1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 6.5.13 על פיו חויבה המבקשת (הנתבעת שכנגד) לשלם למשיבה (תובעת שכנגד) סכום של 40,953 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד פסק הדין.

2. המבקשת פרטה בבקשתה באריכות את הנימוקים המצדיקים לדידה,הארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין וכן את סיכוייו הגבוהים,לטענתה.

3. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לא מתקיימים במקרה דנן התנאים המצדיקים סטייה מן הכלל הבסיסי על פיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים.

דיון והכרעה:

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים,שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

הכלל הינו כי הגשת ערעור אינה מעכבת את פסק הדין עליו מערערים וכי הזוכה בתיק זכאי לקבל את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה (ראה תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

על מנת שבית המשפט יענה לבקשה לעיכוב הליכים, על המבקש לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור וכן כי אם יזכה בערעור, יהיה זה מן הנמנע, או קשה מאוד, להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק כזה, שאינו ניתן לתיקון (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ. ויטקו כימיקלים בע"מ, פד"י מ"א (1) 713).

5. לעניין סיכויי הערעור המבקשת האריכה בטיעוניה. סבורתני כי אין זה מן הראוי שאתייחס באופן ספציפי לטענות הנוגעות להכרעה שניתנה ונומקה על ידי ,כפי שכבר נאמר בש"א (נת') 3540/03 בנוס קבלני נבין בע"מ נ. ביטון רפאל:

"אין זה מן הראוי שבית משפט זה אשר פסק את מה שפסק יתפלמס עם ב"כ המבקש לגבי סיכויי הערעור. כמובן תמיד קיים סיכוי ששופטי הערעור יחשבו אחרת מאשר בית משפט זה".

טענותיה של המבקשת נדונו על ידי בפסק הדין וזכו להתייחסות עניינית. בקשה לעיכוב ביצוע לא נועדה לדיון חוזר בכל הטענות שזכו להתייחסות ונידונו בפסק הדין והמקום לבחנן הינו במסגרת הערעור.

6. למרות חלוף המועד,המבקשת טרם הגישה ערעור, ובבקשתה פירטה באריכות יתרה את הטעמים לאיחור אולם, עניין הוא לערכאת הערעור להכריע בבקשה להארכת מועד, אשר לטענתה, כבר הוגשה.

אף שפסק הדין מנומק ולא מצאתי בעת נתינתו לקבל את טענות המבקשת,הרי שכאמור מבלי שאתייחס לטענותיה הספציפיות של המבקשת,לא אוכל לקבוע כי סיכויי הערעור משוללים כל יסוד. מאידך לא אוכל גם לקבוע כי סיכויי הערעור כה גבוהים כך שדי בהם להכריע בבקשה וראה בעניין זה תגובת המשיבה בה ניתן מענה הולם לטענות שהועלו לגופם של דברים.

לפיכך,ראוי לבחון את השיקול השני הנדרש לצורך עיכוב הביצוע והוא יכולת המשיבה להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור.

7. ההלכה היא כי בפסק דין כספי הנטייה היא שלא לעכב את פסק הדין. השיקול השני הוא החשוב והעיקרי בעת שנבחנת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שכן ההלכה הינה כאמור שאינטרס הזוכה בפסק דין ובעיקר בפסק דין כספי, גובר על אינטרס המפסיד והנטייה היא כי בפסק דין כספי, לא יעוכב פסק הדין. ע"א 1564/06 בן זאב ואח' נ' בן עמי (ניתן ביום 20.7.2006); ; ע"א 9296/03 אהרוני נגד מנשה ואח' פ"ד נח(2).

הנטל להוכיח כי המשיבה לא תוכל להשיב את סכום פסק הדין אילו יתקבל הערעור, מוטל על המבקשת

8. על אף שהמבקשת האריכה בטיעוניה ביחס לסיכויי הערעור, אין לומר כי המבקשת נהגה באופן דומה בנוגע לתנאי השני. המבקשת לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי אם פסק הדין לא יעוכב, לא תוכל לגבות את סכום פסק הדין חזרה מן המשיבה. המשיבה היא חברת תקשורת ולכאורה חוסנה הכלכלי אינו מוטל בספק. לפיכך העברת מלוא סכום פסק הדין למשיבה כבר בשלב זה, לא תוביל למצב שבו אם יתקבל הערעור ופסק הדין ישונה, לא תוכל המבקשת לגבות חזרה את מלוא הסכומים שישולמו, או שיקשה עליה לעשות כן.

ודוק,כל שנטען בבקשה לעניין השיקול השני הוא כי מדובר בסכום נכבד וכי יש בו כדי לפגוע במבקשת ולגרום לה נזק כבד. ואפילו בעניין זה,המבקשת לא פרטה את הנזק,לא צרפה מסמכים להוכחתו ולא הבהירה מדוע מדובר בנזק בלתי הפיך.

לאור כל האמור לעיל, בבחינת מאזן הנוחות, נוטה הכף לטובת דחיית הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, ולפיכך,הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.