בפני בקשת התובע לצרף לראיותיו חומר חקירה מתיק המשטרה בגין כתב אישום אשר הוגש כנגד הנתבעת ( להלן: "חומר חקירה" ) בעקבות הגשת תלונת התובע במשטרה בנסיבות תובענה זו שעניינה פיצוי בגין נזק גוף אשר נגרם לתובע, כטענתו, בגין נשיכתו ע"י כלבה של הנתבעת.

ב"כ הנתבעת מתנגד להגשת חומר החקירה בטענה כי ההליך הפלילי טרם הסתיים ועל כן לא ניתן להגישו כראיה בהליך אזרחי, במסגרת התובענה דנן. כן נטען כי חלף שלב הגשת הראיות ועדותו של התובע כבר נשמעה זה מכבר ועל כן אין להיעתר לבקשה.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

דיון

ב"כ הנתבעת מתנגד, כאמור, לבקשה בהפנותו לסעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] , תשל"א- 1971 ( להלן: "פקודת הראיות" ) לפיו לא מתקיימים התנאים לקבילות ראיה בהליך פלילי במשפט אזרחי, שכן הראיה אינה חלק מפסק דין פלילי, אין מדובר בממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט , קל וחומר עת לא נטען כי הנאשמת הורשעה בדין. כן הוסיף וטען כי אין להתיר הגשת חומר החקירה בשלב בו הסתיים שלב שמיעת הראיות.

מנגד, ב"כ התובע מציינת בסיכומיה כי לטעמה סעיף 42 א' לפקודת הראיות אינו רלבנטי כלל לענייננו שכן סעיף זה דן בפסק דין פלילי חלוט ואילו במקרה דנן, כטענתה, עסקינן בבקשה להגשת ראיה ולטעמה הסעיף הרלבנטי הינו סעיף 10א' לפקודת הראיות הדן בקבלת אמרת עד מחוץ לבית המשפט . לטענתה, חומר החקירה אותו מבוקש להגיש במסגרת התובענה דנן, חוסה תחת סעיף זה ולפיכך מותר בהגשה. לחילופין, נטען כי עדותה של הנתבעת בבית המשפט סותרת את עדותה במשטרה ועל כן ככל אשר יעמוד בא כוחה להגיש את חומר החקירה באמצעותה, ניתן לזמנה לעדות נוספת.

לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שלהלן:

באשר לחלות סעיף 42א' לפקודת הראיות , עולה לכאורה הסכמה מטיעוני ב"כ הצדדים כי אינו חל בנשוא הבקשה דנן , אם כי מנימוקים שונים. לעניין זה דעתי כדעת ב"כ הנתבעת כי התנאי להגשת חומר חקירה כראיה, כמבוקש, על פי סעיף 42ב' לפקודת הראיות , הינו כי יתקבל תחילה פסק דין מרשיע בהליך הפלילי ויוגשו תחילה ממצאים ומסקנות הכרעת הדין , בגדר "ראיה לכאורה" בהליך האזרחי. אך לאחר מכן רשאי בית המשפט לשקול עיון בכל חומר החקירה שהוגש בהליך הפלילי אם ראה צורך בכך, לשם הבהרת הראיה שהוגשה.

כאמור במקרה דנן לא נטען כי הסתיים ההליך הפלילי וכי ניתן פסק דין מרשיע אשר הפך חלוט ומכאן כי אין להתיר הגשת חומר החקירה כמבוקש.

כאמור לעיל מפנה ב"כ התובע לסעיף 10א' לפקודת הראיות שעניינו קבילות אמרת עד מחוץ לבית המשפט ואולם לשון הסעיף ברורה ולפיה תהא אמרת עד קבילה בהליך פלילי , זאת בכפוף לתנאים המנויים בו. משמע מדובר בסעיף שניתן להחילו בהליך פלילי בלבד והרי בענייננו מדובר בהליך אזרחי.

ראה לעניין זה י' קדמי, על הראיות, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע-2009, עמ' 355 וכן ת"א (חיפה) 146/91 אסתר ויצמן נ' אברהם ויצמן, פורסם באתר נבו:

"בא-כוח הנתבעים ביקש לקבל את דברי הנתבע באותו דו"ח, מתוך הסתמכות על סעיף 10א לפקודת הראיות נוסח חדש], תשל"א- .1971 אולם בא-כוח הנתבעים לא נתן דעתו לכך שסעיף זה חל רק במשפטים פליליים"

מכל האמור לעיל התוצאה היא כי כל עוד לא הסתיים ההליך הפלילי בפסק דין חלוט המרשיע את הנתבעת, אין בפני בית המשפט כל ראיה אשר ניתן לראות בה כראיה לכאורה על פי סעיף 42 א' לפקודת הראיות וכן אין מקום לשקול עיון בכל חומר חקירה אחר מתוך תיק המשטרה לצורך כך.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ב"כ הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב:

ב"כ התובע תגיש סיכומיה בתוך 45 ימים.

ב"כ הנתבעת יגיש סיכומיו בחלוף 45 ימים ממועד קבלת סיכומי התובע.

ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

התיק יועלה ללשכתי בחלוף המועדים דלעיל .

ניתנה היום, כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים.