א. מבוא התביעה וטענות הצדדים:

1. בפני תביעת שיבוב רכב על סך 6,554 ₪, וביסודה תאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.06.09 ברח' החושן בישוב נוף איילון.

2. התובעת טוענת כי ביום קרות אירוע התאונה הנהגת מטעמה, הגב' רבקה קפלן (להלן: הנהגת"), נסעה ברכב מסוג מזדה (להלן :המזדה") אותו ביטחה התובעת ברחוב החושן ביישוב נוף איילון ועצרה עצירה מלאה את רכבה על מנת להחנותו במקביל למדרכה לצד דואר ביישוב. בדיוק אז הגיעה הנתבעת עם רכבה ופגעה במזדה בחלקה האחורי-שמאלי, וגרמה בכך לנזקים הנטענים בכתב התביעה.

3. הנתבעת טוענת מאידך כי כלל לא פגעה במזדה וכי ביום קרות אירוע התאונה היא ישבה ברכבה במצב של עצירה מלאה בחנייה, לפתע הבחינה כי הרכב שמלפניה שהסתבר כמזדה מבצע נסיעה לאחור מבלי להבחין בה. היא צפרה בעוצמה על מנת להזהיר את נהג הרכב שלפניה אך לשווא שכן המזדה התנגשה בה אך לא הותירה נזק ברכבה. כתימוכין לעמדתה טוענת הנתבעת כי בעת קרות התאונה היא שוחחה עם חברתה באמצעות הדיבורית שברכבה וציינה באוזניה: "מישהי נכנסה בי אני אחזור אליך". לטענתה, הצדדים החליפו פרטים, וזאת למרות העובדה שרכבה לא ניזוק וחרף ההבנה שהאחריות לתאונה חלה על הנהגת.

4. למרות זאת, כעבור חודשיים ימים, משהתברר לה על ידי חברת הביטוח שביטחה את רכבה ( שבהמשך הסירה כיסוי ביטוחי ממנה מטעמים הקשורים בתנאים המחריגים לפוליסה) כי הוגשה כנגדה תביעה זו, היא הופתעה מאד, ועל כן סרה עם אחותה לבית הנהגת בכדי לברר את פשר הדברים. הנהגת הכניסה אותן לביתה בסבר פנים יפות והבטיחה כי תדבר עם בעלה בנושא זה וכי התביעה תבוטל אך בעלה של הנהגת התנגד לכך נחרצות. הנתבעת טוענת אפוא כי מדובר בתביעה כוזבת וכי הנהגת הודתה בכך במספר הזדמנויות שונות באוזניה ואף באחת מהשיחות ביניהן הציעה הנהגת לנתבעת שהללו תתחלקנה באופן שווה בסכום התביעה.

5. במסגרת בקשתה של הנתבעת לביטול פסק דין שניתן נגדה בהעדר הגנה בתיק זה (אשר בוטל על ידי בית המשפט) השיבה התובעת לחלק מטענות אלו של הנתבעת. לטענתה, לאחר הגשת התביעה יצרה הנתבעת קשר טלפוני עם משרד ב"כ התובעת ומסרה כי קיבלה את התביעה לידיה וכי היא אינה אחראית לתאונה והוסיפה כי היא בעיצומו של משא ומתן עם חברת הביטוח שביטחה את רכבה על מנת שתקנה לה הגנה משפטית.

6. במסגרת דיון הוכחות מיום 21.1.15 במסגרתו העידו הנהגת, הנתבעת וחברתה של הנתבעת הגב' נעמי קליימן, אשר לטענת הנתבעת עמה היא שוחחה בטלפון בעת התאונה הורחבה יריעת העובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים בעיקר למהלכים המאוחרים לתאונה וזאת כדלקמן:

7. בעדותה הראשית, טענה הנהגת כי עצרה עובר לתאונה ליד בית הדואר ביישוב שבו היא מתגוררת בכדי לתור אחר מקום חניה פנוי, לטענתה היא אינה זוכרת באיזה הילוך עמד רכבה. עם זאת תוך כדי כך שהיא חוככת בדעתה היכן לחנות התנגשה בה לפתע הנתבעת מאחור. לטענתה הנתבעת לא הכחישה כי פגעה במזדה אלא רק טענה בפניה שדבר לא קרה לה. ברכב הנתבעת ישבו בין שלושה לארבעה ילדים, היא לא ידעה כיצד לנהוג ועל כן הצדדים החליפו ביניהם מספרי טלפון. בהמשך היא התקשרה לבעלה והוא זה אשר טיפל בנושא התאונה אל מול החברה שבה עבד בשעתו כיוון שמדובר ברכב מטעם מקום העבודה. לאחר מספר חודשים הגיעה הנתבעת לביתה עם אחותה וטענה שנתבעה על ידי התובעת. תחילה לא הבינה הנהגת על מה מדובר אך הנתבעת הסבירה לה והיא הבינה שהיא לחוצה. בהמשך הציעה הנהגת לנתבעת להתחלק שווה בשווה בנזק כיוון שלטענתה באותה תקופה אביה של הנתבעת נפטר והיא הייתה בתקופת גירושין עם ילדים. בעלה של הנהגת אף הבטיח לבדוק אל מול החברה שבה עבד מה ניתן לעשות בנושא זה למען הנתבעת. הנהגת טענה כי הנתבעת התקשרה אליה מאוחר יותר מספר פעמים כשהיא בוכייה וכיוון שמדובר ביישוב קטן והיא רואה אותה ביום יום ומודעת למצבה ביקשה לסייע לה. על כן היא ביקשה מבעלה שישאל את הרב שלו אם אפשר להתחלק עם הנתבעת בנזק כתרומה מחשבון כספי המעשר של בני הזוג וזו הסיבה להצעתה לחלוק את הנזק. באשר לתאונה, הנהגת עמדה על דעתה כי כלל לא נסעה לאחור עם רכבה וכי בעת התרחשותה התאונה רכבה עמד מונע בעת שהנתבעת התנגשה בה מאחור.

8. מנגד בעדותה הראשית טענה הנתבעת אחרת. לטענתה בעת התאונה היא נסעה לבית הוריה. לאחר שפנתה שמאלה לרח' החושן ביישוב היא נכנסה למתחם של דואר ומתנ"ס שבו נוהגים נהגי רכבים לעצור כדי לאסוף את ילדיהם. בעודה פונה שמאלה היא הבחינה במזדה עומדת מולה ואת הנהגת נכנסת לרכב. היא עצרה עצירה מלאה מרחק של כ 6-7 מטרים מהמזדה והמתינה לנסיעתה. בעוד היא מנהלת שיחת טלפון עם חברתה הגב' קליימן היא הבחינה במזדה מתחילה להידרדר אחורה לעברה והתנגשה בה בחלקו הקדמי של רכבה בצורה חלשה. לטענתה היא סיימה את השיחה עם חברתה והודיעה לה אץ שאירע ושתשוחח עמה מאוחר יותר.

9. הגב' קליימן העידה בעדותה הראשית כי זכורה לה שיחת הטלפון הנדונה במהלכה שמעה צפירות רכב ואת הנתבעת אומרת לה שנכנסים ברכבה והיא תחזור אליה בעוד כמה דקות. לאחר כ-10 דקות היא חזרה אליה ואמרה לה שחנתה את רכבה ומישהי נסעה לעברה לאחור וכי היא לא הבחינה בנזקים ברכב שפגע בה וכי הצדדים החליפו ביניהם פרטים.

10. יצוין, כי בתום הדיון הוצעה לצדדים בדיקת פוליגרף, הנתבעת נתנה הסכמתה לבדיקה בעוד שהתובעת ביקשה שהות לחשוב על כך ולאחר עשרה ימים הביעה את סירובה לבדיקה, ומשכך נדרשו הצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב לתיק.

ב. החומר הראייתי הדרוש להכרעה:

11. בפני בית המשפט הוצגו הראיות הבאות העקרוניות להכרעה במחלוקת שבין הצדדים:

• כתב תביעה על נספחיו לרבות חוות דעת שמאי התובעת על תמונות הנזקים ברכב התובעת.
• הודעת הנהגת לחברת הביטוח בדבר גרסתה לאירוע התאונתי.
• בקשת הנתבעת לביטול פסק דין ותגובת התובעת לבקשה.
• פרוטוקול דיון הוכחות מיום 21.01.15 (להלן: "הפרוטוקול").
• סיכומי התובעות בכתב.
• סיכומי הנתבעת בכתב.

ג. סדר הבאת ראיות ונטל השכנוע- הפן הנורמטיבי

12. שאלת יסוד עומדת להכרעתי והיא מי משני הנהגות המעורבות בתאונה אחראית לה ולמעשה ברשלנותה גרמה להיווצרותה. שאלה זו הינה שאלה שבעובדה המחייבת הכרעה פוזיטיבית לאחר קביעת ממצאים עובדתיים ביחס לדרך התרחשות התאונה זאת ובפרט כאשר שתי גרסאות נוגדות עומדות אחת כנגד השנייה. תפקידה של התובעת הינו לעשות שימוש בכלים הראייתיים שעומדים לרשותה על מנת לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיה וזאת כיוון שברגיל ובשגרה ככלל התיקים ובמרבית "תיק הפח", נטל ההוכחה והשכנוע מוטל עליה בבחינת "המוציא על חברו עליו הראייה", אלא וככל שקיימת עילה לסבור אחרת. בית המשפט יטה עם זאת לדחות את התביעה במקרים בהם קיים "ספק שקול", היינו ספק אשר בעטיו מגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. או אז יטה בית המשפט לקבוע כי בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו לא עמד בחובתו לשכנע את בית המשפט בגרסתו וזאת לנוכח הספק השקול שנותר לאחר בחינת הראיות בצל מאזן ההסתברויות המקובל בהליך האזרחי (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13).

ד. דיון ומסקנות:

13. לאחר שהתרשמתי התרשמות בלית אמצעית מעדויות הצדדים ומכלל הראיות בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה ואבאר זאת מהטעמים הבאים:

א. עדות יחידה של בעל דין בהליך האזרחי:

עדות הנהגת עומדת לטעמי בגדר עדות יחידה בהליך האזרחי באשר היא בעלת עניין בהצלחתה. המזדה הינו רכב בו עשתה הנהגת שימוש כרכב חברה שהוצמד לבעלה במסגרת עבודתו דה. על כן, יש להניח, בהעדר מידע סותר אחר, כי הנהגת ובעלה ימצאו עניין בהצלחת התביעה על מנת שלא תקום עילה לחייבם בהשתתפות עצמית בגין הנזק שנגרם למזדה באם ימצא כי האחריות לתאונה חלה על הנהגת ולחילופין, זו לא תושב לחיקם ככל ששילמוה בעבר. במקרה של עדות יחידה שכזו קובע ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971 כי בית משפט לא יפסוק בהליך אזרחי על פי עדותו של עד יחיד שהוא בעל דין אלא אם ייתן טעם על שום מה הוא מוכן להסתפק בעדות יחידה. בענייננו, כפי שאסביר בהמשך, עמדה עדות הנהגת בצל עדותה של הנתבעת וחברתה מבלי שחומר ראייתי נוסף ומחזק מטעם התובעת אפשר לשפוך אור מטיב על גרסתה לעומת גרסת הנתבעת אשר יהא בו טעם מספק לעניין עדותה היחידה של זו.

ב. אי הבאת עד חיוני:

הצדדים חלוקים עובדתית על המהלכים המאוחרים לתאונה במהלכם טוענת הנתבעת כי הנהגת לקחה על עצמה אחריות לתאונה ואף הציעה להתחלק שווה בשווה בנזק. מבוטחת התובעת טענה בעדותה כי עשתה זאת לשם שמיים בשל מצוקתה הכלכלית והאישית של הנתבעת תוך שיתוף פעולה של בעלה בעניין זה אשר התייעץ עם רב. לטעמי לבירור מעמיק של מהלכים אלה חשיבות לא פחותה מאשר בירור מעשי של דרך התרחשות התאונה. במסגרת דיון ההוכחות העידה הנהגת בלבד. נרשמה בהעדרותה עדות בעלה אשר כאמור היה שותף לא פחות ממנה למהלכים הנ"ל, לרבות עד לשיחה שהתנהלה בביתם. למרות זאת עד זה לא הובא לעדות מבלי שניתן לי הסבר מניח את הדעת לכך. אמנם גם הנתבעת לא טרחה בהבאת אחותה שנכחה עמה בפגישה בבית הנהגת ובעלה לעדות בבית המשפט ואולם נזכור כי חובת השכנוע וההוכחה במסגרת תביעה זו חלות על התובעת ולא על הנתבעת והגם ששני הצדדים לא טרחו בהבאת עדיהם הנוספים, העדרו של הבעל שהיה להבנתי גם שותף למהלכים המאוחרים לפגישה, שכן הוא התבקש לבדוק אל מול מקום עבודתו מה ניתן לעשות ועל כן יכל לשפוך אור יותר ממשי על סוגיה זו, פועלת לרעת התובעת יותר מאשר לרעת הנתבעת וזאת על רקע הודאתה של הנהגת בעדותה כי אכן הסכימה לחלוק את הנזק עם הנתבעת שווה בשווה [עמ' 4 שורה 10 לפר' הדיון] , דבר כשלעצמו מעלה תהיות לא מעטות ומצריך הסבר לוגי מדוע כך עשתה באם אינה אחראית לתאונה ועל שום כך נדרשה היא לתמוך הסבר זה בעדותו המסייעת של בעלה שהיה לטענתה שותף למהלך זה. על משמעות אי הבאתו של עד חיוני נכתב כבר בפסיקה כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי פ"ד לה(1) 736, 760, מפי השופטת בן-עתו (1980); ראו גם ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, פסקה 26 (2008); ע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' אבילפזוב, פסקה כ"ד (2009)).

ג. עדויות העדים - ניתוח ראייתי:

אף לגופן של העדויות והראיות האחרות שבתיק, לא מצאתי טעם להעדיף את גרסת המובטחת על פני גרסת הנתבעת לתאונה. תחילה לעדות חברתה של הנתבעת , הגב' קליינמן. הנתבעת טענה כבר בראשית הדרך כי חברתה הייתה עדה למתרחש בזמן אמת בתאונה. הגב' קליינמן העידה לאחר הנתבעת ובעת עדות הנתבעת שהתה מחוץ לאולם בית המשפט כנהוג במקרים מעין אלה. עדותה הראשית לא נסתרה והיא לא סתרה את עדות הנתבעת בנושא זה. הוכח ולא נסתר כי במהלך שיחתן הודיעה לה הנתבעת שרכב מלפניה נוסע לעברה לאחור כשהיא בעצירה מלאה תוך כדי שהיא שומעת צפירות והשיחה נותקה. בשיחתן מספר דקות לאחר מכן, מסרה לה הנתבעת כי בעת עצירת רכבה מישהי נסעה לעברה לאחור ופגעה בו והללו החליפו פרטים. עדות ראשית זו נתמכה בחקירתה הנגדית של העדה במסגרתה תמכה את עדות הנתבעת לפיה התאונה התרחשה במתחם הדואר והאמור בתצהירה שצורף לבקשה לביטול פסק הדין לפיו היא מיד אמרה לה בשיחתן כי מישהי התנגשה בה והיא תחזור אליה. בהקשר לכך אעיר כי אמנם בתצהירה הנתבעת אינה מציינת דבר נסיעת רכב התובעת לעברה לאחור כדברים שאמרה לחברתה בשיחתן, אלא שאימרתה " מישהי נכנסה בי אחזור אלייך" מדברת בעד עצמה ואינה מחייבת הסבר נוסף שכן ברור מאליה ממנה, לנוכח טענת הנתבעת בתצהירה, שהייתה בעמידה בעת התאונה.

עדות זו מצטרפת לעדות הנתבעת בנושא זה. עדות זו לא נסתרה ולא נמצאו בקיעים שיעידו על חולשתה לעומת עדותה היחידה של הנהגת. הנתבעת תיארה את רכבה בעצירה מוחלטת בעת הידרדרות לאחור של רכב התובעת לעברה וכי ברכבה לא נותר נזק לאחר מכן. הדבר תואם את נזקי רכב התובעת שאינם עוצמתיים מטבעם. כעולה מתמונות נזקי המזדה ישנן עדויות חזותיות לסמני שפשפוף קלים ביותר בכנף האחורית - שמאלית של המזדה ועדות לסדק קל בפנס השמאלי התחתון ויש להניח שכך ראו עיני הנהגות מיד לאחר התאונה, כחיזוק לגרסת הנתבעת בנושא זה. טענת התובעת בדבר התנגשות רכב הנתבעת ברכבה מאחור אינה יכולה מטבעה להתיישב עם נזק שכזה שכן ובין היתר הוכח שעובר לתאונה חצצו בין הרכבים כמה עשרות מטרים במהלכם עשויה הנתבעת לצבור מהירות עד לרגע ההתנגשות , דבר שמטבעו היה מוביל לפגיעה עוצמתית יותר במזדה ולנזקים עוצמתיים אחרים. לחילופין לא הגיוני בעיניי שאם רכב הנתבעת כבר נעמד מאחורי רכב התובעת העומד, תתנגש הנתבעת ברכב זה ללא סיבה נראית לעין בשעה ששני הרכבים עומדים זה מול זה. גרסת הנתבעת שלא נסתרה עומדת בקנה אחד עם הספק שעלה מעדות הנהגת בסוגיה זו. בעדותה העידה הנהגת על קורות אירוע התאונה ברכבה מאחור. עדותה לוותה גם בתיאור חילופי הדברים בין הנהגות שלאחר מכן. עם זאת נותר ספק עקרוני בשאלת ההילוך שבו נמצא רכבה בעת התאונה שעשוי להשליך על מהמנות גרסתה באשר הנהגת לא זכרה לומר באיזה הילוך היה רכבה בעת התאונה [עמ' 4 שורה 16 לפר' הדיון]. הדבר תמוה באשר אילו בעת התאונה רכבה של הנהגת עמד מספר שניות כשמנועו פועל בעוד היא חוככת בדעתה היכן להחנות [ שם בעמ' 3 שורות 23-26 ועמ' 4 שורה 31 לפר' הדיון] , סביר והגיוני לצפות כי רכבה אמור היה להיות משולב בהילוך קדמי שכן אין למובטחת כל סיבה לשלבו בשלב הזה בהילוך אחר טרם שמצאה חניה בעוד היא מגיעה בנסיעה קדימה. עובדת הספק העולה מעדותה של הנהגת בסוגיה חשובה זו פועלת לרעתה שהרי באותה מידה, עשוי היה רכבה להימצא בהילוך אחורי או הילוך סרק ולהידרדר מבלי משים לאחור. העובדה שהנהגת עצמה שנהגה את המזדה אינה יכולה להצביע על ההילוך המדויק שבו נמצא רכבה בעת התאונה, אומרת דרשני מטילה ספק באשר לגרסתה.

זאת ועוד, נמצאה סתירה בין הפרטים הקשורים למקום רכבה של התובעת עובר לתאונה במתחם הדואר שבו היא התרחשה וכוונתה בפועל לעשות במקום. לפרטים אלו חשיבות שאין להקל בה ראש באשר גם הללו משליכים על אמינות גרסתה. כך, בהודעתה הכתובה על התאונה שנרשמה מפי מבוטחת התובעת צוין כי לאחר שנסעה לאורך הרחוב, היא עצרה בשלט עצור והמשיכה נסיעתה ישר. בהמשך נרשמו הדברים הבאים מפיה: "בהמשך הרחוב עצרתי עצירה מלאה על יד המדרכה, על מנת להחנות את הרכב מול תיבות הדואר". מהאמור למד אתה כי הנהגת מצאה חנייה בקרבת הדואר מול תיבות הדואר. הדבר נוגד את עדותה והוא שבעת התאונה היא טרם מצאה חניה ועל כן נמצאה אל מול ההחלטה היכן להחנות את המזדה.

בהקשר לכך אציין כי בעדותה הראשית תיארה הנתבעת כי משהגיעה למקום ראתה את רכב התובעת עומד במקום שאינו מיועד לחניה. האזור המיועד לחנייה מצוי בהמשך הפנייה ימינה במתחם הדואר והמתנ"ס ועל כן העומדים במקום זה במרכז הכביש עושים כן לשם הורדת הילדים במתנ"ס או איסופם. בדיוק אז היא הבחינה בנהגת נכנסת לרכבה לאחר שנפרדה מילדיה שפנו למתנ"ס. כל זאת לטענת הנתבעת היא ראתה במו עינה כעדות לכך שלהבדיל מעמדת הנהגת, הנהגת היא כלל לא התכוונה לחנות במקום אלא עמדה פרוביזורית לשם הורדת ילידה ולא לשם חיפוש מקום חניה כעמדתה במקור. בעדותה עובר לעדותה של הנתבעת טענה הנהגת כי היא הגיעה למקום כיוון שהיה אירוע במעון וכי התכוונה לחנות ולצאת מהרכב [עמ' 4 שורה 29 ועמ' 5 שורה 12 לפר' הדיון] ועמדה על דעתה כי עצירתה במקום הייתה מותרת לחנייה. עדותה בעניין זה הייתה לקונית, אך לגמרי עולה ממנה שהיא נזקקה להגיע למתנ"ס או לקרבתו למען מטרה מוגדרת מראש וכי היא הייתה עם ילידיה במועד התאונה ועל כן נזקקה להורידם מהרכב. עדות זו תואמת את עדותה של הנתבעת באשר למה שראו עיניה עובר לתאונה. יוער כי הנהגת לא הנפיקה בהודעתה הכתובה פרטים אלה הגם שנכון היה לצפות כי תרשום אותם לפחות בעיקרם. משעובדות התאונה הינן יחסית פשוטות ומגולמות בה פרטים לא רבים, כל עובדה מהותית שאינה במקומה או נסתרה או אינה עוקבת את הנאמר לגביה, מאוחר יותר בבית המשפט, עשויה להצביע על רצף לא תואם ושגוי של הדברים וממילא לערער את אמינות התובעת הטוענת להן.

האמור מצטרף לדבר הבא: הנהגת העידה שאת הטופס על התאונה מילאה פקידתו של בעלה והיא חתמה עליו והאמור בו נרשם מפיה. על כן מצופה כי תיאור התאונה ובפרט עמידת רכבה ירשם באופן ספונטני ואיתן. אלא שגם בסוגיה מהותית זו נמצא ספק. הספק עולה מתיאור מצב הרכב בעת התאונה. כנראה מהטופס, לאחר צמד המילים הכתובות: "בעודי בעצירה" נמחקה המילה שנרשמה לאחר מכן ובמקומה נרשמה המילה: "מלאה". הנהגת לא ידעה לספק הסבר מדוע דווקא המילה החשובה והקריטית כל כך, שאך טבעי לצפות שתרשם באופן ספונטני, נרשמה משום מה בתחילה אחרת או באופן שגוי עד כדי כך שמי שרשמה נאלץ במחיקתה ותחתיה לרשום מילה אחרת. אעיר כי פרט למשגה או מחיקה זו אין מחיקות נוספת במלל ההודעה ויש ליתן את הדעת שדווקא במהות העניין, שעשויה להשליך טוטאלית על גרסת התובעת, נמצא דופי שתוקן ללא הסבר. למיותר לציין שפקידתו של הבעל או הבעל עצמו לא הובאו לעדות תומכת בעניין זה.

ד. הסירוב לבדיקת פוליגרף:

הנתבעת הצהירה בתום הדיון על הסכמתה המחייבת להיבדק במכונת פוליגרף לשם הוכחת טענתה ובכך להימצא כמי שמניחה את כל ביציה בסל אחד לטוב לרע. התובעת ביקשה להודיע את עמדת הנהגת בנדון. ימים ספורים לאחר מכן הודיעה התובעת שאין הסכמה מבחינתה לבדיקה. אמנם הלכה שרירה היא שסירובו של אדם להיבדק במכונת אמת לא תעמוד לו לרועץ (ע"א 61/84 ביאזי נ. לוי (פורסם במאגר נבו)) אלא שבעניינו עומד סירוב זה, לאחר שקילת הדברים, בצל יתר הראיות שבתיק אשר מטות בכללותן את מאזן ההסתברות לבדו לרעת התובעת. אין מדובר אפוא בסירוב עצמאי המנותק מהספק הראיתי הכללי שבתיק שאז בוודאי שנכון היה לא להתחשב בו. מדובר בסירוב המצטרף לשורה של תהיות שעלו מגרסת התובעת אשר ניתן שלא באופן ספונטני לאחר תום הליך הראיות שבתיק ובחינתן על ידי התובעת, וזאת לאחר שהתאפשר לתובעת לשקול את צעדיה על בסיס החומר הראיתי הכולל ולהחליט מתוך הבנה מושכלת שעדיפה החלטת בית המשפט על פני חריצת גורל מכאנית. על בסיס הדברים, מרשה אני להניח כי סביר יותר להניח שהתובעת השכילה להותיר את ההכרעה בתיק לפתחו של בית המשפט מתוך ההנחה שיעמוד לה לשכנעו על בסיס ההכרח לעבור אך במעט את רף המינימום הנדרש להוכחת תביעתה ולא יותר.

סוף דבר:

14. מכל המקובץ לעיל, לא הוכחה בפניי תביעה זו , ספק עלה באשר לאמיתות גרסת התובעת וממילא לא נמצא לה תימוכין בחומר הראיות. משכך, דין התביעה להדיחות וכך אני מורה.

15. התובעת תישא בהוצאות משפט הנתבעת בסך 5,000 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ו, 25 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.