לפניי תביעה למתן צו הצהרתי שמורה על ביטול הסכם הפשרה שנחתם על ידי הצדדים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. ביום 13.1.92 אירעה לתובע, יליד 1954, תאונת עבודה כאשר נפל מגובה 5 מטר עת עסק בגיזום עצים. התובע הובהל לבית החולים שם הוא אובחן כסובל משבר בברך רגלו השמאלית. הוא עבר ניתוח במסגרתו נעשה קיבוע של השבר עם ברגים.

2. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 27%, החל מיום 12.12.04.

3. התובע היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח חיים שכלל ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. כתוצאה מהתאונה נבצר מהתובע לחזור לעבודתו הקודמת כקבלן לגיזום עצים, אי לכך הוא הגיש תביעה לחברת הביטוח לקבלת תגמולי ביטוח חודשיים עבור אובדן כושר עבודה, וזאת בהתאם לפוליסת הביטוח שהונפקה על ידה.

4. בין הצדדים התנהל משא ומתן כשבסופו של דבר נחתם ביניהם, ביום 11.6.96, הסכם פשרה- כתב הסכמה ושחרור שלפיו הוסכם, בין היתר, כי התובע יקבל סכום חודשי בסך של 3,000 ₪ בגין התביעה לאובדן כושר העבודה, וזאת החל מיום 1.1.03 ועד ליום 31.10.09 (להלן: "ההסכם או כתב הסכמה ושחרור").

5. אקדים ואציין, כי תחילה הוגש כתב התביעה דנן לא רק נגד הנתבעת, אלא גם נגד סוכן הביטוח, חזי לב, שבאמצעותו בוטח התובע בפוליסת ביטוח החיים מטעם הנתבעת (להלן: "סוכן הביטוח") ונגד עו"ד פוליאק שייצג את התובע בהליכים שתנהלו במועדים הרלוונטיים מול הנתבעת (להלן: "עו"ד פוליאק").

6. כאן המקום לציין, כי ביום 1.2.11 ובהתאם להסכמת הצדדים נמחקה התביעה נגד עו"ד פוליאק, וביום 25.4.11 הגיעו הצדדים להסכמה נוספת שלפיה הוסכם על מחיקת התביעה גם כנגד סוכן הביטוח.

לפיכך הדיון בפסק הדין יתמקד, אך ורק, בטענות התובע כנגד נתבעת זו בלבד, וזאת למרות העובדה כי התובע, ועל אף מחיקת תביעתו נגד שני הנתבעים, הפנה חלק מטיעוניו בסיכומיו גם כנגדם, ובפרט כנגד עו"ד פוליאק.

7. על פי הנטען בכתב התביעה, על התובע הופעל לחץ כבד כדי שיחתום על ההסכם. לטענתו, הוא סירב לחתום עליו, אולם בעקבות הלחץ שהופעל עליו הוא נאלץ לחתום מבלי שהיה מודע למלוא העבודות הרלוונטיות, ובכך הנתבעת הטעתה אותו והציגה מצג רשלני ופעלה בניגוד לחובת האימון המוגברת שמוטלת עליה, בחוסר תום לב ושלא על פי הדרך המקובלת. לטענתו, לו הוא היה מודע למלוא העובדות שנודעו לו לאחר חתימתו על כתב ההסכמה ושחרור, הוא היה נמנע מלחתום על ההסכם. עוד נטען, כי הוא היה במצב נפשי ירוד והנתבעת ניצלה מצבו זה.

8. לאור זאת, עתר התובע למתן צו הצהרתי שיורה על ביטול ההסכם. בנוסף, עתר התובע למתן צו שיורשה לנתבעת להמשיך ולשלם לו תשלום חודשי על סך של 6,000 ₪ בגין אובדן כושר עבודה, וכן להשלים את הסכום החודשי ששולם לו בעבר בגין שש השנים שעברו.

9. מנגד, טענה הנתבעת כי בינה לבין התובע התנהל מו"מ ארוך שבסופו של דבר הביא לכריתת ההסכם, וזאת על אף שהתובע לא היה באובדן כושר עבודה המזכה אותו בתגמולים ולא עבר שיקום. ההסכם, כך לטענתה, נחתם אך ורק לפנים משורת הדין. לטענתה מדובר דווקא בהסכם שהטיב עם התובע. עוד טענה הנתבעת, כי לא הופעל כל לחץ על התובע כדי שיחתום על ההסכם. הוא ידע והבין היטב את תוכנו. הוא היה מיוצג ע"י עו"ד פוליאק שהוא שכר בעצמו. הנתבעת הכחישה שהייתה קנוניה כלשהי בינה לבין סוכן הביטוח לבין עו"ד פוליאק, כפי שטען התובע.

10. מטעם התובע העיד התובע בעצמו, ומטעם הנתבעת העידו: סוכן הביטוח-חזי לב, עו"ד פוליאק, ועו"ד אריה אריאלי, היועץ המשפטי של הנתבעת.

11. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שלפיה הדיון בתביעה זו יפוצל כך שתחילה תידונה טענות התובע לביטול ההסכם והסעד ההצהרתי בדבר ביטולו (ראה פרוטוקול הדיון מיום 12.11.15).

הקדמה

12. אפתח ואבהיר, כי כידוע כתב ההסכמה והשחרור אינו אלא הסכם פשרה וכמוהו כמו חוזה רגיל שנחתם בין הצדדים, כך שניתן לבטלו בעילות שבהן ניתן לבטל חוזה (ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577 (1997)).

עם זאת, חשוב להדגיש כי הלכה ידועה היא שלא בנקל יקבל בית המשפט טענות המבטלות כתבי ויתור, סילוק והפטר (ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533 (1986)). בהקשר זה יפים גם הדברים שנאמרו בע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג(1) 714 (1989):

"לגבי הסכמים מהסוג הנדון, גורם היציבות והוודאות בדבר סופיותם הינו בעל חשיבות רבה, הן מבחינת האינטרס העסקי-כלכלי של חברות הביטוח והן מבחינת המדיניות המשפטית."

וכן בע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577 (1997):

"ברור, כי אם תינתן לבעלי-דין האופציה הנוחה לבטל הסכמי פשרה שבהם התקשרו, כל אימת שיסתבר להם בדיעבד כי נזקם גדול משסברו בעת כריתת ההסכם, יישמט כל יסוד מתחת למוסד הפשרה. לא יהיה לבעלי-דין נתבעים – למשל חברות ביטוח – כל תמריץ להתקשר בפשרות. לכן, מעירים פרידמן וכהן כי "מובן שאם הסתבר לאחד הצדדים, לאחר מעשה, כי הפשרה לא היתה מוצלחת מבחינתו, שכן הסיכון התממש בדרך שונה מזו שהעריך, אין מקום לטענת טעות"

וכן ראו רע"א 9460/06 וינרייב נ' קרן גמלאות של חברי דן בע"מ (13.3.07).

13. אכן, רק במקרים חריגים יאפשר בית המשפט ביטול כתב קבלה ושחרור.

האם המקרה שלפנינו בא בגדר אותם מקרים חריגים שמצדיקים לפתוח מחדש את ההסכמה שהושגה בין הצדדים, זו השאלה המרכזית אשר דורשת את הכרעתנו.

14. מפאת חשיבות הדברים להלן אצטט את כתב ההסכמה ושחרור במלואו (ת/4):

כתב הסכמה ושחרור

בעניין תביעת אובדן כושר עבודה

פוליסות לביטוח חיים מס' 229122015, 257424010 ע"ש ממן אליעזר

אני הח"מ ממן אליעזר ת.ז. 61461067 מאשר כי על פי הסכם ביננו לסיום סופי מלא ומוחלט של כל טענותי בגין הפוליסות שבנדון אקבל סכום חודשי של 3,000 ₪, בגין תביעת אובדן כושר עבודה, למשך החל מה-1.1.2003 ועד ה-31.10.2009.

הסכום החודשי יהיה צמוד למדד יוקר המחיה, כאשר מדד הבסיס הוא המדד הידוע ביום חתימתי על כתב הסכמה זה והמדד הקובע יהיה המדד הידוע ביום התשלום.

ידוע לי כי בתקופה זו תהיינה הפוליסות משוחררות מתשלום פרמיות למקרה פטירה בלבד.

הכיסויים בגין אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה מבוטלים בזאת לכל דבר וענין והפוליסה תכלול מעתה ביטוח חיים למקרה פטירה בלבד.

ולראיה באתי על החתום אליעזר ממן תאריך 9/2/03

סכום הקצבה הנ"ל משולם לי כתשלום לפנים משורת הדין, בין השאר, לצורך שיקום.

אני הח"מ עו"ד רועי פוליאק מאשר בזאת כי המבוטח חתם בפני על כתב זה לאחר שהבין את תוכנו ומשמעותו.

רועי פוליאק, עו"ד

תאריך 9/2/03

15. עינינו הרואות, כי מדובר בהסכם המנוסח בלשון ברורה והחלטית שלפיו הובהר לתובע כי עם חתימתו על הסכם זה, הדבר יביא לסילוק סופי ומוחלט לכל טענותיו בעניין זה וכי סכום הקצבה שהוסכם שישולם לו, משולם לו "לפנים משורת הדין" לצורך שיקומו.

על ההסכם כאמור חתומים: התובע ועו"ד פוליאק ששניהם כאמור העידו בפניי.

16. אומנם, אין חולק על כך שהתובע אינו יודע קרוא וכתוב. אולם, האם יש בכך כדי להקנות לו עילה לביטול ההסכם. בהקשר זה, יפים הדברים שנאמרו בע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77 (1995):

"הדין הכללי בקשר לחתימה על חוזה על-ידי מי שאינו יודע קרוא וכתוב, והוא הדין בעיוור או במי שאינו יודע את השפה שבה נכתב החוזה וכיוצא בזה – אומר כדלקמן: (א) אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על-ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו, ועל-כן, הוא זה הנושא בתוצאות אי-קיומה של החובה."

בנסיבות המקרה שלפנינו, התובע היה מיוצג ע"י עו"ד פוליאק שבעדותו הסביר, ברחל ביתך הקטנה, כיצד התנהלו הדברים במועד החתימה על ההסכם ואף הבהיר כי ההסכם הוקרא לתובע והוסבר לו מספר פעמים, ובמילים שלו:

"את הסכם הפשרה כבר ידענו מה מצבו. הסכם הפשרה הוקרא לו, הוסבר לו מספר פעמים, הוא ידע גם בישיבת החתימה, אבל כפי שציינתי קודם לכן, גם לפני ישיבת החתימה, גם הוא, גם רעייתו, ידעו בדיוק מה ההסכם עומד לתת לו, מה החולשות של ההסכם ומה היתרונות של ההסכם, והיתרונות של ההסכם גברו באופן מהותי על החולשות שלו" (עמ' 46, ש' 2-5)

ועוד:

"מר ממן ידע בדיוק על מה הוא חותם, הבין את המשמעות של ההסדר במובן הזה שההסדר הוא לזמן קצוב והוא ידע שההסדר מבחינת הרע במיעוטו. אם ניתן היה להשיג שקל אחד יותר, אני אומר לבית המשפט, השקל הזה היה מושג" (עמ' 39, ש' 10-13).

17. עדותו זו של עו"ד פוליאק התיישבה גם עם עדות סוכן הביטוח שגם הוא נכח במועד החתימה על ההסכם:

"כן. אמרתי שהייתי בכל הפגישות. גם עו"ד פוליאק היה במועד החתימה, וגם התובע, בוודאי.

פוליאק הסביר לתובע מה משמעות הדבר, שמגיע לו 3,000 ₪ בכל חודש, למשך 7 שנים קדימה. גם הוא השיג את הקרדיט שהפוליסה תהיה משוחררת במשך 7 השנים, שהפניקס תשלם את כלל הפנסיה, וזה יצא כ-4,000 ₪, לכאורה - 3,000 ₪ ביד ו-1,000 ₪ על חשבון הפרמיה. ההסכם נחתם. אף אחד לא עמד עם אקדח, (עמ' 25, ש' 4-9)

18. בנוסף, גרסתו של עו"ד פוליאק הותירה רושם חיובי של עד אמין ומהימן. גם לאור העובדה כי הוא לא היסס להציג את מלוא התמונה העובדתית ולהבהיר מתי הוא דווקא לא טרח להקריא בפני התובע את מלוא המסמך, כגון ייפוי הכוח שנחתם ע"י התובע (ת/1) (עמ' 45, ש' 30-33).

19. לסיכום, קמה חזקה שלפיה התובע מוחזק כמי שהבין על מה הוא חתם, ועל כן, כשבנסיבות העניין עולה אף כי אותו הסכם הוקרא גם לתובע, אין הוא יכול להיבנות מהטענה שלפיה הוא חתם על ההסכם מבלי שקרא את תוכנו (ראו עוד: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופן, פ"ד נד(2) 559 (2000) ו- ע"א 1513/99 צטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591 (2000)).

20. כאמור, התובע טוען לקיומם של פגמים בכריתת ההסכם אשר יש בהם כדי להביא לביטולו. האם הוכח קיומם של פגמים אלו?

תחילה נדון בטענות התובע בדבר קיומו של עושק וניצול מצבו הנפשי מצד הנתבעת.

עושק

21. הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") שקובע כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

למעשה על התובע להוכיח כי מתמלאים 3 תנאים במצטבר:

א. קיומה אצלו של חולשה שכלית במובן הסעיף האמור.

ב. ניצול אותה חולשה על-ידי הצד שכנגד.

ג. גריעות תנאי החוזה, על-פי מבחן אובייקטיבי.

התובע התמקד סביב הרכיב של החולשה השכלית, ובפרט התייחס אל מצבו הנפשי שהיה שרוי בו טרם חתם על ההסכם ובמועד החתימה.

מהי, אם כן, החולשה השכלית הנדרשת לפי סעיף 18 לחוק החוזים?

22. בפסיקה נקבע, כי אותה חולשה שכלית חייבת להיות כבדת משקל "ועל בית המשפט להשתכנע שפעלו את פעולתם על העושק והסיטו את שיקול-דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון" (ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1) 762 (1981). מצוקה משמעה מצב של חומרה ושקיעה ולא קושי ארעי או חולף (ע"א 719/78 איליט בע"מ נ' אלקו בע"מ, פ"ד לד (4) 673 (1980)). עוד נקבע בפסיקה, כי אין די בעובדה שהמתקשר נתון ללחץ חברתי משפחתי וללחץ אישי פנימי המעמידים אותו במצב רגשי ונפשי לא קל (ע"א 4839/92 גנז נ' כץ, פ"ד(4) 749 (1994)).

23. מהתשתית הראייתית שהוצגה בפניי עולה, כי התובע היה במצב נפשי ירוד והדבר אף היה ידוע לעו"ד פוליאק ולסוכן הביטוח. עוד עולה, כי הדבר הובא גם לידיעת הנתבעת. כך, למשל, נרשם במכתבו של עו"ד פוליאק, מיום 1.2.99, אשר הופנה לעו"ד אריאלי (ת/9):

"בין לבין, בעקבות מצבו התפקודי והכללי של מר ממן וחוסר הודאות באשר לזכויותיו, התערער מצבו הנפשי של מר ממן, הסובל ממצב דכאוני תגובתי ומחרדה, והוא מטופל בטיפול פסיכיאטרי הכולל טיפול תרופתי מסיבי"

האם יש בכך כדי להצביע על חולשה שכלית או נפשית שפוגעת בשיקול דעתו של התובע או שהיה על התובע להגיש חוות דעת רפואית בעניין.

24. שני הצדדים לא התייחסו לסוגיה זו. עם זאת, אציין כי עיון בפסיקה מגלה כי בתי המשפט לא התנו קביעתם בדבר קיומה של חולשה שכלית בהצגת חוות דעת של מומחה, כאשר במקרים מסוימים בתי המשפט אף הסתפקו בהתרשמות שהותיר עליהם אותו תובע אשר העיד בפניהם (ראו, למשל, ע"א (מחוזי-חיפה) קסל נ' מלון עדן נהריה בע"מ (17.12.07), ת.א.818/97 (מחוזי-תל אביב) אריה נ' עבודי (25.8.03), ת.א. 1551/02 מרדכי נ' מנהל מקרקעי ישראל (16.12.03), ת.א. 175473/02 כרמי נ' שמחי (15.12.05) ו-ת.א. 1804/06 נעמי נ' רז (18.1.09)).

25. בענייננו, לא הוצגה כל חוות דעת בעניין מצבו הנפשי של התובע. התובע נחקר בפניי ואף נחקר ארוכות, הוא השיב לכל השאלות וסיפק הסברים לפי ראות עיניו. לא התרשמתי כי מדובר באדם ששיקול דעתו פגום. תובע שעבד כקבלן עצמאי, כאשר לאחר פגיעתו בתאונה, ניסה להשתלב בשוק העבודה. תובע שידע להתנהל מול הנתבעת, פנה לסוכן הביטוח ואף דאג להקליטו באחת הפעמים, ולא היסס להתייעץ עם מספר עורכי דין ומומחים.

כן התרשמתי כי דעתו צלולה וכי אין לו כל בעיה תפיסתית כלשהי, בוודאי שלא כזו אשר פגעה בכושר שיפוטו.

לפיכך, לא שוכנעתי כי התובע סבל או סובל מחולשה שכלית במובן של סעיף 18 לחוק החוזים. כפי שלא שוכנעתי כי חולשה כזו נוצלה ע"י הנתבעת כפי שיובהר גם בהמשך.

26. הוא הדין לגבי שאלת התקיימותם של התנאים השני והשלישי של סעיף 18 לחוק החוזים. קיים קשר הגיוני בין התנאי השני לבין התנאי השלישי. בהקשר זה, יפים הדברים שנאמרו בע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג(1) 714 (23.5.89):

"למעשה קיים קשר הגיוני בין הגורם השני לבין הגורם השלישי. אילו ניתן היה להראות, כי אדם אשר סבל מ"חולשה שכלית" הוחתם על הסכם, אשר תנאיו הינם, אובייקטיבית, גרועים מאוד עבורו, הרי הייתה בכך לפחות משום ראיה נסיבתית בעלת משקל ניכר גם לקיום האלמנט של ניצול החולשה השכלית על-ידי היריב."

בעניינו, גם תנאים אלה לא הוכחו. כאמור לעיל, לא הוכח שהיתה חולשה שכלית כפי שלא הוכח שהיה ניצול כלשהו לחולשה הנטענת.

בנוסף התובע לא הראה כי מדובר בהסכם שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. הוא לא הציג כל ראיה או אף חוות דעת מקצועית בעניין שהיה בהן כדי להראות כי בפועל עמדו בפני התובע אפשרויות נוספות טובות יותר מאותו הסכם וכי אכן ההסכם פגע ואף גרע מזכויותיו. אדרבא, דווקא מהראיות שהוצגו ע"י הנתבעת מתקבלת התמונה כי מדובר בהסכם שהטיב עם התובע וכי אם התובע היה בוחר שלא לחתום עליו ולפתוח בהליך משפטי נגד הנתבעת, רוב הסיכויים שהוא לא היה מקבל את ההטבות שקיבל בעקבות חתימתו על ההסכם.

כך, למשל, העיד עו"ד אריאלי :

"אקדים ואומר שאנו מדברים על פוליסת אובדן כושר העובדה לפיה המבוטח יהיה זכאי אם איבד את כושר העבודה ב-75% ואינו עוסק בעיסוק אחר המתאים להשכלתו ויכולתו. היינו, על מנת להיות זכאי, עליו לעמוד בשני תנאים. לתובע היו אחוזי נכות יחסית נמוכים, 10%-20% והפציעה שלו הייתה בברך שמאל, ואדם כשיש לו בעיה עם ברך מסוימת, אין ספק, לדעתם של שורה של מומחים שהיו מעורבים בתיק, שהאיש מסוגל לעסוק בשורה ארוכה של עבודות על מנת להשתקם ולהיות אדם יצרני. אכן הוא עבד תקופה מסוימת והפסיק לעבוד. אנחנו, מתוך ראיה של עזרה, משום שהוא מבוטח שלנו, זה לא אדם מהרחוב, כשאין אזכור בתנאי הפוליסה, אנחנו לא חייבים בשיקום העבודה, עצם העובדה שהוא יכול לעסוק בעיסוק אחר ויש לו פחות מ-75% הוא לא זכאי. אני, כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין, ניסינו לעזור ולשקם" (עמ' 51, ש' 18-28)

ובהמשך:

"... ניסינו להביא את התיק לסיום, על מנת לסייע לתובע. אין לי תיקים של אדם שנפצע ב-20% כשד"ר רוטגולץ (רופא תעסוקתי), פרופ' נרובאי (מנהל יחידת גב בתל השומר), פרופ' לרמן, שהוא אורים ותומים בנושא של שיקום, כשכולם כאחד בדעה שהאיש אינו עומד בתנאי הפוליסה וחייב להשתקם, ואני רוצה לסיים את התיק לטובת כולם.

.........

הכיסוי הביטוחי הוא אובדן כושר עבודה, להבדיל מאחוזי נכות ... פה הפער היה אדיר, כי אחוזי הנכות מאוד נמוכים ואנו יודעים שהפגיעה היא בברך. יש אנשים שעובדים בלי רגליים. האיש הולך, מסתובב. הוא מבקש שנמשיך לשלם." (עמ' 55, ש' 7-11 ו-ש' 22-25)

27. התובע לא התמודד עם האמור לעיל ולא הציג כל טיעון משפטי שיש בו כדי להציג תמונה משפטית אחרת ושונה מזו שתוארה ע"י עו"ד אריאלי.

גם מעדויות יתר עדי ההגנה התקבלה תמונה דומה לזו שתוארה ע"י עו"ד אריאלי. כך, למשל, הבהיר עו"ד פוליאק בחקירתו את ההערכה המשפטית למצבו של התובע:

"כשקיבלתי את התיק לטיפולי, היה ברור לי ששעון החול של הפיצויים שמקבל התובע אוזל. התובע בוטח בפוליסה מהסוג הישן, שבה הטרמינולוגיה היא 'כיסוי מקצועי', בניגוד לכיסוי עיסוקי. כיסוי מקצועי מדבר על כך שמי שאיבד את כושר עבודתו זכאי לתגמולים רק אם לא נמצא לו עיסוק אחר, לעומת פוליסה עיסוקית שבוחנת את העיסוק האחרון של המבוטח.

באופן קונקרטי, ביחס לתובע, התובע היה חוטב עצים. אין ספק שהתובע לא יכול היה להמשיך לקבל תגמולי ביטוח, אך הייתה לו פוליסה שבה אובדן כושר נבחן גם ביחס לעיסוק אחר ההולם את מצבו, הכשרתו והשכלתו, ולכן לא היה לכאורה מקום לשלם תגמולי ביטוח" (עמ' 37, ש' 17-26)

עו"ד פוליאק הצהיר נחרצות בחקירתו וללא כל היסוס או פקפוק כי הוא זה אשר המליץ לתובע שלא לפתוח בהליך משפטי נגד הנתבעת וזאת לאור סיכויי התביעה הנמוכים:

"ש: כלומר לא להגיש תביעה ולא לעשות בוררות בנושא הזה, זו המלצה שלך?

ת: חד משמעית כן.

ש: וגם של לב?

ת: לב לא משפטן ולא נותן לי עצות משפטיות. ההמלצה המשפטית שלי הייתה אדוני, הם יכולים להפסיד ובבית המשפט לא תוציא אגורה, ואני חושב שהדברים שאמרתי מ-96 עד 2002 נכונים ומדויקים ואילו הייתי צריך היום לתת לו ייעוץ מחדש, זה בדיוק הייעוץ שהייתי נותן" (עמ' 45, ש' 8-14)

28. לאור זאת, ומשלא הוצגה גם הערכה משפטית אחרת ע"י התובע, לא שוכנעתי כי מדובר בהסכם שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל כנדרש על פי סעיף 18 לחוק החוזים. דווקא שוכנעתי כי ההסכם שנחתם הינו בבחינת "הנתיב הנכון" או הנתיב הנושק לנתיב הנכון וכי אין בו משום חוסר הוגנות בולטת.

29. לאור האמור, מתקבלת המסקנה כי התובע לא הוכיח קיומו של עושק או ניצול מטעם הנתבעת לפי סעיף 18 לחוק החוזים.

כפיה

30. סעיף 17 לחוק החוזים קובע כדלקמן:

"17. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

כפיה

(ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה."

מהי אם כן אותה כפיה פסולה במובן של הסעיף הנ"ל.

בעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת חיות:

"הסעיף אינו מגדיר מהי כפייה, למעט הקביעה כי כוח או איום יכולים להוות כפייה, ולמעט הוראת ס"ק (ב) לפיה אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה מהווה כפייה. הגדרות ריבוי ומיעוט אלה, על אף חשיבותן הרבה, אין בהן כדי להציב מבחן ברור באשר לשאלה מהו לחץ אשר משהופעל על צד לחוזה מהווה כפייה. בהקשר זה מקובל לומר ככלל, כי על האמצעי הכופה להיות בלתי חוקי, ואילו שימוש באמצעים חוקיים כדי להביא אדם לחתום על חוזה, אינו מקים את העילה (ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) 236 (להלן: שלו, דיני חוזים); ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב', תשנ"ג) 898 (להלן: פרידמן וכהן, חוזים)). יחד עם זאת כלל זה כפוף לסייגים (שם, 945), וההכרעה בשאלה האם לחץ הינו פסול ועולה כדי כפייה תלויה, בסופו של דבר, במכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה" (ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ''ד נח(5) 193, 198 (2004)).

31. אקדים ואציין, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח כי הנתבעת הפעילה עליו "אמצעי כפיה בלתי חוקי". ייתכן אומנם, כי התובע חש לחץ נוכח מצבו הכלכלי והחשש שמא הוא עלול לאבד את זכאותו בקבלת התגמולים מהנתבעת, אך אין בחששות ובלחצים אלו כשלעצמם כדי להוות כפיה במובן סעיף 18 לחוק החוזים.

32. התנהלות הנתבעת אינה מלמדת על הפעלת אמצעי כפיה נגד התובע. הרי מעבר להכחשת עו"ד אריאלי בדבר הפעלת לחץ או כפיה כלשהי מצדו על התובע (עמ' 53, ש' 7), אין חולק כי לפני שנחתם אותו הסכם, התנהלו בין התובע לבין הנתבעת סדרת התכתבויות (נ/3, נ/4, ת/5-ת/9) ומשא ומתן ארוך כמתואר בהרחבה בסיכומי הנתבעת שבמהלכו היו מעורבים גורמים מייעצים שונים: מומחים רפואיים, מגשרים ועורכי דין.

33. בנוסף, גם במישור היחסים שבין התובע לבין עו"ד פוליאק וסוכן הביטוח, לא שוכנעתי כי הופעל כל לחץ או כפיה מטעמם על התובע כדי שיחתום על אותו הסכם. הרי, ראשית לכל, אין חולק בין הצדדים כי התקיימו מספר פגישות טרם החתימה על ההסכם כאשר בכל אותן פגישות התובע היה מלווה עם סוכן הביטוח ולעיתים עם אשתו.

34. בעדותו, הבהיר עו"ד פוליאק כי טרם החתימה על ההסכם, הוצאו מספר טיוטות וסוכם כי התובע יחשוב ויתייעץ לפני שיחתם על הנוסח הסופי:

"הבהרתי באופן מפורש שהתובע ידע בדיוק על מה הוא חתם, ההליך היה הליך שכלל מספר פגישות. בפגישה שקדמה לחתימה ולטיוטה הסופית וכאן אני נעזר ברשימות ולא מתוך הזיכרון, קיבל, סוכם שמר ממן יחזור לביתו, יחשוב על העניין שבוע, יתייעץ עם מי שצריך להתייעץ ויודיע את עמדתו. לאחר שניתנה התשובה החיובית פנינו שוב לפניקס, שיפרנו את ההסכם כפי שציינתי קודם לכן, כאשר הוא חתם על ההסכם הוא הבין בדיוק על מה הוא חותם" (עמ' 39, ש' 30-33 ועמ' 40, ש' 1-2)

ובהמשך עדותו הצהיר כי לא הופעל כל לחץ על התובע:

"ש: מי שדחף אותו להסכם הזה זה אתה ולב?

ת: לא. מה זאת אומרת דחף אותו להסכם? ממש לא. הוא לא נדחף לשום הסכם. הוצע הסכם" (עמ' 46, ש' 6-7)

35. עמדה דומה הושמעה גם ע"י סוכן הביטוח שהסביר בחקירתו כי עו"ד פוליאק קיים מספר פגישות לפני שנחתם ההסכם שבכולן הוא גם נכח, וכי עו"ד פוליאק, הבהיר לתובע משמעות ההסכם כאשר במעמד חתימת ההסכם לא הופעל כל לחץ על התובע (עמ' 25, ש' 4-9) .

בהקשר זה, יש להזכיר את דברי כב' השופט חשין בע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד ישראל בע"מ, פ"ד מח' (5) 705 (1994) שם נקבע כדלהלן:

"לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. ענייננו הוא אך בכפייה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם. בשוק חופשי רשאי פלוני לעשות שימוש ביתרון עסקי-כלכלי שיש לו על אחרים, וחוזה הצומח מתוך מערכת מעין זו לא נסווג אותו כחוזה שנכרת בכפייה."

36. מנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי הופעל לחץ או כפיה על התובע לחתום על ההסכם, במובן של סעיף 17 לחוק החוזים. בהקשר זה, יפים גם הדברים שנאמרו ע"י כבוד הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"א 627/85 ד. איתן - ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 42 (1989), בהתייחס לסעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים:

"ציינו בעבר לא אחת שיסודותיהן של עילות ביטול אלה מוגדרות וברורות, וכי הן אינן חובקות כל מקרה בו חותם צד על חוזה שתנאיו אינם נוחים או רצויים לו. יש לאבחן בין מקרה בו סבור צד לחוזה, כי בלית ברירה ותוך רצון להפיק את המירב האפשרי מתוך נסיבות הנוטות לטובת הצד השני, עליו להסכים לתנאים גרועים מאלה שהיה רוצה בהם מעיקרו, לבין המצב הקיצוני של "מצוקה", שהחוק דן בו והמתייחס על פי מובנו והקשרו לחוסר אונים הנובע משקיעה כלכלית או אישית קשה וחמורה"

טעות והטעיה

37. לטענת התובע, לו הוא היה מודע למלוא העובדות שנודעו לו לאחר חתימתו על ההסכם, הוא היה נמנע מלחתום על ההסכם.

הן בכתב תביעתו והן בסיכומיו, התובע לא הבהיר במדויק מה הן אותן עובדות שלו היו נודעות לו, הוא לא היה מתקשר בהסכם. אם כי, עיון בסיכומיו מעלה את הרושם כי מדובר ככל הנראה באי גילוי הקשר שבין עו"ד פוליאק לבין הנתבעת.

יצוין עוד, כי התובע לא הפנה לסעיפי החוק הרלוונטיים למחלוקת שלפנינו והיה די בכך כדי לדחות את טענותיו.

38. הסעיפים שככל הנראה רלוונטיים לסוגיה שלפנינו הינם סעיפי 14 ו-15 לחוק החוזים.

סעיף 14 קובע כדלקמן:

טעות

(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

וסעיף 15 קובע כדלקמן:

15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

הטעיה

39. לצורך החלת סעיף 14 יש להוכיח, בין היתר, כי לולא הטעות ניתן להניח כי התובע לא היה מתקשר בהסכם. בענייננו, עו"ד פוליאק הבהיר בחקירתו את הקשר שקיים בינו לבין הנתבעת באילו המילים:

"אני אסביר. אמרתי, לא ייצגתי את הפניקס בתקופה הרלוונטית. מלכתחילה הודעתי למר ממן שאם התיק יגיע לערכאות משפטיות להבדיל מייצוג, לא אנחנו נייצג אותו. ההיכרות שלי עם אריה אריאלי הייתה משירות משותף במחלקת פרישה של צה"ל, שירות מילואים משותף והיכרות מהתאחדות חברות לביטוח חיים. עד אותו מועד או עד לסיום הטיפול, לא נתתי שירות כלשהו לחברת הפניקס, להבדל מחברת דולב שהיא באותה קבוצה. היום חברת הפניקס "ירשה" את ההתקשות שלי עם חברת דולב, שכר הטרחה השנתי שמשולם לי ע"י הפניקס הוא פחות מ-5% משכר טרחה שנתי שמשולם לי ע"י שתי חברות ביטוח אחרות, כל אחת בנפרד. כלומר זה חסר משמעת (עמ' 39, ש' 19-27)

בהמשך עו"ד פוליאק הסביר כי עניין הקשר שלו עם עו"ד אריאלי שימש כסיבה מרכזית שבגללה בחר בו התובע כדי שייצגו מול הנתבעת:

"... מר ממן ידע שהיועץ המשפטי של הפניקס ואני נמצאים בקשרים מקצועיים ושהשיח בינינו הוא שיח טוב. כך בפניי הוצג מר ממן וכך הוצגה הסיבה שמר ממן הגיע ממגדל העמק לתל אביב דווקא כדי לקבל ייצוג" (עמ' 42, ש' 30-33)

דברים אלו התיישבו גם עם דבריו של סוכן הביטוח אשר על פי גרסת התובע עצמו הוא זה אשר הפנו אותו אליו (עמ' 9, ש' 10-14).

40. כאן ישאל השואל, אם הסיבה שבגללה נוצר הקשר בין התובע לבין עו"ד פוליאק הוא טיב היחסים שבין האחרון לבין עו"ד אריאלי, אזי, כיצד ניתן לטעון מנגד כי היה בכך כדי למנוע מהתובע להתקשר בהסכם עצמו. הסכם אשר כפי שפורט לעיל, הטיב עם התובע.

בכך נשמט למעשה הבסיס מתחת לטענת קיומה של טעות בכריתת ההסכם.

41. הוא הדין גם לגבי עילת ההטעיה.

לא שוכנעתי כי מהות הקשר בין עו"ד פוליאק לבין עו"ד אריאלי לא הובא לידיעת התובע אשר בחר דווקא בעו"ד פוליאק לייצגו לאחר שהתייעץ ונפגש עם מספר עורכי דין ואף טרח, כפי שצוין ע"י עו"ד פוליאק, לעשות זאת למרות המרחק הגיאוגרפי. תובע, אשר כאמור חיכה במשך 7 שנים מהיום שבו התגלה לטענתו עניין זה, ורק לאחר שהסתיים ההסכם, להגיש תביעה זו ולטעון לאי גילוי והסתרת נתונים אלו.

42. בהקשר זה יצוין, כהערת אגב, כי גם אם הייתי מקבלת את טענות התובע בכל הנוגע לעילת ההטעיה ,הטעות, ואף העושק והכפייה, וקובעת כי קיימת עילה לביטול ההסכם, עדיין, היה על התובע להוכיח כי ניתנה הודעה על ביטול ההסכם תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול (סעיף 20 לחוק החוזים), דבר שספק אם התקיים במקרה שלפנינו.

סיכום

43. לאור כל האמור לעיל, מתקבלת המסקנה כי התובע לא הוכיח קיומן של העילות לביטול ההסכם, לפיכך, ומשהגיע גם אותו הסכם לסיומו, דין התביעה להידחות.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ו, 11 מאי 2016, בהעדר הצדדים.