האם ראוי להורות על איחוד הדיון בשני הליכים תלויים ועומדים בבית משפט זה - ת.א.
48292-12-11 ו-ת.א. 9673-02-10. זו השאלה הניצבת במוקד הדיון נשוא החלטה זו ולאחר שהתרשמתי ממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי ראוי להשיב עליה בשלילה.

1. הצדדים, בשני ההליכים הם דיירים בבניין ברחוב שז"ר 34 בעיר ראשון לציון. בין הצדדים נתגלע סכסוך שכנים בהקשר לשימוש ברכוש משותף, שהוביל לתביעות הדדיות לפי דיני הגנת הפרטיות ואיסור לשון הרע.

2. המבקשת עותרת לאיחוד הדיון בשני ההליכים, תוך הפניה לשאלות דומות של משפט ועובדה העולות מהם. המשיב 1 מתנגד לבקשה, בעיקר תוך הדגשת השלב הדיוני השונה בו מצויים שני ההליכים.

3. בת"א 9673-02-10 הצדדים להליך הינם המשיבים 1-2 כתובעים והמבקשת הינה הנתבעת, שהגישה אף תביעה שכנגד המשיב 1. העובדות הלכאוריות שבבסיס ההליך, עוסקות בהודעות שנתלו בשטחי הבניין בו דרים הצדדים, המופנות כלפי המשיב 1. בתביעתה שכנגד, עתרה המבקשת כנגד המשיב 1 בגין פגיעתו הנטענת בפרטיותה.

בתיק זה הסתיימו ההליכים המקדמיים והתקיים דיון הוכחות ביום 12.3.2012. הדיון קבוע לסיום שמיעת העדים ליום 09.12.12.

בת"א 48292-12-11 הצדדים להליך הינם המבקשת כתובעת והמשיבים 1, 3-4 כנתבעים.

העובדות הלכאוריות שבבסיס ההליך, עוסקות במכתב מיום 23.6.2010, שמועד כתיבתו מאוחר לפתיחת ת.א. 9673-02-10, כפי שנשלח לעיריית ראשון לציון ובהקשר נטען של היתרי בנייה לגג ביתה של המבקשת. בתיק זה טרם הסתיימו הליכים מקדמיים, התקיים דיון קדם משפט ביום 25.10.2012, הוצעו לצדדים הצעות דיוניות וקבועה תזכורת פנימית.

4. לטענת המבקשת, שני ההליכים נוגעים במערכת יחסים אחת בת מספר שנים ובטענות הדדיות הקשורות בעילת לשון הרע. לסברתה, איחוד הדיונים כמבוקש ייעל את שמיעתם ויביא לחסכון באמצעים ובזמן שיפוטי. עוד סוברת המבקשת, כי היעתרות לבקשה לא תעכב את בירור המחלוקות, נוכח שההליך שבת.א. 48292-12-11 בשל לדיון הוכחות וניתן לדון בשני ההליכים במאוחד.

5. ההתנגדות לבקשה נשמעה מאת המשיבים 1 עד 3. לטענתם, יש בשלבים הדיוניים השונים בהם מצויים שני ההליכים כדי להצדיק את דחיית הבקשה. הובהר כי אשר לת.א 48292-12-11 לא נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ולשמיעת ראיות. בנוסף, מפנים המשיבים לשוני בזהות בין בעלי הדין בשני ההליכים ולשאלות המשפטיות השונות הנדרשות לבירורם.

עוד טענו המשיבים כי המבקשת יכלה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד מטעמה, חלף הגשת תובענה נפרדת וכן הפנו לשיהוי בהתנהלותה בהגשת תביעתה הנפרדת ובקשתה דנן. לגישת המשיבים, התנהלות המבקשת עולה כדי חוסר תום לב ונועדה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט.

6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ממכלול נסיבות הענין ובעיקר, מהשלבים הדיוניים השונים בהם מצויים ההליכים ומהעובדות הלכאוריות הנבטות מהם - נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

7. המסגרת הנורמטיבית הנדרשת להכרעה בבקשה מצויה בהוראות תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיהן:

"ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו , להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו , ובתנאים שייראו לו".

8. בבסיס הוראה זו עומד אינטרס של חסכון בזמן ובהוצאות והגברת נוחות ויעילות (ר' דר' א. וינוגרד "תקנות סדרי הדין" (כרך שני) (הלכות, 2008 עמ' 710-709)). בהתאם לכך קבעו בתי המשפט את השיקולים אותם יש להביא בחשבון בבחינת בקשות כגון דא, כלדקמן –

א. השלב הדיוני בו מצוים ההליכים שמבקשים לאחדם. זהו שיקול המביא בחשבון השקלול שנערך בין האינטרסים השונים, פגיעה דיונית בתביעה "המתקדמת" (ר' בר"ע (מח-חי) 1781/07 סלמאן נ' שואח (לא פורסם, 25/4/07); רע"א 210/00 שלומוביץ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נד(2) 69 (2000)); רע"א 2292/11 זקס נ' בנק מזרחי טפחות (לא פורסם,25.7.2011 ));

ב. מיהות הצדדים ובחינת שאלות דומות של עובדה ומשפט;

ג. השפעתן של קביעות אפשריות בתובענה האחת על זו האחרת (בש"א 963/02 קאחתן נ. הבנק הבינלאומי הראשון (לא פורסם, 17.3.2002); בר"ע (י-ם) 3333/97 נכסי וין דור (1980) בע"מ נ. משה טלגם ואח' (לא פורסם, 1.2.1998));

9. ובהתאמת הדברים לעניין שלפניי. ראשית - השלב הדיוני השונה בו מצויים שני ההליכים נשוא הבקשה, מהווה את השיקול המרכזי מכוחו דחיתיה. הדיון בת.א 9673-02-10 מצוי בשלב מתקדם וברי כי שמיעת ההוכחות תסתיים במועד הקבוע ליום 9.12.2012. גם בהנחה והצדדים יבקשו לגלות יעילות בהתנהלותם הדיונית בכל הנוגע לתיק האחר המצוי בשלב דיוני מקדמי - סברתי כי היה ותתקבל הבקשה, לא יהא מנוס מביטול ישיבת ההוכחות הקבועה. השהיית גמר מלאכה מתבקש בעניינם של הצדדים הנוגעים להליך זה, מהווה תוצאה דיונית עמה אני מתקשה להסכין.

שנית, בחינת התשתית העובדתית הנטענת בשני ההליכים, מהווה תנאי מסייע נוסף לדחיית הבקשה. העילה הנטענת בת.א 9673-02-10 מקורה בסכסוך שעניינו סוגיית המחסנים ומקומות החנייה של התובעים. אמנם, ניכרת מכתב התביעה בהליך זה אפשרות להשקה עם העובדות הנטענות בת.א 48292-12-11 ולמצער בהתייחס לטענת המשיב 1 כי הפרסום נשוא תביעתו קשור כלשהו בהיתרי הבנייה שעל גג בית המבקשת, כמסד העובדתי שבת.א 48292-12-11.

אולם, לא נעלמה מעיניי החלטת כב' השופטת ה. סילש מיום 30.5.2011 בה קבעה, במסגרת בקשה למתן תשובות לשאלון ובהקשר להיתרי הבנייה, כי אלו אינן רלוונטיות לסכסוך נשוא הדיון. כך גם בנוגע להחלטה לעניין גילוי המסמכים, שם נקבע כי היא מתייחסת לסוגיית המחסנים ומקומות החנייה ולא לסוגיית "דודי השמש על הגג, או כל פעולה אחרת הנוגעת לגג הבנייה או שיפוץ הרכוש המשותף". יוצא כי אליבא דמותב הדיוני בת.א.
9673-02-10, העובדות הנוגעות לתביעה המאוחרת בזמן, אינן רלוונטיות ככזה ראה וקדש לצורכי ההכרעה בתביעה המוקדמת בזמן.

לא נעלמה מעיניי גם התייחסותו הנרחבת של המשיב 1 בכתב הגנתו לתביעה המאוחרת אשר לסוגיות הקשורות בתביעה המוקדמת. עם זאת, השתקים שיכול ויווצרו בראשונה, ייצמצמו את חזית המריבה בשניה.

שלישית, אין חפיפה בין בעלי הדין בשני ההליכים השונים. אומנם אין המדובר בנתון שכוחו יפה לבדו להביא לדחיית הבקשה, שכן אין עסקינן בשיקול מכריע ויש לבחון אם קיימת השקה בין התובענות (ר' בשא (ת"א) 7057/03 פקיד שומה דן נ' סמואל (לא פורסם, 8.7.2003); בשא (ת"א) 2863/08 א.ל.י.ו.ס. בנייה בע"מ נ' מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ (לא פורסם, 3.6.2008)). עם זאת, שוכנעתי כי לא יהיה ראוי לשלב את בעלי הדין האחרים בתביעה המאוחרת, בליבת הסכסוך שבין המבקשת למשיב 1 כפי שזו מוצאת ביטויה בתביעה המוקדמת.

10. מכל המקובץ, דחיתי את הבקשה.

כל צד יישא בהוצאותיו.

לידיעת הצדדים וכב' השופטות ה. סילש ומ. עמית-אניסמן.

חתימה