מבוא

1. לפניי תביעת התובעת, ילידת 1954 ואחות במקצועה. זאת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שארעה ביום 22.11.08 בשעה 14:15 לערך, עת החליקה ברחבה שבכניסה למלון גולן בטבריה (להלן: "המלון").
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 – מלון גולן מלונות כנרת בע"מ, שהינה החברה המנהלת, מפעילה ומחזיקה במלון (להלן: "הנתבעת"), וכן כנגד מבטחתה – הנתבעת 2 מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"). [הנתבעת והמבטחת תקראנה לשם הקיצור להלן יחדיו "הנתבעות"].
3. על פי הנטען, במועד הנ"ל התובעת התארחה בבית המלון, ביחד עם עובדים נוספים של קופת חולים הכללית (להלן: "קופ"ח"). בשובה למלון, החליקה ברחבה שבכניסה, אבדה את שיווי משקלה ונפלה בעוצמה רבה על הרצפה (להלן: "התאונה"). על פי הנטען, בדיעבד התברר לתובעת כי התאונה נגרמה כתוצאה מהצטברות מים שנקוו בכניסה למלון, המשופעת קלות – כך נוצר מכשול מסוכן לעוברים ושבים.
4. לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות שכן המשטח היה תקין לחלוטין – הנתבעות נקטו בכל האמצעים האפשריים למניעת ההחלקה ו/או התאונה וכי התובעת נפלה ללא כל קשר לתנאי המקום, וללא כל קשר לאשם מצידן.
5. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ועל כן המל"ל הצטרף כתובע נוסף בגין דמי הפגיעה, הגמלאות הזמניות והמענק ששולמו על ידיו לתובעת בסך כולל של 133,114 ₪ לפי ערכם למועד פסק הדין.
6. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן:

ראיות התובעת: תצהירי עדויותיהם הראשיות של התובעת, בעלה מר צדוק צוברי (להלן: "הבעל") וחברותיה לשעבר לעבודה בקופ"ח הגב' אונס חטיב (להלן: "אונס") והגב' אלינה מויסייב (להלן: "אלינה") .

ראיות הנתבעת: תצהיר עדותו הראשית ועדותו של החוקר מר שרון שרגא (להלן: "החוקר"), וחוות דעתו ועדותו של מר דוד אופיר מהנדס בניין (להלן: "אופיר").

כן הובאו לפניי חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים וחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט – ד"ר מ. פריטש (פרי) אורטופד. כמו כן, הובא לפניי תיעוד נוסף ושמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין בתום שמיעת הראיות.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם נאמר אחרת.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובעת

1. אביא להלן את תמצית טענות התובעת:

• הוכח כי התובעת החליקה בשל העובדה שהכניסה למלון הייתה רטובה עקב מי גשמים שירדו, כפי שאף אושר ע"י המלון במכתבו מיום התאונה. המים הצטברו בשל העדר כמות מספקת של פתחי ניקוז והם שגרמו לקרות התאונה;
• עדותה של התובעת נתמכה בעדויותיהן של אונס ואלינה, שהינן עדות אובייקטיביות וחסרות כל עניין בתוצאות ההליך;
• הנתבעת לא הביאה כל עדות מטעמה אודות מצבה של הכניסה למלון, תחזוקתה נכון למועד התאונה, וטענתה כי הונח שטיח למניעת החלקה נסתרה בראיות התובעת. רק לאחר התאונה הונח השטיח;
• לא נסתרו עדויותיהן של התובעת והעדות כי לא הונחו פסים כנגד החלקה, או שלטים המזהירים מפניה;
• חוות דעתו של אופיר נסמכת בעיקרה על דברים שמסר לו מנהל המלון, אשר בסופו של יום לא זומן לעדות ע"י הנתבעות. לכן עסקינן בעדות שמיעה בלבד שאינה קבילה;
• אופיר לא בדק את מקדמי ההחלקה של המשטח הרטוב;
• לסיכום שאלת החבות: הוכח כי התאונה ארעה בשל חבותה ורשלנותה של הנתבעת;
• התובעת שהתה באי כושר מלא לתקופה של 3 חודשים ונעדרה מעבודתה בסה"כ 4.5 חודשים ברציפות. רופאה תעסוקתית בקופ"ח מצאה כי אינה מתאימה לעבודה של אחות מעשית ויכולה לעבוד בתפקיד ניהולי בלבד;
• התובעת קבלה שכר חלקי בלבד בשלושת החודשים שלאחר התאונה וכן בנוסף לא עבדה חודש וחצי נוספים, במהלכם קבלה שכרה ע"ח ימי מחלה בגינם הינה זכאית לפיצוי;
• עד היום לא חלה הטבה משמעותית במצב ידה של התובעת והיא סובלת מכאבים, מהרגשת נימול, מקושי בעבודה ועוד;
• ד"ר פרי קבע כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 8%, והסכים בחוות דעתו עם עמדתו של המומחה מטעמה, שקבע לתובעת 10% נכות בגין הגבלה בטווח תנועות שורש כף יד ובגין חולשה בכוח הלפיתה;
• עובר לתאונה, התובעת הייתה בריאה בגופה ובנפשה ותפקדה היטב במקום עבודתה ובביתה. מאז התאונה בעלה הוא זה שמבצע את עבודות הבית, הקניות, ומסייע בידה בעבודות הבישול;
• הוכח כי התובעת לא חזרה לתפקודה כאחות מעשית, שכן עבודה זו דורשת שימוש במוטוריקה עדינה אותה אינה מסוגלת לבצע;
• מאז התאונה ועד היום נגרם לתובעת הפסד שכר בסך של כ-1,100 ₪ לחודש ויש לפסוק לתובעת סכום זה מתום תקופת אי הכושר;
• יש לפסוק לתובעת פיצוי אקטוארי מלא לפי נכות תפקודית בשיעור של 15%, שכן למעשה כיום אבדה את יכולתה לעבוד כאחות מעשית;
• נוכח שכרה הגבוה של התובעת, וחשש תמידי להתייעלות שתביא לפיטוריה, היא עלולה להיפלט לשוק העבודה עוד טרם הגיעה לגמלאות. התובעת אינה יכולה לבצע שעות נוספות כפי שמבצעות אחיות שונות, כגון במוקד קופ"ח, ועל כן שכרה נפגע והיא אינה יכולה להשביחו;
• במקצועה של התובעת כאחות, אחיות רבות עובדות גם לאחר שיצאו לגמלאות מספר שעות בשבוע – או כאחות פרטית הנדרשת לעזרה לאנשים מבוגרים בבתיהם או לנשים לאחר לידה. התובעת לא תוכל לעשות כן, בשל מגבלותיה הרפואיות;
• התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן פנסיה בשיעור של 12%;
• התובעת זכאית לפיצוי בגין עזרת בני משפחתה בתקופת אי-הכושר, וכן לעזרת צד שלישי לעתיד בסכום של 80,000 ₪;
• יש לפצות התובעת בפיצוי בסך של 40,000 ₪ לעבר ולעתיד בגין הוצאות לטיפול רפואי, ופיצוי נוסף בסכום של 40,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה מוגברות לטיפולים רפואיים;
• נוכח הכאבים הקשים מהם סובלת התובעת בידה השמאלית, הניתוח שעברה והטיפולים הממושכים והכואבים יש לפצותה בסך של 80,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני;
• לכל סכום שיפסק יש להוסיף הוצאות ביהמ"ש, אגרה ושכ"ט עו"ד.

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעות:

• חוות דעתו של אופיר לא נסתרה, והוא הבהיר בעדותו ובחוות דעתו מדוע הנחתו של שטיח לא הייתה מעלה או מורידה. הוכח מחוות הדעת כי המקום היה תקין לחלוטין וננקטו כל אמצעי הבטיחות לרבות ניקוזים, פסים למניעת החלקה, שיפועים כדרישת החוק ואף למעלה מכך. לכן לא הייתה כל אפשרות של היקוות מים על הרחבה;
• עול הראיה מוטל על התובעת להוכחת הטענה כי הרחבה בכניסה למלון היתה חלקה. התובעת לא טענה כי החליקה כתוצאה מחומר ניקוי או פגם, אלא בשל כך שירד גשם;
• החלקת התובעת ביום גשום הינה אירוע שכיח שארע בלא שהיה כל מפגע ומשכך, לא מוטלת על הנתבעת כל אחריות לקרות התאונה;
• על התובעת היה ליתן דעתה לגשם ולא היה כל מקום להצבת שילוט;
• לסיכום שאלת החבות: יש לדחות את תביעת התובעת ולחילופין יש לייחס לה רשלנות תורמת משמעותית;
• התובעת ממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה בלא שנגרם לה כל הפסד שכר. יתרה מכך, טפסי 106 מצביעים על עליה מתמדת בשכרה מאז קרות התאונה;
• התובעת לא עבדה עובר לתאונה כאחות מעשית, אלא סייעה בעתות לחץ בלבד, שכן תפקידה הינו תפקיד ניהולי כפי שהיה עובר לתאונה;
• עסקינן בנכות זניחה שנקבעה ביד הדומיננטית, וכפי שנקבע ע"י הועדה הרפואית במל"ל אין מקום להפעלת תקנה 15;
• לא נגרם לתובעת כל הפסד שכר בתקופת אי הכושר בשלושת החודשים שלאחר התאונה, שכן כל שכרה שולם ע"י המעביד שהינו מעביד מאושר;
• מוצע לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני;
• מוצע לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בסך של 10,000 ₪;
• התובעת הינה בת 60 כיום, ולא יגרמו לה כל הפסדי שכר או פנסיה וטענותיה בדבר עיסוקים לאחר יציאתה לגמלאות לא הוכחו;
• יש לנכות מכל סכום שיפסק לתובעת את תשלומי המל"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

שאלת החבות

1. עפ"י ראיות התביעה, התובעת וחבריה לעבודה ירדו מהאוטובוס שהחזירם מטיול ברמת הגולן. הם הלכו עד למלון הנמצא במרחק כמה עשרות מטרים מהאוטובוס, כשתוך כדי כך ירד גשם. בהגיעה לתחילת האריחים המונחים שבכניסה, החליקה לפתע ונפלה. בדיעבד הסתבר לתובעת, לאונס ולאלינה, כי נפלה בגין מי גשמים שהצטברו במקום.
2. עפ"י עדויותיהם של הבעל, אונס ואלינה, מיד לאחר התאונה הניחו עובדי המלון שטיח דשא מלאכותי למניעת החלקות. כן נטען על ידם כי לא היו במקום פסים נגד החלקה. עוד יצוין כי תמונות הכניסה, שצולמו ע"י החוקר כ-6 חודשים לאחר התאונה, לא הוצגו בפני התובעת ועדיה על מנת שיאשרו כי מצבה היה זהה למצב במועד התאונה.
3. הנתבעות זימנו לעדות את מנהל המלון – מר שמעון פרטוש (להלן: "המנהל"), אשר נפגש עם אופיר בביקורו של האחרון במלון ביום 18.10.11, כ-3 שנים לאחר קרות התאונה. יאמר כי בסופו של יום הנתבעות חזרו בן מכוונתן לזימונו לעדות ועל כן טיוטת תצהירו אינה מהווה חלק מהראיות.

בפגישתו עם המנהל, מסר האחרון לאופיר כי "...מיד עם בוא עונת הגשמים ועוד לפני תחילת הגשם הראשון, הוא פרש שטיח דמוי דשא לאורך המעקה מכיון הרחוב ועד לכניסה בפועל למלון (ר' תמונת השטיח מגולגל במחסן המלון- מצ"ב) .

בנוסף, עדכן אותי פרטוש ואמר שבכל שנה הוא מחדש את הפסים כנגד החלקה בכניסה המשופעת מצד המדרכה" (ס' 2.9–2.10 לחוו"ד מיום 19.10.11).

1. אופיר בדק את שיפועי משטח הרצפה ומצא כי הינם עומדים בתקן ואף למעלה מכך, וכן מצא פתחי ניקוז רבים. על כן הגיע למסקנה בהסתמך על ממצאים אלו ובהסתמך על דברי המנהל, כי לא נפל כל פגם בהתנהלות המלון. אביא את הדברים בשם אומרם:

"3.2.4 מאחר וראיתי במקום (ראה גם תמונות מצ"ב) שלאורך הגשר ומשני צדיו, פתחי ניקוז רבים לאורך הגשר ומאחר ושיפועי הריצוף משמעותיים, אך סביר שבזמן ירידת גשם ינוקזו המים במהירות וכנדרש, מפני הגשר הנדון.

3.2.5 עובדות אלו סותרות את טענות התובעת ביחס לאי תקינות הכניסה למלון ובנושא היקוות המים באותה כניסה ו/או סילוקם מהמשטח.

3.2.6 יתרה מזו- עפ"י הסברו של פרטוש וכפי שצוין לעיל- מותקן ע"ג רצפת הגשר בכניסה למלון שטיח דשא מלאכותי אשר מונע החלקה לפי שפוסע עליו.

3.2.7 אבהיר! – התובעת לא הוכיחה שהמשטח עליו פסעה בכניסה למלון מחליק עפ"י קביעות ת"י 2279 הדן בקביעת מקדם ההתנגדות להחלקה בשטחי הליכה, וגם לא הוכיחה את הצורך בפעולה מונעת נוספת מצד המלון- וזאת מעבר למה שכבר נעשה במקום.

3.2.8 אוסיף ואבהיר שמעיון בתמונה היחידה שצורפה לכתב התביעה ושצולמה כחצי שנה לאחר מועד התאונה הנטענת, נראה היטב משטח מונע החלקה וגם פתח הניקוז לידו.

4.1 מדובר בכניסה למלון שתוחזקה בעבר ומתוחזקת גם כיום באופן אחראי ומקצועי.

4.2 ברצפה שיפועי ניקוז תקינים וכך גם פתחי ניקוז רבים.

4.3 בקטעים המשופעים שבה הותקנו אמצעים כנגד החלקה כגון פסים או שטיח.

4.4 התובעת איננה מציינת במפורש היכן נפלה וגם לא ערכה כל בדיקה להוכחת דבריה בדבר היות הרצפה מחליקה.

4.5 לאור כל אלו ולאור פעולתו של פרטוש בהתקנת שטיח מיוחד, לא נותר אלא להסיק שאם אכן ארעה התאונה הנטענת, היא ארעה עקב פעולותיה של התובעת".

(ס' 3.2.4–4.5 לחווה"ד).

1. עדויותיהן של התובעת, אונס ואלינה לא נסתרו, מה גם שנמצאו אמינות בעיניי. לטענתן, השטיח הונח על ידי המנהל מיד בסמוך לאחר קרות התאונה ובעקבותיה ולא עובר לתאונה כפי שעולה לכאורה מחוות דעתו של אופיר.

התובעת ועדיה לא טענו כי סיבת הנפילה הובררה להם בו במקום, דהיינו תוך כדי נפילתה של התובעת, אלא בדיעבד זמן קצר לאחר מכן. המלון אישר במכתבו מיום התאונה כי "הגב' אביבה צוברי הגיעה למלון בשעה 14:15, בכניסה למלון החליקה, הגשר היה רטוב כי ירד גשם" (נספח א' לתצהיר התובעת).

1. משהמנהל לא זומן לעדות, משאופיר ביקר במלון כשלוש שנים לאחר קרות התאונה ומשחוות דעתו נסמכת על מידע שנמסר לו ע"י המנהל – הן באשר לשטיח שנפרש לכאורה והן באשר לפסים נגד החלקה אשר על פי הנטען מחודשים מדי שנה (יאמר כי לא צוין באיזה חודש בשנה מחודשים הפסים ומתי חודשו עובר לתאונה), מצאתי לקבוע כי הבסיס לחוות דעתו של אופיר נשמט.
2. אמנם התובעת לא הגישה חוות דעת מהנדס בטיחות מטעמה ולא הגישה ראיה בדבר מקדמי החיכוך. אולם משהמלון סבר כי יש מקום להתקנת פסים נגד החלקה ולהנחת השטיח עובר לתחילת עונת הגשמים, ניתן ללמוד כי גם לשיטתו, יש לנקוט באמצעי בטיחות נוספים מעבר לאלו שננקטו. זאת אף בהנחה כי השיפועים ופתחי הניקוז שנמצאו ע"י אופיר שלוש שנים לאחר קרות התאונה, תאמו למצב נכון למועד התאונה.
3. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי המלון אכן לא דאג להבטיח את בטיחות אורחיו בכניסתם למלון מפני הצטברות מי גשמים, כפי שאירע בעת קרות התאונה.
4. התאונה ארעה בדרכה של התובעת למלון מהאוטובוס שחנה בסמוך לכניסה. אותה עת ירד גשם. התובעת הלכה לכיוון המלון בלא מטריה לראשה ועל כן יש להניח כי לא נתנה דעתה, כפי שהסתבר לה בדיעבד, להצטברות מי הגשמים בכניסה ולסיכון הטמון בכך, אלא בעיקר ברצון לחצות במהירות את הרחבה החשופה. משנקבע כי התובעת החליקה בשל הצטברות מי גשמים - חזקה כי היה עליה להבחין בהם מבעוד מועד ולא בדיעבד. משכך, סבורני כי נכון יהיה להטיל על התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 35% לקרות התאונה.

שאלת שיעור הנזק

הנכות הרפואית

1. בסמוך לאחר התאונה, טופלה התובעת ע"י האחיות והרופאים מקבוצת המטיילים שקיבעו לה את ידה השמאלית. בסמוך לאחר מכן הועברה לחדר מיון בביה"ח "פוריה", שם נמצא כי נגרם לה שבר עם תזוזה בשורש כף יד שמאלית. בוצעו רדוקציות וידה הושמה בגבס, כאשר היא שוחררה עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי.
2. בהמשך אובחנו שברים נוספים בידה השמאלית, והיא עברה סדרות טיפולי פיזיותרפיה.
3. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם ונוכח הפער שבין מומחי הצדדים, מונה ד"ר פריטש כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. ד"ר פריטש מצא כי התובעת נחבלה בשורש כף יד שמאל וכתוצאה מכך סבלה משבר של הרדיוס הדיסטאלי ללא פגיעה במשטח הרדיוקרפלי, אך תוך פגיעה במפרק ה-DRUJ . כן נקבע כי השבר התחבר עם קיצור וסטייה פלמרית ורדיאלית קלה, וכי קיימת רגישות המלווה בכאב. כמו כן נמצאה הגבלה קלה בפרונציה. ד"ר פריטש קבע כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 5% לפי ס' 41 (10) (ה) (מותאם) למבחנים לקביעת דרגת נכות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), ו-3% נוספים בגין נכות פונקציונאלית עקב הפגיעה ב-DRUJ הגורמת לכאב בזמן GRASP ולהגבלה קלה מאוד בפרונציה.
4. הצדדים לא זימנו את המומחה לחקירה ולא שלחו לו שאלות הבהרה.

הנכות התפקודית

1. התובעת, אחות מוסמכת במקצועה, עובדת בקופ"ח מאז שנת 1990. עובר לתאונה, עבדה התובעת בתפקיד ניהולי כאחראית על כל האחיות בסניף זמנהוף בתל אביב, ועיקר עיסוקה היה עיסוק ניהולי. בעתות עומס ולחץ עבודה על האחיות, נרתמה לסייע לאחיות הכפופות לה במתן טיפול לחברי קופ"ח.

לטענתה, בעקבות מגבלותיה כתוצאה מהתאונה, היא אינה מסוגלת לבצע עבודות כאחות והיא מתפקדת בתפקיד ניהולי בלבד. מוסיפה וטוענת התובעת, כי משכך, שכרה וקידומה נפגעו, קיים סיכון כי תפוטר מעבודתה וכן לא יתאפשר לה לעבוד בעבודות נוספות, לרבות בעבודות כאחות לאחר פרישתה לגמלאות.

1. לתמיכה בטענותיה, הגישה התובעת אישורים של רופא תעסוקתי שמצא בבדיקותיו את התובעת ביום 31.5.09, 17.1.10 ו-6.7.10 כי הינה "...יכולה להמשיך בעבודתה כמנהלת סיעוד, אולם עדיין אינה מתאימה לביצוע פעולות מעשיות של אחות כגון: הזרקה, הסרת תפרים, וכיוב'". ברם, אישורים אלו נתנו מעת לעת ולתקופה זמנית ועד ליום 5.10.10 בלבד.

יאמר, כי ד"ר פריטש לא נדרש בחוות דעתו להשלכותיהן של מגבלותיה של התובעת על עיסוקה, אך יחד עם זאת מצא כי פעולות מסוימות שמבצעת התובעת גורמות לכאב. עוד יצוין כי התובעת התלוננה בפני המומחה, בין היתר, על "...כאבים בשורש כף היד בעיקר בקור. מתקשה במאמצים בכף יד שמאל" (עמ' 4 לחווה"ד).

1. נוכח שיעור הנכות הנמוך, סבורני כי אין מקום לכימות הנכות התפקודית.

הפסד השתכרות לעבר

1. התובעת נעדרה מעבודתה במשך 4.5 חודשים עד ליום 20.6.09. בשלושת החודשים הראשונים שולם לה מלוא שכרה ע"י המעביד ודמי הפגיעה הועברו למעביד שהינו מעביד מאושר. בגין החודש וחצי הנוספים שולם שכרה ע"ח ימי מחלה. התובעת לא הוכיחה את שווי פדיון יום מחלה בהתייחס לנתוניה שלה.
2. שכרה החודשי הממוצע של התובעת בשנת 2008 הסתכם בכ-16,000 ₪ ברוטו לחודש נומינלי. בשנת 2009 הסתכם השכר בכ- 17,700 ₪ ברוטו נומינלי, בשנת 2010 הסתכם בסך של כ-19,400 ₪ ברוטו נומינלי ובחודשים ינואר-מאי 2011 הסתכם בכ-20,000 ₪ ברוטו נומינלי.
3. בדיקת תלושי שכרה של התובעת עובר לתאונה ולאחריה, מלמדת כי שולמו לה לפני התאונה כמו גם לאחריה, תוספות שכר שונות – לרבות תוספות בגין "עומס אחיות", תוספת "סיעוד", שעות נוספות קבועות, עומס לקיחת דם ועוד, כפי שעולה לדוגמה מתלוש שכרה מחודש מאי 2011.

מהאמור לעיל, עולה כי גם לאחר שערוך שכרה – לא נגרם לה כל הפסד השתכרות מאז התאונה ועד למועד פסה"ד, למעט שווי מסוים של אובדן ימי המחלה שהנני מעריכם על דרך של אומדנה בסך של 12,000 ₪, לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

1. התובעת לא זימנה לעדות את מי ממנהליה להוכחת טענתה כי יכלה לעבוד במוקד שנפתח לאחרונה ולקבל תשלום בגין כך, מה גם שטענה זו הועלתה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית. עוד יוזכר, כי אישורי רופא התעסוקה ניתנו לתקופת זמן מוגבלת שחלפה זה מכבר. גם בתקופה זו לא נגרם לתובעת כל הפסד השתכרות.
2. לסיכום: לא נגרם לתובעת כל הפסד השתכרות לעבר, למעט הסך של 12,000 ₪.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

1. במועד פסק הדין, התובעת הינה בת כ-59 ועד ליציאתה לגמלאות נותרו לה, לכל היותר, 8 שנות עבודה. מהראיות שהובאו לפניי, עולה כי הן מנהליה והן הכפופים לה שבעי רצון מתפקודה ומעבודתה ולא הובאה כל ראיה המלמדת כי קיים סיכון שתפוטר מעבודתה. יחד עם זאת, יכול והתובעת תבקש לפרוש מעבודתה טרם הגיעה לגמלאות או תפוטר מעבודתה בשל נסיבות שאינן קשורות לתאונה ותבקש לעסוק במקצועה כאחות – במקרה זה יכול ונכותה תבוא לידי ביטוי מסוים.

באשר לעבודה לאחר גיל הפרישה- לא הובאה ראיה בענין זה, לרבות לא בעדויות חברותיה לעבודה של התובעת, למעט בתצהיר התובעת.

1. לאור האמור לעיל, מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק לתובעת על דרך של אומדנה, פיצוי גלובלי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, הכולל הפסד תנאים סוציאליים וזאת בסכום של 40,000 ₪.

נזק לא ממוני

1. בהתחשב במהות הנכות, הטיפולים להם נזקקה התובעת לאחר התאונה, נכותה הזמנית כפי שנקבעה ע"י המל"ל והניתוח שעברה, מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 45,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד, בגין הנזק הלא ממוני.

הוצאות בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. שוכנעתי כי התובעת הייתה מוגבלת בחודשים הראשונים שלאחר התאונה בעבודות משק הבית, וכן כי נדרשה לעזרת קרובים מוגברת. אין חולק כי התובעת לא שכרה שירותי עזרת צד שלישי.

יכול והתובעת אכן תדרש מפעם לפעם לעזרת צד שלישי בביצוע עבודות קשות במשק ביתה. לכן, על דרך של אומדנה, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד.

הוצאות לטיפול רפואי והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

1. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל כן על המל"ל לשאת בכל הוצאותיה של התובעת לטיפול רפואי. יחד עם זאת, בתוך עמי הנני יושב, וידוע כי לא כל ההוצאות מכוסות ע"י המל"ל. כן שוכנעתי כי נגרמו לתובעת הוצאות נסיעה לטיפול רפואי ועל כן מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 4,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

סיכום

1. להלן סיכום הפיצוי שנפסק לתובעת:

הפסד ימי מחלה - 12,000 ₪

הפסד כושר השתכרות לעתיד- 40,000 ₪

נזק לא ממוני- 45,000 ₪

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד- 15,000 ₪

הוצאות לטיפול רפואי ונסיעות- 4,000 ₪

סה"כ 116,000 ₪

1. מהסך של 116,000 ₪ הנ"ל, יש לנכות את רשלנותה התורמת של התובעת בשיעור של 35% ועל כן סה"כ הפיצוי שנפסק לתובעת לפני ניכוי תשלומי המל"ל מסתכם בסך של 75,400 ₪.

תשלומי המל"ל

1. בהתאם למוסכם בין הצדדים, תשלומי המל"ל בלא דמי הפגיעה, מסתכמים נכון למועד פסק הדין, בסך כולל של כ- 114,000 ₪ וזאת מבלי להביא בחשבון את דמי הפגיעה ששולמו לקופ"ח.
2. תביעת התובעת נדונה ביחד עם תביעת המל"ל ועל כן התובעת זכאית ל-25% מהסך של 75,400 ₪ הנ"ל, דהיינו לסך של 18,850 ₪.

סוף דבר

1. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 18,850 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. כן הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הוצאות המשפט לרבות אגרת ביהמ"ש ושכ"ט המומחים, כשכל הוצאה נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.