1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה. אציין כי עניין זה עבר לטיפולי לאחר פרישת כב' הרשמת ש. פומרנץ לגמלאות, בפניה נשמעה הבקשה, ולאחר שנבצר ממנה ליתן החלטה בעניין זה. אציין כי ניתנה לצדדים הזדמנות להתנגד למתן החלטה על ידי ללא שמיעת המצהירים, והצדדים לא הביעו התנגדות למתן ההחלטה על ידי, ובנסיבות אלו (ובשים לב לכך כי מדובר בהכרעה על בסיס ראיות לכאורה וללא קביעת ממצאים עובדתיים), ניתנת החלטה זאת כעת.
2. התובענה, תובענה כספית ע"ס 180,036, אשר לטענת התובע, הוא זכאי לקבלת הכספית עקב יתרת חובה אשר נצברה בחשבון 520790 בסניף 721, חשבון אשר הנתבעים מס' 1 ו- 2 הינם בעליו. הנתבע מס' 3, הינו מי שנטען כי ערב לכל התחייבויות הנתבעים 1 ו- 2 כלפי התובע.
3. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן. הנתבעים טענו כי אין לייחס להם את יתרת החוב המפורטת בספרי הבנק, שכן לטענתם החוב נוצר כתוצאה של התנהלות רשלנית מצד התובע ונציגיו, באופן ניהול החשבון ומתן אשראי "פרוע" לצורך ביצוע פעילות השקעות אשר הסבה לנתבעים נזקים כספיים רבים.
4. על פי הנטען בבקשה למתן רשות להתגונן, הנתבעים רכשו 20 כתבי אופציה (אופציה call ), כאשר כל כתב אופציה אפשר רכישה של 100 מניות, במחיר של 420$ ארה"ב למניה, כאשר התובע מימש את כתבי האופציה, וחייב את חשבונם של הנתבעים בסך של 840,000 $ ארה"ב. הנתבעים טוענים, כי פעולה זאת בוצעה ללא אישורם או הסכמתם, ואף ללא כל התראה, כנדרש.
5. הנתבעים טוענים, כי מאחר ושער המניה ירד באותו מועד, לא ניתן היה למכור את המניות (אשר נרכשו בעצם מימוש האופציה), ובכך לכסות את יתרת החוב אשר נוצרה מעצם הרכישה, והם בחרו שלא למכור את המניות באותו שלב, ובחלוף 4 ימים ממימוש האופציה, מכר התובע את המניות אשר נרכשו, במחיר הפסד, על מנת לכסות את יתרת החוב הניכרת אשר נוצרה מעצם מימוש האופציה, ובכך נוצרה למעשה יתרת ה הניכרת מאוד בחשבון הבנק, כתוצאה ישירה של פעולות הבנק, אשר הנתבעים טוענים כי בוצעו ברשלנות ותוך הפרת החובות המוטלות על התובע, כמוסד בנקאי.
6. לחיזוק טענתם, מציינים הנתבעים, כי מסגרת האשראי בחשבון הבנק שלהם, עמדה באותה העת על הסך של 20,000 ₪ בלבד, כאשר ביצוע הפעולה ומימוש האופציות, הביא לחריגה שערכה פי 160 ממסגרת האשראי שלהם. הנתבעים טוענים, כי כאשר פנו לתובע, נמסר להם כי על פי נהלי העבודה של התובע, אופציות מסוג זה ממומשות באופן אוטומטי, אלא אם נאמר אחרת על ידי רוכש האופציה – וכך בוצע במקרה זה.
7. הנתבעים טוענים, כי לעמדתם, כאשר מדובר בעסקה חריגה עד כדי כך במהותה ובהיקפה (רכישת מניות ב- 840,000 $ ארה"ב), בעיקר כאשר מדובר בלקוח חסר ניסיון במסחר, אשר היקף פעילותו הכספית הינו כה זעום, חובה היתה על התובע לפנות לקבל את אישורם של הנתבעים בטרם מימוש האופציה. בכך, טוענים הנתבעים, הפר התובע את חובת הזהירות המוכתבת מעצם יחסי בנק-לקוח, כאשר התובע, לכאורה (כנטען) פעל בחוסר זהירות וברשלנות אשר הסבו נזק לנתבעים, בהיקף השווה לכל הפחות למלוא הסכום הנתבע כעת.
8. הנתבע מס' 3 הצטרף לטענות הנתבעים 1 ו-2 (שהרי הגנה העומדת לנתבע העיקרי, תעמוד אף לזכות הערב), ובנוסף טען כי התובע הפר אף את חובת הגילוי ואת חובת הזהירות המוטלת עליו, כאשר איפשר ביצוע פעולה שערכה מיליוני שקלים, מבלי ליידע את הערב אשר חתם כערב לחשבון פרטי בו מסגרת האשראי הינה בסך 20,000 ₪.
9. אוסיף עוד, כי הנתבעים מפנים להגדרת "אופצית רכש" על פי ההגדרה הרשמית של הרשות לניירות ערך בישראל כקבלת זכות לרכוש מניה, במחיר מסוים תוך פרק זמן מסוים. אותה זכות, אינה מהווה התחייבות לרכוש במחיר בעת פקיעת האופציה, כאשר באופן זה, הסיכון המוטל על רוכש האופציה, מצומצם לפרמיה אשר שולמה על ידו. יכול, ושונים הם הדברים כאשר מדובר באופציה אשר אינה נסחרת בבורסה הישראלית, אלא בבורסה בנ"י, כנטען, ואולם כאשר מתייחסים לנתונים כמכלול, סבורני כי מוצדק ליתן רשות להתגונן בפני התובענה, בשים לב לטענות ההגנה.
10. בשלב זה, של בחינת השאלה לגבי מתן הרשות להתגונן, סבורני כי טענות ההגנה אשר הוצגו, מהוות הגנה אפשרית. בהקשר זה אציין: ככל שרכישת אופציה בבורסה בנ"י, מחויבת במימושה בעת פקיעת האופציה, סבורני כי פעולה זאת, מחייבת ומצדיקה הסבר מפורט וממצה מאת יועץ ההשקעות; על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בחשבון פרטי, של משק בית שאינו פעיל במידה רבה, על ידי משקיע פרטי וחסר ניסיון; היקף הסיכון, יכול ונלקח בחשבון בעת ביצוע הוראת הרכש הראשונה של כתבי האופציה, כסיכון המוטל במסגרת רכישת אופציה שגרתית, קרי, סיכון בגובה הפרמיה בלבד, ויכול והיה אחרת; תחימת חובתו של התובע, מבחינת היידוע, מבחינת הביטחונות, מבחינת ההסברים, ולרבות ביצוע פעולה אפשרית שיש בה להקטין את הנזק באופן ניכר זמן קצר לפני פקיעת האופציה (ונושא זה עלה בחקירת הנתבע מס' 1) – מציבה סימן שאלה בהיקף מספיק, על מנת להצדיק בירור מלוא הנסיבות הנוגעות להליך רכישת כתבי האופציה והליך מימושה של ההתחייבות הגלומה בהם – באופן המצדיק מתן רשות להתגונן בפני התובענה.
11. אציין כי טעם רב מצאתי בדברי ב"כ התובע, בסעיף 11-19 לסיכומי טענותיו, בכל הנוגע לעירוב מושגים שבין "אופצית רכש" בבורסה בישראל אל מול "אופציה לרכישת מניה" בבורסה בנ"י, ואולם הקרבה המושגית (גם אם מדובר בניסיון לערב מין בשאינו מינו), מצדיקה בחינת האופן בו יש לתחום את היקף האחריות שיש להטיל על המוסד הבנקאי, בטרם ביצוע פעולה כאמור. אכן, הבנק ביצע את רצונו של התובע; ואולם יכול, ועל הבנק היה ליתן הסבר נוסף, או לדרוש בטחונות נוספים, בטרם ביצוע רצונו של הנתבע 1, אשר אין ודאות כי היה מודע לכל ההשלכות וכל הסיכונים אשר עלולים לרבוץ על כתפיו בסופו של דבר. אולי אף היה על התובע לקבל אישור מראש לביצוע פעולות להקטנת הנזק, בעת רכישת כתבי האופציה, או אישור אחר מסוג דומה.
12. אכן, ככל שהתובע פעל וניסה להקטין את הנזק (בדרך של אכיפת המכר זמן קצר לפני פקיעת האופציה – כנטען בסיכומי טענותיו), הרי שלמעשה, הנתבעים ביודעין הסבו את אותו נזק לעצמם (או כהגדרת ב"כ התובע, "אהבת הסיכון"), ודינה של התובענה יהיה להתקבל – ואולם בשלב זה, כאשר ישנה מחלוקת אודות הנסיבות הנוגעות לשלב הטרום-התחייבותי (בטרם רכישת כתבי האופציה) – לא ניתן לומר כי יש לסגור את שערי ביהמ"ש בפני הנתבעים ולא לברר את טענותיהם, לכל הפחות.
13. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
14. כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
15. לאור כל אלה, ניתנת בזאת רשות להתגונן בפני התובענה. הבקשה למתן רשות להתגונן תשמש ככתב הגנה. המזכירות תנתב התיק לקביעה בפני הגורם השיפוטי אשר ידון בתובענה לגופה.
16. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, ההוצאות תילקחנה בחשבון במסגרת פסה"ד הסופי.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.