רקע עובדתי

בפני בקשה, שניה במספר, להורות על סילוקה על הסף של תביעה שהגישו 150 יישובים שיתופיים כנגד חברת החשמל לישראל בע"מ וכן כנגד הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל (להלן: "רשות החשמל"). בבקשה זו עותרת חברת החשמל לסלק את התביעה על הסף ככל שהיא מופנית כנגדה, ולחילופין, לסלק על הסף את הסעדים הכספיים וההצהרתיים הנתבעים בגדרה.

בתביעתם שהוגשה ביום 1.2.10, עתרו התובעים למתן פסק דין המצהיר כי בהיותם צרכני תעריף עומס וזמן (תעו"ז) במתח גבוה, הם זכאים להיות מחויבים, החל מה- 1.9.05, בגין החשמל המסופק להם ב"תעריף מכירה מרוכזת", שהנו זול מהתעריף הרגיל לצרכני תעו"ז למתח גבוה, בו הם מחויבים בפועל (להלן: "התעריף המופחת").

לשיטתם, חיובם לפי התעריף הרגיל לצרכני תעו"ז במתח גבוה, נעשה ללא כל הצדקה, בשים לב לכך שהם רוכשים את החשמל מחברת החשמל במרוכז, ונוכח העובדה שהמכירה המרוכזת של החשמל לישובים השיתופיים חוסכת לחברת החשמל סכומי עתק.

ביום 3.6.10, במקביל להגשת כתב הגנתה, הגישה חברת החשמל את בקשתה הראשונה לסילוק התביעה על הסף, מחמת היעדר אינטרס לגיטימי, שיש בכוחו להצדיק הגשתה של התובענה כתובענה לסעד הצהרתי בלבד, בלא תשלום אגרת משפט כדין. בנוסף, נטען כי התובענה הוגשה טרם זמנה, וזאת בשל אי מיצוי ההליכים העומדים לרשות התובעים מכוח חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996.

במסגרת החלטתי מיום 27.2.11 מצאתי כי אין בנמצא כל טעם שיש בו כדי למנוע את התובעים מהגשת תביעה כספית בגין הסכום אותו חייבת חברת החשמל להשיב לכל אחד מהם, לפי טענתו. כן קבעתי כי אין כל הצדקה לכך שהתובעים ישאו בתשלום אגרת משפט רק בגין סעד הצהרתי, כאשר הסעד הממשי שאליו הם מכוונים, וודאי לגבי תקופת העבר, הינו סעד אופרטיבי לתשלום סכומי כסף. עם זאת, לא ראיתי להורות על סילוק התביעה על הסף, שעה שניתן לרפא הפגם על דרך של תיקון כתב התביעה על-ידי כימות הסעדים הכספיים להם טוענים התובעים והוספת סעד כספי מתאים, תוך תשלום האגרה המתחייבת מכך. לפיכך, הוריתי על הגשת כתב תביעה מתוקן בו יכללו הסעדים הכספיים המתאימים.

עוד הוספתי בהחלטתי זו, למעלה מן הדרוש, כי לא מצאתי ממש בטענת חברת החשמל לגבי היות התביעה "תביעה מוקדמת" מחמת אי מיצוי הליכים העומדים לרשות התובעים מכוח חוק משק החשמל. זאת, היות ולאחר תיקונה, תהא זו תביעה כספית להשבת תשלומי יתר ששולמו על ידי התובעים, ומכאן שברי כי התביעה נמצאת בסמכותו של בית משפט אזרחי לפי סכום התביעה.

ביום 12.6.11 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בהתאם להחלטה כאמור, בגדרו נכללו סעדים כספיים. ואולם, בהמשך לכך הגישה חברת החשמל בקשה לסילוק על הסף של חלק מן הסעדים ההצהרתיים שנותרו בכתב התביעה, בטענה כי הסעדים הכספיים שנתבעו הינם חלקיים בלבד. בעקבות זאת, גובש הסדר דיוני בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של החלטה, במסגרתו הסכימו הצדדים על הגשת כתב תביעה מתוקן בשנית, בו יכומתו מלוא הסעדים הכספיים הנדרשים. כך, כתב התביעה המתוקן, אשר הוגש ביום 13.9.11, כולל שני סעדים עיקריים: האחד - השבת כספים בסך של כ-100 מיליון ש"ח שנגבו, על פי הטענה, ביתר, בתקופה שבין חודש ספטמבר 2005 לבין חודש ספטמבר 2011, והשני - סעד הצהרתי בדבר זכותם של התובעים לצריכת חשמל בתעריף המופחת. כתב הגנה מתוקן מטעם חברת החשמל הוגש ביום 31.10.11.

ביום 28.11.12 הגיעו הצדדים להסדר דיוני נוסף, במסגרתו הוסכם על צירוף רשות החשמל כנתבעת נוספת או כבעל דין דרוש, וכן הוסכם כי יראו את טענות התובעים בכתב התביעה המתוקן כטענות המופנות גם כלפי רשות החשמל. כתב התביעה המתוקן בשלישית הוגש ביום 5.10.12 ואילו כתב הגנה מטעם רשות החשמל הוגש ביום 12.5.13. חברת החשמל לא הגישה כתב הגנה מתוקן בעקבות תיקון זה לכתב התביעה.

בהתאם לאותו הסדר דיוני, ולאחר אורכות לא מעטות, שניתנו לבקשת התובעים ובהסכמת הצדדים שכנגד, בין היתר בהסדרים דיוניים נוספים אשר גובשו ביניהם, סיימו התובעים את הגשת תצהיריהם ביום 17.2.14. מטעם הישובים השיתופיים הוגשו 7 תצהירי עדות ראשית וכן חוות דעת מומחה, והודע כי בכך הושלמה הבאת ראיותיהם בכתב.

ביום 16.3.14, לאחר שהתובעים השלימו הגשת ראיותיהם ובטרם הוגשו ראיות הנתבעות, הוגשה בקשה זו המונחת בפני, לסילוק התביעה על הסף.

טענות הצדדים

בבקשתה, גורסת חברת החשמל כי עמדתה של רשות החשמל בכתב הגנתה לפיה חברת החשמל פעלה בגביית התעריפים מהתובעים לפי החלטות מחייבות של רשות החשמל עצמה, גוזרת את דינה של התובענה לסילוק על הסף, למצער - ככל שהתובענה נוגעת לטענות התובעים כנגד חברת החשמל. עם זאת, המתינה חברת החשמל עם הגשת הבקשה דנן, עד שהתובעים יגישו הראיות מטעמם, על מנת שניתן יהא לבחון האם יש בהן התמודדות כלשהי עם סוגיה מהותית זו. ואולם, שבעת התצהירים שהוגשו עוסקים אך ורק במאפייני הפעילות הפרטניים של כל אחד מאותם ישובים ואין בהם ולו שמץ של התמודדות עם העובדה כי חברת החשמל חייבת לפעול בהתאם להוראותיה של רשות החשמל, כפי שעשתה גם במקרה דנא. לא זו בלבד, אלא שבחוות הדעת הכלכלית מטעמם, מודים התובעים שחברת החשמל כבולה להחלטותיה של רשות החשמל ועיקר טענותיהם אף מופנים במישרין כנגד שיקול דעתה של רשות החשמל בקביעת התעריפים. לכן, משאין מחלוקת על כך שהגורם היחיד המוסמך לקבוע את תעריפי החשמל בישראל ואת היקף תחולתם הוא רשות החשמל ואילו חברת החשמל נעדרת כל שיקול דעת בנושא זה, ומאחר ואין מחלוקת על כך שחיוב התובעים בתעריף הרגיל ולא בתעריף המופחת נעשה בהתאם להחלטותיה של רשות החשמל, נשמטת הקרקע תחת התובענה כולה.

לגישת חברת החשמל, נתונה לה ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ט - 1969 (להלן: "פקודת הנזיקין"), היות והיא גובה תעריפיה על פי הוראות רשות החשמל. כמו כן, לשיטתה, בהתאם להוראות הדין וההלכה הפסוקה, כאשר אין לתאגיד שיקול דעת לקבוע את תעריפיו, ואלה נקבעים בדין או בידי רשות מוסמכת מכוח הדין, כמו בענייננו, הרי שאין לחייב את התאגיד להשיב ללקוחותיו כספים שגבה בהתאם להנחיות המחייבות של אותה רשות, ואף אין לאפשר תקיפה עקיפה של החלטות אותה רשות בהתייחס לתעריפים כאמור. בהקשר זה הפנתה חברת החשמל למספר החלטות של בית המשפט העליון ובתי המשפט לעניינים מנהליים בגדרן נדחו בקשות לאישור תובענות ייצוגיות כנגד תאגידים בנסיבות דומות. עוד הפנתה חברת החשמל לתמיכה בטענותיה לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה כפי שהובאה ברע"א 3456/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שליידר (להלן: "עניין שליידר"), לפיה תקיפת חוקיותם ושיעורם של תעריפים יכולה להיעשות אך ורק בתקיפה ישירה בהליך מנהלי. חברת החשמל הזכירה גם את ההשלכות הכספיות הניכרות שתהיינה להשבת סכומי עתק אשר גבתה חברת החשמל מהתובעים ואשר עשויות להשפיע על כלל צרכני החשמל.

יוצא מהאמור לעיל, כי משעה שחברת החשמל אינה קובעת את תעריפי החשמל ואינה רשאית לסטות מהחלטותיה של רשות החשמל בהקשר זה, ממילא אין לחייבה להשיב כספים שגבתה בהתאם להוראותיה המחייבות של רשות החשמל. באשר לסעדים ההצהרתיים הצופים פני עתיד, על התובעים לתבוע סעדים אלה בבית המשפט הגבוה לצדק, בדרך של תקיפה ישירה. לפיכך, יש לסלק התובענה כנגדה על הסף, ולמצער, לסלק את הסעדים הנתבעים בגדרה.

התובעים מנגד טענו כי דין הבקשה להידחות הן מטעמים מהותיים והן מטעמים דיוניים.

באשר לטעמים המהותיים, נטען כי עניינה של התובענה אינו תקיפה של חוקיות תעריפי החשמל, אלא פירוש ויישום התעריפים הקיימים, המעוגנים בלוחות התעריפים ובספר אמות המידה שהוצאו על ידי רשות החשמל. מכאן, שאין המדובר בתקיפה עקיפה של חקיקה או חקיקת משנה, בדומה למקרים שנדונו בפסיקה אליה הפנתה חברת החשמל, אלא בעתירה לקיום הוראות החיקוק. היינו, עמדת התובעים הינה כי הם זכאים לתעריף המופחת, שנקבע על ידי רשות החשמל, ואין בפיהם טענה כי תעריף זה אינו חוקי או אינו סביר. לגישת התובעים, אף אם הפרשנות אשר נתנה רשות החשמל לנורמה המעוגנת בלוח התעריפים ובספר אמות המידה הינה אפשרית ואף סבירה, אין משמעות הדבר כי זו בהכרח הפרשנות הראויה, ותפקידו של בית המשפט לתקן פרשנות שגויה זו.

באשר לטעמים הדיוניים, נטען כי מקומה של בקשה לסילוק על הסף הינו בשלב קדם המשפט, אשר הסתיים זה מכבר וכעת מצויה התובענה בשלב הגשת הראיות, כאשר תורה של חברת החשמל להגיש ראיותיה. על פי הוראות הדין והפסיקה, דיון בעניינים אשר ניתן היה לבררם בשלב קדם המשפט יעשה רק בנסיבות חריגות במיוחד ורק לצורך מניעת עיוות דין. במקרה זה, אין כל טעמים מיוחדים או שיקולים כבדי משקל אשר יצדיקו הגשת הבקשה, שאופייה מקדמי, בשלב דיוני מאוחר זה. ועוד, בקשתה הקודמת של חברת החשמל לסילוק התובענה על הסף התבססה על אותה טענה המונחת בבסיס הבקשה הנוכחית, היינו, כי המען לטענות התובעים הינו רשות החשמל, ומכאן שמדובר במחזור טענות אשר כבר נדחו בעבר. נוסף על כך, נטען כי הבקשה הנוכחית סותרת את ההסדר הדיוני שגובש בין הצדדים וקיבל תוקף של החלטה, ובו הוסכם על הגשת ראיות חברת החשמל לאחר השלמת הגשת ראיות התובעים.

רשות החשמל בתגובתה תמכה בבקשת חברת החשמל לסילוק התובענה על הסף. כן הוסיפה כי אף אם תידחה בקשת חברת החשמל, הרי שיש לדחות על הסף את התובענה ככל שהיא מופנית כנגד רשות החשמל, מטעמים של חוסר סמכות עניינית, היעדר עילה ושיהוי.

לטענת רשות החשמל, מדובר בתביעה כספית המופנית כנגד פעילותה של חברת החשמל בגביית תעריף החשמל, כאשר לא מבוקש כל סעד נגד הרשות עצמה. משכך, לא היה מקום לצרף את הרשות כנתבעת, וזאת אף לעמדת התובעים עצמם. רשות החשמל הפנתה לכך שהתובעים נתנו הסכמתם לצירוף רשות החשמל לתובענה, חרף התנגדותם לכך, נוכח בקשת חברת החשמל ואך לשם קידום בירור התובענה. רשות החשמל הוסיפה כי התובעים אף לא העלו טענותיהם בפני הרשות טרם הגשת תביעתם.

עוד לגישת רשות החשמל, מדובר בתקיפת החלטות רשות החשמל בנושא התעריפים ותחולתם במסווה של תביעה כספית, דבר המהווה ניסיון לעקוף את ההליך המנהלי שהיה על התובעים לנקוט בזמן אמת בבית המשפט הגבוה לצדק, אילו סברו כי נפל פגם בהחלטות הרשות מכוחן חויבו בתעריף הרגיל. לעניין זה, הפנתה רשות החשמל אף היא לעמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין שליידר.

מעבר לכך, נטען לשיהוי רב בו נקטו התובעים, אף שאין חולק כי היו מודעים לתעריף אותו עליהם לשלם מזה שנים רבות. משנמנעו מתקיפה ישירה של החלטות הרשות, אין לאפשר לתובעים להתגבר על מחסום השיהוי בדרך של תקיפה עקיפה. מתן אפשרות להגשת תביעה כספית בדיעבד תחת תקיפת החלטה מנהלית בזמן אמת תעודד נקיטת מדיניות "שב ואל תעשה", על ההשלכות העלולות להיגרם עקב כך על גופים המכלכלים צעדיהם בהסתמך על החזקה בדבר תקינות פעולות המנהל.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשה לגביה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, באשר לעיתויה של הגשת הבקשה דנן, טוענת הנתבעת כי רק לאחר הגשת התצהירים וחוות הדעת מטעם התובעים, ניתן היה לדעת בבירור כי התובעים אינם חולקים על העובדות הרלוונטיות שביסוד הטעמים המצדיקים סילוקה של התובענה על הסף, ובכך יש כדי להוות "טעם מיוחד" כנדרש לצורך הגשת הבקשה בשלב מאוחר יחסית זה. לא מצאתי ממש בטענה זו. עוד בכתב תביעתם הבהירו התובעים כי אינם חולקים על עובדות אלה ואיני רואה בתצהירים או בחוות הדעת שהוגשו מטעמם משום חידוש בעניין זה.

אמנם, בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט לצוות על מחיקת או דחיית התובענה בכל עת, אולם במקרה דנן, כאמור, נראה כי אין הצדקה להגשת הבקשה בשלב מאוחר זה. מדובר בתובענה אשר הוגשה לפני למעלה מארבע וחצי שנים, כאשר התיקון המהותי האחרון לכתב התביעה (הוספת הסעדים הכספיים) נערך לפני למעלה משנתיים וחצי. יתרה מזו, כימות התובענה והוספת הסעדים הכספיים, אותם מבקשת כעת חברת החשמל למחוק מכתב התביעה, נערכו לדרישת חברת החשמל עצמה בבקשתה הראשונה לסילוק על הסף. ודוק, כאשר עמדה חברת החשמל על הצורך בכימות הסעדים הכספיים, לא העלתה הטענה כי לא ניתן לדרוש ממנה השבת הסכומים שנגבו ביתר ולכן ממילא גם אין טעם בתביעת אותם סעדים כספיים. גם בבקשתה לצירוף רשות החשמל כצד לתובענה או כבעל דין דרוש לבירורה, לא נזכרו טענות אלה. כל זאת, אף שהטעמים עליהם נסמכת הבקשה היו ידועים לחברת החשמל זה מכבר.

איני רואה צורך להכריע בשאלה האם תם שלב קדם המשפט אם לאו, לצורך תחולת תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. בין כך ובין כך, ברי כי מדובר בשלב מתקדם של ההליך. זאת לאחר שהושלמו ההליכים המקדמיים ואף ניתנה החלטה בבקשת חברת החשמל לסילוק על הסף, ומשהשלימו התובעים הגשת ראיותיהם, לאחר שנעשו מספר הסדרים דיוניים אליהם הגיעו באי כוח הצדדים. אכן, ישנו הגיון בבירור טענות מקדמיות כגון דא בשלבים מוקדמים של ההליך, מטעמים של יעילות דיונית ושל צדק דיוני (ראה: רע"א 3385/08 מרקטפלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (25.9.08), רע"א 5270/08 סונול ישראל בע"מ נ' סאפד דיבלופנטס (19.11.08). זאת, בפרט כאשר כתב התביעה תוקן פעמיים בהתאם לעמדתה של חברת החשמל, בפעם הראשונה - כאשר כומתו הסעדים הכספיים ובפעם השניה - כאשר צורפה רשות החשמל להליך.

מכל מקום, דין הבקשה להידחות גם לגופן טענות.

טענות חברת החשמל, ככלל, מושתתות על הטיעון הבסיסי כי הסמכות בקביעת תעריפי החשמל נתונה בידי רשות החשמל באופן בלעדי, בעוד חברת החשמל אך פועלת לפי הוראות אלו מבלי שניתן לה שיקול דעת. טיעון זה היה מונח גם בבסיס בקשתה הראשונה לסילוק התובענה על הסף. בהחלטתי בבקשה הנ"ל קבעתי, כאמור, כי לא מצאתי ממש בטענת חברת החשמל לגבי היות התביעה "תביעה מוקדמת" מחמת אי מיצוי הליכים העומדים לרשות התובעים מכוח חוק משק החשמל וכי מדובר בתביעה, שלאחר שתתוקן, תהא תביעה כספית להשבת תשלומי יתר ששולמו על ידי התובעים ותימצא בסמכותו של בית משפט אזרחי לפי סכום התביעה.

איני מוצא לקבל את טענת חברת החשמל לפיה פעולותיה בגביית התעריפים מהתובעים חוסות תחת ההגנה שבסעיף 6 לפקודת הנזיקין. הנתבעת הפנתה בהקשר לטענה זו לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 6567/97 בזק החברה הישראלית לתקשורת נ' עזבון גת, פ"ד נב(2) 713 וברע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ (26.4.10). במקרים אלה נדונו ונדחו בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שעניינן השבת כספים שגבתה בזק ביתר, על אף שאלו נגבו על פי התעריפים ושיטות החישוב שנקבעו בתקנות. ואולם, בניגוד למקרה דנן, שם התבססו הבקשות לאישור התובענות הייצוגיות על חוק הגנת הצרכן וחוק ההגבלים העסקיים, אשר מייבאים לפקודת הנזיקין עילות תביעה על פיהם. בענייננו, אין התביעה מתבססת על חוק המעניק תחולה לסעיף 6 לפקודת הנזיקין.

כמו כן, איני רואה מקום להקיש מפסיקות בתי המשפט לעניינים מנהליים אליהם הפנתה המבקשת, ישירות לענייננו. שוב יודגש כי שם דובר בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות כנגד תאגידי מים וביוב, כאשר בבסיסן עמדו טענות כנגד חוקיות הכללים שהותקנו על ידי הרשות הממשלתית למים ולביוב וחריגתה מסמכותה בהתקנת כללים אלה. הבקשות נדחו מן הטעם שתאגידי המים אינם הגורם שהתקין את הכללים ולכן לא ניתן לטעון נגדם טענות מסוג זה, ואילו כנגד הרשות עצמה לא ניתן לתבוע סעד של השבה, אשר הינו הסעד היחיד שניתן להגיש בגינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות. מסיבה זו נקבע כי הדרך היחידה שנותרה פתוחה בפני המבקשים הינה הגשת עתירה לבית הדין הגבוה לצדק. גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה שניתנה בעניין שליידר עומדת בעיקרה על הבעייתיות שבקביעת שיעורם של תעריפי חשמל בהליך אזרחי, והחלפת שיקול דעת רשות החשמל שהינה הגורם המקצועי בעל המומחיות בקביעת תעריפים אלה, בשיקול דעתו של בית המשפט. ואולם, במקרה דנא, אין מדובר בסעד אשר משמעותו קביעת שיעורי התעריפים עצמם.

יש ממש בטענת התובעים כי תביעתם אינה מופנית כנגד חוקיות לוח התעריפים או ספר אמות המידה אשר נקבעים בידי רשות החשמל ומכוחם גובה חברת החשמל את הכספים מלקוחותיה. אכן, למן תחילת ההליך שבו וחזרו התובעים על עמדתם כי הינם מקבלים את התעריפים שנקבעו על ידי רשות החשמל ואינם חולקים על סמכותה הבלעדית בקביעתם, אלא, שטענתם מופנית כנגד סיווגם תחת קטגוריה אחת ולא אחרת של צרכני חשמל, אשר בגינה מחויבים הם בתעריף שנקבע עבור אותה קבוצת צרכנים. עוד בהחלטתי בבקשה הראשונה לסילוק על הסף ציינתי כי כפי שעולה מכתבי הטענות, עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות המשפטית של המונח "תעריף מכירה מרוכזת" בתעריפים של "מתח גבוה". מכאן, שבמקרה דנא, על פניהם של דברים, אין מטרת התביעה, כפי שנוסחה והוגדרה בידי התובעים, לערער על אופן קביעת התעריפים עצמם, על חוקיותם או סבירותם, ובכך נבדל מקרה זה מהמקרים עליהם נסמכה חברת החשמל בבקשתה. על כן, איני רואה לקבוע כבר בשלב זה כי לא ניתן יהא להעניק לתובעים את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה ככל שהם מופנים כנגד חברת החשמל, היה ותביעתם תוכח.

ממקבץ האמור לעיל, ובשים לב לזהירות היתרה בה יש לנקוט ביחס לשימוש בסעד של סילוק על הסף (ראה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני ל"ו(2) 151, ע"א 2452/01 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח, נ"ח(1) 577), אני מורה על דחיית הבקשה.

באשר לטענות שהעלתה רשות החשמל בתגובתה, יש לזכור כי אלו הועלו במסגרת תגובה לבקשה שהוגשה מצידה של חברת החשמל ולא במסגרת בקשה עצמאית. לכך גם לא ניתנה להם תגובת התובעים. יחד עם זאת, מדובר בטענות אשר רובן ככולן מצאו מענה במסגרת החלטה זו.

הנתבעת 1 תשלם לתובעים, יחד ולחוד, הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בגינה בסך כולל של 30,000 ₪ וזאת תוך 30 יום אחרת יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

תצהירי הנתבעים יוגשו תוך 60 יום מהיום.

בנסיבות, קדם המשפט הקבוע ליום 7.7.2014 נדחה ליום 23.10.2014 שעה 9:00.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ד, 06 יולי 2014, בהעדר הצדדים.