הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון ולאחר שמיעת חלק ניכר מהראיות, בעבירות שונות הקשורות בהפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא תשתיות.

על פי כתב האישום, הנאשמת 1 הינה חברה אשר הפעילה בתקופה שבין 12/07 ועד 6/08 תחנת מעבר לפסולת בשטח 16 דונם, במקרקעין הממוקמים בחלקה המזרחי של טירה סמוך לכביש 6 (להלן: תחנת המעבר).

הנאשם 2 (להלן: מזרחי) היה בכל הזמנים הרלוונטיים בעלים של מחצית ממניות הנאשמת 1, ושימש כמנהלה.

הנאשמים 3-4 הינם חברה ומנהלה, שהפעילו את תחנת המעבר מחודש 12/05 ועד 6/08.

הנאשמת 5 (להלן: אלבז בע"מ) הינה חברה אשר הפעילה את תחנת המעבר החל מ-12/05 ועד 6/2006.

הנאשם 6 (להלן: אלבז) היה בעל המניות היחיד ומנהלה של הנאשמת 5.

בכתב האישום פורט, כי החל מחודש 12/05 ועד 6/08 נערכו מספר רב של סיורים מטעם נציגי המשרד להגנת הסביבה בתחנת המעבר, בהם נמצא כי האתר מופעל ללא רשיון עסק כדין, וללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין, תוך שבשטחו הצטברו אלפי טונות של פסולת בנין ופסולת אחרת.

נמצא כי הנאשמים השליכו פסולת ופסולת בנין ברשות הרבים ולכלכו את רשות הרבים, וכן נגרם זיהום אויר חזק ובלתי סביר וריח בלתי סביר בעקבות הפעלת התחנה שלא כדין.

הנאשמים המשיכו בהפעלת התחנה במשך שנתיים וחצי אף לאחר שקיבלו התראות שלא להמשיך ולעשות כן.

ביום 22.6.09 החלה שמיעת ההוכחות בתיק, אשר נמשכה למעלה משלוש שנים.

בדין שהתקיים ביום 28.1.13 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה במסגרתה הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום והורשעו בעבירות הבאות:

א. עיסוק ללא רשיון או היתר -

עבירה לפי סעיף 14 ו- 4 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 וסעיף 1 יחד עם 1.5א, 1.5ב ו- 1.5ג לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה – 1995.

לגבי נאשמים 2,4,6 גם לפי סעיף 15(2) לחוק הנ"ל.

ב. הפעלת תחנת מעבר פסולת ללא תשתיות והדרישות הקבועות בדין - עבירה לפי תקנות 2(1), 2(2), 2(4), 2(5), 2(6), 2(7), 2(8) לתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח- 1998, יחד עם סעיפים 10א ו-14 לחוק רישוי עסקים.

לגבי נאשמים 2,4,6 גם לפי סעיף 15(2) לחוק הנ"ל.

ג. גרימת זיהום אויר חזק ובלתי סביר וריח חזק בלתי סביר – עבירה לפי סעיפים 3 ו-4 יחד עם סעיפים 11(א), 11(ב) ו-14 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, עם תקנה 2 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) התש"ן - 1990.

לגבי נאשמים 2,4,6 גם עבירה לפי סעיף 11ג יחד עם סעיף 11 לחוק הנ"ל.

ד. אי נקיטת אמצעים למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מתחנת מעבר לפסולת – עבירה לפי תקנות 3, 4, 5, 8(ב), 9(א)(1)-(4), ו-10 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) התש"ן – 1990, יחד עם סעיפים 11(א) ו- 14 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961.

לגבי נאשמים 2,4,6 גם עבירה לפי סעיף 11ג יחד עם סעיף 11 לחוק הנ"ל.

ה. הנאשמים 1-4 הורשעו גם בלכלוך רשות הרבים והשלכת פסולת ופסולת בנין ברשות הרבים – עבירה לפי סעיפים 13(א)(1) ו – 13(ב)(1)(א) יחד עם סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984.

לגבי נאשמים 2,4 גם לפי סעיף 15 לחוק הנ"ל.

הצדדים הגיעו להסכמה עונשית, לפיה על הנאשמות 1,3,5 יוטלו קנסות בסך 10,000 ₪ כל אחת והתחייבות להימנע מעבירות בסכום שיקבע בית המשפט.

לגבי נאשם 2 הוסכם הסדר דיוני, כי המאשימה תעתור לשלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וההגנה תעתור לשל"צ בהיקף נרחב.

לגבי נאשם 4 הוסכם, כי המאשימה תעתור לחמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וההגנה תעתור לשל"צ בהיקף נרחב.

לגבי נאשם 6 הוסכם, כי המאשימה תעתור לחודשיים מאסר שירוצו בעבודות שירות וההגנה תעתור לשל"צ בהיקף נרחב.

בישיבת הטיעונים לעונש נטען כי הנאשם 2 הוכרז כפושט רגל ורכושו נמצא בכינוס נכסים, לרבות החברה- הנאשמת 1, ולפיכך לא ניתן היה לייצגה.

נקבע כי הצדדים יבואו בדברים בעניינה של הנאשמת 1 לאחר הצגת מסמכים מתאימים.

אף עניינם של נאשמים 3-4 נדחה למועד מאוחר יותר לאור שינוי בייצוג, ועל כן בשלב זה נשמעו הטיעונים לעונש בעניין הנאשמים 2,5,6 בלבד.

הטיעונים לעונש

טיעוני המאשימה

ב"כ המאשימה טען כי כתב האישום מפרט שורה ארוכה של עבירות סביבתיות בין השנים 2005- 2008.

נטען כי מדובר בתחנת מעבר לפסולת שניהולה נעשה באופן עברייני – ללא רשיון עסק או היתר זמני, וללא התשתיות המתחייבות על פי הדין, ושנועדו למנוע פגיעה בסביבה.

ב"כ המאשימה טען כי התשתיות נדרשות כדי למנוע זיהום אוויר ומטרדי ריח מהפסולת הנערמת במקום, וכן בכדי למנוע לכלוך רשות הרבים.

כן נטען כי מדובר בתקופה ארוכה בה פעלו הנאשמים באתר, כאשר השטח היה שטח קרקע פנוי לפני תחילת הפעילות, ולאחר שנתיים וחצי של פעילות הפך להיות הר שכולו פסולת.

בנוסף, נטען כי כתב האישום הוגש ביולי 2008, והתיק התנהל במשך 4 וחצי שנים, כאשר לבסוף הנאשמים כולם הודו בעובדות כתב האישום, ללא שינויים, למעט הבהרה לגבי הנאשמים 5, 6 שהתקופה הרלבנטית לגביהם קוצרה, והיא מתייחסת לתקופה שעד חודש יוני 2006.

נטען כי הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות הינם ברורים – השמירה על איכות הסביבה ומשאבי הטבע וכן בריאות הציבור, ומעבר לכך נטען למפגע אסתטי, כאשר הר הפסולת ממוקם מטרים ספורים מכביש 6 והינו בולט לעין, ויישאר כך למשך זמן רב.

לגבי מתחם הענישה הראוי נטען כי בענין מזרחי מדובר ב-5 הוראות חוק שונות, ובענין הנאשמים אלבז בע"מ ואלבז מדובר ב-4 הוראות חוק, שכן העבירות לפי חוק שמירת הניקיון אינן רלבנטיות לתקופה המיוחסת להם.

ב"כ המאשימה טען כי מבחינה אריתמטית, הכפלת הקנסות במועדים המצוינים בכתב האישום, כאשר כל מועד מהווה עבירה נפרדת, תביא לתוצאה של קנסות במיליוני שקלים לגבי כל אחד מהנאשמים.

ב"כ המאשימה הגיש לבית המשפט פסיקה לגבי רמת הענישה בעבירות דומות:

כך בת"פ (פ"ת) 7900-05-09 מד"י נגד המפנה המהיר בע"מ ואח', אושר הסדר טיעון לפיו נגזרו על הנאשמת 1, קנס בסך 350,000 ₪ והתחייבות להימנע מעבירות דומות במשך 3 שנים בסכום של 500,000 ₪.

בעפ"ג (מחוזי ת"א) 49491-05-11 מד"י נגד עדי אלבז, התקבל ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר בבית משפט קמא, והעונש הוחמר מקנס של 30,000 ₪ ל-100,000 ₪, בגין עבירות דומות הנוגעות להפעלת תחנת מעבר פסולת פיראטית.

בע"פ (מחוזי י-ם) 15801-03-11 מד"י נגד עיריית בית שמש, התקבל ערעור המדינה על זיכוי בפני בימ"ש קמא, הנאשמת הורשעה והוטל עליה קנס בסך של 100,000 ₪ בגין מפגעים סביבתיים כתוצאה מהפעלת תחנת מעבר לפסולת.

בת"פ (אילת) 1025-09 מד"י נגד שירותי אשכנזי בע"מ ואח', נגזר על החברה הנאשמת קנס בסך 100,000 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה בסך 200,000 ₪. על מנהל החברה, הושתו 6 חודשי מאסר על תנאי, התחייבות להימנע מעבירה, כן הוצא צו שיפוטי לנאשמים לפינוי וניקוי האתר שבו בוצעו העבירות.

בת"פ (שלום כפ"ס) מד"י נגד שי-קר סחר מתכות בע"מ ואח' הורשעו הנאשמים בגרימת מפגעים כתוצאה מהפעלת תחנת מעבר ומגרש לאיסוף פסולת. בית המשפט גזר על הנאשמת 1 קנס בסך 200,000 ₪ והתחייבות בסך 50,000 ₪, על הנאשם 2, שהיה הבעלים והמנהל נגזרו קנס בסך 100,000 ₪ והתחייבויות בסך 50,000 ₪ ו- 100,000 ₪, ועל הנאשם 3, שהיה מנהל עבודה שכיר נגזר קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות בסכום זה.

ב"כ המאשימה טען כי ענישה בדרך של תיקון העוול או בדרך של ענישה כספית אינן אפשריות במקרה זה, וזאת לאור מצבם הכלכלי הקשה של הנאשמים.

לענין זה הוגש דו"ח רשם החברות לגבי אלבז בע"מ וכן נטען כי אלבז הוכרז כפושט רגל, כאשר לחובתו ולחובת החברה, אלבז בע"מ, חובות בסדרי גודל של מאות אלפי שקלים ומעלה.

כן הוגש גליון ההרשעות הקודמות של אלבז, ממנו עולה כי יש לו הרשעות קודמות בעבירות מס, העלבת עובד ציבור וסחיטה באיומים.

גם מזרחי הוכרז כפושט רגל.

בנסיבות אלה נטען, כי דרך הענישה שיש לנקוט בה הינה הטלת מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה התייחס להסדר שגובש בתיק זה, ואשר התבסס על טענות הנאשמים כולם לגבי מצב כלכלי קשה, השולל אפשרות להטלת קנסות בסדר גודל הראוי למקרה זה.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר במקרה זה בעבירות חריגות ובולטות לעין, שכל אחד יכול להתרשם מהן בעת נסיעה בכביש 6, ובמקרה זה היה מקום להחמיר בענישה הכלכלית.

נטען כי בהעדר אפשרות להשתמש בדרכי ענישה אחרות, אין מנוס מענישה בדרך של מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה טען עוד כי מן הראוי היה להשית על הנאשמים מאסר בפועל ממשי ולא מאסר שירוצה בעבודות שירות, אך בהתחשב בהימשכות ההליכים הושג הסדר לפיו לאחר הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום המאשימה לא תעתור ליותר מתקופות המאסר כפי שפורטו בדיון מיום 28.1.13, כאשר לגבי מזרחי עותרת המאשימה להטלת שלושה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, ולגבי אלבז, חודשיים של מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות.

לגבי אלבז בע"מ נטען כי סוכם שבכפוף להצגת מסמכים בדבר מצב כלכלי קשה, יוטל עליה בהסכמה קנס בסך של 10,000 ₪ בלבד, והתחייבות להימנע מעבירה, בסכום שבימ"ש יקבע.

לאור האמור לעיל, ב"כ המאשימה ביקש כי בית המשפט יקבל את עמדתה העונשית של המאשימה ויגזור על הנאשמים מזרחי ואלבז מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, כפי שפורט לעיל, וכן יגזור על אלבז בע"מ קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה.

טיעוני ב"כ הנאשם 2

באת כוחו של מזרחי התייחסה למתחם הענישה שנטען ע"י המאשימה.

נטען כי ב"כ המאשימה הציג פסיקה שעניינה ענישה כלכלית גרידא, ואין באף אחד מפסקי הדין שאוזכר התייחסות לענישה בדרך של מאסר בפועל, אף לא בעבודות שירות.

כן נטען, שאין בחוק ובדין כל תימוכין לרציונל של המרת עונש כספי בעבודות שירות, ובפסיקה נקבע ההפך, קרי: כי לא ירצה אדם עונש מאסר רק בשל חסרון כיס.

במצב זה נטען כי המאשימה לא הביאה כל אסמכתא לעתירתה העונשית.

נטען, כי בהתאם לאמור בכתב האישום העבירות נפסקו ביוני 2008, ומאז חלפו יותר מ-4 שנים. נטען כי אין חשש שמזרחי ישוב לבצע את העבירות.

נטען, כי ברור מאורכה של התקופה אליה מתייחס כתב האישום ומראיות שהוצגו, שהמדינה והמשרד לאיכות הסביבה יכלו למנוע את המפגע. נטען כי לא ברור מדוע לא הוגש כתב אישום בשלב מוקדם יותר ולא נעשה דבר למניעת המפגעים, ובמצב זה לא ניתן להתייחס לטענות המאשימה באשר לתקופה הארוכה בה בוצעו העבירות.

ב"כ הנאשם הפנתה לפסיקה המתייחסת לענישה מקלה בעבירות דומות-

בת"פ (שלום ב"ש) 4085/04 מד"י נ' תקומה מושב עובדים ואח' הועמדו הנאשמים לדין בגין עבירות של פגיעה בסביבה כתוצאה מהפעלת אתר פינוי פסולת פיראטי. בית המשפט ביטל את הרשעת הנאשמים 1-2 והטיל עליהם עונשי של"צ.

בת"פ (נתניה) 5929-06 מד"י נ' צבי כהן ואחיו חברה קבלנית לעבודות עפר ואח' גזר בית המשפט על החברה, הנאשמת 1, קנס בגובה 30,000 ₪ ועל יתר הנאשמים קנס בגובה 10,000 ₪, וכן חתימה על התחייבויות להימנע מעבירה בסכומים אלה.

הסניגורית טענה כי מצבו הכלכלי של מזרחי הינו קשה.

נטען כי מוטלות עליו ההגבלות המוטלות על פושטי רגל, נשללו ממנו פוליסות הביטוח שלו, הוא מתפרנס ממשכורת של 7,000 ₪ שמהם 1,000 ₪ מועברים לטובת הנושים.

הוגשה הודעה על הגבלה בנסיבות מיוחדות, וכן בקשה בתיק פשיטת הרגל של הנאשם להעברת כספי פוליסות הביטוח, וכן הוגשו תלושי שכר של מזרחי לחודשים 3/2008 ו- 3-4/2010 .

נטען כי מזרחי מתפרנס כנהג מונית שכיר, ובמסגרת זו עובד 12 שעות ביום, כדי להגיע לשכר שהתחייב אליו במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

עוד נטען כי הוא נושא בפרנסת שלושת ילדיו הקטינים, בגילאים 6, 12, ו-14 וחצי, ואשתו שאינה עובדת.

בנסיבות אלה נטען כי במידה ויוטל על מזרחי עונש של מאסר בעבודות שירות, לא יוכל להמשיך לעבוד, וכתוצאה מכך תגרם בראש ובראשונה פגיעה בילדיו ומשפחתו, וכן לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו בהתאם להליכי פשיטת הרגל.

לאור האמור לעיל עתרה ב"כ מזרחי לגזור עליו עונש של של"צ, כפי שהוצע בהסדר.

מזרחי עצמו טען בפני בית המשפט כי הוא נכנס לתחום עבודות העפר, תחום שלא היה מוכר לו, במחשבה שיוציא רשיון עסק ויעסיק עובדים, וכאשר החל בעבודה לא ידע כי קיימת בעיה עם הפעלת העסק. מזרחי טען כי לאחר שנחקר ע"י החוקרים של המשרד לאיכות הסביבה, וע"י חוקרי המשטרה, הודיעו לו שאינו יכול להמשיך בהפעלת העסק, ולבסוף המקום נסגר.

מזרחי הביע חרטה על ביצוע העבירות וטען כי הינו אדם מבוגר, בן 61, אב ל- 3 ילדים הסמוכים על שולחנו, שרת שירות צבאי בסיירת שריון, ומעולם לא היה מעורב בפלילים.

בנסיבות אלה ביקש את התחשבות בית המשפט במסגרת מתן גזר הדין.

טיעוני ב"כ הנאשמים 5,6

ב"כ הנאשמים התייחס לטענות שהועלו לגבי הפגיעה האסתטית שנגרמה, וטען כי לא מדובר בפגיעה חמורה כפי שהציג זאת ב"כ המאשימה, ובפרט כאשר בצמוד נמצאים מפעלים שונים, וכן עמוד גדול של מפעל בטון, אשר פוגע בנוף, ללא קשר לגבעה שנוצרה במקום, ואשר כיום מכוסה ירק ומשתלבת כחלק מהנוף.

ב"כ הנאשמים התייחס לכך שהאישומים כנגד הנאשמים 5-6 מתייחסים רק לתקופה הראשונה, בה הם הפעילו את המקום.

נטען כי בתקופת פעילותם של הנאשמים 5-6 פינו את הפסולת מהאתר, ומדובר היה בתחנת מעבר בלבד, ועל כן נטען כי באם המשך ניהול האתר היה מופקד בידי הנאשמים 5-6 לא היה נוצר הר הפסולת הנטען.

נטען כי לאחר הגשת כתב האישום התנהל מו"מ במסגרתו הוצע כי תינתן לנאשמים אפשרות להפעיל את האתר לתקופה מסוימת עם רשיונות, ובתקופה זו הם יפעלו לפינוי הפסולת שהצטברה, אך המשרד לאיכות הסביבה סרב להצעה זו.

נטען כי כאשר הוברר כי לא יינתנו רשיונות הפסיקו הנאשמים את פעילותם באתר, וזאת תוך מספר חודשים.

נטען כי בתקופה שהנאשמים הפעילו את האתר לא יוחסו להם עבירות לפי חוק שמירה על הניקיון, והעבירות שיוחסו להם הינן עבירות טכניות יותר, ללא טענות לזיהום סביבתי וכדומה.

בנוסף נטען כי עברו הפלילי של אלבז אינו רלבנטי, וכי מדובר בשתי הרשעות בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, והעבירות הנוספות הינן עבירות ישנות, מהשנים 2000, 2004 ו-2005.

ב"כ הנאשמים טען כי אמנם הנאשמים 5,6 הודו בעובדות כתב האישום, ואולם מי שהפעיל את המקום הם הנאשמים 2 ו-4.

ב"כ הנאשמים הגיש לבית המשפט גזר דין בעניינם של הנאשמים בת"פ (כ"ס) 2604-09 שהינו תיק מס הכנסה ומע"מ, בו עתרה המאשימה להטלת עונשי מאסר וקנסות כבדים. באותו תיק בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות של אלבז, ובטענות סניגורו כי הסיבה להתדרדרותו של אלבז היתה מעשי מרמה של הנאשם 4 שהינו גיסו, ואשר בגין מעשים אלה הוטל על הנאשם 4 עונש של מאסר.

ב"כ הנאשם טען כי הרקע שתואר בתיק המס הינו אף הרקע בתיק זה, ויש להתחשב בנסיבות אלה לקולא בגזר הדין.

לגבי מצבם הכלכלי של הנאשמים, נטען כי חובותיו של אלבז מסתכמים בסכומים של מעל מליון וחצי ₪, וחובותיה של אלבז בע"מ מגיעים לסכומים של מעל 2 מליון ₪.

הסניגור צרף תדפיסים מתיקי ההוצל"פ.

עוד נטען, כי אלבז שהינו נשוי ואב ל-3 ילדים, הוכרז פושט רגל, וכעת מנסה לשקם את חייו.

נטען כי לא הוצגה ע"י ב"כ המאשימה פסיקה בה נגזרו עונשי מאסר בפועל במקרים דומים, ובכל פסקי הדין שאוזכרו, הענישה היתה בדרך של קנסות כבדים בלבד.

נטען כי הדרך הראויה במקרה זה הינה ענישה שתאפשר לנאשם להמשיך לעבוד ולתפקד, מבלי שיוטל עליו הכתם של מאסר בפועל.

ב"כ הנאשמים התייחס אף לחלוף הזמן ולעינוי הדין שנגרם לנאשמים, כאשר מדובר בעבירות שבוצעו לפני 7 שנים. בהקשר זה נטען כי כתב האישום עצמו הוגש באיחור וכן נטען כי המאשימה לא פעלה כדי להפסיק את העבירות. בנוסף נטען כי הנאשם התייצב לכל הדיונים ולא הוגשו כל בקשות דחייה מטעמו, כך שלא ניתן לייחס לו את הימשכות ההליכים, ובמצב זה יש לשקול לקולא את הזמן הרב שחלף.

לאור כל האמור, לעיל עתר ב"כ הנאשמים כי בית המשפט יטיל על אלבז עונש של של"צ כפי שהוצע בהסדר הטיעון.

דיון

אין ספק כי מדובר בעבירות שיצרו מפגע סביבתי בולט המכער את הנוף באזור ואשר חרף התראות חוזרות ונשנות של המשרד לאיכות הסביבה, הנאשמים לא תיקנו את המעוות. אין חולק כי חרף הפסקת פעילותה של תחנת המעבר בשנת 2008, הנאשמים לא הסירו את המפגע הסביבתי שיצרו, עד עצם היום הזה.

הנאשמים הם שהמשיכו בפעילות תחנת המעבר חרף ההתראות, הדרישות והאזהרות שנמסרו להם, למטרה כלכלית של הפקת הכנסות מפעילות התחנה, ועל כן, בהגיע מועד גזר דינם אין הם יכולים לחסות תחת הטענה, כי המאשימה היתה צריכה לפעול מהר יותר בהליכים המשפטיים.

יחד עם זאת, הצדדים הגיעו להסדר דיוני, בו לקחה המאשימה בחשבון, באופן הוגן וראוי, את מצבם הכלכלי והאישי של הנאשמים 2 ו-6 כמי שהוכרזו כפושטי רגל ושהינם חסרי יכולת כלכלית לשלם קנסות בסכומים הנהוגים והראויים כענישה כספית בעבירות בתחום איכות הסביבה בסוג העבירות דנן, או לסלק את המפגע מאמצעיהם הכספיים. בקשת המאשימה היא כי הנאשמים יחזירו את חובם לחברה בדרך חלופית, של ביצוע עבודות שירות בהיקף של שלושה חודשים למזרחי וחודשיים לאלבז, לנוכח ההבדלים ביניהם לגבי תקופת ביצוע העבירות, וסוגי העבירות בהן הורשעו.

עתירתה של ההגנה, לענישה של שירות לתועלת הציבור בהיקף רחב, עונה על אותו עקרון ורציונל, של הטבת הנזק לחברה בדרך חלופית, שאינה כספית או של הסרת המפגע בפועל, אך יתרונה הוא בכך שאינה כורתת את מטה לחמם הדל של הנאשמים, ומאפשרת להם לעמוד בהסדרים שנקבעו בתיקי פשיטת הרגל שלהם, ולתמוך במשפחותיהם.

אני גוזרת על מזרחי של"צ בהיקף של 400 שעות, במסגרת שיקבע שירות המבחן.

אני גוזרת על אלבז של"צ בהיקף של 250 שעות, במסגרת שיקבע שירות המבחן.

אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים 6 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע.

כמו כן יחתום כל אחד מהנאשמים על התחייבות ע"ס 10,000 ₪, שלא לעבור עבירה בה הורשע תוך 3 שנים. לא יחתום על ההתחייבות ייאסר ל-5 ימים.

אני גוזרת על אלבז בע"מ קנס בסך 10,000 ₪.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, במעמד הצדדים.