לפני בקשה של התובעים לחזור בהם מהסכמה שאליה הגיעו הצדדים, לפיה תידחה התביעה והצדדים יטענו בשאלת ההוצאות בלבד, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 2.4.13.

1. התביעה נשוא הבקשה, הוגשה על ידי 18 דיירים בהרצליה, אשר באזור מגוריהם ביצעו הנתבעות, החברה לפיתוח הרצליה ועיריית הרצליה, עבודות, בגין הפרעה וסבל שנגרמו להם, לטענתם, עקב התמשכות העבודות שלא לצורך.

2. לאחר שמיעת כל הראיות, הוצע לצדדים כי התביעה תידחה ללא צו להוצאות. התובעים הסכימו להצעה, והנתבעות - סירבו. בעקבות זאת הגישו הצדדים הודעה כי לא הגיעו להסכמה והם מבקשים לקבוע מועד להגשת סיכומים בכתב. זמן מה לאחר מכן הוגשה על ידי הצדדים הודעה נוספת לפיה הגיעו להסכמה כאמור לעיל, לפיה "התביעה תידחה לאלתר, וההכרעה בשאלת ההוצאות תינתן לאחר שיוגשו כאמור הסיכומים לגביהם".

3. בהתאם ניתן ביום 2.4.13 פסק דין לפיו נדחית התביעה ונקבע כי על הצדדים להגיש טיעונים בשאלת ההוצאות.

4. הנתבעות הגישו טיעונים בשאלת ההוצאות וטענו כי הוציאו הוצאות בעין לניהול התביעה בסך של 180,556 ₪. הנתבעות צירפו לטיעונים תצהיר של מר עמי סלמן, מנהל הכספים של החברה לפיתוח הרצליה, וכן העתק כרטסת הוצאות מספרי החשבונות של החברה לפיתוח הרצליה.

5. התובעים הגישו סיכומים לעניין ההוצאות בהם טענו כי אין להשית עליהם הוצאות כלשהן.

6. לאחר הגשת סיכומי התובעים, הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני לפיו יותר להם להגיש סיכומי תשובה לעניין ההוצאות.

7. בעקבות זאת הגישו הנתבעות סיכומי תשובה בשאלת ההוצאות ולאחריהם הגישו התובעים "כתב תשובה מטעם התובעים לענין הוצאות בקשה לחזרה מהסכמה להסדר דיוני" היא הבקשה שלפני (להלן: "הבקשה").

8. בבקשה טוענים התובעים כי בסיכומי הנתבעים הם עומדים על חיוב כל תובע בסך של כ- 10,000 ₪, בגין הוצאות ריאליות כביכול, כי התובעים השקיעו בתיק כספים רבים להוצאותיהם אך כיבדו את המלצת בית המשפט, וכי הנתבעות הן שהעלו את שאלת ההוצאות ועמדו על הכרעה נפרדת בהם.

9. התובעים טוענים כי בהסכמה שלהם בנסיבות הענין יש משום טעות והם מבקשים לחזור בהם מההסכמה ולאפשר להם להגיש סיכומים כדי לנסות ולשכנע בזכותם לפיצוי. לטענתם, הנתבעות לא שינו מצבם לרעה עקב ההסדר שהתובעים מבקשים את ביטולו, וכל שנותר הוא הגשת הסיכומים "כאשר ממילא נכתב פרק ההוצאות". לטענתם, התובעים סברו כי בהסכמה על דחיית התביעה יהיה משום סוף פסוק וכל צד ילך לדרכו. "נראה כי התובעים נקלעו למקח טעות עקב עמדתם הנוקשה של הנתבעים בשאלת ההוצאות כמצוין בסיכומיהם. למעשה המלצת בית המשפט התרוקנה לאור עמדת הנתבעים מכל תוכן".

10. הנתבעות מתנגדות לבקשה, שהיא למעשה בקשה לבטל פסק דין חלוט שניתן לפני כחודשיים. לטענתן, לא ניתן לבקש ביטול פסק דין באמצעות בקשה לחזרה מהסכמה, אלא הדרך היחידה לבקש ביטולו של פסק דין סופי וחלוט היא באמצעות הגשת תביעה חדשה. כמו כן, טוענות המשיבות, הבקשה לא נתמכת בתצהיר. מדובר בפגם מהותי שכן בהעדר תצהיר אין תימוכין לטענות התובעים בדבר טעות שנפלה כביכול בהסכמתם ואין פירוט או הסבר לטיב הטעות נסיבותיה וכו'.

11. הנתבעות טוענות כי חודשיים לאחר מתן פסק הדין שינו התובעים דעתם והם מתחרטים על הסכמתם לדחיית התביעה. חרטה זו אינה עילה לביטול פסק דין. לבסוף טוענות הנתבעות כי התובעים לא הופתעו מעמדת הנתבעות בשאלת ההוצאות שכן זו הובהרה מלכתחילה.

12. בתשובה טוענים התובעים כי "מדובר בנסיבות ייחודיות של הסדר אשר קבע הן דחיית התובענה בהסכמה והן דיון לשאלת ההוצאות. מדובר בעניננו בבקשה לביטול פסק דין כטענת הנתבעים שכן ההסדר מורכב משני נדבכים המהווים מקשה אחת ובית המשפט הנכבד טרם קם מכסאו". לכן, לטענת התובעים, ההלכות הנוגעות לביטול פסק דין על-פי הסכמת הצדדים אינן נוגעות לכאן.

13. דין הבקשה להידחות.

14. התובעים נתנו הסכמתם לדחיית התביעה תוך השארת שאלת ההוצאות לטיעוני הצדדים והחלטת בית המשפט. מכאן שהיה ברור להם כי הנתבעות אינן מוותרות על הוצאותיהן, וכי יש אפשרות כי ייפסקו לזכותם הוצאות.

15. לא אף זאת, אלא שכאמור, בהודעת הצדדים על ההסדר הדיוני הם ביקשו דחיית התביעה לאלתר, וכך נעשה. לפיכך אין לומר כי בית המשפט טרם קם מכסאו.

16. הודעת הצדדים התייחסה לשניים: האחד ההסכמה לעניין מתן פסק דין לאלתר הדוחה את התביעה. והשני – הגשת טיעונים של הצדדים בשאלת ההוצאות ומתן החלטה במחלוקת זו. הרכיב השני אינו מוסכם בין הצדדים, והוא נתון להליכי ערעור בהתאם.

17. לפיכך, הבקשה היא למעשה לביטול פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים. לפיכך, על התובעים היה להגיש תביעה חדשה לביטול פסק הדין, דבר שלא נעשה על ידם. ולו בשל כך, דין הבקשה להידחות.

18. יתר על כן, אף אילו ניתן היה להגיש את הבקשה בתיק זה, הרי שהתובעים לא תמכו את הבקשה בתצהיר, וממילא דינה היה להידחות.

19. לא אף זאת, אלא שמטיעוני התובעים עצמם עולה כי אין מדובר בטעות, שכן גם לשיטתם הנתבעות עמדו על הוצאותיהן, שאחרת היו הצדדים מגישים בקשה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות. כל מהותה של ההודעה שהוגשה על ידי הצדדים הייתה מבוססת על חוסר ההסכמה שבין הצדדים בשאלת ההוצאות. לפיכך אין מדובר בטעות מצדם של התובעים. התובעים גם לא טוענים כי הנתבעים הטעו אותם לחשוב כי יבקשו הוצאות בסכום מסויים, ובפועל ביקשו סכום גבוה ממנו. לפיכך לא הייתה כל טעות מצדם של התובעים.

20. לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה.

21. התובעים ישלמו לנתבעות הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה, בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.