1. בפני בקשה לבטול החלטה שניתנה ביום 14.12.11 לפיה הופטרה המשיבה מתשלום האגרה בתובענה זו.

ההחלטה ניתנה על ידי כב' הרשם גבאי לאחר שהבקשה הומצאה כדין לידי ב"כ המבקשים ונותרה ללא תגובה.

בתיק זה ניתן גם פסק דין בהעדר הגנה אשר בוטל תוך חיוב המבקש 1 בהוצאות הדיון בבקשה בסך 7,000 ₪.

עתה עותרים המבקשים גם לבטול ההחלטה שניתנה בהעדר תגובה מטעמם.

הבקשה הוגשה ונדונה על ידי כב' הרשם גבאי ורק הדיון במעמד הצדדים הועבר לשמיעה בפני.

המבקשים חוזרים בבקשתם על כל טיעוניהם, כפי שטענו אותם בבקשה לבטול פסק דין.

גם כאן נטען כי במקום להגיש תגובה לבקשה לפטור מאגרה, תייק המתמחה שטיפל בתיק את הבקשה בסוברו כי מדובר באותה הבקשה שהוגשה בעבר ונמחקה.

אף ההחלטה בדבר פטור מאגרה ומסמכים אחרים הקשורים לתובענה הגיעו למשרד הפרקליטות, ב"כ המבקשים, ונותרו ללא טיפול מסיבות בלתי ידועות. התיק טופל רק לאחר מתן פסק דין בהעדר הגנה.

התקלה אירעה בשני מישורים, הראשון אצל מזכירות בא כח המבקשים, שלא פתחה תיק חדש והעבירה את הבקשה לידי המתמחה בניגוד לנוהל והשני אצל המתמחה עצמו שתייק את הבקשה בתיק הישן מבלי להסב תשומת ליבה של המזכירות ו/או פרקליט מוסמך.

כבר קבעתי בדיון שהתקיים בבקשה לבטול פסק דין, שגם שם לא הוגש כתב הגנה מאותם הטעמים, כי הפיקוח על עבודת המתמחים היא רשלנית ואינה מאפשרת איתור שגיאות של מתמחים אשר מטבע הדברים צפויים לבצע שגיאות בעבודתם שאינה מצטיינת בניסיון רב ברוב המקרים.

כתוצאה מאי הגשת כתבי הטענות והתגובות במועד, מתעכב הדיון בתביעה זה קרוב לשנה תמימה.

2. לגופו של עניין, טוען המבקש 2, בכובעו כיועץ המשפטי לממשלה – המשיב בבקשות לפטור מאגרה, כי יש לבטל את ההחלטה בדבר פטור מתשלום אגרה משום שלא הוכח כי המשיבה אכן אינה יכולה לשלם את האגרה.

כבר בהחלטה מיום 2.2.10 לפיה נמחקה בקשתה הראשונה של המשיבה למתן פטור מאגרה ונקבע בעקיפין, תוך הסתמכות על נימוקי המבקשים כפי שהוגשו אז, כי אין המשיבה מגלה היטב את כל הפרטים הנוגעים לקרובי משפחתה ואינה מצרפת את כל המסמכים הנדרשים לבירור יכולתה הכלכלית.

בבקשתה השניה, פירטה המשיבה טוב יותר את הכנסות בני משפחתה וצירפה מסמכים נוספים, אך לטענת ב"כ המבקשים אין די בפירוט זה.

לטענת ב"כ המבקשים לא צורפו דפי חשבון עו"ש, חסכון, קופות גמל וביטוחי חיים לתקופה של 6 חודשים אחרונים של בעלה בנפרד של המשיבה ושל ילדיה וכן של הסמוכים לשולחנה כגון הוריה.

המשיבה לא צירפה תדפיסי תשלום חשמל, מים וארנונה לתקופה של 6 חודשים אחרונים ולא צירפה כלל חשבונות טלפון, טלפון סלולרי, כבלים, אינטרנט וכיו"ב תקשורת אחרת.

המשיבה לא פירטה אם יש לה או למי מבני משפחתה רכב בבעלותם.

המשיבה לא פירטה את נסיונותיה לגייס הלוואות על ידה ועל ידי בני משפחתה ונמנעה מלצרף תצהירים של בני משפחתה באשר ליכולתם הכלכלית לסייע למשיבה.

ב"כ המבקשים אף העלה תהיות לגבי יכולתה הכלכלית של המשיבה נוכח ייצוג המשיבה על ידי עו"ד בדיון שהתקיים בבקשה לבטול פסק דין.

לבסוף טען ב"כ המבקשים בקצרה לגבי סיכויי התביעה אשר בהיותם כה קלושים אין מקום להורות על פטור מאגרה.

3. תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעת:

"בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה."

תקנות 14(ג) ו (ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעות:

"(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.

(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:

(1) החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה;

(2) הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל..."

טוענת המשיבה בבקשה לפטור מאגרה כי אין לה חשבונות בנק, תלויים כנגדה תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של כ 100,000 ₪ וכן חובות לעיריות ת"א וחיפה בסך 30,000 ₪, אינה עובדת ומתקיימת מדמי אבטלה, נמצאת בהליכי גירושין מבעלה ופירוק שיתוף ואינה נתמכת על ידו וכי הוריה מבוגרים המתקיימים מקצבאות נכות מהמל"ל.

המשיבה אומנם טענה כי הוכרזה כמוגבלת באמצעים אך להוכחת נתון זה צירפה רק רשימת ההגבלות שהוטלו עליה.

כמו כן צירפה המשיבה החלטה על פטור מאגרה בבית משפט לענייני משפחה ואישור על ייצוגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי באותו התיק.

בתשובתה לתגובת המבקשים, צירפה המשיבה העתק דפי חשבון העו"ש של בעלה וציינה את הכנסתו החודשית בסך 6,000 ₪ אך לא צירפה תלושי שכר או אישורי הכנסה אחרים.

המשיבה אף צירפה מסמכים נוספים המעידים על הוצאות אחזקת בית ומשכנתא בסך כולל של 4,700 ₪ בחודש ולכך יש לצרף הוצאה בסך 2,500 ₪ בחודש עבור כלכלה.

כמו כן, ציינה המשיבה כי הינה משלמת סך של 1,000 ₪ בהוצאה לפועל מדי חודש וסך של 2,000 ₪ בגין הלוואות.

לבסוף ציינה המשיבה כי בבעלות המשפחה (לא צוין מי מהם) רכב סוזוקי סוויט שנת ייצור 2000 אשר ערכו היום כ 4,500 ₪.

המשיבה צירפה מסמכים המעידים על העדר חסכונות או פיקדונות על שם ילדיה ועוד מסמך על הסיוע שמקבלים הוריה משירותי הרווחה אשר לטענתה אינה סמוכה כלל על שולחנם (עובדה שלא נסתרה).

במעמד הדיון הסתבר כי המשיבה ובעלה מתגוררים יחדיו תחת אותה קורת גג וכי המשיבה היא זו העותרת לגירושין אך בפועל לא הגישה תביעה לגירושין בבית הדין הרבני אלא רק נוקטת נגדו בתביעה לפירוק שיתוף - התביעה בה הינה מיוצגת על ידי לשכת הסיוע המשפטי.

עוד התברר כי בבית המשיבה מתגורר בנה הבוגר המשתכר סך של 5,000 ₪ בחודש וכי הרכב נרכש ומוחזק על ידו בכספי עבודתו.

מעיון במסמכים שצירפה המשיבה לתגובתה לבקשת המבקשים, עולה כי נטלה לאחרונה (באפריל 2012) הלוואה מבנק לאומי ישיר בסך 32,499 ₪ (נספח ח6). בתשובתה ציינה המשיבה כי נספח זה מעיד על החזר הלוואות בסך 2,000 ₪ בחודש.

מדובר בהלוואה שניתנה לאחר מתן ההחלטה על פטור מאגרה והיא מעידה חד משמעית כי ביכולתה של המשיבה לגייס כספים מהלוואות וסותרת את טענתה בדבר חוסר מסוגלות לגייס כספים.

המשיבה כלל אינה מפרטת את ההלוואות שנטלה, מועד נטילתן, מטרתה של ההלוואה ואינה מצרפת מסמכים לתמיכה בחיובי התשלום החודשי אותו היא משלמת לטענתה.

המסמך ח6 מעיד על תשלום בסך של כ 600 ₪ בחודש ואילו דף חשבון העו"ש שצירפה כעדות לתשלומי הלוואות נוספות, אינו מפרט את שם בעל החשבון ואינו מעיד על סכום ההלוואות, מועד נטילתן והשימוש שנעשה בכל הלוואה.

המשיבה מצרפת אישור בדבר תשלום דמי אבטלה אך עולה מהמסמך כי הזכאות לדמי אבטלה תמה זה מכבר לאחר ניצול של 157 ימים מתוך 175 ימים כבר באפריל 2012.

המשיבה אינה מפרטת מהי הכנסתה ממועד תום תשלום דמי האבטלה ביוני 2012 וממה היא מתקיימת היום.

הדבר לא מנע מהמשיבה לחתום על הסכם שכ"ט עם עו"ד לפיו תשלם לה סך של 10,000 ₪ באמצעות תשלום ראשון של 1,500 ש"ח וסך 1,000 ₪ בחודש. לטענת המשיבה שילמה רק שני תשלומים וחדלה מאחר וסיימה את ההתקשרות עימה בפיטורין ולאו דווקא מחוסר יכולת תשלום.

המשיבה טוענת כי רכב המשפחה (הרשום על שם בנה) נרכש לפני שלוש שנים ואילו בבקשה עצמה הצהירה כי בניה (למרות היותם בוגרים – גילם מעל 20) והמתגוררים עימה, אין להם הכנסות.

במעמד הדיון ציינה כי בנה הבכור עובד ומשתכר סך של 5,000 ₪ בחודש והרכב נרכש בכספו.

דהיינו, אין מנוס מהמסקנה כי המשיבה בחרה שלא לחשוף את הכנסות בנה מזה 3 שנים לפחות.

4. עולה מכל האמור לעיל כי טענת המשיבה כי אינה יכולה לגייס את סכום האגרה בסך 45,000 ₪ לא הוכחה ולו רק משום שיכלה באפריל 2012 לקבל הלוואה על סך של 32,499 ₪ אותם ניצלה למטרה אחרת ולא ידועה.

הכנסות בני המשפחה המתגוררים באותו המען הם כ 16,000 ₪ וזאת בהנחה כי המשיבה מצאה עבודה ועובדת מאז פסקו תשלומי דמי האבטלה ובסכום משכורת שאינו נמוך מסכום דמי האבטלה ששולמו לה. המשיבה אינה מספקת מספיק נתונים לצורך בירור הכנסות המשפחה היום.

אין מחלוקת כי המשיבה אמנם מצויה בקשיים כלכליים וזאת משום עול הנושים הכבד המוטל על כתפיה ועל כתפי בעלה.

אך המשיבה מעדיפה לשלם לנושיה את החובות המגיעים להם בסכומים משמעותיים על חשבון המדינה הזכאית כי תשולם לה האגרה בגין ההליכים המשפטיים אותם מבקשת המשיבה לנהל במוסדות המדינה.

יתכן אף כי המשיבה הפריזה בסכום התביעה אותו היא תובעת מהמבקשת 1 (בכובעה כמשרד התמ"ת). אינני סבורה, כטענת ב"כ המבקשים כי התביעה קנטרנית וחסרת בסיס. לכאורה סיפורה של המשיבה מעלה עילת תביעה הראויה להתברר.

המשיבה אינה אמורה בשלב מקדמי זה של התובענה להוכיח את טענותיה ואפילו להביא להם ראשית ראיה. די בכך כי ממקרא התביעה – ככל שתוכח – יוקנה לה סעד כנגד הנתבעת.

עם זאת, קשה שלא להתרשם כי סכומי הפיצוי הנתבעים הם כיד הדמיון הטובה על המשיבה ולא ברור על בסיס מה נתבעת עוגמת נפש בסך 100,000 ₪, פגיעה במוניטין ובשם הטוב בסך 500,000 ₪ ואובדן רווח עתידי בסך 1,000,000 ₪.

לפיכך, יש ביכולתה של המשיבה להקטין את סכום התביעה לסכומים סבירים יותר ובכך לחסוך בעלות האגרה.

5. עולה מהאמור לעיל, כי אין מקום להותיר את ההחלטה על פטור מאגרה על כנה ולפיכך, הנני מורה על ביטולה.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות דיון זה בסך 1,500 ₪ אשר יקוזזו מחיוב האגרה בתיק זה.

כמו כן, לאחר ששקלתי את כל הנסיבות כמתואר לעיל והתרשמותי מיכולתה הכלכלית של המשיבה, הנני דוחה את הבקשה לפטור מלא מאגרה ומורה כי האגרה תשולם על ידי המשיבה ב 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.1.13 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.