לפני בקשת הנתבעת לצירוף ראייה.

הראייה אשר נתבקש צירופה הוא הסכם רכישת דירת התובעים על ידי הרוכשת המקורית מהחברה הקבלנית.

המשיבים-התובעים התנגדו.

בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי גם בשלב מתקדם מאוד של ההליך, ניתן להורות על צירופן של ראיות, אשר לא נמצא זכרן קודם לכן.

ואולם, קודם למתן החלטה מעניין זה על בית המשפט לבחון את הבקשה במספר "מסננות", לרבות רלוונטיות, הטעם בגינו לא הוגשה הראייה קודם לכן, השלכות הראייה על ההכרעה בסכסוך בין הצדדים, הפעולות בהן נקט הצד המבקש על מנת לקבל את הראייה וכיוצא באלו.

באשר לרלוונטיות של המסמך, איני יכולה להתעלם מן העובדה כי בחלק מכתב התביעה טוענים התובעים להוצאת דיבתם רעה בכל הנוגע להשתלטות על חנייה ומחסנים. (ראה לדוגמא סעיף 11 לכתב התביעה).

הנתבעים התייחסו במפורש לסוגיה זו במסגרת כתב ההגנה.

מכאן, כי שאלת "ההשתלטות" על חנייה/יות או מחסן/נים, היא שאלה עובדתית שבמחלוקת.

נהיר כי אין בקיומה כדי לגרוע מן הצורך לבחון את טענות התובעים, ככל שהן נוגעות לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), אך אין מדובר בסוגיה שלא בא זכרה במסגרת כתבי הטענות.

מכאן, כי לכאורה לשאלת החניות/מחסן, יש רלוונטיות להליך שבפני.

עם זאת, ובזהירות המתבקשת אני מוצאת להדגיש כי אני מודעת לניהולם של הליכים נוספים בין הצדדים, בין אם בפני המפקחת על רישום הבתים המשותפים, ובין אם בערכאות אחרות; נוכח כך, וכפי שמצאתי להבהיר לצדדים בהזדמנויות קודמות, אין מקום כי הכרעות או סוגיות הנדונות בבתי משפט או בטריבונאלים אחרים, ימצאו פתרונם בפני.

בכל הנוגע למאמצים אותם נקטה המבקשת לצורך איתור המסמך, כמו גם הטעם לכך שנמצא דווקא בשלב זה, דומה כי יש ממש בטענות המשיבים.

דומה כי המחלוקות הנוגעות לחנייה, מחסנים, טענות לבנייה בלתי חוקית על הגג, דרך השימוש ברכוש המשותף וכיוצא באלו, היו, לכל אורך הדרך, ברקע מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, ולטענתם גם הרקע לפרסום או לפתיחתם של ההליכים.

מכאן, שלא ברור מדוע ביחס להליך אשר החל לפני למעלה משלוש שנים, והתקיימו בו הליכי גילוי מסמכים ארוכים מאוד, נעשתה פניית המבקשת לנציגת הוועד ( בו גם היא חברה) רק לאחר שתי ישיבות הוכחות.

יקשה עלי לראות בדרך התנהלות המבקשת ככזו המלמדת על נקיטת מאמצים סבירים לצורך קבלתו של המסמך.

נוכח נספח 1 לתגובת המשיבה, אשר ביחס אליו לא התקבלה כל התייחסות מצד המבקשת, מקבלת מסקנתי זו, משנה תוקף.

לא ניתן טעם ענייני לשאלות זו, ולמעלה מכך, לא הוגש תצהיר בתמיכה לטענות העובדתיות נשוא הבקשה.

בנוסף, לא ברור כיצד ובאמצעות מי, יצורף המסמך שעה שלכאורה הוא הומצא על ידי מי שכבר נחקרה בתיק זה לפני למעלה משנה, ונתנה לידי עורך הדין, שכמובן אינו עד בתיק.

גם אם תתקבל הראייה, לא ברור משקלה, שעה שלכל היותר יכול עורך הדין להעיד כי נמסר לידיו על ידי חברת ועד שאינה צד להסכם, ולא ברור ממי קיבלה את אותו מסמך.

ויודגש, בניגוד לטענות הבאות לידי ביטוי במסגרת הבקשה, הגשתו של החוזה (גם אם שונה בתוכנו מזה שהוצג בפני עו"ד וינציגסטר) לא אושרה במסגרת חקירתו של עורך הדין וינציגסטר, לא בשל העובדה כי מדובר היה בהעתק שאינו נאמן למקור, אלא בשל העובדה כי עורך הדין טען שלא מדובר במסמך שנערך במשרדו, אלא על ידי עורך דין אחר, נמסר לו על ידי ועד הבית, ולא גולה במסגרת הליכי גילוי המסמכים. (ראה עמוד 71 שורות 11-13 לפרוטוקול).

במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי מדובר במסמך אשר הינו "העתק אחר" מזה שהוצג לעו"ד וינציגסטר בדיון מיום 13.3.13. (ראה סעיף 3 לבקשה).

ייתכן, אלא שלא ברור מהו הפער בין המסמכים, והנקודה לא הובהרה על ידי המבקשת.

באשר לחשיבותו הלכאורית של המסמך, אני ערה לטענות המבקשת בבקשה. עם זאת, איני יכולה להתעלם מן העובדה כי עסקינן בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, וכי אין לכחד, כי דומה כי שני הצדדים, מרכזים טענותיהם, בכל הנוגע לתביעה בגין איסור לשון הרע, על הפרסום בלוח המודעות של הבית המשותף.

אני מוצאת לציין כי איני שותפתה לתאוריות הבאות לידי ביטוי במסגרת תגובת המשיבים, באשר לדרך התנהלות אדם זה או אחר, ודומה כי חלק מטענות אלו היו מיותרות.

עם זאת, ותוך מתן הדעת לכלל טענות הצדדים, ולאמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי אין להתיר הגשתה של הראייה הנוספת.

הבקשה נדחית. הראיות יישמעו במועד שנקבע. איני מוצאת לעשות צו להוצאות.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים.