בפני בקשה משולבת להתליית הליכים בתביעה הנוכחית וכן הארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית . הבקשה הוגשה ביום 11/2/13 כאשר הסיפא שלה מתייחסת גם לבקשה מס' 8. בבקשה מס' 8 התייחסתי להארכת מועד להגשת התצהירים (החלטה מיום 27.2.13 ׂ).

בקשה זו עמדה בפני בא כוח המשיב לפני הדיון ביום 19/2/13 ונטען כי היא גם הוצגה כבקשה לבאי כוח התובע בתביעה שהוגשה על ידי המבקשים לבית המשפט המחוזי.

בפרוטוקול מיום 19/2/13 קבעתי כי אתן החלטה בבקשה זו, ובבקשה מס' 8.

ההליך של "התלייה" אינו הליך המוכר כשמו במסגרת סדר הדין האזרחי. המקבילה האפשרית היא לפי תקנה 153(א) לתקסד"א ואיננה נוגעת לענייננו. הטיעון בבקשה הוא כי בין הצדדים מחלוקת נוספת שתוצאתה משליכה גם על המחלוקת בתיק זה, והיא בסמכות עניינית של בית משפט אחר, קרי, בית המשפט המחוזי לפי סעיף 51(א)(3) סיפא לחוק בתי המשפט, נ"מ תשמ"ד - 1984. בדיון הומצא לעיוני עותק של כתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 31/12/12 (ת.א. 61807-12-12) בו נטען כי התובעים (הנתבעים בפני) זכאים לחידוש חוזה החכירה במקרקעין שבמחלוקת (גוש 2775 חלקה 30) (להלן: "המקרקעין") לתקופה של 49 שנים מיום 1/5/06 ועד ליום 30/4/55 ולחלופין לזכויות חכירה לדורות בחלק מהמקרקעין . התביעה בפני היא לפינוי מהמקרקעין לאחר פקיעת הסכם החכירה. מדובר במקרקעין מוסדרים הרשומים בלשכת רישום המקרקעין (נספח 1 לכתב התביעה) ולפיכך הסמכות לדון בטענת הנתבעים אינה בסמכות בית משפט זה בתקיפה ישירה.

הסמכות לדון בתביעה שהונחה בפני של פינוי היא בסמכות בית המשפט השלום, וסמכות זו כוללת גם את הסוגיה של זכויות הנתבעים כשאלה שבגררה ( סעיף 76 לחוק בתי המשפט).

בנסיבות אלה, העובדה כי בפני בית המשפט המחוזי מונחת תביעה עם עתירות שבמישרין אינם בסמכות בית משפט זה, אינה מהווה טעם לכשעצמו, להפסיק את הדיונים בתיק זה.

למועד הגשת התביעה בפני עמדה בפני בית המשפט המחוזי תובענה קודמת אך זו נמחקה. באותו תיק עתרו הנתבעים בפני לצו מניעה כנגד התובע שלא ליזום את הליך הפינוי שבפועל הוגש

(בש"א 6372/09, ה"פ 4113/09 בית המשפט המחוזי בבאר שבע). סגירת התיק העיקרי סיימה גם הליך זה. העיון בתגובת הפרקליטות (נספח 8 לכתב התביעה שבפני ) מלמד בין היתר כי המדינה העלתה גם טענות של השתק , חוסר תום לב ושיהוי ניכר. מכלל הטענות האמורות, אתייחס לטענה של מדינה בדבר השתק, המשליכה גם על הבקשה בפני. טענה זו גם הועלתה בפני על ידי בא כוח התובע.

הרקע שאינו במחלוקת, הוא, כי ביום 16/7/1957 נחתם חוזה חכירה בין רשות הפיתוח וחברת מפעלי טובי מילר ובניו בע"מ, שקדם לו משא ומתן, בהתייחס למקרקעין, לנוכח טענת בעל המניות טוביה מילר לבעלות במקרקעין. טענתו הייתה שהוא רכש אותם מערביי מסמיה מטעמים ציוניים בשנת 1935. תוקף חוזה החכירה שהוסכם בשנת 1957, היה ל - 49 שנים עם אופציה לתקופה נוספת של 49 שנים. מועד סיום חוזה החכירה לפני חידוש האופציה היה 30/4/06 (להלן: "חוזה החכירה הראשון").

תוך תקופה החכירה הראשונה חברת מפעלי טובי מילר ובניו בע"מ התפרקה מרצון ובשלב זה, בשנת 1972, עתר עו"ד ונגלניק למנהל להעביר את זכויות החברה לבעלי מניותיה וכן בקשה לפטור מתשלום דמי הסכמה. בין הצדדים נוהל משא ומתן ארוך, וביום 17/1/1983 נחתם חוזה חכירה שאינו זהה לחוזה החכירה הראשון למעט מועד סיום תקופת החכירה, שלא שונה, וזכות האופציה (להלן: "חוזה חכירה בעלי המניות").

הרלבנטיות למחלוקת בין הצדדים לקיום או העדר זכויות לנתבעים הוא סעיף 15 שנכלל בחוזה חכירה בעלי המניות על פיו מבסס התובע את התביעה ודוחה את הטענה של זכות החוכרים

להפעלת האופציה.

סעיף 15 קובע, כי אם הרשויות המוסמכות ישנו את יעוד הקרקע המוחכר או חלק ממנו למגורים ו/או לתעשייה ו/או לצרכי ציבור על ידי תוכנית בעלת תוקף: "רשאי המחכיר על אף כל האמור בחוזה זה להביא לידי סיום מוקדם את תקופת החכירה של המוחכר, או של החלק ... ".

לטענת התובע היעוד של חלק עיקרי של המקרקעין שונה בתנאים המקימים את הזכות לתובע להביא לידי סיום מוקדם של תקופת החכירה. שינוי היעוד הוא בתוכנית מספר 38/101/02/8 אשר קיבל תוקף בשנת 2005. הנתבעים אינם חולקים בין על האמור בסעיף 15 לחוזה בעלי המניות ובין על שינוי היעוד.

בסעיף 15 גם יש סעד כלכלי, באמצעות ועדת פיצוים וזכות ערעור לבית המשפט, אך גם נקבע כי הליך זה לא יעכב העברת המקרקעין לידי המחכיר.

המחלוקת בין הצדדים הרלוונטית לתיק זה היא אפוא שאלה של פרשנות חוזה חכירה בעלי מניות והאם סעיף 15 האמור גובר על סעיף האופציה.

באי כוח המבקשים מפנים לפסיקה של בית המשפט המחוזי כדי לתמוך בטענתם כאשר נטען, כי סוגיה דומה הועמדה בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע אשר הורה על עיכוב ההליכים בבית המשפט השלום (בר"ע 569/09 נטיעות הדרום בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל, (3.8.09) החלטת כב' השופטת רויטל יפה - כ"ץ).

המצב המשפטי שעומד בפני בית המשפט המחוזי שם היה שהתביעה הראשונה שהוגשה הייתה בפני בית המשפט המחוזי ולכן עמדה להכרעה הטענה של LIS ALIBI PENDENS"" אולם לגופם של דברים מדגישה כב' השופטת יפה-כ"ץ את היעילות המושגת ע"י ההכרעה המוקדמת במחלוקת ע"י בית המשפט המחוזי (סעיפים 5-6 להחלטה).

טעמים אלה נכונים גם במחלוקת שבפני . פורמלית למועד הגשת התביעה בפני עמדה גם התביעה המקורית של המבקשים בביהמ"ש המחוזי. לא מצאתי בהבדל לאבחן ביניהם.

לפיכך, אני מורה על עיכוב ההליכים בבית משפט השלום עד להכרעה במחלוקת בתביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי (ת.א 61807-12-12).

על מנת להוריד את התיק ממצבת התיקים אני מורה למזכירות לסגור את התיק.

תוגש בקשה לפתיחותו, הוא יפתח מהנקודה שבה הופסק.

למען הסר ספק, עיכוב ההליכים אינו מהווה אורכה להגשת תצהירי הנתבעים וככל שהנתבעים יבקשו להגיש תצהירים יעמדו התנאים שנקבעו בהחלטה בבקשה מס' 8 בתוקף ובכלל זה לוח הזמנים שנקבע בהחלטה מיום 27.2.13, בכפוף להחלטה שיפוטית נוגדת.

קדם המשפט מיום 7.7.13 - מבוטל.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.