לפני תביעתו של התובע כנגד הנתבעות בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מנפילה מסולם, אשר לטענתו אירעה בשל רשלנותן.

א. רקע עובדתי:

1. התובע, יליד 1961, עובד למעלה מ-20 שנה כחקלאי והוא בעל משק חקלאי. ביום 31.12.1998, בעודו ברפת, עלה על סולם על מנת להחליף נורה. בזמן הטיפוס, קרס הסולם תחתיו והוא נפל ונחבל בכתף שמאל.
2. בעקבות חבלתו, הובהל התובע לביה"ח "העמק" בעפולה, שם אובחן כי הוא סובל משבר מרוסק המלווה פריקה בכתף שמאל. בעקבות התאונה, נאלץ התובע לעבור 3 ניתוחים שונים, והוא סובל עד היום מנכות ומוגבלות בכתף שמאל.
3. בשל כך, הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעת 1 "שאול רט- "שי סולמות"" (להלן: "שי סולמות") שהיא, לטענת התובע, יצרנית הסולם, וכנגד הנתבעת 2 "עמיר חברה להספקה של התאחדות האיכרים בישראל בע"מ" (להלן: "עמיר בע"מ") החברה שממנה, לטענתו, רכש את הסולם נשוא התביעה.
4. אין חולק כי הסולם היה סולם תלת רגלי, כשבין רגלי הסולם לא חוברה שרשרת או כל התקן מונע פתיחה אחר במקור. כמו כן, אין חולק כי בתחתית רגליו של הסולם היו דוקרני ברזל.
5. את תביעתו הגיש התובע כבר בשנת 2004 לביהמ"ש המחוזי כאן, ובהמשך הועברה התביעה לדיון בבימ"ש זה, תוך שנדונה בפני כב' השופט קידר ועם פרישתו הועבר התיק למותב זה למתן פסק דין על בסיס הראיות שנשמעו בפני כב' השופט קידר (בדימוס).
6. את בקשת התובע לשמיעה חוזרת של הראיות דחיתי- ראה החלטתי מיום 30.4.2015.
7. עתה הגיעה העת ליתן פסק דין בתובענה.

ב. טענות הצדדים:

טענות התובע-

1. התובע רכש את הסולם נשוא התביעה מ"עמיר בע"מ" בשנת 1995. במועד הרכישה רכש התובע סולמות נוספים מאותו דגם (דגם 303) בגבהים שונים, והדגיש כי הוא מעוניין בסולמות שישמשו אותו בכל אזורי המשק לרבות אדמה, בטון או כורכר.
2. הסולמות סופקו לתובע באמצעות שליח, כשהם אינם ארוזים ולא צורפו אליהם דפי מידע או הנחיות כלשהן לגבי שימוש ואחזקת הסולם, או הוראות והנחיות בטיחות.
3. למרות שהסולם היה סולם תלת רגלי, ובתחתית רגליו היו דוקרנים, לא מדובר בסולם המשמש לקטיף בלבד, שימושו הוא רב תכליתי, וניתן אף להעמידו על משטח קשיח.
4. אין ספק כי "שי סולמות" היא יצרנית הסולם נשוא התביעה, שכן בתקופה הרלוונטית שיווקה "עמיר בע"מ" סולמות מסוג זה שיוצרו על ידי "שי סולמות" בלבד.
5. הן על יצרן והן על משווק מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי לקוחות פוטנציאליים, הכוללת:

• חובה להזהיר מפני הסכנה בשימוש במוצר בתנאים מסוימים ולתת הוראות מתאימות לשימוש בו.
• חובה שלא לשווק מוצר פגום או לקוי שיש בו כדי לסכן את בריאותו או את רכושו של המשתמש.
• חובה לייצר מוצר העומד בדרישות התקן הישראלי וכן מוצר העומד בדרישות/ מטרה שלשמה הוא נרכש.
• חובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת שלא ייגרם נזק למשתמש.

1. על הנתבעות חלה גם חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע שכן היה עליהן לצפות כי כאשר הן מייצרות או משווקות מוצר לקוי/פגום, בניגוד לתקן הישראלי, ללא הנחיות שימוש או בטיחות, ייתכן ואף סביר כי התובע ייפגע בעת השימוש בו.
2. נזקיו של התובע נגרמו כתוצאה מנפילתו מסולם פגום, כתוצאה מפגם במוצר ואי התאמתו לתקן הישראלי, ופגם באי מתן הוראות ואזהרות בעת רכישתו.
3. לאחר התאונה פנה התובע ל"עמיר בע"מ" בבקשה לקבל לידיו אזהרות ו/או דפי מידע בנוגע לסולם. כל שקיבל היה פרוספקט לפיו הסולם הינו סולם למטעים. כמו כן, מבירור שערך עם "עמיר בע"מ", הובהר לו כי "שי סולמות" הייתה יצרנית הסולם.
4. אם הסולם היה מיוצר על פי התקן הישראלי ע"י "שי סולמות", ואם "עמיר בע"מ" הייתה מספקת סולם תקני המלווה בהוראות שימוש והנחיות בטיחות, תאונתו של התובע הייתה נמנעת לטענתו.
5. על "שי סולמות" היה לייצר את הסולם בהתאם לתקן הישראלי או בהתאם לתקנים אחרים ידועים. בתקופה שבה יוצר הסולם נשוא התביעה, היה על היצרנית להכיר את התקן הישראלי ולפעול לפיו, או לפי תקן ידוע אחר, או להתייעץ עם מהנדס.
6. במועד הרלוונטי לתובענה, התקן החל היה התקן הישראלי והאירופאי. "שי סולמות" לא פעלה על פי התקן. על הנתבעות, כיצרניות/ משווקות, היה לפעול על פי התקן ומשלא עשו כן, התרשלו כלפי התובע.
7. הנתבעות היו מחויבות על פי התקן לסמן על גבי הסולם את זהות היצרן, וכן לצרף לו הוראות בטיחות. משלא עשו כן, סבר התובע כי הסולם יכול לשמשו בכל תחומי המשק שברשותו, שכן זו הייתה בקשתו בעת הרכישה.
8. נכותו של התובע אירעה בעקבות היותו של הסולם "דבר מסוכן", ועל כן נטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבעות ועליהן להראות כי לא הייתה התרשלות מצידן.
9. ד"ר גבריאל מוזס, שמונה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 35%, וכן קבע כי בעניינו של התובע יש להפעיל את תקנה 15 לתקנות הנכות של המל"ל בשיעור מלא, שכן התובע אינו מסוגל לעבודה פיסית הנחוצה במקצועו כחקלאי ורפתן.
10. לאחר התאונה, לא חזר התובע לשגרת יומו, הוא נאלץ להפסיק לעסוק בחקלאות ועוסק כיום בפן הניהולי של המשק שבבעלותו. הוא נאלץ לרכוש מכשור חדש לרפת, לשם מתן מענה לעבודות הפיסיות שעשה לפני התאונה בעצמו, ולהעסיק פועלים נוספים. נגרמו לו הוצאות כספיות רבות והוא נעזר רבות בבני משפחתו.
11. על הנתבעות לפצות את התובע בגין הפסדי השכר שנגרמו לו לעבר ולעתיד, הוצאות מוגברות שנגרמו לו כתוצאה בגין משכורות פועלים ורכישת ציוד, עזרת הזולת לעבר ולעתיד עלויות נסיעה לטיפולים רפואיים, וכן הוצאות רכישת כלי רכב חדשים התואמים את נכותו, הוצאות רפואיות וכאב וסבל.

טענות "שי סולמות"-

1. ברישום הרפואי מביה"ח העמק תועד תחילה כי התובע נפל מסוס, הרישום שונה רק כשנתיים לאחר מכן, בשל בקשת התובע. השאלה אם התובע נפל מסוס או מסולם נותרה לא ברורה. התובע לא הוכיח כי אכן נפל מסולם ולא מסוס, ועל כן יש לדחות את תביעתו בשל היעדר יריבות.
2. בערב התאונה, מיהר התובע למסיבה כאשר נקרא על ידי אחד הפועלים במשק להחליף נורה ברפת. ייתכן כי עקב החיפזון או בשל העובדה שלא עמד לרשותו סולם אחר, השתמש התובע בסולם המיועד לקטיף, הכולל דוקרנים ברגליו שמיועדים להינעץ באדמה.
3. התובע, שהינו חקלאי ותיק, הכיר היטב סולמות קטיף ואת תכונותיהם המיוחדות, ולכן ידע, או שהיה עליו לדעת, כי לא ניתן להעמיד סולם כדוגמת זה על רצפת הבטון המוחלק של הרפת. בשל כך אף ביצע "אלתור" וקשר חבל בין רגליו של הסולם, על מנת למנוע החלקה.
4. באלתור שביצע התובע, שינה שינוי מהותי את המוצר שהיה לפניו, ואף לקח על עצמו אחריות וסיכון חריג ובלתי סביר. בנוסף, משלא היה בטוח ביציבותו של הסולם על רצפת הבטון, ביקש מהעובד שהיה עמו לאחוז בסולם ולייצבו.
5. ברור שדוקרני רגליים מחודדים מברזל אינם מיועדים להעמדה על רצפה קשיחה, והתובע אף הודה כי העמדת הסולם על רצפת הרפת הייתה דבר מסוכן. לפיכך, התובע הסתכן מרצון.
6. באף שלב מההליך לא הביא התובע ראייה ברורה לכך שהסולם נשוא התביעה יוצר על ידי "שי סולמות". בתקופה הרלוונטית היו מספר יצרנים אשר ייצרו סולמות הזהים לסולם נשוא התביעה וניתן היה לרכוש סולמות מסוג זה אצל יצרנים שונים וספקים שונים.
7. הסולם נשוא התביעה שונה מהסולמות אשר יוצרו על ידי "שי סולמות" במאפייניו, כגון מספר השלבים, צבעם וכיו"ב. את כל טענותיו סומך התובע על כך שמספר שנים לפני התאונה נרכשו על ידו מספר סולמות מ"עמיר בע"מ", כאשר אין כל ראייה מי ייצר את הסולמות ששווקו על ידי "עמיר בע"מ", או שהסולם נשוא התביעה הוא אחד מהסולמות אותם רכש מ"עמיר בע"מ".
8. "שי סולמות" אינה יצרנית הסולם, זאת ניתן ללמוד מן התמונות המופיעות בחוות דעת המומחים לבטיחות מטעם הצדדים, המתעדות את הסולם שממנו נפל התובע, שאינן זהות לתמונות הסולם שייצרה "שי סולמות", כפי שניתן לראות בקטלוג שלה. על כן, יש לדחות את התביעה כנגד "שי סולמות", בהיעדר עילה והיעדר יריבות.
9. התובע ידע כבר בעת הרכישה כי הסולם שרכש מיועד לקטיף בלבד, ועל כן רשם בכתב ידו על גבי חשבונית הרכישה את המילה "מטע" על יד תיאור הסולם.
10. התובע לא הוכיח את טענתו לפיה הדגיש בעת הרכישה כי הוא מעוניין בסולם שישמש אותו בכל אזורי המשק. להיפך, התובע העיד בעצמו כי אינו זוכר כיצד בוצעה הרכישה, לפיכך אינו יכול להעיד גם מה נאמר ולמי בעת הרכישה.
11. טענת התובע לפיה סבר כי הסולם התלת רגלי נועד לשימוש רב תכליתי, היא טענה שהועלתה על ידו לראשונה בסיכומיו, ועל כן יש לדחותה. מעבר לכך, טענה זו נסתרה בעדויות הצדדים.
12. העדויות והראיות אשר הוצגו על ידי הנתבעות מוכיחות כי הסולם שממנו נפל התובע לא היה סולם מדגם 303, כלומר הוא לא היה אחד מהסולמות אותם רכש מ"עמיר בע"מ", והסולם לא יוצר על ידי הנתבע 1. ככל הנראה, הסולם ממנו נפל התובע היה אחד מהסולמות האחרים שהיו במשקו לפני שרכש סולמות מ"עמיר בע"מ", אשר לגביהם העיד התובע כי אינו זוכר מתי וממי נרכשו. משכך, אין לתובע כל יריבות כנגד הנתבעות.
13. בכל אופן, הסולם שהוצג על ידי התובע למומחים כסולם שממנו נפל, לא יוצר על ידי "שי סולמות", אלא על ידי אחד מהיצרנים הרבים שייצרו סולמות דומים באותה תקופה.
14. אי הצגת הסולם ממנו נפל התובע בפני ביהמ"ש גורמת לנתבעת 1 לנזק ראייתי, ואף מלמדת כי לא מדובר בסולם מדגם 303 שיוצר ע"י "שי סולמות". התובע נמנע מלהציג את הסולם בפני ביהמ"ש, על אף דרישתה של "שי סולמות".
15. לתובע האחריות הבלעדית לנפילתו משביצע בסולם שינוי מסוכן, ומשידע כי לא ניתן להשתמש בו על רצפת בטון. התובע אף הפר את הוראות סעיף 57 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970, שעה שלא פיקח על ביצוע שימוש מתאים בסולם וביצע שינויים בסולם על דעת עצמו.
16. הסולם אשר התובע נפל ממנו לא היה פגום. התקן הישראלי שאליו הפנה התובע אינו חל על סולמות לקטיף ולמטע מסוג אלו שיוצרו על ידי "שי סולמות".
17. בנוסף, אין שום בסיס לטענות התובע לפיהן חלה חובה לסמן או לצרף הוראות ו/או אזהרות לסולם, לפי החקיקה הרלוונטית שהייתה קיימת במועדים הרלוונטיים לתביעה.
18. בנסיבות העניין לא מתגבשת חובת זהירות של "שי סולמות" שכן לא הייתה צריכה לצפות שחקלאי בעל ניסיון רב כשל התובע יעשה שימוש בסולם בעל דוקרנים על רצפת בטון, ובוודאי שלא היה עליה לצפות שיעשה בו שינוי.
19. אין להסתמך על חוות דעתה של המומחית מטעם התובע לבטיחות, שכן אין לה מומחיות מתאימה, חוות דעתה אינה מקצועית והיא מבוססת על הנחה שגויה לפיה התקן הישראלי חל על הסולם שנרכש ביוני 1995, בעוד התקן נכנס לתוקף רק באוגוסט 1998. על פי הפסיקה, תקן שטרם פורסם ברשומות אינו מחייב, ולכן התקן הישראלי לא חל על הסולם נשוא התביעה.
20. בנוסף, התקן הישראלי לא חל על הסולם נשוא התביעה שכן הוא אינו מסוג הסולמות עליהם חל התקן. התקן הישראלי מגדיר כי הוא חל על סולמות מיטלטלין ואינו חל על סולמות המיועדים לשימושים מקצועיים. התובע אף לא הוכיח כי הסולם יוצר אחרי התקנת התקן, כלומר לאחר ינואר 1995.
21. גם התקן האירופאי לא חל על הסולם נשוא התביעה. לחילופין, התקן האירופאי, כדין זר, טעון הוכחה, ומשהתובע לא הגיש חוות דעת לעניין זה לא הוכיח כי התקן האירופאי חל.
22. גם מלשון תקנה 20 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשט"ז-2007, ניתן ללמוד כי התקן הישראלי לא חל על סולמות המיועדים לשימוש בחקלאות ודי בכך שיהיה בנוי בצורה טובה ומחוזקת ויענה על התנאים המנויים בתקנה.
23. התוספת השלישית לצו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ"ד-1983, מפרטת רשימת מוצרים להם יש לצרף הוראות שימוש. סולמות אינם נכללים ברשימה זו ומשכך אין חובה לצרף להם הוראות שימוש, והנתבעות לא התרשלו בכך שלא צירפו הוראות אלה לסולם שרכש התובע.
24. למרות היעדר החובה, צירפה "שי סולמות" לסולמות שייצרה קטלוג סולמות ממנו עולה בבירור כי הסולם מדגם 303 מיועד לשימוש במטעים בלבד.
25. גם אם יוכח כי הנתבעות התרשלו כלפי הנתבע, הרי שהשינוי שביצע בסולם מנתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין נזקיו של התובע.
26. התובע לא שינה את אופי עבודתו ולא נגרמו לו הפסדים כלשהם לאחר התאונה, ומשכך אין לקבל את קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש לפיה יש להפעיל את תקנה 15 במלואה.
27. מן הדוחות הכספיים של התובע עולה כי לא רק ששכרו לא נפגע בעקבות התאונה, אלא הכנסותיו אף עלו בצורה משמעותית בשנים שלאחר התאונה, למעט שנת 2001, בה חלה ירידה בהכנסות בשל אירוע טבע. זאת ועוד, לא ניתן לראות בדוחות הכספיים עדות לכך שהתובע נאלץ להעסיק פועלים נוספים בעקבות התאונה, ואם נאלץ להעסיק עובדים נוספים הדבר קשור לגידול בתפוקת המשק ולא לאי יכולתו של התובע לעבוד בעצמו. על כן אין לפצות את התובע בדין הפסדי שכר לעבר.
28. התובע לא הוכיח כי התאונה גרמה לו להוצאות כלליות מוגברות בעבר ולעתיד, ועל כן אין לפצותו גם בגין ראש נזק זה.
29. עזרת הזולת שלה טוען התובע אינה חורגת מעזרה מקובלת של בני משפחה ולכן אין הוא זכאי לפיצוי בראש נזק זה לעבר. התובע אף לא הוכיח או הביא אסמכתאות להוצאות הנסיעה שנגרמו לבני משפחתו.
30. גם אם תוכר אחריות הנתבעות לנזקי התובע, הרי שיש לקבוע כי לתובע אשם תורם בשיעור של 80%.
31. מכל סכום שייפסק לתובע יש לנכות את תגמולי המל"ל שקיבל, העומדים, על פי חוו"ד אקטוארית ובתוספת ריבית והצמדה על סכום של 2,453,933 ₪, וכן לנכות 80% בגין אשם תורם. משכך, תביעתו של התובע נבלעת.

טענות "עמיר בע"מ"-

"עמיר בע"מ" הצטרפה לטענותיה של "שי סולמות" והוסיפה אף כי:

1. תביעתו של התובע הוגשה לביהמ"ש כשש שנים לאחר נפילתו של התובע, וכ-9 וחצי שנים לאחר רכישתו הנטענת של הסולם. מדובר בשיהוי הניכר בהגשת התביעה, הגורם לנתבעות לנזק ראייתי. התובע לא הוכיח ראשית כי נפל מסולם, ושנית כי הסולם ממנו נפל הינו אחד מהסולמות אותם רכש מ"עמיר בע"מ" או שיוצר על ידי "שי סולמות".
2. התובע לא הוכיח כי נפל מסולם, ולא מסוס כפי שתועד על ידי רופאי ביה"ח בזמן אמת. בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה, בהן התובע לא טרח להביא עדים שיתמכו בגרסתו, יש חשיבות רבה לדברים שנמסרו על ידו "בזמן אמת". נוכח גרסתו הראשונה והנכונה של התובע כי נפל מסוס, יש למחוק את תביעתו כנגד הנתבעות.
3. התובע לא הוכיח כי הסולם שממנו טוען שנפל נרכש על ידו מ"עמיר בע"מ". עדותו של התובע בעניין זה הייתה רצופה "חורים". התובע רכש מספקים אחרים סולמות כדוגמת הסולם ממנו הוא טוען שנפל ולא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי הסולם הספציפי נשוא התביעה סופק לו על ידי "עמיר בע"מ".
4. התובע ידע היטב כי הסולם הספציפי משמש לעבודה במטע בלבד, ובכל זאת, תוך הסתכנות מרצון, לקח על עצמו סיכון בלתי רגיל, עת עשה בו שימוש על רצפת בטון, וכל זאת כדי לא לאחר למסיבה.
5. "עמיר בע"מ" מצטרפת לטענות "שי סולמות" בכל הנוגע לטענתו החדשה של התובע בדבר שימושו הרב תכליתי של סולם תלת רגלי, וטוענת כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.
6. התובע לא נפל מסולם מסוג 303 שנרכש על ידו מ"עמיר בע"מ". העובדה שלסולם שהוצג על ידי התובע כסולם שממנו נפל אין משטח דריכה עליון, משמיטה את הקרקע תחת תביעתו כנגד הנתבעות, שכן לסולמות מדגם 303 שיוצרו על ידי "שי סולמות" ושווקו על ידי "עמיר בע"מ" היה משטח דריכה עליון. גם גובהם של הסולמות שסופקו לתובע על ידי "עמיר בע"מ", שונה מהגובה של הסולם שממנו טוען התובע שנפל.
7. התובע השתמש בסולם שלא לייעודו המקורי, ולא בכדי הוסיף לו "אלתור", על מנת שיהיה ניתן להעמיד את הסולם בעל הדוקרנים על רצפת בטון. כלומר, התובע ידע שלא לכך יועד הסולם.
8. בנסיבות המקרה יש לראות בתובע כמי שהסתכן מרצון סיכון חריג ובלתי סביר, ועל כן יש לדחות את תביעתו או להשית עליו אשם תורם בשיעור של 100%.
9. התובע הודה בחקירתו כי הסולם "כל הזמן נפתח", משכך תמוה בעיני "עמיר בע"מ" מדוע התובע המשיך לעשות שימוש בסולם משך 3 שנים וחצי לאחר רכישתו, במקום להשיבו למי שסיפק לו אותו.
10. התובע לא הוכיח ואף לא הביא כל ראיה או עדות לכך שהסולם היה פגום, או שסופק לו מבלי שניתנו לו ההוראות המתאימות לשימוש בו. מכל מקום, במועד התאונה כלל לא הייתה חובה לצרף לסולם הוראות שימוש או בטיחות.
11. התובע לא הוכיח כי ציין בעת הרכישה שהוא מעוניין לרכוש סולם רב תכליתי. טענה זו של התובע הינה טענה לא רצינית ולא עניינית שנטענה מהפה ולחוץ, ללא כל בסיס עובדתי. דבר זה מקבל משנה תוקף שכן מראיות "עמיר בע"מ" עולה כי לא התובע הוא שביצע את הזמנת הסולמות, אלא אחיו. גם העובדה כי אחיו של התובע לא זומן לעדות מדברת בעד עצמה.
12. על "עמיר בע"מ" לא חלה כל חובת זהירות שכן לא היה עליה לצפות שהתובע, שהוא חקלאי ותיק, יעשה שימוש בסולם המיועד למטעים בלבד, על רצפת בטון. זאת ועוד, התובע לקח על עצמו "סיכון מרצון", עת עשה בסולם שימוש חריג ובלתי סביר, תוך ביצוע שינוי מהותי בו, ועל כן ברור כי "עמיר בע"מ" לא הייתה יכולה לצפות את שיתרחש ולא חלה עליה חובת זהירות.
13. התובע לא הוכיח כי הסולמות נמסרו לו על ידי שליח של "עמיר בע"מ". על פי הנוהג שהיה קיים אצל "עמיר בע"מ" באותה תקופה, סולמות גדולים מסוג אלה שהזמין התובע לא היו נארזים, וכאשר הוזמנו יותר מ-4-5 סולמות, כמו בעניינו של התובע, הנוהל הוא שהיצרן מביא אותם עד לבית הלקוח, כדי שלא לטלטל אותם, וכיוון שהתובע גר קרוב.
14. ככל שהתביעה לא תידחה בהיעדר חבות או אחריות לנתבעות, הרי שלמרות שתביעת התובע "נבלעת" בתגמולי המל"ל, הוא גם אינו זכאי ל-25% מהנזק שכן לא פעל בהתאם להוראות סעיף 330(ג)-(ד) לחוק הביטוח הלאומי, קרי- לא הודיע למל"ל על הגשת התביעה כנגד הנתבעות, וגם מטעם זה יש להורות על דחיית התביעה.

ג. עדויות וראיות:

ראיות התובע:

תצהיר התובע-

1. מטעם התביעה הוגש תצהיר עדותו של התובע בלבד. לא הובאו על ידו עדים נוספים לתמיכה בטענותיו, מלבד המומחית לבטיחות שאת חוות דעתה הגיש לביהמ"ש.
2. בתצהירו הצהיר התובע כי בשנת 1995 רכש 2 סולמות מתכת מדגם 303 מ"עמיר בע"מ", וכי בעת הרכישה הדגיש כי הוא מעוניין בסולמות שישמשו אותו בכל אזורי המשק, לרבות על אדמה, בטון או כורכר. בנוסף, הצהיר כי הסולמות הובאו למשקו על ידי שליח של "עמיר בע"מ", כשלא היו ארוזים ומבלי דפי מידע/ הוראות/ הנחיות כלשהן למתן הסבר על השימוש ועל אחזקת הסולמות.
3. עוד הצהיר התובע כי לאחר התאונה ביקש מ"עמיר בע"מ" לקבל לידיו אזהרות ו/או דפי מידע, וכל שניתן לו היה פרוספקט, אשר לאחר שעיין בו התברר לתובע כי הסולם שרכש הוא סולם למטעים. מבירור שערך נודע לו כי "שי סולמות" היא יצרנית הסולם נשוא כתב התביעה.
4. לפי תצהירו של התובע, ביום 22.8.02 נקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי דרגת נכות צמיתה בשיעור של 54%.
5. בנוסף, הצהיר התובע כי בעקבות התאונה לא היה מסוגל לעבוד קרוב לשנה, וכי כיום הוא מוגבל מאוד בתפקוד הכתף ואינו מסוגל לבצע עבודות פיסיות שונות הנדרשות ממנו בהיותו חקלאי. לדבריו, עד היום הוא סובל מכאבים עזים במהלך נהיגה בדרך לא סלולה, במהלך השינה ובעת ביצוע תנועה לא נכונה.
6. התובע ציין בתצהירו כי פגיעתו השפיעה ישירות על עבודתו, וכי בעקבות זאת נאלץ להעסיק יותר עובדים אשר ימלאו את מקומו.
7. עוד ציין התובע כי לאחר התאונה אשתו ואביו עזרו לו מאוד, הם סייעו לו להתלבש, ואף הסיעו אותו לטיפולים רפואיים ולפגישות עבודה. כמו כן, ציין כי לאחר התאונה אביו ואחיו החליפו אותו בניהול המשק.
8. התובע הצהיר כי בעקבות התאונה נאלץ להחליף את רכבו לרכב אשר יתאים למגבלותיו, שכן פציעתו מחייבת אותו לנהוג ברכב בעל גיר אוטומטי בלבד. עלות רכבו החדש הייתה כ-200,000 ₪, ויהיה עליו להחליף את רכבו אחת לתקופה על מנת לשמר את כשירותו.
9. עוד הצהיר התובע כי לשם עבודתו במשק הוא נאלץ לעשות שימוש בטרקטור במקרים בהם הוא זקוק לידיים עובדות ואין פועל בנמצא שיכול לעשות את העבודה במקומו, וזאת למרות מגבלותיו וככל שהעבודה ונכותו מאפשרות לו לעשות כן. בנוסף, הטרקטור משמש אותו בנסיעות במטעי המשק על מנת לפקח על הפועלים ולוודא שהמשק עובד בצורה יעילה ותקינה.
10. התובע הצהיר כי הוא מתקשה להתלבש לבד וסובל מכאבים תמידיים ביד שמאל, במיוחד בלילות, מה שמקשה עליו לישון וגורם לכך שיתעורר מהכאב כל כמה שעות. לכן הוא נזקק לימי מנוחה מדי פעם. התובע מציין אף כי אינו יכול לרוץ או לעשות ספורט כפי שנהג עובר לתאונה.
11. על פי תצהירו, בעקבות התאונה נפגע תפקודו של התובע במשק הבית, ופעולות תיקון פשוטות שהיה נוהג לעשות בעצמו עובר לתאונה, דורשות הזמנה של אנשי מקצוע והוצאות כלכליות.
12. התובע הצהיר כי בעקבות התאונה הסב את פעילותו במשק מעבודה פיסית לעבודה משרדית, ניהול ופיקוח. על כן נאלץ להעסיק בין 2 ל-3 פועלים לשם ביצוע העבודות השונות במשק אותן נבצר ממנו לעשות. עם זאת, הצהיר כי על אף המגבלות הקשות מהן סובל כתוצאה מהתאונה, המשיך לנהל את משקו בעזרת בני משפחה קרובה ופועלים שכירים, ולכן נאלץ להוציא הוצאות גבוהות על מנת לשמר את מצב המשק. בשל כך, כך לדברי התובע, קבע המוסד לביטוח לאומי ביום 31.7.02 כי ישנה הצדקה להגדיל את נכותו ב-1/3.

חקירתו הנגדית של התובע-

1. בדיון שנערך ביום 31.1.12 נחקר התובע על תצהירו בחקירה נגדית.
2. בחקירתו העיד התובע, על פי חשבונית רכישה שהוצגה בפניו, כי בשנת 1995 רכש 7 סולמות מאותו דגם, 3 בגובה 1.80 מ', ו-4 בגובה 2.10 מ'.
3. כשנשאל התובע האם מהצהרתו כי בעת הרכישה ציין בפני "עמיר בע"מ" כי הוא מעוניין בסולם שישמש אותו בכל אזורי המשק ניתן ללמוד כי הוא בעצמו הגיע לחנות "עמיר בע"מ" לבצע את הרכישה, השיב התובע: "לאו דווקא, אני מזמין בטלפון והם מביאים, או שולח מישהו שיביא".
4. כשנשאל התובע האם לכל הסולמות שרכש היו דוקרנים בתחתית רגליהם, השיב בחיוב. לאחר מכן אישר התובע, לשאלת ב"כ "שי סולמות", כי לסולם שממנו נפל לא היה סימן שלפיו ניתן לשייך אותו ליצרן מסוים.
5. כשנשאל כמה סולמות קטיף היו לו במשק במועד התאונה, השיב התובע כי אינו זוכר בדיוק, אך מניח שהיו כ-10 סולמות, ולכן הניח שלפני שרכש את 7 הסולמות מ"עמיר בע"מ" ביוני 1995, היו לו במשק 3-4 סולמות קטיף נוספים. התובע לא ידע להגיד מהיכן רכש את הסולמות הנוספים, וציין כי ייתכן שרכש אותם מ"עמיר בע"מ", אך אינו זוכר.
6. כשנשאל לעניין גובה הסולמות שהיו במשקו לפני שרכש את הסולמות ביוני 1995, השיב תחילה כי גובהם היה בין 2.10 מ' ל-2.40 מ', אך ייתכן גם שהיו בגובה 1.80 מ' ואינו זוכר בבירור. כשנשאל אם ייתכן שהגובה של הסולמות או חלק מהם היה 2.30 מ' או 2.40 מ' השיב בחיוב.
7. התובע נשאל בחקירתו האם כשהגיעו למשק הסולמות שהזמין מ"עמיר בע"מ" הבחין כי ברגליהם יש דוקרנים. על כך השיב בחיוב. על כן שאלה אותו ב"כ "שי סולמות" האם נכון שחקלאי ותיק כמוהו ידע שסולמות אלה מיועדים למטעים. על כך השיב התובע: "גם למטעים, אין ספק".
8. התובע נשאל האם יכול להיות שאמר לגב' ביקלס, מומחית הבטיחות מטעמו, כי הסולם נהג להיפתח בעת השימוש בו. על כך השיב בחיוב. מאוחר יותר ציין כי סולמות הקטיף נהגו להיפתח גם בקטיף ולא רק ברפת.
9. התובע אישר בחקירתו כי הסולם המופיע בחוות דעתו של מומחה הבטיחות מטעם הנתבעות הוא הסולם שממנו נפל. על סמך התמונה שצורפה לחוות דעת זו אישר התובע כי קשר לסולם חבל, וכי ברגע שקושרים את החבל כפי שנעשה בסולם שבתמונה, הסולם עומד. התובע הסכים כי בכך יש משום שינוי של המוצר המקורי שהגיע ללא חבל, אך לא הסכים לכך שללא החבל הסולם היה נפתח.
10. לשאלה מדוע קשר חבל לסולם, אם הסולם היה מסוגל לעמוד לבד על הדוקרנים שלו, השיב התובע: "משום שהסולם הזה לאורך כל השימוש בו גם ברפת וגם במקומות אחרים היה נוהג להיפתח. זה הסולם שאיתו עבדנו, זה מה שהיה באותה תקופה".
11. בחקירתו נשאל התובע מדוע ביקש מפועל להחזיק את הסולם בעת שטיפס עליו להחליף נורה, והאם הדבר אומר שהוא עצמו הבין כי הסולם לא יציב. על כך השיב התובע כי הבין, באופן כללי, שהסולמות האלה הם סולמות שצריך להיזהר מהם בכל המקומות.
12. התובע הסכים עם כך שהסולם בו עשה שימוש יותר מסוכן על רצפת בטון מאשר כשנועצים את דוקרניו באדמה. ואף העיד כי הפעם הראשונה שעלה על הסולם הזה, אשר עמד תמיד בתוך הרפת, הייתה במועד התאונה.
13. לשאלת ב"כ "שי סולמות" מדוע, כאשר ראה התובע שהסולמות נוהגים להיפתח, ולאחר שראה את הסולמות לא התקשר ל"עמיר בע"מ" וביקש להחזירם. על כך השיב: "זה מה שהיה".
14. לשאלת ב"כ "שי סולמות" האם הוא מסכים לכך שאם החבל נקרע בעת התאונה, הדוקרנים לא יכלו לעמוד, הרגליים נפתחו והסולם נפל, השיב התובע בחיוב.
15. ב"כ "שי סולמות" הציגה לתובע את תעודת חדר המיון מיום התאונה ושאלה אותו לפשר התיעוד כי נפל מסוס, ובפרט לפשר התיקון שנעשה במסמך לאחר כשנתיים. לשאלת ב"כ "שי סולמות" האם מכיר את ד"ר מיכה רינות אשר חתום על השינוי, השיב התובע בשלילה, ואף ציין כי הוא לא פנה אליו בבקשה לבצע את השינוי. עוד ציין התובע בהקשר זה כי אינו יודע מי ביקש מד"ר רינות לבצע את השינוי ברישום, וכי ייתכן שמדובר במשרד עוה"ד שפנה אליו. בכל מקרה ציין התובע כי מדובר בטעות סופר וכי הוא לא נפל מסוס, אלא מסולם.
16. התובע נחקר גם לעניין דף המידע שקיבל מ"עמיר בע"מ" והבירור שערך בנוגע לזהות יצרן הסולם:

"ש: תוך כמה זמן מהיום שפנית לחברת עמיר ועד היום שהיא נתנה לך את הדף הזה של היצרן. כמה זמן זה לקח?

ת: אני לא זוכר.

ש: שנה?

ת: לא זוכר.

ש: אבל את הדף מידע עמיר שלח לך בדואר?

ת: לא זוכר.

ש: אתה פנית אליהם בטלפון?

ת: כן

ש: אז זה הבירור שעשית בחברת עמיר שביקשת לדעת מי זה היצרן של הסולם.

ת: כן.

ש: והדף מידע הזה שקיבלת, זה הדף שצורף כמוצג 2 לתיק המוצגים מטעמך, שם רשום- שאול רט- "שי סולמות"...?

ת: כן."

1. לעניין הפגיעה ביכולתו לעבוד לאחר התאונה העיד התובע: "לא התכוונתי אחרי התאונה להיות פגר, למרות שאני פגר מבחינה רפואית. אדם כמוני שאומרים לי לך הביתה, זה לא דבר פשוט בשבילי. המשק שלי היה משק בהתרוממות רצינית, בשנה שקרתה לי הפגיעה הזאת, הרבה דברים לדאבוני היו מבוססים עלי. כתוצאה מהדבר הזה קיבלתי מכה מאוד חזקה שהרבה דברים שיכולתי לעשות, לא עשיתי. אחי לקח את היוזמה ועזר לי...".
2. עוד העיד התובע כי הדבר המרכזי שהיה עושה הוא להדריך את העובדים במשק, היה נמצא עם העובדים בשטח וגורם לכך שהתפוקה תהיה יותר רצינית. כיום, לאחר התאונה, העבודה הזו קשה לו, חלק מהדברים אינו מסוגל לבצע ונאלץ לבקש את עזרתו של אחיו, וכן אינו מסוגל להגיע לשטח, אלא באמצעות רכבו. לטענת התובע, בשל כך, תפוקת העובדים פחותה.
3. בנוסף, העיד התובע כי אחת המגבלות הגדולות שלו היום היא פעולת החליבה ולכן קנה רובוט במיליון ₪.
4. במהלך חקירתו הנגדית, הוצגו לתובע דוחות רווח והפסד של משקו. כשנשאל התובע האם נכון שהירידה בהכנסות המשק בשנת 2001 הינה תוצאה של אירוע טבע, השיב התובע כי הוא צריך לבדוק זאת. לשאלה האם נכון כי בשנת 2002 קיבל פיצוי מהקרן לנזקי טבע עבור נזק שאירע בשנת 2001, השיב כי לא נראה לו, וכי בד"כ אם קורה נזק טבע בחורף, התשלום מתקבל עד סוף אותה שנה, אך יכול להיות שבמקרה זה שילמו מאוחר יותר.
5. התובע הסכים בחקירתו כי היה אירוע טבע שהשפיע על משקו אך לא ידע לומר אם אירע בשנת 2001 או 2002. לשאלה האם הירידה בהכנסות בשנת 2001 הייתה כתוצאה מאירוע טבע השיב כי אינו יודע וכי עליו לבדוק זאת.
6. התובע הודה בחקירתו כי לאחר התאונה, משנת 1998 ועד 2006 היקף הפעילות במשק הלך וגדל, והדבר חייב אותו להעסיק עובדים נוספים.
7. בחקירתו עומת התובע עם העובדה כי על פי דוחות הרווח וההפסד, הוצאות המשק בגין משכורות לעובדים ירדו ב-6 השנים שלאחר התאונה. על כך השיב התובע: "אני יכול להסביר את זה בשני משפטים קצרים. את מדברת פה על כסף גדול של כל המשק, בעוד שמה שמדובר הוא לא המיליונים אלה שמדובר עליהם, אלא עשרות אלפים בודדים של שקלים שהם העובדים הספציפיים שנאלצתי אותם לקחת כדי להחליף אותי באמת במה שלא יכולתי. התמונה הכללית של המשק אני מקווה שהיא תשתפר בהרבה. את נכנסת במצב מאוד רציני, שכר עבודה במשק הוא מאוד כולל, בעיקר אנשים יותר פשוטים, שאני בא היום לטעון, אנשים שמחליפים אותי הם מעטים מאוד, סדרי גודל בין 10 ל-15% מהמשכורת, אלה מנהלי עבודה שהם באמת מחליפים אותי". בהמשך העיד התובע כי מנהלי העבודה לא פעלו באותה רמה לפני התאונה.
8. התובע העיד כי כיום נעזר באחיו, באביו ובעובד טכני נוסף.
9. בהמשך חקירתו נשאל התובע שוב כיצד מסביר את העובדה שלאחר התאונה, למעט שנת 2001, הייתה עליה בהכנסותיו. על כך השיב: "יש מצב, בענפים שלנו באופן מיוחד, שדבר שאתה מכין אותו שנה שנתיים קודם, אתה תוציא את הפירות שלו שנה שנתיים קדימה ולפעמים גם יותר. לגידולים לוקח זמן לגדול ולא תמיד הדבר הוא מהיר כמו שאת רגילה במספרים, קרתה התאונה, כך וכך. אם יש בעיה בירידת הכנסות, הדברים מוכנים מהכנה ממושכת, לפעמים בשנת 99' היה מצב גרוע, אני רואה את התגובה ב-2000 או ב-01' עד שאני מתארגן מבחינה ארגונית העבודה, לא תמיד זה מהיר באותו זמן ולוגי וקל לדעת את זה".
10. בחקירתו נשאל התובע האם העובדה שיש הכנסות דרסטיות בענף הזרעים בשנים שלאחר התאונה מעידה על כך כי לא חשש לקחת על עצמו התחייבויות נוספות להספקת זרעים מדי שנה בשנה. על כך השיב: "לא חששתי".
11. ב"כ "שי סולמות" ציינה בפני התובע כי מדוחות שברשותה עולה כי הוא טס פעם בשנה לחו"ל, החל משנת 2000. על כך השיב: "רוב הנסיעות זולות יותר מלהיות באילת. טורקיה, צרפת, איטליה. נופשונים כמו כולם".

חוו"ד מטעם התובע בתחום הבטיחות-

1. התובע הגיש את חוות דעתה של המומחית מגיסטר ורדית איל-ביקלס, מהנדסת בטיחות.
2. מגיסטר ביקלס ציינה בחוות דעתה כי הסולם סופק ללא רצועה או התקן המונע את פתיחת הסולם. אי לכך נהג לקשור חבל פלסטי בין השלב השלישי לזקף התומך (הרגל האחורית של הסולם).
3. מגיסטר ביקלס קבעה כי התאונה נגרמה עקב סולם פגום אשר גרם לנזק גוף, כתוצאה מפגם במוצר ואי התאמתו לתקן הישראלי, ופגם באי מתן הוראות ואזהרות בעת רכישת המוצר.
4. על פי חוות דעתה של מגיסטר ביקלס, התקן הישראלי 1847 מינואר 1995 זהה לתקן האירופאי שהיה מוכר מ-1993, והיה תקף בעת רכישת הסולם ורשמי במועד התאונה. הסולם נשוא התביעה לא תוכנן ויוצר על פי דרישות התקן הישראלי, מאחר שהיה בעל תמיכה על ידי זקף בודד וללא התקן מניעת פתיחת הסולם.
5. אי לכך הסולם לא היה יציב, ובעת השימוש בו הרבה להיפתח. הכשל בסולם לא נבע מפתיחה והצבה לקויים של הסולם על ידי התובע.
6. מגיסטר ביקלס קבעה בחוות דעתה כי התובע, שביקש סולם שישמש אותו בכל אזורי המשק, הניח כי הסולם שסופק לו על ידי "עמיר בע"מ" אכן מתאים לשימוש כללי. מאחר שהסולם לא לווה באזהרות והנחיות כלל, הרי שהן היצרן והן ספקית הסולם סיפקו סולם פגום.
7. על פי חוות הדעת, באם הסולם היה מיוצר בהתאם לתקן, ובאם המשווקת הייתה מספקת את הסולם כשהוא מלווה בהוראות שימוש ובהנחיות בטיחות, בוודאי הייתה התאונה נמנעת.

חקירתה הנגדית של הגב' ביקלס-

1. בדיון שנערך ביום 31.5.12 נחקרה מגיסטר ביקלס על חוות דעתה.
2. בחקירתה נשאלה מגיסטר ביקלס האם נכון שתקן הופך לרשמי רק כאשר הוא מוכרז על ידי שר המסחר והתעשייה. על כך השיבה כי ישנן שתי דרכים להכרה בתקן כרשמי, האחת היא הכרזה על ידי השר, והשנייה היא הפניה בחוק או בתקנה לתקן ספציפי.
3. לשאלת ב"כ הנתבעות השיבה מגיסטר ביקלס כי ככל שיש הכרזה על תקן כרשמי היא מפורסמת ברשומות ורק מיום הפרסום התקן הופך לרשמי. לפיכך, הסכימה כי התקן הישראלי אליו התייחסה בחוות דעתה הפך לרשמי רק באוגוסט 1998, כשלוש שנים וחצי לאחר רכישת הסולם.
4. לשאלה האם העובדה שהתקן לא היה תקף בעת רכישת הסולם, אומרת שלא הייתה על היצרן חובה לפעול לפיו, השיבה מגיסטר ביקלס: "לא מדויק. יש שתי דרכים שרואים שכן הכרחי לגבי אותו יבואן ויצרן וכו'. חוק אחד הוא חוק הגנת הצרכן, שכתוב אסור הטעיה ואצטט שזה אותו יצרן. הוא יהיה להתאים את הנכס, ענייננו הסולם, לתקן למפרט או לדגם, לא כתוב תקן רשמי, בוודאי אפשר לראות את התקן הלא רשמי הזה כמפרט. נקודה שנייה זה חוק האחריות למוצרים פגומים".
5. לטענת הנתבעות, העילה על פי חוק האחריות למוצרים פגומים התיישנה זה מכבר. טענה זו מקובלת עלי ולכן לא אתייחס לחלק זה בחקירתה של מגיסטר ביקלס.
6. בחקירתה, נשאלה מגיסטר ביקלס האם נכון כי ככל שהתקן הישראלי לא מחייב, מותר ליצרן לייצר סולם, גם אם אינו עומד בדרישות התקן. על כך השיבה כי היצרן יכול לייצר כל עוד המוצר שלו יוכיח את עצמו כמוצר נכון, לא פגום. התקן הישראלי לא מחייב כל עוד היצרן יוכיח כי פעל לפי שיטה ידועה אחרת (תקן, מפרט וכו'). מאחר ובארץ הידע הטכנולוגי כבר קיים וגם התקן הישראלי היה ידוע בעת רכישת הסולם, הגיוני שאותו יצרן ייצר על פי התקן הישראלי.
7. במהלך חקירתה הוצג למגיסטר ביקלס סולם בעל שלוש רגליים, עם דוקרני ברזל באורך 5 ס"מ בתחתית כל רגל. הסולם הוכנס והועמד על רצפת ביהמ"ש, והחליק ברגע שניסו לייצבו. לאחר מכן הועמד הסולם. מגיסטר ביקלס נשאלה אם היא מוכנה לעלות על הסולם. על כך השיבה בשלילה, וציינה כי הוא אינו יציב, שכן הדוקרנים שבתחתית רגליו, אותם כינתה מוטות ברזל, לא מותאמים להיות מונחים על משטח קשה.
8. מגיסטר ביקלס השיבה בחקירתה כי ידוע לה שבאופן כללי הדוקרנים נועדו לנעיצה באדמה בסולמות תלת רגליים, ושסולמות תלת רגליים נועדו, ע"פ התקנות החדשות, לביצוע עבודות חקלאיות על עצים.
9. עוד נשאלה המומחית האם, בהנחה שהתקן הישראלי לא חל, יכול היה יצרן לייצר סולם ולהוסיף לו רכיב, כגון דוקרנים שננעצים באדמה, בכדי להעניק לסולם יציבות ולמנוע נפילה. על כך השיבה: "הוא יכול, בוודאי, למטע. יותר נכון לקטיף על עצים".
10. מגיסטר ביקלס אישרה בחקירתה כי התובע ציין בפניה שנהג לקשור חבל פלסטי בין רגלי הסולם על מנת למנוע ממנו להיפתח.
11. בחקירתה, נשאלה מגיסטר ביקלס האם, בהנחה שהייתה מבקשת להזמין סולם רב תכליתי שישמש אותה על מספר סוגי משטחים, והייתה מקבלת סולם דומה לזה שהראה לה התובע, הייתה עושה בו שימוש על רצפת בטון. על כך השיבה הגב' ביקלס בשלילה, אך ציינה כי תשובתה נובעת ממומחיותה בנושא והיא אינה "האדם הסביר" לעניין זה.
12. עוד נשאלה מגיסטר ביקלס ע"י ב"כ "עמיר בע"מ" : "אני הבנתי מהעדות שלך שהוא השתמש בסולם לא מתאים ובמשטח לא מתאים". על כך השיבה: "נכון".

ראיות "שי סולמות":

תצהירו של מר שאול רט-

1. מטעם "שי סולמות", הוגש תצהירו של מר שאול רט, בעלי הנתבעת 1.
2. בתצהירו הצהיר מר רט כי סיים לימודי תעודה וקיבל הסמכה מקצועית בתחום המסגרות, והוא עוסק בתחום כ-45 שנה. בשנת 1975 לערך הקים עסק עצמאי לביצוע עבודות מסגרות שייצר, ובין היתר, סולמות מתכת לחקלאות. לדבריו, הסולמות שייצר היו חזקים ועמידים אשר הוכיחו עצמם בשוק והיו מאוד מבוקשים בענף החקלאי.
3. מר רט הצהיר כי קיבל לעיונו תמונות של הסולם שממנו נפל התובע, וכי הסולם הנראה בתמונות אלה שונה בהרכב ובמבנה מהסולמות שיוצרו ושווקו על ידי העסק שלו, ולכן הסולם שממנו נפל התובע לא יוצר על ידי "שי סולמות".
4. מר רט הצהיר כי בשנים הרלוונטיות לתביעה היו בשוק יצרנים רבים של סולמות לקטיף כדוגמת הסולמות שייצרה "שי סולמות", ואף סולמות זהים לסולמות שייצר. מר רט ציין כי ידוע לו כי יצרנים נוספים אשר ייצרו סולמות לקטיף מכרו את הסולמות ל"עמיר בע"מ".
5. מר רט הצהיר כי למיטב ידיעתו לא הייתה כל חובה על יצרני סולמות לסמן על גבי הסולם עצמו כל סימון, לרבות זהות היצרן, ויצרני סולמות הקטיף אכן לא נהגו לסמן זאת על גבי סולמות הקטיף שייצרו.
6. עוד הצהיר מר רט כי מניסיונו רב השנים, ברוב המשקים החקלאיים היו קיימים סולמות אשר יוצרו על ידי יצרנים שונים ואשר נרכשו מספקים שונים. מאחר ומשקים יכלו לרכוש סולמות מיצרנים שונים, ומאחר וניתן היה לרכוש בתקופה הרלוונטית לתביעה סולמות זהים לסולמות "שי סולמות", אשר יוצרו על ידי יצרנים אחרים, לא ניתן לקבל את הטענה לפיה הסולם שממנו נפל התובע יותר על ידי "שי סולמות".
7. מר רט הדגיש בתצהירו כי אינו מכיר את התובע, וכי "שי סולמות" מעולם לא סיפקה לו סולם באופן ישיר.
8. עוד הצהיר מר רט כי במהלך עשרות שנים של עיסוק בייצור סולמות לקטיף, מעולם לא שמע על מקרה של אדם שהעמיד סולם המיועד לקטיף, שברגליו דוקרני ברזל, על גבי רצפת בטון ועלה עליו.
9. בתצהירו מציין מר רט כי כל אדם שלפניו יהיה מונח סולם לקטיף לא יעז להציב אותו על רצפת בטון ולנסות לעלות עליו מאחר ובתחתית סולמות מעין אלה מצויים דוקרנים המעמידים את העמדת הסולם על רצפת בטון כהעמדת מחוגה על שולחן. תפקידם של הדוקרנים הוא להינעץ באדמה והם מותאמים לשימוש המיוחד והספציפי של סולם הקטיף- שימוש על קרקע חקלאית.
10. מר רט הצהיר כי בסולמות קטיף עושים שימושים מיוחדים, ולכן בד"כ יצרני סולמות אלה מייצרים אותם עם תכונות ייחודיות אשר יאפשרו שימוש בהם בתנאי שטח חקלאי. סולמות כאלה הינם ללא חיבור בין רגלי הסולם.
11. לדבריו של מר רט, כל אדם בר דעת, בפרט חקלאי ותיק, שהיה רואה את הסולם שממנו טוען התובע שנפל, היה מבין גם מבלי לדעת שמדובר בסולם לקטיף, שלא ניתן להעמיד סולם כזה על רצפת בטון, בשל הדוקרנים שבתחתית רגליו.
12. מר רט הצהיר כי על פי המידע שהוצג בפניו, אין ספק שהתובע הבין כי לא ניתן להניח את הסולם על רצפת בטון מבלי שיחליק, ולכן קשר חבל בין רגלי הסולם.
13. מר רט הדגיש בתצהירו כי בעצם קשירת החבל ביצע התובע שינוי מהותי והתערב במבנה המקורי של המוצר. השלכותיו של שינוי זה חמורות, לא רק משום שהוא מתערב במבנה המקורי של הסולם ובשימושים שלהם נועד, אלא גם משום שבעצם קשירת החבל משתנה המבנה של הסולם ומשתנים הלחצים והכח המופעלים על חלקים שונים בסולם. בכך שהתובע קשר את רגלי הסולם בחבל, העמיד עצמו בסיכונים רבים. התובע עשה פעולה אסורה ולקח על עצמו סיכון בלתי סביר.
14. בתצהירו ציין מר רט כי "שי סולמות" סיפקה סולמות לחקלאים בלבד או לחנויות לציוד חקלאי, גורמים אשר ידעו והכירו את ייעודו הספציפי של הסולם.
15. עוד הצהיר מר רט כי כאשר "עמיר בע"מ" סיפקה את הסולמות שייצרה לגורמים שונים, הייתה מספקת גם דף מידע על הסולמות ובו הפרטים הנדרשים כגון הדגמים השונים וייעודם, וכך גם בוצע עם "עמיר בע"מ". בדף המידע מפורט בפירוש כי סולמות מסוג זה שממנו טוען התובע שנפל הינם סולמות מתכת המיועדים לקטיף ולהם דוקרנים הננעצים באדמה.
16. מר רט הצהיר כי על פי חוק לא הייתה עליו חובה לסמן על הסולמות סימנים כלשהם, או לצרף להם הוראות שימוש. חובה זו חלה רק על מוצרים מסוימים המנויים בתוספת לחוק שאינם כוללים סולמות.
17. בנוסף, הצהיר מר רט כי למיטב ידיעתו סולמות הם מוצרים שאינם נדרשים לתו תקן, ראשית בשל העובדה כי התקן הישראלי לא היה תקף בתקופה הרלוונטית לתביעה, ושנית כיוון שהתקן עצמו מגדיר כי אינו חל על סולמות המיועדים לשימושים מקצועיים.

חקירתו של מר רט-

1. בדיון שנערך ביום 8.7.12 נחקר מר רט על תצהירו.
2. בחקירתו נשאל מר רט לעניין תכנון וייצור הסולם נשוא התביעה:

"ש: מי קבע את המפרט הטכני של הסולם הספציפי הזה?

ת: הניסיון שלי ולאור זה שעבדתי בכל מיני מקומות בדברים שקשורים לסולמות, לדוגמא תעשייה אווירית, עבדתי שם כשכיר, הניסיון הטוב ביותר להעלות שלושה ארבע אנשים בשטח, הוא הוכיח את עצמו יציב וחזק ולא הייתה איתו שום בעיה.

ש: אין מפרט טכני של הסולם הזה?

ת: אין.

ש: מי עשה את הבדיקה של חוזק חומרים של הסולם הספציפי?

ת: בדקנו שהוא מתאים לצרכים ובזה הסתיים, לא הבאנו מהנדסים שיאשרו או לא יאשרו, ועובדה שהוא היה הכי טוב בשוק."

1. כשהוצגה למר רט תמונה של סולם, אשר צורפה לחוות הדעת בתחום הבטיחות שהוגשה על ידו, העיד מר רט כי ככל שניתן לראות מהתמונה זה לא סולם שיוצר על ידי "שי סולמות". בנוסף הוצגה לו התמונה אשר סומנה כ-ת/3, לגביה העיד מר רט בוודאות כי זה לא סולם שיוצר על ידו וכי זה אף לא הסולם המופיע בתמונות שצורפו לחוו"ד שהוגשה מטעמו.
2. מר רט העיד בחקירתו כי עד כמה שידוע לו, עד היום שום סולם לקטיף שמיוצר בישראל לא מסומן בשם היצרן, אין מפרט ואין קטלוגים, כיוון שמדובר בייצור לחקלאים ולא בייצור המוני לבתים.
3. בחקירתו העיד מר רט כי לא הוא זה שסיפק את הסולמות לתובע. על כך חזר מספר פעמים נוכח שאלותיו של ב"כ התובע.

חוו"ד "שי סולמות" בתחום הבטיחות-מר אילן לביא:

1. מטעם "שי סולמות" הוגשה חוות דעת ערוכה על ידי מר אילן לביא, מומחה לבטיחות, אשר קבע בחוות דעתו כי:
2. אין ספק שהמקום לא היה מקום מתאים להצבת הסולם, בפרט לאור הדוקרנים הנתונים בכל אחת מרגליו המיועדים לנעיצה באדמה בלבד. הדוקרנים אינם מאפשרים למעשה כל ניסיון להעמדת הסולם על משטח קשיח, כגון משטח הבטון המהווה את רצפת חדר החליבה בו אירעה התאונה.
3. העמדת סולם כזה על משטח קשיח, הינה כהעמדת מחוגה על שולחן. הדבר יכול להביא להחלקת הדוקרנים על המשטח הקשיח והיפתחות של הסולם אף ללא העמסת כל משקל עליו.
4. סולם כדוגמת זה שהוצג בפני מר לביא לא נדרש לייצור בתנאי ייצור מיוחדים, ולא חלו עליו תקנים או דרישות ייצור מיוחדות על פי הדין. התקן הישראלי פורסם ברשומות רק ביום 20.8.98, ורק מיום זה הפך להיות תקן רשמי מחייב. מאחר והסולם נרכש ב-1995 (ואין מידע לגבי מועד ייצורו), הרי שהתקן הישראלי אינו רלוונטי לתביעה.
5. יתרה מכך, על פי הגדרת תקציר חלות התקן הוא חל על "סולמות מיטלטלים ואינו חל על סולמות המיועדים לשימושים מקצועיים מיוחדים..." הסולם נשוא התביעה הינו סולם לשימוש מקצועי מיוחד לביצוע עבודות קטיף בשטח חקלאי ולכן התקן לא חל עליו.
6. אין על הסולם סימנים המייחסים אותו ליצרן מסוים.
7. על פי פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970, הסולם והשימוש בו אמור היה להיבדק ולהיות מפוקח על ידי התובע, שכן הוא כ"תופס מפעל" אחראי לבטיחותו ובטיחות העובדים במשק, וכן אחראי לפקח על שימוש מתאים בכלים ובמוצרים ולפקח על ביצוע השימוש ההולם להם יועדו הכלים והמוצרים. התובע לא עשה זאת והחליט על דעת עצמו לבצע אלתורים בסולם ולעשות בו שימוש החורג באופן קיצוני מהשימוש הנכון והמתאים לו יועד.
8. לכל אדם, ובפרט לאדם בעל ניסיון רב כשל התובע בחקלאות וקטיף, המקבל סולם כזה לידיו, ברור באופן חד משמעי שלא ניתן להניח סולם כזה על משטח קשיח, אלא שקיימת חובה לנעיצתו באדמה. העובדה שהסולם נרכש מ"עמיר בע"מ" שהינה חברה לאספקת ציוד חקלאי מחזקת זאת. בדף המידע שסופק לתובע מטעם "עמיר בע"מ", הדבר אף מצוין במפורש.
9. אין ספק כי הסיבה היחידה לתאונה הינה רשלנותו של התובע עצמו אשר לקח על עצמו סיכון בלתי סביר באשר השתמש בסולם לא מתאים בתנאי שטח שאינם מתאימים ובאופן החורג מהשימוש לו יועד הסולם הנדון.
10. יתרה מכך, התובע עצמו היה מודע לחוסר יציבותו של הסולם בתנאי שטח זה, עוד בטרם טיפס על הסולם, ולכן "אלתר" חבל פלסטי בניסיון להתאים את הסולם לתנאי השטח החריגים ואף ביקש מעובד שלו לאחוז בסולם, בניסיון לייצבו לצורך שימוש חריג ובלתי סביר זה.

חקירתו הנגדית של מר לביא-

1. בדיון שנערך ביום 8.7.12 נחקר מר לביא על חוות דעתו.
2. בחקירתו, הציג ב"כ התובע למר לביא תמונה של סולם אשר העד מטעם "עמיר בע"מ" זיהה אותו כסולם מדגם 303. מר לביא נשאל אם הסולם שבתמונה הוא אותו סולם שבחן בעת ביקורו במשקו של התובע. על כך השיב מר לביא בשלילה. מר לביא ציין כי יש הבדל בצבעים של הסולמות, במספר השלבים, ובקיומו של משטח עמידה.
3. מר לביא נשאל בחקירתו מה חל לפני שהתקן הישראלי נכנס לתוקפו. על כך השיב כי מכון התקנים בד"כ מאמץ תקנים זרים. בתקופה שיוצר הסולם נשוא התביעה, התקן הרלוונטי היה התקן האירופאי. לשאלת ב"כ התובע, האם כל עוד חל התקן האירופאי היה היצרן חייב לעבוד לפיו השיב מר לביא: "בעקרון אם הוא מודע לזה-כן, אבל אם אף אחד לא טורח להסביר את זה-אז לא". עוד ציין מר לביא כי תקן רשמי הוא תקן מחייב, כל השאר הוא וולונטארי.
4. כאשר נשאל מר לביא לגבי התקנים הישראליים שחלו לפני תקן 1847, אשר נכנס לתוקפו רק ב-1998, השיב כי לא בדק את התקנים הקודמים כיוון שהם לא רלוונטיים. מר לביא הוסיף כי בכל מקרה התקן לא חל על סולמות מקצועיים.
5. בחקירתו הודה מר לביא כי על פי התקן האירופאי יש לסמן מוצרים כך שיכילו את שם היצרן, טלפון והוראות בטיחות, ואף הודה כי בתקופה שהסולם סופק, בשנת 1995, חל התקן האירופאי ולכן, לכאורה, הספקת הסולם ללא סימון מנוגדת לתקן, אך הוסיף בחקירתו החוזרת כי בכל אופן התקן האירופאי לא חל על הסולם נשוא התביעה, כיוון שמדובר בסולם מקצועי.

חוו"ד רואה חשבון מטעם "שי סולמות"-

1. מטעם "שי סולמות" הוגשה חוות דעתו של מר חיים אורן, רואה חשבון, בדבר הפסדיו הנטענים של התובע בעקבות התאונה.
2. מר אורן קבע בחוות דעתו כי הכנסות משקו של התובע (שבשותפות עם אביו) הלכו וגדלו בשנים שלאחר התאונה, למעט 'מעידה' אחת בשנת 2001, אשר אירעה ככל הנראה בשל אירוע אקסוגני לפעילות של השותפות. מר אורן העריך, נוכח העובדה כי בשנת 2002 קיבלה השותפות פיצוי מהקרן לנזקי טבע, שהירידות בהכנסה בשנת 2001 נבעו מאירוע חריג וחד פעמי.
3. עוד קבע מר אורן כי רווחיות השותפות עלתה גם היא בשנים שלאחר התאונה, למעט שנת 2001.
4. בנוסף, קבע מר אורן בחוות דעתו כי היעילות התפעולית של השותפות הלכה והשתפרה, והיקף הפעילות של השותפות גדל, לאחר התאונה.
5. למרות ציפייתו לראות גידול בהוצאות השכר של השותפות, נוכח טענת התובע כי נאלץ להעסיק עובדים שימלאו את מקומו במשק, ציין מר אורן בחוות הדעת כי היקף השכר המשולם על ידי השותפות לעובדיה, פחת משמעותית בשנים שלאחר התאונה, עד לשנת 2004. לאחר מכן, עולות הוצאות השכר, אך נראה כי הסיבה לכך היא גידול בהיקף הפעילות.
6. הכנסותיו האישיות של התובע מן השותפות אכן פחתו משנת 1998 לשנת 1999, אולם עלו משמעותית בשנת 2000. מר אורן העריך כי השונות ברמת ההכנסות במהלך השנים נובעת מהסיכון העסקי הטמון בעסקי השותפות ולא מהפגיעה בתובע.
7. לסיכום קבע מר אורן כי אינו מזהה כל עדות שהיא לפגיעה בפעילות השותפות, ברמת הניהול התפעולי ויעילות הניהול של השותפות או בהכנסותיה, בשנים שלאחר התאונה.

חקירתו של מר אורן-

1. בדיון שנערך ביום 3.6.12 נחקר מר אורן על חוות דעתו.
2. בחקירתו נשאל מר אורן כיצד התחשב בחוות דעתו בעובדה שפירות מענף המטעים ניתן לראות רק לאחר מספר שנים, ובאופן דומה כך גם את ההכנסות מענף זה. על כך השיב: "במקרה שבפנינו המטע דווקא היה יציב מאוד לאורך כל השנים, יש שנה אחת קפיצה מטאורית, כפליים מהשנה הקודמת, זו השנה היחידה שדווקא זה קרה". ולאחר מכן הוסיף: "אני חוזר שהתייחסתי להכנסות שהתובע הציג בדוח שלו, הוא כתב מה היו ההכנסות שלו במטע, לזה התייחסתי, לא נכנסתי להבחנה בין סוגי הפרי, גיל העצים וכו'. ההכנסה שהתובע כתב שזו הייתה הכנסתו לזה התייחסתי, כולל הוצאותיו שגם לקחתי בחשבון".
3. בחקירתו הסכים מר אורן עם טענת ב"כ התובע לפיה מחזור רווח בענף הזרעים עומד על שנתיים, כך שאם התובע לא היה יכול לקבל חוזה עבודה בענף זה, המועד בו יראו את הירידה בהכנסות יהיה שנתיים לאחר מכן.
4. לפיכך, נשאל מר אורן האם ייתכן כי את תוצאות אי הפעילות של התובע, שנפגע ביום האחרון של שנת 1998, כשלמעשה, שנת הכספים הרלוונטית היא 1999, יראו בדוחות של שנת 2001. על כך השיב: "לא בהכרח, יכול להיות יותר קצר, יכול להיות יותר ארוך. יש זרעים כאלה ויש כאלה. יש שנובטים שנה, יש פחות משנה ויש יותר זמן".
5. בחקירתו נשאל מר אורן האם נוכח העובדה שהתובע היה מוגבל בשנת 99', ניתן יהיה לראות ירידה בהכנסות רק בשנת 2001 או 2002. על כך השיב: "אני לא יודע להגיד אם אני מסכים. התובע מנהל עסק, בעסק הזה מגדלים כל מיני זרעים לתקופות כאלה ואחרות, כמו כל תעשיה. לא הכל הולך ככה, תלוי בסוג העסק. בד"כ גם במדף. זו לא הסיטואציה היחידה, מגדל, מוכר, גם זרעים אפשר לשמור תקופה מסוימת, יש להם אורך חיים בשונה מפרי שאתה צריך לשווק, זה קצת שונה. יש זרעים של שנה, שנה וחצי- נשמע סביר".
6. מר אורן עומת עם הטענה כי תחום מומחיותו של התובע הינו ענף הזרעים, הוא היחיד בשותפות שמתמחה בענף זה, וכיוון שהיה מרותק למיטתו, ספגה השותפות הפסדי כבדים. על כך השיב כי הדבר לא עולה מהדוחות של התובע.
7. ב"כ התובע הציג בפני מר אורן את הנתונים לפיהם יש ירידה חדה בהכנסות מענף הזרעים בשנת 2001, ושאל האם ניתן לומר שזה נובע מפגיעתו של התובע. על כך השיב מר אורן כי הדבר נראה לו רחוק, שכן בעסק עדיין נותר שותף אחד שעבד, וכן בשנת 2000 היה מחזור שיא, ואינו יכול לומר מה גרם לירידה בשנת 2001.
8. עוד נשאל מר אורן כיצד ייתכן שהירידה בהכנסות מענף הזרעים בשנת 2001 עמדה על 56% בעוד הפיצוי שהתקבל מהקרן לפיצוי בגין נזקי טבע עמד על 5% מסך הכנסותיו בלבד. על כך השיב מר אורן כי "הפיצוי ניתן על הפסד רווח, זה משהו אחר לגמרי. אני יודע לפי מה שהוא כתב בדוח שלו שבשנת 02' הוא קיבל כסף מהקרן לנזקי טבע בסכום שציינתי לעיל, לא יודע ממה נובע הפיצוי הזה, לא יודע לפי מה הוא חושב, אני וידע שלא היו משברים בענפים אחרים, אלא רק בענף הזרעים. הפיצוי שניתן לא בא לפצות אותו על היקף המכירות, אלא על אובדן רווח, זה משהו אחר לגמרי, משהו שונה לחלוטין".
9. בחקירתו הודה מר אורן כי גם בשנת 2002 הייתה פגיעה בשיעור הרווח התפעולי של השותפות וכי בשל טעות הדבר נשמט מחוות דעתו.

ראיות "עמיר בע"מ"-

תצהירו של מר שמעון אסולין-

1. מטעם "עמיר בע"מ" הוגש תצהירו של מר שמעון אסולין, מנהל סניף בנתבעת 2.
2. בתצהירו הצהיר מר אסולין כי במועד התאונה שימש כמנהל סניף אצל "עמיר בע"מ", אשר עוסקת באספקת תשומות לחקלאות, לרבות אספקת מגוון סולמות לשימושים שונים. עוד הצהיר מר אסולין כי "עמיר בע"מ" לא ייצרה סולמות בעצמה, אלא קיבלה סולמות מהיצרן כשהם מוכנים למכירה, ומכרה אותם כפי שהם, מבלי לעשות בהם שינוי כלשהו.
3. עוד הצהיר מר אסולין כי בין השנים 1995-1998, "עמיר בע"מ" רכשה מ"שי סולמות" בעיקר סולמות קטיף וסולמות למטעים.
4. מר אסולין הצהיר כי מניסיונו הסולם נשוא התביעה מיועד לשימוש במטעים בלבד, וגם מי שלא עוסק בחקלאות מבין ויודע, כאשר מסתכל על הסולם, שאינו מיועד לשימוש על משטחים קשים אלא על אדמה בלבד, בגלל הדוקרנים שיש ברגליו.
5. בנוסף, הצהיר מר אסולין כי האחריות הניתנת על סולמות מדגם 303 היא לשנה בלבד, וכי כאשר צרכן רוכש מ"עמיר בע"מ" סולם, הוא מקבל הסבר על אופן השימוש בו, למרות שלמיטב ידיעתו אין חובה, ואף לא הייתה חובה במועד התאונה, לצרף הוראות שימוש לסולמות
6. מר אסולין הצהיר כי אינו יודע אם התובע רכש מחברות נוספות סולמות מדגם 303, ואף ציין כי נמסר לו שעל הסולם נשוא התביעה לא היו סימנים מזהים, ולכן לא יודע אם מדובר בסולם שנרכש מ"עמיר בע"מ".
7. מר אסולין הדגיש בתצהירו כי סולם מדגם 303 מיועד לשימוש במטעים בלבד וככל שהתובע עשה בו שימוש במקום אחר במשק החקלאי שלו הוא עשה זאת בתנאי שטח לא מתאימים, תוך נטילת סיכון בלתי סביר בעליל.

חקירתו של מר אסולין-

1. מר אסולין נחקר על תצהירו בדיון שנערך ביום 3.6.12.
2. בחקירתו, הסביר מר אסולין כי על פי חשבונית הרכישה של מר שוורץ הוא יודע להגיד כי הרכישה התבצעה בסניף של הנתבעת שהוא ניהל, בכפר תבור. כמו כן העיד כי על פי דוחות "עמיר בע"מ", תאריך משלוח הסולמות לתובע היה ביום 27.6.95.
3. כשנשאל מר אסולין האם הסולמות סופקו לתובע היו סולמות שיוצרו על ידי "שי סולמות", השיב כי אינו זוכר, וציין כי התובע הוא חקלאי "ענק" שקנה המון סולמות, וייתכן שקנה ממשווקים נוספים מלבד "עמיר בע"מ".
4. כשנשאל מר אסולין בחקירתו לעניין רכישת הסולמות על ידי התובע, השיב: "במקרה של משפחת שוורץ, הם מאוד קרובים לסניף, הם מגיעים אלינו לפחות 10 פעמים ביום. אני זוכר, אני חושב שאני טיפלתי בעניין הזה של הסולמות עכשיו שאני רואה את זה. הגיע לסניף האח של התובע והזמין את הסולמות, הזמנו אותם והגיע אליו ישר הביתה, נדמה לי שהוא קיבל את הסולמות ישירות מ"שי סולמות" או שזה הגיע אלינו ואנחנו העברנו. מדובר במשהו ענק, גדול ומסורבל, לוקח זמן. אם זה כמות- שולחים ישירות ללקוח או מישהו מטעמו. לא זוכר במקרה זה, התובע גר בין 7 דקות ל-10 דקות מהסניף, אני כמעט בטוח ששי סולמות פרק אצל התובע את הסולמות"^[1].
5. כשנשאל האם הוא בטוח שאחיו של התובע הוא שביצע את ההזמנה, השיב מר אסולין: "אני בטוח ב-100% מכיוון שהתובע הוא המנהל הגדול, הוא מנהל את כל העסק, יש להם קומפלקס ענק, לא רק מטעים אלא גם רפתות. לאייל יש הרבה כישורים, למדתי איתו, אנחנו חברים טובים. האח שלו המנהל תקרא לזה מנהל ייצור, קניין".
6. מר אסולין נשאל כיצד הוא יודע שההזמנה נעשתה בסניף "עמיר בע"מ" ולא טלפונית. על כך השיב כי לא יכול להיות שהזמנת סולמות נעשתה באופן טלפוני, כי צריך לראות את הסולמות, את הסוגים השונים, ואת המבנה. לאחר מכן חזר בו מר אסולין ואמר שבמקרה הספציפי של התובע אינו זוכר אם ההזמנה בוצעה באופן טלפוני ואינו בטוח ב-100%.
7. מר אסולין נשאל לגבי פנייתו של התובע לנתבעת 2 לאחר התאונה בבקשה לקבל מידע על הסולם. בהקשר זה העיד כי אחיו של התובע פנה אליו וביקש ממנו לתת לו את הפרוספקט של "שי סולמות". עוד העיד מר אסולין כי במועד הפנייה ידע על פגיעתו של התובע אך לא ידע שהיא נגרמה כתוצאה מנפילה מסולם.
8. מר אסולין נשאל בחקירתו, האם הוא זוכר מי הספק שסיפק לו סולמות מדגם 303 בתקופה שבה ספק את הסולמות לתובע. בתגובה הפנה מר אסולין לדוחות החברה, והסביר כי השורות המתחילות ב-08 מעידות על פעילות הסניף בכפר תבור. המסמכים הרלוונטיים סומנו כ-ת/4.
9. בהתאם לדוחות העיד מר אסולין כי אפשר לחלוטין לקבוע כי בתאריך 14.5.95 נכנסו למחסן 3 סולמות מדגם 303 בגובה 1.80 מ', וכן 4 סולמות מדגם 303 בגובה 2.10 וכי אלה היו הסולמות אשר הזמין עבור התובע, ואף הוסיף כי תאריך כניסת הסחורה הוא לא בהכרח תאריך החשבונית, שכן יכול להיות שביום הרכישה הוצאה תעודת משלוח ידנית, בעוד החשבונית הונפקה מאוחר יותר.
10. עוד הסביר מר אסולין כי על פי המסמכים שברשותו, הסולמות שהזמין עבור התובע נכנסו למחסן ביום 14.5.95, ובאותו יום או יום לאחר מכן הם סופקו לתובע, לדבריו אינו נוהג להשאיר סחורה במחסניו, אין בכך טעם. עם זאת, תעודת משלוח ידנית עבור העסקה הונפקה רק ביום 9.6.95, וחשבונית ממוחשבת הונפקה רק ביום 27.6.95.
11. לשאלת ב"כ התובע השיב מר אסולין כי למיטב זכרונו, באותה תקופה לא קיבלה "עמיר בע"מ" סולמות מדגם 303 מיצרן אחר מלבד "שי סולמות".
12. מר אסולין נשאל בחקירתו האם כשהנתבעת עובד עם יצרן מסוים היא בודקת אם יש לו תו תקן. על כך השיב שבד"כ כן, ושבמקרה של "שי סולמות" לא זוכר אם בדקו אך זוכר שעבדו איתם הרבה שנים.
13. בחקירתו נשאל מר אסולין להיכרותו עם מר שאול רט. מר אסולין ציין כי הוא מכיר אותו המון שנים, מכיר אותו מצוין. לשאלה האם מר רט ציין בפניו כי יש לו תקן לשווק מוצרים השיב מר אסולין שאינו זוכר.
14. עוד נשאל מר אסולין ע"י ב"כ התובע האם הוא מכיר סולם בעל 3 רגליים שהוא רב תכליתי. על כך השיב שהוא מכיר סולם כזה, אך לא מוכר סולם כזה. כמו כן נשאל האם לסולם בתמונה שהוצגה לו ניתן לספק גומיות לתחתית הסולם. על כך השיב: "לא מכיר. אתה אומר סולם עם קוצים אפשר לשים לו גומיות?! התפקיד של הסולם הזה להינעץ באדמה, הוא יכול להינעץ בבלטות?!".
15. עוד ציין מר אסולין בחקירתו כי מהיכרותו עם מר רט, כאשר הוא מספק סולמות ישירות לצרכנים (ולא למשווקים) הוא מסביר להם על השימוש בסולמות.
16. כשנשאל האם ייתכן שבמשלוח הרלוונטי לתביעה לא הוסברו לתובע הוראות השימוש בסולמות, כיוון שכבר רכש סולמות בעבר, ציין מר אסולין כי יכול להיות שבמשלוח הזה לא הוסבר לו, ואף הוסיף כי התובע "מבין יותר ממני בסולמות".
17. מר אסולין העיד כי הוא מכיר עוד יצרני סולמות בצפון, אך בתקופה הרלוונטית לתביעה עבד רק עם "שי סולמות". עוד העיד כי יצרן בשם אביטל שמואל ייצר סולמות קטיף זהים לאלה שיוצרו על ידי "שי סולמות", ואף מכר אותם לחנויות אחרות של "עמיר בע"מ" בצפון.

ד. דיון והכרעה:

הוכחת נסיבות התאונה:

1. טענתם הראשונה של הנתבעים קשורה בהוכחת נסיבות התאונה נשוא כתב התביעה.
2. בעוד אירוע תאונה ככזה אינו מוכחש, מכחישים הנתבעים את גרסתו של התובע בדבר נפילה מסולם ומכבירים לטעון כי התובע כשל מלהביא עדים להוכחת גרסתו.
3. ביום 30.10.2000 כותב ד"ר רינות מזכר אשר לא ניתן לדעת אל מי מופנה. התובע כזכור, לא ידע להמציא תשובה באילו נסיבות ניתן המכתב האמור.
4. וכך כותב ד"ר רינות (נ/4):

"נתבקשתי לשנות את רישום סיכום המחלה מנפילה מסוס לנפילה מסולם. לפי הרישומים בגיליון אכן מדובר בנפילה מסולם. אך עלי להדגיש שהנוסח מוגבל לדברי החולה, ואין באפשרות הצוות הרפואי לדעת בדיוק את הגורם לפגיעה".

ואכן שונה הרישום (נ/3) ומכתב השחרור קובע כי התובע "התקבל באופן דחוף דרך חדר מיון לאחר שנפל מסולם ונחבל בכתף שמאל".

1. עיון בשלל המסמכים שצירף התובע לתצהירו מעלה כי גרסתו של התובע בדבר נסיבות התאונה עולה בקנה אחד עם הרישומים הסמוכים לעת התאונה. כבר ביום המקרה 31.12.1998 נכתב עם קבלתו של התובע בבית החולים "העמק" כי "נפל מסולם ונחבל בכתף שמאל"^[2]. אכן, תעודת חדר המיון קובעת כי התובע "נחבל בעת עבודתו בכתף יד שמאל" אולם כבר באותו יום נרשמת גרסה מפורטת יותר כאמור לעיל. גרסה זו חוזרת על עצמה לאורך אשפוזו של התובע לרבות בדוח סיעודי שוטף מיום 1.1.1999 (נכתב בטעות 1.1.98) ואף בבית החולים ע"ש "שיבא" בתל השומר ביום קבלתו של התובע לבית החולים ב-31.1.1999 עת נכתב "נפילה מסולם וחבלה ישירה בכתב LT".
2. עם זאת, בכך לא די. משהכחישו הנתבעים את נסיבות התאונה, מוטל נטל הוכחת נסיבותיה על שכמו של התובע.
3. מטופס הודעה על התאונה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי וש"הוזרם" למערכת המל"ל ביום 3.2.1999 כותב התובע כי בעת התאונה נכחו שני עדים ממוצא תאילנדי: האחד שמו "אותאי" והשני שמו "טונבוי", שהינם שכירים המתגוררים בשדמות דבורה, מקום מגוריו של התובע^[3].
4. בתצהיר תשובות לשאלון עליו חתם התובע ביום 14.9.2006 (נ/6) מצאנו שתי תשובות לשאלה71ה "פרט שמו ומס' דרכונו של העובש שהיה עד לתאונה". האחת כתובה בכתב יד בתשובות לשאלון שלא נחתמו על ידי התובע ובה שמו המלא של העד "אותאי" לרבות מספר דרכונו. השניה, תחת אזהרה בתצהיר מודפס ובו נכתב "התשובה נמצאת בהכנה".
5. בחקירתו הנגדית נשאל התובע לעניין תשובה זו על ידי ב"כ הנתבעת 1 ביום 31.1.2012 (עמ' 38 לפרוטוקול) ותשובתו היתה ברורה: "הייתי צריך להביא את השם שלו במסודר". עוד הוסיף התובע כי העד הנטען כבר אינו נמנה על שורת עובדיו.
6. אכן, התובע נמנע מהבאת העדים לתאונה, או למצער אחד מהם. הסבר מה עשה על מנת לאתר את אותו "אותאי" לשם זימונו לעדות לא המציא התובע וגם אם לא נייחס לתובע הימנעות מהבאת עד נוכח הסכנה שיסתור את דבריו, ניתן אף ניתן לייחס לתובע מחדל הרמת הנטל להוכחת נסיבות האירוע.
7. ודוק: אין המדובר בנפילה "סתם" מסולם. המדובר בטענת התובע כי הסולם עליו עמד, קרס תחתיו. עיון במסמכים הרפואיים הסמוכים ליום התאונה מעלה כי גרסתו של התובע אחידה: נפילה מסולם ו/או נפילה מגובה מסולם ללא כל פירוט. הפירוט הראשון שמצאנו לנסיבות התאונה מצוי בטופס ההודעה על התאונה למוסד לביטוח לאומי^[4] שם כותב התובע כי "בעת החלפת מנורת נאון במכון החליבה נפתח הסולם ונפלתי". ההודעה הוגשה בחודש פברואר 2009, קרי כחודש בתר התאונה. אותה העת לא היה התובע מיוצג (ראה פרק ד' לטופס התביעה).
8. לא למותר לציין כי המדובר בתובענה שהועברה לטיפולי משפרש כב' השופט קידר ולא שמעתי את עדותו של התובע על מנת לעמוד על אמינותו, הנתבעים התנגדו לשמיעת הראיות מחדש וממילא מסיכומיהם לא עולה טענה של ממש כי התובע מנסה לרחוק מן האמת.
9. שוכנעתי לקבל את גרסתו של התובע כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי הטענות ובתצהירו ולא לדחות את תביעתו רק מן הטעם הדיוני של אי עמידה בנטל הוכחת נסיבות התאונה.
10. מכאן אני קובע כי התובע נפל מסולם אשר נפתח תחתיו עת טיפס עליו לשם החלפת מנורת ניאון במכון החליבה אשר במשקו^[5].

הוכחת ייצורו של הסולם מדגם "303" על ידי "שי סולמות":

1. האם הוכיח התובע כי הסולם הימנו נפל, מדגם "303" אכן יוצר על ידי "שי סולמות"?
2. ברי כי בהינתן תשובה שלילית, דין התביעה כנגד "שי סולמות" להידחות כבר בשלב זה ויש להמשיך ולבדוק דין התביעה כנגד "עמיר בע"מ".
3. מר שאול רט מטעם "שי סולמות" טען בתצהירו כי הסולם עליו מצביע התובע כזה אשר נפל הימנו, אינו סולם שיוצר על ידיו שכן "שונה במבנה ובהרכב מהסולמות אשר יוצרו ושווקו ע"י העסק שלי". עוד הוסיף וקבע כי לאותה העת היו יצרנים נוספים של סולמות קטיף אשר ייצרו סולמות זהים לסולמות אותם ייצר (ראה סעיפים 6 עד 12 לתצהירו). הסבר מפורט מה ההבדל בין הסולמות לבין עצמם לא כלל מר שאול רט בתצהירו, אלא שלדעתי אין לזקוף הימנעות זו לחובתו משנטל ההוכחה רובץ על התובע.
4. ואכן, בחקירתו הנגדית עמד מר רט על טענתו כי אין המדובר בסולם אשר יוצר על ידו, עת הופנה לתמונות שונות. חקירתו הנגדית לא ירדה לעומקם של הבדלים כאלה ואחרים והדבר פועל לחובת התובע עליו מוטל הנטל האמור לעיל.
5. לתיק מוצגי "שי סולמות" צורפה כרטסת רכישת סולמות לאורך השנים^[6] (ינואר 1995 ועד נובמבר 1998).
6. מכרטסת זו ניתן להעלות את המסקנות הכלליות הבאות:

א. "עמיר בע"מ" רכשה סולמות מיצרנים רבים מסוגים ודגמים שונים.

ב. תחת הכותר "תאור הפריט" ובו מופיע "סולם דגם 303" ניתן למצוא כי נרכש מהיצרנים הבאים: "שי סולמות", אביטל שמואל.

ג. הסולם שנרכש משני היצרנים הנ"ל אף היה באותו גובה: 1.80 מ' או 2.10 מ' או 2.40 מ' או 3 מ' (דגם 3.60 מ' נקנה רק מ"שי סולמות").

ד. בתקופה אשר קדמה ליום 27.6.1995 (הוא התאריך שבו הודפסה חשבונית המס) ואף עובר ליום 9.6.1995 (הוא יום הנפקת תעודת המשלוח לטענת מר אסולין^[7]) נקנו סולמות מדגם 303 כדלקמן^[8]: מ"שי סולמות" נקנו 8 סולמות ואילו מאביטל שמואל נקנו 31 סולמות, קרי כמעט כפול ארבע.

1. התמונה העולה ממסמכיה של "עמיר בע"מ" זהה. מן הכרטסת שצורפה לתיק מוצגיה של "עמיר בע"מ" עולה התאמה לכרטסת שצורפה על ידי "שי סולמות".
2. תעודת המשלוח מיום 27.6.2005^[9] קוראת כך:

"סולם דגם 303 1.80מ' 5ש, סולם דגם 303 2.10מ' 6ש^[10] " 3 יחידות מהדגם הראשון במחיר של 230 ₪ לכל יחידה ועוד 4 יחידות מהדגם השני במחיר של 245 ₪ לכל יחידה לפני הנחה של 5%: סה"כ: 7 סולמות.

קרי, "עמיר בע"מ" שלחה לתובע, לכאורה, את רוב הסולמות שקנתה מ"שי סולמות" מתחילת השנה (7 מתוך 8) ואת כל 7 הסולמות שקנתה בחודש מאי 1995 והמה זהים לאלה אשר בתעודת המשלוח^[11].

1. עיון בחוות דעתה של מגיסטר ביקלס שהוגשה מטעם התובע מעלה כי בבדיקתה מצאה כי הסולם נשוא כתב התביעה מחזיק 5 שלבים^[12] ומכאן, לכאורה, המדובר באחד משלושת הסולמות שסופקו לתובע לפי תעודת המשלוח. זאת ועוד, עיון נוסף בכרטסת דלעיל מעלה כי גם אביטל שמואל סיפק ל"עמיר בע"מ" סולמות המחזיקים חמישה שלבים בגובה 1.8מ'.

המומחית הנכבדה לא מדדה את גובהו הכולל של הסולם.

1. לא למותר לציין כי התובע סבר שגובה הסולם הימנו נפל הגיע כדי גובה של 2.5-3 מטרים^[13].
2. ציינתי לעיל בדבריי "לכאורה" שכן מעדותו של התובע עולה כי עובר ליום הרכישה החזיק לפחות שלושה סולמות קטיף ועובר לרכישה הכביר לקנות נוספים כך שבעת התאונה ביום 31.12.1998 כבר היו בידו, למצער, 8 סולמות ולכל היותר 15 סולמות^[14]. על כך בהמשך.
3. זאת ועוד, העיד התובע כי לא יכול להשיב לשאלה כמה מן הסולמות שהיו בידיו ביום האירוע נשוא כתב התביעה רכש מ"עמיר בע"מ", קרי כי היו בידיו סולמות אשר רכש גם מספקים אחרים^[15].
4. מתעודת המשלוח האמורה לא עולה, על פניו, כל פרט מזהה היכול לקשר בין הסולמות שסופקו על ידי "עמיר בע"מ" לתובע, לבין "שי סולמות".
5. עם זאת, מחקירתו של מר אסולין, מנהל סניף "עמיר בע"מ" בכפר תבור התבהרה התמונה עד כי ניתן לקבוע כי התובע רכש מ"עמיר בע"מ" 7 סולמות מתוצרת "שי סולמות" בשנת 1995. אסביר מסקנתי.
6. על אתר אעיר כי מפרוטוקול הדיון עולה כי מר אסולין הגיע כשהוא אינו מוכן כדבעי לחקירה. נדרש מאמץ לא מבוטל מצד ב"כ התובע וב"כ "שי סולמות" לחלץ מן העד התייחסות פרטנית למסמכים שצירף הוא עצמו לתצהירו, אולם משתשובותיו עולות בקנה אחד עם המסמכים, בחרתי שלא להמעיט במשקל עדותו.
7. אם כן, מעדותו של מר אסולין עולה כי בכרטסת אשר צורפה לתיק המוצגים, לכל סניף מסניפיה של "עמיר בע"מ" יש מעין תעודת זהות, כך שניתן לדעת לאילו מסניפיה של החברה סופקו סולמות. מספר הסניף עליו מופקד מר אסולין מזה עשרות בשנים בכפר תבור הינו "08".
8. לא למותר לציין כי לפי עדותו של מר אסולין, משקו של התובע ממוקם מרחק 10דק' מן הסניף האמור ומכאן הרשיתי לעצמי להניח בסבירות, כי מקום בו ביקש התובע לרכוש מוצרים מ"עמיר בע"מ" עשה זאת דרך הסניף אשר בכפר תבור. כך גם עולה מעדותו של העד.
9. עולה כי לסניף אשר בכפר תבור סופקו 7 סולמות ביום 14.5.1995 מתוצרת "שי סולמות"; 3 סולמות 5 שלבים בגובה 1.80מ' ועוד 4 סולמות 6 שלבים בגובה 2.10מ' (ראה ת/4). זהו המספר ואלה הדגמים שסופקו לתובע בסמיכות זמנים לקבלתם מ"שי סולמות". לא עולה מן הרשימה אספקת סולמות מתוצרת אביטל שמעון לסניף אשר בכפר תבור בכל עת שהיא והדבר אף מתיישב עם עדותו של מר אסולין אשר קבע כי לעת ההיא נתקבלו סולמות קטיף רק מ"שי סולמות"^[16] וכי לא עבד עם אביטל שמעון אותה העת.
10. זאת ועוד, מעדותו של מר אסולין עולה כי התובע, ככל הנראה, קיבל את הסולמות שסופקו על ידי "שי סולמות" ביום 14.5.1995 או 9.6.1995.
11. די בנתונים אלה כדי להגיע למסקנה כי התובע הוכיח ברמת הסתברות גבוהה המספיקה במשפט אזרחי, כי בשנת 1995 סיפק "שי סולמות" ל"עמיר בע"מ" את 7 הסולמות שנמכרו לתובע זמן קצר לאחר מכן.
12. אלא מאי? שהתובע לא הוכיח, לדעתי, כי הסולם הימנו נפל היה סולם אשר יוצר על ידי "שי סולמות". אסביר.
13. התאונה נשוא כתב התביעה אירעה שלוש שנים וחצי לאחר אספקת הסולמות האמורים כאשר באמתחתו של התובע 8 סולמות לכל הפחות ו-15 סולמות לכל היותר וכפי שקבעתי זה מקרוב, לא הוכח כי כל הסולמות שהחזיק היו מתוצרת אחת, תוצרתו של "שי סולמות".
14. דומה כי בנקל ניתן היה להוכיח ולו לעת הגשת הראיות כי כל הסולמות המצויים בידיו של התובע, או למצער רובם, הינם מסוג הזהה לתוצרתו של "שי סולמות", אם על ידי הצגתם בפני מגיסטר ביקלס, אם על ידי ריכוזם וצילומם זה אחר זה ואם בכל דרך ראייתית אחרת.
15. התובע לא ידע לפרט את סוגי הסולמות שהיו באמתחתו אותה העת ולו לפי גובה, דגם, מספר שלבים או כל פרט מזהה אחר.
16. התובע גרס כי נפל מסולם אשר גובהו 2.5-3 מטרים בעוד הסולם מדגם 303 מחזיק 1.80מ'.
17. מר שאול רט עמד על דעתו כי הסולם שהוצג לו ושאותו הציג התובע בפני מגיסטר ביקלס כסולם הימנו נפל, לא יוצר על ידו וכי אין בו מאפייני הסולם שיצא תחת ידיו. כאמור לעיל, בחקירתו הנגדית נמנעו חוקריו מירידה לעומקם של הבדלים ומאפיינים ודומה כי לא בכדי.
18. טוען התובע בתצהירו (סעיף 5) כי מברור שערך מול "עמיר בע"מ" נודע לו כי "שי סולמות" ייצר את הסולם נשוא כתב התביעה, זאת נוכח העובדה כי על הסולם לא היה מוטבע דבר אשר יכול היה להוביל לזיהוי היצרן. בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו ולא ידע לומר תוך כמה זמן קיבל את המידע מ"עמיר בע"מ".
19. לא התחוור כלל הכיצד ידע מאן דהוא מ"עמיר בע"מ" לומר לתובע את זהות היצרן של הסולם ממנו נפל, מקום בו השיחה נערכה טלפונית. דומה כי התשובה טמונה בעצם העובדה כי לעת ההיא היה זה "שי סולמות" ספק סולמות הקיף היחיד ל"עמיר בע"מ".
20. יש לזכור כי את המידע קיבל התובע אחרי התאונה, קרי שלוש שנים וחצי לאחר אספקת הסולמות.
21. מסגרייתו של מר שאול רט נסגרה, לפי עדותו, בשנת 2004 בקרוב^[17]. תביעתו של התובע הוגשה לבית המשפט המחוזי בחודש דצמבר 2004, עבור 6 שנים מאז קרתה התאונה. חוות הדעת מטעם מגיסטר ביקלס נערכה רק בחודש יוני 2006, עבור שנה ומחצה מהגשת התביעה. לא ראיתי כל דרישה מצדו של התובע כלפי מר שאול רט (או אף "עמיר בע"מ") להעביר לידיו לבדיקה סולם מדגם 303 בזמן הסמוך להגשת התביעה, לא ראיתי שמר שאול רט נדרש לענות על שאלון הנוגע לסולמות שייצר במהלך השנים ולמעשה לא נעשה דבר על מנת להוכיח בראיות ממשיות כי הסולם שנשמר דווקא על ידי התובע, זהה לסולם שיוצר על ידי מר שאול רט. נזכיר כי כבר בכתב הגנתו של מר שאול רט צוין "ברחל בתך הקטנה" בסעיף 24.1 כי "מוכחש כי נתבע 1 ייצר ו/או הרכיב ו/או מכר ו/או שיווק את הסולם נשוא התביעה ודי בכך לדחות את התביעה כנגד נתבע 1".
22. והחשוב מכל: הוכח עובדתית כי הסולם אשר נבדק על ידי מגיסטר ביקלס ועל ידי מר לביא, מומחי הצדדים, אינו הסולם הניבט מעלוניו של "שי סולמות". לעניין זה אני מקבל את טענות ב"כ "שי סולמות" אליה הצטרף ב"כ "עמיר בע"מ" בסיכומיהם. להלן הסבריי.
23. העלון שצורף לתיקי המוצגים ואשר יצא תחת ידיו של מר שאול רט מדבר על "סולם למטעים עם משטח דגם 303". אכן, עיון בעלון מעלה כי ישנם דגמים של סולם מטעים החסרים את המשטח (לדוגמא: דגם 301 ו/או 302).
24. מהו אותו משטח הקרוי בעלון באנגלית PLATFORM? מחקירות העדים עולה כי המדובר במשטח דריכה עליון. כך הסביר מר אסולין בחקירתו^[18] וכך גם מר לביא^[19]. כך גם עולה מקריאת העלון ומהגיונם של דברים.
25. עיון בחוות דעתה של מגיסטר ביקלס על התמונות שצורפו לה מעלה כי בתארה את הסולם, נעדר תיאורו של המשטח המדובר, משמע כי לא מצאה בסולם משטח. זאת ועוד, עיון בתמונות מעלה כי אכן אין בסולם, אשר צולם על ידי המומחית הנכבדה ושהתובע טען כי הוא הוא הסולם ממנו נפל, משטח דריכה עליון כי אם חמישה שלבים בלבד.
26. זאת ועוד זאת, התובע צירף לתצהירו את "מוצג 20- תמונות של הסולם נשוא כתב התביעה" אשר להגשתן התנגדו הנתבעים במהלך חקירתה של מגיסטר ביקלס. בתמונות אלה ניבט היטב משטח הדריכה העליון ברצף התמונות השני. אלא שעיון בתמונות הצבעוניות מעלה כי אין המדובר בסולם מדגם 303 בעל חמישה שלבים כפי המתואר בחוות דעתה של מגיסטר ביקלס. פשיטא כי הגם שיש בו משטח דריכה עליון הניבט היטב, הרי שהוא רק בן 4 שלבים (ולא שלושה כפי שסבר בטעות מר לביא בחקירתו הנגדית). לא למותר לציין כי מאן דהוא אף דאג לקשור חבל בין ניצבי הסולם, אשר נראה היטב ברצף התמונות השלישי.
27. מסקנה נוספת המתבקשת ממוצג 20 הינה כי לתובע אכן היו סולמות שונים אשר נבנו על ידי יצרנים שונים, שכן מעלון "שי סולמות" ומכרטסת "עמיר בע"מ" עולה כי הראשון לא סיפק לאחרונה סולמות בני 4 שלבים בתקופה הרלבנטית לתובענה.
28. כף גם ברי כי ת/6 אינו מסוג הסולמות שייצר מר שאול רט. סולם זה שונה מהותית במבנהו וצורתו גם למביט בעין בלתי מזויינת והדברים אף נתמכים בעדותו של מר לביא דלעיל.
29. אשר על כן לא מצאתי כי התובע הוכיח ולו בכמות הראיות הנדרשת במשפט אזרחי כי הסולם הימנו נפל יוצר על ידי "שי סולמות".
30. מכאן כי דין התביעה כנגד "שי סולמות, להידחות.
31. ומה על "עמיר בע"מ"? ברי כי הא בהא תליה. משלא הוכיח התובע אלא ש"עמיר בע"מ" סיפקה לו 7 סולמות מתוצרתו של "שי סולמות" שלוש שנים ומחצה עובר לאירוע^[20], ומשלא הוכיח כי הסולם הנדון הינו סולם אשר יוצר על ידי מר שאול רט, דין התביעה כנגד "עמיר בע"מ" להידחות מאותן סיבות ממש.
32. אכן, "עמיר בע"מ" שימשה לתובע כספק עיקרי של ציוד חקלאי, אולם גם התובע הודה כי לא את כל הציוד שברשותו רכש דווקא הימנה^[21]. לא ניתן להטיל על "עמיר בע"מ" "אחריות" רק משום שהתובע סבור ואין בידיו להוכיח ברמה סבירה של נדרשות, כי הסולם סופק לו על ידי "עמיר בע"מ".
33. אכן, גבולותיו של המשפט האזרחי רחבים וכמות ההוכחה הנדרשת בו אינה גבוהה במיוחד. לעיתים איכות הראיות, מצומצמות ככל שהן, נותנת בהן משקל המספיק כדי לחצות את קו הגבול בין אי הוכחה להוכחה. אלא שמקום בו עולים כל כך הרבה ספקות מחד גיסא והתביעה מבוססות בעיקרה על השערות לא מוכחות, לא ניתן לקבלה, עם כל הצער על נזקיו הכבדים של הנפגע.
34. מכאן כי דין התביעה כנגד "עמיר בע"מ" להידחות.

הסולם והפן הנורמטיבי:

1. הצדדים השקיעו מאמץ רב, כל אחד מצדו, לשכנע את בית המשפט כי דין התביעה להתקבל או להידחות, כל אחד לפי השקפתו, גם בפן הנורמטיבי. מצאתי לנכון לכבדם בדיון גם בפן זה על מנת להשלים את התמונה.
2. על אתר נבהיר כי עילתו של התובע לפי חוק האחריות למוצרים פגומים התש"מ-1980 התיישנה ועל כן לא אדון בפן זה של התובענה (סעיף 6 להוראות החוק).

החלת התקן הישראלי על הסולם נשוא כתב התביעה:

1. לטענת התובע, לעת התאונה חל התקן הישראלי 1847 חלק 1^[22] על הסולם הימנו נפל ולמצער, חל התקן האירופאי.
2. הנתבעים דוחים טענה זו מכל וכל.
3. אתחיל בבדיקת טענות הצדדים בפן זה.
4. כזכור, הוכח כי הסולם נרכש בחודש מאי 1995.
5. ברי כי יוצר בסמוך ועובר למועד זה. אלא שעובדתית לא הוכיח התובע כי הסולמות המנויים בתעודת המשלוח הנדונה יוצרו בתר פרסומו של התקן, קרי לאחר 1.1.1995. מר שאול רט לא נשאל כל שאלה בנדון, לא בתצהיר תשובות לשאלון ולא בחקירה נגדית ומכאן כי לא ניתן לדעת מתי ייצר את הסולמות שסופקו על ידו ל"עמיר בע"מ" ביום 14.5.1995 או בסמוך לכך.
6. ביום 1.1.1995 פרסם מכון התקנים את תקן 1847 חלק 1. תקן 1847 על שני חלקיו זכה לאכרזה^[23] רשמית של שר המחסר והתעשייה ביום 13.8.1998 ומיום 13.10.1998 הפך התקן רשמי, זאת על פי סעיף 8 לחוק התקנים התשי"ג-1953 (להלן: חוק התקנים).
7. אין חולק כי הפיכת התקן לרשמי לא חלה על נסיבות המקרה דנא.
8. אולם מה דינו של התקן אשר פורסם ביום 1.1.1995 לו היה מוכיח התובע כי הסולמות יוצרו בתר פרסומו?
9. על פי חוק התקנים קיימת אבחנה בין "תקן ישראלי" לבין "תקן ישראלי רשמי" (וראו סעיפים 6 ו-8 לחוק), כאשר רק לתקן ישראלי רשמי תוקף מחייב, ואילו תקן ישראלי "רגיל" אינו גורר אחריו כל חיובים (וראו את בג"ץ 1934/95 תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד מט (5) 625, בעמ' 635-636, בג"ץ 53/96 תשלובת ח. אלוני בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר פ"ד נב (2) 1 בעמ' 5-6, ות"א (חיפה) 11272/97 שאול סטריקובסקי נ' חוף הכרמל נופש (פורסם בתקדין)).
10. וכך קובע כב' השופט חשין בפרשת אלוני הנ"ל:

5. חוק התקנים מבדיל ומבחין בין שני סוגי תקנים: מזה, תקן ישראלי, ומזה, תקן ישראלי רשמי. כל תקן שהוא, מכון התקנים קובע אותו (סעיף 6(א) לחוק התקנים), ובכל תקן יכולות שתהיינה שתי דרגות. הדרגה האחת היא התקן הישראלי (סעיף 6(א) לחוק התקנים). תקן ישראלי אינו גורר אחריו כל חיובים, ואין הוא מטיל כל מטלות שהן לא על יצרני המצרך נושא התקן, לא על משווקי המצרך ולא על יבואני המצרך. תקן ישראלי – כביטויו המוצלח של חברנו השופט זמיר בבג"ץ 7023/93 איגוד יצרני מוצרי עץ ורהיטים בישראל ואח' נ' שר התעשיה והמסחר ואח' – '...שמור לבעליו לטובתו: תו התקן מעיד על איכות המצרך. אך תקן כזה אינו מחייב: גם לאחר שנקבע תקן ישראלי למצרך מסויים, עדיין מותר לייצר ולשווק מצרך זה אף אם אינו עומד בתקן'. מוצר פלוני שנקבע לו תקן ישראלי, רשאים היצרן, המשווק והיבואן לתבוע מעצמם לעמוד בדרישות התקן ולהתגאות בכך לפני לקוחותיהם. ואולם אין הם חייבים לעשות כן, וברצותם ייצרו, ישווקו וייבאו אותו מוצר אף אם איכותו נופלת מהנדרש בתקן.

בצד התקן הישראלי – שמא נאמר: מעל לתקן הישראלי – שוכן התקן הישראלי הרשמי. תקן ישראלי רשמי הינו תקן ישראלי ששר התעשייה והמסחר הכריז עליו – בהכרזה שפורסמה ברשומות – כתקן ישראלי רשמי. השר מוסמך להכריז כך לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים והצרכנים, ואם נשתכנע שהדבר דרוש לשמירה על בריאות הציבור או על ביטחונו, או להבטחת רמה נאותה לתוצרת הארץ או לשיפורה או לייעול המשק או להגנת הצרכן – הכול כהוראת סעיף 8(א) לחוק התקנים כהוראתו לעת הרלוונטית לעתירה (על שינוי הנוסח שאירע ביני-לביני נדבר עוד בהמשך). תקן ישראלי רשמי – שלא כתקן ישראלי גרידא – גורר אחריו חובות של-ממש. משהוכרז תקן כתקן ישראלי רשמי לעניינו של מצרך פלוני, מוטל איסור על כל אדם לייצר אותו מצרך, למוכרו, לייבאו, לייצאו או להשתמש בו בכל עבודה שהיא (הוא הדין, בשינויים המחויבים, לעניינו של תהליך עבודה) אלא אם מתאים המצרך (או תהליך העבודה) לדרישות התקן הרשמי (סעיף 9(א) לחוק התקנים). העובר על איסורים אלה צפוי לעונש ולסנקציות נוספות (סעיף 17 לחוק התקנים). ראו עוד בג"ץ 1934/95 תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ נ' שר הבריאות ואח' (פרשת תה ויסוצקי), בעמ' 635-636, (ההדגשות שלי .ש.מ.מ.)

1. הנה כי כן, אין לתקן 1847 האמור כל תוקף מחייב על הנתבעים או מי מהם עד שהפך לרשמי בשנת 1998, שלוש שנים ומחצה לאחר שנקנו הסולמות על ידי התובע.
2. עיון בתקן מעלה כי קודם לפרסומו עמד על תוקפו תקן ישן יותר, הוא 986 מחודש פברואר 1978 וכן תקן 1287 מחודש יוני 1987. לא מצאתי כל אכרזה רשמית על שניים אלה ועל כן דינם כדין התקן 1847.
3. לא למותר לציין כי תקן 1287 עוסק ב"סולמות עץ מיטלטלים" ומכאן כי אינו חל על סולם הברזל הנדון לפניי. תקן 986 העוסק ב"סולמות אלומיניום מיטלטלין" קובע מפורשות כי אינו חל על סולמות מיוחדים ,כגון: סולמות כבאים, סולמות חשמלאים, וסולמות קטיף" (ההגשה במקור). מכאן כי גם תקן זה אינו עוסק בסולם נשוא כתב התביעה.
4. משאין בנמצא כל תקן (ישראלי או רשמי) רשמי נכון למועד ייצורו המשוער של הסולם הנדון החל עליו מפורשות, הרי שלא ניתן לקבוע כי יש להחיל על הסולם תקנים זרים אירופאיים. אלה גם לא הוכחו (למעט תקן 1847 שאליו צורף הנוסח הלועזי אולם הוא אינו חייב כאמור).
5. ודוק: היעדר תקן מחייב אינו מוביל למסקנה כי יצרן רשאי לייצר מוצר מרושל ומסוכן. על היצרן מוטלת חובת זהירות מושגית כל אימת שהוא מספק מוצר ללקוחותיו ובאם יתממש במוצר זה סיכון אינהרנטי עלול הוא לשאת בתוצאות מחדליו גם ללא כל תקן מחייב.
6. מבנה הסולם וסבירותו:

לעניין זה נסמך התובע על חוות דעתה של מגיסטר ביקלס ואילו הנתבעים סומכים ידיהם על חוות דעתו של מר לביא.

מגיסטר ביקלס קובעת בחוות דעתה מספר כשלים בייצור ואספקת הסולם:

• לא נבנה לפי תקן ישראלי-נדון לעיל ונדחה.
• חוק האחריות למוצרים פגומים- עילת התביעה התיישנה.
• חוק הגנת הצרכן- מגיסטר ביקלס מפנה לסעיפים 2 , 4, 6 ו-17 לחוק וטוענת כי הנתבעים הפרו את הוראותיו. דעתי שונה.

חוק הגנת הצרכן אינו חל בנסיבות המקרה הנדון. התובע רכש את הסולם לשימוש עסקי ולא לשימוש ביתי-פרטי.

על פי סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן מוגדר "צרכן" כ"מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי" [ההדגשה אינה במקור], אולם התובע רכש את הסולמות לשימוש עסקי, ולא רכש סולם לשימוש ביתי, ולפיכך אינו "צרכן". מכאן שחוק הגנת הצרכן והתקנות שהותקנו על פיו, אשר באים במהותם להגן על הצרכן חסר הניסיון והידע המקצועי, אינם חלים על העסקה נשוא הליך זה^[24] (ראה להלן גם דיון ב"הוראות שימוש").

1. הוראות שימוש: צו הגנת הצרכן (סימון טובין) התשמ"ג-1983 קובע בסעיף 7 שבו כי מוצרים המנויים בתוספת השלישית לצו יצורפו הוראות שימוש. עיון בתוספת השלישית מעלה כי סולם אינו נמנה עם הרשימה. זאת למעלה מן הצורך נוכח האמור לעיל.

בכך לא תמה מלאכתנו.

1. "הדין מכיר בסיכון המובנה בעבודה עם סולמות, והמחוקק אף דאג לקבוע הוראות בטיחות מגוונות לשימוש בטוח בסולמות במקומות עבודה" קבע כב' השופט חשין בע"א 1531/04 סידי נגד מלכה (פס"ד מיום 19.2.2007, פורסם במאגרים).
2. בע"א (מחוזי י-ם) 01/2522 שלם נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, פס"ד מיום 7.4.2002) נקבעו מספר כללים מנחים לגבי אחריות מעביד כלפי עובדו המטפס על סולם:

* המעביד אינו יוצא ידי חובתו באספקת סולם תקין ורצפה ישרה.

* בדרך כלל אין צורך להרבות ללמד ולהדריך אדם כיצד להשתמש בסולם, אם כי על המעביד לשנן מפעם לפעם הוראות בטיחות לעובד.

* לעיתים יש צורך בהדרכה מסוימת גם כאשר הסולם מקובע ומצוי בו מסעד יד, כמו, למשל, למנוע מעובד לרדת עם גבו אל הסולם.

* הוראת סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התשל"ט-1970 (להלן: פקודת הבטיחות בעבודה), המחייבת התקנת הגנות מיוחדות המיועדות לשמור על העובדים מפני נפילה העולה על שני מטרים.

* ככל שעל העובד להימצא בגובה רב יותר במהלך העבודה, כך על המעסיק לאחוז ביתר אמצעים מגינים, לשמור עליו מפני נזק אפשרי.

* נפסק כי טיפוס על סולם בגובה של שלושה מטרים, המשמש גישה קבועה למחסן במקום העבודה, שדרכו העובדים נדרשים להגיע אל המחסן ולרדת ממנו, אין דינו כדין פעולה יומיומית שגרתית וכי בטיפוס כזה קיים סיכון אינהרנטי, מעצם העובדה שהעובד מצוי בגובה רב. על המעביד לדאוג על קיבוע הסולם כראוי, וליתן הוראות להשתמש בסולם רק כאשר שתי רגליו פתוחות ולשימוש רגיל ומקובל.

בע"א 95/8071 בן-יאיר נ' לשכת עורכי הדין (פורסם במאגרים, פס"ד 23.4.1998) אימץ בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שקבע כי נפילת עובד מסולם בעת עמידתו עליו כאשר הסולם הוחזק על-ידי אדם אחר ובהיותו על הסולם עסק בהרכבת סככה אינה מצביעה על רשלנות מצד המעביד, וכי על מעביד לא רובצת אחריות מוחלטת.

בע"א 08/7895קלינה אליעזר ובניו נ' יאסין (פורסם במאגרים, 31.8.2011) נקבע כי אין להטיל חובת זהירות בגין שימוש, כשלעצמו, בסולמות, אולם פגם בסולם, שהוא אשר הביא לקריסתו באותו מקרה, אינו מהסיכונים הרגילים הטבועים בשימוש בו.

1. פקודת הבטיחות בעבודה, מכוחה הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה, חלה, בהתאם לסעיף 11 לפקודה, רק על מפעלים כפי שהוגדרו בפקודה ומקומות הנכללים בפרק ו' לפקודה. תקנות הבטיחות בעבודה אינן מרחיבות תחולה זו על מקום עבודה שאינו מהווה "מפעל", אף על פי שהשר הוסמך לכך, על פי סעיף 173 לפקודה. לעניין זה נקבע בבג"צ 04/10980 איגוד הממונים על בטיחות ברשויות המקומיות נ' שרת החינוך (2007):

"הרציונל המונח ביסוד הפקודה הינו "לספק סביבת עבודה בטוחה ולהגן על חייו ושלמות גופו של כל מי שנמצא במקום העבודה לצורך עבודתו" (ע"א 01/7130 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 15 (2003)). יחד עם זאת, הפקודה אינה חלה על כל מקום עבודה אלא על מקומות עבודה מסוימים, בהם טמון סיכון מיוחד לעובדים, ותחולתה, כך נפסק לא פעם, מצומצמת למפעלים בלבד, כהגדרתם בפקודה (ע"א 66/104 קונסטרקשן אגריגייטס קורפוריישן נ' גולדהבר, פ"ד כ(3) 549, 551 (1966); ע"א 68/215 לוי נ' לאובמילר, פ"ד כג(1) 449, 452)."

ולמטה מדברים אלה נקבע:

"עיון בסעיפי הפקודה ילמדנו כי הסיכון המיוחד לו באה הפקודה ליתן מענה טמון באופייה התעשייתי של העבודה -ייצור מוצר בעבודה פיסית, שימוש במכונות או בציוד מכאני. הדבר עולה בבירור מהוראות סעיפים 2 - 3 לפקודה".

1. יתרה מזאת: בתקנות הנזכרות, מוגדרים המונחים "בניה", "עבודות בניה" או "פעולות בניה" כמשמעותם בפקודה ובצו הבטיחות בעבודה (עבודות בניה הנדסית), תשכ"ב – 1961. על פי הפקודה והצו מדובר בעבודות הקשורות להקמתו של בניין, כמו גם עבודות של סלילת דרכים, מנהרות וכיוצא באלו.
2. גם תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), אינן חלות על המקרה שלפנינו. תקנות אלו מחייבות "מחזיק במקום עבודה" לקיים הדרכות לעובדים בדבר הסיכונים במקום וההגנה מפניהם. תקנות אלו חלות על בעלי זיקות שונים ל"מקום עבודה". כך למשל, על פי התקנות, על "מחזיק במקום העבודה" לקיים הדרכה לעובדים לפי הצורך ולפחות אחת לשנה (תקנה 3 (א)), וחלה עליו חובה לנהל פנקס הדרכה (תקנה 6). כך גם חל איסור על העסקת עובד, אלא אם ניתנה לו הדרכה בהתאם לתקנות (תקנה 10 (א)).
3. לדעתי, הוראות הבטיחות בעבודה הבאות לשמור על שלומו ובטחונו של העובד תוך הנחיית המעביד בכללים קבועים וקוגנטיים, לא חלות על המקרה הנדון בו המעביד עצמו מפר את אותן הוראות ונחבל.
4. אכן, החוק והתקנות הכתובים לא מעלים חובה כתובה להמצאת הוראות שימוש לסולם מן הסוג הנדון בתובענה או בכלל.
5. אין בכך ולא כלום. מקום בו החוק והתקנות לא הכירו בחובה שבין יצרן ו/או משווק ולבין לקוח, יכול בית המשפט למלא את החסר בהתבסס על עוולת הרשלנות ומרכיביה, בהם חובות הזהירות המושגית והקונקרטית.
6. כבר קבענו לעיל כי בין התובע לבין "שי סולמות" ו"עמיר בע"מ" קמה חובת זהירות מושגית ביחסיהם כיצרן ולקוח. זוהי חובה המובנת מאליה. יצרן המייצר מוצר וזה המשווק אותו חבים ללקוחותיהם חובת זהירות לבל יעבירו לידיהם מוצר הטמונות בו סכנות בלתי סבירות או כאלה החבויות בו, מבלי שהוזהרו קודם הרכישה מפניהן^[25].
7. האם בין הניצים לתובענה זו קמה חובת זהירות קונקרטית? האם "שי סולמות" המייצר סולמות קטיף ו"עמיר בע"מ" העוסק בשיווק ציוד לחקלאי, חבים בנסיבות המקרה הנדון חובת זהירות לתובע כרוכש הסולם, להזהירו מפני הסכנות הטמונות בסולם שנמסר לידיו?
8. לא למותר לציין כי לטענת מר אסולין הועברה הדרכה על הסולמות ולו בעל פה בעת מסירת הסולמות ולטענתו אף מר שאול רט העביר הדרכות כאמור עת מסר הסולמות ליעדם^[26]. כך טוען גם מר שאול רט. התובע מכחיש את טענותיהם וטוען כי קיבל סולם ללא הוראות שימוש וללא הנחיות כלשהם. גרסתם של השניים הראשונים עדיפה מגרסתו של התובע ומכאן כי התשובה לשאלה הנ"ל שלילית, אולם מה התשובה אם לא הועברה הדרכה או נמסרו הוראות שימוש?
9. לדעתי בנסיבות המקרה הנדון, לא קמה חובת זהירות קונקרטית בין הניצים לתובענה. אסביר.

• התובע הינו חקלאי למוד ניסיון של למעלה מ-30 שנה בתחומו ואין המדובר בהדיוט שהחל זה מקרוב לעסוק בקטיף. הגם שאני נכון לקבל את גרסת התובע כי היתה זו הפעם הראשונה שעלה על הסולם נשוא כתב התביעה ביום המקרה, ברי כי לא היתה לו זו הפעם הראשונה שעלה על סולם קטיף מימיי חייו. השימוש בסולם היה נהיר לו ולמצער היה צריך להיות נהיר לו מימים ימימה, שכן תפעולו פשוט וקל יחסית ומשקלו לא עולה על 10 ק"ג בממוצע^[27].
• את סולמות הקטיף הכיר עוד קודם רכישת שבעת הסולמות הנדונים כחקלאי למוד שנים וניסיון ואף ידע להזמין 7 סולמות המתאימים בדיוק לצרכיו.
• התובע רכש סולם קטיף שלא היה שונה במבנהו או באופן תפעולו מסולמות קטיף אחרים שרכש עובר לכן. אכן, התובע העיד כי לעת הרכישה היו בידיו עוד כשלושה סולמות קטיף וברי כי הכיר את תפעולם.
• התובע רכש סולם מספק ציוד חקלאי אותו הכיר שנים ארוכות ואין המדובר בספק מזדמן. היכרות רבת שנים זו בין השניים רלבנטית שכן חזקה על "עמיר בע"מ" כי נוכח קניותיו המרובות של התובע הנאמדות במיליוני שקלים בשנה תקדיש לתובע תשומת לב יתרה עת הוא רוכש ציוד הימנה.

1. אכן, לא מצאתי מקום להטיל על הנתבעים חובת זהירות בנסיבות המקרה הנדון ומשכך אין עוד טעם בהמשך בחינת מרכיביה של עוולת ההתרשלות.

ה. אחרית דבר:

1. התובע, כחקלאי ותיק ומנוסה, הציב על רצפת מכון החליבה העשויה בטון מוחלק, סולם אשר יועד כל כולו לקטיף ולהצבה על אדמה. התובע אשר ידע כי בקצות הזקפים דוקרנים העשויה פרופיל עגול אשר יועדו להינעץ בקרקע המטע, בחר להציב את הסולם על הרצפה האמורה תוך שהוא קושר חבל לזקפיו לשם מניעת פתיחתו ומבקש מאחד מעובדיו להחזיק בסולם, הכל מתוך ידיעה כי המדובר במעשה מסוכן^[28]. הראיות מעלות כי התובע בחר לנקוט באקט פזיז שכזה נוכח העובדה כי עמד לצאת למסיבת ראש השנה הלועזי ("סילבסטר")^[29], זאת תחת הצבת אחת מסולמות האלומיניום שהחזיק ברשותו אותה העת^[30]. מעשיו של התובע אינם קשורים בטענתו לאי ידיעת אופן השימוש בסולם או באי אספקת הוראות שימוש. כל כולם תוצר של מעשה פזיז ונמהר אשר יכול היה להימנע לו הקדיש למעשיו מחשבה תחילה. התובע, למרבה הצער, הביא על עצמו את התאונה ועמה את נזקיו הגופניים, ולמרבה מזלו הוכרה התאונה כתאונת עבודה והוא מקבל בגינה גמלאות אשר שווין מוערך בסכום הנושק לסמכותו של בית המשפט.
2. אין מנוס מדחיית התביעה.
3. התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪, זאת בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין ולא- יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשמי.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ה, 09 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

1. מרחק הנסיע בין כפר תבור לשדמות דבורה מגיע כדי 3.5 ק"מ ו-4 דק' נסיעה לערך לפי בדיקה במרשתת. ↑

2. ראה מסמך 1 במוצג 3 של התובע. ↑

3. ראה מוצג 8 למוצגי התובע. ↑

4. מוגצ 8 למוצגי התובע. ↑

5. סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית של התובע. ↑

6. נספח 8 לתיק המוצגים. נזכיר כי הרכישה על ידי התובע בוצעה בחודש יוני 1995. ↑

7. אשר לטענתו סיפק את הסולמות ביום 14.5.1995 לתובע. ↑

8. לא למותר לציין כי בכרטסת מופיעים סולמות נוספים תחת השם "סולם קטיף" אשר יוצרו על ישי "שי סולמות" אולם על פי גבהיהם הם אינן עונים לתיאור הסולם נשוא כתב התביעה מדגם 303 המגיע כדי גובה מקסימלי של 3.60 מ', ועל כן לא כללתיהם בסקירתי. ↑

9. מוגצ 1 לתיק מוצגי התובע. ↑

10. הנחי כי משמעות התיבה "5ש" ו"6ש" משמעה "5 שלבים, 6 שלבים". ↑

11. הסולם השמיני הינו בגובה 3.60מ'. ↑

12. ראה עמ' 1 לחוות הדעת. למרבה הצער בחוות הדעת מטעם "שי סולמות" לא נכתב דבר לעניין מספר השלבים, המרחק ביניהם, גובה הסולם וכיוצא באלה פרטים. ↑

13. ראה תשובה 72ג לתצהיר תשובות לשאלון. ↑

14. ראה תשובה 72ט לתצהיר תשובות לשאלון וכן עמ' 13-14 לפרוטוקול מיום 31.1.2012. ↑

15. עמ' 13+15 לפרוטוקול מיום 31.1.2012. ↑

16. עמ' 75+85 לפרוטוקול מיום 3.6.2012. ↑

17. עמ' 118 לפרוטוקול מיום 8.7.2012. ↑

18. עמ' 70+76 לפרוטוקול מיום 3.6.2012. ↑

19. עמ' 103 לפרוטוקול מיום 8.7.2012. ↑

20. אשר בעת התרחשותו היו ברשותו לפחות 8 סולמות ולכל היותר 15 סולמות. ↑

21. עמ' 13+14+15 לפרוטוקול מיום 31.1.2012. ↑

22. ושפורסם ביום 1.1.1995 על ידי מכון התקנים ↑

23. כך בספר החוקים. ↑

24. ראה לעניין זה ת.א.(מחוזי ירושלים) 514/03 עזבון המנוח י' ש' נגד אלפא לוואל, פס"ד מיום 28.2.2011, פורסם במאגרים. ↑

25. והכל בהנחה כי החוק לא אסר מכירת מוצר שכזה. ↑

26. עמ' 82 לפרוטוקול מיום 3.6.2012 ותצהירו של מר אסולין בסעיף 7. ראה גם עדותו של מר שאול רט מיום 8.7.2012 בעמ' 127-128 לפרוטוקול. ↑

27. ראה העלון. ↑

28. עמ' 20 לפרוטוקול מיום 20.1.2012. ↑

29. שם, עמ' 15. ↑

30. שם, עמ' 14. ↑