לפני בקשה להבהרת ותיקון פסק הדין מיום 10.12.12, לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, (להלן: "פסק הדין").

בפסק הדין נדחתה תביעת המבקשים נגד המשיבות למתן חשבונות בקשר עם תמלוגים עבור סרטים שהפיקו המבקשים ושהופצו על ידי המשיבות. סכום התביעה הוערך על ידי המבקשים בסך של 5 מיליון ₪. בנוסף עתרו המבקשים לחייב את המשיבות בהשבת המאסטרים של הסרטים. בפסק הדין קבעתי כי על המבקשים לשאת בהוצאות המשיבות בסך 250,000 ₪, המהווה 5% מגובה הסכום הכספי הנתבע.

בבקשה נשוא החלטה זו, התבקש בית המשפט להבהיר האם נפלה טעות סופר בפסק הדין בכל הנוגע לסכום ההוצאות, וככל שכך, לתקן את פסק הדין. בבקשה נטען כי סכום ההוצאות הינו חריג במהותו, כי לא הייתה הצדקה להשית סכום כאמור, ומבלי שניתנה הנמקה בפסק הדין לגובה ההוצאות. עוד נטען כי בית המשפט אינו נוהג לחייב בהוצאות בסכומים כדוגמת הסכום שחויבו המבקשים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

סבורני כי אין עסקינן בטעות עליה חל סעיף 81 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, וככל שהמבקשים סבורים שנפלה שגגה, ישיגו עליה בפניי ערכאת הערעור.

מעבר לדרוש, אבהיר כי לא נפלה כל טעות בסכום שנפסק שכן הסכום הנקוב בפסק הדין הוא זה שמצאתי לנכון לחייב את המבקשים לשלם למשיבות. פסיקת ההוצאות מושתתת על העלויות שהיו כרוכות בניהול התיק. במקרה זה בירור התובענה הצריך עבודה המשקפת לטעמי את העלויות, ואף מעבר לכך. הדבר עולה בין היתר מכך שהתקיימו 5 ישיבות הוכחות ממושכות, שקדמו להן 5 ישיבות קדם משפט, נשמעו מספר רב של עדים, הוגשו סיכומים מפורטים בכתב, והוקלדו 223 עמודי פרוטוקול. הדבר מתבטא גם במספרם הרב של הליכי הביניים, שלא בכולם היה חיוב בהוצאות. לכל אלה יש להוסיף את המסד הרעוע של התביעה לה נגררו המשיבות שלא לצורך. בהקשר זה יש לציין שהתקבלה בסופו של דבר טענתם המקדמית של המשיבות לפיה התביעה התיישנה, הגם שלא ניתן היה להכריע בטענה ללא שמיעת ראיות ונוכח התנגדות המבקשים לטענה, כך שהמשיבות נאלצו להתגונן בהליך ארוך הכרוך בעלויות.

לא למותר לציין כי סכום ההוצאות נמוך אף משכר הטרחה המומלץ על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס -2000, אשר בפרט 2 לתוספת העוסק ב"תביעות אזרחיות ששכרן תלוי בתוצאות המשפט", נקבע שהשכר במקרה של שכר לפי תוצאה, בסכום בו עסקינן הוא כ-10% מסכום התביעה. (ראה גם רע"א 10681/06 CME נ' קיסריה ואחר' ניתן ביום 2.3.09).

נתתי דעתי לטענה לפיה הסכום שנפסק הינו חריג מהסכומים שנפסקים על ידי כרגיל, שכן נטען שככלל נוהג אני לפסוק סכומי הוצאות של עשרות אלפי שקלים בלבד, ולא היא. ישנם מקרים בהם נפסקו על ידי הוצאות בסכומים גבוהים, וישנם מקרים בהם ההוצאות נמוכות, ויש לבחון כל מקרה לגופו (ראה למשל פר"ק (ת"א) 2424/09, בו חייבתי את המבקש בהוצאות משפט בסך של 100,000 ₪, בתיק שבו העלויות היו נמוכות במידה משמעותית מאלה נשוא התביעה).

הצדדים הכבירו מלים על החיוב בהוצאות שניתן לאחרונה בת.א. (ת"א) 2434/05 ברינט נ' ריקליס הפקות בע"מ ניתן ביום 19.11.12 (כב' השופט זמיר). אבהיר כי לא ראיתי צורך ליישם את השתת ההוצאות בתיק האמור על התיק דנן, נוכח השוני בין התיקים. ההוצאות שקבעתי, משקפות כאמור את העלויות שהיו כרוכות בניהול ההליך, ואולי אף פחות מכך, לא כל שכן, אף נמוכות מהתעריף המומלץ. מטעמים אלה, לא ראיתי צורך לנמק את סכום ההוצאות כמו גם להידרש לאסמכתאות כגון הסכם שכר טרחה בין הנתבעות לבין בא כוחן, או קבלות על תשלום שכר הטרחה.

בשולי הדברים אסתייג מהערת ב"כ המבקשים בסעיף 4א. לתגובה לתגובה. בסעיף זה, נטען כי בירור התביעה נמשך כשלוש שנים ברוטו, ושנתיים וחצי נטו, תוך שצוין כי במהלך התקופה, שהייתי חצי שנה בחו"ל ואבהיר: שהייתי כשלשה חודשים בלבד בשבתון בחו"ל, בחודשים אוגוסט ספטמבר ואוקטובר 2011, ולא היה בתקופה האמורה, שחלקה נפל בפגרת בתי המשפט, כדי להשפיע על קידום ההליך, שכאמור הסתיים תוך זמן קצר יחסית, בעיקר מחמת ששמיעת החקירות, חמש ישיבות, נשמעה ברצף, במהלך כחודש ימים בלבד. עם זאת, אין בעובדה שההליך הסתיים תוך זמן קצר יחסית, וכאמור בתגובת המשיבים, כדי להביא למסקנה שהעלויות שהיו כרוכות בבירורו, היו נמוכות.

לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום ‏‏כ"ד טבת, תשע"ג, ‏6 ינואר, 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.