בקשה מאת ב"כ נאשמים 1 ו- 8, עו"ד בלומנפלד, לפסול ראיה שהוגשה, שהינה הסכם מכר מקרקעין, שנכרת בין הנאשמים 8 ו- 9, המבקשים כאן, לבין הנאשמים 2,3, ו- 5 והתנגדות לעדותו של עו"ד מאהר שחאדה, כעד הגנה מטעם הנאשמים 2,3, ו- 5, שערך את המסמך הנ"ל.

בתחילתו של דיון הוכחות שהתקיים ביום 25.10.16, שנועד לשמיעת עדותו של עד ההגנה הנ"ל מטעם הנאשמים 2,3 ו- 5, טען ב"כ הנאשמים 1 ו- 8 כי לא ניתן להעיד את העד הנ"ל, מכיוון ועד זה ייצג את הנאשמים 2,3,5,8 ו - 9 במסגרת הסכם מכר שנחתם ביניהם, ומשכך, קיים חסיון עו"ד - לקוח בין העד לבין הנאשמים, שמונע מהעד להגיש לבית המשפט, כראיה במשפט, את הסכם המכר, שכבר הוגש לבית המשפט בדיון קודם וסומן כמוצג ת/ 40, וכי הצגתו של מסמך זה מהווה הפרה מוחלטת של חסיון עורך דין – לקוח, אשר הינו חסיון מוחלט, שגילויו דורש הסכמתם של כל הלקוחות שהם צדדים להסכם כאמור, דבר שיסיר את החיסיון הנ"ל. לטענת המאשימה, אין בהוראת סעיף 48 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 איסור על עורך הדין להעיד ולמסור את הראיה החסויה אשר בענייננו הינה הסכם המכר. מעבר לכך, אין הגבלה על בית המשפט לקבלה כראיה, אפילו לא ויתר הלקוח על זכותו. עוד טוענת המאשימה כי כאשר ההסכם הוגש כמוצג על פי החלטת בית המשפט התנגד ב"כ הנאשמים 1 ו- 8 להצגתו מן הטעם שאת המסמך יש להגיש באמצעות עורכו, ונושא החיסיון כלל לא הועלה או אוזכר על ידו. עוד טוענת ב"כ המאשימה כי, מאחר ומדובר במסמך שחייב על פי חוק בדיווח לרשויות המס, וכך נעשה בעניינו, ברור כי אין ולא יכולה להטען טענה של חסיון מרגע הגשתו של ההסכם לשלטונות. מעבר לכך, אין בעדותו של עו"ד שחאדה כדי להוות עבירת משמעת מאחר ונאשמים 2,3 ו- 5, שהינם חלק מהצדדים להסכם, ויתרו על החיסיון ולפיכך, אין ביכולתו של הצד השני להסכם לחסום את העדות.

לטענת ב"כ הנאשמים 2, 3 ו- 5, המדובר במוצג שהינו הסכם מכר מקרקעין שנערך על די עו"ד שחאדה בהיותו עורך דינם המשותף שייצג והיה בא כוחם של כל הצדדים להסכם. ממכלול הוראות החוק והפסיקה עולה כי הסכם המכר אינו חסוי, כך שהמוצג ת/40 מהווה ראיה קבילה וניתן להגישו לבית המשפט. אין בסעיף 48 לפקודת הראיות כל איסור על עורך הדין בהגשת כל מסמך או מתן עדות אשר כביכול פוגעים בחיסיון עורך דין - לקוח (להבדיל מהאיסור הקבוע בחוק לשכת עורכי הדין). יתרה מכך, כאשר מספר לקוחות פונים ביחד לעורך דין, הרי שהדברים והמסמכים שהוחלפו ביניהם בקשר לעניין המשותף, אינם חסויים בפני הלקוחות המשותפים האחרים, כפי שמתקיים במקרה שבפנינו. בנוסף, הפנה ב"כ הנאשמים לפסיקה ולהחלטת ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין, אשר אף מהן ניתן ללמוד כי לא חל חסיון במקרה שבפנינו, שכן על פי כללי האתיקה, במקרה בו עורך דין מייצג שני לקוחות או יותר, כל הנאמר, הנכתב והמוסכם בינם לבין בא כוחם המשותף, בקשר עם הייצוג המשותף, אינו חסוי ביחס ללקוחות המשותפים כולם. כאמור, הנאשמים 2, 3 ו- 5 הינם לקוחותיו המשותפים של עו"ד שחאדה ולכן להם כלקוחות הזכות לוותר על החיסיון ולבקש ממנו להעיד אודות המוצג ת/ 40 .

המסגרת הנורמטיבית הקובעת היא זו המעוגנת בהוראת סעיף 48(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971 לפיה:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח

ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין

חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון..."

כן רלבנטית לענייננו הוראת סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961 לפיה:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניינו לשירות

המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי

חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם".

עיון בפסיקה הרלבנטית מלמד כי מסמך מהסוג נשוא ההחלטה בתיק זה, היינו הסכם מכר שנכרת בין שני צדדים ואשר יוצגו ע"י עורך דין אחד שערך את ההסכם, איננו מסוג הדברים והמסמכים שחיסיון עו"ד לקוח חל עליהם. בתיק ב"ש 227/83 (פמ תשמ"ה (1) 62) קבע ביהמ"ש כי :

"הפקודה אינה פוטרת עורך דין מן החובה למסור כראיה את השירות המקצועי גופו,

אלא את חילופי המידע... עם הלקוח. היא אינה פוטרת עורך דין מן החובה למסור

כראיה את העובדה שהיה לו לקוח, את זהותו של הלקוח, את פעולות הייצוג שעשה

בשם הלקוח, ובכלל זה את המסמכים שהחליף עם צד שלישי בשם הלקוח. יש

שהשירות המקצועי מתמצה בחילופי מידע. כך הדבר רק בייעוץ וחיווי דעת משפטיים,

ואז פטור עורך הדין מהחובה למסור כראיה את הנתונים שהביא לפניו הלקוח

ואת תוכנה של העצה או של חוות הדעת המשפטית... עורך דין שעורך חוזה בין

לקוחו ובין צד שלישי אינו פטור מן החובה למסור את החוזה כראיה, אלא רק מן

החובה למסור כראיה את המידע שהחליף עם לקוחו סביב החוזה... לעניין זה גם

אין נפקא מינה עם עורך דין עורך חוזה בין שני אנשים. את החוזה עצמו אין הוא

פטור מלמסור כראיה אלא רק את חילופי המידע שמחוצה לו, כדוגמת חילופי הצעות

וטיוטות...".

בהיצמד למבחנים הנ"ל, שלא בוטלו בפסקי דין אחרים, יש לקבל את המסמך שהוגש וסומן ת/40 בתיק שבפניי בהיותו שירות מקצועי שניתן ע"י עד ההגנה ולקוחותיו, הנאשמים הנ"ל, והינו הסכם מכר שנכרת ביניהם ואיננו מידע שיוחלף עובר לכריתת הסכם ואיננו עצה או חוות דעת משפטיות. גם בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי תל אביב – יפו בתיק ב"ש 1529/83 (פמ תשמ"ו (3) 265) קבע ביהמ"ש המחוזי כי:

"הפקודה אינה פוטרת עורך דין מן החובה למסור כראיה את השירות המקצועי

גופו... ובכל זה את המסמכים שהחליף עם צד שלישי בשם הלקוח...".

כן נקבע שם כי:

"מעשיו של עורך הדין המבצע פעולות עבורו לקוחו אינם בגדר החיסיון... הפעולות

שעשה עורך הדין בשם לקוחו אינן חסויות ובכלל פעולות אלה פעולות ומסמכים

משפטיים שערך.

הטענה כי חוזה שערך עורך דין עבור לקוחו הינו חסוי, נראית לי בלתי

סבירה...

המחוקק נתן זכות לעורך הדין וללקוח כי כל מה שנאמר ביניהם יהיה חסוי –

למטרת היוועצות גלויה ואפשרות של עורך הדין לתת ללקוחו את השירות

המשפטי הטוב ביותר, משניתן השירות והוא החוזה, אין השירות חסוי... על כן

מסקנתי היא כי כל המסמכים המהווים את הפעולה המשפטית של עורך הדין

או שנערכה על ידי עורך הדין ונעשתה על ידי לקוחו אינם חסויים ובמפורט:

חוזים ומסמכים אחרים שאינם כשלעצמם הדברים שנאמרו או נכתבו בין

עורך הדין ללקוחו".

ראה לעניין זה גם בדבריו של המלומד י. קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע -2009 עמודים 1093 וכן 1098-1099.

דין הבקשה של ב"כ הנאשמים 1 ו-8 בפסילת הראיה ולדחיית הבקשה לעדותו של עו"ד מאהר שחאדה, להידחות גם מהטעם כי ההסכם שמבוקשת הגשתו הינו בין הנאשמים 8 ו-9 לבין הנאשמים 2,3,5, ומאחר והנאשמים 2,3,5 מבקשים להגישו כראיה במשפט ולהעיד את עו"ד שערך את ההסכם לשם הגשת המסמך כאמור, הרי שהם מוותרים על חיסיון עורך דין לקוח לעניין זה, ודי בכך כדי לקבוע כי חיסון זה לא יחול ביחסים שבין שני הצדדים לאותו הסכם, גם בהנחה והייתי מגיע למסקנה כי המדובר במסמך שחל עליו חיסיון עורך דין לקוח. משוויתר אחד הצדדים של ההסכם על החיסיון, ניתן לגלות את המסמך בהליך שמתנהל בין צד זה לבין הצד השני לאותו הסכם והחיסיון יחול אך במידה וצד שלישי מבקש לגלות מסמך זה. בעניין זה קבע ביהמ"ש העליון, בע"א 442/81 (פד"י ל"ו(4) 214) , בהתייחסו לטענה של אחד הצדדים כי אין לקבל הסכם שנערך ע"י עו"ד שייצג את שני הצדדים, כי דין הטענה להידחות. נקבע שם כי:

"הלכה היא, שכאשר שני לקוחות פונים במשותף לעורך דין אחד, הרי דברים

ומסמכים שהוחלפו בין לקוח אחד לבין עורך הדין לגבי העניין המשותף, אינם

חסויים בפני הלקוח האחר".

המלומד קדמי מציין בעמוד 1093 לספרו הנ"ל כי:

"כאשר מספר לקוחות פונים במשותף לעורך דין אחד, כי אז הדברים והמסמכים

שהוחלפו בין כל אחד מהם לבין עורך הדין בקשר לנושא המשותף- אינם

חסויים כלפי הלקוחות המשותפים האחרים".

גם וועדת האתיקה הארצית מטעם לשכת עורכי הדין, בגיליון מס' 44, קובעת לעניין זה כי:

"כאשר עורך דין מייצג במשותף ובאופן מוסכם שני לקוחות, אזי התקשורת

עם כל אחד מהלקוחות באותו עניין אינה חסויה כלפי הצד השני, אולם היא

חסויה כלפי צד שלישי... במקרה בו חל סכסוך בין שני הלקוחות ואחד הצדדים

מזמן את עורך הדין להעיד תוך ויתור על החיסיון, הרי שאין ביכולתו של הצד

השני לחסום את העדות (טענת חיסיון אפשרית אם עורך הדין נקרא להעיד

על ידי צד שלישי).

עוד אוסיף כי הנאשמים 2,3,5 טוענים להגנתם כי מכרו את המקרקעין נשוא כתב האישום לנאשמים 8 ו-9, ומכאן נשמט הבסיס, לטענתם, לקיומה של זיקה בינם לבין הבניה והשימוש הבלתי חוקיים הנטענים בכתב האישום. דחיית בקשתם להגיש את הסכם המכר כראיה מטעמם לתמיכה בהגנתם הנ"ל ולהעיד את עורך המסמך, שהוא עו"ד שייצג אותם ואת הרוכשים הנטענים, פוגעת עמוקות בזכותם להליך הוגן וכן באינטרס הציבורי להגיע לחקר האמת. אימוץ גישת הנאשמים 1 ו-8 לפסילת הראיה הנ"ל, תביא למסקנה אבסורדית שאין לקבלה. צדדים להסכם מכר או לכל התקשרות אחרת, צופים כי יעשה שימוש בהסכם זה לצורך ביצועו, לרבות רישום זכויות, ביצוע עסקאות עתידיות או כל פעולה נגזרת אחרת בהסתמך על העברת הזכויות במסגרת אותו הסכם, ומי מהצדדים לא יוכל לטעון כי האמור בהסכם חסוי כלפי צדדים שלישיים ובוודאי מנוע מלטעון כי הצד השני לא יוכל להסתמך על אותו הסכם, קל וחומר משמבקש הצד השני לבסס את הגנתו לפי הסכם זה.

סוף דבר:

על כן, אני דוחה את התנגדות ב"כ נאשמים 1 ו-8 לקבלת ההסכם כראיה ולעדותו של עו"ד מאהר שחאדה מטעם הנאשמים 2,3,5 לעניין אותו הסכם.

קובע ישיבת הוכחות לשמיעת עדותו של עד ההגנה הנ"ל ליום 26/1/17 שעה 11:30.

במידה והמועד לא מתאים ליומנו של מי מהצדדים, יגיש בקשה בצירוף מועדים מוסכמים על כל הצדדים להלך זה.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים, בפקס ובדואר רשום.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ז, 20 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.