א. רקע עובדתי:

1. לטענת התובע, יליד 1961, העובד למעלה מ-20 שנה כחקלאי, ביום 31.12.1998, עת עבד ברפת, עלה התובע על סולם כדי להחליף נורה. בזמן הטיפוס, קרס הסולם תחתיו והוא נפל ונחבל בכתף שמאל.
2. בשל נזקיו הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע 1- יצרן הסולם הנטען, וכנגד הנתבעת 2- ממנה רכש את הסולם לטענתו. תביעתו של התובע הוגשה כבר בשנת 2004.
3. הצדדים הגישו את מוצגיהם, ועדיהם נחקרו בפני כב' השופט קידר בדיוני ההוכחות שהתקיימו ב-4 מועדים שונים: 31.1.12, 31.5.12, 3.6.12 ו-8.7.12.
4. כב' השופט קידר פרש לפני שהספיק לתת פסק דין בתביעה. בעקבות זאת נקבע התיק לדיון בפני כב' סגנית הנשיאה, השופטת אילני, אשר נתנה את הצעתה לסיום התיק בפשרה.
5. ביום 5.2.15 הודיע התובע לביהמ"ש כי אינו מקבל את הצעת ביהמ"ש לסיום התיק בפשרה, ולכן ביקש לקבוע את התיק לשמיעת ראיות מחדש בפני שופט אחר, זו הבקשה שבפני.

ב. טענות הצדדים:

1. התובע לא נימק את בקשתו, ורק הביע את רצונו שהראיות בתיק יישמעו מחדש בפני שופט אחר.
2. ביום 8.2.15 הגישה הנתבעת 2 את תגובתה לבקשת התובע, בה טענה כי בקשתו של התובע הינה ניסיון לבצע מקצה שיפורים בניהול התביעה, ולתקן מחדלים שנעשו בניהול ההליך.
3. הנתבעת 2 הביעה את התנגדותה לבקשתו של התובע, אשר באה זמן רב לאחר שנשמעו הראיות, ולאחר שהצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
4. לטענת הנתבעת 2, נגרם לה "עינוי דין" מעצם העובדה שהתביעה, הדנה באירוע שהתרחש לפני כ-17 שנים, מתנהלת כבר 11 שנים, ויש להביא לסיומה בהקדם. כמו כן, הנתבעת טוענת כי ביהמ"ש לא זקוק להסכמת בעלי הדין כדי לתת פסק דין בתביעה מבלי לשמוע מחדש את הראיות, זאת בהתאם לתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
5. לטענת הנתבעת 2, באפשרות ביהמ"ש לתת פסק דין על בסיס החומר המצוי בתיק, ואין מקום להורות על שמיעת הראיות מחדש.
6. הנתבעת 1 הצטרפה לעמדתה של הנתבעת 2 והתנגדה אף היא לשמיעת הראיות בתיק מחדש.
7. על מנת ליתן לצדדים את יומן בבית המשפט ולשמוע את טיעוניהם (ולו המשלימים) לעניין זה, זימנתים לדיון ביום 30.4.15.
8. במהלך הדיון הבהיר ב"כ התובע כי הוא עומד על שמיעת הראיות מחדש, שכן לטענתו לא ניתן להתרשם מן העדויות הכתובות בלבד ויש להתרשם מן התובע ומהימנותו, באופן בלתי אמצעי. כמו כן, לטענתו במהלך דיוני ההוכחות שנערכו בפני כב' השופט קידר, הוצגו סולמות, תזות וממצאים שונים שלא ניתן ללמוד דרך הפרוטוקול ויש לבחנם באופן ישיר. לטענת ב"כ התובע, הועלו טענות עובדתיות, למשל העובדה כי לסולם לא היה תו תקן, וכי הסולם שווק רק על ידי הנתבעת, ולשם הכרעה בהן, יש מקום לשמיעת הראיות מחדש.
9. ב"כ הנתבעת 1 טענה מנגד כי המוצגים והראיות המצויים בתיק מספקים לשם מתן פסק דין, וכי אין כל שאלה של מהימנות. לטענת הנתבעת 1, לא הובאו ראיות משמעותיות בפני ביהמ"ש, כמו הסולם שממנו נפל התובע. ההכרעה תהיה משפטית ממילא, ואין עניין של מהימנות מאחר והעדויות נגבו באמצעות תצהיר.
10. גם ב"כ הנתבעת 2 התנגד בדיון לבקשת התובע, וציין כי ביהמ"ש יכול להסתמך על חוות הדעת והפרוטוקולים בתיק לשם מתן פסק הדין בתיק, ולא לאפשר לתובע לבצע מקצה שיפורים ולנסות לכפר על מחדלים ראייתיים שנפלו במהלך שמיעת הראיות בפני כב' השופט קידר.

ג. דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכן את חומר הראיות הרב המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית להכרעה בבקשה שבפני קבועה בתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת:

"177. נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה בפרוטוקול הדיון או שצורפה אליו כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו."

1. כלומר, התקנה מותירה לשיקול דעת ביהמ"ש, את השאלה האם להמשיך את הדיון בתיק מן השלב בו הופסק, ולנהוג בעדות שנרשמה בפרוטוקול כאילו הוא עצמו שמע אותה, או אם לאו.
2. בפסיקה ובספרות נקבעו הקריטריונים שיש לשקול בעת מתן ההחלטה בשאלה האם יש להורות על שמיעת ראיות מחדש, או שניתן לדון בתיק מהמקום בו הפסיק השופט שפרש.
3. כפי שמציין המחבר אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהד' 11 2013), ביישום תקנה 177 נאבקים שיקולים של יעילות ושל צדק, כאשר "שיקולים של יעילות תומכים, בדרך כלל, בגישה שיש לשמוע ולסיים את המשפט במהירות, בלי לחזור על שלבים שהתקיימו. לעומתם, תומכים שיקולים של צדק בגישה שלפיה יש למצות מיצוי מלא את חומר הראיות לפני שופט אחד או מותב אחד, מתחילת המשפט ועד סופו."
4. ברע"א 7138/14 אגאקי נ' באכשישיאן, [פורסם במאגרים] (2.9.2014) (להלן: "עניין אגאקי"), דחה ביהמ"ש העליון בקשת רשות ערעור על פסק דין שהתקבל על סמך חומר ראיות כתוב, בהתאם לתקנה 177. ביהמ"ש העליון קבע כי: "המבקש לא הטעים מדוע לא היה מקום לעשות שימוש בתקנה 177 בנסיבות העניין. הוא אף לא פירט באיזה אופן הוא נפגע כתוצאה מכך שלא נשמעו העדויות מחדש בפני השופטת שמונתה במקום השופט שפרש לגמלאות. המבקש לא תקף את קביעת בימ"ש המחוזי בדבר הסתמכותו של בימ"ש השלום בפסק דינו על ראיות שונות ועל החלטות קודמות בהליכים בין הצדדים. כמו כן, ההליכים בין הצדדים נמשכו למעלה מעשר שנים." ובהמשך אף ציין ביהמ"ש כי התובע לא הראה כי נגרם לו עיוות דין בשל השימוש בתקנה 177.
5. דברי ביהמ"ש העליון בעניין אגאקי יפים גם לענייננו. התובע לא הראה כי מתן פסק דין על סמך חומר הראיות המצוי בתיק יגרום לו לעיוות דין, הוא לא הסביר כיצד אי שמיעת הראיות מחדש יפגע בו, אלא אך ציין כי מדובר בשאלה של מהימנות, וכן בשאלות עובדתיות. לא למותר לציין כי לא מצאתי בסיכומיו המקיפים של התובע דבר וחצי דבר המתייחס לאמינותם של עדים. אף בסיכומיי הנתבעים הדיון באמינות עדים הינו שולי ואינו מהווה ולו את קצה קצהה של הפלוגתא.
6. לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק הגעתי למסקנה כי מדובר בראיות ועדויות שניתן לתת פסק דין על סמך תיעודן במסמכים ובפרוטוקולים, ולא יהיה זה נכון לקיים את הדיון בנושא מחדש. השאלות הנתונות במחלוקת הינן שאלות משפטיות בעיקר. כמו כן, גם בשאלות העובדתיות ניתן להכריע על סמך עדויותיהם הכתובות של העדים. איני סבור כי יהיה זה בלתי צודק כלפי התובע, לתת פסק דין על בסיס חומר הראיות הרב המצוי בתיק. לכך יש להוסיף את העובדה כי התביעה הוגשה כבר לפני 11 שנים, התקיימו בה 4 דיוני הוכחות, במהלכם נשמעו 4 עדים, ובמקרה כזה אין ספק שיש לתת משקל רב לשיקולי היעילות.
7. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
8. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ה, 30 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.