מדובר בתביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבע, בגין ליקויי בנייה בבית שבנה עבור התובע במושב "בני ראם". במסגרת התביעה עתר התובע לחייב את הנתבע בסכום של 309,471 ש"ח.

מנגד, הוגשה על ידי הנתבע (התובע שכנגד) תביעה שכנגד, בה עתר לחייב את התובע (הנתבע שכנגד), בסכום של 243,100 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו על ידי התובע, בהיותו קבלן הבנייה של בית התובע.

מטעמי בהירות ונוחות, בפסק הדין, התובע שהנו גם הנתבע שכנגד, ייקרא "התובע" והנתבע שהוא גם התובע שכנגד ייקרא "הנתבע".

בין התובע לנתבע קיים קשר משפחתי.

התובע והנתבע התקשרו בהסכם שנחתם ביום 16.3.2008. (להלן: "ההסכם")

מדובר בהסכם בנייה בו הזמין התובע את שירותי הקבלנות של הנתבע לצורך בניית ביתו במושב "בני ראם". [ראה נספח א' לכתב התביעה].

בהתאם לאמור בסעיף 11.23 להסכם סוכם כי: "תחילת העבודה מיידי. העבודה תבוצע ברצף תוך השתדלות לזרז ככל שניתן ובכל מקרה לא יותר משישה חודשי עבודה...".

יצוין כי בין הצדדים לא קיימת מחלוקת לעצם קיומו של ההסכם ולא קיימת מחלוקת כי על פי ההסכם, בניית הבית הייתה צריכה להתבצע ברצף וללא כל הפסקות.

טענות התובע

התובע טען כי נגרמו לו ולבני משפחתו נזקים רבים עקב הפסקת עבודתו הקבלנית של הנתבע, זאת בטרם הושלמו כל עבודות הבנייה להן התחייב הנתבע בהתאם להסכם בין הצדדים, וכן נגרמו נזקים כתוצאה מליקויי בנייה רבים שהתגלו בעבודתו של הנתבע שהינם באחריותו, הן מכוח ההסכם והן מכוח הדין.

לטענת התובע הפר הנתבע את התחייבויותיו על פי ההסכם, והתובע ובני משפחתו נותרו בבית שבנייתו לא הושלמה ולא אושרה על ידי הרשויות. לטענת התובע עליו להשלים את הבנייה ולתקן את ליקויי הבנייה, בין אם בעצמו ובין אם על ידי אנשי מקצוע, דבר שיגרום לו לנזק רב.

לדברי התובע, עם חתימת ההסכם ותחילת ביצוע עבודות הבנייה, החל הנתבע להפר את מרבית התחייבויותיו מכוח ההסכם, תוך ביצוע עבודות בנייה באופן בלתי מקצועי ובטיב נמוך תוך גרימת ליקויים ונזקים רבים.

בהקשר זה טען התובע, כי פנה לנתבע לצורך תיקון ליקויי הבנייה פעמים רבות ולטענתו ביקש הנתבע לפתור את המחלוקת באמצעות פנייה לבוררים מוסכמים, בהתאם לסעיף 3 להסכם.

התובע טען כי במהלך חודש פברואר 2009 התקיימה ישיבת בוררות (להלן: "הבוררות"), אולם לטענתו הבוררות לא הביאה לפתרון ולסיום המחלוקת בין הצדדים. בהתאם לכך, טען התובע כי העביר מכתב לבוררים לשחרורם מתפקידם, מאחר וכשלו בחיוב הנתבע לעמוד בפסק הבוררות.

התובע טען כי בחודש אפריל 2009, ולאחר שניתק הנתבע כל קשר עמו, והפסיק לחלוטין את עבודות הבנייה בבית, הוא עבר עם משפחתו בדלית ברירה להתגורר בבית הואיל ולא היה בידם כל פתרון דיור חלופי.

לטענת התובע, משלא נענו פניותיו אל הנתבע הן בכתב והן בעל פה, לא נותר לו אלא להגיש את כתב תביעתו דנן.

לטענת התובע, הוא שילם לנתבע עבור עבודות הבנייה סך של 460,000 ₪, ומתוכם טען כי 20,000 ₪ שולמו לנתבע לפנים משורת הדין ובטרם ניתן טופס 4 על ידי הרשויות .

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת מטעם השמאי מר מאיר פרץ שהעריך את עלות התיקונים של הליקויים בבית בסך 220,806 ₪. התובע עתר לחייב את הנתבע בסכום זה בתוספת הוצאות השמאי בסך של 2,600 ₪.

עוד עתר התובע לחייב את הנתבע בתשלום דמי שכירות ראויים עבור ששת חודשי האיחור במסירת הבית בסך 5,000 ₪ לחודש ובסה"כ 30,000 ₪.

כמו כן, עתר לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות בדיקת תקינות ששילם לחברת "איזוטופ" בסך של 1,315 ₪. וכן בפיצוי בגין אובדן עשרה ימי עבודה בסך של 4,750 ₪ ובגין עוגמת הנפש בסך של 50,000 ₪.

ובסך כולל עתר התובע לחייב את הנתבע בסך של 309,471 ₪.

טענות נוספות של התובע ביחס לתביעה שכנגד -

לטענת התובע, מדובר בתביעה שכנגד, משוללת כל יסוד עובדתי ומשפטי שמטרתה לגרום לתובע לסגת מהתביעה הראשית שהגיש או כדי ליצור "איזון" בין הסכומים אותם תבע התובע בכתב התביעה, ובכל מקרה טען כי מדובר בתביעה לסכומים מופרזים ומוגזמים.

התובע טען כי עלות הבנייה לא הייתה נמוכה ממחירי השוק ובוודאי לא עמדה על מחצית מעלות הבנייה אשר הייתה נהוגה באותה תקופה לבית בסדר גודל כגון זה נשוא התביעה.

התובע שב וטען כי הליך הבוררות לא הביא לפתרון המחלוקות בין הצדדים, בין היתר מאחר והנתבע הפר אף את ההחלטות הבוררים, וממילא לא סיים את בניית הבית בהתאם להוראות הבוררים ו/או בהתאם להסכם. כן טען כי הבוררים, ובמיוחד מר יואב שער ניתק לחלוטין את הקשר עמו, לפיכך, העביר את המכתב מיום 23.7.09, בו שיחרר את הבוררים מתפקידם.

לטענת התובע, הבנייה נעשתה בצורה רשלנית, וקצב התקדמות עבודות הבנייה היה איטי ולא כקבוע בהסכם. לטענתו, הנתבע כמעט וכלל לא היה באתר הבנייה אלא ביצע את העבודות באמצעות עובד אחד עד שניים בכל פעם, אשר התייצבו לעבודתם אחת לשבוע בממוצע. הנתבע לא עבד באופן רציף כפי שהתחייב וביצע הפסקות בבנייה על דעתו הוא ומבלי לספק לנתבע שכנגד כל הסבר.

טענות ההגנה והתביעה שכנגד

לטענת הנתבע, עקב קירבה משפחתית בינו לבין התובע, ולאור לחצים רבים של התובע ובני משפחתו, הוא הסכים לשמש כקבלן לבניית בית התובע, וזאת לטענתו במחיר נמוך עד כדי מחצית מעלות בניית בית בסדר גודל של הבית הנדון.

הנתבע צירף לכתב ההגנה ולכתב התביעה שכנגד חוות דעת מטעם השמאי מר שרגא גורמן, שבה צויין כי הסכם הבניה לא היה מפורט דיו, בין היתר מאחר שלא הוכנו תכניות עבודה, פרט לתוכניות קונסטרוקציה ותכנית ההגשה שלא הוגדרה כמפרט טכני. לטענת מר גורמן, הרבה מהנושאים אשר אמורים היו להיות מפורטים במפרט הטכני, לא הוגדרו ובוצעו על פי סיכומים בעל פה בין הצדדים, וכן טען כי בתוכנית אין פירוט ביחס לעבודות נגרות, אלומיניום, חשמל ואינסטלציה.

כתוצאה מכך טען הנתבע, כי הרבה מן העבודות סוכמו בעל פה בין הצדדים תוך כדי ביצוע העבודות, ולכן לא ניתן להטיל עליו אחריות לבצעם או לקבוע כי התרשל בביצועם.

לטענת הנתבע קיימת בהסכם הוראה עמומה שאינה הגיונית, לפיה: "כל דבר שלא נרשם מפאת חוסר תשומת לב יראו אותו ככלול במפרט הטכני".

לטענת הנתבע נגרמו לו נזקים כספיים מכיוון שאיפשר לתובע ואשתו להזמין חומרים ומוצרים באיכות גבוהה ביותר, מעבר לתכנון הראשוני, דבר אשר לטענתו ייקר את הבנייה וגרם לנתבע להוצאות רבות.

לדברי הנתבע, לאחר מספר חודשים מתחילת העבודה הוא נאלץ להפסיק את עבודות הבנייה למשך תקופה של כחודשיים היות והתובע הפסיק לשלם לו בטענה שהוא זקוק לזמן נוסף לגיוס הכסף .

הנתבע טען בכתב הגנתו כי עלות הליקויים בבית התובע הנה לכל היותר 7,850 ₪, זאת בהסתמך על תגובת המומחה מטעמו, מהנדס הבניין אינג' שרגא גורמן, וכן טען כי כתוצאה מהפסקת העבודה, הוא נאלץ להשאיר בשטח את הפיגומים ולהחזיק פועלים ללא עבודה. לטענתו הדבר גרם לו לנזק כספי רב.

הנתבע ציין את הבוררות שנערכה בין הצדדים. לדבריו סוכם בבוררות מהם הליקויים שנותרו עד למסירת הבית לתובע ומהם לוחות הזמנים להשלמת עבודת הליקויים. הנתבע טען כי לדבריי הבורר יואב שער בתצהיר שצורף לכתב התביעה שכנגד, הליקויים שנותרו עד להשלמת הבניה היו מעטים ולא משמעותיים וכן כי הנתבע עמד בלוח הזמנים שנקבע בבוררות. יצויין כי בתיק זה לא הנתבע ולא התובע לא טענו לקיומו של פסק בורר מחייב.

עוד ציין הנתבע כי טרם שולם על ידי התובע סך של 20,000 ₪, חרף תיקון הליקויים ומסירת החזקה בבית לידי התובע וכניסת התובע למגורים בבית זה מכבר .

לפיכך טען הנתבע כי יש לחייב את התובע בגין נזקים שנגרמו לו כדלקמן: עלות חודשיים של השכרת פיגומים בסך של 6,000 ₪, שכר עבודה של ארבעה פועלים למשך חודשיים בסך של 80,000 ₪,בגין שינוי בתכנון היסודות שגרם להגבהת המבנה סך של 90,000 ₪,בגין הפרשי מחיר לקרמיקות סך של 7,000 ₪,בגין הפרשי מחיר לכלים סניטריים סך של 4,200 ₪,בגין יציקות בעובי 15 סנטימטר סך של 5,000 ₪,בגין הרחקת הגז מהקיר סך של 1,200 ₪בגין פסיפס במקלחות סך של 2,500 ₪, בגין תוספת לשש דלתות סך של 1,800 ₪,בגין צבעים מיוחדים בחדרים סך של 3,000 ₪ ויתרת התשלום על פי ההסכם בסך של 20,000 ₪.

ובסך כולל עתר הנתבע לחייב את התובע בסך של 223,100 ₪.

כמו כן, בנוסף לאמור לעיל, בכתב התביעה שכנגד, עתר הנתבע לחייב את התובע בהוצאות שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת שמאי בסך של 20,000 ₪. על כן, בתביעה שכנגד עתר הנתבע לחייב את התובע בסך כולל של 243,100 ₪.

מטעם התובע העידו התובע והגב' כרמית שמשוני – אשתו של התובע.

מטעם הנתבע העידו הנתבע ומר יואב שער – אחיו של הנתבע ומי ששימש כאחד ה "בוררים" שצויינו בכתבי הטענות .

גדר המחלוקת

השאלות שבמחלוקת הנן האם נגרמו לתובע נזקים בגין ליקויי בנייה עקב בנייה לקויה ורשלנית של הנתבע והאם נגרמו נזקים גם כתוצאה מהפסקת עבודות הבנייה על ידי הנתבע, ככל שהפסקת העבודה הייתה בניגוד להסכם. ככל שהתשובה לכך הנה חיובית, יש לבחון את היקף הנזקים.

כמו כן, יש לבחון את השאלה האם נגרמו נזקים לנתבע כתוצאה מכך ששימש כקבלן לבניית בית התובע, וככל שנגרמו נזקים, מה היקפם של נזקים אלו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו בפניי, אני קובע כדלקמן:

דיון

חוות דעת המומחה מטעם בית משפט

בהחלטתי מיום 18.10.10 הוריתי על מינויו של מר דן אורמן כשמאי מומחה מטעם בית המשפט (להלן : "המומחה").

בחוות הדעת התייחס המומחה לליקויים כדלקמן: בגין בניה - 8,200 ₪, איטום ניקוז ופיתוח - 11,400 ₪, טיח וצבע - 400 ₪, מסגרות, דוד שמש - 750 ₪, ריצוף וחיפוי - 500 ₪, נגרות ואלומיניום - 2,250 ₪, אינסטלציה וניקוז - 150 ₪.

לפיכך, קבע המומחה כי עלות התיקון בגין הליקויים בבית התובע מסתכמת בסך של 23,650 ₪.

ביחס לתביעה שכנגד, בהסתמך על סעיף 37 לכתב התביעה שכנגד, קבע המומחה כדלקמן: סך הזיכויים לקבלן בגין חודשיים השכרת פיגומים – 3,000 ₪, זיכוי עבור דלפק מטבח – 4,000 ₪ וצבעים מיוחדים – 1,000 ₪, ובסך הכל קבע זיכוי לנתבע בסך 8,000 ₪.

ביחס לנזקי התובע, עלה מעדותו של מומחה מטעם בית המשפט כי לכל העבודות צריך פיקוח הנדסי שעלותו עשרה אחוז מכל העבודות, כ- 2,300 ₪. (פרוט' 23.2.12 עמ' 37 ש' 21). במידה ולא נעשה שימוש בקבלן אלא נעזרים באנשי מקצוע מזדמנים, העיד כי מקובל לשלם 25 אחוזים, אם הקבלן לא מבצע את העבודה והדייר מבצע אותה. (עמ' 37 ש' 24). ובהקשר זה העיד בהמשך (עמ' 38 ש' 12):

"ש. כדי לעמוד בתוכנית לעניין החנייה, עלות התיקון היא 3,000 ₪ פלוס מע"מ פלוס 25 אחוז.

ת. כן, אם הוא עושה את זה ולא הקבלן."

במהלך הדיונים שבפני נחקר המומחה ולאחר שדברי המומחה ככלל לא נסתרו והם נשמעו ענייניים ומקצועיים, מצאתי לנכון לקבל את מסקנות המומחה כפי שהובאו בחוות הדעת ובדבריו בביהמ"ש.

נזקי התובע

תשלום יתרת התמורה

התובע העיד כי הסיבה העיקרית לכך ששכר את שירותי הנתבע הייתה על רקע הבטחתו של הנתבע לסיים את העבודה מהר ככל שניתן ובזמן הקצר ביותר. לדבריו, ההסכמות הללו עוגנו בהסכם ההתקשרות.

לדבריו, הוא קיבל הצעות מחיר נמוכות יותר מזו של הנתבע, אולם היות והדבר המרכזי והחשוב לו היה שעבודות הבנייה יסתיימו במהירות ככל שניתן, בחר בנתבע לבצע את עבודות הבנייה. (פרוט' 10.10.11 עמ' 6-7).

חיזוק לכך ניתן למצוא בכתבי הטענות מטעם הנתבע, אשר לא שלל את טענת התובע לפיה הוא התחייב לסיים את עבודות הבנייה על פי ההסכם תוך חצי שנה ומהר ככל הניתן, וממילא הדברים סוכמו ונכתבו בסעיף 11.23 להסכם.

זאת ועוד, הנתבע העיד כי לא ניהל יומן עבודה ולא החזיק מנהל עבודה בשטח (פרוט' 25.4.13 עמ' 10 ש' 1-3).

ביחס לתמורה, העיד התובע כי סכום התמורה שהיה עליו לשלם לנתבע על פי ההסכם הנו סך של 480,000 ₪. כמו כן, הוא העיד כי שילם לנתבע סך של 460,000 ₪, כאשר סך של 20,000 ₪ מתוכם, שולמו במזומן באופן הבא- סך של 10,000 ₪ שולמו במעמד חתימת ההסכם ובהמשך, לדבריו, הוא שילם עוד סך של 10,000 ₪ במזומן.

עוד ציין התובע בעדותו כי, התשלום הראשון של 10,000 ₪ צוין בכתב על גבי ההסכם. (פרוט' מיום 10.10.11 - עמ' 7 ש' 13, עמ' 8 ש' 18).

לגרסתו, הוא לא שילם את הסך של 20,000 ₪ הנותרים על פי ההסכם, מכיוון שהנתבע לא סיים את עבודות הבנייה בהתאם להסכם ועד היום הוא נאלץ להתגורר בבית עם ליקויים חמורים וללא אישורים מהרשויות, קרי טופס 4.

גרסה זו מתיישבת עם גרסת הנתבע, כעולה מסעיף 6 ומסעיפים 70-71 לתצהירו מיום 6.10.10, לפיהם, יתרת התמורה שטרם שולמה לו על ידי התובע, הנה בסך 20,000 ₪.

הנה כי כן, מצהיר הנתבע מפורשות, כי יתרת התמורה הינה 20,000 ₪, דבריו אלו מחזקים ומאששים את גרסת התובע.

הנתבע סתר את עצמו אמנם בתצהיר, כאשר באותו התצהיר, בסעיף 75, הצהיר כי כל התמורה שקיבל מהתובע הנה 440,000 ₪.

בנסיבות העניין, ולאחר שהנתבע חזר והבהיר במספר מקומות בתצהירו כי התובע החסיר מסך התשלום סך של 20,000 ₪, אני קובע כי יש לקבל את גרסת התובע לעניין תשלום התמורה, וכי לנתבע שולם על ידי התובע סך של 460,000 ₪.

נזקי הרטיבות

ביחס לרטיבות שנתגלתה בבית, העיד המומחה כי: "המצב הוא באמת קטסטרופאלי" וכי הרטיבות היא הבעיה המרכזית והכי גדולה בבית.

לדבריו, הוא קבע בחוות דעתו שעלות התיקון הנה בסך 8,600 ₪ בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעם התובע. בהמשך עדותו, העיד כי הוא מקבל את הטענה של המומחה מטעם התובע לגבי נזקים באיטום המסדים בבית. לדבריו לעניין האחריות, ככל שיתוקנו המסדים, ויהיה מצב שתהיה עוד רטיבות בבית, הקבלן צריך לתת אחריות של לפחות חמש שנים. (עמ' 39 ש' 11-13).

בחקירתו העיד ביחס לרטיבות כי:

"בגלל שהמצב הוא באמת קטסטרופלי זאת הבעיה הכי גדולה. אני הייתי מוסיף עוד, נניח ואני רוצה לפרק את כל הריצוף ולבדוק את הכל מהיסוד, בבית שהוא 130 מטר מרובע, 28,000 אלף ועוד אינסטלאטור, הייתי אומר במקרה הכי גרוע ב-35,000 ₪, הייתי לוקח באמצע, עוד 17,000 ₪. הייתי מוסיף עוד 17,000 ₪ לחוות הדעת על מנת שאהיה שקט. הרטיבות זאת הבעיה הכי גדולה שהייתה בבית, זו הבעיה המרכזית. טופס 4 היו צריכים להביא מהעירייה טופס טיולים, ולהסביר למה, זה לא תומחר בחוות הדעת." (עמ' 39 ש' 15-20).

מעדות המומחה עולה באופן חד משמעי, כי הליקוי בגין בעיית הרטיבות בבית הנו הליקוי המרכזי והמשמעותי ביותר. מדברי המומחה, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי את העלויות המדוייקות של התיקון בגין ליקוי הרטיבות, אך יחד עם זאת, בנסיבות העניין אני מקבל את קביעת המומחה ולפיה יש לשלם סך של 17,000 ₪ בנוסף לסכום שנקבע בחווה"ד הראשונית בגין ליקויי הרטיבות.

לאור האמור לעיל אני מקבל את טענת התובע ביחס לליקוי הרטיבות ובהסתמך על דברי המומחה קובע כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 17,000 ₪ כולל מע"מ, בנוסף לקבוע בחוות הדעת.

החניה

בחקירתו אישר המומחה [עמ' 38 לפרוט'] כי משטח החניה שנבנה ע"י הנתבע, היה קטן משטח החניה שבתוכנית וכן ציין כי עלות התאמת החנייה הקיימת לתוכנית, עומד על כ-3000 ₪

לאור האמור לעיל, יש להורות לנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪כולל מע"מ.

מדרגות ודוד שמש

בחקירתו [עמ' 41 לפרוט'] דחה המומחה טענות התובע לנזק שנגרם עקב בניית 5 מדרגות במקום 8 מדרגות וציין כי בענייננו בוצע שיפוע בשביל שחסך 3 מדרגות ולפיכך עלה שווי הבית. לאור זאת אני דוחה טענות התובע בעניין.

אני דוחה את טענות התובע גם בעניין התקנת דוד השמש מסוג "נמרוד". מאחר ובהסכם נרשם כי יותקן דוד שמש מסוג "כרומגן" בעלות של 2450 ₪, ומאחר ולפי קביעת המומחה, מחירו של דוד מסוג כרומגן עומד על כ-4000 ₪ - לא מצאתי לנכון לקבוע כי התקנת דוד מסוג "נמרוד" שעלותו כ-2450 ₪ היוותה הפרה של ההסכם.

תוספת אדמה

בסיכומיו טען התובע כי המומחה שגה כשלא נתן ביטוי בחוו"ד לנושא מילוי האדמה במגרש, וזאת לאחר שהתובע הפר התחייבותו למלא אדמה במגרש, התחייבות שאף באה לכלל ביטוי בתוכנית ההגשה שמהווה חלק בלתי נפרד מההסכם. לדבריו, הודה המומחה בחקירתו שלא שלל רכיב זה מכח התוכנית, אלא רק מכח ההסכם, ובכך חרג מסמכותו, הואיל והתוכנית מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם.

במהלך חקירתו ציין המומחה בין היתר כדלקמן:

"ש. בהנחה והייתה התחייבות של הקבלן לבצע מילוי אדמה, איך אתה היית מתמחר את העבודה הזאת ?

ת. יש שם הפרשים של מטר וחצי גובה, חלק מסומן עם מסלעות, אי אפשר לתמחר דבר כזה, זה הרבה כסף. לפי מחירון דקל 85 מטר לקוב עולה להביא אדמה ולפזר. אם ניקח אפילו בהיקף הבית 200 מטר מרובע ואפילו כפול מטר גובה כפול 85, אנחנו מגיעים ל-17,000 ₪ מילוי שם.

לשאלת בית משפט אני לא חושב שצריך להוסיף את זה לחוות הדעת שלי, כי זה לא בהסכם. יש פה גם מסלעות ודברים נוספים.

ש. אם זה היה בהסכם זה המחיר ?

ת. נתתי גג. לפי מה שאתה רואה פה יש מסלעות. אי אפשר לדעת לפי התוכנית הזאת כמה מילוי. זה הרבה כסף זה לא סכום פעוט". [עמ' 40 לפרוט' מיום 23.2.12].

מתוך דבריו אלה של המומחה עולה, כי בחלק מן המקומות קיימות מסלעות שלא ניתן לתמחרן, ולפיכך לא ניתן לקבוע לפי התוכנית עליה הוסכם כמה מילוי החסיר הנתבע בעת הקמת הבית.

בנסיבות האמורות לעיל אני מקבל את קביעת המומחה שציין כי אין להוסיף בגין רכיב זה את עלות מילוי האדמה הנתבעת לחוות הדעת, ולפיכך אני קובע שהתובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע חייב לו בגין מילוי האדמה סך של 51,000 ₪.

יחד עם זאת, מאחר וככל הנראה לא ביצע הנתבע כל מילוי אדמה במהלך ביצוע העבודות, וככל הנראה נדרש מילוי שכזה בחלק מהמקומות, אני קובע כי הנתבע יפצה התובע בגין רכיב מילוי אדמה בסך גלובלי של 10,000 ₪ כולל מע"מ.

דמי שכירות ראויים

במהלך עדותו הודה התובע כי בעת ביצוע עבודות הבניה התגורר בביתם של הורי אשתו ולא שילם בגין השכירות שום סכום.

לאור האמור לעיל לא ניתן לפצות התובע בגין דמי שכירות ראויים. יחד עם זאת תובא חלק מן התקופה שבה התגורר התובע אצל הורי אשתו בחשבון בעת קביעת סכום הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע.

הוצאות שמאי ובדיקות ואובדן ימי עבודה

מאחר וחוו"ד השמאי שהציג התובע עמדה על סך בלתי סביר, איני מוצא לנכון לפצות התובע בגין הצורך לשכור שירותי שמאי. כמו כן איני מוצא לנכון לפצות התובע בגין בדיקות תקינות ואיני מוצא לנכון לפצות התובע בגין אובדן ימי עבודה.

תביעה בגין עוגמנת נפש

אני פוסק לתובע סך 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב הליקויים בביצוע העבודות.

נזקי הנתבע

פיגומים

הנתבע טען כי נגרם לו הפסד עקב השכרת הפיגומים וכי הוא נאלץ להפסיק את העבודה עקב אי תשלום על ידי התובע. הנתבע לא הוכיח כי היה הסכם שכירות עבור הפיגומים ולא הציג חשבוניות עבור שכירת הפיגומים. (עמ' 13 ש' 8-11).

מנגד העיד התובע כי הפיגומים היו במקום אחר בזמן שהנתבע הפסיק את העבודה בבית (עמ' 11 ש' 1-3), כמו כן, טען התובע בסיכומיו כי אף אם נותרו הפיגומים באתר העבודה בביתו, חזקה על הנתבע שהיה צריך להשתמש בהם באתר עבודה אחר, וזאת לצורך צמצום נזקיו, ככל שאכן שנגרמו לו כתוצאה מכך שלא נעשה בהם שימוש. (סעיף 23 לסיכומי התובע).

לעניין זה, לא הביא הנתבע כל ראייה בדבר נזקיו הכספיים לכאורה, שנגרמו לטענתו כתוצאה מהשכרת הפיגומים. אף לשיטתו של הנתבע כי ככל ששכר את הפיגומים והשאירם באתר העבודה בביתו של התובע ללא שימוש, לא הוכיח הנתבע כי הפסקת העבודה, נגרמה כתוצאה מהתנהגות התובע ולאו בשל התנהגותו שלו.

זאת ועוד, הנתבע בעצמו העיד כי עבד במספר אתרי עבודה במקביל ועל כן יכול היה לצמצם את נזקיו שנגרמו לכאורה, ולהציב את הפיגומים באתר עבודה אחר. (ראה עדות הנתבע בפרוט' מיום 25.4.13 עמ' 9 ש' 26).

מטבח

בחוות דעתו קבע המומחה כי על התובע יהיה לשלם לנתבע סך של 4000 ₪ בגין התקנת מטבח.

בכלל נסיבות העניין, לאחר ששמעתי דברי המומחה והסבריו על הדרך שקבע את הסכום שקבע, לא מצאתי לנכון לסטות ממסקנותיו.

התביעה בגין יתרת התשלום החוזי

בסיכומיו ציין התובע כי אין חולק שהתובע שילם לנתבע סך הנמוך ב-20,000 ₪ מהסך המוסכם, וזאת מאחר והנתבע אינו זכאי לתשלום היתרה, בין היתר מאחר והנתבע לא עמד בכלל התחייבויותיו וגרם לתובע נזקים, וכן מאחר והתובע התחייב לשלם את התשלום האחרון בכפוף לקבלת טופס 4 ואין מחלוקת כי טרם התקבל טופס 4.

כן טען התובע כי בין הצדדים הוסכם כי הנתבע לא יבצע הריצוף בחצר והתובע היה רשאי לקזז את עלות ביצוע הריצוף מהתמורה המוסכמת.

במהלך הדיונים בפני, הובאו בפני בימ"ש ראיות לסיבות שבגינן טרם הוצא טופס 4 לנכס. יצויין כי מדברי המומחה, התרשמתי שלא הוכח בפניו כי מחדלי הנתבע הם שהביאו בהכרח לאי קבלת טופס 4 (עמ' 34 לפרוט'). בנוסף לא הוכח בפני כי התובע היה רשאי להפחית מסכום החוזה את עלות ביצוע הריצוף. כיוון שאין מחלוקת על כך שלאחר ביצוע התשלום בהתאם לפסק הדין יוכל התובע לקבל טופס 4, יהיה על התובע להשלים את הסכום שהחסיר מהנתבע בסך 20,000 ₪..

-סיכום

לאור כל המפורט לעיל יהיה על הנתבע לשלם לתובע הסכומים הבאים :

• בגין המפורט בחוות דעת המומחה - 23,650 ₪.
• בגין נזקי הרטיבות – 17,000 ₪.
• בגין החניה - 3,000 ₪.
• בגין מילוי אדמה – 10,000 ₪.
• סה"כ 53,650 ₪..
• 10% פיקוח 5,365 ₪
• 59,015 ₪.
• 25% בגין עבודה ללא קבלן – 73,768 .
• בגין עגמת נפש והוצאות 20,000 ₪.
• סה"כ 93,768 ₪.

מהסכום שנפסק לעיל יקוזזו הסכומים הבאים בגין התביעה שכנגד.

• בגין הקמת המטבח – 4,000 ₪.
• בגין שונות - 1,000 ₪.
• בגין יתרת תמורת החוזה – 20,000 ₪.
• סה"כ - 25,000 ₪.

סוף דבר

מכל האמור לעיל, אני מקבל את תביעת התובע בחלקה וקובע כי הנתבע ישלם לתובע סך של

68,768 ₪ , כולל מע"מ , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.2.11 ( מועד הוצאת חוות הדעת) ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ .המזכירות תשלח החלטה זו לידי הצדדים בדואר רשום .

ניתנה היום, 16.4.14, בהעדר הצדדים.