א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר רמזי חדיד) מיום 14.2.13 בת"א 43914-02-10, לפיו נדחתה תביעתו של המערער להורות על פירוק השיתוף בבית המגורים הידוע כגוש 10076 חלקה 278 בפרדס חנה – כרכור, שהמערער ורעייתו – המשיבה התגוררו בו עד לגירושין, ושהמשיבה מוסיפה להתגורר בו עד היום.

כמו כן מתייחס הערעור להחלטתו של בית משפט קמא מיום 11.4.11 שלפיה נדחתה טענת המערער בדבר העדר סמכות עניינית של בית משפט קמא לדון בטענותיה של המשיבה בנוגע לזכויותיה בנכס, כשלפי עמדת המערער הסמכות לעניין זה נתונה לבית המשפט המחוזי, ולטעמו, בית משפט השלום לא היה אמור לדון בכך, אף לא על דרך הגררא, במסגרת הדיון בתביעה לפירוק שיתוף.

ב. בית משפט קמא הנחה עצמו בהתאם לפסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון, בע.א. 1895/95 בנק אוצר החייל נגד אהרונוב, פ"ד נ"ג(4), 199, וכן ע.א. 1629/11 יצחקי ואח' נגד וכטר ואח' (מיום 4.11.12), כשבענין אחרון זה, שנסיבותיו דומות לאלה אשר במקרה שבפנינו, הוטל העיקול על זכויות בן הזוג לאחר חתימת הסכם הממון, אך בטרם אישורו על ידי בית הדין הרבני.

בית המשפט העליון פסק בענין יצחקי נגד וכטר, כי העדר אישור של בית המשפט, איננו משנה את מאזן הכוחות בתחרות שבין בת הזוג לבין המעקל (עמדת כב' השופט נ. סולברג), וכן נקבע, שאישורו של ההסכם "מרפא" את הפגם, ונוסך תוקף בהסכם החל מיום חתימתו.

הזכות המעין-קניינית של בת הזוג הוקנתה לה עם הסכם הפירוד, והיא נולדה במועד חתימת ההסכם, ובטרם ניתן צו העיקול על הנכס (עמדת כב' השופטת ד. ברק-ארז).

ג. כאמור, בית משפט קמא הנחה עצמו בהתאם להלכה הפסוקה ונוכח האמור לעיל, דחה את תביעתו של המערער.

המערער ממאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, וערעורו הנרחב והמפורט מונח בפנינו, כמו גם עיקרי הטיעון ותיק המוצגים.

מטעם המשיבה הוגשו גם כן עיקרי טיעון מפורטים.

ד. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 1.10.13, שמענו את טענותיו בעל פה של ב"כ המערער. לא ראינו מקום לבקש את תגובת ב"כ המשיבה.

ה. אנו סבורים שדין הערעור להידחות. לא ראינו מקום להוסיף על נימוקיו של בית משפט קמא, הואיל וסבורים אנו, שהנימוקים העומדים בבסיס פסק דינו של בית משפט קמא ראויים ונכונים הם, כמו גם החלטתו מיום 11.4.11 בנוגע לשאלת הסמכות העניינית. רשאי היה בית משפט קמא לדון בטענות שהעלתה המשיבה, בהתנגדותה לתביעת פירוק השיתוף של המערער, וזאת מכח סמכות שבגררא. לא נפלה בענין זה שגגה כלשהי בהחלטת בית משפט קמא.

ו. בית משפט קמא דן בפסק-דינו בכל הסוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, והסיק את המסקנות המתחייבות מן התשתית שהונחה בפניו, ולרבות המסקנות המשפטיות המתחייבות מתשתית ראייתית זו. פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס, ומעוגן היטב באדני החוק וההגיון.

ז. אין מקום לדחות את קביעותיו של בית משפט קמא, אשר תומכות במסקנות המשפטיות אליהן הגיע, ואין לגלות במסקנות אלה טעות שבחוק.

לפיכך, שוכנענו שיש לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לתקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומטעם זה אנו דוחים את הערעור.

ח. אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,500 ₪.

מזכירות בית המשפט תעביר את סכום שכר הטרחה שקבענו מתוך הפקדון שהפקיד המערער בבית משפט זה לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה.

יתרת הפקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערער, עבור המערער.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לבאי כוחם של הצדדים.