לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

החלטה

עניינה של החלטה זו - בקשת המבקשים מיום 18.7.13 לגילוי מסמכים ספציפיים.

הרקע לבקשה

1. המשיבה 1 היא אגודה שיתופית בעירבון מוגבל, המנהלת מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת קרן פנסיה הדדית שבה חברים למעלה מ-2,000 איש (להלן - "הקרן"). הקרן מחויבת באיזון אקטוארי בהתאם להוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.

2. המבקשים הם קיבוץ עין גדי (להלן - "הקיבוץ") ו-13 מחבריו. כ-150 מחברי הקיבוץ, בהם המבקשים 2-14, מבוטחים בקרן החל משנת 1989 ומקבלים זכויות מכוח תקנון הפנסיה של הקרן (להלן - "התקנון") ומכוח הוראות הסכם הצטרפות שנחתם בין הצדדים ביום 27.6.90 וחל למפרע מיום 1.1.89 (להלן - "הסכם ההצטרפות").

3. החל מחודש 1/10 הפחיתה הקרן את תשלומי הפנסיה לכל גמלאי הקיבוץ בשיעור של כ-52% (להלן - "ההפחתה"). ההפחתה בוצעה בעקבות הנחייה שניתנה לקרן על ידי הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן - "הממונה"), לבצע איזון אקטוארי.

4.         בעקבות מהלך זה פנו המבקשים לבית דין זה ביום 31.1.10 בבקשה למתן צו מניעה שימנע את ביצוע ההפחתה ולסעדים נוספים (צ"ו 39960-01-10; להלן - "הבקשה לסעד זמני"). בהמשך הוגשה תביעתם העיקרית. ביום 23.2.11 ניתנה החלטת בית הדין בבקשה לסעד זמני, ובה בוטלה ההפחתה תוך שנקבע כי אין לאשרה בשיעור שנעשתה, אולם "היה והופחתו שיעורי הגמלאות ליתר חברי הקרן... יופחתו קצבאות חברי הקיבוץ באותו השיעור" (סעיף 22 להחלטה בסעד הזמני). בקשת רשות ערעור על ההחלטה בסעד הזמני שהגישה הקרן נדחתה על ידי בית הדין הארצי בהחלטתו מיום 27.4.11 (בר"ע 11213-03-11). כפועל יוצא מההחלטה בבקשה לסעד זמני הועמדה ההפחתה לכל עמיתי הקרן על שיעור של 14.794%.

יצוין כבר עתה כי צו המניעה שניתן במסגרת הבקשה לסעד זמני עומד בתוקפו עד עתה, וכי במועד חתימת החלטה זו מונחות בפניי שתי בקשות לעיון בו מחדש, האחת מטעם המשיבים 3 והאחרת מטעם הקרן.

5. הסוגיה המשפטית הטעונה הכרעה בהליך זה היא - על מי לשאת בנטל הגירעון האקטוארי של הקרן - האם כלל חברי הקרן או שמא המבקשים לבדם. לטענת המבקשים, אין להתייחס אליהם כאל "בועה אקטוארית" ואין לאפשר לקרן לבצע את איזון הגירעון האקטוארי שלה כך שרק הם לבדם יישאו בו, שעה שהם עמדו משך כל השנים בכל התחייבויותיהם כלפי הקרן. מנגד, הקרן טוענת כי התובעים מהווים "יחידים המאוזנים על בסיס קבוצתי", כי הם שגרמו לגירעון האקטוארי בקבוצתם ועליהם לאזנו בעצמם, וכי על רקע זה בוצעה ההפחתה כפי שבוצעה.

6. לאור השאלות המתעוררות בהליך, נדרש הממונה, בהחלטה מיום 28.2.11 להודיע עד ליום 28.3.11 אם הוא מבקש להתייצב להליך, ואם כן להגיש עמדתו עד לאותו המועד. בהמשך הוארך המועד להגשת עמדת הממונה כאמור עד ליום 30.5.11. ביום זה הוגשה מטעם הממונה בקשה להארכת המועד להגשת עמדתו, תוך שצוין בה כי "בהתאם להחלטת בית הדין... מודיעה המדינה כי יש בדעתה להגיש עמדתו של הממונה על שוק ההון בשאלה שבמחלוקת." הבקשה התקבלה והממונה נדרש להגיש עמדתו עד ליום 30.6.11.

7.         ביני לביני הצטרפו להליך קבוצות של חברים נוספים בקרן - המשיבים 2 והמשיבים 3. כן ניתנה החלטת בית הדין הארצי מיום 24.5.11 הקובעת כי הממונה הוא צד דרוש לדיון, מורה על צירופו להליך כבעל דין וכן מורה לו להגיש טיעוניו עד ליום 11.7.11.

8. עמדתו הראשונית של הממונה הוגשה ביום 21.6.11 ובמסגרתה טען כי אין ברשותו "מידע הנוגע לשאלות העובדתיות העולות מהבקשה (הבקשה לסעד זמני - י.א.ש.), ובפרט בכל הנוגע להסכם ההצטרפות... לרבות הסיכום לעניין התנהלותה של עין גדי כ'בועה אקטוארית' במגן". לפיכך, לא נדרש הממונה להליך דנן באופן ספציפי, אלא אך ציין כי קיומן של "בועות אקטואריות" בקרנות הפנסיה הוותיקות ידוע לו מזה מספר שנים, כי מדיניותו משנת 2005 היא שלא לאפשר הקמת "בועות אקטואריות" חדשות, וכי הוא אינו נוקט פעולות כלשהן כדי לפרק "בועות אקטואריות" קיימות, בשל המורכבות שבדבר, בין היתר על רקע החשש שעמיתי "בועה אקטוארית" אחת ידַרשו לסבסד עמיתים מ"בועות אקטואריות" אחרות.

9. ביום 7.7.11, בתגובה לעמדת הממונה, ביקשו המשיבים 3 לשקול את דחיית מועד הדיון המוקדם שנקבע ליום 11.7.11, על מנת שיתאפשר לממונה להגיש עמדה עניינית מטעמו. בהחלטה מיום 7.7.11 נקבע כי הממונה צורף כצד להליך מכוח החלטת בית הדין הארצי, כי כל החומר שהיה מצוי בפני בית הדין באותה העת הועבר אליו באופן מסודר כשלושה חודשים לפני כן, כי אם היה סבור הממונה שאין בידו די מידע לגיבוש עמדה עניינית היה עליו לפעול בעניין, אלא שהוא לא עשה כן, וכי הדברים יתבררו במעמד הדיון המוקדם. כן ניתנה הוראה לממונה או לנציג מוסמך מטעמו להתייצב לדיון המוקדם. בהחלטה מיום 10.7.11 נקבע כי אין מקום לפטור את הממונה מהתייצבות לדיון המוקדם.

10. חרף זאת, לדיון המוקדם שהתקיים ביום 11.7.11 לא התייצב נציג מוסמך מטעם הממונה. לדברי באת כוחו, היה זה בשל ההתראה הקצרה אודות ההחלטה המחייבת אותו בהתייצבות. בהחלטה מאותו היום נדחתה טענת הממונה כפי שעלתה מעמדתו הראשונית, שלפיה אין לו כל נגיעה או ידיעה באשר לעובדות העומדות ביסוד תביעת המבקשים. הממונה נדרש "להגיש תגובתו תוך התייחסות מפורשת לעובדות השנויות במחלוקת" עד ליום 10.8.11. כן הוצע לממונה לשקול את האפשרות לזמן אליו את הצדדים, אם יסבור כי יהא בכך כדי לסייע בקידום ההליך.

11. ביום 18.8.11 הגיש הממונה את עמדתו, אך גם במסגרתה לא התייחס ספציפית לנסיבות המקרה. הממונה ציין כי "באשר לעובדות אחרות הנטענות בכתבי בי-הדין ומוצהרות בתצהירים, המבטאות את עמדותיהם של הצדדים ביחס למצב העובדתי, הממונה אינו מוסמך ומוכשר להחליט במחלוקות אלו, ולפיכך לא נדרש להן". מנגד, הוסיף הממונה ניתוח משפטי "של העובדות העולות מהמסמכים הרשמיים שצורפו לכתבי בי-הדין". ביום 24.8.11 הגישה הקרן בקשה כי בית הדין יורה לממונה להשלים את עמדתו תוך התייחסות גם לנושאים עובדתיים, בהתאם להחלטה מיום 11.7.11. הממונה, בתגובתו לבקשה זו, חזר על דבריו כי אין בידו כל חומר נוסף העשוי להשליך על העובדות נשוא ההליך.

12. ביום 29.11.11, בעקבות דיון שהתקיים במעמד הצדדים, הגיש הממונה בקשה לעיכוב הדיון בהליך למשך 4 חודשים בנימוק שזימן אליו את הצדדים, ושהוסכם למנות אקטואר מומחה שייחווה דעתו ביחס לשאלות העובדתיות הכרוכות בהליך. הממונה ציין עוד כי הוא פועל למינוי אקטואר כאמור, וכי עם קבלת חוות דעתו, יוכל לגבש הצעה ליישוב הסכסוך, או לחלופין לבחון אם יש מקום להפעלת סמכויותיו במישור המינהלי. בהחלטה מיום 8.12.11 נדחתה בקשת הממונה על מנת שלא לעכב את ניהול ההליך.

13. ביום 2.2.12 נתקבלה בבית הדין הודעת הממונה שלפיה במסגרת סמכויותיו, הוציא ביום 2.1.12 כתב מינוי לביקורת לקרן והסמיך אקטואר לביצועהּ.

14. ביום 23.4.13, הגיש הממונה את עמדתו בדבר תוצאות הביקורת שנערכה בקרן, "ככל שעניינה במקורות הגרעון של עמיתי הקרן שהם חברי קיבוץ עין גדי" (להלן - "עמדת הממונה"). עמדת הממונה מבוססת על חוות דעתו של האקטואר שמינה - מר אלן פפרמן (להלן בהתאמה - "מר פפרמן"; "דו"ח הביקורת של מר פפרמן" או "דו"ח הביקורת"). דו"ח הביקורת מבוסס בעצמו, בין היתר, על תקנון הקרן, על הסכם ההצטרפות, על חוות דעת מיום 31.5.90 של מר יעקב אנטלר ז"ל, אקטואר הקרן דאז (להלן - "מר אנטלר"), וכן על רשימת נתונים פרטניים של עמיתי הקרן שהם חברי קיבוץ עין גדי, בהתאם לרשימה שצורפה להסכם ההצטרפות. לצדדים ניתנה זכות להגיב לעמדת הממונה.

15. ביום 16.5.13 התקיים לבקשת הקרן דיון במעמד הצדדים, זאת נוכח פטירתו של אחד המצהירים מטעמה, מר אנטלר. במהלך הדיון עלתה, בין היתר, בקשת המבקשים כי יוצגו בפניהם דו"ח הביקורת של מר פפרמן וכן המסמכים שעליהם נסמך הדו"ח. בתום הדיון ולבקשת ב"כ הממונה ניתנה החלטת בית הדין הקובעת, בין היתר, כי הממונה יודיע תוך 14 יום עמדתו ביחס לגילוי ולעיון בדו"ח הביקורת וביתר המסמכים שעמדו לעיני מר פפרמן לצורך הכנת הדו"ח.

16. חרף החלטת בית הדין, עד ליום 11.6.13, לא הגיש הממונה את עמדתו בשאלת גילוי דו"ח הביקורת. בית הדין הורה לממונה לנמק עד ליום 18.6.13 מדוע לא מילא אחר החלטתו ובהחלטה נוספת נדרש הממונה למסור עמדתו עד ליום 26.6.13, וָלא - יישקל חיובו בהוצאות הצדדים בגין העיכוב בניהול ההליך. בהודעה מיום 24.6.13 הודיע הממונה כי אינו מתנגד לכך שהקרן תעביר לעיון המבקשים, ולצורך ניהול הליך זה בלבד, כל מסמך הקשור לדו"ח הביקורת, שהקרן עצמה אינה מתנגדת להעברתו, לרבות הדו"ח המלא עצמו וכן כל מסמך שהקרן העבירה למר פפרמן לצורך הכנת הדו"ח. בהחלטה מיום 25.6.13 ניתנה הוראה לקרן להמציא לידי המבקשים את המסמכים שפורטו בהודעת הממונה עד ליום 1.7.13. בהמשך הוארך המועד ליום 7.7.13.

הבקשה דנן

17. ביום 18.7.13 הגישו המבקשים בקשה להורות לממונה להעביר לידיהם מסמכים נוספים - כתב המינוי של מר פפרמן (להלן - "כתב המינוי") וההנחיות המפורטות שניתנו לו לשם עריכת דו"ח הביקורת (להלן - "ההנחיות"). בקשה זו היא-היא הבקשה שבפניי.

18. בהחלטה מיום 18.7.13 נעתרתי לבקשה לגילוי המסמכים במעמד צד אחד. בעקבות החלטה זו העביר הממונה למבקשים עותק מכתב המינוי ובמקביל עתר לביטול ההחלטה מיום 18.7.13 בנוגע לגילוי ההנחיות בנימוק שניתנה מבלי שלממונה ניתנה הזכות להגיב לה. בהחלטה מיום 2.8.13 נקבע כי אכן היה מקום ליתן לממונה אפשרות להגיש תגובתו לבקשה, בטרם ניתנה ההחלטה בה, ולפיכך עוכב ביצוע ההחלטה והממונה נדרש ליתן תגובתו עד ליום 8.8.13.

19. בתגובתו לבקשה התנגד הממונה להעביר לידי המבקשים עותק מההנחיות. לדבריו, יש לדחות את בקשת המבקשים להמצאת ההנחיות, וזאת מהטעמים הבאים: א. אין למבקשים כל זכות שבדין לחשיפת המסמכים; ב. ההנחיות הן בגדר "תרשומות פנימיות", גילויין יפגע בתפקוד השוטף של הרשות ועשוי להשליך גם על צדדים שלישיים העמיתים בקרן; ג. אין ברשותו כל מסמך הנחיות ערוך ומסודר, ההתנהלות מול מר פפרמן נעשתה באמצעות הסברים בעל-פה ובהפנייתו למסמכים העומדים גם בפני המבקשים; בנסיבות שבהן גיבוש דו"ח הביקורת נעשה בתהליך עבודה שוטף שכלל שיחות רבות שאינן מתועדות, חשיפת פיסות דלות ורסיסי חומר כתוב לא תציג תמונה נכונה ויהא בה כדי להטעות.

20. בתשובת המבקשים לתגובת הממונה נטען כי דו"ח הביקורת שעליו נסמכת עמדת הממונה, מבוסס על תשתית עובדתית ומשפטית שמחובתו של הממונה היה לספק למר פפרמן. כך, סביר להניח כי נדרשה התייחסותו של מר פפרמן לשאלות עובדתיות ומשפטיות שדרשו קבלת החלטות על ידי הממונה. המידע שהיה על הממונה ליתן לבית הדין נגע להנחיות המשפטיות והעובדתיות בנקודות שבהן חלוקים הצדדים ולהשפעת הנחיות אלה על הצדדים. המבקשים מדגישים כי היה על הממונה לקבוע את התשתית העובדתית שעל בסיסה הנחה את מר פפרמן ולהסביר מדוע החליט על תשתית זו בכל החלטה והחלטה, אלא שהממונה העדיף להציג נתונים סופיים מבלי להציג את הבסיס העובדתי והמשפטי שביסודם, וכעת הוא טוען כי הנחות היסוד הללו, ההנחיות וההסברים ניתנו למר פפרמן בעל-פה ובאופן לא מסודר. בכך יש משום פגיעה במבקשים.

טענות נוספות בפי המבקשים: אם תתקבל עמדת הממונה בבקשה דנן, הרי שהן הממונה הן מר פפרמן חטאו לתפקידם, שעה שנמנעו מלהעלות על הכתב את מכלול ההנחות העובדתיות והמשפטיות ששימשו להכנת דו"ח הביקורת, והדבר מנוגד להוראת תקנה 134א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"), שלפיה חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות שעליהן הסתמך המומחה בחוות דעתו; גיבוש חוות דעת על בסיס שיקולים שנשקלו בעל פה אינה עומדת בדרישות המוטלות על רשות מנהלית לנהוג בהגינות מוגברת, ביושר, בשקיפות ובשוויון ולמעשה אינה עומדת במתחם הסבירות; קיימת להם זכות שבדין לגילוי המידע המבוקש, מאחר שהוא רלוונטי ביותר להליך - עמדת הממונה נסמכת עליו ועל יסודו ביקשו המשיבים 3 עיון מחדש בצו המניעה; באי גילוי ההנחיות מונע הממונה מהמבקשים את יומם בבית הדין; אין בסיס לעמדת הממונה כי אינו צד להליך וכי לפיכך לא חלות עליו חובות המוטלות על כל בעל דין; הממונה הגיש מסמכים במסגרת ההליך שנתיים לאחר שנדרש לעשות כן ועל כן אין בסיס לעמדתו כי שלב גילוי המסמכים הסתיים; אין בהליך לגילוי מידע בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - "חוק חופש המידע") כדי למנוע הליכים לגילוי מידע במסגרת הליך משפטי אזרחי. כמו כן, ההנחיות אינן בגדר "מידע פנימי" החוסה תחת חסיון; הטענה כי הממונה עשוי להיפגע כתוצאה מגילוי ההנחיות נטענה בעלמא ללא כל פירוט והסבר.

21. יתר המשיבים לא מסרו כל תגובה לבקשה.

המסגרת הנורמטיבית

22. מאחר שמתגובת הממונה עולה כי כתב המינוי נמסר לידי המבקשים, השאלה שנותרה להכרעה במסגרת החלטה זו היא אם יש להורות לממונה לגלות למבקשים, וליתר הצדדים להליך, את ההנחיות.

23. הוראת החוק הרלוונטית לענייננו מצויה בתקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן - "התקנות"), וזו לשונה:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות."

כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית הדין הארצי, תכליתה של תקנה 46(א) לתקנות היא להבטיח "משחק בקלפים פתוחים" ובכך להבטיח את יעילות הדיון. דברים דומים נאמרו גם על ידי בית המשפט העליון בעניינן של ההוראות המקבילות בתקנות סדר הדין האזרחי -

"המטרה של הליכי גילוי ועיון הינה להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תימנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט... ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית המשפט בחשיפת האמת." (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, ניתן ביום 14.8.05).

בהתאם לתכליות אלה, הנחת המוצא של בית המשפט, בבואו להכריע בשאלה של גילוי ועיון במסמכים, תהא גילוי מרבי ורחב ככל הניתן (ראו ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ - פלצ'י, ניתן ביום 21.9.10 (להלן - "פרשת מכתשים"), בסעיף 13 לפסק הדין וההפניות שם; בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, ניתן ביום 31.1.11 (להלן - "בג"ץ בר אילן")).

בעניין מכתשים הוזכר גם הקשר שבין תקנה 46(א) האמורה לזכות העיון במסמכי הרשות המינהלית, "כחלק ממושכלות היסוד של המשטר הדמוקרטי ומחובת הרשות לפעול בשקיפות ובנאמנות" (בסעיף 14 לפסק הדין).

24. עם זאת, ברור הוא כי אין מקום להורות על גילוי מסמכים שאינם קשורים למחלוקות בין בעלי הדין וכי כלל הגילוי הרחב כפוף בראש ובראשונה לרלוונטיות של המסמכים שגילויים מבוקש (פרשת מכתשים; ע"ע 22749-09-10 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ - עזבון המנוחה טלי אורן בלזר ז"ל, ניתן ביום 27.1.11 (להלן - "פרשת טבע")). בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי למבחן הרלוונטיות היבט צר והיבט רחב -

"ההיבט הצר (או תנאי הסף) - במסגרתו בוחן בית הדין אם קיימת זיקה ממשית בפועל בין הטענות שבבסיס הבקשה לגילוי מסמכים לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי...

ההיבט הרחב - במסגרתו על בית הדין להידרש לאינטרס הגילוי ומשקלו וכן להשלכותיו של גילוי המידע המבוקש או חיסויו, גם על הציבור ועל צדדים שלישיים. בהקשר זה יבחן בית הדין אם למבקש עניין ישיר, ממשי, ולגיטימי בקבלת חומר המידע; עצמת האינטרס הממשי של המבקש והחשש מפגיעה בזכויותיו המהותיות; מהות הסעד בהליך המשפטי." (בר"ע 54124-06-12 דיוינסקי -HSBC PRIVATE BANK (SUISSE) SA, ניתן ביום 7.3.13, בסעיף 8 לפסק הדין).

25. על האיזון שבין האינטרסים הגלומים בזכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים עמד בית הדין הארצי במילים אלה -

"חרף חשיבותם של הגילוי והעיון לשם הנעת גלגלי הצדק, אין המדובר בזכות מוחלטת. הזכות לגילוי ועיון הגלומה בתקנה 46(א) היא זכות דיונית, שנועדה לאפשר הגנה על זכויות מהותיות. ככל זכות דיונית או מהותית, גם זכות זו צריכה להיבחן באמצעות מלאכה שיפוטית של איזונים, אל מול ערכים ואינטרסים אחרים ובהתייחס לנסיבות המקרה... 'כנגד עקרון הגילוי ניצבים ערכים של יעילות הדיון; הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד-המגלה; ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים, ובכללם הגנה על פרטיותם. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה'..." (פרשת מכתשים בסעיף 16 לפסק הדין. וראו גם בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, ניתן ביום 14.5.08).

26. בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, ובהינתן הנחת המוצא כי יש לאפשר גילוי רחב ככל הניתן של מסמכים רלוונטיים, נבחן תחילה אם ההנחיות רלוונטיות. בהמשך - אם יימצא כי ההנחיות רלוונטיות - תידון השאלה אם יש בטענות הממונה כדי להקים לו אינטרס המצדיק את אי הגילוי.

ה כ ר ע ה

א. רלוונטיות

27. הממונה טוען כי ההנחיות נוצרו לאחר פתיחת ההליך ועל כן אינן רלוונטיות למחלוקות שבתיק זה. ראשית, ככלל, אין לקבל כי קיים בהכרח קשר בין מועד היווצרותו של מסמך מסוים למידת הרלוונטיות שלו להליך. כך, למשל, חוות דעת מסוגים שונים מוגשות לערכאות המשפטיות השונות כדבר שבשגרה לאחר שגדרי המחלוקת כבר נקבעו, ודווקא לאחר מכן. היעלה על הדעת כי חוות דעת אלה, המשליכות ישירות על גדרי המחלוקת, ושלעתים בכוחן אף להכריע את ההליך כולו, אינן רלוונטיות משום שנוצרו לאחר פתיחת ההליך?! שנית, על רקע המחלוקת הנטושה בין הצדדים; נוכח המשקל המשמעותי שיכולה להיות לעמדת הממונה בהליך דנן בהיותו הרגולטור; ולאור העובדה שעמדת הממונה נשענת על דו"ח הביקורת - קשה לבטל מחשיבותן של ההנחיות שניתנו למר פפרמן לצורך הכנת דו"ח זה ומהרלוונטיות שלהן להליך. על יסוד האמור טענת הממונה שלפיה לדו"ח הביקורת של מר פפרמן אין בשלב זה כל משקל או רלוונטיות, משלא הוגש הדו"ח כראיה וכי כל שנעשה בעניינו היה מחוץ לגדרי תובענה זו, בהסכמה וולונטרית ושלא מכח חובה שבדין - דינה להידחות. שלישית, קבלת טענת הממונה שלפיה ההנחיות אינן רלוונטיות, שומטת את הקרקע מתחת לדו"ח הביקורת שעליה נסמכת עמדת הממונה.

28. עוד אתייחס לטענת המבקשים שלפיה אי גילוי ההנחיות היא פעולה המנוגדת לתקנה 134א לתקנות סדר הדין האזרחי. וזו לשון התקנה –

"חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין או שמינה בית המשפט, תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת." (להלן - "תקנה 134א").

תכליתה של תקנה זו היא לאפשר לבעלי הדין לבחון את חוות הדעת שהוגשה במסגרת ההליך שהם צדדים לו, להתחקות אחר מקורותיה ולהעריך אותה. כפי שנדרשת לשם כך רשימת אסמכתאות, כך נדרשת רשימת העובדות וההנחות המשפטיות ששימשו יסוד לחוות הדעת. ואכן, כדבר שבשגרה, בפתח חוות דעת המוגשות בהליכים משפטיים, נפרשות תחילה העובדות וההנחות השונות ששימשו יסוד להן.

יש לציין כי תקנה 134א אינה חלה בבתי הדין לעבודה, ועל כן, לכאורה, אין יסוד לטענת המבקשים. ואולם, התכליות העומדות ביסודה יפות גם לענייננו אנו, בשינויים המחויבים. היינו, אין כל דרך לבחון את עמדת הממונה ואת דו"ח הביקורת שבבסיסה ואין כל דרך להעריך אותם מבלי שתוצג עמם, כמִקשה אחת, רשימת העובדות וההנחות המשפטיות ששימשו יסוד להם.

29. סיכומם של דברים, טענת הממונה כי אין רלוונטיות להנחיות - דינה להידחות ויש לבחון האם למרות הרלוונטיות, יש מקום לדחות את בקשת המבקשים. יצוין כי לאור הרלוונטיות הרבה של ההנחיות (על שני היבטיה), הנטייה תהא לאפשר גילוי מרבי, ובהתאם להנחה זו נבחן את הטענות להלן.

ב. האם קיימת לתובעים זכות שבדין לגילוי ההנחיות

30. באשר לטענה כי אין לתובעים כל זכות שבדין לחשיפת המסמכים - טענת הממונה עומדת על שלושה נדבכים. האחד - הממונה אינו בעל דין בהליך העיקרי, ואף שצורף להליך כצד נדרש אין בהחלטות בהליך כדי לחייב אותו או למנוע ממנו להפעיל את סמכויותיו על פי דין; טענות כלפיו, לרבות טענות כנגד דו"ח הביקורת יש לברר בהליך נפרד; אף אם בשלב שבו מצוי ההליך מוטלות על הצדדים חובות מכח סדרי הדין הרלוונטים, הרי שחובות אלה אינן מוטלות על הממונה במעמדו כצד נדרש. השני - שלב גילוי המסמכים הושלם לפני זמן רב ביותר; המסמכים המבוקשים נוצרו לאחר פתיחת ההליך ואינם רלוונטיים למחלוקות שבתיק זה. השלישי - בקשות לגילוי מידע יש להגיש על פי הוראות חוק חופש המידע והן תיבחנה על פי ההליכים והנהלים הקבועים בחוק; בית הדין נעדר סמכות לבחון החלטות שניתנו מכוח חוק חופש המידע.

דומה שבעניין זה נקלע הממונה לכלל טעות על כל שלושת הנדבכים שעליהם מבוססת טענתו. ואפרט.

ב.1. מעמדו של הממונה

31. כאמור, הממונה טוען כי בהיותו צד שצורף להליך כצד נדרש, לא חלות עליו אותן החובות החלות על בעל דין "רגיל", ועל כן אין להחיל עליו הליכי גילוי ועיון. יש לדחות טענה זו. תקנה 18(א) לתקנות, שכותרת השוליים שלה היא "שינוי בעלי דין", קובעת -

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין או הרשם, לבקשת בעלי דין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה." (הדגשה שלי - י.א.ש.).

הממונה לא הפנה למקור משפטי מחייב כלשהו הכולל הוראה המסייגת בצורה כלשהי את מעמדו של בעל דין שצורף מהטעם שנוכחותו דרושה, או המגבילה לגבי בעל דין שכזה את סמכויות בית הדין. מכאן, כי משעה שצורף הממונה להליך כצד נדרש בהחלטת בית הדין הארצי, דינו כדין כל אחד מיֶתֶר בעלי הדין בהליך זה, על זכויותיהם ועל חובותיהם, ואת הסמכויות השונות הנתונות לבית דין זה לשם ניהול ההליך ניתן להפעיל גם כלפי הממונה, שמחובתו לפעול על פי הוראות בית הדין. כך דרך כלל, וכך גם באשר להחלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים.

זאת ועוד, דומה כי שגגה נפלה בידי הממונה בפרשנות שנתן להחלטת בית הדין מיום 19.2.12, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לצרף את הממונה להליך כצד נתבע. יובהר כי בקשת המבקשים נדחתה אך משום שהעילות שעל בסיסן הוגשה מקורן בדיני הנזיקין ועל כן נקבע כי אין לבית דין זה סמכות עניינית לדון בהן. בהחלטה עצמה אף נקבע במפורש כי "אין באמור (דחיית הבקשה בהעדר סמכות עניינית - י.א.ש.) כדי לקבוע כי בית הדין מנוע מלדון ולקבוע במסגרת העניינים שבסמכותו, בשאלות הנוגעות להתנהלות הממונה, היה ואלה תהיינה נחוצות להכרעה בין הצדדים".

מכאן, כי אין כל יסוד לטענת הממונה כי לא ניתן להטיל עליו חובות המוטלות על בעל דין ובהן חובת גילוי מסמכים.

32. באשר לטענת הממונה כי ההחלטות בהליך דנן אין בכוחן למנוע ממנו להפעיל את סמכויותיו על פי דין. משלא הוסיף הממונה בעניין זה כל פירוט, לא ברור כיצד גילוי ההנחיות עשוי לפגוע בממונה בהפעלת סמכויותיו ודין טענתו זו להידחות.

33. טענה נוספת של הממונה היא כי טענות כלפיו, לרבות טענות כנגד דו"ח הביקורת יש לברר בהליך נפרד. טענה זו אינה ברורה כל צרכה. כאמור לעיל, עמדת הממונה בהליך זה מבוססת על דו"ח הביקורת. על כן, המקום הראוי לטעון בעניין מהימנותה ומשקלה, היא במסגרת ההליך דנן.

ב.2. נסתיים שלב גילוי המסמכים

34. הממונה טוען כי שלב גילוי המסמכים הושלם לפני זמן רב ביותר ועל כן אין להיעתר לבקשה. לאור השתלשלות העניינים כפי שפורט לעיל בהרחבה, טוב היה עושה הממונה אילו היה נמנע מלהעלות טענה זו. כאמור, עמדת הממונה שבשלה נדרש גילוי המסמכים בשלב זה, הוגשה ביום 23.4.13, היינו בחלוף כמעט שנתיים מהמועד שבו אמורה היתה להיות מוגשת על פי החלטת בית הדין הארצי (11.7.11), ולאחר בקשות חוזרות ונשנות מטעמו להארכות מועד. שעה שאלה הם פני הדברים יש לדחות מכל וכל טענה זו של הממונה.

ב.3. חוק חופש המידע

35. הממונה טוען כי בקשות לגילוי מידע יש להגיש על פי הוראות חוק חופש המידע וכי יש לבחון אותן על פי ההליכים והנהלים הקבועים בחוק זה. משלים הממונה וטוען כי בית דין זה נעדר סמכות לבחון החלטות שניתנו מכוח חוק חופש המידע.

36. דומה שגם בעניין זה נקלע הממונה לכלל טעות. הליכים לקבלת מידע מכוח חוק חופש המידע והליכי גילוי מסמכים במסגרת הליכים אזרחיים המתנהלים בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה אינם מוציאים זה את זה. העובדה שאדם רשאי לפנות לרָשות כלשהי בבקשה לגילוי מידע לפי חוק חופש המידע, אינה שוללת את זכותו לפנות לערכאה השיפוטית שבפניה מתנהל ההליך שהוא צד לו, ולבקש ממנה ליתן צו לאותה רשות שאף היא צד לאותו הליך, המורה לה לגלות לו מסמכים מסוימים ולאפשר לו את העיון בהם, וודאי שאין היא גורעת מחובתה של אותה רשות לציית לצו כאמור.

בענייננו, עמדת הממונה המבוססת על דו"ח הביקורת הוגשה מתוקף החלטה שיפוטית בהליך זה. לאור האמור בדבר חובות הממונה כבעל דין ולאור הסתמכות הממונה על דו"ח הביקורת, ממילא אין מקום להפנות את הצדדים להליך לפנות לגילוי המסמכים בדרך של בקשה על פי חוק חופש המידע ודין טענה זו להידחות.

ג. פגיעה בתפקוד הרשות ובצדדים שלישיים

37. הממונה טוען כי ההנחיות הן בגדר "תרשומות פנימיות" שגילוין יפגע בתפקוד השוטף של הרשות ועשוי להשליך גם על צדדים שלישיים העמיתים בקרן. אין לקבל טענה זו, ולו מהטעם שמדובר בטענה כללית שלא פורטה ושאינה יכולה לעמוד לנוכח הרלוונטיות הרבה של ההנחיות והאינטרס הלגיטימי לגילוי נאות שעליו הצביעו המבקשים. על כך אוסיף כי אמנם הפסיקה מכירה בחיסיון על תרשומות פנימיות, אלא שלא מצאתי כי ההנחיות בענייננו מהוות "תרשומת פנימית" שגילויה נאסר.

יתרה מזו, דומה כי הממונה בוחן את בקשת התובעים במשקפיים שבהן נבחנות בקשות לגילוי על פי חוק חופש המידע. כמפורט לעיל, אין זו הדרך הנכונה לבחון את בקשת התובעים שבפני.

ד. אין מסמך הנחיות בכתב

38. כאמור לעיל, הממונה טוען כי התנהלותו מול מר פפרמן נעשתה בהסברים בעל פה ובהפנייתו למסמכים המונחים גם בפני המבקשים, וכי חשיפת פיסות דלות ורסיסי חומר כתוב לא תציג תמונה נכונה ויהא בה כדי להטעות.

39. גם בעניין זה אין לקבל את טענות הממונה. בהינתן כי הממונה הוא בעל דין וכי חלות לגביו חובותיו של בעל דין גם לעניין גילוי המסמכים, הרי שעל הטענה כי מר פפרמן הופנה למסמכים המונחים גם בפני המבקשים ולמסמכים ספורים בכתב, להיתמך בתצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין המפרט את אותם מסמכים. תצהיר כזה לא הוצג בפנינו.

באשר לחששו של הממונה מכך שגילוי מידע חלקי עשוי ליצור תמונה חלקית ומטעה - אכן, יש להניח כי הצגה חלקית של מסמכים עשויה לצייר תמונה חסרה, אולי אף מטעה. אלא שנוכח העובדה שעמדת הממונה מבוססת על דו"ח הביקורת שנערך על בסיס התשתית העובדתית וההנחיות שניתנו למר פפרמן ונוכח העובדה שלדברי הממונה לפיהם מר פפרמן "נתבקש לבחון מספר שאלות הנוגעות לגרעון של קבוצת עמיתי הקרן החברים בקיבוץ עין גדי" (סעיף 2 לעמדת הממונה) - ברורה החשיבות הרבה שיש למידע שעליו נסמך מר פפרמן בעת שערך את דו"ח הביקורת ולהנחיות שניתנו לו ואין בחשש גרידא כדי לגבור על חובת הגילוי.

40. ובאשר לטענת הממונה להעדר מסמכים בכתב - אכן, הלכה היא כי אין להורות לבעל דין במסגרת הליך גילוי מסמכים ליצור מסמכים יש מאין וחובת הגילוי חלה רק על מסמכים קיימים ולא על דברים שנמסרו על פה. מכאן, כי תצהיר גילוי המסמכים שאותו חב הממונה למסור נוגע אך למסמכים קיימים.

לעניין זה, היה וסבור הממונה כי הדברים מצביעים על מידע חלקי ועשויים להביא תמונה שגויה בפני בית הדין, חזקה עליו שיתכבד הוא או מי מטעמו (לרבות המבקר עצמו) ויבהיר בתצהיר ערוך כדין, מהו היקפם המלא של המידע או ההנחיות שניתנו למבקר. העובדה שחלקן של ההנחיות נמסרו בעל פה ולא הועלו על הכתב, אינה פוטרת את הממונה מחובת הגילוי על פי התקנות. הנחיות שניתנו על פה, ככל שיהא צורך בהם, ניתן יהא לבררם במסגרת חקירה נגדית.

41. לאור האמור, על הממונה או מי מטעמו לגלות בתצהיר ערוך כדין, מהם המסמכים שעמדו בפני המבקר והמפרטים הנחיות שניתנו לו לשם עריכת דו"ח הביקורת ששימשה בסיס לעמדת הממונה. התצהיר יוגש עד ליום 3.9.13.

סוף דבר

42. לאור כל האמור, הממונה או מי מטעמו יגישו לבית הדין וישירות לצדדים תצהיר כאמור בסעיף 41 לעיל, וזאת עד ליום 3.9.13.

43. הצדדים יגישו תגובתם לעמדת הממונה עד ליום 15.9.13. עוד יוגשו עד לאותו המועד תגובות הצדדים ל-2 הבקשות לעיון מחדש בצו המניעה הזמני. הן בקשת המשיבים 3 מיום 29.4.13, הן בקשת הקרן מיום 21.8.13.

לעיוני ביום 4.9.13 וביום 16.9.13.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ג, (25 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

חתימה