216 ₪.
51. הנתבעת טוענת כי סוג העבודות האחרון שהתובעת ביצעה בפרויקט הוא עבודות החפירה והעיגון. סוג העבודות הבא שהיה על התובעת לבצע הוא עבודות איטום רצפה וקירות חניון ויציקת רפסודה. על פי לוח הזמנים היה על התובעת להתחיל בביצוע עבודות אלו ביום 14.7.09. על פי לוח הזמנים שעודכן ואושר על ידי המפקח לפנים משורת הדין, נדחה מועד ביצוע עבודות אלה כך שהיה על התובעת לבצע אותן החל מיום 8.10.09. בפועל התובעת לא ביצעה עבודות אלה כלל. היא התעתדה לבצע אותן בראשית חודש ינואר 2010, ואולם מסוף חודש דצמבר 2009 ועד לפינוי האתר על ידה ביום 3.3.10 היא לא ביצעה באתר דבר אלא החזיקה אותו כבן ערובה בידיה בניגוד להתחייבויותיה בהסכם.
52. הנתבעת טוענת התובעת אחרה ב- 20 שבועות בביצוע עבודות האיטום ויציקת הרפסודה ולכן הסכום שהיא חבה לנתבעת לפי סעיף 20.4 להסכם הוא 70,000$, וכי בנוסף, עליה לשלם את חלקה בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות בסך של 10,000 ₪.
53. בגין הסכם הירקון הגיש המלון תביעה כנגד התובעת ונגד אחרים נוספים (ת.א. 9207-08-10) (להלן: "תביעת המלון").
54. התובעת טוענת כי הואיל ותכנון הכלונסאות לא הביא בחשבון את קווי הביוב, אשר התגלו במקום עם ביצוע עבודות הקידוח, היה צורך לסטות מהתכנון המקורי לשם הנחת וקידוח הכלונסאות. סטייה זו מהתכנון המקורי נעשתה בידיעתו ובאישורו של המפקח מטעם הנתבעת, דוד פלדבאום, כעולה מיומן עבודה מס' 69 עליו הוא חתום. הנתבעת גם הודתה במסגרת תביעת המלון כי התובעת ביצעה את עבודת הדיפון והכלונסאות כמוסכם ולשביעות רצונה.
55. התובעת טוענת כי הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא על פיה התקשרה עם חברת אנ.אס.די פרויקטים והנדסה בע"מ או אסמכתא באשר לתמורה ששולמה ובגין אלו עבודות שולמה התמורה.
56. כן טוענת התובעת כי הנתבעת היא שהפרה את הסכם הירקון והודיעה על ביטולו, ואין לה אלא להלין על עצמה, ככל שהזמינה את ביצוע יתר העבודות הקבועות בהסכם הירקון, מצדדים שלישיים.
57. התובעת טוענת כי היא שילמה לנתבעת סך של 11,650 ₪ כולל מע"מ בגין חלקה בפוליסת הביטוח, והנתבעת א הוציאה לה חשבונית ביום 28.10.09 חשבונית.
58. כאמור, ביום 20.4.09 נחתם הסכם פרויקט הירקון לביצוע עבודה של בניית שלד קומפלט פאושלי (ללא חיפוי).
59. על פי ההסכם התובעת הייתה קבלן השלד בלבד.
60. בפרויקט זה פעלה בר הומס מטעם בעלי הקרקע, ה"ה פאליק (להלן: "בעלי המקרקעין"), אשר רכשו את המגרש בסביבות שנת 2007. פני המגרש היו מכוסים באספלט והוא שימש חניון לכלי רכב, ובעלי המקרקעין ביקשו לבנות במקום בניין מגורים.
61. בשכנות למקרקעין היה המלון. על מנת לבצע את החפירה במקרקעין לצורך ביצוע העבודות, היה צורך לבוא בדברים עם המלון, כדי להגיע להסכמה על הסרת הגדר שהפרידה בין המקרקעין לבין המלון, ולבצע במקום עבודות חפירה ותמיכה.
62. מחומר הראיות שלפני עולה כי במהלך ביצוע העבודות נשוא התובענה התברר לצדדים שלפני כי הגדר שבין המגרש לבין המלון לא עברה בגבול החלקות, כפי שהיה מצופה שיהיה, אלא נכנסה כ- 17 ס"מ לתוך גבול המגרש, ומתחת לפני הקרקע, חדרו חלקים ממבנה המלון במידה רבה עוד יותר לתוך גבול המגרש. האמור בעניין זה אינו מהווה קביעה אם אכן ישנה חדירה של המלון למגרש בעלי המקרקעין, אם לאו, ומה המצב החוקי ביחס לכך בין המלון לבין התובעים והנתבעים בתובענה שלפני. שאלות אלה מצויות, למצער כשאלות שבגררה, בתובענה שהגיש המלון נגד התובעים והנתבעים שלפני בתביעה המלון, ומכל מקום ההתייחסות לעובדות אלה נעשית בפסק הדין אך ורק לגבי היחסים שבין הצדדים שלפני ועל סמך חומר הראיות שהוגש בתיק זה.
63. להלן יפורטו עיקר ההוראות הרלוונטיות לסכסוך שלפני בהסכם הירקון (נספח ד' לתצהירו של דהן). הוראות אלה לא רק יידרשו לצורך הכרעה בפלוגתאות שבין הצדדים אלא גם משום שריכוזן משקף את אופי ההסכם שבין הצדדים, כמכלול.
64. בהסכם הירקון מוגדרת בר הומס כ"המזמין", וביתרמי כ"הקבלן".
65. ב"הואיל" השני להסכם נקבע: "הקבלן מצהיר כי בדק את אתר הבנייה, תנאי ותוואי הקרקע והמבנה, תנאי עבודות הבנייה, התוכניות והמפרטים, כמויות והמחירים/שכר הקבלן, לקח בחשבון כי אפשר ויוספו תכניות נוספות, לרבות תכניות עבודה מפורטות שיהוו חלק בלתי נפרד מהסכם זה, לקח בחשבון את דרישות הרשויות – אלה הקיימות כיום ואלה שאפשר ויבואו בעתיד, וכי לאחר בדיקה זהירה מצידו הנו מאשר כי הם מתאימים לביצוע עבודות הבניה על ידו על פי תנאי הסכם זה, לרבות שכר הקבלן על פיו וכי הנו מסוגל לבצע את עבודות הבניה בהתאם לתנאי הסכם זה".
66. אמנם נקבע בסעיף 2 להסכם כי: ""התוכניות" או "תכניות העבודה" התוכניות בנספח א' ותיאור העבודות בנספח ב'", אולם בסעיף 3 להסכם נקבע: "להסכם זה מצורפים הנספחים הבאים:

נספח א': תכניות עבודה מאושרות – אלה שצורפו ואלה שיצורפו בעתיד...".

ובהמשך נקבע: "הנספחים הבאים אינם מצורפים פיזית להסכם ואולם מהווים חלק בלתי נפרד ממנו: היתר בנייה. דרישת הרשויות... " וכי "הקבלן מצהיר כי בדק וקרא היטב הסכם זה ואת נספחיו (לרבות אלו אשר אינם מצורפים פיזית לחוזה)... ".

1. עוד קובע ההסכם כי הקבלן ראה ובדק את כל הנתונים העובדתיים בקשר עם המקרקעין, האתר ושטח הבניה, המבנה, מצבם הטופוגרפי, טיב הקרקע, דרכי הגישה וכל יתר הדברים שבדיקתם בשטח דרושה לביצוע העבודות על פי ההסכם וכי הוא ראה ובדק את כל הנתונים העובדתיים המשפטיים והתכנוניים הדרושים לביצוע התחייבויותיו על פי ההסכם וכל הידיעות והנסיבות הדרושות אשר עשויות להשפיע על ביצוע התחייבויותיו לרבות הפרעות אפשריות לביצוע ועמידה בלוח הזמנים, היתרי הבניה, התנאים הקבועים בחוקי התכנון והבטיחות וכל דבר אחר שעשוי להשפיע על התחייבויותיו (סעיף 4 להסכם הירקון).
2. כן נקבע כי: "הקבלן יבצע את העבודות רק לפי תכניות שמצוין עליהן "לביצוע" ואשר נחתמו על ידי הקבלן והמזמין" (סעיף 4.8 להסכם הירקון).
3. באשר למלון, נקבע בסעיף 4.9 כי: "הקבלן אחראי באורח בלעדי על ביצוע העבודות הנדרשות בקשר עם בעלי הזכויות בבניינים ו/או מגרשים הגובלים במגרש, ככל הנדרש לצורך ביצוע העבודות. מובהר בזאת, כי הקבלן יהיה אחראי באופן בלעדי ומוחלט לכריתת ההסכמים עם בעלי הזכויות הנ"ל וביצועם, והעלויות של כריתת וביצוע ההסכמים כאמור, כלולות בשכר הקבלן על פי הסכם זה. מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף 12 הלן, הקבלן ישפה את המזמין בגין כל תביעה... אשר תופנה אל מי מבעלי הזכויות... בקשר לביצוע העבודות...".
4. אשר לשינויים בעבודות הנדרשות קובע סעיף 2.10 להסכם כי על הקבלן לקבל מהמזמין בכתב ומראש אישור לסטייה כלשהי מתכניות העבודה וזאת בפקודת שינויים, וכי מובהר שהמפקח אינו מוסמך לתת פקודת שינויים אלא רק המזמין.
5. סעיף 5.4 להסכם קובע הוראות מדוקדקות ומפורטות לאופן ניהול יומן העבודה, הרישומים שייעשו על ידי הקבלן והמפקח.
6. לגבי לוחות זמנים קובע סעיף 6 להסכם כי על הקבלן לבצע את העבודה, להתחיל אותה ולסיימה בהתאם ללוח הזמנים. עפ"י סעיף 6.3 עיכוב בביצוע עבודות הבנייה על פי לוח הזמנים המוסכם לא יהווה הפרה של הסכם זה אם העיכוב נעוץ בגורמים התלויים רק במזמין בגין: ביצוע שינויים ותוספות אשר יתבקשו מאת המזמין (עפ"י פקודת שינויים, כאמור בסעיף 7 להסכם); אספקת תכניות לביצוע, אספקת תבניות שלא בהתאם ללוח הזמנים שבסעיף 22 להסכם; עיכוב כתוצאה מביצוע עבודות של קבלנים אחרים של המזמין. "מוסכם כי בכל אחד מהמקרים האמורים... ישונה לוח הזמנים בהתאם למה שיוסכם על ידי הצדדים (בכתב), ובהעדר הסכמה תוך 48 שעות, כפי שייקבע על ידי המפקח" (סעיף 6.4 להסכם).
7. עפ"י סעיף 6.7 להסכם במקרה של עיכוב בביצוע העבודות על ידי הקבלן או הפסקת העבודות על ידו, המזמין זכאי לבצע את העבודות באמצעות קבלן אחר על חשבון הקבלן.
8. עוד נקבע בסעיף 6.8 כי: "... רשאי המזמין, והוא בלבד, בהוראה בכתב החתומה על ידו, לשנות מלוח הזמנים ובלבד שלא יקדים את מועד ביצוע העבודות, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם זה".
9. ההסכם הוא, כאמור פאושלי, ובסעיף 8.3 נקבע לעניין זה: "... כולל שכר ההסכם ו/או המחירים הנקובים בכתב הכמויות, סכום נוסף שנלקח על ידי הקבלן מראש להבטחת כל סיכון בגין שינויים ו/או תוספות שאינם מזכים את הקבלן בתוספת תמורה ו/או התייקרויות ו/או הוצאות שלא ניתן לצפותם מראש בעת חתימת הסכם זה, באופן שגם במקרה כאמור היה שכר ההסכם נכון, מתאים, מלא והולם".
10. סעיף 9 להסכם קובע כי הקבלן לא יהיה זכאי לתשלום פיצוי כלשהו בגין הפסקת העבודה לתקופה שאינה עולה על 30 יום וכי הוא יהיה זכאי להחזר הוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהפסקת ביצוע העבודה לתקופה שעולה על 30 יום.
11. כבטוחה להתחייבויות הקבלן, התחייבה ביתרמי לתת לבר הומס ערבות בנקאית אוטונומית על סך 260,000 ₪ שתהיה בתוקף עד 3 חודשים לאחר השלמת העבודות (סעיף 11.1 להסכם).
12. מכלול סעיפיו הקטנים של סעיף 16 להסכם, מסדירים את היעדר זכות העכבון של הקבלן, ובין אלה, קובע סעיף 16.2 להסכם את זכותו המוחלטת של המזמין לדרוש סילוקו של הקבלן מהמגרש והפסקת ביצוע העבודות על ידו: "בכל מקרה בו יידרש הקבלן על ידי המזמין לסלק ידו מהאתר ולפנותו, יהיה חייב לעשות כן ללא תנאי או סייג בהתאם ללקוח הזמנים שקבע לשם כך המזמין, אולם לא יהיה בכך כדי לפגוע בזכויותיו הכספיות כלפי המזמין, ככל שהיו לו זכויות כאלה".
13. עפ"י סעיף 22 להסכם על הקבלן לרכוש מהמזין תבניות ABB (להלן: "התבניות") לצורך ביצוע קירות המעטפת במחיר שנקבע בהסכם.
14. סעי 23.1 להסכם קובע כי: "בצוע כל אחת מהתחייבויות המזמין על פי הסכם זה מותנה בכך שהקבלן יקיים תחילה את התחייבויותיו על פי הסכם זה שעליו לקיימן עד לאותו מועד, והמזמין זכאי, מבלי לפגוע באמור בכל מקום אחר בהסכם זה, לעכב בצוע התחייבות כלשהי מהתחייבויותיו עד לאחר שהקבלן קיים את התחייבויותיו כאמור".
15. מכלול ההוראות שבהסכם הירקון מהווה תשתית לשמירת השליטה ההדוקה על ידי המזמין בכל הנעשה בפרויקט, ומאידך, יש בו כדי לבסס טענה, לכאורה, מצד המזמין ולפיה מכלול התחייבויותיו של הקבלן חובק שמיים וארץ, כפי שאכן נעשה על ידו בתובענה זו. כך, בין היתר, ההוראה המאפשרת למזמין להוציא את הקבלן מהאתר עפ"י שיקול דעתו, ועוד יותר מכך, הוראת סעיף 23.1 אשר בהסתמך עליו טוענת הנתבעת כי עם אי ביצוע של כל הוראה שהיא בהסכם כלשונה ע"י הקבלן, הרי שהיא, הנתבעת, רשאית לעכב כל תשלום.
16. בהתאם להוראות הסכם הירקון, סילקה בר הומס את ביתרמי מהשטח, ובית המשפט (כבוד השופטת ח' וינבאום – וולצקי) קבע במסגרת דיון בבקשה לצו מניעה זמני שהגישה ביתרמי כי אף לאור עילת תביעה לכאורה של ביתרמי, אין עילה למתן צו המניעה וכי "המבקשת חתמה על חוזה שתניותיו דרקוניות ועל פיהן רשאית המשיבה לפנותה מן השטח גם ללא סיבה ולמבקשת אין אלא להתפנות" (עמ' 4, פיסקה 22 מהשורה 24 להחלטה מיום 21.2.10).
17. הוראות חוזיות מעיל אלה שלעיל, אשר מותירות שיקול דעת בלעדי למזמין לסילוקו של הקבלן, ניתנות לשימוש המזמין בכפוף לחובת תום הלב, על מנת למנוע גרימת נזקים למזמין כאשר זה מבקש להמשיך בעבודות עם קבלן אחר. אולם, שיקול דעת בלתי מסויג זה עלול לאפשר פגיעה קשה בקבלן, כאשר נעשה שימוש בזכות זו שלא בתום לב. אין צורך לומר כי צדדים להסכם כפופים לחובת תום הלב בביצועו של הסכם כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשמ"ג – 1973.
18. מטעם התובעים הוגשה חו"ד של המהנדס גבריאל טרכטנברג, תצהירו של ציון דהן וחוות דעתו המהנדס טוני לופו, יועץ ומנהל לוחות זמנים בפרויקטים בהנדסה אזרחית, והללו נחקרו בחקירה נגדית. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של סובוח עבאסי (שכרת עם בר הומס הסכם לציפוי אבן בפרויקט ירושלים), מרק פוקס (אשר כרת הסכם עם בר הומס לביצוע עבודות חיפוי אבן בפרויקט הרצליה), דוד אילוז, אשר הגיש חו"ד לעניין הליקויים בפרויקט הרצליה, דוד פלדבאום אשר שימש מפקח מטעם בר הומס בפרויקט הירקון, ותצהירו של יותם בר חמא, ואף הם נחקרו בחקירה נגדית.
19. כמו כן מונה על ידי מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס ושמאי מקרקעין אינג' גולדקלנג (להלן: "המומחה") אשר הגיש חוות דעת לעניין פרויקט הירקון. לא נשלחו למומחה שאלות הבהרה ולא התבקשה חקירתו הנגדית.
20. אחת המחלוקות העיקריות שבין הצדדים הינה לגבי נזקים שנגרמו לכל אחד מהצדדים, על פי הטענה, בגין העיכובים שגרמו להתארכות לוח הזמנים. כל צד טוען כי משנהו אחראי לעיכובים וכי נגרם לו נזק שבגינו הוא זכאי לפיצוי, שני הצדדים טוענים כי נגרמו להם עקב כך נזקים כבדים. אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את כל העיכובים שנוצרו בפרויקט הירקון, הגעתי לכלל מסקנה כי לשני הצדדים היה חלק בעיכובים משמעותיים שנוצרו, כי חלק מהעיכובים השתלבו זה בזה, וכי בסופו של יום, אף אחד מהצדדים אינו זכאי, ככלל, לפיצוי בגין העיכובים, למעט באופן נקודתי, כפי שפורט בחוות דעתו של המומחה אינג' גולדקלנג וכפי שיפורט במסגרת פסק הדין.

הארכת אישור התיאום ההנדסי

1. הצדדים חלוקים בשאלה מי מהצדדים נשא באחריות להארכת אישור התיאום ההנדסי הנדרש על ידי עיריית תל אביב, כאשר כל צד טוען כי משנהו הוא שהיה צריך לדאוג להארכת האישור. לשאלה זו נפקות גם לשאלה מי גרם לעיכוב הנגזר מכך שהאישור ניתן רק ביום 4.8.09.
2. היתר הבניה הוצא בתאיך 28.12.08, לבעלי ההיתר: בר הומס באמצעות בר חמא. את הבקשה ערך גידי בר אוריין והמהנדס האחראי היה יצחק רוקח.
3. כאמור בחוות דעתו של המומחה (עמ' 24 לחוות הדעת), וכעולה מחומר הראיות שלפני, יועצי הפרויקט מטעם המזמין – בר הומס, אמורים לפעול, כל אחד בתחומו, ולתאם עם הרשויות את מיקום כל התשתיות של המערכות השונות העוברות בתוך ובסמוך לחלקה (כולל באזור שטח ההפקעה) ולאורך קו גבול המגרש כולל תיאום הנדסי של חיבור כל המערבות של המבנה לתשתיות השונות.
4. התיאום ההנדסי הוא באחריות יועצי הפרויקט מטעם מזמין העבודה, קרי: בר הומס.
5. בדרך כלל האישור שניתן מוגבל לתקופה של עד שנה.
6. בענייננו ניתן אישור תיאום הנדסי לבר הומס (באמצעות האדריכלית) בטרם נכרת ההסכם שבין הצדדים (ביום 20.4.09), ותוקפו פג ביום 9.3.09 (מוצג ת/4).
7. דהן העיד כי כאשר ביתרמי החלה בעבודות ועלתה על השטח, בתחילת מאי, הוא קיבל טלפון ממר אלמוג בעירייה, שהודיע לו כי התיאום ההנדסי לא בתוקף. עפ"י עדותו הוא הודיע על כך באופן מיידי למפקח, ועזב את העניין, מאחר ונושא זה אינו בטיפולו אלא אמור להיות באחריותה של בר הומס (עמ' 65 לפרוטוקול משורה 6). כן העיד כי בינתיים טיפל בעניינים שהם באחריותה של ביתרמי לרבות בטיפול מול המלון, וכי בינתיים, ממילא, לא היו תכניות דיפון לביצוע. עפ"י עדותו, רק כאשר הגיע לקחת את רישיון הדיפון, והתברר שאין אישור תיאום הנדסי ולכן לא ניתן לקבל את רישיון הדיפון, ואז הוא הוציא הודעת דוא"ל למפקח, אשר מאוחר יותר השיב לו, והדבר נרשם ביומן העבודה ביום 2.7.09.
8. אין אסמכתא ישירה לכך שהיעדר האישור לתיאום הנדסי התברר לדהן בתחילת מאי והוא הודיע על כך למפקח. האסמכתא היחידה הישירה לפנייתו של דהן למפקח ביום 25.6.09 ושוב ב- 13.7.09, כאשר באחרון כותב דהן כי הוא ממתין לאישור התיאום ההנדסי ולדחיית לוח הזמנים עד לקבלת האישור. עם זאת ביום 14.7.09 כתב דהן לבר הומס בעניין זה כי: "... אין באפשרותנו לקבל רישיון לביצוע עבודות דיפון מעירית ת"א (עפ"י בקשה שהוגשה למחלקת תיאום הנדסי בתאריך 17.3.09) מהסיבה כי פג תוקפו של התיאום ההנדסי אשר נמצא בתחום אחריותכם. הודעה על כך נמסרה לכם בתאריך 3.5.09 ע"י עירית ת"א, אולם עד למועד מכתבי זה, לא חודש על ידכם תוקפו של התיאום ההנדסי". אין בפני תגובה של בר הומס לטענה זו, האומרת להד"ם. לכן, בכך יש תמיכה מסוימת בגרסתו של דהן כי בנוסף לכך שבר הומס ידעה בפועל כי פג תוקפו של אישור התיאום ההנדסי (ולמצער חייבת הייתה לדעת שכן האישור הקודם הוצא מטעמה, וממילא היה אמור להיות מוארך מטעמה), היא גם קיבלה על כך הודעה בפועל בתחילת מאי.
9. דהן העיד לעניין זה (בעמ' 38, 39 לפרוטוקול):

"ת.... רק בתאריך הזה שבאתי לקחת סוף סוף... העירייה עבדת כמו שהיא עובדת, שבאתי לקחת סוף סוף רישיון עבודות דיפון, מדפדף אדון גיל שקד שהוא אחראי שם על התיאום ההנדסי ואומר לך מצטער אדוני אני מסתכל פה ורואה שלתיאום ההנדסי פג תוקפו, ולכן משכך לא תוכל לקבל רישיון לעבודות דיפון רק לאחר חידשו תוקפו של התיאום ההנדסי...

ש. ואת זה לא יכולת לגלות במרץ 2009.. עם הייפוי כוח

ת. מתנצל שאני בן אדם, לא גיליתי את זה, יכול להיות שיכולתי אך לא גיליתי את זה. אם הייתי שם לב הייתי רץ ליותם ואומר לו שאנחנו בבעיה..... ב 25.6 ... גיליתי לראשונה שהתיאום ההנדסי אינו בתוקף

ש. אז בסעיף 21 לתצהירך שאתה אומר שגילית את זה ב 3.5.09...

ת. אני מתקן את עצמי... זה נכון עוד לפני 25.6 קיבלתי טלפון ממר אלמוג... אלמוג אמר שתוקף התיאום ההנדסי עומד לפוג, פניתי בטלפון לדויד וביקשתי ממנו לטפל בזה... אני לא מוצא את התיעוד הזה, אך אני מצהיר כי הודעתי מיד למר דויד פלדבאום בעל פה ..."

1. אין מחלוקת שבהיעדר אישור תיאום הנדסי לא יכול הקבלן לקבל רישיון לעבודות הדיפון וכי על מנת לקבל רישיון לעבודות הדיפון יש צורך שיהיה קבלן מבצע. אולם, לצורך בקבלן לשם קבלת אישור תיאום הנדסי, ואכן בר הומס, באמצעות האדריכלית, הוציאה את אישור התיאום ההנדסי המקורי, והיא גם זו שהוציאה בסופו של דבר את הארכת האישור.
2. יחד עם זאת, היה על ביתרמי, לבדוק קיומו של אישור תיאום הנדסי בטרם התחייבה בהסכם, ולמצער עם כריתת ההסכם.
3. בר הומס שהוציאה את האישור המקורי, ידעה מפורשות כי תוקפו פג עוד לפני כריתת ההסכם עם ביתרמי, והיה עליה לפעול להארכתו עוד לפני כריתת ההסכם או מייד עם כריתתו. מנגד היה על ביתרמי לבדוק ו"לעלות" על עניין זה, למצער עם כריתת ההסכם.
4. בר הומס טוענת כי ביתרמי היא המומחית לעניין זה אולם בר הומס אינה מזמין הדיוט, אלא היא עצמה פועלת בתחום הייזום הנדל"ני, והיא מודעת היטב לצורך באישורים שונים ואף טיפלה בפועל בהוצאת אישור התיאום ההנדסי.
5. העולה מהאמור לעיל הוא כי האחריות הראשית בעניין אישור התיאום ההנדסי רובצת על כתבי בר הומס אולם גם ביתרמי נהגה שלא כשורה בכך שעניין זה, שאינו דבר פעוט או מפתיע או נסתר מהעין, לא התברר לה אלא, ככל הנראה בתחילת מאי, ואז היא הביאה זאת לידיעת בר הומס.
6. אינני מקבלת את טענת בר הומס ולפיה היא סייעה בידו של דהן להשיג את אישור התיאום ההנדסי שהשגתו הייתה מוטלת עליו, ורק בזכות פועלה ניתן היה להוציא את האישור. מחילופי ההתכתבויות בין הצדדים בעניין זה עולה בבירור כי היה מוסכם על הצדדים שמי שאמור לטפל בעניין זה ומי שיטפל בו בפועל הוא בר הומס (או מי מטעמה: המפקח והאדריכלית), ולא נטען על ידי בר הומס בזמן אמת כי ביתרמי היא זו שאמורה לטפל בכך או כי לפנים משורת הדין בר הומס מסייעת בידי ביתרמי לבצע את המטלות המוטלות על ביתרמי.

ייפוי הכוח

1. הנתבעים טוענים, בין היתר, כי הראיה לכך שהיה על ביתרמי לדאוג להוצאת אישור התיאום ההנדסי הוא ייפוי הכוח שקיבלה ממנה, ולשונו הרחבה. התובעים טוענים כי ייפוי הכוח ניתן לביתרמי לעניינים ספציפיים וכי בלעדיו לא הייתה העירייה מתייחסת לביתרמי ולא הייתה מאפשרת לה לפעול בקשר לפרויקט.
2. על כך העיד דהן בעמ' 37 – 38 לפרוטוקול, בין היתר:

"...כקבלן שבא לבצע עבודות במיוחד בתל אביב, שחלקן הן עבודות חפירה ודיפון אני נדרש להוציא בשם המזמין, להוציא רישיון לעבודות דיפון... כדי לגשת לעירייה ולקבל את הרישיון הזה אני צריך לקבל מהיזם שלושה מסמכים הראשון ביניהם הוא ייפוי הכוח שהוצג כאן, בלעדיו לא מדברים איתי בעירייה...קיבלתי ייפוי כוח קיבלתי היתר בניה ניגשתי למחלקת תיאום הנדסי לקבל את הרישיון, ולהפתעתי אני רואה שהתיאום ההנדסי פג תוקפו, פניתי במייל וביומן העבודה למפקח וביקשתי ממנו, ייפוי הכוח ניתן כדי שאוכל לקבל רישיון לביצוע עבודות דיפון ואישור לפינוי פסולת.

ש. אני אומר לך שייפוי הכוח וזה גם עולה מלשונו נמסר לך לא בשביל שני הדברים הספציפיים... יותר רחב מזה לא יכול להיות, ואני אומר לך שייפוי כוח זה נמסר לך על מנת לקבל גם את אישור תיאום ההנדסי.

ת. ממש לא אמת, המילה כל, יכולת להגיד שגם הייתי צריך לשלם את האגרות של המים מה זה כל? אולי גם היתר בנייה? התשובה היא לא לא ולא!!!!...".

1. אין מחלוקת כי ביתרמי קיבלה ייפוי כוח, שלפי נוסחו מאפשר לה, לכאורה, לעשות כל דבר בשמו ובמקומו של המזמין (בר הומס). בכך אין מאומה, שהרי אין חולק כי לביתרמי לא היה שיקול דעת לפעול במקומו של המזמין בכל דבר ועניין, נהפוך הוא, ביתרמי הייתה כפופה להוראות הדוקות מאת המזמין, גם באמצעות המפקח וגם בעצמה, ובפועל, ייפוי כוח זה ניתן לה כדי להתנהל מול העירייה בעניינים שהיא הייתה צריכה לבצע (קבלת רישיון לעבודות הדיפון ואישור לפינוי פסולת). ללא ייפוי הכוח, לא הייתה העירייה מאפשרת לביתרמי לעשות דבר וחצי דבר בקשר לפרויקט, ואף לא לערוך לגביו בירורים. תוכן הפעולות שעל ביתרמי לעשות, ביחסים שלה עם בר הומס, אינו נגזר מלשונו של ייפוי הכוח האמור.
2. גם לא מצאתי, כטענת הנתבעים, כי העובדה שייפוי הכוח ניתן לביתרמי כחודש וחצי לפני כריתת ההסכם, משנה משהו לעניין זה.

הדיפון

1. בגין סוג הדיפון שנעשה בפרויקט הירקון הגישה ביתרמי חשבון חריגים, המבוסס על כך ששיטת הדיפון שונתה מ- CFA לבנטונייט.
2. המומחה קובע בחוות דעתו כי במידה ויוכח כי אכן נקבע מראש ששיטת הדיפון עליה סיכמו הצדדים הייתה CFA, אזי לביתרמי מגיע הפרש בין שיטה זו לבין שיטת הבנטונייט בסך של 91,500 ₪.
3. המחלוקת המרכזית בין הצדדים בעניין זה היא האם במסגרת ההסכם הוסכם בין הצדדים על שיטת דיפון ספציפית או שבר הומס יכלה לבחור בכל אחת משלוש שיטות הדיפון שהוזכרו, והללו נכללות בתחום החוזה הפאושלי שבין הצדדים, ומכאן שביתרמי לא תהיה זכאית לתוספת כלשהי בשל שיטת הדיפון שנבחרה.
4. בנוסף, בהקשר זה חולקת ביתרמי על שיעור ההפרש שקבע המומחה, וטוענת כי יש לשלם לה 181,000 ₪ שהוא הנזק הממשי שנגרם לה בפועל, לטענתה.
5. ביתרמי טוענת כי שיטת הדיפון שהועברה לה בתכניות שהוגשו לה (שלא לביצוע) לפני חתימת ההסכם הייתה שיטת CFA, בעוד שבר הומס טוענת כי להסכם לא צורפו תכניות דיפון, ואלה היו אמורות להימסר לביתרמי על פי שיקול דעתו של המתכנן, בכל שיטת דיפון עליה יחליט.
6. עוד טוענת בר הומס כי את התכנית שהגישה ביתרמי, כתכנית שניתנה לה יום לפני כריתת ההסכם ושעליה הסתמכה בחתמה על ההסכם והתמורה שנקבעה בו, הוציא דהן במרמה מהיועץ ולא קיבל אותה מבר הומס או מהמפקח. סיכומו של דבר שבר הומס טוענת, וטענתה נתמכת בדעתו של המפקח מטעמה, כי שיטת הדיפון כלולה בחוזה הפאושלי ואין לפצות את ביתרמי בגין כך.
7. במחלוקת זו אני סבורה שהצדק הוא עם ביתרמי, היינו שהסכמת הצדדים בהסכם, למרות שלא צורפה תכנית הדיפון להסכם, ולא נמסרה לביתרמי תכנית לביצוע, הייתה בשיטת הדיפון CFA.
8. ביתרמי טוענת כי לא רק שיש לשלם לה הפרש בגין שינוי שיטת הדיפון אלא גם שזו הייתה הסיבה העיקרית לעיכוב בביצוע העבודות. כך העיד דהן בעניין זה בעמ' 40 לפרוטוקול:

"ש. תאשר לי שהעבודה התעכבה ... רק עקב היעדרו של אישור תיאום הנדסי.

ת. ממש לא העבודה התעכבה בעיקר בגלל שביום הראשון לאחר שעליתי על השטח נמסר לי על ידי המפקח שהם מתכוונים לשנות את שיטת הדיפון משיטת הסי אפ אי לקיר סלארי, ולא סופקו לי תכניות לביצוע לנושא הזה..."

1. בר הומס טוענת כי נספח א' להסכם קבע בתיאור העבודה קובע: "בניית שלד קומפלט פאושלי (ללא חיפוי) בהתאם לתוכניות העבודה המצורפות של אדריכל.. ותוכנית הקונסטרוקציה של המהנדס יצחק רוקח כפי שיתקבלו בהמשך", כי אין חולק שתוכנית הדיפון מהווה חלק מתוכניות הקונסטרוקציה וכי דהן אישר מפורשות כי "בהסכם עצמו לא כתוב בשיטה זו או אחרת" (עמ' 47 ש' 1 לפרוטוקול). מכאן, לטענת בר הומס, שעל ביתרמי לבצע את הדיפון בכל שיטה משלושת החלופות שנדונו, כי השיטה שנבחרה אינה תלויה בבר הומס אלא בקונסטרוקטור, והואיל וזה בחר בסופו של דבר בשיטת בנטונייט, הרי שהתמורה המוסכמת כוללת גם תשלום עבור דיפון בנטונייט. כן לטענתה, גם בדו"ח יועץ הקרקע נרשם כי החפירה תעשה בשיטת הבנטונייט או CFA. בנוסף, לטענתה, בהצעת המחיר שנתן דהן לפני כריתת ההסכם הוצע כי ביצוע העבודה במחיר הנקוב (4,100,000 ₪, סכום דומה לסכום שהוסכם לבסוף בסך 4,060,000 ₪) יהיה "בכל שיטת דיפון אשר תבחר". לבסוף, כאמור, טוענת בר הומס כי דהן צירף לתצהירו כביכול "תכנית דיפון" בשיטת CFA (כשמילים אלה נכתבו על ידי דהן על גבי התכנית) אולם היא לא נמסרה לביתרמי על ידי בר הומס אלא הוא הוציא אותה באופן עצמאי וללא ידיעת היזם מאת היועץ.
2. דהן לא הכחיש כי קיבל את התכנית ישירות מהיועץ, אלא שלטענתו זו הייתה התכנית שנמסרה לו יום לפני כריתת ההסכם, והיה ברור לצדדים שמדובר בשיטת דיפון זו. כן לטענתו, המסמך שמסר זמן רב לפני כריתת ההסכם, לא היה הצעת מחיר אלא הערכת מחיר, ובו נלקחו בחשבון שיקולים שונים, אולם, לכך אין רלוונטיות שעה שהצדדים כרתו את ההסכם שאז שוקללה התמורה במכלול, ובין היתר בהתחשב בכך שהיה מדובר על דיפון בשיטת CFA.
3. בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, למסמך הצעת המחיר או הערכת המחיר שמסר דהן לנתבעת זמן רב מאוד לפני כריתת ההסכם, אין כל רלוונטיות, והוא אינו מחייב את הצדדים.
4. כאמור, אין חולק שדהן קיבל את תכנית הדיפון בשיטת CFA ישירות מהיועץ. עם זאת לא הובאה ולו ראשית ראייה שהוא קיבל אותה בעורמה, כטענת בר הומס. מדובר בשיטת הדיפון עליה חשבו הצדדים כאשר כרתו את ההסכם, ולאורה סיכמו גם את התמורה החוזית. הנתבעים המשיכו להתבלט תקופה ממושכת לגבי תכניות הדיפון, שהרי מחומר הראיות עולה כי העיכוב בהגשת התכניות לא אירע בשל כך שמדובר בתכניות סבוכות שנדרש זמן כה רב להכינן, אלא שהיו שיקולים הקשורים ביתרונות בחסרונות של שיטות הדיפון השונות כמו גם שיקולי עלות, ובין היתר לאור הבעיות שהתעוררו החדירה של המלון לשטח המגרש, ששני הצדדים שלפני טוענים לה, והבעיה לייצר מרווח מספיק למעבר כלי רכב. לכן שונתה שיטת הדיפון, יותר מפעם אחת, בסופו של דבר הוחלט על דיפון בשיטת הבנטונייט.
5. טענת בר הומס בדבר היותו של החוזה פאושלי, אינה מוצדקת בנסיבות העניין. חוזה פאושלי אמנם קובע תמורה כוללת עבור ביצוע העבודה, ולא נעשית מדידה, אולם, אין פירושו שניתן לשנות את תכניות העבודה ללא הגבלה ומבלי לשלם לקבלן תוספת בגין העלויות המתבקשות. גם המומחה מציין בחוות דעתו (עמ' 21) כי "כל העבודות שסוכמו עובר לחתימת החוזה במחיר הפאושלי אינם למדידה ועל הקבלן לבצעם במסגרת החוזה הפאושלי. שינוי במהות העבודה ו/או עבודה נוספת ו/או חריגה שלא סוכם עליה עובר לחתימת ההסכם יש לשלם עליה כחשבון חריג ובהפחתה של עלות העבודה שלא בוצעה במסגרת החוזה הפאושלי" (ההדגשות במקור – ר.פ.א.).
6. לפיכך על בר הומס לשלם לביתרמי את ההפרש בגין שינוי שיטת הדיפון.
7. עם זאת אינני מקבלת את טענת ביתרמי כי יש לפצות אותה בסך של 181,000 ₪ בגין ההפרש שנגרם לה לטענתה בפועל, ואני מקבלת לעניין זה את קביעת המומחה כי יש לפצות אותה בהפרש בסך 91,500 ₪ בתוספת מע"מ.
8. אינני מקבלת את טענת בר הומס כי השינויים שהיו בדיפון, בין אם לעניין העיכוב ובין אם לגבי ההפרש שנוצר בתמורה בגין הדיפון, אינם תלויים בה אלא בקונסטרוקטור. השינויים שנעשים על ידי יועצי המזמין והעובדים מטעמו, כגון הקונסטרוקטור, הם, ביחסים שבין המזמין לבין הקבלן, שינויים מטעמו של המזמין, שהרי לא מדובר בשאלה של "אשם" אלא בשאלה של שינוי ההסכמה החוזית, שינוי שהמזמין רשאי לעשות, בכפוף לתשלום הפרש, ככל שנוצר.
9. בר הומס גם אינה יכולה להיתלות לעניין זה בקיומן של תכניות לעיון (ראה עדותו של בר חמא בעמ' 113 ש' 18 לפרוטוקול) שהרי אין חולק כי קבלן אינו מבצע עבודות בנייה מכוח תכניות לעיון אלא אך ורק מכוח תכניות לביצוע, וכך גם קובע ההסכם במפורש.

המלון

1. בין יתר המטלות של ביתרמי על פי ההסכם היה ביצוע העבודות הנדרשות בקשר עם בעלי הזכויות במגרשים הגובלים, היינו המלון, ונקבע כי היא תהיה אחראית באופן בלעדי לכריתת ההסכמים עם המלון, וביצועם ועלויותיהם.
2. בהתאם טיפל דהן במו"מ מול המלון ובהגעה להסכם.
3. בר חמא העיד בעמ' 116 ש' 14 – 21 לפרוטוקול כי כאשר ה"ה פאלק קנו את המגרש, המלון היה קיים, כמו גם הקיר בין המלון למגרש והמכבסה שגבלה בחלק הצפון מזרחי של המגרש. הוא גם העיד כי נמצאה חריגה של המלון, שבר הומס ופאלק לא ידעו עליה קודם לכן אלא לאחר מדידה.
4. במסמך מיום 25.5.09 פנה דהן לדוד פלדבאום והודיעו כי ביום 10.5.09 ביצע מודד מטעם המזמין סימון גבולות מגרש, וכי על פי הסימון מתברר כי הקיר הבנוי בין המגרש לבין המלון מצוי 17 ס"מ בתוך שטח הפרויקט.
5. במצב דברים זה, כאשר לשיטת שני הצדדים שלפני, המלון פולש לתחום המגרש, כאשר באים לבצע את כלונסאות הדיפון, צריך לבצע אותם בתוך המגרש וכך גם העיד בר חמא (בעמ' 116, 117 לפרוטוקול), ואז גם נוצרת בעיה בתכנון החניון התת קרקעי במגרש.
6. בר הומס מתעלמת מהבעיות האובייקטיביות שהיו בקרקע של בעלי הקרקע, להם נתנה בר הומס שירותיה המקצועיים תמורת תשלום, והשליכה את יהבה על ההוראה החוזית ולפיה ההסדרים עם המלון מצויים באחריותה של ביתרמי. טענה זו דומה לטענותיה של בר הומס בעניין שינויים מהותיים שנעשו בחוזה, בטענה שהחוזה פאושלי. העובדה שעל ביתרמי לטפל בהסכמות מול המלון כדי להוריד גדר, לבנות גדר זמנית ולבנות אחר כך קיר מפריד קבוע, אינה מטילה לפתחה את הבעיה שנוצרה כתוצאה מכך שהתברר, לאחר מדידות, כי הגדר שבין המגרש למלון איננה בגבול החלקות, והעובדה שדהן הוא זה שהיה בקשר עם אנשי המלון ולא בר חמא, אין בה כדי לשנות מעניין זה. מדובר בבעיות שלא היו ניתנו לציפייה באופן סביר על ידי ביתרמי, בעיות שלא ניתן לצפות בשום צפי סביר ואף בלתי סביר, ואשר אינן משוקללות בתמורה החוזית, ואם כבר, בעיות אלה אמורות היו להיות בידיעת בעלי הקרקע, ומכל מקום, התרחשותן נופלת לפתחם של בעלי הקרקע, ולענייננו, ביחסים שבין ביתרמי לבין בר הומס, נופלת לפתחה של בר הומס. לא אף זאת, אלא שכעולה מעדותו של דהן, וכן מעדותו של בר חמא בעמ' 117 לפרוטוקול, בהתחשב בנתונים אלה, נעשו על ידי ביתרמי מאמצים למקסם את השטח לטובת בר הומס. לא יכול להיות ספק שכל אלה נעשו בתיאום בר הומס ובהסכמתה.
7. לפיכך, לא מצאתי כי לבר הומס קיימת זכות לפיצוי מביתרמי כתוצאה מהעיכובים שנוצרו בהתקשרות מול המלון, שככל הנראה היה ער לכך שהוא פולש לשטח המגרש, ואשר חפץ להשאיר את הגדר במקום בו היא הייתה, ולא בקו הגבול בין החלקות.

שרידי בנייה מתחת לפני הקרקע

1. בר הומס הזמינה דו"ח מאת יועץ קרקע, מר דני מכטה, שערך דו"ח מיום 4.7.06. הדו"ח נערך למטרה של ביסוס ולא לכרייה ושיווק החומר הנחפר. למרות שהמגרש היה ריק (דהיינו ללא בנייה, וכל שהיה בו הוא אספלט), נעשו רק שני קידוחי ניסיון, בשוליים של המגרש, ובדו"ח נרשם כי קידוחי הניסיון מהווים מדגם סטטיסטי מזערי מנפח הקרקע ולכן ייתכנו שינויים בסוג הקרקע שיימצאו חפירה.
2. עפ"י דו"ח הקרקע, נדרש הקבלן לחפור את הבור למרתפים באדמה טבעית למעט החלק העליון שמאספלט.
3. בפועל נמצא כי עד לעומק של 2 – 3 מטרים הוטמנה בעבר פסולת בניין, רצפת בטון של מבנה, קורות בטון וכדומה.
4. בגין כך טוענת ביתרמי כי היא זכאית לפיצוי בגין עבודות חציבה ופינוי פסולת בניין לאתר פסולת מורשה בכמות של 900 טון ובסך של 79,690 ₪.
5. המפקח היה בדעה כי עבודת החפירה כלולה בחוזה הפאושלי ולכן אין לפצות את הקבלן, וכך גם טוענת בר הומס. לטענתה, אם היה מתברר שיש במקום ריק (ואקום), הרי שהקבלן לא היה מזכה את בר הומס בהפרש העבודה שנחסכה לו.
6. בטענה זו של בר הומס אין ממש. הצדדים לא ציפו כי באדמת המגרש יהיה ואקום כמו גם שלא ציפו לפסולת הבניין המחייבת עבודה שונה באופן מהותי, וכן פינוי של פסולת שונה לגמרי לאתר מורשה. במקור, כאשר הקבלן הוציא אישור לפינוי פסולת דובר בכמות קטנה באופן משמעותי, ובסוג פסולת שונה לחלוטין. בפועל דובר בכמות של 1020 טון של פסולת שלא ניתן אלא לפנותה בכלים מיוחדים ולאתרים מורשים.
7. ביצוע חציבה של אלמנטים של בטון שנמצאו בקרקע כולל פינוי פסולת הבניין למקום המאושר על ידי הרשויות אינו כלול בחוזה הפאושלי ומגיע לביתרמי בגין כך פיצוי. כך גם סבר המומחה.
8. אני גם מקבלת את דעתו של המומחה כי בגין כך יש לפצות את ביתרמי בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכי לא הוכח שנגרם לביתרמי עיכוב מהותי בלוח הזמנים בגין פינוי הפסולת (כפי שעולה מיומני העבודה).

שונות

1. אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה ביחס להפרשים הנוספים שעל בר הומס לפצות בגינם את ביתרמי:

עבודות גישוש והעתקת תשתיות תת קרקעיות בסך של 10,000 ₪.

עיכובים (עמ' 25 לחוות הדעת), בעלות ההוצאות בלבד, בסך של 50,000 ₪.

1. לסיכום ההתחשבנות לעניין פרויקט הירקון אני מקבל את חוות דעתו של המומחה בעמ' 27 לחוות הדעת ולפיה על בר הומס לשלם לביתרמי סך כולל של 424,500 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה עד למועד התשלום בפועל.
2. לנוכח קביעתו של המומחה כי הרווח הקבלני המקובל בעבודות קבלן ביצוע הוא 5 – 15 אחוזים בלבד, לאור החוזה והתמורה המוסכמת, וקביעת המומחה כי בסופו של יום נראה כי הקבלן היה יוצא בפרויקט ללא רווח או בהפסד ולכן אין הצדקה לאשר לו הפסד רווח, לאור העובדה שביתרמי לא הגישה חו"ד לעניין הרווח שהיה צומח לה מהפרויקט והעובדה שחוות דעתו של מר לופו נעשתה במישור התיאורטי, ללא בדיקת הרווח שהיה צפוי מהפרויקט הספציפי, ועדותו של מר לופו בחקירתו הנגדית כי לשיעור הרווח יש השפעה על תוצאות חוות דעתו, לא מצאתי לנכון לפסוק לביתרמי "תשלום בגין הפסד רווח – הוצאות בלבד בסביבות של כ- 25,000 ₪" (סעיף 5 לסיכום המומחה בעמ' 27 לחוות דעתו אשר ציין כי הדבר נתון לשיקול דעת ביהמ"ש).
3. בר הומס טוענת כי ביתרמי הפרה את ההסכם בכך שלא מסרה לה עם כריתת ההסכם את הערבות הבנקאית בסך 260,000 ₪ וכי לא שילמה לה את הפרש הערבות מאוחר יותר. כן לטענתה, חילוט הודעת המלון על כוונתו לחלט את הערבות שמסרה לו ביתרמי, אינה מצדיקה את אי מסירת הערבות על ידי ביתרמי לבר הומס לנוכח ההסכמים שבין הצדדים. ביתרמי טוענת שמסרה ערבויות למלון וכן לעירייה, וכי את תוקף הערבות למלון נאלצה להאריך לאורך ההליכים המשפטיים המתנהלים בין המלון לבין התובעים והנתבעים.
4. עפ"י ההסכם היה על ביתרמי לתת לבר הומס ערבות בנקאית במעמד ההסכם. הדבר לא נעשה, ולמרות שמדובר בעניין מהותי, לא עמדה בר הומס על מילוי הדרישה על ידי ביתרמי, עד שנחתם הסכם הערבויות, אשר שינה מההסדר שבהסכם. בהסכם הערבויות, לא רק שבר הומס לא עמדה על קוצו של יוד עם ביתרמי לעניין הערבויות אלא שעל פי סעיף 5 להסכם הערבויות היא עוד הסכימה לשלם לביתרמי 260,000 ₪ עבור חשבון מאושר מס' 1. יוצא שהצדדים שינו בהסכמה ובכתב מהמוסכם ביניהם בהסכם, והגם שלא נאמר בהסכם הערבויות כי ביתרמי נהגה כדין כאשר עדיין לא מסרה את הערבויות, וצויין בו כי היא עדיין לא הפקידה אותן, ככל הנראה העיכוב התקבל על דעתה של בר הומס, אם משום שדברים אחרים עיכבו את התקדמות הפרויקט או מכל סיבה אחרת.
5. על פי הסכם הערבויות היה על ביתרמי להעמיד ערבות לטובת המלון על סך 50,000$, ולטובת העיריה בסך של 50,000 ₪. עוד על פי הסכם הערבויות היה על ביתרמי להעביר לבר הומס תוך 3 חודשים את הערבות הנוספת בסך 50,000$, וזאת גם אם המלון לא יחזיר את הערבות או אף יחלט אותה ובלבד שהיא לא חולטה עקב מעשה או מחדל של המזמין. אין ספק שהתקופה של 3 חודשים נקבעה בהסכם הערבויות בקשר הדוק עם העובדה שכלפי המלון היה על התובעת לסיים את העבודות (ולקבל חזרה את הערבות) תוך 3 חודשים, אך בפועל העבודות התעכבו והסתבכו, בין היתר מסיבות שלא היו תלויות בביתרמי וכן גם מסיבות שהיו תלויות בבר הומס או מי מטעמה. עפ"י עדותו של דהן רוב רובה של תביעת המלון (והעילה לחילוט הערבות) הינה מסיבות התלויות בבר הומס. כעולה מחומר הראיות, העילה המרכזית באותו עניין הוא שאלת הקיר בין המלון למגרש, בעיה שלכאורה אין לה קשר לביתרמי, אלא לבעלי הקרקע, ובר הומס מטעמם (בכל הקשור ליחסים עם ביתרמי).
6. כן אינני מקבלת את טענת בר הומס ולפיה היא לא ידעה מה בדיוק היה שיעור הערבויות שמסרה ביתרמי בפועל למלון ולעירייה, וזאת לאור הפיקוח ההדוק שלה על כל פעולות ביתרמי בפרויקט.
7. מחומר הראיות שלפני עולה כי עד למועד בו נתגלעה מחלוקת עם המלון, התנהלות הצדדים שלפני ביחס לערבויות, נעשתה בהסכמה. אילו באמת סברה בר הומס כי ביתרמי מפרה את ההסכם מתחילת הדרך, הרי שהייתה פועלת לאכיפת ההוראה החוזית או אף מבטלת את ההסכם מייד בתחילתו. מכל מקום וודאי שהייתה מוציאה דרישה חד משמעית בכתב וכזו המדגישה את חומרת ההפרה.
8. לא מצאתי ממש בטענת ביתרמי כי על בר הומס לפצות אותה בגין הוצאות התביעה נגד המלון. הטענות של שני הצדדים אל מול המלון, מתבררות, כאמור בתביעה נפרדת ושאלת ההוצאות תיבחן באותה תביעה.
9. דומה כי עד לסוף ההליכים אין חולק כי ביתרמי נשאה בחלקה בהוצאות פוליסת הביטוח. מכל מקום ביתרמי הגישה אסמכתאות על ביצוע התשלום ובר הומס לא הוכיחה טענתה בעניין זה.
10. אשר לתביעת ביתרמי לפיצוי בגין תקורות, לא מצאתי כי ניתן להשתית על חוות דעתו של מר לופו את תביעתה של ביתרמי ברכיב זה. מדובר אמנם במומחה לעניין לוחות זמנים, ועדותו כלל מקובלת עלי, בעיקר לעניין העיכובים על הנתיב הקריטי לעבודות, והמסקנה העולה מכך היא כי העיכובים המשמעותיים להמשך העבודה, או למצער עיקרם, נגרמו על ידי בר הומס, מה גם שבר הומס לא הגישה בעניין זה חוות דעת נגדית, אולם, לעניין הנזק, חוות הדעת מושתתת על נוסחה תיאורטית, אשר משתנה, בין היתר, לאור רווחיות הקבלן בפרויקט, ורווחיות זו לא נבדקה ולא הוגשה בעניין זה חוות דעת.
11. כמו כן, הגעתי לכלל מסקנה כי בר הומס וודאי שאינה זכאית לפיצוי בגין עיכובים, הן משום שהיא עצמה גרמה לעיכובים משמעותיים בכך שלא דאגה להארכת אישור התיאום ההנדסי ובכך שלא סיפקה תכניות לביצוע במועד (והתלבטה משך תקופה איזה דיפון בכלל בכוונתה לבצע), הן משום שהיו עיכובים כתוצאה מקשיים מול המלון, שלא היו ניתנים לצפייה על ידי הקבלן, ואם כבר היה על בעלי הקרקע ובר הומס להיות ערים להם (קרי: העובדה שהגדר שבין החלקות איננה ממוקמת על קו הגבול בין החלקות, העובדה שבנסיבות אלה היה צורך למצוא פתרון שימקסם אזור זה כדי לאפשר מעבר כלי רכב, דבר שהיה כרוך, בין היתר, בהגעה להסכמות עם המלון וזאת בשל אינטרסים של בעלי הקרקע ובר הומס). כמו כן תמוה שבר הומס טוענת שנגרם לה נזק בשל עיכוב בלוח הזמנים שעה שבר חמא נשאל בחקירתו הנגדית ביום 7.5.14 האם סיימו לבנות את הבניין והאם הוא מאוכלס והשיב "בימים אלו אנו מקבלים את היתר הבנייה החדש לבניין" (עמ' 120 ש' 4 – 5 לפרוטוקול).
12. לא ראיתי ממש בטענות בר הומס לפיהם בשל מחדלי ביתרמי, בר חמא ופאלק "מסובכים" בתביעה עם המלון, ומכל מקום דבר זה לא הוכח בתביעה שלפני, כאמור לעיל, ושאלת חבותם של הנתבעים השונים בתביעת המלון מתבררת במסגרת אותו הליך.
13. כמו כן לא מצאתי ממש בטענת בר הומס ולפיה בסביבות חודש אוקטובר 2008, כאשר דהן התחיל להסתבך עם המלון, הוא החליט שההסכם לא כדאי לו וכי הוא רוצה לצאת מהפרויקט, ובשל כך העלה דרישות לתשלומים חריגים. אם אכן רצתה ביתרמי לצאת מהפרויקט לא הייתה מרחיקת לכת ומגישה לבית המשפט בקשה לצו מניעה האוסר על בר הומס להוציא אותה מהאתר, למרות הוראות ההסכם, והייתה מסתפקת מראש בתביעה לסעד כספי.
14. צודקת בר הומס כי לאור ההסכם שבין הצדדים, היה על ביתרמי לפנות את האתר מייד כאשר הודיעה לה בר הומס על ביטול ההסכם ועל דרישתה כי תצא מהאתר, בין אם ביתרמי סברה כי הפרה את ההסכם ובין אם סברה שלא הפרה את ההסכם. עם זאת, בפועל, וכאמור לעיל, לא נגרם לבר הומס נזק כלשהו בגין כך.
15. לאור הקביעות כאמור לעיל, הגם שבר הומס הייתה רשאית לבטל את ההסכם ולדרוש את יציאתה של ביתרמי מהאתר, אין מקום לפצות אותה בגין הפרשים בין סכום התמורה החוזית על פי ההסכם שלה עם ביתרמי לבין סכומי התמורה החוזית של ההסכמים שביתרמי כרתה עם "הקבלנים החליפיים".
16. בנוסף אינני מקבלת את טענת בר הומס לגבי ליקויים בעבודות הדיפון ובניגוד למוסכם. טענתה של בר הומס היא כי לפי תכנית מודד שנערכה לבדיקת המצב הקיים (as made) קיימת סטייה בין הביצוע בפועל של הכלונסאות לבין הביצוע אשר תוכנן. הכלונסאות בקו הגבול הצפוני של המגרש נקדחו פנימית לתכנון ובגין עבודות אלו שולמה תמורה נוספת לחברת אן. אס. די (מעבר לתשלום ששולם לה עבור השלמת העבודות שביתרמי התחייבה להן), בסך של 100,000 ₪. על ליקוי זה העיד בר חמא בתצהירו והפנה לטבלה המפרטת את מרכיבי הסכום (נפסח ל"ג לתצהירו), המתבססת לטענתו על יומני העבודה, המעידים על העבודה שבוצעה בפועל וכן על תעריך המחירים של "דקל". כן לטענתו, שילמה בר הומס לקבלן אינסטלציה לתיקון נזקים שגרמה ביתרמי. דהן הכחיש בעדותו טענותיו של בר חמא לגבי סטייה בביצוע וליקויים, והעיד כי נעשו שינויים בשל אילוצים של השטח. בר הומס לא הגיש חו"ד על ליקויים אלה. יתר על כן, לא ניתן שום הסבר כיצד ייתכן כי בוצעו כלונסאות, שאמורות להתבצע תחת הפיקוח של יועץ של בר הומס, הקונסטרוקטור מטעמה והמפקח, ובכל זאת נעשו הללו בסטייה. מכל מקום לא ניתן על ידי בר הומס שום הסבר כיצד נוצרה סטייה זו ללא ידיעת אנשיה, ובנסיבות אלה מסתברת יותר גרסתו של דהן לפיה מדובר בשינויים שנעשו, ואשר ככל הנראה בר הומס חזרה בה מהם מאוחר יותר.

פרויקט ירושלים

1. ביום 2.10.08 נחתם הסכם פאושלי להקמת שלד בפרויקט של בר הומס ברחוב קרן היסוד 18 בירושלים.
2. להסכם צורף נספח לוח זמנים המגדיר את מועד תחילת העבודות ומועד סיום העבודות.
3. ביום 14.5.09 סיימה התובעת את העבודות בפרויקט ירושלים והחזקה נמסרה לנתבעת.
4. התובעת טוענת כי בהתאם להסכם היה על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 115,500 ₪ בגין ביצוע העבודות בקשר עם חשבון מצטבר מס' 5 03.08 וכן סך של 50,242 ₪ בגין ביצוע העבודות בקשר עם חשבון ביצוע מצטבר אחרון 05.08.
5. שני החשבונות שלעיל אושרו על ידי מפקח הבנייה, מר ניסים אוחיון.
6. החשבון המצטבר הסופי אושר על ידי המפקח שהוסיף לו הערה בדבר קיזוז סך של 118,965 ₪ עקב פיגורים בלוח הזמנים.
7. ביום 26.5.09 השיבה התובעת בכתב להודעת הקיזוז וטענה כי העיכובים בלוח הזמנים נגרמו עקב עיכובים אצל הנתבעת. טענה זו נדחתה בתשובת המפקח, ניסים אוחיון.
8. התובעת טוענת כי טענות המפקח סותרות את העובדות בשטח ואת הרישום ביומני העבודה עליהם חתום המפקח בעצמו. לטענתה מדובר בעיכוב בלוחות זמנים עקב אי אספקת תכניות לביצוע והוספת עבודות להסכם על ידי הנתבעת, ובשל עיכובים שגרמה הנתבעת עצמה, ולפיכך, טוענת התובעת כי הנתבעת לא רשאית לקזז סכום כלשהו בגין עיכוב מהחשבונות המאושרים.
9. ביום 31.12.09, ובחלוף למעלה מ- 6 חודשים שילמה הנתבעת לתובעת את הסך של 46,777 ₪ בלבד.
10. התובעת טוענת כי בתקופה הסמוכה לתשלום העלו הנתבעים הצעות שונות ובין היתר דרשו כי התובעים יחתמו ויתור על זכות התביעה נגד הנתבעים, דבר המצביע לטענתה על כך שהנתבעים ידעו היטב כי הם מפרים את הסכם ירושלים וניסו להתחמק מחובותיהם.
11. בנוסף טוענת התובעת כי ביום 15.10.08 נחתם הסכם בינה לבין חברת פרי לשם שכירת תבניות (הדרושות לשם הבנייה) מחברת פרי.
12. ביום 28.10.08 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם לפיו הנתבעת היא זו אשר תערוב לחברת פרי בסכום של 300,000 ₪, והתובעת תפקיד בידי הנתבעת בגין כך שיק סחיר על סך 300,000 ₪ להבטחת ערבותה של הנתבעת. בהתאם, ביום 29.10.08 נתנה הנתבעת כתב ערבות לחברת פרי על סך 300,000 ₪ ובאותו יום הפקידה התובעת בידי הנתבעת את השיק על סך 300,000 ₪.
13. ביום 25.6.09 השיבה חברת פרי את כתב הערבות לידי הנתבעת אך הנתבעת טרם השיבה את השיק הסחיר שהופקד בידה, למרות פניות חוזרות ונשנות מאת התובעת ולמרות מכתבה של חברת פרי המשחרר את הנתבעת מכל חבות.
14. התובעת טוענת כי בביצוע פרויקט ירושלים נגרמו עיכובים בעטיה של הנתבעת אשר גרמו לה נזק, בסך של 72,000 ₪ (ובצירוף מע"מ - 83,500 ₪), בהתאם לחוות דעתו של מר טרכטנברג.
15. לפיכך טוענת התובעת כי הנתבעת נותרה חייבת לה סך של 118,965 ₪ בגין העבודות, 83,500 ₪ בגין עיכובים וכי עליה, בנוסף, להשיב לה את השיק לביטחון בסך 300,000 ₪.
16. הנתבעים טוענים כי התובעת ביצעה את עבודות הבניה בפרויקט ירושלים בצורה רשלנית והותירה אחריה ליקוים רבים, בעיקר בקירות פנים וחוץ עקומים ועבודות יציקה רשלניות. עלות תיקון הליקויים, לטענתה, הינה בסך של 51,135 ₪ (לא כולל מע"מ) וכן החזר הוצאות בהתאם לסעיף 20.2 להסכם, בסך 10,227 ₪.
17. הנתבעת מסתמכת על עדויותיהם של בר חמא, המפקח אוחיון והקבלן סובוח עבאסי.
18. הנתבעת לא הגישה חוות דעת לעניין הליקויים הנטענים או לגבי העיכוב. הנתבעת גם לא ערכה רישומים בזמן אמת לגבי העיכובים שנטענו על ידה, וגם את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת שילמה רק לאחר זמן רב מאוד.
19. גם טענותיה של התובעת לעניין הנזק שנגרם לה כתוצאה מהעיכובים לא הוכחו, והחישובים שעליהם הסתמכה הם חישובים תאורטיים גרידא שאינם מנתחים את התשתית העובדתית הנדרשת לשם כך. התובעת לא דרשה תשלום בגין העיכוב בזמן אמת, כל שכן שלא דרשה הוצאת פקודת שינויים בגין העיכוב וממילא לא קיבלה פקודת שינויים כאמור.
20. לאור האמור לעיל אני דוחה את טענות שני הצדדים בעניין זה, למעט טענתה של התובעת בעניין סכומי העבודות שאושרו לה ואשר לא שולמו לה (בגין טענות הקיזוז שנטענו על ידי הנתבעת), בסך 118,965 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.
21. כמו כן על הנתבעת להשיב לתובעת את השיק בסך 300,000 ₪ אשר נותר בידיה (שיק שבוטל על ידי התובעת ולא הוגש לפירעון ע"י הנתבעת, אלא האחרונה המשיכה להחזיק בו ללא זכות שבדין).

פרויקט גורדון

1. התובעת התקשרה עם הנתבעת בשנת 2008 בהסכם לפיו היא ביצעה עבורה כלונסאות במגרש גורדון בו הקימה חברה קשורה לנתבעת (חב' ק.נ.ת. השקעות בע"מ) בניין מגורים. בגין העבודות שהתובעת טענה שביצעה היא הוציאה לנתבעת חשבון בסך 57,750 ₪. לאחר בדיקת החשבון (כגרסת הנתבעת), או מיוזמתה של התובעת (כגרסת התובעת), ביום 31.1.08, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 46,200 ₪ בגין העבודות בפרויקט גורדון.
2. הנתבעת טוענת כי בבדיקה שבוצעה על ידה בדיעבד, היא גילתה כי התובעת הוליכה אותה שולל וביצעה רק חלק מהעבודות שפורטו בחשבון, ובגין כך הוציאה ממנה שלא כדין סך של 16,412 ₪ בחודש מרץ 3008. לפיכך טוענת הנתבעת כי על התובעת להשיב לה את הסכום בצירוף ריבית כחוק, ובסך, נכון למועד הגשת התביעה, של 19,730 ₪.
3. בנוסף טוענת הנתבעת כי עבודות הדיפון שבוצעו על ידי התובעת בפרויקט גורדון בוצעו בצורה רשלנית, כולל רווחים גדולים מידי בין כלונסאות הדיפון וכלונס מסוים שלא נעשה לכל האורך הנדרש. לטענתה, עלות העבודות 59,400 ₪ (לא כולל מע"מ).
4. הנתבעת טוענת כי חב' ק.נ.ת. השקעות, אשר בעל השליטה בה הוא בר חמא, המחתה לה את זכויותיה בקשר לפרויקט כלפי התובעת.
5. התובעת טוענת כי אין לנתבעת יריבות אתה בקשר לפרויקט שכן מי שהתקשרה אתה בהסכם היא חב' ק.נ.ת. וכי הנתבעת לא המציאה אסמכתא על המחאת הזכויות הנטענת. כן טענה כי היא ביצעה את העבודות על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצונה המלא של חב' ק.נ.ת.
6. התובעת טוענת כי התמורה בפרויקט גורדון נקבעה כתמורה פאושלית. למרות זאת, ולאחר בחינה בשטח של היקף העבודה ולאחר שסוכמה התמורה, הפחיתה התובעת בהגינותה, ולפנים משורת הדין, את סכום התמורה לסך של 46,200 ₪.
7. התובעת מכחישה קיומם של ליקויים, צורך בתיקון, ואת עלות התיקון.
8. על יסוד חומר הראיות שהונח לפני ראיתי לנכון לדחות את תביעתה של בר הומס בעניין זה.
9. בסיכומיה מסתמכת בר הומס על הליקויים הנטענים בפרק ה' בתצהירו של בר חמא ובנספחים ל"ז – מ"א לתצהירו שם צורף דו"ח המפקח וכן צילומים.
10. פרויקט גורדון בוצע על ידי ביתרמי בתחילת ינואר 2008 והיא סיימה אותו וקיבלה בגינו תשלום ביום 31.1.08. מאז, ועד לסכסוך שנתגלע בין הצדדים בגין פרויקט הירקון לא טענה בר הומס (או חב' ק.נ.ת. השקעות בע"מ) דבר וחצי דבר בגין הפרויקט, ונהפוך הוא, בר הומס המשיכה והתקשרה עם ביתרמי בפרויקטים נוספים.
11. טענותיה של בר הומס לא נתמכו בחו"ד מומחה ולא באסמכתאות מספקות לעניין הנזק שהיא טוענת שנגרם לה.
12. גם לשיטתה של בר הומס היא בדקה את העבודות, היקפן, ואת התשלום כאשר קיבלה את העבודות, והעובדה היא שהיא, לגרסתה, מצאה כי החשבון מופרז והפחיתה ממנו. דווקא על רקע זה, היה עליה להוכיח את טענותיה הנטענות במסגרת תביעה זו כדבעי, אך היא לא עשתה כן.

פרויקט הרצליה

1. הנתבעים טוענים כי התובעת לא השלימה את ביצוע כל העבודות נשוא פרויקט הרצליה וכי היא לא ביצעה את עבודות האיטום הכללי (איטום גגות, מרפסות, אמבטיות ואיטום כללי) למרות שהיא התחייבה לבצע אותן. לטענתם, התובעת הייתה אמורה לבצע את עבודות האיטום הללו בשלב ביצוע עבודות הגמר. נוכח היקף הפעילות המשותפת של הצדדים באותו מועד בקשר לפרויקטים אחרים, התשלום עבור האיטום שולם מראש, כאשר ההסכמה היתה שהאיטום יבוצע בפועל בשלב עבודות הגמר.
2. בנסיבות שנוצרו, ובין היתר, העדר אמון מוחלט בין הצדדים, והליקויים הרבים בעבודות שבוצעו על ידי התובעת בהרצליה בכלל, ואיטום המרתף בפרט, ברי כי התובעת לא תבצע את עבודות האיטום בהרצליה. לפיכך עליה להשיב את הסכום אשר שולם לה מראש בגין עבודות אלה בסך 50,000 ₪.
3. כן טוענת הנתבעת כי התובעת ביצעה את עבודות האיטום במרתף הבית בהרצליה בצורה רשלנית. עפ"י חו"ד מומחה שבדק את העבודות, העלות המוערכת לתיקון הליקויים עומדת על 225,000 ₪.
4. הנתבעת טוענת כי התובעת חייבת לה בגין פרויקט הרצליה סך של 320,000 ש"ח כדלקמן:

השבת תמורה ששולמה בגין איטום כללי שלא בוצע – 50,000 ₪.

נזק ישיר מעלות תיקון ליקויי איטום המרתף - 225,000 ₪.

החזר הוצאות מוסכם על פי סעיף 20.2 להסכם – 45,000 ₪.

על הסכומים שלעיל יש להוסיף מע"מ כחוק.

1. התובעים טוענים כי בר הומס העלתה את טענותיה בעניין פרויקט הרצליה לראשונה בכתב התביעה שכנגד. מדובר בהסכם פאושלי לבניית ביתו של בר חמא.
2. ביתרמי טוענת כי היא השלימה את כל העבודות להן התחייבה, לרבות עבודת האיטום על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצונו המלאה של בר חמא, הכחישה את הנזק והעלות וטענה כי כל נזק או ליקוי שנגרם לעבודות האיטום בפרויקט הרצליה, נגרם כתוצאה ממחדלו של בר חמא, מאחר שלא סיים את עבודות הבנייה על אף שחלפו 4 שנים.
3. בר הומס טוענת כי על ביתרמי להשיב סכום של 50,000 ₪ הואיל וביתרמי לא ביצעה את האיטום של הגג, המרפסות, האמבטיות ואיטום כללי, כאשר סכום זה הוערך בשלב 9 בהסכם (נספח מ"ד לתצהירו של בר חמא, ב- 50,000 ₪. בר הומס טוענת כי הוכח שעבודה זו לא בוצעה מדו"ח בקרה מיום 17.11.08 סעיף 13 ("עבודות איטום לא בוצעו יש לעכב 50,000 ₪"), וחוות דעת המומחה ולפיה קיימים ליקויי איטום קשים, וכאשר דהן לא כפר, אלא באופן סתמי, בטענות בדבר ליקויים אלה ולא הגיש לעניין זה חוות דעת נגדית.
4. בר הומס הגישה לעניין זה חוות דעתו של דוד אילוז, ולפיה עלות ביצוע כל ליקויי האיטום המפורטים בחוות הדעת הינה בסך 340,668 ₪ (ללא מע"מ).
5. בר הומס טוענת כי דהן ביצע קירות עקומים של השלד בהרצליה וכי העד פוקס העיד כי ביצע את עבודות החיפוי באמצעים יקרים יותר על מנת לאזן את עקמומיות הקירות.
6. לפיכך טוענת בר הומס כי דהן חייב לבר חמא פיצויי קיום, פיצויים מוסכמים והחזר תשלום עודף, בסך של 694,236 ₪.
7. עבודות השלד של פרויקט הרצליה (כולל עבודות האיטום התת קרקעי) נמסרו על ידי ביתרמי למפקח מטעם בר חמא בספטמבר 2008. לאחר סיום עבודתה של ביתרמי בהרצליה המשיך הקשר השוטף והרציף בין הצדדים ובמשך כל הזמן הזה לא העלתה בר הומס כל טענה או תלונה כלפי ביתרמי. לראשונה העלתה בר הומס טענותיה בעניין זה בכתב התביעה שכנגד.
8. ביתרמי טוענת כי אכן עבודות האיטום הכלליות לא בוצעו וכן כי הן אמורות להתבצע לאחר השלמת עבודות הגמר שהמזמין היה אמור לבצע באמצעות קבלנים אחרים. עם זאת טענה כי בפועל נותר סך של 50,000 ₪ בידי המזמין, וכי סכום זה לא שולם לביתרמי. היינו, לטענתה, אמנם עבודות איטום הגמר לא בוצעו, אך במקביל לא נמסרה התמורה המוסכמת בגינן.
9. עוד טוענת ביתרמי כי בר הומס איננה יכולה לבסס את תביעתה על חוות דעתו של דוד אילוז שניתנה מאחר והתברר כי הוא הגיע לפרויקט בתחילה על מנת לתת הצעת מחיר לשירותיו כקבלן איטום מעטפת ולא על מנת לתת חוות דעת מקצועית בדבר ליקויי בנייה לכאורה. מכאן שחוות דעתו נתנה על ידי מי שחפץ בקבלת העבודה והיה מצוי בניגוד עניינים מובהק. בנוסף, אילוז לא יכול היה להעיד על תאריכי הביקור שלו בנכס. התובעת טוענת כי העבודה באתר התבצעה בעצלתיים, בלשון המעטה, כי עובדים נוספים ביצעו עבודות חיפוי מעל עבודות האיטום שביצעה ביתרמי וייתכן כי פגעו באיטום. כן, לטענתה, המסמך שהוגש על ידי אילוז אינו מתייחס לעבודות איטום שביצעה ביתרמי אלא לעבודות אחרות שאינן חלק מההסכם שלה עם בר חמא והן כלולות בחוות הדעת מאחר ובתחילה היא נערכה כהצעת מחיר ורק מאוחר יותר הוסב המסמך לכדי חוות דעת. כן לטענת ביתרמי לא ניתן להסתמך על עדויותיהם של המפקח ניסים אוחיון והקבלן מרק פוקס, העובדים אצל בר הומס ואינם יכולים להיחשב כנותני חוות דעת חיצונית של מומחה.
10. אין חולק כי מה שביצעה ביתרמי בפרויקט הרצליה הן עבודות שלד ואיטום תת קרקעי, וכי לא ביצעה עבודות איטום שמעל הקרקע (גגות, מרפסות וכו') שכן המועד בו ניתן לבצע עבודות איטום שמעל הקרקע הוא לאחר השלמת עבודות הגמר שאותן היה המזמין אמור לבצע באמצעות קבלנים אחרים.
11. המחלוקת הראשונה לעניין פרויקט הרצליה היא האם שולם סך של 50,000 ₪ על ידי בר הומס לביתרמי עבור עבודות איטום שמעל הקרקע, ועליה להשיב סכום זה לנוכח העובדה שהיא לא ביצעה עבודות אלה, או, כטענת ביתרמי, הסך של 50,000 ₪ לא שולם לה ונותר בידי בר הומס, וממילא ביתרמי אינה חייבת בהשבתו.
12. אכן, צודקת הנתבעת כי מסעיפים 163 – 165 לתצהירו של דהן עולה שביתרמי טוענת כי היא ביצעה את כל עבודות האיטום וכי היא קיבלה כדין את הסך של 50,000 ₪. בסעיף 163 הצהיר דהן כי "הנתבעת השלימה את כל העבודות להן התחייבה כלפי התובע שכנגד בגין פרויקט הרצליה, לרבות עבודות האיטום..." בסעיף 165 מוסיף דהן ומצהיר כי "הואיל וכל הכספים אשר שולמו לנתבעת שכנגד בגין פרויקט הרצליה שולמו לה בגין עבודות שבוצעו על ידיה, הרי שמוכחשת מכל וכל זכותו של התובע שכנגד להשבת תמורה בסך של 50,000 ₪ בגין איטום כללי אשר בוצע על ידי הנתבעת שכנגד ואשר נטען כי לא בוצע" (ההדגשות לא במקור – ר.פ.א).
13. לפיכך על ביתרמי להשיב לבר הומס סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום.
14. אשר לליקויים, בר הומס הגישה חו"ד בגין הליקויים, ועורך חוות הדעת, דוד אילוז, עמד על עדותו בחקירתו הנגדית. אילוז לא העיד, כטענת ביתרמי כי אפשר וקבלנים אחרים פגעו באיטום שביצעה ביתרמי. נהפוך הוא, על פי עדותו, מדובר באיטום שכוסה ואשר אינו פגיע בשל עבודות אחרות.
15. ביתרמי לא הגישה חוות דעת נגדית.
16. לפיכך אני מקבלת את תביעת בר הומס בגין השבת הסך של 50,000 ₪, בגין הליקויים, וכן בגין ההוצאות הנוספות הקבועות בהסכם.

לסיום

1. הצדדים יגישו פסיקתא לאו הסכומים שפורטו לעיל, בתוספת חלק יחסי של אגרה (כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות).
2. חלקה של ביתרמי בהוצאות המומחה גולדקלנג, ישולם על ידי בר הומס, בהתחשב בתוצאות חוות דעתו.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.