רקע

1. הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") – בשלושה מופעים ותקיפת סתם בת זוג, לפי סעיפים 379 ו – 382(ב) (1) לחוק.

2. מעובדות כתבי האישום עולה כי ביום 27.5.09 בשעות הבוקר, בבנק יהב ברחוב ישראל 6 בעיר ראשון - לציון, לאחר שמנהלת הסניף, הגב' אלונה אלזס, לא נענתה לבקשתו של הנאשם לקבלת אשראי, התפרץ הנאשם לחדרה, השליך חפצים שהיו על שולחנה ואמר: "בת זונה, שרמוטה, אני אזיין אותך, אני אנקום בך, אני אחפש אותך, אני אשרוף לך את הבית ואת האוטו, אני אחפש אותך ואני אמצא אותך".

בהמשך, יצא הנאשם מחדר המתלוננת, נכנס אליו בשנית ואמר לה ולסגניתה, הגב' אירן עמית-מידברג: "גם את בת זונה, שרמוטה, אני אנקום בכם, אתם זבל" וזאת תוך שהנאשם מניף את ידיו לעברן, באופן מאיים.

ביום 3.7.09, בשעות הבוקר, בבנק, קרב הנאשם את ידו לפניה של גב' עמית-מידברג ואמר לה: "אם ישרף לכם פה, אל תתפלאו...".

ביום 1.7.09, סמוך לשעה 17:30, ברחוב הצופים 3 בעיר ראשון – לציון, הגיעה גרושתו של הנאשם, על מנת לקחת את ילדיהם המשותפים על פי הסדרי הראייה החלים.

בהמשך, הגיע הנאשם עם ילדיהם לעבר גרושתו ואמר לה כי אם היא לא תשלם לו מזונות היא לא תראה את הילדים. באותן נסיבות, נסע הנאשם עם ילדיהם ברכבו ולא אפשר לגרושתו לקחתם.

ביום 25.5.09, אמר הנאשם לגרושתו: "אם את תשימי רגל אחת באולם הבר מצווה אני אפגע בך". באותן נסיבות הוסיף הנאשם ואמר: "בא לי לירוק עלייך" ובה בעת ירק בפניה.

טענות הצדדים ותמצית טענותיהם

3. בתימוכין באסמכתאות, עתרה ב"כ המאשימה להותיר את הרשעת הנאשם על כנה ולהשית עליו מאסר על תנאי וצווי מבחן ושל"צ.

הודגשו ריבוי המעשים וחומרתם, עברו הפלילי של הנאשם, הפנמתו החלקית של פסול מעשיו והצורך להחמיר בענישת עבריינים כמותו.

לגישת המאשימה, עתירת הנאשם להימנעות מהרשעתו אינה עומדת בדרישות הדין, בעיקר משום עברו וריבוי מעשיו.

4. בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן, לבטל הרשעת הנאשם ולהטיל עליו צווי מבחן ושל"צ.

הודגשו חלוף הזמן, הפנמת פסול מעשי הנאשם והבעתו החרטה בגינם, השינוי המהותי שעבר הנאשם, שיתוף פעולה מטעמו עם שירות המבחן, כלים שרכש, מוכנותו לבידוק עצמי ונסיבותיו החריגות בהיותו המפרנס היחידי של ילדיו.

6. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע את התנצלותו על מעשיו, הדגיש את חלוף הזמן מאז ביצועם והעלה חשש לעניין פגיעה בתעסוקתו תוך הדגשת היותם של ילדיו סמוכים על שולחנו.

דיון וגזירת דין

7. בפתח הדיון בסוגיית החזרה המתבקשת מהרשעת הנאשם, יש לבחון את חומרת מעשיו.

ערכים חברתיים משמעותיים הם למנוע פגיעה בשלוות נפשם של אזרחים ולשמר תא משפחתי מוגן מפני אלימות פיזית ומילולית המופעלת על ידי יחידיו. בע"פ 6758/07 פלוני נ' מ"י (11.10.07), נקבע כי:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת...הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי".

8. בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מעלה כי הנאשם לא בחל בדרך האיום החוזרת בהתנהלותו אל מול האחראים על חשבון הבנק שלו, כשמבוקשו לא קוים. הוא פגע פגיעה קשה בשלוות נפשן של המתלוננות ובמלל והתנהגות המצויים ברף חומרה משמעותי.

חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה מרכזי ועיקרי, הוא יכל להבין את פסול מעשיו עליהם שלט שליטה מלאה והוא לא ניצל נקודות יציאה שניקרו בדרכו האלימה למול המתלוננות. לא נודעה כל ראשיתה של מצוקה נפשית לנאשם והא אינו קרוב לסייג האחריות הפלילית.

9. מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בתופעת האלימות הפיזית והמילולית שהפכה לנגע של ממש, ובתפקידו של בית המשפט בהעברת מסר ברור באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שפוגע בהתנהלותו במאבק בנגע זה.

כידוע וכפועל יוצא, בני הזוג הנוהגים באלימות כלפי בני זוגם, צפויים ל: "...השתת עונש מאסר משמעותי..." (ר' ע"פ 9468/08 פלוני נ' מ"י (24.6.09); ע"פ 6758/07 - פלוני נ' מ"י (11.10.07) ות"פ (חי') 5002/06 מ"י נ' אביטן (27.3.2006); ר' ע"פ 2037/92 –בן דוד נ' מ"י, תק-על 92(2), 2877)).

אשר לדברי האיום שהשמיע הנאשם, יפים לענייננו הדברים שנקבעו בע"פ 70765/08 מ"י נ' בלישה (8.12.2008), בזו הלשון:

"המציאות היומיומית במדינת ישראל מצביעה על כך, שאיומים... עוברים, לעיתים בשבריר שנייה, מאיום תיאורטי לביצוע בפועל. מספר הטרגדיות שהתרחשו בדרך זו, אינו טעון הבהרה" (ר' אף רע"פ 2038/04 לם נ' מ"י תק-על 2006(1) 66; רע"פ 1293/08 קורניק נ' מ"י (25.6.08)).

10. כלל הוא, כי משעבר נאשם עבירה המיוחסת לו בכתב האישום, הוא יורשע וייענש תוך העדפת האינטרס הציבורי המבקש לחזות בהגשמת מטרות הענישה. בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע נאשם, בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, לבין חומרת העבירה.

כך נקבע בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פד"י נ (3) 682:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק”.

בע"פ 2083/96- כתב נ' מ"י, פד"י נ"ב (3) 337, נקבע כך:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (שם, בעמ' 342).

לא מצאתי כיצד הרשעה בדין תפגע בשיקומו של הנאשם. בנוסף, סוג העבירות החמורות אותן ביצע הנאשם, מקשה על הימנעות מהרשעתו. יש להטביע חותם פליליות על מעשי עבירה חמורים כגון דא, לבל ישוגר מסר הפוך מן המתחייב, משמע המדובר בעבירה שהיא נסלחת (השווה ע"פ 419/92 מ"י נ' כהן פד"י מז' (3) 821). האינטרס הציבורי הנעוץ בענישה מרתיעה ובהרשעה בעבירות של אלימות במשפחה, גובר על שיקולים פרטניים של נאשם והחלטה בדבר העדר הרשעה בגין עבירות אלו הנה חריגה.

לנוכח ריבוי מעשי הנאשם, עולה הצדק להשתת רכיב ענישה בדמות מאסר מותנה, שאינו אפשרי אלמלא הרשעתו בדין.

גם יתרת הקווים המנחים שפורטה בע"פ 2083/96 הנ"ל אשר להימנעות מהרשעה, אינה מאפשרת היעתרות לבקשת ההגנה.

אין המדובר בהסתבכות ראשונה של הנאשם, שכן בעברו הרשעה בעבירות דומות, הוא עומד לדין בגין שני כתבי אישום ולא ניתן לייחס להתנהגותו הפלילית היבטים של מקריות או חד- פעמיות.

כאמור, מעמדו ותפקידו של הנאשם בביצוע העבירות היה מרכזי ומידת הפגיעה של מעשיו במתלוננות הינה גבוהה.

אשר להשפעת ההרשעה על מסגרת תעסוקתו של הנאשם, אכן, קיים חשש לפגיעה בתעסוקתו, אך חשש זה אינו קונקרטי ולא הובאה בפניי כל אסמכתא כדי לאששו. הדברים נותרו בגדר פוטנציאל לפגיעה תעסוקתית בלבד. כשזה נשקל אל מול חומרת המעשים, נוטה הכף לעבר הותרת ההרשעה בעינה.

מתסקירי שירות המבחן וטיעוני ההגנה לעונש, עולות נסיבותיו האישיות של הנאשם, שמשקלן המצטבר מביא אך להקלה במידת עונשו להבדיל מהימנעות מהרשעתו.

הנאשם יליד 69', בעברו הרשעה אחת בעבירות של תקיפת בת זוג, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

לאחר שירותו הצבאי, סיים הנאשם בהצלחה קורס חשמלאי מוסמך והתקבל לעבודתו הנוכחית בחברת החשמל, מסגרת תעסוקתית בה התקדם כדי השתתפות בוועד הארצי של החברה.

הנאשם אב לארבעה ילדים מהם שניים המגוררים עמו.

משיחה שערך שירות המבחן עם גרושתו, הבהירה האחרונה כי חוותה השפלה מצד הנאשם, אך תחושה זו אינה קיימת עוד. בנוסף, תארה קשר מצומצם עם הנאשם הממוקד לעניין ילדיהם המשותפים וצוין פער באישיותם של השניים, שהתבטאו בהתנהגות דומיננטית ושתלטנית מצד הנאשם וגרימת תחושות קשות למתלוננת.

הנאשם לא ביטא הפנמת פסול מלאה של מעשיו בעצם שלילת התנהגות אלימה מטעמו. מנגד, שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבין את הבעייתיות בהתנהגותו, מוכן להעמיק תובנותיו, אינו מאופיין בדפוסי אלימות ועבר תהליך חיובי של שיפור יכולתו לשלוט בהתנהלותו. מאלו, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צווי מבחן ושל"צ ולהימנע מהרשעתו.

11. לזכותו של הנאשם, תודגש הודייתו בעבירות נשוא שני כתבי האישום המתוקנים. התסקיר מתאר פסיעתו בנתיב טיפולי עם אופק שיקומי. אף חלוף הזמן והימנעות הנאשם מהסתבכויות נוספות, עומדים לזכותו.

בית המשפט אינו כפוף להמלצות שירות המבחן בהיותו מופקד על ראיית מכלול האינטרסים הרלוונטיים לענישה. במקרה דנן, סברתי כי הימנעות מהרשעת הנאשם אינה הולמת את מכלול נסיבות העושה והמעשה.

סוף דבר

12. במבוקשי לאתר יחס הולם בין מעשי העבירות בנסיבותיהם ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש שיושת עליו, אני מותיר את הרשעתו בעינה ומשית עליו את העונשים, כדלקמן –

מאסר על תנאי – לתקופה של 4 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של 3 שנים מהיום, יעבור על כל עבירת אלימות כלפי גוף למעט תגרה וכל עבירת איומים.

צו של"צ – הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 160 שעות וזאת בתיאום עם שירות המבחן. הובהר לנאשם כי הפרת צו של"צ עשויה לגרום להפקעתו, לחידוש המשפט ולגזירת דינו מחדש.

צו מבחן – ניתן בזאת צו מבחן כלפי הנאשם לתקופה של שנה. אני מחייב את הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן על פי הנחיותיו. מובהר לנאשם כי הפרת צו מבחן יכול ותביא להפקעתו, לחידוש המשפט ולגזירת דינו מחדש.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, במעמד הצדדים.