<#1#>

פרוטוקול

עו"ד יעקובוביץ:

מבחינת התכנון של המינהל, היה ויבוצע הפינוי יפעלו לשיווק הקרקע במכרז. התב"ע למיטב זכרוני זה לתעשייה. משווקים קרקעות גם בתעשייה. קרקע משווקת תמיד לפי התב"ע. לא מוכרים, מחכירים לאורך זמן לתעשייה. ייתכן שיש שם רק מגרש אחד. איני יודע כמה שוכרים יהיה במקום. הנתבע מוזמן יחד עם כלל הציבור להציע הצעה. איני יודע מה יידרש חוכר לשלם. מדובר במאות אלפי ₪ לרכישת זכות חכירה – אין לי נתונים. המקרים שפורטו בכתב התשובה, מר אלדומי ומר כהן – הם רכשו זכויות חכירה, לא במכרז אבל בכסף. אין לי כרגע מידע כמה הם שילמו. צריך להשוות מבחינת שטחים. אני חושב שלפחות אצל אחד מהם יש שילוב של מגורים ומסחר. אין הסדרת זכויות אלא בתשלום.

כפי שטענו בכתב הטענות מטעמנו ושוחחתי עם הנתבע ובאי כוחו, מפנים לרשימה ארוכה מאד של אנשים, בין בסביבה ובין אנשים אחרים, טענו וחזרנו ואמרנו ואני מדגיש כי כמעט כל המקרים האלה זה אנשים שזכויותיהם הוסדרו בשנות התשעים. הם לא רלבנטיים לדיון שאנו מקיימים. אין מחלוקת שבשנות התשעים הוצע גם לנתבע להסדיר ולא הסדיר. "הרכבת" השתנתה כי היום יש חוק חובת מכרזים שנחקק לאחר מכן ואינו מאפשר הסדרה פרטנית כזו. שני המקרים האלה הם אכן מקרים שהטיפול בהם במינהל התחיל הרבה קודם. גם נגדם היו הליכים משפטיים. כשפנו אליהם התחילו תהליך של הסדרה, שלא התקדם. התהליך איתם הסתיים אחרי הליכים משפטיים לפני כמה שנים. אלה שני המקרים היחידים שהם מקרים שאפשר לדבר עליהם ולבנות עליהם טענת אפליה. שני המקרים האלה נדונו בפסה"ד שחבריי מביאים של גב' ברכה יצהר, בבימ"ש שלום בנתניה, שקבע שמדובר באפליה. על פס"ד זה הוגש ערעור והעברתי לאחרונה לחבריי, קיבלתי פס"ד שניתן בערעור במסגרת הסדר. מציג לבימ"ש פס"ד שניתן בערעור לאחרונה במסגרת הסדר שהציע ביהמ"ש. המשיבה חויבה לפנות את המקרקעין והמנהל ויתר על חיוב וניתנה לה אפשרות לפנות בהליך מנהלי בענין טענה שהיא זכאית לפטור אם תבחר בכך.

עו"ד מגיד:

לענין הסדרת הזכויות לקבוצה הנטענת, לנתבע יש מידע שהדבר איננו מדויק, בלשון המעטה, ההסדרה לא בוצעה רק בשנות התשעים. יש גם הסדרות שבוצעו גם בשנים האחרונות. אנחנו פנינו לחברי עוד באפריל, בהתאם להחלטת ביהמ"ש, בהתאם למועדים הקצובים שנקבעו ע"י ביהמ"ש הנכבד וביקשנו להמציא פרטים אודות אותם אנשים להם הוקצו הקרקעות והתנאים. מחודש אפריל ועד היום לא קיבלנו שמץ התייחסות לדירה, בניגוד להחלטת ביהמ"ש. המצב יתבהר לאחר שהתובע יואיל בטובו להעביר המסמכים המבוקשים והתמונה תתבהר.

הנתבע מעוניין לרכוש. מר קאפי התחיל רק בשנים האחרונות להסדיר את כלל ענייניו שרק בשנים האחרונות מאז שמשרדנו נכנס לתמונה התחיל להסדיר אותם. לגבי דמי שימוש ראויים – נכון שהוא עדיין לא שילם. מאשר לשאלה אם הוא ישלם זה תלוי. היה ואכן יוצע למר קאפי לרכוש המקרקעין יגיעו להסדר כולל גם ביחס לדמי השימוש.

אם יש פס"ד בעניין דמי השימוש חברי יכול לפתוח תיק הוצל"פ.

הלקוח הסב את תשומת לבי, מאחר ומדובר בסכומים גדולים ברגע שיוסדרו הזכויות שלו ניתן לקחת משכנתא ולהגיע להסדר כולל. יש לנתבע הון עצמי.

עו"ד יעקובוביץ:

הוצאה דרישת תשלום בעקבות פסה"ד המשלים בעניין דמי השימוש הראויים. היתה גם פנייה מצד באי כח של הנתבע בטענה שאין לו את המקורות העכשוויים לממן את זה. התבקשנו לשקול לפרוס את החוב. ערב הדיון בבג"צ שהיה, קיבלו מכתב תשובה מאיתנו לענין פריסת החוב שאי אפשר לחכות עם זה. לא שולם שום דבר על חשבון.

עו"ד מגיד:

אם יש פס"ד של 200,000 ₪ שצובר ריבית, איני מבינה מדוע המנהל מתעקש לקבל כעת. אני סבורה שהטיית הדיון בדבר יכולתו של הנתבע לפרוע את סכום דמי השימוש הראויים שנפסקו לחובתו, למעשה מסיט את הנקודה העיקרית לשמה אנו כאן. לא ברור מטענה ביחס לאפליה אנו מגיעים לטענה ביחס ליכולת הפרעון של הנתבע. אם ביהמ"ש מבקש תשובה לענין הפרעון, אציין כי הנתבע ציין לפרוטוקול כי בכוונתו להסדיר הן את דמי השימוש הראויים והן את סכום "הרכישה" של המקרקעין נשוא התביעה דנן באמצעות לקיחת משכנתא. אציין גם כי תמוהה גישתו של מקרקעי ישראל כגוף ציבורי המערימה קשיים ומעלה לפתע את הדרישה לפרעון מיידי של כל הסכום מתוך ידיעה כי הנתבע לא יוכל לעשות זאת עכשיו וכרגע. אני חוזרת על הטענה שעל מנת לקדם את התיק הנתבע ביקש באפריל דרישה לגילוי מסמכים. דרישה זו יכולה היתה לקדם התיק. אני סבורה שההליך הוא לא תאורטי אלא עקרוני לנתבע. מפנה לכתבי הטענות.

בענין פסה"ד בענין ברכה יצהרי – פסה"ד ניתן בחודש יולי והועבר למשרדנו לפני יומיים. עדיין לא ניתנה לנו שהות לשקול את פס"ד זה. אציין שמדובר בהסכם פשרה שבו למנהל מקרקעי ישראל יש אינטרס לבטל את פסה"ד בבימ"ש השלום. נכון שפס"ד מבוטל אבל הרציו עדיין שריר וקיים.

<#2#>

החלטה

1. זהו דיון מקדמי שני בהליך זה, בשאלת ה"אפליה". בהתאם להחלטה מהדיון הקודם, הצדדים הגישו כתבי טענות מתוקנים. הנתבע פרט את טענת האפליה בכתב טענותיו תוך ציון רשימה של אנשים, אשר לפי הנטען – המנהל הסדיר עימם את הזכויות במקרקעין, ואפשר להם לרכוש זכות חכירה בתשלום. וראו לענין זה פירוט השמות המופיע בס' 18 ו-19 לכתב הטענות המתוקן מטעם הנתבע.

2. המנהל הגיש כתב תשובה, וביקש להדוף את טענת האפליה. בקשר לכך נטענו טענות שונות: התבקש להבחין בין הנתבע דנא לבין אנשים אחרים, בין השאר משום שלפי הנטען ניתנה לנתבע ההזדמנות להסדיר את הזכויות במקרקעין, ואולם בזמן אמת הוא נמנע מלהתקדם במסלול המוצע, ומחמת מחדלו שלו – לא הוסדרו זכויותיו. נטען כי כיום לא ניתן עוד לצעוד במסלול של הסדרה פרטנית, וזאת מחמת חוק חובת מכרזים המחייב היום את המנהל להציע את הזכויות במקרקעין בדרך שיוויונית לכל דורש, תוך שגם הנתבע יוכל להציע לרכוש. נטען כי הנתבע הוא חסר תום לב בפעילותו הן מחמת היקף הפלישה, והן מחמת שטרם שילם את חוב הדמש"ר – שנפסק ע"י ביהמ"ש בפס"ד משלים מיום 14.9.2010.

3. ב"כ הנתבע טענה כי אין לערב בין החוב הפסוק לבין טענת האפליה והוסיפה ודרשה לחייב את המנהל לגלות מסמכים נוספים, אשר לפי הנטען טרם גולו ואשר עשויים לזרות אור על טענת האפליה.

4. ב"כ התובעת הגיש לעניין ביהמ"ש פס"ד מתוקן שניתן בפרשת ברכה יצהרי (ע"א 14953-05-11) אשר בגדרו אומץ הסדר לפיו המחזיקה במקרקעין תפנה את הקרקע, והמנהל מצדו יוותר על חוב הדמש"ר. ב"כ הנתבע ציינה כי פסה"ד התקבל לאחרונה וטרם נלמד. ראוי כי הצדדים ישקלו אפשרות לצעוד במסלול דומה, קרי: המנהל יוותר על חוב הדמש"ר ואילו הנתבע מצדו יפנה את המקרקעין.

5. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טיעוני ב"כ הצדדים ובהעדר הסדר, אני סבורה כי יש לקבוע את התיק לשמיעת ראיות, וקובעת כדלקמן:

יידחה לשמיעת ראיות ליום 7.2.2013 לשעה 09:00 ועד לסוף יום הדיונים.

הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, לרבות תיק מוצגים, באופן שמסמך שלא יוגש במועד לא ניתן יהיה להגישו במועד מאוחר יותר.

6. הנתבע יפתח בהבאת הראיות, שכן הוא טוען לאפליה. הנתבע יציג את תצהירי העדות הראשית מטעמו עד ליום 15.11.2012.

הנתבע יידרש בתצהיריו גם לשאלת היכולת הכלכלית לממן את הרכישה המוצעת – וזאת על מנת לוודא שהדיון אינו תאורטי גרידא.

7. התובע יגיש תצהירי תשובה לטענת האפליה, עד ליום 23.12.2012.

בתצהיריו יתייחס המנהל ברחל בתך הקטנה לכל אחד מהמקרים שיפרט הנתבע בתצהירי העדות הראשית, ויאפשר לב"כ הנתבע לעיין בכל אחד מהתיקים של האנשים אשר לפי הנטען מהווים בסיס לטענת האפליה.

הנתבע יוכל להגיש תצהירי תשובה מטעמו, במענה לתצהירי המנהל, וזאת עד ליום 24.1.2013.

בעלי הדין יגישו לבית המשפט עותק נוסף (שני) מתצהיריהם ומתיק המוצגים וחוות הדעת. בעלי הדין יסמנו וידגלו את הנספחים.

המזכירות תמנע מלגרוס או לזרוק את העותק הנוסף ותתייקו בתיק הנייר/העזרוני.

8. כל מצהיר יתייצב לדיון.

9. הדיון לא ידחה בגין אי התייצבות של עד כלשהו, מסיבה שלא תתקבל על דעתו של בית המשפט, ויובהר כי תצהירו של העד שלא יתייצב יוצא מהתיק, גם אם מדובר בתצהירו של בעל דין.

10. הצדדים ידאגו להגיש בקשה מנומקת לזימון עדים שמסיבה כלשהי לא ניתן יהיה להשיג מהם תצהיר, וזאת בתוך 21 יום בטרם הדיון, שאם לא כן - לא תותר עדותם.

11. בכל בקשה לזימון עדים יש לציין אם הוגש תצהיר, ואם לא – מדוע לא ומהי חיוניות העדות.

12. תשומת לבו של הנתבע מופנה לפסק הדין שניתן ביום 14.9.2010 ואשר מחייבו בתשלום דמש"ר. ב"כ הצדדים דיווחו כי מדובר במאות אלפי ₪. נרשמה טענת ב"כ התובע בעניין חוסר תום הלב שבאי פרעון של חוב פסוק. נרשמה טענת ב"כ הנתבע אשר לפיה בכוונת הנתבע לבצע את התשלום במסגרת הסדר כולל. יש להניח כי הנתבע יתייחס לנקודה זו במסגרת תצהיריו, על מנת להניח את הדעת בדבר רצינותו ויכולתו לעמוד בתשלומי רכש, כמבוקש על ידו, והכול על מנת שהדיון לא יהפוך תאורטי גרידא.

13. נרשמה טענת ב"כ הנתבע כי טרם גולו לה מסמכים רלבנטיים. בענין זה, אני מורה כדלקמן: ב"כ הנתבע תוכל לסור למשרדי המנהל, במועד שיתואם עם בא כח, ולא יאוחר מאשר עד ליום 18.10.2012, והמנהל יפתח לעיונה כל אחד מהתיקים המפורטים בכתב הטענות המתוקן מטעם הנתבע (למעט מסמכים חסויים הנוגעים בפרטיות של צדדים שלישיים).

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ב, 13/09/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ התובע:

אני אדאג לעבור על התיקים, ולא נוכל לאפשר עיון במסמכים הנהנים מחסיון עו"ד לקוח או מחסיון הכנה למשפט. בנוסף, כל אותם מקרים, והם רוב המקרים, שגם עפ"י הטענה של הנתבע הזכויות הוסדרו בשנות התשעים והם לא בסיס, אין שום סיבה בעולם שלמעלה מ-10-20 תיקים אלה נצטרך להעמיד לעיונו. הם לא יועילו בשום דבר. אין סיבה להושיב פקידי מנהל ולאסוף תיקים שלא קשורים לטענת האפליה. תיקים אלה אינם פתוחים לעיון הציבור ללא יפוי כח מבעל הזכויות. אין סיבה להטיל עלינו גזירה כזו, לשבת ולהכין לעיון כמות של תיקים של תיקים שזכויותיהם הוסדרו בשנות התשעים.

<#4#>

החלטה

1. הנתבע טוען ל"אפליה". בית המשפט יברר טענה זו. כך גם צווה בימ"ש זה ע"י הערכאה דלמעלה, לרבות ביהמ"ש הגבוה לצדק.

2. יש להבין את העלויות הכרוכות בהעמדת התיקים לעיון ואולם באיזון בין צד העלות לתחושת האפליה – יש לאפשר את העיון המבוקש, והכול בכפוף כמובן לחסיון מסמכים מכח הדין. איני מקבלת את הטענה בעניין העדר רלבנטיות באופן גורף, ועניין זה ייבדק לגופו בסוף ההליך.

3. למען הסדר הטוב, פסק הדין בעניין ברכה יצהרי ייסרק למערכת הנטל בחוצץ מוצגים.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ב, 13/09/2012 במעמד הנוכחים.