1. התובע (להלן: "הבנק") הגיש תביעה נגד הנתבעת, שהיא חברה רשומה כדין בבלגיה ועוסקת, בין היתר בעסקי יהלומים.

2. הבנק הגיש בקשה למתן רשות להמצאת כתבי בי דין מחוץ לתחום השיפוט.

הבקשה הוגשה בהתאם לתקנות 500 (4), (5) ו- (7) לתקסד"א.

בית משפט נעתר לבקשה. הנתבעת הגישה בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט.

לאחר שהתקיים דיון ביום 5/7/12 בפני כב' הרשם ברנר (כתוארו אז), במסגרתו נחקרה על תצהירה המצהירה מטעם הבנק, והוגשו סיכומים בכתב, נתן כב' הרשם ביום 21/11/11 החלטה ולפיה בוטל היתר ההמצאה לחו"ל והבנק חויב בהוצאות הבקשה.

הבנק הגיש ערעור על החלטת כב' הרשם במסגרת ע"ר 22581-12-11 אשר נדונה ע"י כב' השופטת צ'רניאק.

כב' השופטת צ'רניאק בפסק דינה ציינה את קביעתו של הרשם ולפיה לא עלה בידי הבנק להראות שיש חוזה כלשהו בינו ובין הנתבעת ועל כן ממילא לא הראה הבנק עילה לפי תקנה 500 (4), 500 (5) וקבעה:

"אינני רואה עין בעין עם כב' הרשם. המערער הצליח להראות, לפחות בשלב זה, כי המשיבה אכן התחייבה לפחות לכאורה לשלם למערער את מחיר היהלומים (במקרה של מכירתם) באמצעות הנתבעת או להחזירם לתובע כדי שימשיכו להיות בטחון בידיו לחובות צבי אור והמסמכים שצורפו לכתב התביעה תומכים בפרשנות זו. כב' הרשם קבע כי אין המסמכים מלמדים בהכרח שהתנאים שנרשמו על גבי החשבוניות משקפים איזוהי הסכמה חוזית. באותה מידה ניתן לומר את ההפך. ובאשר לתעודות המשלוח אלה נושאות לכאורה את חתימת המשיבה גם אם המצהירה מטעם המערער לא יכולה היתה לזהות אותה ובפרט שלא באה כל טענה לסתור בתצהיר נגדי.

לפיכך, אין לומר על עילת התביעה הנטענת, ולפיה הנתבעת התחייבה כלפי המערער, שהיא מופרכת על פניה, ועל כן אין מקום לביטול היתר ההמצאה שניתן מן הנימוקים שפורטו בהחלטה והוא יחזור על כנו...".

עוד נכתב: "היות ולמשיבה טענות נוספות שלא נדונו בהחלטה ומן הסתם יהיה צורך לדון בהן כעת איני רואה מקום לעשות צו להוצאות בשלב זה".

התיק הועבר לטיפולי. התקיים דיון במהלכו חזרו ב"כ הצדדים על עיקרי טיעוניהם שכבר הועלו על הכתב קודם לכן ולפיכך ניתנת בזאת ההחלטה על ידי.

3. תמצית כתב התביעה:

בין לקוחות סניף הבנק ברמת גן, היתה גם חברת צבי אור יהלומים 1981 בע"מ (להלן: "צבי אור"). צבי אור קיבלה אשראי מהבנק לצורך עסקי היהלומים שלה. חברת צבי אור נקלעה להליכי פירוק ונותרה חייבת לבנק סך 3,751,928.86 $ נכון ליום 31/12/09 וסך 133,975.99 ₪ נכון ליום 31/12/09.

הבנק מימן, בין היתר, לבקשת צבי אור, משלוח יצוא של יהלומים לנתבעת, והנתבעת התחייבה (עפ"י התביעה) לשלם לבנק את מחיר היהלומים (כאשר הם נמכרים באמצעות הנתבעת) או להחזירם לבנק כדי שיוסיפו וישמשו לבטחון לחובות צבי אור (כאשר היהלומים לא נמכרו).

לכתב התביעה צורפו שתי חשבוניות, ששלח הבנק לנתבעת, בדבר משלוח שני משלוחי יהלומים:

חשבונית של צבי אור לנתבעת מיום 7/2/08 של יהלומים בשווי 644,004 דולר ($).

חשבונית של צבי אור לנתבעת מיום 4/9/08 של יהלומים בשווי 714,005.50 דולר ($).

כמו כן צורפו שטרי מטען.

צבי אור חתמה על החשבוניות כאשר נכתב עליהן כי היהלומים אליהם מתייחסות החשבוניות ניתנו כבטחון לבנק ותמורתו צריכה להיות מועברת לבנק. הנתבעת צריכה לשלם לבנק כל תמורה שתקבל בגין היהלומים. במקרה של החזרת היהלומים, כולם או חלקם יש להחזירם לבנק.

בתביעה נטען, כי בגין אותן חשבוניות הועבר רק סכום חלקי על חשבון החשבונית הראשונה ובגין החשבונית השנייה לא שולם כל סכום והיהלומים לא הוחזרו ועל כן דרש הבנק מהנתבעת לשלם מלוא החוב בסך 1,148,009.50 $, אשר נכון ליום הגשת התביעה עמד על סך 4,278,631 ₪.

בסעיף 18 לכתב התביעה נכתב:

"סמכותו העניינית של בית המשפט הנכבד לדון בתביעה נובעת ממהותה ומערכה וסמכותו המקומית לדון בתביעה נובעת מהמקום בו נועד התשלום להתבצע בסניף התובע ברמת גן".

4. כאשר בוחנים, אם לבטל את ההיתר להמציא את כתבי הדין מחוץ לתחום השיפוט, יש לבחון מראשית את הבקשה למתן רשות להמצאת כתבי בי דין מחוץ לתחום השיפוט.

על כן, יש לבחון, מה נכתב בבקשה עצמה (ובתצהיר התומך בבקשה) לפני שנכנסים לעומקם של הטיעונים שהועלו בסיכומי הצדדים.

5. תמצית הטענות בבקשה למתן היתר המצאה לחו"ל:

בסעיף 24 לבקשה, לאחר שחזר ב"כ הבנק על הטענות שהועלו בכתב התביעה נטען, כי הסמכות לדון בתביעה "נובעת מהמקום בו נכרת החוזה בין הצדדים". ולחלופין – מהמקום בו נועד התשלום או החזרת היהלומים, להתבצע.

נטען, כי חלות תקנות 500 (4) (א) (ג) , שכן החוזה בין הבנק לנתבעת נעשה בתחום מדינת ישראל וחלים עליו חוקי המדינה.

כמו כן, חלה תקנה 500 (5) לתקסד"א; כיוון שמדובר בהפרת חוזה שבין המבקש למשיבה בתחום מדינת ישראל, וכן חלה תקנה 500 (7) לתקסד"א שכן התביעה מבוססת על מחדל הנתבעת לקיים את החוזה בתחום מדינת ישראל.

המצהירה מטעם הבנק, בחקירה הנגדית, אישרה כי אין חוזה חתום בין הבנק והנתבעת, אלא לטענתה היה נוהג לאורך שנים והגיעו כספים לבנק בעקבות הנוהג לאורך שנים.

6. תמצית הטענות בבקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט:

א) עפ"י פסיקת בית המשפט העליון (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (פורסם במאגר משפטי, ניתן ביום 4.9.07) (להלן: "עניין אשבורן") על מבקש היתר המצאה מחוץ לתחום להראות:

(1) כי יש לו עילת תביעה ראויה לטיעון.

(2) מתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה.

(3) קיימת עילה להיתר המצאה לפי תקנה 500 לתקסד"א.

(4) להראות כי ראוי שההליך יתנהל בישראל. (עפ"י הלכת ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' BODSTRAY COMPANG LTD פד"י נח (2) 465).

במקרה דנן, לא הוכחה אף לא אחת מהדרישות, בין היתר, מהטיעונים הבאים:

(1) אין יריבות חוזית בין הבנק לנתבעת. החשבוניות ושטרי המטען הוצאו ע"י ולבקשת צבי אור.

(2) ההסכם בין הנתבעת לצבי אור הוא הסכם בדרך של התנהגות שנכרת בבלגיה ועל פי מבחן מירב הזיקות חל עליו הדין הבלגי ולא הישראלי.

(3) התנאים שנקבעו בחשבוניות שהוצאו באופן חד צדי ע"י צבי אור לא מהווים חלק מההתקשרות שבין הנתבעת לצבי אור. הנתבעת לא חתמה על החשבוניות ולא הוציאה שטר חוב לטובת הנתבעת.

החשבוניות לא נמסרו כלל לנתבעת לפני משלוח הסחורה או לפני קבלת הסחורה בבלגיה ולא ניתן לראות בהן חלק מתנאי ההתקשרות בין הנתבעת לבין צבי אור.

(4) החשבוניות לא יכולות לבסס טענה ולפיה הנתבעת הפרה הסכם בתחום מדינת ישראל או ביצעה מעשה או מחדל במדינת ישראל.

(5) הבנק לא הוכיח כלל כי יש לו עילת תביעה ראויה.

(6) הבנק לא הוכיח כי ראוי שההליך יתנהל בישראל ולא הראה מדוע הפורום הנאות הוא בישראל.

זאת ועוד, הבנק לא גילה כי הנתבעת הגישה נגדו בטרם הוגשה תביעה זו, תביעה בבלגיה.

7. יצוין, כי בפסק דין שניתן בבית המשפט באנטוורפן ביום 3/5/11 בתביעה שהוגשה ע"י הנתבעת נגד הבנק, בתביעה נזיקית נקבע, כי אין סמכות לבית המשפט למסחר בבלגיה והסכסוך הועבר לבית משפט מוסמך אחר בבלגיה.

עוד צוין במפורש בפסה"ד, כי הנתבע (כלומר – הבנק) הגיש תביעה שכנגד "שמטרתה לחייב את התובעת לתשלום פיצויים בסך 25,000 יורו בגין תביעה טורדנית פזיזה.

כלומר – מפסק הדין עולה במפורש, כי לא רק שהנתבעת תבעה את הבנק בבלגיה, בטרם הוגשה התביעה דנן, אלא שהבנק הגיש תביעה שכנגד נגד הנתבעת בבלגיה.

8. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט להידחות מהנימוקים כדלקמן:

הסוגיה המשפטית:

א) בעל דין אשר הומצא לו כתבי בי דין למדינה זרה, רשאי לעתור לביטולו של היתר ההמצאה, בהתאם לתקנה 502 (ב) לתקסד"א.

הנטל להוכיח כי יש להותיר את ההיתר על כנו מוטל על מבקש ההיתר (ובענייננו – הבנק) (ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd , פ"ד נח (2) 465, 472).

על הבנק להוכיח כי מתקיימת אחת מהעילות להמצאה אל מחוץ לתחום המדינה, כמפורט בתקנה 500 הנ"ל, וזאת ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" וכן כי מתקיימת לכאורה "שאלה רצינית שיש לדון בה", כלומר שאין מדובר בתובענת סרק. נוכח השלב המקדמי של ההליך, רמת ההוכחה הנדרשת בהקשר זה נמוכה, שכן אין להפוך את הדיון בהיתר ההמצאה לדיון מקיף בתיק לגופו .

זאת ועוד; אפילו הוכחו התנאים דלעיל, עדיין נתון לבית המשפט שיקול דעת לבחון האם זה מן הראוי, בנסיבות העניין, להתיר את ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט של ישראל לגופו (ראה: סעיף 12 להחלטת כב' הרשמת דנה כהן – לקח מיום 20.7.10 רע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' אליעד (פורסם במאגר משפטי) וכן סעיף 3 להחלטת כב' הנשיא א' גרוניס מיום 12.4.12 רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פבל פרלמוטר (פורסם במאגר משפטי)).

ב) כאמור, גם לאחר שבימ"ש זה רוכש סמכות כלפי הנתבעת, עדיין קנויה לנתבעת הזכות לבקש מביהמ"ש, שלא יפעיל סמכותו, מפאת קיום סייג לסמכות זו.

נקודת המוצא של בית המשפט כאשר הוא בוחן טענת פורום לא נאות, הינה כי לביהמ"ש בישראל יש סמכות לדון בתביעה שהוגשה בפניו.

כמו כן, שאלת הפורום הלא נאות הינה בשיקול דעת בית המשפט, הבוחן אותה על פי הקריטריונים אשר הותוו בפסיקת בית המשפט העליון (בר"ע 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת פ"ד מח (3) 265, 269).

באשר לסוגיית נטל ההוכחה, יפים לענייננו הדברים שנאמרו ע"י כב' הש' חיות בע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' FOREM BAGCO INC (פורסם במאגר משפטי, ניתן ביום 26.8.10) (להלן: "פרשת תיקו"):

"בעניין ראדא ציין השופט גרוניס ואליו הצטרפה השופטת פרוקצ'יה (אך ראו הסתייגותו של הנשיא ברק שם, בעמוד 480 מול האות ה), כי כאשר הטענה בדבר פורום לא נאות מועלית בפני בית משפט ישראלי במסגרת הליך הנוגע למתן היתר להמצאת התובענה אל מחוץ לתחום השיפוט, דהיינו בטרם רכש בית המשפט הישראלי סמכות לדון בה, הנטל מוטל על התובע להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות (והוא הדין כאשר דן בית המשפט בבקשה לביטול היתר המצאה שניתן על פי צד אחד, שהדיון בה הינו למעשה דיון בבקשה המקורית, שם, בעמוד 472. (לעומת זאת, מקום שטענה בדבר נאותות הפורום מועלית בפני בית משפט ישראלי המוסמך לדון בתובענה, הנטל הוא על הנתבע הטוען לאי-נאותות הפורום הישראלי לשכנע כי פורום זר (שיש לו סמכות לדון בתובענה) הוא הפורום הנאות וה"טבעי" לדון בתובענה".

בקביעת טבעיות הפורום – האם הפורום המקומי הוא "פורום טבעי" או שמא קיים פורום טבעי זר בעל סמכות – יש להתחשב בנסיבות כולן ובמכלול הזיקות תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם (ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערביטיסי, פ"ד לט (1) 365, 385).

גם בפרשת תיקו נאמר כי: "לצורך קביעת "טבעיות" הפורום על בית המשפט להביא בחשבון את הנסיבות הצריכות לעניין ואת מכלול הזיקות הרלוונטיות. וכן את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם (ראו: ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי פ"ד לט (1) 365, 386 (1985); ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל משח ירושלים בע"מ פ"ד מח (1) 554, 575 (1993); ע"א 925/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd, פיסקה 18 (פורסם בנבו) 4.9.2007)).

בדיקת העובדות בענייננו:

ג) כיוון שאינני בוחנת את מלוא הטיעונים מראשיתם, אלא עלי להיצמד לפסק דינה של כב' השופטת צ'רניאק בע"ר 22581-12-11, עלי לצאת מנקודת מוצא ולפיה לא ניתן לאמר בשלב הנוכחי, כי עילת התביעה ולפיה הנתבעת התחייבה כלפי הבנק, היא מופרכת על פניה, ויש לבחון, אם הוכחו התנאים הנוספים המצדיקים המצאה מחוץ לתחום.

ד) בנסיבות שלפני שוכנעתי כי מתקיימת עילת המצאה אל מחוץ לתחום בהתאם לתקנה 500 (5) לתקסד"א.

תקנה 500 (5) מאפשרת את המצאת כתב בי-דין מחוץ לתחום השיפוט מקום בו תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה.

ברע"א 4501/05 Deluxe Laboratories Inc נ' דה לקס הוליווד /ישראל-פילם אנד וידאו פרוססינג בע"מ (פורסם במאגר מישפטי, ניתן ביום 26.10.05) נאמר ע"י כב' הש' א' רובינשטיין כי:

"שלושה תנאי יסוד מציבה תקנה 500(5) לצורך מתן היתר המצאה: עצם קיומו של החוזה שנטען להפרתו; קיומה של הפרה; התרחשותה של ההפרה בתחום המדינה (טליה קונפינו-שר, סמכויות שיפוט על נתבע זר, 83). לפי לשונה הברורה של החלופה, כאשר הפרה מתבטאת באי ביצוע, די בכך שרק חלקו של החוזה אמור להתבצע על ידי הצד המפר בתחום השיפוט המקומי, וחלק זה לא בוצע (ראו רע"א 5254/93Con-Serve נ' "ארגל" אריזה גלית בע"מ (לא פורסמה), השופט – כתארו אז – ש' לוין; לפרשנות התקנה ראו גם ע"א 254/71 רנביט נ' לנגלייב, פ"ד כ"ו(2) 12, השופט ויתקון).

כב' הש' צ'רניאק קבעה בפסק דינה כי הבנק הרים את הנטל הנדרש לצורך הבקשה, להוכיח קיומו של חוזה בין הבנק לנתבעת.

בבקשה למתן היתר המצאה טוען הבנק כי על הנתבעת היה לקיים את החוזה בישראל, בין אם ע"י הפקדת הכסף בחשבון צבי אור בסניף ר"ג ובין אם ע"י החזרת היהלומים לסניף ומשלא קיימה הנתבעת התחייבויות אלה, היא הפרה את החוזה בישראל (סעיף 26 לבקשה). טענה זו נתמכת בתצהיר שצורף לבקשה מטעמה של גב' נילי ערן – סגנית מנהלת סניף בורסת היהלומים של הבנק.

בבקשה לביטול היתר המצאה טוענת הנתבעת כי אין כל יריבות חוזית בינה לבין הבנק. הנתבעת טוענת כי הבנק לא יכול להתבסס על החשבוניות (נספחים א' ו –ב' לבקשה למתן היתר המצאה) ולטעון כי הנתבעת הפרה את ההסכם בתחומי מדינת ישראל. ביתר פירוט, בסעיף 10 לבקשה לביטול היתר המצאה טוענת הנתבעת כי: "המשיב מבקש לבסס את טענתו, כי היה על המבקשת להעביר את התמורה לחשבונה של צבי אור אצל המשיבה, על הכיתוב המופיע על גבי החשבוניות. ואולם, אין לראות בחשבוניות שהוצאו באופן חד צדדי על ידי צבי אור כחלק מההתקשרות שבין המבקשת לבין צבי אור...".

במקרה דנן, נטען ע"י הבנק כי הפרת החוזה באה לביטוי בכך שהנתבעת לא שילמה לבנק את התמורה החוזית, תשלום שהיה אמור להתקבל בישראל.

כב' הש' צרניאק לא קיבלה את טענת הנתבעת שפורטה לעיל שהרי קבעה כי ניתן גם לומר שהתנאים שנרשמו על גבי החשבוניות משקפים איזושהי הסכמה חוזית בין הבנק לנתבעת.

מבלי להיכנס בשלב זה לעובי הקורה, די בכך שאציין כי על פי ההסכם הנתבעת התחייבה להעביר את התמורה למשיבה והתמורה אמורה היתה להתקבל אצל הבנק בישראל. כתב התביעה, מתבסס על הפרות לכאורה של ההסכם שבוצעו ע"י הנתבעת. הפרות שתתבררנה בשלב שמיעת הראיות.

בענייננו, אי תשלום התמורה הנטען בהחלט יכול להיחשב כהפרת חוזה שהתרחשה בישראל ועל כן, למשיבה עומדת עילת המצאה לפי תקנה 500 (5) לתקסד"א.

נוכח מסקנה זו, אינני רואה להידרש לעילות הקבועות בתקנה 500 (4) (א) ו – (ג) ובתקנה 500 (7) לתקסד"א שאף אליהן הפנתה המשיבה בתגובתה לבקשה.

ה) שנית, בענייננו עומדת למשיבה עילה לגופו של עניין ומתעוררת בענייננו "שאלה רצינית" שיש לדון בה, בהתאם לרמת ההוכחה הנמוכה הנדרשת בהקשר זה, כפי שקבעה אף כב' הש' צרניאק בפסק דינה.

בעניין זה נפסק ע"י כב' הש' א' גרוניס (בתוארו דאז) בע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (פורסם במאגר משפטי, ניתן ביום 4.9.07) (להלן:"פרשת אשבורן") כי "בחלק מן העילות המנויות בתקנה 500 קיימת חפיפה בין עילת ההמצאה לעילת התובענה גופה. כך למשל הדבר בתקנה 500(5), העוסקת בתובענה על הפרת חוזה. אם הצליח המבקש להראות כי קיימת לו תביעה הראויה לטיעון בגדר תקנה 500(5), כלומר כי היה חוזה, כי החוזה הופר, וכי ההפרה ארעה בתחום המדינה, הרי ברור שעמד גם בנטל הפחוּת של "שאלה רצינית" לגבי התובענה לגופה. אולם, ישנם מקרים בהם תנאיה של עילת ההמצאה אינם חופפים לעילת התביעה עצמה".

במקרה שלפני קיימת חפיפה בין עילת ההמצאה לעילת התובענה גופה. יחד עם זאת, למעלה מן הצורך אציין בקצרה כי הבנק טוען בכתב התביעה כי במסגרת מימון פעילות היצוא של צבי אור היה הבנק מממן, לבקשת צבי אור, משלוחי יצוא שבוצעו ע"י צבי אור לנתבעת, כאשר הנתבעת התחייבה לשלם לידי הבנק את מחיר היהלומים (במקרה של מכירתם על ידה) או להחזירם לבנק כדי שיוסיפו וישמשו ביטחון לחובותיו של צבי אור (במקרה שהיהלומים לא נמכרו). לטענת הבנק, הנתבעת הפרה התחייבות זו ועליה לשלם את מלוא חובה על סך 4,278,631 לבנק.

השלב בו מצוי התיק הוא שלב מקדמי ביותר. טרם הוגש כתב הגנה ע"י הנתבעת.

טענות שונות שמעלה המבקשת בבקשה ובתשובה לתגובה הן טענות הגנה, שיבחנו במסגרת הליך ההוכחות שיתקיים בתיק.

השאלה העולה מכתב התביעה קשורה בתחום דיני החוזים ועולה ממנה כי אין מדובר בתובענת סרק או תובענה טורדנית.

ו) תקנה 501 (א) לתקסד"א קובעת כי:

"לבקשת רשות להמציא כתב בי-דין לנתבע מחוץ לתחום המדינה יצורף תצהיר המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה והמפרש באיזה מקום או באיזו ארץ נמצא, או ייתכן שנמצא, הנתבע, וכן נימוקי הבקשה".

מעיון בתצהיר שצורף לבקשה למתן היתר המצאה מטעם גב' נילי ערן, סגנית מנהלת סניף בורסת היהלומים של הבנק, עולה כי התצהיר בענייננו מהווה ראיה לכאורה להוכחת עילת התביעה הנטענת ויודגש כי אין צורך שהתצהיר יהווה הוכחה מספקת לביסוס התביעה (ראה בעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 736).

ז) על אף שמצאתי כי ענייננו בא בגדר עילת המצאה המנויה בסעיף 500 לתקסד"א וכי עומדת למשיבה עילה לגופו של עניין, עדיין מסור לבית-המשפט שיקול-דעת לבחון האם הפורום הישראלי מהווה "פורום נאות" לדון בהליך, בהשוואה לפורום החלופי (ראה סעיף 18 לפסק הדין בעניין אשבורן).

בדיון שהתקיים לפני ביום 8.11.12 הוסיף ב"כ הבנק וטען בנוגע לסוגיית פורום לא נאות כי כל העדים ישראליים מלבד עד אחד שהוא בלגי; ההסכם נערך בארץ; ביצוע ההסכם וההפרה באי ביצוע בארץ.

מנגד, ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי החוזה נכרת בבלגיה; חל דין בלגי; הציפיות הסבירות של הצדדים הן שמי שמוכר סחורה בבלגיה, יתדיין שם; הבנק העלים את הגשת התביעה בבלגיה.

ב"כ הבנק השיב לעניין הטענה בנוגע לציפיות הצדדים כי הבנק לא מכר דבר אלא מימן את פעולות הייצוא והיה לבנק הסכם עם הנתבעת לפיו הנתבעת תחזיר את הכסף לארץ או את היהלומים.

במקרה דנן, קיימת זיקה לסכסוך ולמדינת ישראל כך שלא ניתן לטעון, כי ישראל היא פורום לא נאות לדון בתובענה.

בתחרות בין ביהמ"ש הישראלי לביהמ"ש הבלגי, המאזן נוטה לטובת ביהמ"ש הישראלי.

מקום מושבה של הנתבעת בבלגיה ואילו מקום מושבו של הבנק בישראל.

מקום מושבם של עדי הבנק בישראל אך מאידך מקום מושב עדי הנתבעת בבלגיה (נראה כי מדובר בעד אחד).

באשר לדין החל - בבקשה לביטול היתר המצאה הנתבעת מתייחסת להסכם בינה לבין צבי אור וטוענת שהסכם זה נחתם בבלגיה וחל עליו הדין הבלגי. לא השתכנעתי מטיעוני הנתבעת כי דווקא הדין הבלגי חל בנוגע להסכם בין הנתבעת לבנק.

כאמור, כב' הש' צ'רניאק פסקה כי בשלב זה, יש לומר כי קיים הסכם בין הבנק לנתבעת.

בנסיבות אלה, טענות ב"כ הנתבעת לפיהן לא נעשה כל הסכם בין הבנק לנתבעת וההסכם נעשה בין צבי אור לנתבעת בבלגיה וחל עליו הדין הבלגי אינן רלוונטיות עוד בענייננו (ראה גם טענות ב"כ הנתבעת בסעיף 70 ל"סיכומים בכתב מטעם המשיבה" מיום 5.10.11).

באשר לקיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים-

בפסה"ד שניתן בביהמ"ש באטוורפן ביום 3.5.11 בעניינים של הצדדים וצורף לחומר הראיות בהתאם להחלטת כב' הרשם ח' ברנר מיום 5.7.12, מצוין מפורשות כי הבנק הגיש תביעה שכנגד שמטרתה לחייב את הנתבעת בענייננו לתשלום פיצויים בסך 25,000 יורו בגין תביעה "טורדנית פזיזה" וזאת במסגרת תביעה שהגישה הנתבעת נגד הבנק.

בפסה"ד צוין כי:

"במסגרת המימון שהנתבע סיפק לצבי אור ( Zvi Or), הוא מימן את יצוא היהלומים לתובעת, כאשר התובעת התחייבה לשלם לנתבע את מחיר היהלומים (אם הסחורות יימכרו) או להחזיר אותן לנתבע כדי שישמשו כבטחונות בידי הנתבע בגין החובות של צבי אור ( Zvi Or) (אם סחורות אלה לא יימכרו).

הנתבע חולק בכל תוקף על כך שהתובעת החזירה את היהלומים לצבי אור ( Zvi Or) ועל כך שהיה הסכם עם צבי אור( Zvi Or) שהיתרה הפתוחה לא תצטרך להיות משולמת יותר.

חילוקי הדעות הנ"ל תלויים ועומדים בפני בית המשפט בתל-אביב שבישראל ואינם נשוא הסכסוך הנוכחי.

בסכסוך הנוכחי התובעת טוענת שנגרם לה נזק בעקבות ההצהרות של הנתבע על כך שהתובעת לא החזירה את הסחורות לצבי אור( Zvi Or) ועדיין חייבת תשלום, וכתוצאה מכל מספר חברות יהלומים מאנטוורפן לא רוצות יותר למכור לתובעת יהלומים".

לא מצאתי כי יש מקום להתחשב בעניין זה לעניין קביעת טבעיות הפורום הואיל ומדובר בעילות תביעה שונות ואף לא מצאתי חוסר תום לב מצד הבנק.

באשר לציפייתם הסבירה של הצדדים – הואיל והבנק מנהל את עסקיו בישראל ובהתאם להסכם הנטען הנתבעת תחזיר את הכסף לארץ או את היהלומים, מצאתי כי צפייתם הסבירה של הצדדים תומכת בדיון בישראל.

ההפרה הנטענת נעשתה בישראל.

בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות מירב הזיקות, כמפורט לעיל ובהתחשב בכל שקיימת נטייה לצמצם בהיענות לטענת פורום לא נאות לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים (ראה סעיף 18 לפסה"ד של כב' הש' (כתוארו דאז) גרוניס בעניין אשבורן), מצאתי כי הפורום הנאות לדיון בתובענה הינו ביהמ"ש הישראלי.

9. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

כתב הגנה יוגש בתוך 45 יום מקבלת החלטה זו.

ב. הנתבעת תשא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 9 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

_________________________

אביגיל כהן, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי

תל אביב-יפו

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.