לפני בקשה לפסיקת הוצאות התובענה בה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תידחה התביעה על אתר, והצדדים יטענו בשאלת ההוצאות.

1. את התביעה שבכותרת, הגישו 18 דיירים באזור בו ביצעו הנתבעות, החברה לפיתוח הרצליה ועיריית הרצליה, עבודות. התובעים עתרו לפיצוי בגין הסבל שנגרם להם בשל התמשכות עבודות שלא לצורך.
2. לאחר סיום שמיעת ההוכחות, הגישו הצדדים הודעה לפיה, לאור עמדת בית המשפט, מוסכם כי התביעה תידחה. כן הודיעו הצדדים כי יגישו סיכומים בשאלת ההוצאות.
3. התובעים טוענים כי אין מקום להשית עליהם הוצאות משפט, משום שמדובר בתושבי העיר שנגרם להם סבל רב עקב העבודות שנמשכו זמן רב. אמנם, לטענתם, מדובר בעבודות שנועדו לשרת את התושבים ולהביא לרווחתם, אולם הללו, כאמור, גרמו להם אי נוחות רבה. בנוסף, מציינים התובעים כי בגין העבודות שילמו היטלי פיתוח בסכומים נכבדים. כן, טוענים התובעים כי גופים ציבוריים אמורים לפעול למען הציבור, ולספוג ביקורת כשצריך, ואין מקום "להעניש" את התושבים שסברו כי הם זכאים לפיצוי בגין אי הנוחות שנגרמה להם, ולהרתיע אחרים מלהגיש תביעות נגד העירייה. התובעים מבקשים כי התביעה תידחה ללא צו להוצאות.
4. הנתבעות, מצדן טוענות, כי התביעה אינה אלא ניסיון להוציא מהנתבעות כספים ללא כל בסיס שבדין. לטענתן, הן נאלצו לנהל ההליכים משך כשלוש שנים, ולחקור 19 עדים. לטענתן, רק לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, לקראת הגשת הסיכומים, ולאחר שבית המשפט הבהיר כי אין בתביעה ממש, נאלצו התובעים להודות כי דין תביעתם להידחות. לכן, טוענות הנתבעות, כי הן זכאיות להיפרע מן התובעים את ההוצאות שנגרמו להן. הנתבעות טוענות כי לא רק שלא הוכח כי נגרם לתובעים נזק מעבודות הפיתוח, אלא שעבודות אלה היטיבו איתם והעלו את ערך דירותיהם. כן לטענתן, מדובר בתביעה, שהצלחתה הייתה עלולה לחשוף אותן לתביעות נזיקין בסכומי עתק, כמעט בכל פרויקט פיתוח עירוני.

1. הנתבעות מבקשות לחייב את התובעים בתשלום ההוצאות הריאליות שנגרמו להן, בסך של 180,665 ₪ (כולל מע"מ). לטענתן, פסיקת הוצאות בסך של כ- 10,000 ₪ לכל תובע – סבירה.
2. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בשאלת ההוצאות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את התובעים בהוצאות משפט בגין התובענה, אך לא בהיקף המבוקש על ידי הנתבעות.
3. איני מקבלת את טענת הנתבעות כי מדובר בתביעה חסרת שחר. התובעים עצמם סברו כי העבודות התנהלו באופן בלתי יעיל וההתמשכות שלהן הכבידה על התנהלות התובעים משך תקופה ארוכה ושלא לצורך. סופו של דבר, שהתובעים קיבלו את הצעת בית המשפט לפיה תידחה התביעה ובכך ייתרו הגשת סיכומים, וכן אפשרות להליכי ערעור. גם טענת הנתבעות כי הצלחת התביעה הייתה חושפת את הנתבעות לתביעות נזיקיות בסכומי עתק, אינה לענייננו. כל מקרה נבחן לגופו, וזהו טיבו וטבעו של ההליך המשפטי.
4. אין ספק כי לנתבעות נגרמו הוצאות. עם זאת סכום ההוצאות המתבקש על ידן גבוה ביותר, ואין מקום לחישוב של סכום ההוצאות פר כל תובע. התביעה של כל התובעים התבררה יחד, גרסאות התובעים לגבי האירועים היו דומות ופשוטות וגם חקירתם הנגדית של התובעים הייתה קצרה, ובצדק. מנגד, יש לקחת בחשבון את השלב בו הסכימו התובעים לדחייתה תובענה, שהוא שלב מאוד מתקדם בניהול ההליכים המשפטיים. גם העובדה שבעל דין הוא גוף ציבורי, המנהל תביעות מטעם ובשם הציבור, רלוונטית במידה מסוימת, הן כאשר נפסקות הוצאות לחובתו והן כאשר הן נפסקות לזכותו. בנוסף, יש אינטרס ציבורי, מחד, שלא יוגשו תביעות שווא נגד גוף ציבורי ויגרמו לבזבוז כספי ציבור בניהול התביעה, ומאידך קיים אינטרס כאמור, לאפשר ביקורת של הציבור על מעשיו ומחדליו של גוף ציבורי, בין היתר, באמצעות הליכים משפטיים.
5. לאור כל הנסיבות כמפורט לעיל, ישלמו התובעים לנתבעות הוצאות משפט בסך 40,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
6. מאחר ומדובר בתובעים שאמנם הגישו את התביעה יחד, בשל הנושא המשותף שלה והנתבעים המשותפים, אך בגין נזק שנגרם לכל אחד מהם בנפרד, וכן בשל העובדה שאין קשר משפטי או עסקי בין התובעים, חבותם של התובעים בסכום ההוצאות תהיה לחוד, בחלקים שווים ביניהם.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.