תא"מ 37471-02-10

רקע כללי

1. חברת קליל תעשיות בע"מ (להלן: "קליל") ביקשה לפנות את מקרקעי המפעל שלה בקריית מוצקין, לצורך העברתו לכרמיאל. לצורך פירוק המפעל ופינוי המקרקעין, התקשרה קליל בהסכם עם הנתבעת, חברה קבלנית שעסקה בין היתר בעבודות הריסה ופינוי מבנים (להלן: "הסכם קליל-עזיזי").
2. התובעת טוענת, כי בינה לבין הנתבעת נקשר חוזה מחייב, לפיו העבירה הנתבעת לתובעת את העבודות שהיה עליה לבצע לפי הסכם קליל-עזיזי, בקבלנות משנה. זאת לפי תנאים שנקבעו בין הצדדים במסגרת שתי טיוטות חוזה שנערכו בין הצדדים, אך לא נחתמו. לטענת התובעת, על אף שטיוטות החוזים לא נחתמו הן משקפות את ההסכמות שהתגבשו בין הצדדים. הצדדים התייחסו לטיוטות כאל הסכם מחייב ופעלו לפיהן לביצוע החוזה. התובעת החלה לבצע את חלקה על פי החוזה ופרקה מהמקרקעין והמבנים שבשטח מפעל קליל גרוטאות ופסולת מתכת. אולם, לפני שלב הריסת המבנים, הנתבעת הפרה את החוזה בכך שמנעה מהתובעת להיכנס לשטח המפעל והעבירה את ביצוע העבודות לקבלן משנה אחר. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה החזר של סכומים שהשקיעה בביצוע העבודות, כולל פיקדון שהפקידה בידי קליל בשווי גרוטאות המתכת שהוציאה מהמקרקעין ושהיה אמור להיות מוחזר אליה על פי החוזה, וכן את הרווח הקבלני שהייתה צפויה לקבל בגין ביצוע החוזה, וסה"כ 651,830 ₪.
3. התביעה הוגשה תחילה נגד הנתבעת וקליל יחדיו, אך לאחר שנציג קליל הצהיר לפרוטוקול כי קליל העבירה לידי הנתבעת את הסכומים בשווי גרוטאות המתכת שהוציאה התובעת מהשטח, אשר התובעת טענה שהם פיקדון שהופקד בידי קליל, ביקשה התובעת לחזור בה מהתביעה כנגד קליל והתביעה כנגד קליל נמחקה, תוך חיוב בהוצאות.
4. הנתבעת אישרה, כי בין הצדדים התקיים מו"מ להעברת ביצוע העבודות לפי הסכם קליל-עזיזי לנתבעת, אולם לטענתה, לאחר שהתברר לה כי התובעת איננה מעוניינת ואיננה מסוגלת לבצע את פירוק המבנים, לא התגבש בין הצדדים חוזה מחייב, וטיוטות החוזים שהוכנו נותרו בגדר טיוטות בלתי מחייבות בלבד. הנתבעת אישרה, כי התובעת הוציאה משטח מפעל קליל פסולת מתכת אולם טענה כי הדבר נעשה במסגרת עסקאות רכישה של פסולת מתכת, אשר התובעת שילמה עבורה (באופן חלקי), ללא כל מחויבות נוספת.
5. התובעת הגישה כנגד הנתבעת וכנגד מנהליה ובעליה תביעה לתשלום סך של 46,305 ₪ (בתיק תא"מ 3741-02-10), בגין חוב עבור פסולת מתכת שנרכשה מתחום מפעל קליל ולא שולם תמורתה, לאחר שצ'קים בסכום מצטבר כאמור לא נפרעו. שתי התביעות אוחדו בהוראה של נשיאת בית המשפט העליון.
6. המחלוקת העיקרית הטעונה הכרעה בין הצדדים היא השאלה מה מהות המסגרת ההסכמית שהתקיימה ביניהם. האם כגרסת התובעת, התגבש בין הצדדים הסכם לקבלנות משנה שמצא ביטויו בטיוטות ההסכם, שלא נחתמו. או האם כגרסת הנתבעת, המשא ומתן בין הצדדים להעברת ביצוע העבודות לפי הסכם קליל-עזיזי לתובעת לא התגבש לכדי חוזה מחייב, והמסגרת ההסכמית שהתקיימה בין הצדדים הינה יחסי קונה-מוכר בלבד.

דיון והכרעה

1. הפסיקה הכירה באפשרות קיומו של חוזה מחייב גם כאשר הצדדים לחוזה לא חתמו עליו. בע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589, 604 (1983), נאמר כי חתימה על חוזה היא אכן ראיה קונקלוסיבית לקיומה של גמירות דעת, אולם היעדר חתימה אינה שוללת בהכרח קיומה של גמירות דעת שניתן להסיקה גם מראיות אחרות, שכן החתימה היא רק כלי עזר ראייתי.

בע"א 692/86 בוטקובסקי ושות' – חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57 (1989) הכיר בית המשפט העליון בגמירות דעת להתקשר בחוזה מחייב במסגרת זיכרון דברים גם בהיעדר חתימות הצדדים וקבע, כי גמירות הדעת של הצדדים להתקשר בחוזה נבחנת על פי אמת מידה אובייקטיבית, באבן הבוחן של האדם הסביר, על פי הגילויים החיצוניים של כוונת הצדדים ונסיבות העניין.

אבדוק להלן האם בנסיבות המקרה שלפני, ניתן להסיק באופן סביר, כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר ביניהם בחוזה והאם החוזה עומד בדרישת המסוימות.

עיקרי המסמכים הרלוונטיים

1. הסכם קליל-עזיזי נכרת ביום 13/7/2004. לפיו, על הנתבעת לפעול לפינוי תכולת המבנים הנמצאים במקרקעין (למעט שלושה מבנים), הריסת המבנים ופינוי האתר מכל פסולת. קליל השאירה לעצמה אופציה לדרוש את הריסתם ופינויים של שלושת המבנים הנוספים שהוחרגו מההסכם. תמורת ביצוע העבודות היתה אמורה הנתבעת לקבל מקליל סך של 730,000 ₪, בנוסף לכל התמורה שתתקבל ממכירת תכולת המבנים (להלן: "הגרוטאות"), שהוערכה בהסכם בסך של 1,900,000 ₪. עבור מימוש האופציה של הריסת שלושת המבנים הנוספים, התחייבה קליל לשלם לנתבעת 620,000 ₪. כל זאת, בכפוף להפקדת בטחונות וערבויות לביצוע העבודות על ידי הנתבעת. באופן זמני, התמורה האמורה להתקבל ממכירת תכולת המבנים היתה אמורה להיות מופקדת בידי קליל, שבתורה היתה אמורה להחזיר את הפיקדון לידי הנתבעת, לפי לוח הזמנים לביצוע העבודה ובכפוף להשלמת שלבי ביצוע העבודות.
2. לאחר מגעים שהתקיימו בחודש אפריל 2005, בין נציגי התובעת מר מחפוז שלופה, מנהלה האדמיניסטרטיבי של התובעת (להלן: "שלופה") ועו"ד תאופיק שלופה (בנו של שלופה ובעלי התובעת) לבין מר אהרון עזיזי, מנהל הנתבעת, במשרדו של עו"ד נמרוד שפר שייצג את הנתבעת, העביר עו"ד שפר ביום 19/4/2005 לעו"ד שלופה טיוטת חוזה בין הצדדים (נספח ב' לתצהירו של שלופה, להלן: "טיוטת אפריל"), על טיוטה זו רשם שלופה הערות בכתב יד. עיקר ההסכמות המופיעות בטיוטת אפריל הן כדלקמן:

התובעת תבצע בקבלנות משנה את העבודות הנזכרות בהסכם קליל-עזיזי. התמורה עבור ביצוע העבודות תהיה 500,000 ₪ ובנוסף, התמורה שתתקבל ממכירת חומרי הגלם שיפונו מהאתר, אשר תופקד בנאמנות לטובת קליל ותוחזר לתובעת בהתאם לשלבים ולתנאים המפורטים בהסכם קליל-עזיזי. התובעת תהיה אחראית על ביצוע העבודות ותדאג לעריכת ביטוח כפי שנקבע בהסכם קליל-עזיזי.

1. ביום 29/6/2005 נחתמה בין קליל לנתבעת תוספת להסכם קליל-עזיזי לפיה, החל מאותו יום על הנתבעת לפנות את תכולת המבנים באתר, לרבות כבלי חשמל, נחושת ומסגרות אלומיניום פנימיות.
2. ביום 4/7/2005, העבירה התובעת לנתבעת טיוטת הסכם נוספת, המתייחסת לטיוטת אפריל ומשלימה אותה (נספח ג' לתצהירו שלופה, להלן: "טיוטת יולי"). עיקרי הוראות טיוטת יולי הן:

העבודות הנזכרות בטיוטת אפריל יחולקו לשני שלבים. השלב הראשון (עבודות איסוף וקילוף), במסגרתו תבצע התובעת עבודות איסוף גרוטאות מתכת, קילוף ופירוק המתכות מהמבנים והוצאתם מחוץ למקרקעין, יתחיל מיד עם חתימת הסכם זה ומילוי התנאים על פיו, לפני קבלת צו לפירוק המבנים מאת קליל. ובשלב השני (עבודות הריסת הבניינים), שיחל לאחר קבלת צווים להריסת המבנים, יבוצעו הריסת המבנים ושאר העבודות על פי טיוטת אפריל. הצדדים יחתמו על טיוטת אפריל (כולל השינויים וההשלמות שנתבקשו על ידי התובעת), לאחר תחילת ביצוע עבודות איסוף הגרוטאות והקילוף.

1. ביום 11/7/2005 העביר עו"ד שפר (מטעם הנתבעת) מספר הערות בכתב לטיוטת יולי. לאחר מכן לא הועברו עוד מסמכי הסכמות בין הצדדים, ושתי הטיוטות לא נחתמו.

העבודות שבוצעו על ידי התובעת

1. לפי תצהירו ועדותו של שלופה, ביום 18/7/2005 נכנסה התובעת לשטח מפעל קליל ובמשך כשלושה חודשים, עד ליום 12/10/2005, ביצעה שם עבודות פירוק וקילוף של חלקי מתכת שונים מהמקרקעין והמבנים. סה"כ עבדה התובעת בשטח במשך 72 ימי עבודה נטו, בהם הפעילה בשטח מספר עובדים, בכמויות משתנות, וכן כלי עבודה שונים לרבות ציוד ריתוך, חיתוך, טרקטור, מלגזה ומנוף. שלופה צירף לתצהירו יומני עבודה מפורטים כולל תרשומות מפורטות של מספרי העובדים שעבדו בכל יום, כלי עבודה בהם עשו שימוש ותשלומים שונים שבוצעו לצורך ביצוע העבודות (נספחים ה'1 ו- ה'2). בנוסף הציג רשימה שנכתבה בכתב יד של עובד קליל, ובה כמויות המתכות שהופקו ושפונו בכל יום עבודה, בציון סוג המתכת (נספח ד' לתצהירו). בגין ביצוע העבודות הנ"ל נשאה התובעת בהוצאות כדלקמן: 105,000₪ שכר עובדים, 45,380₪ עלות כלי עבודה, והוצאות ביטוח ומנהליות בסך 25,000₪ (למעט שכר עבודה הציגה התובעת חשבוניות לכל ההוצאות הנטענות), וסה"כ 175,380 ₪.
2. דבריו אלה לא נסתרו על ידי הנתבעת ואף אושרו בעדויות העדים האחרים לרבות עדי הנתבעת

בעדותו של העד מטעם קליל, מר אבי סומך, אשר היה אחראי מטעם קליל על העבודות שבוצעו באתר המפעל, ניתן למצוא אישור לטענות שלופה הנ"ל:

"שלופה עבד שם עם ברנרים ועם מכשירים ופרק מבנים ובסיסים של מכונות. כל מה שהיה מחובר פיסית לקרקע או למבנים אבל לא את המבנים עצמם" (עמ' 38 לפרו', שורות 18 - 20).

גם העד מטעם הנתבעת מר דניאל נסיבי, שהיה מנהל העבודה מטעמה באתר העבודות, אישר בעדותו, כי התובעת עבדה במקום עם מספר עובדים ועם ציוד אשר בעזרתו פירקה מתכות מהמבנים (עמ' 48 ש' 21 - 28).

העד מטעם הנתבעת מר עודד אלימלך אישר אף הוא בעדות, כי התובעת לא הגיעה למקום עם טנדר לאסוף פסולת אלא הגיעה עם משאיות, ועובדים אשר חתכו פסולת מתכת (עמ' 51 לפרו', ש' 8 - 15).

ואף מר אהרן עזיזי, מנהל הנתבעת, אישר בחקירה הנגדית, כי התובעת עבדה במקום במשך שלושה חודשים (עמ' 57 ש' 11, 12).

1. במהלך החקירה הנגדית כאשר נשאל שלופה האם התובעת ביצעה רק עבודות של פירוק מתכת הוא הבהיר, כי התובעת ביצעה גם עבודות נוספות כהכנה לקראת השלב השני של הריסת המבנים, לרבות פירוק חומרי בידוד מתקרות המבנים, וזאת בהוראה של קליל ובפיקוחה (עמ' 25 ש' 22 עד עמ' 26 ש' 10). גם חלק זה של עדותו לא נסתר.
2. אשר על כן, ולאחר שמצאתי את עדותו של שלופה אמינה, כפי שיפורט עוד להלן, ונתמכת בראיות נוספות כאמור, אני קובע, כי העבודות שהתובעת טוענת שביצעה באתר המפעל של קליל אכן בוצעו בהיקפים הנטענים, וכך גם לגבי עלויות ביצוע העבודות.

מערכת היחסים בין הצדדים – האם מדובר ביחסי מסחר בפסולת מתכת בלבד?

1. לגרסת התובעת ועל פי עדות שלופה, על אף שהטיוטות לא נחתמו, הצדדים התייחסו אליהן כאל הסכם בר תוקף, והתחילו לעבוד בהתאם להסכמות שפורטו בהן:

"... נכנסו לשטח ועבדנו דה-פקטו. אם לא היתה הסכמה הוא לא היה מכניס אותנו לשטח... הכוונה היתה שהכל בוצע דה-פקטו, לא היה יותר מסמכים לא נחתם כלום. התחלנו לעבוד. הבאנו ציוד ופועלים. שילמנו לקליל. הבאתי ביטוח שכל השטח שם, בקשו ממני ביטוח לפני שסילקו אותי מהשטח ביומיים... ההסכמים הם התשתית העובדתית שהראתה את מכלול הדברים. לא באתי עם המשאית שלי לשטח, כמה זה עולה ברזל, נחושת, ואני הולך הביתה. היה תשתית, זמן עורכי הדין המעורבים בזה זה מראה על תשתית לדברים שלי. אני מחזק את מה שאני אומר. לא יכול להיות שאדם הולך לאשקלון, ועו"ד מחליפים מסמכים ואח"כ אומרים שלא היה כלום ובאת לקנות ברזל. מה אני סוחר גרוטאות." (עמ' 24 ש' 23 עד עמ' 25 ש' 8).

1. ואילו הנתבעת ועדיה טענו כי לא נקשר חוזה מחייב בין הצדדים ומעמדה של התובעת היה כשל כל קונה מתכות אחר. בסעיף 27.6 לתצהירו של מנהל הנתבעת מר אהרון עזיזי נאמר:

"באשר למכירת הגרוטאות, התובעת שילמה לקליל עבור התכולה שנרכשה על ידה כלקוח מזדמן בלבד. זאת, בדיוק כמו סוחרי מתכות נוספים שרכשו אף הם פסולת ברזל. שכן, לא רק התובעת רכשה גרוטאות מקליל".

ובעדותו בבית המשפט, כאשר נשאל על סמך מה עבדה התובעת בשטח, חזר מר עזיזי על גרסתו ואמר:

"הוא קנה חומר כמו שכולם קנו חומר" (עמ' 56 שורות 18).

עדויות דומות מסרו גם שני העדים האחרים מטעם הנתבעת.

מצאתי שטענה זו של הנתבעת לא עולה בקנה אחד עם שאר הראיות, איננה סבירה ואינה אמינה, ואפרט להלן.

1. מהראיות והעדויות שהוצגו בפני, הנתבעת וקליל התייחסו לתובעת באופן שונה מכפי שהתייחסו לסוחרי מתכות, באופן מהותי, לרבות דרישות לקיום ביטוח ספציפי.

נציג קליל מר אבי סומך העיד:

"ש. היו עוד סוחרי מתכות שהביאו לך פוליסות ביטוח?

ת. לא. הסוחרים האחרים ("לקחו מתכות" – ע.ר.) שהיו מפורקות. פשוט לבוא ולקחת. שלופה עבד שם עם ברנרים ועם מכשירים ופרק מבנים ובסיסים של מכונות. כל מה שהיה מחובר פיסית לקרקע או למבנים אבל לא את המבנים עצמם" (עמ' 38 ש' 17 עד 20).

מנהל העבודה של הנתבעת מר דניאל נסיבי העיד לגבי אדם אחר שרכש מתכות מהאתר:

"ש. אותו קבלן גם חתם על פוליסת ביטוח, הנפיק פוליסת ביטוח?

ת. לא, לא חתם על שום דבר.

ש. היו לו עובדים?

ת. לא, הוא ואח שלו.

ש. כלומר, אח שלו בא עם מלגזה, מעמיס ואז הוא משלם?

ת. בדיוק.

ש. קליל ידע על אותו קבלן?

ת. לקליל לא היה אכפת מי לוקח את הגרוטאות.

ש. קליל ידעה על אותו קבלן שנכנס לשטח וקנה את הגרוטאות, ידעה על עדנאן?

ת. אני מכרתי. קליל לא צריכה לדעת שהגיע פועל. הקבלן הזה הוא סוג של פועל .

לשאלת בית המשפט, האם הקבלן עבד גם בפירוק, אני משיב שהוא לקח רק ברזלים שהיו בשטח, הוא לא עסק בפירוק. לא היה פירוק בכלל.

ש. אז מי פירק את הסחורה שהוא לקח?

ת. היה מפורק" (עמ' 42 ש' 8 עד 21).

והעד מר עודד אלימלך מטעם הנתבעת מסר:

"ת. ... הוא (שלופה – ע.ר.) בא לקנות פסולת. כמו איציק, יעקב, דוד כמו כולם.

ש. כולם הנפיקו פוליסת ביטוח לפני שהם נכנסים?

ת. קודם כל אף אחד לא הנפיק פוליסת ביטוח מהקונים. חומר שהיה על הרצפה הם באו ולקחו. ממנו דרשו פוליסת ביטוח כי הוא עבד שם עם הפועלים שלו אבל אנחנו שהפסולת הייתה על הרצפה וזה לא צריך תעודת ביטוח, בא בן אדם העמיס ולקח.

ש. הוא היה צריך פוליסה כי הפועלים שלו היו בשטח?

ת. כן" (עמ' 53 ש' 2 עד 8).

1. דהיינו, העבודות שבוצעו בשטח על ידי התובעת, חרגו בהרבה מעבר לפעילות של מסחר במתכת גרידא. להבדיל מסוחרי מתכות שהגיעו לשטח ואספו פסולת מתכת שהיתה מונחת על הקרקע, התובעת עסקה בפירוק וקילוף של מתכות שהיו מחוברות לבניינים ולקרקע, לרבות באמצעות כלים כבדים וכן באמצעות פעולות של ריתוך וחיתוך מתכת, במשך כשלושה חודשים, בהיקף של מאות ימי עבודה (של מספר עובדים) ובעלות של כ- 175,000 ₪. וכפי שקבעתי כאמור, התובעת ביצעה בשטח אף פעולות נוספות שאינן קשורות ישירות מעבר לפירוק וקילוף מתכות, כהכנה להריסת המבנים. וכל זאת בידיעת כל המעורבים בפרשה נציגי הנתבעת ונציגי קליל.
2. בנסיבות אלה, גם הגיון כלכלי פשוט יכול להוביל למסקנה שטענת הנתבעת בעניין יחסי המסחר בין הצדדים היא בלתי סבירה בעליל.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בתצהירו של מר אהרון עזיזי ובעדותו, כי ההסכם היחיד בין הצדדים היה סיכום בפתק, שלא הוצג, על מחיר לטון מתכת, כולל עלויות הפקת החומרים:

"כל ההתקשרות שבין הצדדים הסתכמה בכך שהתובעת רכשה את פסולת הברזל, הנחושת והאלומיניום, כאשר מחיר הפסולת כלל את עבודות הקילוף והציוד" (סע' 27.3 לתצהיר).

כאמור לעיל בסעיף 27.6 לתצהירו של מר עזיזי הצהיר:

"...התובעת שילמה לקליל עבור התכולה שנרכשה על ידה כלקוח מזדמן בלבד. זאת, בדיוק כמו סוחרי מתכות נוספים שרכשו אף הם פסולת ברזל..."

בעדותו של מר אבי סומך, בתשובה לשאלה כיצד נקבע שווי פסולת המתכות (בלשון הצדדים: "גרט"), שעל הקונים היה להפקיד בידי קליל השיב, כי מחיר הגרט הוגדר על ידי קליל: "... לפי שווי המתכות בקרית הפלדה ביחס למשקל שלה" (עמ' 34 ש' 12).

כלומר, לפי מחיר זה הפקידה אף התובעת בידי קליל את שווי פסולת המתכות שהפיקה בשטח.

אם נקבל את טענת הנתבעת בעניין זה, משמעות הדבר היא, כי בנוסף על עלות רכישת פסולת המתכת שהוציאה התובעת משטח מפעל, עבורו הפקידה בידי קליל סך של כ- 150,000 ₪ (כפי שנטען ולא הוכחש), היו לתובעת הוצאות הפקה נוספות בשיעור של כ- 175,000 ₪. כלומר, עלות החומרים עבור התובעת, היה יותר מכפול מזה ששילמו סוחרי מתכות שרכשו אותן מבלי לבצע עבודות קשות ויקרות להפקתן, כפי שבצעה התובעת.

תחשיב פשוט זה מראה כי טענת הנתבעת לא מתקבלת על הדעת. אם אכן היה מדובר בעסקה פשוטה של קניית מתכות, לא יכולה להיות כל סיבה סבירה מדוע תאלץ התובעת לשלם עבור פסולת המתכות שהפיקה במאמץ רב, מחיר גבוה בהרבה ממחיר שוויה בשוק וכפי ששולם על ידי סוחרי מתכות אחרים, ואין זה סביר שהתובעת היתה מבצעת פעולות נרחבות ויקרות ללא תמורה.

הגיון הדברים כפשוטם מלמד, שכדאי לשאת בעלויות כה משמעותיות להפקת המתכות, רק אם מקבלים את המתכות עצמן ללא תשלום, כחלק מהתמורה עבור פינוי המתחם, לפי המתווה שנרשם בהסכם קליל-עזיזי ואומץ בטיוטות שנערכו בין הצדדים.

דבריו של שלופה בעניין זה היו סבירים לגמרי, מתיישבים היטב עם ההיגיון הכלכלי הנ"ל ומקובלים עלי:

"על מנת להפיק את הגרוטאות עלה לי כסף רב, פועלים וכלים, יותר ממה שמכרתי אותם. עשיתי את השלב הזה על מנת להרוויח בשלב של פירוק הבניין ... בעקבות ניסיוני הערכתי שיש כמויות גדולות מאוד של כבלי נחושת מתחת למפעל. לכן היה כדאי לי לעשות כך. את עיקר התמורה הייתי אמור להפיק משלב ההריסות, שלא הגעתי אליו בכלל" (עמ' 25 ש' 12 עד 17).

1. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי העבודות שביצעה התובעת בתחום מפעל קליל בוצעו בהתאם לאמור בטיוטות החוזים, כמימוש בפועל של האמור בהן, ולא כעסקת סחר במתכות.

ביצוע ביטוח בהתאם לטיוטות החוזה

1. חלק מהעלויות בהן נשאה התובעת היה תשלום עבור ביטוח שנרכש במיוחד לצורך ביצוע העבודות במתחם.

חובת רכישת ביטוח, הכפוף לאישור קליל, נכללה במפורש בסעיף 8(ב) לטיוטת אפריל.

התובעת הציגה בבית המשפט העתק של פוליסת ביטוח עבודות קבלניות, למטרת "עבודות פירוק מפעל קליל", בה נרשמו התובעת והנתבעת כמבוטחות והפוליסה שועבדה לטובת קליל, ונערכה בהתאם לדרישותיה (נספח ו' לתצהיר שלופה). הפוליסה נדרשה על ידי קליל ואושרה על ידה, כפי שאישר מר אבי סומך בעדותו (עמ' 38 ש' 12 עד 16) וכפי שעולה מחתימת קליל על גבי אישור ביטוח (נספח ז' לתצהיר שלופה).

רכישת הביטוח, בעיקר כאשר סוחרי מתכות לא נדרשו לבצע ביטוח, וכאשר לא הוצג כל בסיס הסכמי אחר לחובת רכישת ביטוח מצד התובעת, מלמדת אף היא על ביצוע בפועל של התחייבויות התובעת לפי טיוטת אפריל.

התייחסות הצדדים זה לזה בזמנים הרלוונטיים

1. יתרה מכן, הנתבעת בעצמה לא התייחסה לתובעת בזמנים הרלוונטיים כאל סוחרת מתכות. ביום 4/7/2005, התקיימה פגישה בין נציגי קליל לאהרון עזיזי ודניאל נסיבי, במהלכה הודיעה קליל כי סיימה לפנות את הציוד שלה מהמפעל, וסוכם על התחלת הוצאת פסולת מתכת מהמקום. בסיכום הפגישה (נספח 10 לתצהירו של אהרון עזיזי) נרשם:

"עזיזי מסר כי הנו מסכם את ביצוע הפינוי ומכירת הפסולת עם קבלן משנה (שלופי) עזיזי יעביר העתק מההסכם עם קבלן המשנה לקליל בו מצוינים מחירי המכירה לפסולת המתכות והעתק ההתחייבויות הביטוחיות של קבלן המשנה".

כלומר, בזמן זה הנתבעת עצמה לא ראתה בתובעת סוחרת מתכות אלא קבלן משנה שלה.

באותו יום ממש ערכה התובעת את טיוטת יולי והעבירה אותה להערות הנתבעת. ביום 11/7/2005 העביר עו"ד שפר מטעם הנתבעת הערות לטיוטת יולי. וביום 18/7/15 החלה התובעת לבצע עבודות במתחם המפעל.

1. ולא רק הנתבעת, גם קליל ראתה בתובעת קבלן משנה של הנתבעת. נציג קליל מר אבי סומך העיד בבית המשפט:

"ש. כלומר ראיתם בשלופה כקבלן משנה של עזיזי?

ת. עזיזי דיווח שהוא יעבוד איתו ושהוא יהיה קבלן משנה שלו" (עמ' 38 ש' 21, 22).

האם הודיעה התובעת לנתבעת שאיננה מתכוונת לחתום על החוזה?

1. מר אהרון עזיזי הדגיש בתצהירו ובעדותו, כי לאחר שהתברר לו שהתובעת כלל לא מעוניינת ולא מסוגלת לבצע את פירוק המבנים, אלא רק לרכוש פסולת מתכת, לא נקשר בין הצדדים חוזה מחייב ולא נחתמו הטיוטות. ובלשונו של עזיזי:

"דא עקא, התברר לעזיזי, שהתובעת לא מסוגלת לבצע את העבודה, אלא מסוגלת, במקרה הטוב, אך ורק לקנות את פסולת הברזל, הנחושת והאלומיניום" (סע' 27.1 לתצהירו).

1. מסעיף 34 לתצהירו של אהרון עזיזי ניתן ללמוד כי המועד בו נודע לו שהתובעת לא יכולה לבצע את העבודה היה בערב יום כיפור 2005. במועד זה נפגש עם שלופה ועו"ד תאופיק שלופה באתר מפעל קליל, וכך הצהיר:

"... הם אמרו לי, כי הם לא יכולים לבצע את העבודה במקביל לתנאי ההסכם של עזיזי עם קליל. לפיכך, אמרתי להם "תהיו בריאים" אני כבר אסתדר לבדי".

ובעדותו בבית המשפט העיד מר עזיזי, כך:

"הוא לא מסוגל לזה פשוט. הוא לקח את הרגליים והלך. יום שישי, ערב כיפור, הוא והבן שלו אמרו לי שהוא על חוזה כזה לא חותם, אין לו את האפשרות לתת את הערבות הבנקאית ואת הנכס שהיה צריך לשעבד והם לקחו את הרגליים שלהם והלכו" (עמ' 55 ש' 15 עד 18).

כלומר, במועד זה נודע למר עזיזי, במפתיע לכאורה, לראשונה, לשיטתו שלו, כי התובעת לא מעוניינת לחתום על החוזה.

ערב יום הכיפורים בשנת 2005 חל ביום 12/10/2005, אז לפי כל הצדדים הופסקה עבודת התובעת באתר מפעל קליל. עד אותו מועד, התובעת ביצעה את עבודות הקילוף והאיסוף באתר מפעל קליל, במשך כשלושה חודשים.

דהיינו, בכל התקופה בה ביצעה התובעת עבודות נרחבות כאמור, טרם נודע למר עזיזי, אף לשיטתו שלו, שהתובעת לא מעוניינת לחתום על חוזה ולבצע את העבודות בהתאם לחוזה קליל-עזיזי, וטרם קם הבסיס לכישלון המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים.

1. משמעות הדברים היא, שטענת התובעת כי לאחר כישלון המו"מ הוסכם בין הצדדים לקיים עסקת מכירה פשוטה של מתכות איננה סבירה, איננה מתיישבת עם הנסיבות וסותרת גרסאות אחרות שנמסרו מטעמה. הדעת נותנת, שניתן היה להגיע להסכמות שונות מאלו המפורטות בטיוטות, רק לאחר שהתברר שהתברר שהמו"מ בין הצדדים כשל. אולם, עובדה זו התבררה למר עזיזי, לטענתו, רק אחרי סיום ביצוע השלב הראשון של העבודות כמפורט בטיוטת יולי.
2. אציין עוד בעניין זה, כי טענת הנתבעת שהתובעת לא היתה מסוגלת לבצע את החוזה נותרה בגדר אמירה סתמית ולא נתמכה באסמכתאות כלשהן. העובדה ששלופה עצמו היה בגדר פושט רגל איננה מלמדת על יכולות התובעת לבצע את העבודות, הן מבחינה פיזית והן מבחינה כלכלית. העובדות שהוכחו בפני מלמדות את ההיפך דווקא. התובעת ביצעה עבודות בשטח בעלויות ניכרות וכן הפקידה בידי קליל את שווי המתכות שהוציאה מן השטח בסכום כולל העולה על 300,000 ₪.

סיכום ביניים

1. בנסיבות אלה, טענת התובעת כי ביצוע העבודות היווה יישום של ההסכמות בין הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בטיוטות, מתיישבת טוב יותר עם הנסיבות שהתקיימו בזמנים הרלוונטיים, הגיונית ואמינה יותר מאשר גרסת הנתבעת.

איסור על העברת זכויות לפי הסכם קליל-עזיזי

1. עוד הדגיש מר עזיזי (בסע' 17 לתצהירו), כי הסכם קליל-עזיזי כלל תנאי לפיו הוא אינו רשאי להעביר עבודה או לשתף אחר בזכויותיו על פי ההסכם, אלא באישורה של קליל מראש ובכתב. לפיכך, לשיטתו, בהיעדר אישור שכזה לא ניתן לטעון כי התקיים בין הצדדים חוזה של קבלנות משנה להעברת ביצוע העבודות המפורטות בהסכם קליל-עזיזי.

הנסיבות שהתקיימו בשטח מצביעות כי אין ממש בטענה זאת.

1. מעדות של מר אבי סומך נראה שלקליל לא היתה כל בעיה עם העובדה שהתובעת ביצעה בשטח המפעל עבודות בקבלנות משנה. מסיכום הפגישה ביום 4/7/05 עולה כי קליל ידעה במפורש שהנתבעת מתכוונת להעביר לתובעת את ביצוע העבודות בקבלנות משנה, היא אף דרשה שיוצג לה הסכם בעניין ופוליסת ביטוח. והנה, למרות שלא הוצג לקליל הסכם קבלנות משנה, ועל אף שידעה שהתובעת עובדת בשטח, היא אפשרה זאת. כך אמר מר אבי סומך בעדותו:

"ש. אם כך, שמעת שעזיזי מתכוון להכניס את שלופה כקבלן משנה ואח"כ ראית את שלופה בשטח ולא מנעת ממנו להיכנס לשם בגלל שלא הוצג לך הסכם. איך אתה מסביר את זה?

ת. עזיזי אמר שהוא מביא את שלופה בשביל לפרק מתכות שמחוברות ואנחנו שקלנו את הכל וקיבלנו את מה שמגיע לנו וזה הספיק לנו. אני לא נכנסתי בכלל למערכת היחסים ולהסכם שבין עזיזי לשלופה. מה שעניין אותי זה שאני אקבל את הסכומים לפקדון על פי ערכו של הברזל שמוציאים מהשטח וכולם מבוטחים בתוך האתר" (עמ' 39 ש' 28 עד עמ' 40 ש' 4).

1. יתר על כן, בסיפא לסעיף 17 לתצהיר מר עזיזי הוצגה עמדה הסותרת טענה זאת:

"יחד עם זאת, כנהוג וכמקובל ההסכם אינו מכתיב לעזיזי את אופי ההתקשרות על המבצעים (בין כקבלני משנה ובין כעובדים)" (סע' 17 לתצהירו).

1. זאת ועוד, העובדה שהסכם קליל-עזיזי כלל תנאי כזה לא מעידה בהכרח על כך שהנתבעת עמדה על קיומו.

כך למשל, העד מטעם הנתבעת מר עודד אלימלך, הצהיר בתצהירו כי היה שותף של מר אהרון עזיזי בפרויקט (בסע' 1 לתצהיר). לא נטען וממילא לא הוצגו ראיות לכך שקליל נתנה אישור להסבת זכויותיה וחובותיה של הנתבעת לפי הסכם קליל-עזיזי לשותף נוסף.

אי המצאת ערבות בנקאית ושיעבוד נכס

1. דבריו של מר אהרון עזיזי בעדותו בבית המשפט, הנזכרים בסע' 27 לעיל, כי שלופה אמר לו שאיננו מוכן לחתום על החוזה ביניהם, מאחר ואין לו אפשרות לתת ערבות בנקאית ולשעבד נכס כפי שהיה צריך לשעבד (עמ' 55 ש' 16, 17) מהווים עדות כבושה. פרטים אלה, חשובים לכאורה, לא הופיעו בגרסת הנתבעת ואף לא בתצהירים מטעמה קודם לעדותו בבית המשפט.
2. כאשר נשאל מר עזיזי בחקירה הנגדית היכן נרשם בטיוטת החוזה בין הצדדים שעל התובעת להמציא ערבויות כאלה השיב:

"אני לא יודע איפה כתוב, אני ביקשתי ממנו הוא ברגע ששמע ערבות מיליון ₪ ונכס של 5 מיליון שאני נתתי ערבות לקליל, הוא היה צריך לתת לי אותן ערבויות שנתתי עם קליל, מדובר בהסכם "back to back", לקח את הרגליים שלו ונעלם. הוא היה חייב לחתום לי על זה באותו מידה" (עמ' 56 ש' 1 עד 4).

1. דרישה של חתימה על ערבות בנקאית בסך מיליון ₪ ושיעבוד נכס בסך 5 מיליון ₪, "גב אל גב" לדרישות הסכם קליל-עזיזי, לא נזכרה בטיוטת אפריל, שהוכנה כאמור על ידי הנתבעת עצמה, לא בטיוטת יולי ואף לא בהערות ששלח עו"ד שפר מטעם הנתבעת לטיוטת יולי, שם ביקש להכניס לטיוטת יולי סעיף הפקדה של "ערבות בלתי תלויה ובלתי מסוייגת לתוקף של שנה ע"ס של 500,000 ש"ח להבטחת כל התחייבויותיו עפ"י הסכם זה", ולא נזכרה דרישה של הפקדת ערבות בנקאית בסך מיליון ₪ ושיעבוד נכס בשווי 5 מליון ₪.
2. מסירת גרסה כבושה, שאיננה מופיעה בטיוטות החוזים ואיננה תואמת את מכתב ב"כ הנתבעת, מלמדת על חוסר אמינות עדותו של מר עזיזי.
3. לא זו אף זו, גם בחוזה ההתקשרות בין הנתבעת לבין הקבלן האחר שביצע בסופו של יום את הריסת המבנים במפעל קליל (נספח א' לתצהירו של מר עזיזי), אין זכר לדרישות של הפקדת ערבות בנקאית או שיעבוד נכס בסכומים כלשהם.
4. מכל מקום, גם אם אפשר לפרש את ההסכמות בין הצדדים כאילו בשלב מסוים היתה דרישה/הסכמה להפקדת ערבות כלשהי (לא בסכומים שנטענו על ידי מר עזיזי, לא ערבות בנקאית ולא שיעבוד נכס), משאפשרה הנתבעת לתובעת להיכנס לשטח מפעל קליל, לבצע שם עבודות המפורטות בטיוטת החוזים ולעשות ביטוח על פי הטיוטות ואישור קליל, למרות שלא נמסרה הערבות, ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים כי ויתורו על דרישה זאת.
5. הגיון הדברים המחייב מסקנה זאת מתיישב היטב עם עדותו של שלופה בבית המשפט אותה מצאתי סבירה, אמינה ומתיישבת היטב עם יתר הראיות והנסיבות שהתקיימו בזמנים הרלוונטיים:

"...על מסירת ערבות של 500,000 ₪. היתה דרישה להבאת ערבות של חצי מיליון ₪, אמרנו שאין באפשרות שלנו להביא את הערבות, ובקשנו להחליף אותה, במקום להפקיד ערבות שאף אחד אין לו בכך תועלת, אז כל הגרוטאות, בהתחלה חשבנו לקלף את הבניין – ולמכור את זה בתור גרוטאות, ואת התמורה נשים בפקדון אצל קליל, והכסף יוחזר אלי לאחר תחילת שלב ההריסה, זה במקום הערבות, כך סוכם... זה היה בדיבורים... הכל היה בדיבורים, נכנסו לשטח ועבדנו דה-פקטו. אם לא היתה הסכמה הוא לא היה מכניס אותנו לשטח" (עמ' 24 ש' 13 עד 24).

העילה להפרת החוזה

1. התובעת טענה, כי הנתבעת הפרה את החוזה שהתגבש בין הצדדים ומנעה מהתובעת ליישמו, לאחר שהתובעת לא הסכימה לבצע עבודות הריסה של שלושה מבנים נוספים שהוחרגו מההסכם, ללא תוספת תמורה.

בעדותו של שלופה נאמר, כי לקראת סיום השלב הראשון של העבודות, בערב יום כיפור 2005, נערכה פגישה בשטח בינו לבין נציגי הנתבעת במהלכה הוא הופתע לגלות שנתבעת מצפה ממנו להרוס את שלושת המבנים שהוחרגו מההסכם, ללא תוספת תמורה, בטענה שהתמורה החוזית של 500,000 ₪ אמורה לכלול גם את הריסת שלושת המבנים הללו. שלופה טען שביקש מהנתבעת תשלום נוסף עבור הריסת שלושת מבנים אלה בסך של 450,000 ₪, באופן יחסי לתוספת התמורה שהנתבעת היתה אמורה לקבל מקליל לשם כך (620,000 ₪). הנתבעת סירבה לכך, מנעה ממנו את המשך ביצוע העבודות והתקשרה עם קבלן אחר אשר ביצע את העבודות במקומה.

1. בעדותו של מר אהרון עזיזי בבית המשפט ניתן למצוא תמיכה בגרסתו של שלופה. כאשר הוצג בפניו כי בעת שנערכה טיוטת אפריל הוא לא ידע עדיין אם יהיה עליו להרוס את שלושת המבנים שהוחרגו מהחוזה השיב:

"לא. אני רציתי לעשות איתו הסכם על הכל כללי. אני הצעתי לו כמה שאני זוכר 500 אלף ₪ ואת כל המפעל. כמו שנתנו לי ככה רציתי לתת..." (עמ' 55 ש' 14, 15).

רק בהמשך החקירה הנגדית, כאשר הוטחו בפניו הוראות טיוטת אפריל, מהן ברור כי הריסת שלושת המבנים הנוספים לא נכללת בהסכמות בין הצדדים, הוא חזר בו מדבריו כאמור ואישר כי היה מוכן לשלם לתובעת את הסך של 500,000 ₪ לא כולל הריסת שלושת המבנים הנוספים. (עמ' 55 ש' 21 עד 23).

תשובותיו אלה של מר עזיזי מלמדות שני דברים. האחד, שמר עזיזי אכן סבר כי לא מגיע לתובעת תוספת תשלום עבור הריסת שלושת המבנים הנוספים. דבר המבסס את סבירות טענת שלופה, כי מר עזיזי פעל בהתאם למה שסבר, ודרש מהתובעת לבצע את הריסת שלושת המבנים הנוספים ללא תוספת תשלום. והשני, מר עזיזי מציג גרסאות סותרות ומשתנות לפי צרכי העניין, מה שלא תורם למהימנותו.

1. על מנת להסביר מדוע טענתו של שלופה בעניין הסיבה להפרת החוזה אינה סבירה, טען מר עזיזי כי לקבלן האחר שילם סכום של מעל 1.5 מיליון ₪, הרבה יותר מהסך של 500,000 ₪ שהיה עליו לשלם לתובעת אם היתה מבצעת את העבודות (סע' 35 לתצהירו). כלומר, לא היה לו, לכאורה, עניין כלכלי להפר את החוזה בין הצדדים, אם היה חוזה.

אלא, שעיון בחוזה שערכה הנתבעת עם הקבלן שביצע לבסוף את הריסת המבנים במפעל קליל (נספח א' לתצהירו של מר עזיזי) מלמד, כי העסקה עם הקבלן החליפי לא היתה יקרה יותר מהעסקה עם התובעת, אלא להיפך.

על פי החוזה עם הקבלן החליפי, הנתבעת היתה אמורה לשלם לו 750,000 ₪ עבור הריסת כל המבנים - כולל השלושה שהוחרגו מהסכם קליל-עזיזי וטיוטת אפריל (+ שווי המתכות שיוצאו מהשטח), ולא 1.5 מיליון ₪ כפי שטען מר עזיזי. ואילו הנתבעת אמורה היתה לשלם לתובעת את הסכום של 500,000 ₪ - לא כולל הריסת שלושת המבנים שהוחרגו (+ שווי המתכות). על עלות הריסת שלושת המבנים הנוספים ניתן ללמוד מהסכם קליל עזיזי, לפיו התמורה עבור הריסת המפעל, ללא המבנים שהוחרגו, עמדה על סך של 730,000 ₪, והריסת שלושת המבנים הנוספים זיכתה את הנתבעת בתמורה נוספת בסך 620,000 ₪. כלומר, עבור הריסת שלושת הבניינים הנוספים קיבלה הנתבעת תוספת תשלום בשיעור של כ- 85% מהתמורה עבור הריסת כל שאר המפעל. דהיינו, באופן יחסי, אם היה על הנתבעת לשלם בנפרד עבור הריסת שלושת הבניינים הנוספים, בין אם לתובעת ובין אם לקבלן אחר, סביר מאוד להניח שהסכום הכולל עבור הריסת כל המתחם היה גבוה יותר באופן משמעותי מזה שסוכם עם הקבלן החליפי.

ניתן להסיק שתי מסקנות מהנ"ל. האחת, בניגוד לדבריו של מר עזיזי, מבחינה כלכלית גרידא היה לנתבעת אינטרס להחליף את התובעת. והשנייה, תמיכה נוספת בחוסר אמינותו של מר עזיזי, אשר ניסה להציג את העובדות בצורה מניפולטיבית ומסולפת, וטען טענות עובדתיות שלא מתיישבות עם ראיות אחרות שהציג הוא עצמו.

ממצאי מהימנות נוספים

1. באופן כללי, עדותו של שלופה מטעם התובעת עשתה עלי רושם מהימן, היא היתה הגיונית, סבירה, עקבית ותאמה ראיות אחרות ואת הנסיבות שהתקיימו בזמנים הרלוונטיים, כאמור לעיל.
2. עדותו של נציג קליל, מר אבי סומך, היתה אף היא מהימנה. בעת שמסר את עדותו קליל כבר לא היתה צד לתביעה, הוא עצמו לא עובד עוד בקליל ועדותו היתה נטולת אינטרס לצד זה או אחר. במהלך עדותו התברר כי עדותו איננה קולחת, הוא מתקשה מעט בדיבור וזכרונו איננו במיטבו, וזאת בגין אירוע מוחי שעבר. עם זאת התרשמתי כי לאחר שהופנה למסמכים ועוגני זיכרון הוא נזכר באירועים, ידע לאשר אם התקיימו או לא וכן למסור פרטים לגביהם.
3. עדותו של מר אהרון עזיזי מנהל הנתבעת לא הותירה רושם אמין. הוא הרבה להתבטא בציניות, ובהתנשאות. עדותו לוותה באי דיוקים רבים וכללה סתירות מהותיות שחלקן פורט לעיל. הוא אף נהג להתחמק משאלות לא נוחות בתשובות שלא לעניין וחזרה על מסרים שרצה להעביר (כך למשל, עמ' 55 ש' 3 עד 10).
4. שני העדים האחרים מטעם הנתבעת חיזקו בתצהירים שנתנו ובעדויותיהם את דבריו של מר עזיזי. שניהם התבטאו כלפי התובעת ונציגה בהתנשאות ועדויותיהם הותירו רושם מגמתי ובלתי אמין. מר עודד אלימלך תאר עצמו כמי שהיה שותפו של מר עזיזי בפרויקט ולכן מעמדו כעד הוא כשל "בעל עניין" והתברר כי מר דני נסיבי הינו אחיינו של מר אהרון עזיזי.

עדותו של מר דני נסיבי, עשתה רושם ברור של מגמתיות המבקשת לרצות את דודו ומעסיקו, היא לא היתה קוהרנטית, כללה סתירות ושינויי גרסאות מהותיים, לקתה באי דיוקים משמעותיים והתחמקויות.

כך למשל, כיוון שהקפיד "להקטין" את התובעת ולהציגה כמי שעוסקת ברכישת מתכות בלבד ולא מסוגלת לבצע הריסת מבנים, מצא לנכון לומר כי הנתבעת בכלל לא דיברה עם שלופה על פירוק הבניינים עצמם:

"ש. אז אני מבין שבכלל לא דובר איתו (שלופה – ע.ר.) על פירוק בניינים.

ת. בשום פנים ואופן" (עמ' 42 ש' 6, 7).

עובדה שברור לכל שאיננה נכונה. לפחות מו"מ משמעותי לביצוע פירוק המבנים על ידי התובעת התקיים, אף לגרסת מר עזיזי, והוכח בראיות טובות. וכאשר נדרש להסביר את דבריו למול הראיות האחרות מסר תשובות מתחמקות וגרסאות משתנות (עמ' 43 ש' 11 עד 30).

כאשר הוטחו בפניו סתירות בדבריו לגבי ייחסו לשלופה, התקשה להסביר את התנהלותו וסיפר:

"... ועוד דבר שבאמת עלה גם אמון וגם חשד..." (עמ' 43 ש' 22).

כאשר עומת מול פרטים שמסר לגבי כמויות מתכת שהוצאו מהאתר וסכומי כסף כנגדם, לאחר שסיפר שערך רישומים בעניין, השיב שזרק את הרישומים (עמ' 45 ש' 18 עד 21), זכרונו נטה להתערפל כאשר נדרש להסביר עובדות ברורות שמסר (עמ' 45 ש' 6). ועוד כהנה וכהנה, היריעה קצרה מלפרט.

מר עודד אלימלך העיד כי ערך בירורים וגילה כי שלופה אינו יציב מבחינה כלכלית והבין ששלופה אינו יכול לקחת על עצמו פרויקט בסדר גודל כזה. עדות זאת לא מתיישבת עם העובדה שהנתבעת ניהלה עם התובעת מו"מ מתמשך כולל החלפת טיוטות, אפשרה לה להתחיל להיכנס לשטח מפעל קליל ולהתחיל לפעול על פי הטיוטות. הדברים אף אינם מתיישבים עם "ההפתעה" של מר עזיזי בערב יום כיפור 2005, לגלות שהתובעת לא מעוניינת ולא מסוגלת, כטענתו, לחתום על החוזה, ולא מתיישבים עם ניהול משא ומתן בתום לב.

הפרת החוזה

1. העובדות הבאות לא היו שנויות במחלוקת:

ביום 12/10/2005 נסגר שטח מפעל קליל והתובעת נתבקשה לעזוב את תחום המפעל.

יום לפני שנסגר המפעל (ביום 11/10/2005) פנתה התובעת במכתב לקליל, עם העתק לנתבעת, הודיעה כי הכוונה לסגור את המפעל נתקבלה אצלה בהפתעה, התריעה על הנזקים החמורים שעלולים להיגרם לה כתוצאה מכך והודיעה, כי היא איננה מוותרת על זכותה להמשיך לבצע את העבודות בשטח המפעל, לרבות הריסת המבנים.

בתשובה למכתב התובעת השיבה הנתבעת במכתב מיום 2/11/2005, כי מעולם לא נקשר בין הצדדים חוזה.

שטח המפעל נותר סגור למשך מספר חודשים, עד שבסוף חודש פברואר 2006 ניתנה לנתבעת הוראה להתחיל להרוס את המבנים. הנתבעת ביצעה את הריסת המבנים באמצעות קבלן משנה אחר מטעמה.

שיהוי בהגשת התביעה

1. הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי רב של כארבע שנים, לאחר שהנתבעת הגישה כנגד התובעת תביעה בגין הצ'קים שנתנה עבור פסולת מתכת שהוציאה משטח מפעל קליל ואשר לא נפרעו.

אני מקבל את טענת התובעת כי עיתוי הגשת התביעה אינו נובע משיקול טקטי או מחוסר תום לב, אלא לנוכח הנסיבות, אשר העיד לגביהן שלופה בבית המשפט. שלופה פנה בשנת 2005 לעו"ד בעל משרד גדול לטפל בהגשת התביעה, עורך הדין חלה ונאלץ לסגור את משרדו. לאחר מכן החל לטפל בתביעה מנהל ובעל המניות העיקרי של התובעת, עו"ד תאופיק שלופה עצמו, שאף הוא חלה במחלה קשה, נאלץ לשהות זמן רב בחו"ל לצורך טיפולים והשתלות, ובהיותו אמון על ניהול העניינים המשפטים של התובעת לא התאפשר לה להגיש את התביעה קודם לכן (עמ' 18 ש' 18 עד 22). עו"ד תאופיק שלופה לא החלים ממחלתו והלך לעולמו במהלך ניהול ההליכים בתיק.

סיכום הממצאים העובדתיים ומסקנות משפטיות

1. נוכח כל הנ"ל, נסיבות העניין כפי שהתבררו בראיות כאמור לעיל, האמון שנתתי בגרסתו של שלופה וחוסר אמינות עדי הנתבעת, אני קובע כי אף שטיוטות החוזה לא נחתמו, הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה משפטי מחייב כאמור בטיוטות אפריל ויולי, והתחילו בפועל ליישם את שהוסכם.

תוכן טיוטות החוזה מפורט לגמרי, מכיל את כל התנאים ההכרחיים להתקשרות מן הסוג בו מדובר ומקיים את דרישת המסוימות.

התובעת עבדה בשטח מתוך מטרה לעמוד בהסכמות שנקבעו בין הצדדים, היא ביצעה את השלב הראשון במלואו על פי החוזה, ובבואה לבצע את השלב השני, נסוגה הנתבעת מההסכמות, והפרה את החוזה, בכך שלא אפשרה לתובעת להמשיך לבצע אותו והתקשרה עם קבלן משנה אחר.

הסעדים

1. התובעת ביקשה לפסוק לה את הכסף שהפקידה בידי קליל כפיקדון, אשר היה אמור לחזור אליה עם התקדמות ביצוע החוזה, בסכום של 149,830 ₪.

עוד ביקשה התובעת להשיב לה את הסכומים שהוציאה עבור ביצוע העבודות בשטח בסכום כולל של 175,380 ₪

בנוסף ביקשה התובעת לפסוק לה פיצוי עבור הפסד רווחים צפויים מביצוע החוזה, בשיעור של 20% משווי התמורה הכספית שהייתה אמורה לקבל עבור ביצוע החוזה (500,000 ₪ בנוסף ל- 450,000 ₪ עבור הריסת שלושת המבנים הנוספים), וכן 20% משווי פסולת המתכת שהייתה אמורה להפיק מהשטח (700,000 ₪). סה"כ 330,000 ₪.

1. הנתבעת לא חלקה על הסכומים של שני ראשי הנזק הראשונים, ואילו לגבי אבדן הרווחים טענה כי אלה לא הוכחו.

הרווח שהיה צפוי לתובעת מביצוע הפרויקט

1. להוכחת אבדן הרווחים הצפויים מביצוע החוזה הסתמכה התובעת על עדותו של שלופה, אשר הצהיר כי נגרמו לתובעת הפסדי רווחים בשיעור העולה על 20%, וכי בגין הפרת החוזה של הנתבעת נמנע מהתובעת לבצע פרויקטים אחרים. עוד הציגה התובעת חוות דעת מומחה של כלכלן, מר האני סלאמה, אשר העריך את הרווח הגולמי הממוצע של התובעת בשנים 2005 עד 2008 בשיעור של 28.7%.
2. על פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970:

"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

הרווח שהתובעת היתה אמורה להפיק מקיום החוזה ואשר נמנע ממנה עקב הפרת החוזה על ידי הנתבעת, מהווה נזק שהיה על הנתבעת לצפות את התרחשותו כתוצאה מסתברת של ההפרה.

בע"א 1229/97 איי.אמ.איי. – שיווק והשקעות בינלאומיים בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נג (4) 657, 663 (1999) נקבע:

"על נפגע התובע פיצויים מכוח סעיף 10 לחוק התרופות להציג תשתית ראייתית המאפשרת קביעה של שיעור הפיצויים. עם זאת, ככלל לא ניתן להביא ראיות ודאיות בדבר שיעור נזק מסוג מניעת רווחים, שעל-פי טבעו מבוסס על הערכת הצפוי. במקרים אלה, יוצא הנפגע ידי חובתו על-ידי המצאת נתונים המאפשרים לבית-המשפט לאמוד את שיעור ההפסד".

ובע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מב(2) 793, 799 נאמר:

"בעניין זה נפסק לא אחת, כי באותם מקרים שבהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים בגינו, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר..."

בע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 3003 (2002) קבע בית המשפט, בפסק דינו של כבוד הנשיא אהרון ברק, כי בבוא בית המשפט להעריך את שיעור הרווח שהפסידה חברה קבלנית לביצוע עבודות תשתית עקב הפרת חוזה, רשאי בית המשפט להתבסס על חוות דעת רו"ח בעניין ממוצע רווחים בגין עבודות מסוג זה, ואין הכרח להציג תחשיב עלויות צפויות מול הכנסות. וכך נאמר שם:

"בפני הערכאה הראשונה הובאה חוות-דעתו של רואה-החשבון של המערערת. הלה חישב את שיעור הרווח שלו הייתה צפויה המערערת לו הייתה כורתת את ההסכם עם המשיבה ומבצעת את העבודות. בית-המשפט המחוזי סבר כי אין די בראיה זו. לדעתו, חוות-הדעת הייתה אמורה להיכתב על-ידי כלכלן או מהנדס מומחה בתחום עבודות התשתית. כן נקבע כי הבסיס לחישוב היה צריך להיות העלויות הצפויות מול המחיר שסוכם, ולא – כפי שקבע רואה-החשבון – ממוצע הרווחים בגין עבודות מסוג זה. לדעתי, טעה בעניין זה בית-המשפט".

גם בע"א 2080/09 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל (23/6/2013), בבוא בית המשפט להעריך אבדן רווחים הסתייע בית המשפט בחו"ד חשבונאית בעניין שיעור רווחים הממוצע של התובעת שם. אם כי, מכיוון שלא היה בידי המומחה שם לענות במידה מספקת על שאלות רלוונטיות ניתנה לחוות דעתו משקל מוגבל, כאינדיקציה אחת לביצוע האומדן. וכך אמר:

"כאמור, נסמכה חוות דעת זו בראש ובראשונה על ההנחה לפיה שיעור "הרווח המצרפי מהמחזור" של כל אחת מן החברות בשנים 1998-1996 יש בו כדי להעיד על שיעור הרווח שהיה צפוי לה גם בפרויקט דנן. אלא שהנחה זו והנתונים העומדים ביסודה, מעלים שאלות רבות אשר לא נענו במידה מספקת... הנה כי כן, שני הצדדים לא הציגו שיטה משכנעת לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן רווחי החברות במקרה דנן ובנסיבות אלה, משהוכח בפניי כי לחברות אכן נגרם נזק מסוים בגין אובדן רווחים שהיו מפיקות מביצוע הפרויקט, אני סבורה כי יש להעריך את סכומי הפיצוי ברכיב זה בדרך של אומדן.

יש לייחס משקל מסוים גם לנתונים שהציג רו"ח מור בחוות דעתו בדבר שיעורי הרווח המצרפיים שהפיקו החברות בפרויקטים אחרים שביצעו בשנים הרלוונטיות שכן יש בכך משום אינדיקציה מסוימת, גם אם לא קונקלוסיבית כאמור, באשר לאופן הניהול של החברות ובאשר ליכולתן להפיק רווחים בפרויקטים שהן מבצעות".

1. במקרה שלפני קיים קושי ממשי להסתמך על חוות הדעת שהגישה התובעת.

חוות דעתו של מומחה התובעת היתה לקונית (תוכנה הקיף עמוד אחד בקושי בלבד), היא התייחסה אך ורק לחישוב ממוצע משוקלל של רווח גולמי, בהתבסס על נתונים מספריים שנתיים, ולא כללה פרטים נוספים מעבר לכך.

בעדותו של מומחה התובעת בבית המשפט התבררו הפרטים הבאים: המסמכים עליהם הסתמך בהכנת חוות דעתו היו הדו"חות הכספיים המבוקרים של התובעת כפי שהועברו אליו על ידי רו"ח התובעת בפקס'. לא היה בידו הסבר מדוע הדו"חות לא צורפו לחוות דעתו, הוא לא בדק האם מדובר בדו"חות שהוגשו למס הכנסה ויצא מנקודת הנחה שמדובר בדו"חות מהימנים מכיוון שקיבל אותם מרו"ח החברה. הוא ביסס את חוות דעתו על ממוצע הרווח הגולמי של התובעת בשנים לגביהן נערכו הדו"חות, כאשר כל שהיה בפניו הם נתונים מספריים. לא היה ביכולתו לפרט מהם הנתונים עליהם התבסס והתייחס אליהם כ"נתונים כלליים". הוא אף לא בדק אילו פרויקטים ביצעה התובעת במהלך שנים אלה וטען כי לא נתבקש להתייחס לכך.

חוסר התייחסות בחוות הדעת לקשר בין נתוני הרווח הגולמי הממוצע לבין סוג העבודות שביצעה התובעת, חוסר נתונים שיאפשרו לבדוק את נתוני ההכנסות וההוצאות הספציפיות עליהן התבססה ואי המצאת המסמכים עליהם הסתמך המומחה, מובילים למסקנה כי מדובר בראיה שמשקלה נמוך ביותר.

1. למרות כל אלה, על פי פסיקת בית המשפט העליון, כאשר משתכנע בית המשפט כי נגרם לנפגע מהפרת חוזה נזק של אבדן רווחים, אין לשלול ממנו פיצויים על כך רק בגין הקושי להוכיח בצורה חד משמעית את שיעור הרווח שנגזל ממנו. בע"א 2080/09 הנ"ל היה מוכן בית המשפט להתבסס אף על חוות דעת שהיתה חסרה נתונים רלוונטיים, כ"אינדיקציה מסוימת, גם אם לא קונקלוסיבית כאמור, באשר לאופן הניהול של החברות ובאשר ליכולתן להפיק רווחים בפרויקטים שהן מבצעות".

בפסק הדין בע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11/11/2010), אף הקל בית המשפט העליון עם מי שתבע אבדן רווחים יותר מכך, וקבע:

"קביעת שיעור פיצויים לאובדן רווחים בעתיד כורכת עמה, בצד הערכת נתונים עובדתיים השאובים מן המציאות, גם השערות וניחושים לגבי "מציאות שלא התקיימה בשל כך שההתקשרות בין הצדדים לא מומשה" (ענין ברנע; ע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ ([פורסם בנבו], 3.4.2006), להלן: ענין אלוניאל; שלו ואדר, בעמ' 442-451). כדבריהם של שלו ואדר:

"בית המשפט רשאי להיזקק להערכות הסובייקטיביות של הצדדים לחוזה, ואף ראוי שיעשה כן, בעיקר בהיעדרם של נתונים אמינים אחרים..."

נזק מסוג אובדן רווח נמנה על סוג הנזקים שהערכתם קשה במיוחד. קביעת הפיצויים בראש נזק זה כרוכה בהערכות והשערות, ולכן ניתן לנקוט גישה מקילה עם נפגע המבקש לפסוק לו פיצויים בגינו...

עיקרו של הפיצוי בגין הנזק שנגרם נעוץ באובדן רווחים בעתיד – מרכיב נזק הקשה באופן מיוחד להוכחה, ובנוי במידה לא מעטה על הערכות והשערות. בענין זה ראוי, אמנם, להאחז בנתונים אובייקטיביים מסוימים מן ההווה, אך נתון לבית המשפט שיקול דעת להכריע על דרך האומדנא, על פי מיטב שיפוטו, הניזון מנסיון החיים, ההגיון והשכל הישר (ענין רבינוביץ, פסקה ז(9))".

ומן הכלל אל הפרט, במקרה דנן השתכנעתי כאמור, כי נגרם לתובעת נזק ממשי בגין אבדן רווחים שהיתה אמורה לזכות בהם אם היתה מבצעת את החוזה, אלמלא היתה הנתבעת מפרה אותו.

כאמור, עדותו של שלופה עשתה רושם אמין. שלופה הצהיר והעיד על עצמו כמומחה בתחום המתכות, אשר ביצע פרויקטים דומים המפעלים אחרים שפורקו:

"על מנת להפיק את הגרוטאות עלה לי כסף רב, פועלים וכלים, יותר ממה שמכרתי אותם, עשיתי את השלב הזה על מנת להרוויח בשלב של פירוק הבניין. אני כמומחה יודע שקליל זה מפעל ישן, פרקתי גם את מפעל שטראוס בנהריה, אני יודע שמוצרי הגלם היו זולים, השתמשו בכמויות גדולות של חומרי גלם. בעקבות נסיוני הערכתי שיש כמויות גדולות מאוד של כבלי נחושת מתחת למפעל, לכן היה לי כדאי לעשות כך. את עיקר התמורה הייתי אמור להפיק משלב ההריסות, שלא הגעתי אליו בכלל" (עמ' 25 ש' 12 עד 17).

דבריו אלה לא אותגרו בשאלות בחקירה נגדית ולא נסתרו.

בתצהירו (סע' 48) העריך שלופה את הרווח שהיתה אמורה התובעת להפיק מביצוע החוזה, "בזהירות", בשיעור של 20% מההכנסות. אף בעניין זה הוא לא נשאל דבר בחקירה הנגדית ודבריו לא נסתרו.

אינדיקציה נוספת לרווח שהיתה התובעת צפויה להפיק מביצוע השלב השני של הפרויקט ניתן למצוא בתחשיב הכנסות והוצאות של השלב הראשון (אותו השלימה). שווי כל פסולת המתכות שהפיקה התובעת מהשטח הגיע לסך של 196,135 ש"ח [149,830 ₪ (שהפקידה התובעת בידי קליל בפועל) + 46,305 ₪ (סכום השקים שמסרה כפיקדון ואשר לא כובדו)]. סך כל ההוצאות שהוכחו על ידי התובעת כאמור עמד על 175,380 ₪. כלומר הרווח הישיר של התובעת מביצוע החלק הראשון של הפרוייקט הגיע לסך של 20,755 ₪ המהווים 10.58% מההכנסות. שלופה טען כזכור, כי חלק מהעבודות שביצעה התובעת נעשו כהכנה לביצוע השלב השני של הפרויקט (למשל, פירוק בידוד מהתקרות), אך לא היה באפשרותו להצביע איזה חלק מן העבודות שבוצעו ניתן לייחס לעבודות אלה. בהתחשב בכך, סביר להניח, כי שיעור הרווח הגולמי שהפיקה התובעת מביצוע השלב הראשון עמד על כ- 10% מההכנסות, והדעת נותנת, בהיעדר ראיה להסיק אחרת, כי שיעור הרווח שהיתה התובעת מפיקה מביצוע השלב השני של הפרויקט אמור להיות דומה.

הנתבעת לא הביאה מטעמה ראיה כלשהי בעניין הרווח שניתן היה להפיק מביצוע החוזה, או שהופק ממנו בפועל על ידי הקבלן שביצע את העבודות בסופו של יום.

נוכח כל אלה, כדי שלא להותיר את התובעת ללא פיצויי כלשהו בגין אבדן הרווחים שספגה, בהתבסס על מיטב שיפוטי, נסיוני והשכל הישר, כמצוות פסק הדין בע"א 8588/06 הנ"ל, תוך שימוש בדברי שלופה ובחוות הדעת מטעם התובעת כאינדיקציה בלבד, אני אומד את הרווח שהיתה התובעת זוכה לו מביצוע השלב השני של הפרוייקט, אלמלא הופר החוזה על ידי הנתבעת, בזהירות ועל דרך הצמצום, בשיעור של 10% מההכנסות.

1. הנתונים העובדתיים הדרושים לקביעת סכום הפיצויים, הם סכומי הכסף שהיתה התובעת אמורה לקבל על פי החוזה ושווי כמויות המתכת שהיתה אמורה להוציא משטח מפעל קליל במהלך ביצוע העבודות.
2. התובעת טענה כאמור, כי היתה זכאית על פי החוזה לקבל 500,000 ₪ עבור פירוק ופינוי המפעל למעט 3 מבנים שהוחרגו מהחוזה, ועוד 450,000 ₪ עבור פירוק ופינוי שלושת המבנים הנוספים. עיון בטיוטת אפריל מלמד כי היא מתייחסת באופן מפורש לביצוע פירוק ופינוי מפעל קליל לא כולל שלושת המבנים שהוחרגו. הגדרת המושג "העבודות" בטיוטת אפריל היתה: "הריסת כל המבנים באתר, למעט המבנים המנויים בנספח ג' להסכם המזמין...". לא מצאתי בטיוטת אפריל ולא בטיוטת יולי התחייבות כלשהי מצדה של הנתבעת להעביר לביצוע של התובעת גם את הריסת ופינוי שלושת המבנים הנזכרים בנספח ג' להסכם קליל-עזיז. על כן, אני קובע כי סכום הכסף שהיתה אמורה התובעת לקבל על פי החוזה בין הצדדים, אם היה מקוים החוזה, הוא 500,000 ₪ בלבד.
3. אשר לשווי כמויות המתכת שהיתה צפויה התובעת להוציא מן השטח, ניתן להסתמך על הכמויות שהופקו על ידי הקבלן שביצע את העבודות במקומה. לפי עדותו של מר עזיזי מדובר בסכום של 750,000 ₪ (עמ' 56 ש' 22 עד 27). מדובר בכמויות המתכת שנמצאו פיזית בשטח ובעלויות חומר שנקבעו על ידי קליל כאמור. לכן, אין כל סיבה להניח שאם התובעת היתה מבצעת את החוזה היתה מוציאה מן השטח כמויות מתכת שונות.

עם זאת, צריך לשייך חלק מהכמות המתכות שהופקה על ידי הקבלן החליף גם לשלוש המבנים שהוחרגו שהתובעת לא היתה אמורה לפרק כאמור. זאת בהתחשב בכך, שעד השלב בו הוצאה התובעת משטח המפעל פורקו וקולפו כבר כל המתכות שניתן היה להפיק בשטח מבלי להרוס את הבניינים עצמם, ושאר המתכת שניתן היה להפיק מהשטח היתה טמונה במבנים עצמם (קונסטרוקציות של המבנים, גגות וכדומה).

לא הוצגו בפני נתונים שיאפשרו להעריך עניין זה. בהיעדר בסיס להערכה אחרת, יש להניח כי כמות המתכת שהיתה מופקת משני חלקי הפרויקט אמורה להיות יחסית לעלות פירוק המבנים בכל חלק. כאמור, לפי הסכם קליל-עזיזי, התמורה עבור פירוק ופינוי כל המפעל למעט שלושת המבנים שהוחרגו היתה 730,000 ₪ והתמורה עבור שלושת המבנים הנוספים היתה 620,000 ₪. לכן אניח, כי היחס בין כמויות המתכת שהופקו משני חלקי הפרוייקט שווה לייחס שבין 730 לבין 620 [0.540740 =(730 + 620) : 730]

בהתאם לכך אני מעריך את שווי המתכות שהיתה מפיקה על פי החוזה בין הצדדים בסך של 405,555 ₪ [750,000 ₪ X 0.540740].

1. כלומר, סך כל התמורה שהיתה צפויה התובעת להפיק מהחלק בפרויקט שלא ביצעה שווה ל 905,555 ₪ [500,000₪ + 405,555₪) והרווח שנמנע ממנה בהתאם (בשיעור 10%), עומד על 90,556 ₪ סה"כ.

סעדים נוספים

1. כאמור, התובעת עתרה לקבל בנוסף על הרווחים שהפסידה, גם את הסכומים שהפקידה בידי קליל כפיקדון, בהתאם לשווי המתכות שהוציאה משטח המפעל.

הנתבעת טענה כאמור כי הסכומים שהופקדו בידי קליל היו תשלום עבור המתכות שנלקחו על ידי התובעת והוצאות ההפקה של המתכות נכללו במחיר המתכות. לאחר שדחיתי את טענות הנתבעת כי מערכת היחסים בין הצדדים התמצתה ברכישת מתכות וקבעתי כי התקיים בין הצדדים חוזה שהוראות הטיוטות משקפות אותו, אני דוחה טענות אלה של הנתבעת.

על פי שתי טיוטות החוזה, המתכות שהיתה אמורה התובעת להפיק מהשטח היו שייכות לה, כחלק מהתמורה עבור ביצוע העבודה. מבלי לפגוע בכך, התובעת היתה אמורה להפקיד בידי קליל את שווי המתכות שהוציאה מן השטח וזאת כערבות לביצוע שאר חובותיה על פי החוזה. סכומי הפיקדון היו אמורים לחזור לתובעת עם התקדמות עבודת הריסת הבניינים. התובעת הפקידה כאמור בידי קליל סכומי כסף המסתכמים ב- 149,830 ₪. התובעת הציגה חשבוניות המסתכמות בסכום זה (נספחים ח1' עד ח5' לתצהירה) והסכום לא הוכחש על ידי הנתבעת. הצדדים אף לא חלוקים על כך שקליל החזירה את כל סכומי הפיקדון שקבלה לידי הנתבעת.

בעניין זה יש לציין עוד, כי הנתבעת היתה אמורה להחזיר את סכומי הפיקדון של שווי המתכות שהוצאו מן השטח גם לקבלן החליף (לפי החוזה ביניהם). דהיינו, אם הפיקדון יישאר בידיה היא תישאר נהנית מסכומים שאינם מגיעים לה.

לפיכך, בהתאם לחוזה בין הצדדים, התובעת זכאית לקבל סכומים אלה.

1. עוד עתרה התובעת לחייב את הנתבעת להחזיר לה את ההוצאות שהוציאה במהלך ביצוע העבודות שביצעה בשלב הראשון של הפרויקט.

המתכות שהוציאה התובעת מן השטח נותרו בידיה, כחלק מן התמורה לו היתה זכאית, עבור ביצוע השלב הראשון של הפרויקט (עבודות האיסוף והקילוף). על כן, לאחר שזיכיתי את הנתבעת לקבל בחזרה את הפיקדון שהפקידה בשיעור שווי המתכות, אין היא זכאית ליהנות הן מהתמורה והן מהחזר הוצאות. התמורה (המתכות) בניכוי ההוצאות, הן הרווח לו זכאית התובעת, ולא יותר מכך. זאת בעיקר כאשר זיכיתי אותה ברווח בגין החלק של הפרויקט אותו לא ביצעה (עבודות הריסת הבניינים) .

התביעה בתיק תא"מ 3741-02-10

1. כזכור, הנתבעת הגישה כנגד התובעת ואחרים תביעה במסגרתה עתרה לחייב אותם לשלם לה את סכומי השקים שהתובעת נתנה לקליל, בגין שווי המתכות שהוציאה משטח המפעל, ואשר לא כובדו, בסכום כולל של 46,305 ₪. התובעת טענה כי מדובר בתמורה עבור המתכות שנרכשו שלא שולמה.

התובעת טענה, כי השקים נמסרו לקליל כפיקדון שהיה אמור לחזור אליה בהמשך, על פי החוזה בין הצדדים, כי השקים בוטלו על ידה נוכח הפרת ההסכם מצד הנתבעת, ואם הצ'קים היו נפרעים, היו סכומיהם מתווספים לסכום הפיקדון שעל הנתבעת להחזיר לתובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים כי השיקים נמסרו כנגד פסולת מתכת שהתובעת הוציאה משטח מפעל קליל במהלך ביצוע השלב הראשון של החוזה.

לאחר שקיבלתי את טענות התובעת וקבעתי, כי התובעת לא קנתה מתכות אלא היתה זכאית לקבל אותן כחלק מהתמורה החוזית, וכי על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכומים שהפקידה בידי קליל בשווי המתכות שהוציאה משטח המפעל, פשיטא, שאם היו שקים אלה נפרעים היו סכומיהם מצטרפים לסכומי הפיקדון שעל הנתבעת להחזיר לתובעת. כלומר, הנתבעת איננה זכאית לקבל את סכומי השקים ועליה להחזיר את השקים לנתבעים. משכך, דין תביעה זאת להידחות.

סוף דבר

1. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפסדי רווחים והחזר פיקדון בסכום כולל של 240,386 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין כמפורט להלן.

לפי סעיף 6 להסכם קליל-עזיזי, היתה אמורה הנתבעת לקבל את התמורה החוזית לפי שלבי ביצוע, בתוך 30 יום מיום אישור כל חשבון. בתצהירו של אהרון עזיזי נמסר, כי כל העבודות בפרויקט הושלמו ביום 29/6/2006. לפי טיוטת אפריל על היה על הנתבעת לשלם לתובעת את התמורה החוזית בתוך 3 ימים מיום שתקבל את התמורה מקליל. לפיכך, לצורך הנוחיות, ואף שבאופן דווקני יש לחשב הפרשי ריבית והצמדה לפי שלבי ביצוע, אני קובע, כי יש להוסיף על החוב הפסוק כאמור הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1/8/2006 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 16,000 ₪ (כולל החזר אגרות) וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪. על סכומים אלה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשיב לתובעת באמצעות בא כוחה את יתרת הפיקדון שהופקד על ידה, על פירותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ה, 09 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.