1. לפני בקשת התובע לזמן לעדות עד הזמה- מר צביקה פינקלשטיין (להלן:"העד"),לשם הפרכת גרסתו של הנתבע כפי שזו הוצגה בחקירתו בבית המשפט ביום 21.10.14.

לטענת התובע,מלכתחילה טען כי כל המסמכים, הנוגעים לעסקי השותפות בינו לבין הנתבע, ובכללם, ספרי רכב, "טפסים ירוקים" של התלמידים, שמות התלמידים כיוצא באלה- אינם ברשותו כי אם ברשות הנתבע. מנגד, הנתבע הכחיש כי קיים ברשותו חומר כלשהו.

לטענת התובע, לראשונה העלה הנתבע, בחקירתו בבית המשפט, גרסה חדשה ומפתיעה, על פיה המסמכים הללו היו ברשות הנתבע אולם יצאו מחזקתו בסוף כל שבוע והועברו לעד שזימונו מבוקש.

לטענת התובע,זימונו של העד נוגע ללב המחלוקת שכן ביה"מ יוכל להיווכח כי המסמכים נמצאים ברשות הנתבע ובניגוד לגרסתו,לא נמסרו על ידו לעד.

2. הנתבע התנגד לבקשה וטען כי מקומה של בקשה להגשת ראיות מפריכות הינו רק לאחר סיום שמיעת ראיות ההגנה. עוד נטען כי לכל אורך הדרך, לרבות בשלב החקירה בבית המשפט, טען הנתבע כי המסמכים אינם ברשותו, לפיכך אין המדובר בגרסה "חדשה" או גרסה "מפתיעה" שתצדיק היעתרות לבקשה. הנתבע טען כי שמו של העד או כל הנוגע אליו, הועלה על ידי ב"כ התובע ולא ע"י הנתבע, כאשר האחרון אך השיב לשאלות שנשאל ע"י ב"כ התובע.

הכרעה:

3. הסמכות בכל הנוגע להבאת ראיות מפריכות מטעם בעלי הדין מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, כך לפי האמור בתקנה 158 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, הקובעת כדלקמן:

"התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות".

המדובר בשיקול דעת רחב שהוקנה לערכאה הדיונית להתיר הבאת ראיות מפריכות שהוגדרו בעבר בפסיקה כעדויות הזמה.

בשאלת הזכות להביא ראיות מפריכות הבהיר המלומד א. הרנון בספרו "דיני ראיות", התשל"ד א 130 כדלקמן:

"אין איפה לדבר על זכותו של בעל דין להביא ראיות מפריכות, הואיל והעניין מסור לשיקולו של בית המשפט המקורי, והערכאה הערעורית לא תתערב אלא מנימוקים כבדי משקל. המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. עניין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו אמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאם מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד". (הדגשה שלי ר.א).

ברע"א 1498/09, יעקב בן דוד אוחיון נ' יאיר גולדפינגר, נפסק על ידי כב' השופט ח' מלצר כי לא יינתן היתר להביא לגביו ראיות מפריכות, אלא בנסיבות יוצאות דופן, ובכללן כאשר התובע הופתע מטיעון, או מראיות של הנתבע. טעם נוסף להתיר הבאת ראיות מפריכות הוא כאשר מבקשים לערער את מהימנותו של עד שהובא על ידי הנתבע.

"בהקשר זה נפסק שעניין שעל התובע היה הנטל להוכיחו מלכתחילה – לא יינתן היתר להביא לגביו ראיות הזמה, אלא בנסיבות יוצאות דופן, ובהן – כאשר התובע הופתע מטיעון, או מראיות של הנתבע. קטגוריה נוספת הנכללת במסגרת זו היא כאשר מבקשים לערער את מהימנותו של עד שהובא על ידי הנתבע. עיינו: רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 13.7.2006); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם, [פורסם בנבו], 4.1.2000))."

4. בנסיבות העניין, ולאחר שבחנתי טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי מדובר בטענה חדשה אשר עלתה במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע ואשר תוכנה לא הובא קודם לכן לידיעת התובע והוא הופתע ממנה. טענת הנתבע עד לחקירתו הייתה רק כי אין ברשותו מסמכים. הוא שב והדגיש זאת גם בתגובתו לבקשה דנא (סעיף 4).יחד עם זאת, בחקירתו בבית המשפט נשאל הנתבע אלו מסמכים עברו דרך התובע והשיב כך: "כל מה שהיה צריך לעבור דרכו כהתנהלות תקינה, כולל ספר רכב שכל סוף שבוע, כמו שכתוב בהסכם היה ארגז עם מסמכים, טפסים ירוקים, שמות של תלמידים. צביקה היה מגיע למגרש, שם אותו באותו (צ"ל- באוטו) ולבוס". (עמ' 56 שורות 21-19).

המדובר בגרסה חדשה שלא הועלתה לפני כן ולא מצאתי כי הנתבע טען בעבר כאילו העביר את המסמכים למאן דהוא לצורך מסירתם לתובע. גם אם הטענה הועלתה בתגובה לשאלה שנשאל,הרי יש בתשובה שהשיב כדי להעלות טענה עובדתית חדשה שלא הועלתה עד היום ואין למנוע מהתובע להפריכה,זאת בייחוד לנוכח העובדה שכשהנתבע נשאל בחקירתו מהי תשובתו לכך שמעולם לא נתן לעד שום מסמך הקשור לשותפות, והשיב: "מי שאומר כך הוא שקרן" (שם, שורה 28).

5. איני מקבלת את טענת הנתבע כאילו סוגייה זו איננה נוגעת ללב ליבה של המחלוקת בתיק. תכליתה העיקרית של התביעה היא להביא לחיובו של הנתבע על פי הסכם השותפות שנכרת ביניהם על פי מתווה חלוקת הרווחים שבהסכם,ברי כי המסמכים אשר נטען רק בחקירת הנתבע,כי הועברו לעד,רלוונטיים להוכחת הרווחים הנטענים.

6. לעניין טענת הנתבע כי המועד להגשת הבקשה הינו רק לאחר סיום הוכחות ההגנה אציין כי אמנם בפסיקה נדחו בקשות להבאת ראיות מפריכות שהוגשו בשלב שמיעת ראיות התביעה וזאת מהטעם הנ"ל. יחד עם זאת במקרה דנן מצויים אנו לפני סיום שמיעת ראיות ההגנה,הנתבע לא ביקש לזמן עדים נוספים וחקירתו אמורה להסתיים בישיבה הבאה. משהטענה החדשה כבר הועלתה בחקירת הנתבע,אינני מוצאת טעם לגרום להוצאות דיון נוסף ואני מתירה זימון העד כמבוקש. מובהר כי עדות העד תשמע בסיום חקירת הנתבע וחקירתו תותר רק בנקודה הספציפית ביחס לטענה כי המסמכים נמסרו לו ע"י הנתבע ולא תורחב מעבר לכך.

לאור המועד הסמוך,הזימון יימסרלעד במסירה אישית ע"י בא כוח התובע.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ה, 15 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.