1. המאשימה הגישה כתב אישום נגד הנאשם שעניינו אי העמדת מגורים הולמים לשימוש העובדים הזרים שהעסיק, אי תשלום שכר מינימום ומסירת תלושי שכר שאינם כוללים את פרטי השכר והסכומים שנוכו, עבירות על סעיפים 1 ה', 2(ב)(4) ו-2(ב)(7)לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים) ועבירה לפי סעיף 2(א) ו- 14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987 (להלן – חוק שכר מינימום).

עובדות כתב האישום וההליכים המשפטיים

2. הנאשם היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בעל משק חקלאי במושב בית עוזיאל (להלן – המשק).ביום 6.6.05 ערכו פקחים של משרד התמ"ת ביקורת במשק ומצאו שהנאשם העסיק חמישה עובדים זרים, בהתאם להיתר שניתן לו, מבלי שהעמיד לרשותם מגורים הולמים. הפקחים מצאו ליקויים במגורי העובדים , כן נמצא כי לשלושה עובדים (מתוך החמישה ) לא שולם שכר מינימום ובתלושי השכר שלהם נפלו פגמים.

3. ביום 22.2.10 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בעקבות בקשתו להישפט. ביום 16.11.11 תוקן כתב האישום , אז הוסף האישום של אי מסירת פירוט על שכר עבודה והסכומים שנוכו.

4. מטעם המאשימה העידו מר נעמד דני (להלן – מר נעמד) והגב' איריס אלדר (להלן - גב' אלדר) – מפקחי משרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית. כמו כן, הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' זהבה קדוש, רכזת תיעוד משרד הפנים.

מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו .

דיון והכרעה

5. אין מחלוקת כי הנאשם העסיק את חמשת העובדים שפרטיהם מופיעים בסעיף 3 לכתב האישום המתוקן. בהתאם לתעודת עובד הציבור שהוגשה מדובר בעובדים זרים כהגדרתם לפי חוק עובדים זרים (ת/12).

6. כאמור, הנאשם הואשם בשלושה אישומים. האחד, הפרת החובה להעמיד לשימוש העובדים הזרים מגורים 'הולמים' . השני, אי תשלום שכר מינימום והשלישי, הפרת החובה לספק תלושי שכר מפורטים בהתאם לדין.

אדון להלן בכל אחד מהאישומים.

האישום הראשון: הפרת החובה להעמיד לשימוש העובדים מגורים הולמים.

7. סעיף 1ה'(א) לחוק עובדים זרים קובע את החובה להעמיד לשימוש העובדים מגורים הולמים, באופן הבא:

"המעביד יעמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה, ואם נותרו מיום סיום העבודה ועד סיום תקופת שהייתו של העובד הזר בישראל פחות משבעה ימים – עד מועד שלא יפחת ממספר הימים שנותרו".

סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים קובע, בין היתר, כי מי ש"העביד עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה" מבצע עבירה שדינה קבוע בחוק.

8. אמות המידה לעניין מגורים הולמים נקבעו בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס-2000 (להלן – התקנות).

התקנות הרלוונטיות לעניינו הינן אלו:

תקנה 5(ב)(3) לתקנות שעניינה "המטבח" קובעת כי במטבח יהיו "חיפוי קירות מחרסינה או קרמיקה מעל הכיור" תקנה 5 (ב)(2) קובעת כי במטבח יהיו ארונות אחסון .

תקנה 6(א) קובעת כי במבנה יהיה "חדר או מקום אחר שהוקצה לאכילה (להלן – חדר אוכל)".

תקנה 7 (ג) קובעת כי בחדר השירותים -הציוד והקבועות הסניטריות, יהיו תקינים, שלמים ונאותים. תקנה 12 שכותרתה "מניעת מפגעים" קובעת כי המעביד ינקוט כל פעולה למניעת מפגעי תברואה, להבטחת תקינות המערכות במבנה , לתקינות תכולתו ותחזוקתו.

9. אפרט להלן את ראיות הצדדים ולאחר מכן אכריע בשאלה אם הוכחו יסודות העבירה שעניינה אי העמדת מגורים הולמים לעובדים הזרים.

10. מר נעמד, מפקח משרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית, העיד, כי ביצע את הביקורת במגורי העובדים בנוכחות הנאשם (עמ' 8 ש' 1-3). כמו כן העיד כי ערך את דו"ח ביקורת המגורים אשר הוגש וסומן ת/1. הליקויים שפורטו בדו"ח הביקורת הנם: מטבח - ארונות אחסון מטבח שבורים; היעדר חיפוי חרסינה או קרמיקה במטבח מעל הכיור; אין חדר אוכל; המטבח מלוכלך מאד . שירותים – מכלי הדחה לא תקינים, לכלוך רב. הנאשם אישר בחתימתו את קבלת דו"ח הביקורת.

11. כמו כן ערך מר נעמד ביום הביקורת מזכר שכותרתו "תיאור המקרה" ( ת/9 ) ובו רשם כי:

"העובדים לנים ב- 2 מגורונים המצויים בסמוך לבית האריזה בתוך המושב... ערכנו ביקורת במגורי העובדים בליווי מר בן דוד יוסף. המגורונים מוזנחים מאד, הקירות שבורים, מכלי ההדחה בשירותים מקולקלים ויש באתר לכלוך רב ושוררת הזנחה. גבינו עדות ממר בן דוד יוסף ומסרנו לו טופס דרישה להמצאת מסמכים וכן דו"ח ביקורת מגורים".

בנוסף, צילם מר נעמד במהלך הביקורת שתי תמונות בתוך מבנה המגורים (ת/2) תחת תמונה אחת נרשם "בלון גז בתוך המגורון" ותחת התמונה השנייה נרשם "קירות שבורים במגורון".

12. בדיון ההוכחות העידה גם המפקחת הגב' אלדר כי " היינו אני ודני נעמד בביקורת ולמיטב זכרוני הביקורת הייתה עם ממצאים חמורים והיה בלון גז מחובר ישירות לכיריים" (עמ' 16 ש' 3-4 לפרוט').

13. מנגד העיד הנאשם כי העובדים שוכנו בקרוואן אחד בלבד, ולא בשניהם. לטענת הנאשם הוא שיכן את העובדים במקום ראוי וסביר, כאשר לעניין הלכלוך הסביר כי מדובר בלכלוך סטנדרטי ומקובל במגורי עובדים זרים הרגילים לתרבות אחרת, העורכים מסיבות ומפגשים עם חברים ואף חרף התנגדות הנאשם, לעיתים צדים את מזונם לבד. הנאשם הוסיף כי אינו יכול לפקח באופן יומיומי על ניקיון המגורים.

בנוסף טען הנאשם בסיכומיו כי דו"ח הביקורת לא חתום ולפיכך לא ניתן להתבסס עליו וכי המאשימה לא חקרה את העובדים הזרים.

14. טענתו של הנאשם כי העובדים התגוררו רק באחד מבין שני הקרוואנים הועלתה לראשונה רק בעדותו בפני בית הדין. המפקחים מר נעמד והגב' אלדר העידו כי הנאשם התלווה אליהם במהלך הביקורת בשני המגורונים. הנאשם אף מסר בחקירתו במועד הביקורת (ת/3) כי העובדים גרים ב- 2 מגורונים שנמצאים במושב.

גם במסגרת חקירתו הנגדית אישר הנאשם כי התלווה למפקח בזמן הביקור במגורי העובדים וכן אישר כי המפקח הקריא לו את מה שרשם (עמ' 20 ש' 1-6 לפרוט'). כשעומת עם העובדה כי נרשם בתיאור המקרה שאמר שהעובדים גרים בשני מגורונים התכחש לכך, אך כאמור גרסה זו הועלתה רק בשלב מאוחר בעוד שבזמן אמת נרשם על ידי המפקחים וכך גם טען הנאשם בעצמו, כי העובדים התגוררו בשני המגורונים.

15. יש לציין כי בחקירתו מיום הביקורת (ת/3) אישר הנאשם שהכיריים החשמליות התקלקלו ולכן החליפו לכיריים גז- עדות הנתמכת בתמונת בלון הגז המחובר ישירות לכיריים במצב המהווה סכנה בטיחותית.

16. מכאן, שהמאשימה הוכיחה באמצעות דו"ח הביקורת שנערך בזמן אמת ובאמצעות שתי התמונות שצולמו במועד הביקורת, כי הנאשם הפר את התקנות המפורטות לעיל בנוגע לתקינות מגוריהם של העובדים הזרים שהעסיק.

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי הוכחו היסודות העובדתיים של העבירה. כמו כן, הוכח כי מדובר בליקויים חמורים המחייבים את הקביעה לפיה המגורים שהועמדו לשימוש העובדים הזרים לא היו בגדר "מגורים הולמים" כדרישת החוק. יצוין כי העובדה שנמצאו רק שלושה או ארבעה ליקויים אינה רלוונטית שכן יש לבחון את מהות הליקויים ולא את מספרם. כאמור, הליקויים שנמצאו במגורי העובדים מהווים סכנה בטיחותית (בלון הגז) ותברואתית (מכלי הדחה שאינם תקינים) ודי בהם כדי לקבוע כי מגורי העובדים היו בלתי הולמים. חובתו של המעביד היא להבטיח את שלומם, בטיחותם וביטחונם של העובדים הזרים. בנסיבות אלה המבנה שהעמיד הנאשם לשימוש העובדים הזרים לא היה בבחינת "מגורים הולמים".

17. היסוד הנפשי - הלכה היא שהיסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בביצוע עבירה לפי סעיף 2 לחוק עובדים זרים הוא "מודעות" לביצוע העבירה, בהתאם לסעיף 20(א)(1) לחוק העונשין. בהתאם לפסיקה "מודעות" מתקיימת גם במקרה של "עצימת עיניים". ובלשונו של בית הדין הארצי:

"יסוד נפשי של 'עצימת עיניים' מתקיים באחד משני מקרים: בנסיבות המקרה כפי שהוכחו, לא עלה חשד בליבו של הנאשם; או משקינן חשד בליבו של הנאשם, או שיכול היה לקנן בו החשד, בדק הנאשם את החשד והביא לאישושו או להפרכתו. הפרכת קיומו של חשד כאמור המגיע כדי'מודעות' מוטלת על הנאשם... והדרך לעשותה היא, בין על ידי הוכחה כי הנאשם בדק את מסמכיו של התושב הזר ועל פיהם הוא שוהה כדין בישראל, ובין אם בנסיבות הענין הוכיח כי לא חשד שמדובר בתושב זר השוהה שלא כדין בישראל". (ע"פ (ארצי) רוזן – מדינת ישראל מיום 28.3.07).

הנאשם לא הכחיש כי העסיק את העובדים הזרים, ומכאן כי היה מודע לרכיב זה של היסוד העובדתי. בנוסף אישר הנאשם כי היו בבעלותו יחידות מגורים אותן העמיד לרשותם של העובדים הזרים. כבעלים של יחידות המגורים חזקה עליו כי מצבן הפיזי היה ידוע לו.

מטרת החקיקה הינה להביא לכך שעובד זר שהגיע לישראל למטרות עבודה, יזכה לתנאים מינימאליים של כבוד בסיסי. המחוקק מצא לנכון להגדיר תנאים מינימאליים שחייבים להתקיים על מנת שהמעסיק יחשב כמי שהעמיד לעובדיו תנאי מחיה המאפשרים קיום בכבוד. הדברים כתובים עליי חוק ותקנות ודי היה בבדיקה פשוטה על מנת לבררם. כשם שהנאשם ברר ומצאו מהם תנאי השכר והזכויות הנלוות שיש לשלם לעובדים, כך היה עליו לברר מהם התנאים המינימאליים הנדרשים למגורי העובדים.

18. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה לפיה הנאשם לא קיים את החובה המוטלת עליו ובחר לעצום את עיניו, בנוגע להעסקת העובדים הזרים והבטחת תנאיהם.

19. הערה נוספת לסיום - לעניין טענות הנאשם לפיהן המאשימה לא חקרה את העובדים הזרים בזמן אמת בנוגע למגורים, אציין כי לא מצאתי שיש בטענות אלה כדי לסייע לנאשם. כפי שפורט בהרחבה לעיל, ראיות המאשימה נתמכות בתמונות ובעדותו של הנאשם מזמן אמת ובהודייתו כי העובדים גרו בשני המגורונים. בנסיבות אלה, אין רלוונטיות לכך שהעובדים הזרים לא נחקרו ולטעמי לא היה בעדותם כדי לשנות את המצב העובדתי כפי שהוכח לפני.

האישום השני : אי תשלום שכר מינימום

20. בהתאם לסעיף 2(ב)ו- 14לחוק שכר מינימום, התשמ"ז- 1987 על מעביד לשלם לעובד מעל גיל 18 שכר מינימום בהתאם לקבוע בחוק. בתקופה הרלוונטית עמד שכר המינימום על 17.93 ₪ לשעה ו- 134 ₪ ליום.

21. בחקירתו ביום הביקורת (ת/3) מסר הנאשם כי העובדים מתחילים לעבוד בשעה 6:00 ומסיימים בין 15:30 ל- 17:00 עם הפסקה בת חצי שעה וכי הם עובדים גם ביום ו'. כמו כן ציין כי העובדים מחתימים כרטיס מגנטי בשעון הנוכחות הנמצא ליד בית האריזה.

כך שעל פי הודאת הנאשם הועסקו העובדים לאחר ניכוי חצי שעה הפסקה לכל הפחות 9 שעות ביום ומשך 6 ימים בשבוע (שורות 5-9).

22. עוד מסר הנאשם כי השכר של העובדים הוא 91 ₪ נטו ליום ו- 13 ₪ נטו לשעה נוספת (ש' 9-10). הנאשם חזר על הדברים בחקירתו מיום 11.7.05 (ת/4) כשסכום השכר היומי עודכן ל- 96 ₪ החל מחודש 4/05 . הנאשם שב וציין כי העובדים עובדים גם ביום שישי.

23. עולה כי רק על פי גרסת הנאשם, קיימת הפרה של חוק שכר מינימום שכן אם נחלק את השכר היומי ששולם 96 ₪ ב- 8 שעות נמצא כי העובדים השתכרו 12 ₪ לשעה.

המפקח מר נעמד העיד כי ערך את חישוביו בהסתמך על גרסת הנאשם. גם עיון בתלושי השכר שצורפו (ת/6, ת/7, ת/8) מגלה כי בחילוק השכר + אש"ל ב- 25 ימי עבודה התוצאה המתקבלת נמוכה משכר המינימום היומי הקבוע בחוק.

24. למעלה מהצורך אציין, שבסעיף 7(ב) לחוק שכר מינימום נקבעו מספר חזקות. בין היתר נקבע כי נאשם שלא הציג למפקח רישום נוכחות המתייחס לעובד, אף שהוא מחויב ברישום נוכחות שכזה, עליו הנטל להוכיח ששילם שכר מינימום. מאחר שהנאשם נדרש במקרה שלפנינו על ידי המפקחים להציג דוחות נוכחות (המפקחת אלדר העידה כי הנאשם קיבל לידיו מכתב דרישה להמצאת מסמכים- ת/10), ולא הציג דוחות שכאלה, עליו הנטל לסתור את החזקה ולהוכיח ששילם לעובדיו שכר מינימום. הנאשם ציין בחקירתו מיום 11.7.05 (ת/4) כי אינו שומר את כרטיסי הנוכחות של העובדים (ש' 1-3) ובתלושי השכר שהוצגו אין כל פירוט ביחס לשעות העבודה של העובדים.

לאור האמור, איני סבור שיש מקום לדון בטענת הנאשם בדבר אי התאמה בין מספרי הדרכון של עובדים 1-3 המופיעים בכתב האישום לבין מספרי הדרכון שלהם המופיעים בתלושים שהוגשו. ראשית נראה כי המדובר בטעות טכנית שכן השמות זהים וכך גם מספרי הדרכון למעט הספרה האחרונה. ברם, אפילו אניח לטובת הנאשם שכלל לא הוצגו בתיק התלושים הנכונים, דהיינו התלושים המתייחסים לעובדים ששמותיהם ננקבו בכתב האישום, הרי שדי לדעתי בהודאת הנאשם לפיה שילם לעובדיו שכר הנמוך בפועל משכר המינימום, ללא קשר לרישום על מנת להרשיעו בעבירה זו.

25. גרסתו של הנאשם ולפיה העובדים הועסקו פחות שעות וימים ממשרה מלאה, נטענה לראשונה במעמד דיון ההוכחות והיא אף עומדת בסתירה לגרסאותיו בחקירותיו הקודמות, וממילא לא הוכחה.

26. אשר על כן הנני מרשיע את הנאשם בעבירה של אי תשלום שכר מינימום לעובדיו.

האישום השלישי : אי מסירת פירוט על שכר העבודה והסכומים שנוכו

27. סעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים קובע את יסודות העבירה כך:

"(ב) מי שעשה אחד מאלה –

.......

(7) לא מסר לעובד הזר תלוש שכר או מסר לעובד הזר תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר,התשי"ח-1958".

סעיף 24 לחוק הגנת השכר,התשי"ח-1958, בנוסחו במועד בו יוחסה לנאשם העבירה, קבע כי:

"מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר עבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו".

28. בתוספת להודעה בדבר קביעת סוגי מעבידים החייבים לנהל פנקס שכר ( י"פ 1558 מיום 9.10.1969, תוקנה ביום29.7.2003 ) נקבעו הפרטים שעל המעביד לכלול בתלושי השכר. ואלו הם:

"התקופה שלגביה ניתן התשלום וחישוב השכר הרגיל; התקופה או התקופות שבעדן שולם השכר, מספר ימי העבודה בתקופה שלגביה ניתן התשלום ומספר ימי העבודה שבהם עבד העובד בפועל ;השכר הרגיל; תשלומים אחרים ופירוטם (שעות נוספות, פריון עבודה, דמי הבראה וכיוצא באלה); סך כל השכר והתשלומים האחרים החייבים במס הכנסה".

29. מכאן, שבתקופה הרלוונטית לענייננו על פי הוראות חוק הגנת השכר והוראות ההודעה בדבר קביעת סוגי מעבידים, הייתה מוטלת על המעסיק החובה לנהל בתלושי השכר רישום מסודר, בין היתר, של התעריף השעתי, שעות העבודה הרגילות והשעות הנוספות.

30. הוראות חקיקה נוספות הרלוונטיות לעניינו הן ההוראות הקובעות את הסכומים המותרים בניכוי משכר העובדים הזרים.

תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים),התש"ס-2000 קובעות כך:

"1. 'הוצאות נלוות' – הוצאות בגין שימוש במגורים, לענין מים, חשמל וארנונה.

2. (א) הסכום המרבי שרשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של עובד זר כהחזר הוצאות המעביד למגורים הולמים לפי סעיף 1ה לחוק יהיה כמפורט בטור ב' להלן לצד כל אזור מגורים כמפורט בטור א': ........

(ב) היו מגורים בבעלות המעביד, ינכה משכר עובד זר סכום שלא יעלה על מחצית הסכום הנקוב בתקנת משנה (א). לפי הענין; ......

3. (א) נוסף על הסכום שמעביד רשאי לנכות לפי תקנה 2, רשאי הוא

לנכות משכרו החודשי של עובד זר בעד הוצאות נלוות סכום מרבי של .... שקלים חדשים.

..........

5. סך כל הניכויים המותרים לפי תקנות אלה יחד עם הניכויים לפי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי בטוח רפואי),תשס"ב-2001 (להלן – תקנות דמי ביטוח רפואי), ולפי סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר,תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), לא יעלה על 25% משכרו החודשי של עובד זר".

31. מעיון בתלושי השכר של העובדים לחודשים מרץ- מאי 2005 (וביחס לעובד מס' 3 גם לחודשים ינואר ופברואר 2005) עולה, כי מלבד שורה בה מצוינת ה"משכורת", לא נכללים בהם פרטים אחרים, אותם מחויב היה הנאשם למסור לעובדיו. בכלל זה, לא מופיע בתלושים רישום של ימי עבודתם או שעות עבודתם של העובדים, של ערך שעת עבודה ויום עבודה, של תשלומים אחרים ששולמו להם ושל הניכויים שנוכו משכרם.

לאור האמור, אף אם התלושים נמסרו לעובדים, וגם על כך קיימת מחלוקת בין הצדדים, ממילא לא היה בהם את הפירוט הנדרש על פי החוק.

32. אשר על כן, לאור העובדה שהנאשם הודה בהעסקת שלושת העובדים ששמותיהם צוינו בכתב האישום לגבי סעיף אישום זה, ולאור העובדה שתלושי השכר שהוצגו חסרים את הפירוט הנדרש בחוק, החלטתי להרשיע את הנאשם בכך שלא מסר לשלושת העובדים המנויים בכתב האישום את מלוא הפירוט לגבי שכר העבודה ששולם להם ואת הפירוט לגבי הניכויים שנוכו משכרם, לפי סעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים.

33. במאמר מוסגר ייאמר כי טענת הנאשם לפיה ניכה 200 ₪ בלבד משכר העובדים ובכך לא נגרם להם נזק, שכן בהתאם להוראות החקיקה רשאי היה לנכות יותר- אינה ברורה. מתלושי השכר כלל לא ברורים הסכומים שנוכו. הסכום של 200 ₪ מופיע בתלוש תחת "תשלומים" ולא תחת "ניכויים" כך שטענה זו אינה רלוונטית.

34. גם הטענה בדבר הסתמכות על מומחה- רואה חשבון, ככזו הפוטרת את הנאשם מאחריות אינה יכולה להתקבל. הנאשם לא זימן לעדות את רואה החשבון שלשיטתו ערך את התלושים וכלל לא ברור ולא ידוע מהם נתוני הבסיס שהועברו לאותו רואה חשבון לשם עריכת תלושי השכר.

סיכום

35. המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר את העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום. לפיכך, אני מרשיע את הנאשם בעבירות של אי העמדת מגורים הולמים לעובדים הזרים שהעסיק בניגוד להוראות סעיפים 1ה ו-2(ב)(4)לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991; אי מסירת פירוט על שכר עבודה לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח – 1958 וסעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 וכן אי תשלום שכר מינימום לפי סעיפים 2(א) ו- 14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז- 1987.

נקבע לטיעונים לעונש ליום 6.9.15 בשעה 13:30.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ה , 13 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים את הכרעת הדין וכן זימון לדיון האמור.