בפני בקשה נוספת, מתוך שורת בקשות בהן נתבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשת תצהירי התובעים. הפעם נתבקשה ארכה עד ליום 31.1.2014.

יאמר מייד כי אין כל הצדקה להתנהלות התובעים המביאה להתארכות ההליך מעבר לנדרש, אגב בזבוז זמן שיפוטי יקר.

ההחלטה לגבי הגשת תצהירים ניתנה לפני למעלה משנה וחצי, ביום 5.6.2012. מאז צורפה אמנם להליך הנתבעת 2 (בהתאם להסדר דיוני מיום 28.11.2012) אך גם מאז חלפו חודשים ארוכים מבלי שהוגשו תצהירי התובעים.

בהחלטתי מיום 4.11.2013 ומשלא הוגשו תצהירי התובעים הוריתי כי במידה ותצהירים אלה לא יוגשו תוך 10 ימים ייחשב הדבר כחוסר מעש, על כל המשתמע מכך.

ביום 12.11.2013, בעקבות בקשה נוספת להארכת המועד, ובשים לב לכך שעוה"ד שטיפל בתיק מטעם התובעים אושפז בגין אירוע מוחי, נעתרתי לבקשתם במלואה והארכתי המועד להגשת תצהירי התובעים עד ליום 1.12.2013.

ביום 3.12.2013 הארכתי פעם נוספת את המועד להגשת תצהירי התובעים לבקשת בא כוחם, וזאת עד ליום 31.12.2013.

עתה מונחת בפניי בקשה נוספת להארכת המועד עד ליום 31.1.2014.

כפי שנאמר בפתח הדברים, אין הצדקה להתנהלות זו. גם אם מדובר בעבודה ניכרת, הרי שבשים לב לכך שההחלטה הראשונה לגבי הגשת התצהירים ניתנה לפני למעלה משנה וחצי, מדובר בפרק ארוך מאוד שהיה בו די והותר על מנת להשלים את מלאכת הכנת התצהירים והגשתם.

לפיכך, יש בדעתי להורות על מחיקת התביעה תוך 7 ימים אלא אם כן יוגשו כלל תצהירי התובעים עד לאותו מועד. למען הסר ספק מובהר בזאת כי לא תינתן ארכה נוספת.

התיק יובא בפניי למעקב ביום 12.1.2014.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.