1. תביעה זו הוגשה על רקע הזמנתן של עבודות מסגרות (בניית 250 כלובי ברזל) מאת התובע ועל פי הנטען בה, נותר הנתבע חייב בגין אלו סך של 62,350 שקלים.

להשלמת התמונה יצוין כי נתבע נוסף היה בתביעה זו, אולם זה נמחק בהחלטה מיום 8.8.11 ועל פי הסכמת התובע.

2. לטענת הנתבע בכתב הגנתו, תביעה זו בחוסר תום לב הוגשה, שכן התחשבנות נכונה בין הצדדים (כפי המפורט בכתב זה), מובילה למסקנה בדבר קיומה של יתרת זכות לנתבע בסך של 1,639 שקלים.

יצוין בתמצית כי לשיטת הנתבע שתי הזמנות נפרדות היו לבניית 500 כלובי ברזל כל אחת. השניה מבינהם בוטלה ע"י הנתבע בו ביום בעוד שבהתייחס לראשונה, שמצאה ביטוי בהזמנה חתומה מצידו (נספח א'), נמצא הנתבע משלם ביתר. הנתבע מעורר מחלוקת הן על מחירו המוסכם של כל כלוב ברזל והן על היקף התשלומים ששולם ע"ח התמורה הנוגעת להזמנה הראשונה שהיא הנתבעת. כן מוסיף וטוען הוא כי הכלובים שסופקו, באיחור סופקו ואף לא תאמו את המפרט המוסכם.

3. בדיון שהתקיים ביום 12.3.12 לאחר הגשתם של תצהירי עדות ראשית, נתגבשה הסכמה דיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה ולפיה תובענה זו תוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף שיעשו הצדדים שניהם, כאשר מומחה הפוליגרף הוא שינסח שאלות מתאימות לצורך הכרעה במחלוקות אלו:

ראשית, בהתייחס למחיר המוסכם בין הצדדים עבור כל כלוב. התובע טען כי המחיר המוסכם הינו 240 ₪ +מע"מ בעוד הנתבע טען שהמחיר הינו 170 ₪ כולל מע"מ.

שנית, בהתייחס לטענת הנתבע לפיה פרע חלק מהחוב באמצעות אספקת חומרי עבודה בסך של 32,037 שקלים כולל מע"מ כאמור בסעיף 8 לתצהירו ובחשבונית – נספח ד'.

המומחה נתבקש להפנות לצדדים שאלות בהתייחס למחלוקת הראשונה באופן שיאפשר קביעת ממצא קונקרטי באשר למחיר המוסכם אף אם ימצא כי לא ניתן לקבוע כי מי מהצדדים דובר אמת וחברו שקר בהתייחס לסכומים הספציפיים שננקבו.

עוד הוסכם כי לצורך הכרעה בשתי המחלוקות יפעל המומחה כמיטב הבנתו לשם קביעת ממצאים ולכל הפחות לצורך קביעה איזו גירסה מסתברת יותר מרעותה, כשבכך יהא די לצורך הכרעה במחלוקות.

להשלמת התמונה יצוין כי בברור המחלוקת הסתבר כי תלוי ועומד כנגד הנתבע תיק הוצאה לפועל בגין סרובן של המחאות שמשך לפקודת התובע. לטענת הנתבע עסקינן בארבע המחאות ע"ס 5,000 שקלים כל אחת, אותן משך במסגרת ההזמנה השניה שבוטלה, אלא שהתובע סרב להשיבם לו. התובע מצידו הבהיר כי אין מקום להדרש לתיק הוצאה לפועל זה תוך שהוא חולק על יעוד ההמחאות ומבהיר כי בוצעה הזמנה של 500 כלובי ברזל סך הכל וזאת בשני שלבים, 250 בכל שלב. מכל מקום, המחאות אלו אינן ענין להכרעה בתיק זה ותביעת התובע נוגעת ל – 250 כלובים בלבד.

4. ביום 29.7.12 הוצאה חוות דעתו של המומחה שמונה לביצוע בדיקת הפוליגרף – מר ישעיהו הורוביץ – ומסקנותיה היו כי התובע, במובחן מהנתבע, דובר שקר הינו.

משכך, ניתנה ביום 6.8.12 החלטה הנותנת בידי הצדדים זכות טיעון למעשה טרם דחייתה של התביעה כמתבקש לכאורה מההסכמה הדיונית לצד מסקנות חוות הדעת.

בעקבות החלטה זו הלין התובע על כי המומחה מצא לנכון להעמיד את הצדדים שניהם לבדיקה לשם גיבוש מסקנה בהתייחס למחלוקת הראשונה בעוד שבהתייחס לזו השניה הנוגעת לטענה שהנטל להוכיחה רובץ לפתחו של הנתבע, בחר המומחה להעמיד לבדיקה אך את התובע עצמו ובניגוד למוסכם.

טענתו זו של התובע נמצאה מוצדקת ומשכך, הוריתי על השלמת פועלו של המומחה ע"י בדיקת הנתבע עצמו בהתייחס למחלוקת השניה תוך בחינתה מחדש של מסקנתו בענין זה.

5. המומחה ביצע הנדרש והציא תחת ידו חוות דעת משלימה ביום 16.12.12 כשעל פי זו נותר הוא בדעה כי הנתבע דובר אמת הינו. משכך, ניתנה ביום 21.1.13 זכות טיעון נוספת לצדדים טרם יינתן פסק דין וזאת עד ליום 29.1.13.

ב"כ התובע הודיע כי הוא ממתין לקבלת "גרפים ומדפסים מקוריים של הנבדקים" אותם ביקש ביום 8.1.13 מאת המומחה וכי לאחר שיבחן את אלו ישקול חקירת המומחה.

ב"כ הנתבע הודיעה בתגובה כי אין מקום להמתנה נוספת וכי יש ליתן פסק דין המורה על דחיית התביעה תוך חיובו של התובע בהוצאות ובשכ"ט עו"ד וזאת נוכח הסכמת הצדדים המציינת מפורשות כי התביעה תוכרע באמצעות בדיקת הפוליגרף, כשתוצאתה של זו מדברת בעד עצמה. הנתבע אף הפנה לפסיקה רלבנטית הנוגעת למשמעותו של הסדר דיוני כגון דא והוסיף כי ממילא חלף המועד החוקי לבקש חקירתו של המומחה.

בית המשפט אפשר לתובע להשיב לתגובה זו טרם הכרעה ותשובתו הוגשה ביום 14.3.13 (באיחור בן חודש), במסגרתה טען כי סלילי הבדיקה של הנבדקים מהווים חלק בלתי נפרד מחוות דעתו של המומחה וכל עוד אלו אינם נמסרים, הרי שחוות דעתו נמצאת חלקית בלבד. משכך, נתבקש בית המשפט להורות למומחה להמציא את אלו.

6. בהחלטתי מיום 14.3.13 נקבע, כי אין למעשה בתשובת התובע כדי ליתן מענה ענייני לטענות לטענותיו כבדות המשקל של הנתבע באשר למשמעותה והשלכותיה של חוות הדעת בנסיבות הענין וע"פ הסכמת הצדדים.

כן נקבע כי חוות הדעת, כפי שהוגשה לתיק, יש בה כדי לקיים חובתו של המומחה כלפי בית המשפט ע"פ מינויו וכי אין בית המשפט מוצא הכרח בצרוף סלילי הבדיקה כנטען, אולם באם בכל זאת ענין לתובע באלו, יתכבד להפנות החלטת בית המשפט למומחה תוך 7 ימים וככל שיעשה כן, יענה המומחה למבוקש תוך 7 ימים נוספים, אא"כ תובהר המניעה לכך.

בשולי ההחלטה צוין:

"על ב"כ המשיב – התובע החובה לקדם עניינו כאמור.

התיק יועלה ע"י המזכירות למתן פסק דין ביום 10.4.13 וככל שלא ימצא טעם מיוחד להורות אחר, הרי שפסק דין יינתן על בסיס המוסכם וחוות הדעת."

7. בעקבות החלטתי הנ"ל הודיע ב"כ התובע ביום 17.3.13 כי העבירה למומחה.

דא עקא, כי מאז לא הודיע התובע דבר ונראה כי זנח מחאתו או נוכח כי אין מקום לה. כך או כך, חודש ימים ויותר חלף מאז באה העת ליתן פסק דין בתיק זה "על בסיס המוסכם וחוות הדעת" והגם שהתובע ער לכך, נותר הוא בחוסר מעש. הנתבע מצידו העלה ביום 13.5.13 בקשה כי יינתן פסק הדין במצב דברים זה ונוכח כל האמור, עושה אני כן.

8. למעשה, אין חולק באשר למסקנותיה החד משמעיות של חוות דעת המומחה על חלקיה. זו מצדדת בגרסת הנתבע בהתייחס למחלוקות שתיהן ומשעה שהצדדים קשרו בהסכמתם גורלה של תביעה זו בהכרעת המומחה בהתייחס לשתי המחלוקות, הרי שמשמעות הדבר הינה כי דין התביעה להידחות.

מכל מקום, משמעותה המעשית של מסקנת המומחה הינה כי החשבון שערך התובע בתביעתו שגוי הינו ומעבר למתחייב אציין:

בכתב התביעה נטען כי עבור 250 כלובי ברזל התחייב הנתבע לשלם 53,750 שקלים בצרוף מע"מ ובסך הכל 63,350 שקלים. יצוין כי סכום זה נופל מהנדרש לגרסת התובע לפיה המחיר המוסכם לכלוב הינו 240 שקלים + מע"מ ולא ניתן שלא לתמוה מקיומן של מס' גרסאות מצד התובע בכל הנוגע להתחשבנות הרלבנטית, לרבות מחירו של כלוב.

מכל מקום, קבלת גרסת הנתבע בהתייחס למחלוקת הראשונה מביאה לכך שהחיוב הנכון עבור 250 כלובי הברזל הינו 42,500 שקלים ועבור 500 כלובים – 85,000 שקלים (לפי 170 שקלים לכלוב).

בהשלמה לכך, קבלת גרסת הנתבע בהתייחס למחלוקת השניה משמעותה, כי יש להכיר בתשלום שנעשה לטענתו ע"ח החוב באמצעות אספקת חומרי עבודה בסך של 32,037 שקלים. תשלום זה נעשה בנוסף לשניים אחרים לפחות שעליהם אין חולק: 2,602 שקלים ששולמו ישירות לחב' סלקום בגין חוב של התובע וכן 32,000 שקלים שבוצעו בהעברה בנקאית תחת שיק שחזר ולא הושב לנתבע לטענתו (ראה סעיף 9ב לכתב ההגנה ודברי ב"כ התובע בעמ' 9 רישא לפרוטוקול).

סך התשלומים האמורים הינו 66,639 שקלים ואין חולק כי במסגרת ההוצאה לפועל נתבעו בנוסף 4 המחאות (לפחות) ע"ס כולל של 20,000 שקלים כנזכר בכתב ההגנה.

בין אם תאמר כי בשני שלבי הזמנה של 250 כלובים עסקינן ובין אם בהזמנה אחת של 500 כלובים סך הכל (היקף שאין חולק כי מומש), הרי שבסופו של דבר אימוץ גרסת הנתבע במחלוקות מוביל להעדר יתרה לתשלום בתביעה זו והתוצאה הינה דחייתה של תביעה זו.

נוכח תוצאת ההליך ותוך שניתנת הדעת, בין השאר, לאי הגעת ההליך לשמיעת הראיות, מצאתי מקום להורות כי התובע ישלם לנתבע את חלקו בתשלום למומחה בסך של 1,000 שקלים בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום התשלום וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 שקלים.

ניתן היום, ח' סיון תשע"ג, 17 מאי 2013, בהעדר הצדדים.