לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

גזר דין

1. כנגד עבד אלעזיז עלי מוסטפא (להלן – הנאשם) הוגש כתב אישום על העסקה שלא כדין, עבירה לפי סעיפים 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – החוק).

2. עובדות כתב האישום –

במועד הרלוונטי עסק הנאשם בביצוע עבודות בנייה ושיפוצים ובין היתר, ביצע עבודות בבניין הנמצא ברח' ישראל גלעדי 18 באשדוד.

ביום 4.5.05, במהלך ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת באתר, נמצא עובד זר אשר ביצע עבודות בנייה ואשר לא היה אזרח או תושב ישראל והנאשם העסיקו ללא היתר כדין.

3. הנאשם הגיש בקשה מקדמית לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. בהחלטתי מיום 30.10.13 קבעתי, בין היתר, כדלקמן –

"לא מצאתי שיש בנסיבות האמורות כדי התנהגות שערורייתית ובלתי נסבלת של הרשות, אשר פוגעת בזכויותיו הבסיסיות של הנאשם להליך תקין. יחד עם זאת אציין כי התנהלותה של המאשימה אכן מעוררת תמיהות. המאשימה הגישה כנגד הנאשם כתב אישום בגין העבירה הראשונה עוד בשנת 2006 ואילו בגין העבירה השנייה שבוצעה כחודש לאחר מכן, הוגש כתב האישום בחלוף עוד ארבע שנים. הדברים אף תמוהים עוד יותר שעה שהנאשם נחקר בגין שתי העבירות באותו מועד, ושניים מתוך שלושת העובדים הזרים אשר הועסקו, לכאורה, על ידי הנאשם והוזכרו בכתב האישום השני, נזכרו גם בכתב האישום הראשון.

מקובלת עליי טענת הנאשם לפיה הניח כי המאשימה אינה מתכוונת לנקוט בהליכים בגין העבירה השנייה – מדובר בהנחה סבירה לאור התנהלות המאשימה.

משאלה פני הדברים ועל אף שאין המדובר בהתנהלות שערורייתית אשר עולה כדי ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, טוב היתה עושה המאשימה אילו היתה שוקלת לבטל את ההליכים כנגד הנאשם, בשל הנסיבות שתוארו לפנינו.

יחד עם זאת, ככל שהמאשימה תבקש להמשיך בהליכים כנגד הנאשם וככל שתהיה הרשעה, יובאו נסיבות אלה בחשבון בעת מתן גזר הדין."

4. לאחר מתן החלטה בבקשה לביטול כתב האישום הגישה המאשימה, ביום 27.11.13, כתב אישום מתוקן בשנית (להלן - כתב האישום)

5. ביום 15.12.13 הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וזאת ללא ניהול הוכחות.

6. טיעוני המאשימה לעונש –

א. הכרעת הדין ניתנה לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין.

ב. הנאשם הורשע בעבירה של העסקת עובד זר אחד ללא היתר.

ג. הקנס המירבי הקבוע בחוק לעבירה הוא 116,800 ₪ שכן מדובר בעובד אחד ועבירה אחת. לפני תיקון 113 המדד לפיו הושת הקנס היה קנס של פי ארבעה מהקנס המנהלי המקורי כאשר הנאשם הורשע לאחר ניהול ההליך.

ד. לאור תיקון 113 לחוק ולאור הנסיבות בתיק זה, על בית הדין לפסוק סכום קנס שיהיה קרוב יותר לרף התחתון של מתחם הענישה שביקשה המאשימה לגבי הנאשמת ואשר לא יעלה על סך 20,000 ₪.

ה. המאשימה הביאה בחשבון את העובדה כי בהליך אחר חזר הנאשם להליך המנהלי וכי אין לו עבר אחר לפי חוק עובדים זרים, לא מנהלי ולא פלילי. כמו כן נלקח בחשבון חלוף הזמן, העובדה שבית הדין המליץ לחזור מכתב האישום לחלוטין ואת בחירת הנאשם שלא לנהל הליכי הוכחות ולהודות כבר בשלב זה בעובדות כתב האישום המתוקן.

ו. המאשימה תבקש להורות לנאשם לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה על חוק עובדים זרים למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין שאם לא כן יישא הוא בתשלום הקנס המירבי הקבוע בחוק בסך 116,800 ₪.

ז. הקנס המנהלי בתיק זה, לאחר תיקון כתב האישום בשנית, הינו 10,000 ₪.

7. טיעוני ב"כ הנאשם לעונש –

א. נסיבות תיק זה הינן חריגות ויוצאות דופן הן במישור המשפטי הן במישור הנסיבות האישיות.

ב. מבחינה משפטית, חוזר הנאשם על טענותיו כפי שהועלו במסגרת הבקשה המקדמית שהגיש. האירוע התרחש בשנת 2005 ובסמוך למועד זה הוגשה הודעה על תשלום קנס מנהלי. הנאשם הגיש בקשה להישפט בגין האירוע הנוכחי ובגין אירוע נוסף כאשר 2 האירועים היו בהפרש של חודש אחד בלבד. בית הדין קיבל את הבקשה ונתן החלטה מפורטת שעל המאשימה להגיש כתב אישום. לאור ההחלטה, הוגש כתב אישום בגין אירוע אחד בלבד ובחלוף 5 שנים, כרעם ביום בהיר וללא שום התרעה, מוגש כתב אישום נוסף על האירוע מושא כתב האישום הנוכחי.

ג. סעיף 40 יא (4) לחוק העונשין מנחה את בית המשפט, בבואו לגזור את הדין, להתחשב גם בהתנהגות רשויות אכיפת החוק. כפי שאף סבר בית הדין, לא היתה סיבה לפצל בין האישומים ולא היתה סיבה להשתהות הממושכת בהגשתו של כתב האישום הנוכחי. לכן, גם אם בית הדין קבע שההתנהלות איננה שערורייתית כפי שנקבע בהלכת יפת, יש בה כדי לפגוע בתחושת הצדק.

ד. כתב האישום הוגש לצאת ידי חובה באיחור ושיהוי ניכר ללא שום נימוק המניח את הדעת. הגם שבבית הדין טענות מסוג זה של שיהוי בדרך כלל אינן מתקבלות, אין אח ורע למקרה שלפנינו בהתחשב במכלול הנסיבות.

ה. באשר לנסיבות האישיות של הנאשם - מדובר בנאשם שהוא במקור אזרח מצרים, עלה לארץ בשנת 2000, התחתן ובשנת 2004 קיבל אשרת קבע במדינת ישראל. הנאשם לא היה מודע למצב המשפטי לפיו אסור להעסיק עובדים זרים הואיל והוא בא ממדינה אחרת ותרבות אחרת. הוא לא ידע את הפסול שבמעשה ולו היה יודע, בוודאי שלא היה מסתבך בתיק זה.

ו. הנאשם הינו אדם נורמטיבי שכל תכלית ההעסקה היתה לקדם את עצמו במקצוע שהוא מתמחה בו - עבודות קבלנות ובניה. זה המקצוע שהוא רכש במדינת המקור.

ז. הנאשם העסיק את אותו עובד זר לתקופה של חודש ימים ומאז שנתפס על ידי רשויות אכיפת החוק הפסיק לעסוק במקצוע וכיום עוסק בדברים אחרים.

ח. הנאשם עובד בשמירה, אין לו תעסוקה והוא לא הצליח לבנות את עצמו מאז. בנוסף לכל אלה, אשתו של הנאשם חלתה בתקופה האחרונה ואינה מסוגלת לעבוד ומצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר עד מאוד. ישנו דו"ח סוציאלי המפרט את נסיבות חייו הקשות של הנאשם.

ט. בנוסף, ואם לא די באלה, ביום 27.11.11 הוצא פסק דין פינוי נגד הנאשם ואשתו מדירתם, תביעה שהוגשה על ידי חברת עמידר וכיום לבני הזוג אין מקום מגורים קבוע והם נודדים מדירה לדירה. לנאשם 3 בנות ואישה חולה וכל פרנסת המשפחה מוטלת על שכמו הוא. הנאשם אינו מקבל סיוע ממוסדות המדינה כגון ביטוח לאומי בשל היותו תושב זר בעצמו והוא חי מהיד לפה.

י. על מנת לסבר את האוזן בדבר מצבם הכלכלי הקשה מאוד של בני הזוג הם פנו למשרד המשפטים לאגף לסיוע משפטי על מנת לתת להם סיוע להגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ואכן משרד המשפטים נעתר לבקשה, מה שמוכיח מעל לכל ספק שלא מדובר בטענות שנטענות מן השפה לחוץ אלא שמדובר במצוקה אמיתית.

יא. הנאשם שילם בשנת 2006 30,000 ש"ח עבור קנסות. לאחר תקופה זו הוא קיבל הודעה על ריבית פיגורים על הסכום המקורי של 30,000 ש"ח ורק לאחר פניות ובקשות הופחת סכום הפיגורים מ-20,000 ל-8,000 ש"ח. כך שהמסר הועבר לנאשם היטב.

יב. על סמך כל הנתונים שפורטו לעיל ובהתחשב במצבו הכלכלי הקשה ביותר של הנאשם, הושתת קנס נוסף כלשהו תהא התעמרות ועיוות דין נוסף לנאשם.

יג. העונש צריך להיות שקול כנגד כל ומכלול הנסיבות ובראשם התנהלות והתנהגות המאשימה. מאז שהוגש כתב האישום בשנת 2010 הנאשם העלה את אותן טענות ורק היום, בחלוף 3 שנים מיום הגשת כתב האישום, סוף סוף, המאשימה השכילה להבין את הפסול או את עיוות הדין שנגרם לנאשם זה ובהגינותה תיקנה את כתב האישום באופן משמעותי ביותר כפי שתוקן.

יד. עצם הרשעתו של הנאשם בדין בתיק זה הינו חלק נכבד מן העונש. ערבוביית הרגשות בה חי הנאשם מאז הגשת כתב האישום משנת 2010 ועד היום, גם היא בבחינת עונש ובית הדין מתבקש שלא להטיל על הנאשם קנס ולהסתפק בהתחייבות עצמית. בכך יש כדי לאזן כראוי בין זכויותיו של הנאשם לבין האינטרס הציבורי.

דיון והכרעה –

8. על גזר הדין שלפנינו חל תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין) העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. התיקון חל על כל התיקים בהם ניתנה הכרעת דין לאחר יום 10.7.12 (להלן – התיקון).

9. מטרת התיקון לחוק העונשין, כפי שנקבעה בסעיף 40 א' לחוק, הינה – "לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה" .

העיקרון המנחה בענישה נקבע בסעיף 40 ב' לחוק - "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה העיקרון המנחה)".

10. התיקון לחוק מגדיר מהם שלבים בהבניית גזר הדין –

א. קביעת מתחם העונש ההולם – בבוא בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, עליו לעשות כן בהתאם לעקרון המנחה ובהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה וכן בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40 ט). בשלב זה לא ניתן ביטוי לנסיבות האישיות של מבצע העבירה שאינן קשורות לעבירה.

ב. גזירת הדין – בית המשפט מביא לידי ביטוי את הנסיבות האישיות של מבצע העבירה שאינן קשורות למעשה העבירה. כגון: גילו, עברו הפלילי, נטילת האחריות, פגיעת העונש במשפחתו, נסיבות חיים קשות שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, שיתוף הפעולה עם רשויות החוק ועוד. שיקולי הרתעת היחיד והרבים ונסיבותיו האישיות של הנאשם, אינם מאפשרים סטייה מן המתחם, אלא רק משפיעים על העונש בתוך המתחם.

ג. החוק מתייחס לשני שיקולים בגינם ניתן לחרוג ממתחם הענישה: השיקול השיקומי, המאפשר חריגה לקולא מהמתחם, וכן שיקול ההגנה על שלום הציבור, המאפשר חריגה לחומרא מהמתחם.

ד. בית המשפט נדרש להתייחס למצב של ריבוי עבירות וריבוי אירועים (סעיף 40 יג). במקרים בהם הרשיע בית המשפט את הנאשם במספר עבירות המהוות מספר אירועים, יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לכל האירועים. בגזירת העונש במקרים אלה יתחשב בית המשפט במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש.

11. לאור העקרונות שפורטו לעיל, אבחן את השיקולים המנחים על פי הוראות התיקון.

12. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו –

א. בע"פ 1001/01 מדינת ישראל - נפתלי ניסים, פד"ע לח 145 (2002) קבע בית הדין הארצי ביחס להעסקת עובדים זרים, כי –

"מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים..."

ב. בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מדינת ישראל נקבע כדלקמן –

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו)

ג. העבירות בתחום העסקת עובדים זרים הוגדרו כ- "עבירות כלכלית", שהדרך להילחם בהן היא באמצעות יצירת הרתעה כלכלית, קרי בהטלת קנסות כבדים, שתכליתם להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת.

13. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה מושא כתב האישום –

א. במסגרת הע"ז 1403/08 מדינת ישראל משרד התמ"ת נ' אלמוג אבירם (ניתן ביום 10.3.13) הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בגין העסקת 5 עובדים זרים ללא היתר (עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק), בהעסקת חלק מן העובדים בלא הסכם עבודה, בלא ביטוח רפואי וללא מסירת פירוט רכיבי שכר (עבירות לפי סעיפים 2(ב)(2), 2(ב)(3) ו-2(ב)(7) לחוק). במסגרת הסדר טיעון פתוח הושת על הנאשם קנס בסך 90,000 ₪.

ב. במסגרת ת"פ 41/07 מדינת ישראל משרד התמ"ת מחלקה משפטית נ' מרסלו גת – הואשם הנאשם בהעסקת 2 עובדים זרים שלא כדין ובעבירה על סעיפים 2 (א) ו-2 (ב) לחוק, והושת עליו קנס בסך 35,000 ₪.

ג. במסגרת ת"פ 1149/08 מדינת ישראל משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' שי דבוש (ניתן ביום 27.1.13) - הורשע הנאשם בשבעה אירועים שונים שנפרסו בין השנים 2004 – 2008 במסגרתם בוצעו 10 עבירות של העסקת עובד זר ללא היתר בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק ולגבי עובד אחד – שתי עבירות נוספות של העסקה ללא חוזה בכתב וללא ביטוח רפואי. על הנאשם הושת קנס בסך 150,000 ₪ ובנוסף עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

ד. בת"פ 1011/08 מדינת ישראל משרד התמ"ת המחלקה המשפטית - עו"ז נ' י.ג. פרץ בע"מ ואח' – הורשעה הנאשמת בהעסקת עובד זר ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק. על הנאשמת הושת קנס בסך 20,000 ₪.

ה. בהע"ז 1409/08 מדינת ישראל משרד התמ"ת נ' האחים נוראלי בע"מ (גזר דין מיום 17.7.12) – הורשעה הנאשמת בעבירות של העסקת עובד זר ללא היתר כדין, ללא חוזה וללא ביטוח רפואי בניגוד להוראות סעיפים 1(ד), 2(א) ו-2(ב)(2)-(3) לחוק. על הנאשמת הושת קנס בסך 40,000 ₪.

ו. במסגרת ת"פ 1038/07 מדינת ישראל נ' א.ד.י (ענבל) ביצוע פרוייקטים בע"מ (ניתן ביום 4.8.13) נקבע כי מתחם הענישה הראוי בגין העסקה שלא כדין הוא בין 15,000 ₪ ל-46,000 ₪ בגין כל עבירה.

14. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה –

א. על פי סעיף 40ט לחוק העונשין, בבוא בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה ההולם בנסיבות הקשורות לביצוע העבירה נדרש בית המשפט להתחשב, לקולא או לחומרא, בנסיבות כדלקמן –

"(א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה,

המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם:

(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה;

(2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה;

(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה;

(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה;

(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה;

(6) יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו;

(7) יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה;

(8) מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה;

(9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1;

(10) האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו;

(11) הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה.

(ב) לעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(6) עד (9), בית המשפט יתחשב בהן ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם, ולעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10) ו-(11) – ככל שסבר שהן מגבירות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם."

ב. ולענייננו –

הנזק שנגרם מביצוע העבירה – כתוצאה מביצוע העבירה הועסק עובד זר שלא כדין, על חשבון עובדים ישראליים.

15. מתחם הענישה הראוי –

לאחר סקירת הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה, והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הנני קובעת כי מתחם הענישה הראוי הוא בין 15,000 ₪ לבין 46,000 ₪.

16. העונש –

א. על פי הוראת סעיף 40 ג(ב) יש לגזור את העונש מתוך מתחם הענישה הראוי בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כאמור בסעיף 40יא). כן נקבע כי בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור. בענייננו, הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה ואשר יש בהן כדי להשפיע על העונש הינן כדלקמן –

1. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 30.10.13 התנהלותה של המאשימה בתיק זה מעוררת תמיהות ויש להוקיעה. ציפייה סבירה היא של כל אזרח שההליכים כנגדו ימוצו בהקדם האפשרי ולא ייתכן שהמשיבה תקפא על שמריה ותגיש כתבי אישום בעבירות דומות שנעברו בהפרש של חודש בלבד, בפער של ארבע שנים אחת מהשניה. והדברים יפים עוד יותר שעה שהנאשם נחקר בגין שתי העבירות במקביל.

2. השיהוי הניכר בו נקטה המשיבה והתנהלותה מגעת כדי עינוי דין כלפי הנאשם ויש מקום ליתן להתנהלותה הקלוקלת של המאשימה ביטוי במסגרת גזר הדין.

3. מקובלת עליי טענת ב"כ הנאשם כי בעת מתן גזר הדין יש לקחת בחשבון גם את התנהגות רשויות אכיפת החוק.

4. באשר לנסיבות האישיות של הנאשם – הנאשם כבר נשא בתשלום סך כולל של 30,000 ₪ בגין העסקת עובדים זרים באותו אתר בנייה במסגרת הליכים שננקטו כנגדו בסמוך למועד ביצוע העבירה.

5. מן המסמכים שהובאו לפני בית הדין עולה שהנאשם מצוי במצוקה כלכלית קשה ביותר.

6. מהמסמכים והטיעונים לעונש עולה מצבו האישי הקשה של הנאשם – אשתו חלתה ואינה עובדת, לנאשם 3 ילדים וכל פרנסת המשפחה עליו, הנאשם פונה מדירת המגורים ומאז המשפחה נודדת ממקום למקום וחיה מהיד לפה.

7. הנאשם לקח אחריות והודה בעובדות כתב האישום ללא ניהול הוכחות ובכך חסך זמן שיפוטי יקר.

8. המאשימה תיקנה פעמיים את כתב האישום, כאשר התיקון האחרון היה מאוד משמעותי.

9. מאז האירוע מושא גזר הדין, הנאשם אינו עוסק עוד בתחום.

10. הנאשם ביצע את העבירות מושא גזר הדין לפני למעלה משמונה שנים, דבר שמפחית בהרבה את גורם ההרתעה, והוא אינו עוסק בתחום מאז.

ב. בהתחשב בכל האמור לעיל, ולאור הנסיבות החריגות שפורטו הן בהחלטתי מיום 30.10.13 והן במסגרת גזר דין זה הנני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לחרוג ממתחם הענישה הראוי שפורט ולהשית על הנאשם קנס סמלי בלבד בסך 2,000 ₪ בעבור העבירה שביצע. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 200 ש"ח כל תשלום כאשר התשלום הראשון יתבצע ביום 25.2.14 וכל 25 לחודש שאחריו.

ג. הנאשם יחתום על התחייבות לפי סעיף 72 לחוק העונשין בתוך 14 יום מקבלת גזר הדין. אם הנאשם יעבור עבירה על חוק עובדים זרים 3 שנים ממועד מתן גזר הדין יושת עליו קנס בסך 46,000 ₪.

17. בטרם אסיים את גזר הדין אציין שאף המאשימה, כאשר ביקשה להשית על הנאשם קנס שיהא קרוב לרף התחתון ובסה"כ 20,000 ₪, הביעה דעתה שאכן המדובר בנסיבות חריגות.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ד, (23 ינואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.