בפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 19.4.2015 וזאת בשל אי התייצבות המבקש ובא כוחו לדיון שנקבע לאותו יום.

לטענת בא כוח המבקש, אי התייצבותו לדיון נבעה מסיבות בריאותיות ואף המבקש עצמו, אשר מתגורר בחו"ל ואמור היה להגיע לדיון, ביטל את הגעתו לארץ כאשר נוכח לדעת כי בא כוחו חולה ולא יוכל להתייצב לדיון.

ב"כ המבקש הוסיף, כי הגיש יום לפני הדיון בקשה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות ואליה צירף אשור מחלה שאומנם לא ניתן היה ללמוד ממנו אודות סיבת מחלתו מטעמי הגנה על הפרטיות, ברם על מנת להוכיח כי אי התייצבותו לדיון לא נבעה מזלזול בהליכי בית המשפט, הוא צירף לבקשתו הנוכחית תעודה רפואית בנוגע לסוג המחלה ממנה סבל באותו זמן.

בנוסף לכך טוען ב"כ המבקש, כי סיכויי ההגנה הינם טובים ולכן עתר לבטל את פסק הדין ולתן למבקש את יומו בבית המשפט.

המשיב בתורו מתנגד לבקשה. לטענתו, זוהי הפעם השלישית בה ניתן פסק דין כנגד המבקש כאשר השניים הקודמים בוטלו לפנים משורת הדין ולא מחובת הצדק.

בנוסף לכך טוען המשיב כי לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, חרף העובדה כי אביו של המבקש היה נוכח בדיון וקבל לידיו את פסק הדין עוד באותו יום.

כמו כן טוען המשיב, כי לא הובאה כל ראיה המוכיחה כי המבקש אכן התכוון להגיע ארצה.

לסיום טוען המשיב, כי המבקש ובא כוחו פעלו בחוסר תום לב שכן התנהגותם גורמת לסחבת ולעיכוב ממשי בטיפול בתיק.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים ולפנים משורת הדין, נחה דעתי לבטל את פסק הדין, אם כי בתנאים שיפורטו בהמשך.

כאמור, המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין בטענה כי לא התייצב לדיון בשל מחלת בא כוחו אשר בעטיה ביטל את הטיסה שלו ארצה. ואולם, המבקש לא צרף כל ראיה המבססת את טענתו בדבר כוונתו להגיע לארץ, כגון על ידי צירוף כרטיס הטיסה, ולא מסר ולו פירוט מינימאלי אשר יכול לתמוך בטענתו, כגון מסירת פרטים לגבי מועד הטיסה, שם חברת התעופה ומספר הטיסה.

לאור האמור, קשה להשתחרר מהרושם המבוסס למדי כי המבקש כלל לא התכוון להגיע לדיון, ללא כל קשר למצב בריאותו של בא כוחו.

יתרה מזאת, ב"כ המבקש אומנם הגיש יום לפני הדיון בקשה לדחיית מועד הישיבה, ברם בית המשפט לא נעתר לה. ויודגש, החלטה בבקשת הדחייה ניתנה יום לפני הדיון ועל אף זאת המבקש ובא כוחו עשו דין לעצמם ולא התייצבו לדיון, ובהקשר זה אוסיף כי לא שוכנעתי כי מצבו הבריאותי של בא כוח המבקש אכן מנע ממנו להגיע לבית המשפט.

זה המקום לציין, כי בעבר ניתנו פסק ידן כנגד המבקש אשר בוטלו לאחר הגשת בקשות ביטול, וברור אם כן שאין זו הפעם הראשונה בה ניתן פסק דין כנגד המבקש בשל מחדליו.

ואם לא די בכל אלה אוסיף, כי לא ניתן להתעלם מטענת המשיב לגבי מועד הגשת הבקשה. ויובהר, על אף שהבקשה מוגשת במסגרת 30 הימים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי להגשת בקשות מסוג זה, לאור מועד המצאת פסק הדין למשרד ב"כ המבקש, יחד עם זאת יש לזכור כי פסק הדין נמסר לאביו של המבקש אשר נכח בדיון כאשר עוד קודם לכן (לפני הייצוג) הסכימו המבקש ואביו כי האחרון ישמש כנציגו בארץ וכתובתו תהווה מען להמצאת כתבי בי דין עבורו.

ומכאן, שהגשת הבקשה לביטול פסק הדין לאחר חלוף 30 ימים מיום מסירתו לאבי המבקש, יש בה כדי להעיד על התנהלותו הקלוקלת של המבקש אשר מושך את קידום התיק בחוסר תום לב.

משכך אני קובעת, כי ביטול פסק הדין במקרה דנן אינו מחובת הצדק.

יחד עם זאת, מקום בו ניתן לרפא מחדל של בעל דין על ידי חיוב בהוצאות, ייטה בית המשפט לעשות כן על מנת ליתן לו את יומו בבית המשפט.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובשים לב לסיכויי ההגנה של המבקש ולמחדליו הרבים, נחה דעתי להיעתר לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות ולהפקדה משמעותית בקופת בית המשפט.

באיזון הראוי, אני מורה כי ביטול פסק הדין ייעשה אם המבקש ישלם למשיב הוצאות בסכום של 5,000 ₪ ולאחר שיפקיד בקופת בית המשפט סכום של 35,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו.

באחריות ב"כ המשיב להגיש הודעה מתאימה לבית המשפט בדבר קיום התנאים הנ"ל, ואז ייקבע מועד חדש לשמיעת ההוכחות.

ככל שהמבקש לא ימלא אחר התנאים הנ"ל בפרק הזמן שקבעתי, ישאר פסק הדין על כנו.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ה, 02 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.