בפני | כבוד השופט שי משה מזרחי | |
התובע: | ס' ל' | |
נגד | ||
הנתבעת: | התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ | |
החלטה |
גדר המחלוקת:
האם נסיבות התאונה בה היה מעורב התובע מכוסות במסגרת פוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת לאופנוע (להלן: הרכב) בו נהג התובע בעת התאונה?[1]
זו השאלה העומדת להכרעה לפניי, עוד קודם שנדונה שאלת נזקיו של התובע.
אקדמת מילים:
ביום 26.1.2010 הגיש התובע, יליד 1974, תביעה כנגד הנתבעת בטענה כי "ביום 12.12.2008 או במועד סמוך לו" נפגע בתאנ"ד, עת נהג ברכב ומכונית שלא שעתה לתמרור התנגשה ופגעה בו[2].
על פי כתב התביעה, התובע הינו "מכונאי אופנועים ושותף במוסך ובתיווך אופנועים".
התובע צירף לכתב התביעה תעודת ביטוח חובה אשר שולמה ביומה האחרון של שנת 2007 לרכב מ.ר. 532-771 ע"ש "אישימוטו תיווך בע"מ"[3] (להלן גם: החברה) מרחוב הרצל 115 בתל אביב "ת.ז. 513584011"[4].
השימוש ברכב הוגדר לפי סעיף 25[5] שעל גב התעודה ורק אלה הנקובים בסעיפים 1, 7 ו-8 שבגב התעודה האמורה הותרו לנהוג ברכב.
עוד צורף רישיון רכב למ.ר. 62-470-57[6] ע"ש טבי תמיר.
כן צורף "אישור רישום שינוי בעלות רכב" ובו צוין תחת תיבת "פרטי הרוכשים" כי החברה היא הרוכשת של הרכב ת.ז. 513584011 (הנ"ל). לא למותר לציין כי על האישור מתנוסס כיתוב "הנסיעה ברכב אסורה- הרישיון מופקד". תחת תיבת "פרטי המוכרים" נכתב "מוטורד אופנועים בע"מ".
בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, טענה כי דין התביעה להידחות על הסף שכן "במועד התאונה...התובע רכב על אופנוע שלא במסגרת סחר מכר, באופן שלפוליסת הביטוח שהינה פוליסת סחר מכר, המוכחשת כשלעצמה, אין תחולה על המקרה נשוא התביעה".
הנתבעת הכבירה להסביר כי פוליסת סחר מכסה שימושים הנעשים לצורכי מטרות סחר אולם אינה מכסה שימושים הנעשים ברכב בדמות נסיעה מהבית לעבודה או בדרך חזרה הימנה ו/או שימושים אחרים שאינם למטרות סחר.
במצוות בית המשפט, הגישו הצדדים תחשיבי נזק בתר קביעת נכותו של התובע על ידי מומחה בית המשפט.
בתחשיב הנזק מטעם התובע הסביר התובע את תהיות הנתבעת ואף צורפו מסמכים נוספים שלא בא זכרם בכתב התביעה; התובע הסביר כי הרכב בו נהג היה רשום על שם החברה כ"תו- סוחר" על מנת שלא תירשם עוד "יד". עוד הכביר התובע להסביר כי קודם שנסע ברכב תלה עליו "מספר לבן" 532771 של החברה, על פי "תו סוחר" ואף רשם[7] את הנסיעה ביומן הנסיעות אותו מנהלים בעבודתו. התובע צירף תצהיר שנשלח זה מכבר אל הנתבעת ואף העתק מיומן הנסיעה ליום התאונה וכן אישור משרד הרישוי על תוקף רישיון הנהיגה שלו ליום התאונה.
וכך הסביר בתצהירו מיום 16.8.2010:
להלן קטע מן היומן שצורף ורלבנטי ליום התאונה:
צדו הימני של היומן
צדו השמאלי של היומן
בתחשיב הנזק מטעם הנתבעת נטען כי התאונה אירעה בשעות הצהריים של יום שישי "כך שקשה לקבל את טענת התובע כאילו היה בדרכו ללקוח פוטנציאלי בפניו ביקש להציג את האופנוע". הנתבעת הבהירה כי לרכב בו נסע התובע ביום התאונה לא היה כיסוי ביטוחי שהונפק על ידה.
מ"תעודה ראשונה לנפגע בעבודה" שצורפה לכתב התביעה עולה כי נמסר דיווח לקופת החולים על נסיבות התאונה ביום 8.1.2009[8], כחודש בתר התאונה בגין "רכיבת אופנוע בדרך לעבודה".
משלא נסתייעה פשרה, נקבע התיק להכרעה בפן החבות לפי הפלוגתא שהוסכמה בין הצדדים.
ראיות התביעה:
התובע צירף תצהירם של שלושה: תצהיר משלים מטעמו, ואת תצהירם של מר תמיר לוי ושל מר גואטה יוסף.
לתצהירו שהובא לעיל, הוסיף התובע בתצהיר מיום 8.9.2015 את הטענות הבאות:
1. בחברה היה שותף לעת התאונה[9].
2. חלק מפעילות החברה הינה ביצוע עסקאות קניה ומכירה של אופנועים ולצורך פעילות זו נרכשים אופנועים אשר נרשמים על שם החברה כ"תו סוחר".
3. כך נרכש גם אופנוע מסוג "הונדה" מ.ר. 62-480-57 אשר נרשם במשרד הרישוי ע"ש החברה כ"תו סוחר". הערת משרד הרישוי כי "הנסיעה ברכב אסורה. הרישיון הופקד" באה לציין כי הרכב נרשם על הסוחר.
4. התאונה אירעה עת נסע התובע לבאר יעקוב על מנת להראות את הרכב ללקוח פוטנציאלי בשם תמיר לוי אשר היה מעוניין לרכוש את האופנוע והתובע היה אמור להחזיר את הרכב למוסך לאחר מכן. הפגישה נקבעה ל"סביבות השעה 12:00".
5. התאונה אירעה עת התובע עשה דרכו אל אותו תמיר לוי בבאר יעקוב[10].
6. לפני יציאתו לדרך, הרכיב התובע על הרכב שלט שמספרו 532771 של החברה, עלפי "תו הסוחר" ורשם את הנסיעה ביומן.
7. התובע ציין כי הוא זה שיזם את העסקה(טרייד אין) והציעהּ למר לוי באחת משיחותיהם "כיוון שהוא סיפר לי כי הוא מתנייד עם אופנוע דו שימושי וזה לא כל כך נח לו בעיר".
8. עוד הדגיש התובע כי נסיעה אל לקוח לשם קידום מכירה הינה דבר מקובל והינו חלק בלתי- נפרד מהעבודה.
9. התובע הבהיר כי החברה עובדת בימי ששי עד השעה 15:00.
10. עוד הבהיר כי הגם שגר אותה תקופה בנס ציונה, לא עברה דרכו מהמוסך הביתה דרך באר- יעקוב אלא דרך כביש 431.
11. התובע סיכם והסביר כי את נסיעותיו מהבית אל העבודה ובחזרה היה עושה על אופנוע של "אישימוטו בע"מ" בעל ביטוח חובה לכל נהג, זאת נוכח העובדה כי באותה העת לא היה ברשותו רכב פרטי (צירף תעודת ביטוח חובה).
בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי לעת התאונה גר בנס ציונה ולימים עבר להתגורר בבאר יעקוב בסמיכות למר תמיר לוי ("הלקוח הפוטנציאלי", ראה להלן עדותו) אותו הוא מכיר מזה שנים רבות, היכרות הנובעת מענף האופנועים ומעבודות מיזוג אוויר שביצע בעבורו מר לוי.
עם זאת, נסיעתו אל מר לוי היתה למטרות עסקיות של מכירת האופנוע, עסקה שיזם התובע עצמו. נוכח היכרותו האישית של התובע עם מר לוי, יצא הוא על מנת לקדם את המכירה.
השניים אף היו לימים "כמעט שכנים", מרחק מגורים של 200 מטרים האחד מהשני.
עוד הסביר התובע כי לעת התאונה עסק בבניית ביתו בבאר יעקוב, אולם הכחיש כי נסע לבית הנבנה ביום התאונה, שכן בימי ששי לא היה טעם בביקור עת הפועלים לא עובדים וביכר לבקר את האתר ביום שבת עם רעייתו.
התובע הכחיש מכל וכל את טענת הנהג הפוגע[11] כאילו בעת התאונה החזיק בידו משחזת/דיסק ועמד על דעתו כי זו היתה בארגז הכלים של הרכב וככל הנראה נפלה מארגז הכלים בעת התאונה ולא חזרה עוד לידיו בתר התאונה.
התובע הסביר לשאלת בימ"ש כי בדיקת האופנוע המיועד "לרכישה" (ממר לוי, בעסקת ה"טרייד -אין") דורשת שימוש בכלים בסיסיים אותם הוא מחזיק בארגז הכלים, אולם לעסקה הנדונה לא היה צורך בדיסק.
עוד הסביר לשאלת בית המשפט כי הגם שמדובר היה בעסקת "טרייד- אין" וכוונתו אכן היתה לשוב לתל אביב עם הרכב בו נהג, הרי שהעסקה עשויה לקחת ימים וכי ביקורו במקום היה רק שלב ראשון בעסקה, לבדיקה "אם זה מתאים לו או לי".
התובע לא ידע להפנות למסמכים "ראשוניים" בהם נאמר כי נסע לבדוק את האופנוע של מר לוי או כי היה מדובר בעסקת "טרייד -אין".
בכל הנוגע לנתיב נסיעתו ליעדו בבאר יעקוב[12], הסביר התובע כי נכנס לרחוב הראשי של באר יעקוב, רחוב "בעל הנס", אולם התובע לא הספיק לגמוע את מספר מאות המטרים הנותרים אל ייעדו או אז קרתה התאונה.
התובע הסביר כי בכתב התביעה ו/או בהודעה על התאונה לנתבעת לא סיפר שנסע ללקוח כי לא מצא לנכון לעשות כן ורק לאחר שהועלתה על ידי הנתבעת טענת היעדר החבות, נכנס לפרטי האירוע בתצהיר שהעביר לעיונה.
את "המספר הלבן" לא "מצאה" הנתבעת בתיק המשטרה, בתעודת חדר המיון, במסמכי המל"ל ובשלל המסמכים האחרים, שכן לטענת התובע "כנראה נפל" בתאונה והתובע לא גרס כי יש לציין אלא את מספר הרכב בו נהג בעת התאונה.
התובע הכחיש את גרסת הנהג הפוגע ונהג המשאית כאילו עקף בעת התאונה את המשאית.
התובע הסביר כי החברה עוסקת בתיווך ו"טרייד אין" ואילו "אישימוטו בע"מ" עוסקת בעבודות מוסך. שתי החברות תחת אותה קורת גג, הסביר.
התובע הסביר כי את רוב זמנו מעביר במכונאות רכב, אולם עוסק בכל הנדרש, לרבות מכירות (שאינן עיסוקו העיקרי) "אני זה שמביא את הקונה" העיד התובע, אך לא הוא שרושם את זיכרון הדברים.
לטענת התובע נסיעתו ביום התאונה היתה "נסיעת מבחן" לשם מתן חוות דעת על הרכב נשוא המכירה ואף אישר כי לרכב נעשתה נסיעת מבחן כבר בעבר. התובע אישר שלא היה מציע למכירה רכב שאינו תקין.
לשאלת בית המשפט לא ידע התובע לומר כמה זמן היה הרכב ברשות החברה[13].
לשם הנסיעה לא היה צריך התובע לקבל את רשותו של איש, אולם לא ידע להסביר ("לא זוכר" אמר) מדוע בטופס התביעה לביטוח לאומי רשם כי את ההוראה לצאת "משערי המפעל" נתן שותפו לחברה, מר גואטה יוסי.
התובע הסביר כי בימי ששי בשבוע פתוח המוסך עד שעה 15:00 הגם שמפורסם במרשתת כי פתוח עד 13:00 שכן בשעה זו מפסיק לקבל קהל. כך גם רשום שהעסק נפתח ב-08:00 מקום בו המוסך פותח שעריו בפועל בשעה 07:00[14] התובע לא מגיע כל יום לעבודה ב-07:00 הסביר.
בכל הנוגע ליומן העבודה בו נרשמו ביום התאונה שתי מטרות האחת ליד השנייה "נסיעת מבחן- קידום מכירות"[15] הסביר התובע, תוך שהוא דוחה את טענת ב"כ הנתבעת המלומד כי המדובר ברישום פיקטיבי ומאוחר לתאונה[16], ש"אם אני צריך לבדוק את הקטנוע ואני מגיע ללקוח לתת חוות דעת מה מצב הקטנוע, אני רושם נסיעת מבחן. וזה סוג של קידום מכירות".
בסופו של יום קנה התובע את הרכב ואף שילם מכספו לשמאי (בניגוד לדמי הגרירה אותם שילמה החברה לטענתו, אם כי לא יכול היה להיות בטוח בטענתו[17]), מן הסיבה שלא היה לו נעים משותפיו שהרכב נהרס ועל כן רכש אותו מכספו.
את טענת ב"כ הנתבעת כי הרכב שימש אותו לנסיעות יומיומיות שאינן עסקיות וכי קרא לרכב "הקטנוע שלי", דחה התובע בשתי ידיים והסביר כי כבעל עסק רואה בכל האופנועים שבעסק כשלו ומכאן גם שאמר במשטרה ש"האופנוע שלי נגרר...".
לתמיהת ב"כ הנתבעת מדוע לא נרשם במסמכי מד"א ובית החולים כי המדובר בתאנ"ע, הסביר התובע כי בבית החולים לא נשאל בדבר תאונת עבודה ובכל הנוגע למד"א לא זכר והוסיף שהיה פצוע.
התובע הסביר כי בתר התאונה התקשר קודם למר גואטה, שותפו, ורק לאחר מכן למר תמיר לוי, שכן חשוב היה קודם להודיע לשותף על התאונה.
התובע הסביר כי את טופס ההודעה על התאונה לחברת הביטוח מילא במשרדי באת כוחו[18] שכן אין המדובר ב"ביטוח רגיל".
לשאלת בית המשפט הסביר התובע כי בקטנוע הרשום בת/11- מ.ר. 1889524 עשה שימוש יומיומי ועל כן גם הוצא לו ביטוח חובה ע"ש "אישימוטו בע"מ" ולא ע"ש החברה.
מר תמיר לוי תמך תצהירו בגרסת התובע ככל שהיא קשורה ביחסיהם והבהיר כי התובע הציע לו להראות את הרכב בביתו של מר לוי ומאחר ובימי ששי מר לוי משתדל שלא לעבוד, תיאמו השניים כי יגיע אליו בסביבות השעה 12:00.
עוד הצהיר כי "בסביבות השעה 15:00 דיברתי עם סהר שסיפר לי שבדרכו אלי קרתה לו תאונת דרכים וכי הוא נמצא בבית החולים ולפיכך לא יגיע".
בחקירתו הנגדית הסביר העד כי הוא משתדל שלא לעבוד בימי ששי אלא אם מדובר בחודשי הקיץ העמוסים.
העד הסביר כי כאשר התובע בושש להגיע, התקשר אליו אולם לא היתה תשובה. לבסוף התקשר אליו התובע בשעה 15:00. שעת הפגישה תאמה לעד, שכן בשעה 13:00 כבר היה צריך להוציא את הילדים מהגן.
העד הסביר כי התובע הבטיחו כי הרכב תקין וזה הבטיחו בחזרה כי האופנוע שברשותו תקין אף הוא. מטרת הפגישה בין השניים, הסביר, היתה על מנת "לראות ולחוש" את הרכב, לרבות נסיעה עליו.
לעד היה ברור כי כאשר התובע יגיע, יעשה העד סיבוב על הרכב ויחליט בדבר רכישתו.
מר גואטה יוסף, הצהיר כי הינו שותפו של התובע בחברת "אישימוטו בע"מ" ולעת התאונה גם בחברה.
עוד הסביר כי ביום התאונה "קפץ" התובע בשעה 12:00 להראות את הרכב ללקוח פוטנציאלי בבאר- יעקוב. בסביבות השעה 12:30 התקשר התובע למר גואטה ומסר כי אירעה לו תאנ"ד וכי הוא מפונה לבית החולים "אסף הרופא".
המצהיר תמך בתצהירו של התובע לעניין אופי פעילות החברה וכן שעות עבודתה בימי ששי.
בחקירתו הנגדית, הסביר העד כי מוסך האופנועים ומשרד המכירות נמצאים במקום אחד, כאשר הראשון מצוי מאחור והשני בחזית.
מיום התאונה זכר העד כי התובע "בא אלי ואמר שהוא רוצה להראות קטנוע ללקוח ואחרי כמה זמן התקשר אלי ואמר שעשה תאונה ומתפנה לבית חולים".
הגם שהתובע לא היה צריך לקבל הוראה מהעד לצאת לנסיעה, נהגו השנים להודיע האחד לשני על יציאתם. העד הכביר להסביר כי במשך היום יכול "לבקש" מהתובע לבצע "נסיעות מבחן" רבות.
העד אישר כי התובע ביצע בעת התאונה מגוון תפקידים לרבות מכונאות, נסיעות מבחן, טיפולים וקבלת קהל.
בטפסי הביטוח הלאומי[19] אמנם רשם "מכונאי רכב נסיעות מבחן" אולם היתה זו הגדרה כללית הגם שהתובע עסק לעת התאונה במגוון תפקידים בחברה.
לדידו של העד הצגת רכב ללקוח הינה בבחינת נסיעת מבחן "כל נסיעה על אופנוע אני קורא לה נסיעת מבחן" השיב העד לשאלת ב"כ הנתבעת.
העד לא זכר מתי נרכש הרכב.
את מר לוי זכר העד לפי פניו אולם לא בשמו וכינהו "לקוח פוטנציאלי".
עוד סיפר העד כי ברכב שהוצע למר לוי היה תא מטען שבו ניתן היה לשים קסדה, כלים וניתן להכניס אליו גם משחזת אם תא המטען אינו מלא. העד פירט מה מכיל ארגז כלים סטנדרטי ומנה בתשובה לשאלה נוספת של ב"כ הנתבעת גם את המשחזת.
העד אישר כי לצורך קנית אופנוע מלקוח אין צורך בדיסק.
עוד השיב העד כי מבחינתו "נסיעת מבחן" היא כל נסיעה בה הוא עולה על אופנוע ואין משנה המטרה.
העד טען כי בתר התאונה את הרכב "התובע קנה אותו. הקטנוע שייך לעסק. העסק שילם עליו. אישימוטו תיווך והיא תקבל פיצוי על הנזקים".
ראיות ההגנה:
מטעם ההגנה זומן מר אבי שיטובי, מי שנהג במכונית הפוגעת ביום התאונה.
בחקירתו הראשית תיאר העד את נסיבות התאונה, אולם החלק הרלבנטי לענייננו מתמצה באלה המילים:
"ש. התובע אומר שאמרת במשטרה שלא ראית אותו בכלל, כי עקפת את הרכב המסחרי?
ת. שאני עוצר בעצירה אני לא יכול לראות את האופנוע, אין לי שדה ראיה לראות אותו, רק שהתקדמתי נפתח שדה הראיה אבל אז הוא הגיע. האוטו האדום הפריע לי לראות את האופנוע. שהתחלתי לעבור את האוטו האדום, האופנוע נכנס בי. הקטנוע הגיח מצד שמאל אחרי שכבר עברתי את האוטו האדום.
ש. במשטרה רצית לציין שרוכב האופנוע החזיק מכשיר דיסק לחיתוך מתכת?
ת. כן.
ש. מה ראית?
ת. שהוא פגע בי, הוא נשכב על הרצפה, הדיסק היה ליד האופנוע.
ש. הדיסק היה בתוך משהו?
ת. בתוך שקית. לא היה שום דבר אחר. זה מה שהיה שם.
ש. היו מפוזרים כלים נוספים?
ת. לא, שום דבר, רק הדיסק".
בחקירתו הנגדית הסביר העד :
ש: ציינת שהוא אחז בידו מכשיר לחיתוך מתכת, איך אתה יודע שהוא אחז בידו?
ת. זה נשמט לו מהאופנוע. לא בוודאות ראיתי אותו מחזיק ביד דיסק. זה נשמט מהאופנוע. הארגז כלים שלו היה סגור. הוא בעצמו אמר לי שאפתח את הארגז ואשים לו את הדיסק בתוך הארגז".
הנתבעת צירפה לתיק מוצגיה שלל ראיות, אשר הרלבנטיות שהן יפורטו להלן:
טופס הצעת הביטוח ע"ש החברה אשר מפאת חשיבותו נביאו במקור:
טופס הודעה במשטרה של מר שטובי אבי, שם מסר כי "רוצה לציין שהרוכב קטנוע אחז בידו מכשיר דיסק לחיתוך מתכת שעף מידיו לאחר ההתנגשות במונית".
טופס הודעה על תאונה לביטוח לאומי מחודש מאי 2009: שם כותב התובע כי נסע "להראות אופנוע של המעביד ללקוח פוטנציאלי באר יעקוב...". מצוין כי התובע "שכיר בעל שליטה" בחברה, כי הינו "מכונאי", כי נותן ההוראה "לצאת" הינו "יוסי גואטה, מנהל".
עוד צורף טופס ההודעה על התאונה לנתבעת (נ/1) מחודש מרץ 2009: שם כותב התובע כי התאונה אירעה ברכב 62-470-57 וכי "הרכב בבעלות מעבידי", כי התאונה "קרתה בעבודה", כי הוגשה תביעה למוסד לביטוח לאומי ואף הוכרה כתאנ"ע[20].
טענות הצדדים בסיכומיהם:
התובע:
הנתבעת:
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בשלל הראיות והעדויות ובסיכומיי הצדדים, נחה דעתי כי התובע נכנס בגדרי הפוליסה שהנפיקה הנתבעת וכי ביום התאונה, אשר אין חולק כי אירעה, היה התובע בדרכו לניהול עסקת "טרייד אין" עם מר תמיר לוי, במסגרת עבודתו בחברה.
אפתח בהתרשמותי מהעדים.
אכן, לתובע אינטרס-על בקבלת התביעה, שהרי קבלתה עשויה להותיר בידו פיצוי משמעותי בגין הנכות שנותרה בו.
כך גם למר גואטה אינטרס בקבלת תביעתו של חברו-שותפו לעסקים ואפשר שגם למר לוי, ידידו של התובע המבצע עבורו עבודות מיזוג אוויר מעת לעת.
אלא שב"סינון" האינטרסים החבויים בעדותם של השלושה, התרשמותי הניכרת ביותר היתה מעדותו של מר לוי, בעל האינטרס המועט ביותר בקבלת התביעה. זה הותיר עלי רושם אמין מאד ולא ניכר היה כי מנסה להתאים את עדותו לעדותו של התובע או להקבילה בכל דרך שהיא. אדרבה, העד עמד על דעתו כי עם הגיעו של התובע, היה מבקש לערוך הוא עצמו נסיעה ברכב, מקום בו התובע שלל היתכנות מצב כאמור, נוכח תניות הפוליסה. אלא שלא בתאונה תיאורטית עסקינן כי אם בתאונה שאירעה לתובע קודם שהגיע ליעדו הנטען וקודם שניהלו השניים מו"מ ובתוכו עלה רצונו של מר לוי לנסוע ברכב.
אכן, צודק בא כוחה המלומד של הנתבעת בסיכומיו, עת מעלה תמיהות העולות מן העדויות והראיות. אלא שאין המדובר בתמיהות שלא ניתן להסבירן באופן הגיוני, כאשר לנגד עיניי אני משווה את העובדה כי המדובר בסוחרי רכב, שלהם סדר יום ואופן התנהלות המיוחד לענף בו הם עוסקים וכי חקירתם הנגדית של העדים התרחשה 7 שנים בתר התאונה.
אפתח ביום ובשעת התאונה; יום ששי שעה 12:30. מה לתובע ולעסקה בשעה הסמוכה לתאונה, מקום בו הוא גר בנס ציונה הסמוכה לבאר יעקוב ומיקומה של החברה בתל אביב? תמוה- כן. משולל כל יסוד- לא.
שוכנעתי כי העסקה שניזומה על ידי התובע ובמהלכה הציע למר לוי להגיע אל מעונו ולהראות לו את האופנוע, התאימה לשניים ביום ובשעה הנטענים. הדברים נתמכים בעדותו של התובע ושל מר לוי.
אכן, המדובר בשעת צהריים בערבו של שבת, אולם אין בכך כדי להוביל למסקנה חד משמעית כי הדבר בלתי מתקבל על הדעת. לא ניתן להתעלם מן העובדה כי המדובר בתובע שהינו סוחר ומתווך רכב וכי עסקאות הינן חלק בלתי נפרד משגרת יומה של החברה בה הוא שותף.
זאת ועוד זאת, עיון ביומן העובדה מעלה כי בתאריכים שונים (20.9.08, 18.10.08, 8.11.08) בוצע קידום מכירות בשעות לא פחות תמוהות, כמו 07:00 בבוקר ואף בשעה 06:00 בבוקר.
לא התעלמתי משעת התאונה ומדברי מר לוי כי בשעה 13:00 היה צריך לקחת את הילדים מן הגן, אולם גם זאת יש לזכור; המדובר בשני אנשים המכירים את תחום האופנועים ולא ניתן לשלול כי ניתן היה לבחון את הרכב גם תוך כמחצית השעה שנותרה עד השעה 13:00.
המשחזת: על אתר אדחה את עדותו של מר שיטובי שלא הותיר עלי רושם של ממש. עולה מעדותו כי הודעתו במשטרה לא היתה מדויקת וזאת בלשון ההמעטה. מתברר כי לא ראה את התובע מחזיק משחזת בידו אלא הסיק זאת מנסיבות התאונה. את המשחזת למעשה ראה בתר התאונה כשהיא על הכביש. את טענתו כי בתר התאונה ביקש התובע הימנו להכניס את המשחזת לתא המטען הסגור אני דוחה. זו לא עלתה ולו ברמז עד ליום עדותו, 7 שנים בתר התאונה.
זאת ועוד זאת, מעדותו של התובע עולה כי את ביתו בבאר יעקוב בנו "פועלים". לא הוכח כי התובע בנה בעצמו את הבית. אדרבה, עולה כי היה חלק פעיל מהחברה ולא העביר את זמנו בבניית הבית (ראה לדוגמא נסיעת מבחן שעשה ביום 8.12.2008 בשעה 09:00 וביום 4.12.2008 בשעה 13:00).
יומן העבודה: אכן, צודקת הנתבעת בטענתה כי הכיתוב "נסיעת מבחן- קידום מכירות" שונה חזותית משאר הרישומים ביומן שהוצג. עם זאת, לא הוכח כי הרישום נערך בדיעבד או כי הוסף כיתוב בתר התאונה. עיון ביומן מעלה כי הרישום בו ממשיך אל תוך ה-15 בחודש ואילך ואין המדובר ברישום שהוכנס אל תוך היומן בתר התאונה. וזאת נזכור: התובע בחר להודיע על התאונה, ולו לגרסת הנתבעת, בשלב מאוחר יחסית ועל כן מתחזקת המסקנה כי אילו רצה לבדות את מטרת הנסיעה היה עושה זאת תוך "השחלת" הנסיעה אל בינות תיבות היומן. אלא שהיומן נראה מסודר וכרונולוגי.
זאת ועוד זאת: עיון בטופס ההצעה לביטוח ובסיכומיי הנתבעת מעלה כי אין כל הבדל בין "נסיעת מבחן" לבין "קידום מכירות". גם אם אצא מנקודת הנחה כי ראשית נרשמה הנסיעה כ"נסיעת מבחן" ורק בתר התאונה הוספה התיבה של "קידום מכירות", הרי שזו כזה מכוסים על ידי הפוליסה. בהצעת הביטוח נרשם כי מטרת הכיסוי הינה "קניה/מכירה של דו גלגלי+ בדיקתם". משלא הביאה הנתבעת כל עדות לסתור את טענות התובע בדבר מטרת הנסיעה, אין לשלול את הכיסוי הביטוחי.
אני מקבל את טענת התובע כי שימושו ברכב לא חרג מהאמור בתקנה 293 לתקנות התעבורה המדברות על השימושים המותרים ברישיון סחר:
293. (א) לא יינתן רשיון סחר אלא לאחת המטרות המנויות להלן:
(1) בדיקת רכב או ניסויו כשהוא הולך ונבנה או לאחר שנעשו בו תיקונים;
(2) ניסוי רכב בשביל אדם העומד לקנותו או הסעת הרכב על פי דרישתו של אדם כזה לאיזה מקום שהוא לצורך בדיקה או נסיון;
(3) הבאת רכב שנמכר ממקום מכירה למקום שיעד לו הקונה;
(4) הבאת רכב לבית מלאכה או לבית חרושת שם עומדים לבצע בו תיקונים, או החזרתו מבית מלאכה או מבית חרושת כאמור;
(5) הבאת רכב לאחר שנבנה לנמל ולתחנת רכבת או למרכז המכירה של בית-החרושת;
(5א) קניית רכב ומכירתו דרך עיסוק;
(6) כל מטרה אחרת שרשות הרישוי תראה אותה כמטרה מסחרית.
לא התעלמתי מן הסתירה שהתבררה במהלך שמיעת העדויות בדבר הרישום ביומן גופו. התובע הצהיר פעמיים כי הוא הוא שרשם את הנסיעה ביומן, אולם בעת החקירות הנגדיות התברר כי היה זה שרון אביר שרשם את הנסיעה ביומן. אלא שלא שוכנעתי כי בסתירה זו יש כדי להוסיף משקל לטענות הנתבעת בדבר הצורך בדחיית גרסתו של התובע.
היעדר רישום של תאונת עבודה במסמכים "ראשוניים" ודיווח מאוחר על התאונה כתאנ"ע:
אכן, במסמכים הראשוניים, דו"ח מד"א ובית החולים, לא נרשם כי המדובר בתאונת עבודה.
ראשית נזכור כי בתאונה נגרם לתובע שבר סגור תוך מפרקי של עצם המסרק הראשונה ביד ימין. אין המדובר בפגיעה של מה בכך. האינטרס הראשוני של תובע לאחר פגיעה שכזו הוא לקבל טיפול מהיר ויעיל ולא לדווח מרצונו על נסיבות התאונה ולהגדירה כתאנ"ע, אלא אם נשאל ישירות על כך. לא הוכח כי התובע נשאל ישירות בדבר היות התאונה תאנ"ע ומן המסמכים לא עולה גם כי דיווח כי המדובר בתאונה בנסיבות פרטיות. שאלת הגדרת התאונה נעדרת רמזים מן המסמכים הראשוניים.
לא למותר לציין כי מעיון בתעודת חדר המיון (מדבקה) עולה כי התובע התקבל באופן "דחוף" לבית החולים. מאן דהוא רשם אף בכתב יד "לעדכן פרטים ולהחתים".
העדות הראשונה על היות התאונה "תאונת עבודה" באה לאוויר העולם כחודש בתר התאונה, עת פנה התובע לקופת החולים והוציא "תעודת רפואית ראשונה לנפגע בעבודה". הוצאת תעודה כאמור כחודש בתר פגיעה מסוג שחווה התובע, אינה לדעתי פנייה מאוחרת ובלתי סבירה. אכן, התובע העיד כי לא אצה לו הדרך לתבוע בגין התאונה שכן לא נזקק לכסף לקיום משפחתו לעת התאונה. הסברו מניח את הדעת.
דיווח על התאונה כשלושה חודשים בתר שקרתה לנתבעת תוך ציון כי המדובר בתאונת עבודה מניח את הדעת, גם אם בדיווח עצמו נפלו אי דיוקים (כמו בקביעה כי התביעה הוכרה על ידי המל"ל מקום בו טרם הוגשה כלל).
הגשת תביעה לביטוח לאומי במרחק חצי שנה מיום התאונה הינה, לדידי, בהחלט בתוך הזמן הסביר שאינו דורש תמיהה מיותרת בדבר כוונת המגיש.
לא התעלמתי מן העובדה כי בטופס התביעה לביטוח לאומי רשם התובע כי קיבל הוראה ממר גואטה לצאת לעבודה וכי נרשם שתפקידו של התובע הינו "מכונאי רכב נסיעות מבחן" – ולא יותר מכך, אולם אין בכל אלה כדי לשנות ממסקנתי כי המדובר בפרטים שוליים לגרסתו של התובע. יצוין כי התרשמתי כי התובע הינו, בעיקרו, "מכונאי" העוסק בנסיעות מבחן ואין תימה כי רשם את תפקידו ככזה בטופס התביעה. לא למותר לציין כי התובע אף גילה את ביטוח לאומי כי הינו שותף-שכיר בחברה המעסיקה אותו, עובדה שיש בה להכביר את האמון שיש ליתן בו.
ציון מספר הרכב ולא ה"מספר הלבן":
את הסבריו של התובע בדבר ציון מספר הרכב בו נהג ולא ה"מספר הלבן" דווקא אני מקבל. התובע נהג ברכב בעל מספר רישוי בעוד "המספר הלבן" נוסף עליו. עיון בשלל המסמכים מעלה כי גם מעת שהחליט התובע לדווח על התאונה כתאונת עבודה תוך תיאור התאונה בדרכו ללקוח, המשיך לרשום את מספר הרכב כרכב בו נפגע ולא כתב את ה"מספר הלבן" דווקא. הדבר מעיד הן על עקביות מחשבתו והן על עקביות דיווחיו.
הרכב "צמוד" לתובע:
לא שוכנעתי לקבל את טענת הנתבעת בדבר היות הרכב "צמוד" לתובע שלאותה העת היה חסר רכב פרטי. התובע הוכיח כי לחברה היה רכב אשר שימש אותה לצרכיהם הפרטיים של עובדיה ודי בכך כדי להחליש עד מאד את הטענה כי דווקא ברכב נשוא התביעה ביכר התובע לעשות שימוש ביום התאונה. ממילא לא הוכח ולו בראשית ראיה כי התובע עשה שימוש ברכב נשוא כתב התביעה בזמנים נוספים. היומן מעלה כי בטווח הזמנים שהוצג נעשה שימוש ברכב האמור אך פעם אחת, ביום התאונה.
קניית הרכב על ידי התובע ותשלום בעבור הגרירה:
בימים טרופים אלה, מתקשים אנו למצוא זרעי הוגנות עסקית, בין חברות ללקוחות ובין מנהליהן לחברות עצמן. חדשות לבקרים אנו נתקלים במנהלים שסרחו, מנהלים שהשתמשו בכספי החברה אותה הם מנהלים לצרכיהם האישיים וכיוצא באלה דוגמאות עד כי דומה שלא נותרה חלקה אחת נקייה משחיתות. והנה נגלה לפניי שותף לעסק אשר תחת קביעה כי על החברה לשלם בגין נזק לרכב שהיה בבעלותה ושלא באשמתו של הנוהג נגרם לו נזק, נוטל על עצמו את מימון שכר טרחת השמאי שבדק אותו ולימים גם את קנייתו מתוך הרגשה כי כך הגון לעשות ביחסיו עם החברה ועם שותפיו[21]. גם אם קשה להאמין שנותרו עוד כאלה בימינו אלה, הנה לפנינו דוגמא לאדם שמחויבותו לעסק גדולה מזו לכיסו. זו רק מעצימה את האמון שיש ליתן בתובע ולא להחלישה.
סוף דבר:
אני קובע כי התובע עשה שימוש ברכב בהתאם לתנאי הפוליסה שהנפיקה הנתבעת וכי הוא זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה נשוא כתב התביעה.
התובע והנתבעת יעדכנו את תחשיבי הנזק שהוגשו תוך 30 ימים בהתאמה.
עיון 2.6.2016.
ניתנה היום, י"ג אדר ב' תשע"ו, 23 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.
ראה הסכמה דיונית של הצדדים מיום 21.9.2015 בדבר העמדת הפלוגתא ביניהם, בקשה מס' 36. ↑
כנגד הנהג הפוגע הוגש כתב אישום (צורף לתחשיב הנזק מטעם התובע 1.11.2012) ת.ד. 55073-09 בבית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה. הנהג הפוגע הורשע על פי הודאתו ביום 5.10.2011 במסגרת הסדר טיעון לאחר תיקון כתב האישום וחזרתו מכפירה בכתב האישום המקורי. הנהג הפוגע נקנס. המידע מאתר "נט המשפט". ↑
להבדיל מחברת "אישימוטו בע"מ"- ראה להלן. ↑
לא ת.ז. של התובע אלא ח.פ. של החברה- ראה להלן. ↑
"לשימוש בתו מסחרי/שלט במבחן על פי תקנות התעבורה". ↑
זה הרכב בו נהג התובע לעת התאונה. ↑
סעיף 7 לתצהירו. בחקירתו הנגדית (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 18.10.2015) העיד התובע כי היה זה מר שרון אביר שרשם את הנסיעה ביומן וכי כתב היד ביומן אינו שלו. ↑
מן החומר הרפואי עולה כי התובע ביקר במרפאה כבר ביום 6.1.2009 אולם גרסתו לתאונה נמסרה רק יומיים לאחר מכן. ↑
נכון להיום ובתר התאונה כבר אינו שותף בחברה, וכך גם שני שותפיו האחרים, ראה עמ' 15 לפרוטוקול. ↑
מכתב האישום עולה כי התאונה קרתה בתחומי היישוב באר יעקוב. ↑
אותו הוא תבע בהליך אזרחי בגין התאונה ואף זכה, לטענתו. ↑
אותה העת לא גר התובע ביישוב. ↑
מן המסמכים עולה כי הרכב היה ברשות החברה, למצער, החל מחודש יוני 2008- ראה ת/3. ↑
לביטוח לאומי רשם התובע כי עובד משעה 08:00 עד 17:00. ראה גם יומן העבודה בו נרשמו בתאריכים שונים קידומי מכירות בשעה 06:00, 07:00 וכיוב' שעות קודם פתיחת המוסך (ראה להלן). ↑
בניגוד לשאר הרישומים ביומן המציינים רק מטרה אחת, "קידום מכירות", "נסיעת מבחן", "בדיקה". ↑
בטופס התביעה לביטוח לאומי נרשם "נסיעת מבחן" בלבד. ↑
הקבלה הינה ע"ש התובע- התשלום היה במזומן. ↑
ביום קבלתו ופתיחת התיק במשרדה- הערת באת כוחו של התובע בדיון. ↑
אותם מילאה את כוח התובע ועליהם חתום העד. ↑
התביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה רק חודשיים בתר החתימה על טופס ההודעה לנתבעת, אם כי על טופס ההודעה למל"ל חתם התובע בחודש מרץ 2009. המל"ל הכיר בתאונה רק בחודש יוני 2009 (ת/10). ↑
הקבלה בגין גרירת הרכב מעידה כי התובע שילם במזומן על הגרירה והקבלה נרשמה על שמו. ↑
| תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
|---|---|---|---|
| 22/04/2013 | החלטה על בקשה של מבקש 1 שינוי מועד דיון 22/04/13 | אבי פורג | צפייה |
| 04/01/2015 | החלטה שניתנה ע"י שי מזרחי | שי מזרחי | צפייה |
| 23/03/2016 | החלטה שניתנה ע"י שי מזרחי | שי מזרחי | צפייה |
| 17/05/2018 | פסק דין שניתנה ע"י שי מזרחי | שי מזרחי | צפייה |
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| תובע 1 | סהר לוגסי | ענת ברדה |
| נתבע 1 | התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע" | יעל טוויג |
| מבקש 1 | המוסד לביטוח לאומי סניף רחובות |