1. ביום 01.01.2017 ניתן פסק דין בתובענה שבכותרת במסגרתו נקבע כי הצדדים יגישו פסיקתא לאור הסכומים שפורטו בפסק הדין וזאת בתוספת חלק יחסי של אגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מסכום פסק הדין ללא הוצאות.

טענות הצדדים

1. ביום 05.01.2017 הוגשה על ידי הנתבעים בקשה למתן פסיקתא במסגרתה פורט אופן החישוב לפיו פורטו הסכומים בפסיקתא (סך החוב של הנתבעת 1 לתובעת 1 נכון למועד פסק הדין הוא: 908,832 ₪ כולל מע"מ וכן סך של 18,138 ₪ בגין החזר אגרה לא כולל מע"מ; סך החוב של התובעת 1 לנתבעת 2 נכון למועד פסק הדין הוא 1,050,436 ₪ כולל מע"מ וכן סך של 22,835 ₪ בגין החזר אגרה לא כולל מע"מ).
2. עוד באותו יום הגישו התובעים אף הם פסיקתא בה הובא אופן חישוב התומך לשיטתם בסכומים הנקובים בפסיקתא זו (סכום פסוק בקיזוז הסכום הפסוק בתביעה שכנגד בסך: 601,788 ₪; החזר אגרה בקיזוז האגרה הפסוקה בתביעה שכנגד בסך 15,044 ₪; החזר שכ"ט בקיזוז הסכום הפסוק בתביעה שכנגד בסך: 90,268 ₪; החזר שכ"ט מומחה ממונה כולל מע"מ בסך: 10,530 ₪).
3. ביום 06.01.2017 הגישו התובעים את תגובתם לבקשת הנתבעים למתן פסיקתא ובמסגרתה טענו כי השימוש שעשו הצדדים במחשבוני הצמדה שונים ("דינים" לעומת "נבו") יצר הבדלים בסכומים הנקובים בשתי הפסיקתות השונות שהוגשו לחתימה ובהקשר זה מתבקש בית המשפט להכריע לגבי מנגנון ההצמדה שבאמצעותו יש לחשב את הסכומים הפסוקים. לשיטתם של התובעים עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה ביחס לסעדים שנפסקו בפרוייקט הרצליה (סעיפים 199 – 218 לפסק הדין). בהקשר זה נטען כי בדיון המצוי בפסק הדין ביחס לעניין זה קיימים שני סעיפים רלוונטיים, סעיף 215 וסעיף 218 וכשהמחלוקת היא ביחס לפרשנותו של סעיף 218 "לפיכך אני מקבלת את תביעת בר הומס בגין השבת הסך של 50,000 ₪, בגין הליקויים וכן בגין ההוצאות הנוספות הקבועות בהסכם".
4. התובעת 1 טוענת כי אין לקרוא לתוך סעיף שעניינו הכרעת סעד המטיל חבות כספית סכומים שלא נזכרו בו בצורה מפורשת. כך בכל מקום בפסק הדין שנפסק סעד כספי מפורש נקוב סכום הסעד ואין בהכרעות האחרות המצויות בפסק הדין הפניה של הצדדים לחפש סכום שאינו מצוי בסעיף עצמו. נטען כי אין היגיון בטענת הנתבעים לפיה ההכרעה נשענת על כך שהצדדים אמורים למצוא יחדיו בהסכמה את הסכום הנוסף שלא נזכר בסעיף 218 ושאין אליו כל הפניה מפורשת ובוודאי שלא לנחש כוונות שאין להן ביטוי בכתוב, על כן ובניגוד לטענת הנתבעים, סעיף 218 אינו מפנה לסעיף 208 או לכל סעיף אחר בפסק הדין. נוכח האמור, כוונת סעיף 218 היא להעניק לנתבעת 2 סעד כספי נוסף בסך 50,000 ₪ ולחילופין, לחזור על האמור בסעיף 215 באופן בו סך הסעדים בפרויקט הרצליה מסתכמים בסך של 50,000 ₪ ולא בכ- 100,000 ₪ כפי שסברו התובעים. יודגש כי הנתבע 2 נוקט בפרשנות הקוראת לתוך סעיף 218 את הטענות המופיעות בתצהירו, פרשנות שהיא חסרת פרופורציה לרמת ההוכחה הנדרשת לקבלת סעד בהיקף גדול, הן ביחס לכמות העבודה שבוצעה והתמורה שנתנה בגינה ובשים לב לעובדה שסכום זה לא נזכר בסעיף 218 וכשכוונת הפסיקה היתה להעניק את סכום זה ולא להטיל על הצדדים לנחש את כוונת הסעיף.
5. לטעת התובעים, קיימת מחלוקת נוספת בין הצדדים הנובעת מהפסיקתות שהוגשו והיא ביחס לאופן חישוב החזר האגרה הקבועה בסעיף 219 לפסק הדין בו הוגדר ההחזר "חלק יחסי של אגרה (כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין)". בעוד שהתובעים חישבו את החזר האגרה כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין השווה לסכום פסק הדין חלקי סכום התביעה וכשיחס זה הוכפל בסכום האגרה ששולמה, הרי שהנתבעים הכפילו 2.5% בסכום הפסוק. דרך החישוב הנכונה בהקשר זה לדעת התובעים היא הדרך בה נקטו והמפורטת בסעיף 219 לפסק הדין ובית המשפט מתבקש להכריע בסוגיה זו.
6. בתגובה שהוגשה מטעם הנתבעים לבקשה למתן פסיקתא מיום 09.01.2017 טוענים הנתבעים כי טענות התובעים כפי שהועלו בכתבי הטענות בהקשר זה אינן ראויות נוכח היותן "ערעור" על תוצאת פסק הדין. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי טענות התובעים מתמקדות בסעיף 218 לפסק הדין וזאת על אף שהאמור בו אינו מצריך כל פרשנות ומשהאמור בו קובע בדיוק את שנתבקש בבקשת המבקשים. כך בסעיף 215 לפסק הדין קיבל בית המשפט את דרישת המבקשים להשבת 50,000 ₪ מהתמורה ששולמה למשיבים ביתר בגין האיטום בפרוייקט הרצליה. בסעיפים 216 – 217 קיבל בית המשפט את חוות דעתו של המומחה אילו ביחס לנזקים באיטום בביתו של מר בר חמא. בסעיף 218 לפסק הדין התקבלו תביעות המבקשים ביחס לעבודות הכושלות שבוצעו על ידי התובעת 1 בהרצליה, תביעות שנקבעו בסעיף 208 לפסק הדין בסך של 694,236 ₪ (לא כולל מע"מ) סכום המשקף את השבת תשלום היתר בסך 50,000 ₪ היא עלות תיקון הנזקים החמורים בעבודות, פיצויים מוסכמים על פי ההסכם ובלשון בית המשפט "ההוצאות הנוספות הקבועות בהסכם".
7. לטענת הנתבעים במסגרת סעיף 218 לפסק הדין קיבל בית המשפט את טענות המבקשים ביחס לפרוייקט הרצליה, השבת הסכום העודף, פיצויי קיום (עלות תיקון הנזקים) והוצאות על פי ההסכם (פיצוי מוסכם). נוכח האמור סבורים הנתבעים כי אין בסיס לטענת המשיבים לפיה סעיף 218 לפסק הדין לא נפסק לזכות המבקשים סכום הנזקים. סכום ה- 50,000 ₪ הנזכר בסעיף 218 בגין השבה הוא אינו בגין הנזקים שהוכחו והתקבלו על ידי בית המשפט שסכומם גבוה כפי שעולה מסעיף 218.
8. ביחס לחישוב ה"ה וריבית על סכומי החיוב טוענים הנתבעים כי אין הבדל בין אופן החישוב בין המחשבונים אלא בהוספה אחידה של הפרשי הצמדה, ריבית ומע"מ על כלל סכומי החיוב.
9. ביחס להשבת האגרה, לטענת הנתבעים נקבע על ידי בית המשפט כי האגרה תושב בגין הסכומים שהתקבלו בפסק הדין על כן בוצע החישוב מסכומי האגרות (2.5%) על פי סכומי פסק הדין המשוערכים למועד מתן פסק הדין ונוכח העובדה שממילא יש להשיב את סכום האגרה כולל ה"ה וריבית ממועד התשלום.

הכרעה

ביחס לסעיף 218 לפסק הדין

1. סעיף 218 לפסק הדין הוא הסעיף בו ניתנה ההחלטה האופרטיבית ביחס לאשר פורט בסעיפים 216 – 217 ונפסק כי:

"216. אשר לליקויים, בר הומס הגישה חו"ד בגין הליקויים, ועורך חוות הדעת, דוד אילוז, עמד על עדותו בחקירתו הנגדית. אילוז לא העיד, כטענת ביתרמי כי אפשר וקבלנים אחרים פגעו באיטום שביצעה ביתרמי. נהפוך הוא, על פי עדותו, מדובר באיטום שכוסה ואשר אינו פגיע בשל עבודות אחרות.

217. ביתרמי לא הגישה חוות דעת נגדית.

218. לפיכך אני מקבלת את תביעת בר הומס בגין השבת הסך של 50,000 ₪,

בגין הליקויים, וכן בגין ההוצאות הנוספות הקבועות בהסכם"

1. האמור בסעיפים אלו לעיל, מדבר בעד עצמו ואינו מצריך פרשנות או הסבר כפי שטוענים התובעים במסגרת בקשתם מיום 06.01.2017. תביעתה של הנתבעת 1 התקבלה ביחס לרכיב זה של הליקויים וההוצאות הנוספות שנקבעו בהסכם.
2. נוכח האמור, מתקבלת עמדת הנתבעים ביחס לסעיף 218 לפסק הדין בו נקבעה זכאות של הנתבעת 1 להשבה בסך של 50,000 ₪ בגין הליקויים וההוצאות הנוספות מכוח ההסכם.

ביחס להשבת האגרה

1. סעיף 219 לפסק הדין מורה כי:

"הצדדים יגישו פסיקתא לאור הסכומים שפורטו לעיל, בתוספת חלק יחסי של אגרה (כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות)."

1. ביחס למחלוקת בעניין השבת האגרה הרי שיש לקבל את עמדת התובעים ביחס לאופן חישוב האגרה באופן בו היחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין הוא הסכום הפסוק חלקי סכום התביעה וכשערכו של יחס זה צריך להיות מוכפל בסכום האגרה ששולמה.

ביחס לחישוב ה"ה וריבית

1. כאמור, לטענת התובעים כפי שפורטה בסעיף 1 לתגובתם מיום 06.01.2017, הפערים בין הצדדים כפי שבאים לידי ביטוי בפסיקתות שהוגשו נובעים כתוצאה משימוש במחשבוני הצמדה שונים ("דינים" לעומת "נבו"). להבדיל, הנתבעים סבורים כי אין מדובר בהבדלי חישוב בין מחשבונים אלא בהוספה אחידה של הפרשי הצמדה, ריבית ומע"מ על כל סכומי החיוב ובהקשר זה מפנים להערת שוליים מס' 1 לבקשה למתן פסיקתא שם נכתב "יובהר כי לכל סכומי החיוב להלן, צורפו הפרשי ה"ה וריבית כחוק, וכן מע"מ כחוק, אף שבפסק הדין הדבר אינו ברור, ובמקרה של חלוקת – אם תהיה – ניתן לראות בכך פסיקתא מבהירה".
2. סעיף 150 לפסק הדין מורה כי:

"150. לסיכום ההתחשבנות לעניין פרויקט הירקון אני מקבל את חוות דעתו של המומחה בעמ' 27 לחוות הדעת ולפיה על בר הומס לשלם לביתרמי סך כולל של 424,500 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה עד למועד התשלום בפועל."

1. ביחס למחלוקת הנטושה בין הצדדים בהקשר זה יש לקבל את עמדת הנתבעים כפי שפורטה בסעיף 1 לבקשה למתן פסיקתא מיום 05.01.2017 (על הערת השוליים שבה) ועל אופן החישוב כפי שמופיע בתדפיס שצורף מאתר "נבו".
2. במידה והצדדים מתקשים לחשבו הפרשי הצמדה וריבית כדין או תוספת מע"מ, מוצע לצדדים לפנות למנהל חשבונות, כלכלן או רו"ח, ובמידה ולא יגיעו להסכמה על הסכום או איש מקצוע מוסכם, אשקול מינוי איש מקצוע מטעם בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ז, 22 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.