בעניין: פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג -1983

ובעניין: ל.א. חברה למימוש נכסי קבלנים בע"מ (בכינוס נכסים)

החברה

ובעניין: החברה לפיתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בישראל בע"מ

בשמה כיום: שלדונקו בע"מ

החברה הציבורית

ובעניין: 1. החברה הכלכלית לפיתוח מיסודם של הקבלנים והבונים בישראל בע"מ

2. בית התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ

3. סגיטריוס חברה לאחזקות בע"מ

חברות הבנות

ובעניין: 1. עוה"ד אלון קזיוף

2. עוה"ד ליאור קוינטנר

כונסי הנכסים

ובעניין: לנדרון נכסים בע"מ

ע"י משרד עוה"ד עמית, פולק, מטלון ושות'

ובעניין: אריה פרידמן

ע"י ב"כ עוה"ד רמי קוגן ושות'

מונחת לפני בקשת כונסי הנכסים לחברות: "החברה הכלכלית לפיתוח מיסודם של הקבלנים והבונים בישראל בע"מ"; "בית התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ"; "סגיטריוס חברה לאחזקות בע"מ" (להלן: "החברות שבכינוס") להורות כי התשלום ששילמה החברה הציבורית "החברה לפיתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בישראל בע"מ" (להלן: "החברה הציבורית") באמצעות בעל השליטה בה (להלן: "פרידמן") לחברת "לנדרון נכסים בע"מ" (להלן: "לנדרון" או "המלווה") עולה כדי העדפת נושים פסולה בהתאם לסעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת רגל") ולסעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות").

כנגזרת לכך, מבוקש כי בית המשפט ייתן צו המורה ללנדרון ופרידמן להשיב את הכספים נשוא התשלום האסור לכאורה.

לאחר שהוגשו התגובות לבקשה וביניהן טענות סף, ניתנה החלטתי ביום 09.12.2013 לפיה, אין דינה של הבקשה להתברר מסגרת בקשה למתן הוראות. משכך, הצעתי לצדדים להגיע להסכמה לפיה תוגש תביעה בערכאה המוסמכת וכן לשקול הליכי גישור.

בהודעה משותפת שהגישו הצדדים, הוסכם כי התביעה תועבר להתברר בערכאה חיצונית, אך נטען על ידי פרידמן ולנדרון, כי לא רק שלא ניתן להגיש תביעה ביסוד עילת העדפת נושים, שכן אין מדובר בהליכי פירוק אלא בהליכי כינוס נכסים, אלא שאף לגופו של עניין, כונסי הנכסים ממילא לא עברו את המשֹוּכה הקבועה בסעיף 98 לפקודת פשיטת רגל, בכל הנוגע לתקופה הנדרשת להוכחה, בה נטען כי בוצעה העדפת נושים. טענתם של פרידמן ולנדרון יסודה בכך, שבקשת הפירוק הוגשה לאחר זמן רב, לאחר מועד ביצוע הפעולות הנטענות, ואף הוגשה שלא כנגד החברה המתאימה, קרי החברה הציבורית.

אציין שבמסגרת הליכי הכינוס, הגישו כונסי הנכסים בקשה למתן הוראות שסימונה 74 ועניינה הרחבת סמכויותיהם בכל הנוגע לקיום חקירות כלפי נושאי משרה בחברה הציבורית. הבקשה אושרה זה מכבר, ואף התנגדות שהגיש פרידמן במסגרת בקשה 80, בדבר עצם סמכותו העקרונית של כונס נכסים לערוך חקירות נדחתה ביום 11.11.2012 (כב' השופטת אלשיך).

בחקירתם, מצאו כונסי הנכסים לטענתם שפרידמן העביר תשלומים ללנדרון בתקופה שבין 30.11.2009 לבין 17.01.2010 העולים לשיטתם כדי העדפת נושים פסולה לכאורה, וזאת במטרה לרוקן את קופת החברה. עוד נטען כי בניגוד למחזיקי אגרות החוב, לנדרון אינה נושה מובטחת, אך חרף זאת, הועברו אליה כספים בסכום כולל של 5,164,472 ₪.

פרידמן ולנדרון, כפרו בעמדת כונסי הנכסים והעלות טענות מקדמיות בצד טענות לגופו של עניין. בין היתר נטען שאין לכונסי הנכסים הסמכות להגיש תביעה על יסוד עילת העדפת נושים.

בנסיבות אלה קיימתי ביום 9.1.14 דיון מקדמי במעמד הצדדים. לאחר הדיון, הוגשה הודעה מוסכמת לפיה הושג הסדר פשרה בין הצדדים. לפי המוסכם, יקבע בית המשפט את התשלום אותו תשלם לנדרון לקופת הכינוס, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, בגבולות שהוסכמו ובמספר תשלומים. הוסכם כי בכפוף לפירעון הסכום שייקבע, יהווה הדבר סילוק סופי ומוחלט של כל טענה ותביעה כלפי לנדרון, לרבות במקרה וכונסי הנכסים יבחרו לנקט בהליכים נגד פרידמן ואחרים וכאמור בסעיף 4 להסכמת הצדדים. להסדר הפשרה ניתן תוקף של החלטה.

לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם, ובהמשך להסכמת הצדדים לפסיקה בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ניתן בזאת פסק דין לפיו על לנדון לשלם לשלם לקופת הפש"ר סך 425,000 ₪ (להלן: "הסכום לתשלום"). הסכום לתשלום ישולם בחמישה תשלומים חודשים שווים ורצופים החל ביום 2.2.14, וב-2 לכל חודש עוקב. להקלת הגבייה תמציא לנדרון לכונסי הנכסים חמש המחאות מעותדות בגובה תשלומי הסכום לתשלום. על גב השיק יחתמו בלעי המניות כאמור בסעיף 4 להסדר הפשרה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את הבקשה.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.