מבוא

1. לפניי בקשה חוזרת לחייב את קופת הפירוק של חברת ראובן חסון עבודות בנאיות וקבלניות בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") בהפקדת ערובה להוצאות המבקש.
2. ביום 30.1.2019 דחיתי בקשה דומה של המבקש, אלא שמאז אותה החלטה חל שינוי נסיבות מהותי, שכן בינתיים ההליך העיקרי נשמע לגופו, העדים מטעם בעלי הדין נחקרו על תצהיריהם וניתן צו להגשת סיכומים בתיק.
3. עיקרי העובדות הנוגעות לעניין פורטו בהחלטתי האמורה, ונחזור עליהן בתמצית.
4. המשיב 1, הלא הוא המנהל המיוחד של החברה, הגיש בקשה למתן הוראות נגד המבקש, להשבת סך של 7,136,000 ₪ אשר נלקח לטענתו על ידי המבקש, שהיה בעל השליטה בחברה, וזאת בזמן שהחברה היתה חדלת פרעון.
5. המבקש טען בשעתו כי מדובר בהליך סרק שננקט נגדו, לאחר שהליך דומה, שננקט נגדו על ידי עובדיה של החברה, נחל כשלון חרוץ בבית הדין האזורי לעבודה. עוד טען המבקש כי קיימת חזקה לפיה יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות, וחזקה זו חלה בבחינת קל וחומר כאשר עסקינן בחברה שבפירוק, שקופתה ריקה, כמו במקרה הנוכחי. המבקש הוסיף וטען כי ההליך לוקה בכשלים מהותיים וכי המבקש הזרים לקופת החברה סך של מעל 15 מליון ₪, ומשך סך של 7.1 מליון ₪ בלבד בגין החזר הלוואת בעלים, כך שאין שחר לטענה כאילו ניהל את החברה תחת מימון דק.
6. המנהל המיוחד התנגד לבקשה וטען כי מטרתו היחידה של המבקש היא לחסום את אפשרות התביעה משום שהמבקש יודע היטב כי קופת הפירוק ריקה. בנוסף, ההליך שנוהל בבית הדין לעבודה איננו מחייב את המנהל המיוחד משום שהוא נוהל על ידי עובדים, ולא באספקלריה של דיני חדלות הפרעון, כפי ההליך הנוכחי. עוד ציין המנהל המיוחד כי בית הדין הארצי לעבודה קבע מפורשות שאין בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה כדי למנוע מיצוי הליכים נגד המבקש בבית המשפט של הפירוק בכל הקשור לטענה בדבר הברחת כספים.
7. הכנ"ר הצטרף לעמדתו של המנהל המיוחד וטען כי אין חולק על העובדה שהמבקש משך כספים מקופת החברה בסמוך למועד קריסתה, ולכן אין מקום לחסום את ההליך נגדו באמצעות הטלת ערובה.
8. בהחלטתי מיום 30.1.2019 לדחות את הבקשה הראשונה, ציינתי כי אכן ישנה חזקה לפיה ראוי לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, אלא שחזקה זו ניתנת לסתירה בשני אופנים. האחד, כאשר החברה הוכיחה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם תידחה התביעה; השני, אם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ (פורסם בנבו, 27.08.2009); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.2009)). הוספתי וציינתי כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות המצדיקות המנעות מחיוב בהפקדת ערובה. ראשית, קבלת הדרישה להפקדת ערובה כאשר עסקינן בחברה שבפירוק ואשר קופתה ריקה לחלוטין, משולה לדחיית תביעתו של המנהל המיוחד על הסף וזהו למעשה המניע העומד מאחורי הבקשה ((מחוזי ת"א) 15387-09-09 רו"ח יום טוב בילו, מפרק הוצאת תמר חברה להפצה בע"מ נ' אוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ (פורסם בנבו, 05.06.2011)); שנית, מדובר בתביעה נגד בעל שליטה אשר נטל על פי הטענה כספים מקופת החברה, כהחזר הלוואת בעלים, בזמן שהחברה היתה מצוייה עמוק בתוך מצב של חדלות פרעון, שעה שלכאורה בוצעה כאן העדפת נושים עצמית לטובת בעל השליטה, שאמור היה על פי הדין להיות במעמד של נושה נדחה, וודאי לא במעמד שבו יש לו דין קדימה על פני נושיה האחרים של החברה. הוספתי וציינתי באותה החלטה כי בנסיבות המקרה דנן, אין זה מעשי לצפות מן הנושים שיעמידו מימון לצורך הפקדת ערובה. חלק גדול מהנשייה היא של המוסד לביטוח לאומי, בגין תשלומים לעובדי החברה, ושאר הנושים הם נושים קטנים, שלא קיים סיכוי ממשי כי יגדילו את נזקם באמצעות השקעת כספים לשם ניהול תביעה שתוצאותיה אינן ודאיות. לבסוף ציינתי כי יש ליתן משקל לעובדה שאין עסקינן בתביעה נגד צד שלישי, אלא מדובר בתביעה נגד בעל שליטה בחברה, אשר עצם משיכותיו מן החברה אינן שנויות במחלוקת, וכי יש להמנע מיצירת חסם מלאכותי באמצעות הטלת ערובה להוצאות שברור כי לא ניתן לעמוד בה, אלא אם על פני הדברים נהיר כי מדובר בתביעה שסיכויי הצלחתה קלושים.
9. אחר כל הדברים האלה התברר ההליך לגופו ונחקרו המצהירים מטעם בעלי הדין. בתום הדיון, ולאחר שנפרסה מלוא התמונה הראייתית, המלצתי למנהל המיוחד שלא לעמוד על ההליך נגד המבקש. המנהל המיוחד ביקש לשקול את הדברים, אך בסופו של דבר הודיע בחלוף מספר ימים כי הוא עדיין עומד על ההליך.
10. בעקבות הודעה זו של המנהל המיוחד, שב המבקש וביקש פעם נוספת לחייב את קופת הפירוק בהפקדת ערובה להוצאות. המבקש ציין את דבר המלצתי למנהל המיוחד שלא לעמוד על ההליך לאחר שהתמונה העובדתית נחשפה במלואה, ושב וטען כי קופת הפירוק ריקה ואין באפשרותה לשאת בהוצאות המשפט שלו. עד כה נשא המבקש בהוצאות בסך העולה על 100,000 ₪, לרבות בגין שכרו של מומחה מטעמו וכן בגין שכ"ט עו"ד, ועד שיינתן פסק הדין הוא צפוי לשאת בהוצאות נוספות (שכן טרם הוגשו סיכומי טענות). לדבריו, חל שינוי נסיבות מאז ההחלטה הקודמת, וכאשר התברר בינתיים שסיכויי ההליך נוטים במובהק לטובתו, אין זה מתקבל על הדעת להטיל עליו לשאת בהוצאות נוספות מבלי שיהיה מקור להבטחת השיפוי בגינן. לדידו של המבקש, ככל שנושי החברה מבקשים לממש את הסיכוי לזכות בתביעה, עליהם אף ליטול על עצמם את הסיכון הכרוך בדחייתה, מבחינת הוצאות המשפט.
11. בתשובתו לבקשה הנוכחית הפנה המנהל המיוחד להחלטתי הקודמת בסוגיית הערובה להוצאות וטען כי ישיבת ההוכחות לא העלתה טענות חדשות שלא נטענו קודם לכן במסגרת הבקשה המקורית. יתר על כן, בעקבות החקירות הנגדיות התברר כי אכן בעת נטילת הכספים החברה היתה מצוייה במצב של חדלות פירעון ובכך נסתרה טענת הגנה מרכזית של המבקש. נוכח עובדה זו, דין הבקשה להתקבל משום שלא ניתן להכשיר את משיכת הכספים שביצע המבקש באותה עת, משיכה שגרמה נזק לחברה. אכן, המבקש העביר לחברה ללא תמורה את אחזקותיו בחברה אחרת, הלא היא צוקי השרון בע"מ (להלן: "צוקי השרון"), ומשך לעצמו את כספי הדיבידנד שצוקי השרון חילקה, אלא שאין בכך כדי להכשיר את המשיכה שעה שהמניות של צוקי השרון כבר עברו לבעלותה של החברה.
12. בתגובה לתשובת המנהל המיוחד טען המבקש כי משיכת הכספים לא גרמה כל נזק לחברה, שהרי העברת מניותיה של צוקי השרון לחברה, ומשיכת הדיבידנד שחילקה, על ידי המבקש, היו חלק מעסקה אחת ולא ניתן להפריד בין שתי הפעולות, שהרי העברת מניותיו של המבקש בצוקי השרון, לבעלותה של החברה, לא נועדה אלא לאפשר לו לקבל את כספי הדיבידנד בפטור ממס (בתור החזר הלוואת בעלים מהחברה).
13. הכנ"ר תומך בעמדתו של המנהל המיוחד וטוען כי שאלת הוצאות המשפט תיבחן בתום ההליך.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי זו הפעם, דין הבקשה להתקבל.
2. הכרעה בבקשה להפקדת ערובה להוצאות המוגשת נגד מפרק, מחייבת עריכתו של איזון עדין ומדוד בין זכותו של מי שנתבע על ידי חברה חדלת פירעון לכך שהוצאותיו תובטחנה למקרה שהתביעה נגדו תידחה, לבין הצורך לברר עד תום את הטענות המועלות על ידי המפרק נגד הנתבע, באופן שלא תיחסם האפשרות לערוך בירור כזה רק מחמת חדלות הפירעון של החברה. עריכתו של איזון זה הצדיקה בשעתו את דחיית הבקשה, אלא שבינתיים חל שינוי נסיבות של ממש, ונקודת האיזון השתנתה באופן ניכר, משום שלאחר שמיעת הראיות וחקירת העדים, נפרסה בפני בית המשפט התמונה הראייתית בשלמותה, וגם ניתן היה להתרשם ממידת המהימנות והמשקל שניתן לייחס לעדותו של כל אחד מן העדים, לרבות עדים מומחים. ואכן, בתום שמיעת הראיות המלצתי למנהל המיוחד שלא לעמוד על ההליך נגד המבקש, משום שמתוך חומר הראיות והעדויות, וגם נוכח טיעונים משפטיים שנטענו בעל פה במהלך הדיון ואף בסיומו, ובזהירות המתחייבת משום שטרם הוגשו סיכומי הצדדים, דומה כי לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות, המבקש לא גרם במעשיו נזק כלשהו לחברה וממילא אין מקום להטיל עליו חבות כספית.
3. ושוב, מבלי לקבוע מסמרות בטרם הוגשו סיכומי הצדדים, התמונה הלכאורית המתקבלת מחומר הראיות היא שעסקינן בעסקה כלכלית אחת, שבמסגרתה פעל המבקש להעברת מניותיו בחברת צוקי השרון לבעלותה של החברה, ללא תמורה, מתוך מטרה אחת ויחידה- המבקש היה זכאי למשוך דיבידנד בסך של 6,750,000 ₪ מצוקי השרון, אך משיכה כזו היתה כרוכה בתשלום מס בסכום של כ- 2,000,000 ₪. על יסוד ייעוץ משפטי וייעוץ מס שקיבל וכדי להמנע מתשלום המס, העביר המבקש את אחזקותיו בצוקי השרון לבעלותה של החברה (למרות שלא היה חייב לעשות כן), ללא כל תמורה, והדיבידנד שאותו היה המבקש זכאי לקבל ישירות מצוקי השרון, שולם לחברה, רק כדי שבדרך זו ייווצר לחברה מקור תזרימי שבאמצעותו היא תוכל לפרוע הלוואת בעלים שהעמיד לה המבקש בשעתו, באופן שהחברה פרעה את חוב ההלוואה, והמבקש זכה לקבל את כספי הדיבידנד המגיעים לו מצוקי השרון, מבלי שנדרש לשלם מס בגין כך. ייתכן שמבחינת דיני המס היה בכך טעם לפגם, משום שבדרך זו חסך המבקש לעצמו תשלום מס בסכום עתק של כ- 2,000,000 ₪, אלא שבהליך הנוכחי אין עסקינן בשאלה של תכנון מס לגיטימי או של התחמקות מתשלום מס, אלא בשאלה אחת ויחידה- האם במעשים אלה גרם המבקש נזק כלשהו לחברה. דומה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית- המבקש העביר לחברה מניות לא לה, רק על מנת שבדרך זו יוכל למשוך דיבידנד שהגיע לו כדין מצוקי השרון. זו היתה תכליתה האחת והיחידה של העסקה, ואין מקום לנסות בדיעבד לפרק אותה באופן מלאכותי לשתי עסקאות נפרדות- העברת מניותיו של המבקש בצוקי השרון לבעלותה של החברה כעסקה אחת העומדת בפני עצמה, ומשיכת כספי הדיבידנד על ידי המבקש כעסקה נפרדת מזו הראשונה. בסופו של דבר, המבחן הוא האם במעשיו גרם המבקש נזק לחברה, ודומה כי במבחן הקשר הסיבתי, נזק כזה לא נגרם, שהרי לא היתה כל תכלית לעסקה בה הועברו מניותיו של המבקש בצוקי השרון לבעלותה של החברה, זולת הרצון לחסוך בתשלום מס. החברה לא העניקה למבקש כל תמורה בגין העברת מניותיו בצוקי השרון אליה; העברה זו לא שיקפה ולא היתה חלק מפעילות עסקית כלשהי של החברה, ולא נועדה לשרת את צרכיה (להבדיל למשל ממקרה של העמדת הלוואה לחברה לשם המשך פעילותה). גם לא הוכח כי נושיה של החברה הסתמכו באופן כלשהו על העברת מניותיה של צוקי השרון לבעלותה של החברה וכי שינו את מצבם לרעה מתוך הנחה שנכזבה, שכספי הדיבידנד המגיעים למבקש מאת צוקי השרון, יישארו בקופתה של החברה. בנסיבות אלה, דומה כי קבלת הבקשה תעשיר הלכה למעשה את קופת הפירוק בלא כל הצדקה על חשבונו של המבקש, שכן קופת הפירוק תקבל כספים שלא היו אמורים להמצא בקופת החברה מלכתחילה, ואשר לא נועדו לשרת את החברה בשום צורה ואופן. במילים אחרות, נראה כי החברה שימשה מעין כלי קיבול זמני, או צינור להזרמת כספים, שהזכאות לקבלם היתה נתונה למבקש לבדו. ודוק. נקודת המוצא היא שהמנהל המיוחד צודק בטענתו לפיה באותה עת החברה היתה חדלת פירעון (למרות שהמבקש עדיין כופר בכך). ועדיין, גם מתוך נקודת מוצא זו, המסקנה הלכאורית אינה משתנה, שכן מבחינה כלכלית, מעשיו של המבקש לא גרמו נזק כלשהו, לא לחברה וגם לא לנושיה.
4. נוכח כל אלה, דומה כי לכאורה סיכויי ההצלחה של המנהל המיוחד בתביעתו נגד המבקש- קלושים המה, ולא בכדי המלצתי לו שלא לעמוד על התביעה. בנסיבות אלה, הכף נוטה בבירור לטובת חיובה של קופת הפירוק בהפקדת ערובה להוצאות המבקש, שעה שלא מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות שמכוחן ניתן לחרוג מהכלל הרחב לפיו יש להורות לחברה שהיא תובעת, להעמיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע. יתר על כן, דומה כי הצורך בהפקדת ערובה כזו מתגבר שבעתיים כאשר מדובר בהליך שסיכוייו קלושים, כמו במקרה דנן, וכאשר גלוי וידוע לכל שקופת הפירוק ריקה לחלוטין ושלא יהיה מקור כספי לתשלום הוצאות ההליך, אם יוטלו כאלה על הקופה.
5. הצעתו של הכנ"ר להמתין עד להכרעה בהליך העיקרי, מחטיאה את העיקר, שהרי ברור, גלוי וידוע כי קופת הפירוק ריקה, ולכן אם לא תיקבע כבר כעת ערובה וההליך יימשך עד תומו ובסופו של יום התביעה נגד המבקש תידחה, לא יהא בנמצא כל מקור ממנו הוא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו. והרי זו בדיוק מטרתה של הבקשה הנוכחית- למנוע מצב מעין זה.
6. בכל הנוגע לשיעורה של הערובה, יש ליתן משקל לעובדה שהערובה צריכה לצפות פני עתיד, קרי, היא לא נועדה להבטיח בדיעבד הוצאות שבהן כבר נשא המבקש, אלא הוצאות עתידיות שטרם הוצאו על ידו. במקרה דנן, מדובר בשכרו של ב"כ המבקש בגין הכנת הסיכומים, שכן הוצאות אלה טרם הוצאו בפועל. משלא נמסר שיעורו של שכר זה – יעמוד סכום הערובה על סך מתון של 30,000 ₪, אותו יש להפקיד בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית.
7. המנהל המיוחד רשאי לנסות ולגייס את סכום הערובה מנושי החברה.
8. ככל שהערובה לא תועמד תוך 60 יום מתום מצב החירום- התביעה נגד המבקש תידחה.
9. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תש"פ, 01 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.