1. הנתבעת 1 הגישה בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגדה בהעדר הגנה ביום 6.2.13.
2. בתמצית יצוין כי הנתבעת 1 אינה מכחישה את דבר המצאת כתב התביעה כדין לידיה ,ברם, לטענתה מחילופי דברים בינה ובין התובעת הובהר לה כי מועד הדיון עתיד להתקיים במהלך שנת 2014 ועל כן סברה כי עומדת לה שהות מספקת להגיש כתב הגנה. עוד נטען כי במהלך תקופה זו היא חוותה הליך גירושין קשה, ועל כן בהעדר השכלה משפטית, היא הבינה כי תהא לה שהות מספקת להגיש כתב הגנה עם סיום הליכים אלו. באשר להמצאת פס"ד לידיה, הנתבעת 1 מכחישה כי זה התקבל אצלה. באמתחתה גם טענות הגנה למכביר ובבסיסן העובדה הנטענת כי היא אינה אחראית לקרות התאונה אלא מבוטחת התובעת אשר נסעה את רכבה לאחור ופגעה בה ואף הודתה בפניה בנדון. במגעים מאוחרים יותר ביניהן, כך נטען, הציעה אף לחלוק עמה את הנזק.
3. התובעת מתנגדת לבקשה וטוענת להמצאת התביעה על פסק הדין לידי הנתבעת 1 כדין. עוד טוענת זו כי לאחר קבלת התביעה- ביום 4.5.10 פנתה אליה הנתבעת 1 והודתה בקבלתו של זה לצד הכחשת האחריות לתאונה והוסיפה כי היא מנהלת עם הנתבעת 2 – מבטחתה מו"מ לקבלת ייצוג במסגרת תביעה זו. התובעת גם טוענת כי הנתבעת 1 איחרה בהגשת בקשתה זו משך חודשים ארוכים שכן זו הוגשה ביום 19.12.13. באשר לסוגיית ההגנה, התובעת טוענת כי לא עומדת לנתבעת 1 גרסה עובדתית שתעמוד לה כהגנה בתיק.

זו בתמצית טענות הצדדים.

דיון ומסקנות:

1. בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ניתנת לתקיפה בשתי עילות. האחת, בשל פגם בהליך מתן ההחלטה. והשנייה, ביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

כאשר ניתן פסק הדין במעמד צד אחד, כאשר מבקש הביטול לא קיבל לידיו את כתב התביעה ובשל כך לא הגיש את כתב ההגנה במועד, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, מבלי להתייחס למשקלן של הטענות ולסיכויי ההצלחה של התובענה (ע"א 36/75 חסן נ מוזדן, פ"ד לא (1) 757).

עם זאת, כאשר מבקש הביטול קיבל לידיו את כתב התביעה כדין, אך בחר שלא להגיש את כתב ההגנה במועד לרבות בקשה לביטולו, אזי מדובר בפסק דין שניתן כדין, אולם לבית המשפט יש שיקול דעת באם לבטל את פסק הדין אך עליו להציב לפניו שני מבחנים מרכזיים: האחד, סיבת מחדלו של מבקש הביטול . והשני, סיכויי הצלחת המבקש כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה למבחן השני, חשובה ומהותית יותר (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ע"מ 738).

5. מן הכלל אל הפרט, הנתבעת 1 מודה כי קיבלה את כתב התביעה, לאמור, די לנו בכך בכדי להצדיק מתן פס"ד בהעדר הגנה כנגדה. מחדלה בנוגע לאי הגשת ההגנה קשור, כך נראה, יותר בנתבעת 2 מאשר בתובעת שכן אף אם אקבל את עמדתה כי נאמר לה שהדיון עתיד להתקיים במהלך שנת 2014 ועל כן יש לה אורכה להגשת הגנתה (דבר המוכחש על ידי התובעת), עדיין אין בסיבה זו לבדה בכדי להצדיק איחור או אי הגשת הגנה, מקום בו ממילא אין בידי הנתבעת 1 להוכיח הדברים בכתובים, כמתבקש במקרה מעין זה. גם סוגיית הליך הגירושין הנלווית לסיבת האיחור האמור, אינה יכולה לעמוד לבדה וממילא אינה טעם מיוחד המצדיק איחור בנדון. כאמור, נראית לי יותר עמדתה של התובעת בסוגיה זו בהקשר למחדל שבאי הגשת כתב ההגנה הקשור בדין ודברים שלכאורה ניהלה הנתבעת 1 עם הנתבעת 2 שכן במסגרת זו ציינה התובעת ולא הכחישה כי הנתבעת 1 טענה כבר בראשית הדרך בפניה כי אינה אחראית לתאונה האמורה ובאותה נשימה סביר בעיניי כי הזכירה את דבר עובדת המחלוקת בינה ובין הנתבעת 2 על הכיסוי הביטוחי, מחלוקת העולה גם כיום בתיק, ורצונה של זו להביאה לכלל סיום לטובתה, דבר שהצריך מטבע הדברים זמן. כך או כך וכפי שצוין, די לי בכך שהנתבעת 1 מודה בקבלת כתב התביעה בכדי להכשיר מתן פס"ד כנגדה ובשים לב למחדל מטעמה גם להצדיקו. סוגיית אי קבלתו של פס"ד אף היא על הפרק, הגם שפרק שולי כאמור, אך גם כאן נדמה שאין מחלוקת כי פס"ד זה נשלח לנתבעת 1 באמצעות רשות הדואר. הנתבעת 1 כובלת על חזקת קבלתו אצלה ,ברם, מאישור רשות הדואר אודות ביצוע המסירה התואם את מספר האישור שעל גבי פתקית המשלוח ניתן לראות בבירור כי זה התקבל ביעדו.

בהעדר ראיות לסתור, למעט הכחשה גורפת, נדמה לי כי בכך עונה התובעת על חזקת סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש] שזו לשונה:

מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון "המצאה" ובין שהוא נוקט לשון "נתינה" או "שליחה" או לשון אחרת, רואים את ההמצאה - אם אין הוראה אחרת משתמעת - כמבוצעת –

(1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה;

(2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר.

בכך אני קובע כי הנתבעת 1 קיבלה את כתב התביעה על פס"ד כנגדה כדין, ואיחרה בהגשת בקשה זו איחור שלא לצורך של מספר חודשים.

6. עם זאת לא רק בכך סגי שכן כפי שצוין, מעברו השני של המתרס, לבית המשפט יש שיקול דעת באם לבטל את פסק הדין ואם לאו בשים לב לסיכויי ההגנה שבאמתחת הנתבע.

בענייננו, סוגיית הכחשת האחריות לתאונה מצדה של הנתבעת 1 עוברת כחוט השני לכל אורך הפרשה, החל ממועד התאונה וההליכים המאוחרים לה בהקשר לפגישה שקיימה לכאורה עם נהגת התובעת ובעלה בביתם (כעולה מהבקשה), לאחר מכן, מהמועד שלאחר קבלת התביעה ופנייתה לתובעת בעניין זה כעולה גם מעמדת התובעת לבקשה זו ובהמשך במסגרת בקשתה זו.

טענות אלו, הגם שעניינן במסגרת מערכת היחסים שבין הנתבעת 1 והתובעת בלבד, להבדיל מהמחלוקת לעניין החבות הביטוחית שבין הנתבעת 1 לנתבעת 2, ראויות להתברר במסגרת הבירור העובדתי של התאונה שלשמו נקבע תיק זה להוכחות. מדובר בטענות שככל שתתקבלנה עשויות להביא לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 1 ובתור שכאלו מציבות המה רף משפטי גבוה המצביע על סיכויי הגנה טובים לצורך בקשה זו.

בנסיבות העניין, לאחר עיון בבקשה בתגובה ובתשובה, ועל מנת ליתן לנתבעת 1 את יומה בבית המשפט, ובשים לב למחדלה שבאי הגשת כתב הגנה ובקשה זו באיחור אני קובע כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין בכפוף להוצאות לטובת התובעת אשר נצרכה בפעולות לשם הגשת הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, תגובתה זו ופתיחת תיק בהוצל"פ.

הוצאות אלו מעמיד אני ע"ס 850 ₪ בצירוף עלות אגרת פתיחת תיק ההוצל"פ, לתשלום ישירות לב"כ התובעת בתוך 30 ימים.

היה והתשלום האמור ישולם במועד, (ולשם כך על הנתבעת 1 להודיע לתיק זה בצירוף אישור תשלום) יבוטל פסק הדין לאלתר ותיק ההוצל"פ ייסגר באופן מידי על ידי ב"כ התובעת. טענות ההגנה על בסיס בקשה זו תשמשנה ככתב הגנה מטעם הנתבעת 1.

לתשומת לב הנתבעת 1 כי תיק זה נקבע לדיון הוכחות ליום 11.12.14 שעה 09:30 אליו עליה להתייצב עם עדיה, ככל שתישא בהוצאות לעיל.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.