<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אביעד כ"ץ

הנאשם וב"כ עו"ד דורון שטרן סנגוריה ציבורית

<#3#>

גזר דין

מתורגם לשפה האמהרית על ידי מתורגמנית בית המשפט גב' יפה מקונן

רקע

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בהכרעת דין מפורטת בעבירות של איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: החוק); והסגת גבול – עבירה לפי סעיף 447 (א)(2) לחוק.

נסיבות המקרה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין.

בקליפת אגוז ייאמר כי לפי ממצאי הכרעת הדין בתאריך 6.5.09 הגיע הנאשם למשרדי מפעל הפיס ברחוב אליעזר בראשון לציון על מנת לממש זכיה בסך 5,000 ₪.

הנאשם דרש מהעובדים במקום לממש את הזכיה ולקבל את סכום הזכיה במזומן.

משנמסר לנאשם כי יקבל את הכסף באמצעות שיק שיישלח לכתובתו, הוציא פטיש עימו הגיע למקום, והחל לנופף עימו באוויר. הנאשם סירב לעזוב את המקום, לאחר שנתבקש לעשות כן ע"י מנהל המשרד מר אריאל פלס, ואמר לפקידה שישבה במשרד שלא תסתכל על המצלמה כי הוא ישבור אותה.

בנסיבות הללו הוזעקה למקום המשטרה. משהגיעו השוטרים גל בלומפלד ורועי סלם, דרשו מהנאשם להזדהות ולעזוב את המקום. הנאשם סירב, נעצר ונכבל ע"י השוטרים, ורק אז הוצא החוצה.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשם עונש צופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי ולצידו קנס כספי שיהווה ענישה מוחשית וממשית, זאת ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, חרף חומרת העבירות ובשים לב לנסיבותיו האישיות של הנאשם – היותו נעדר עבר פלילי ומצבו הבריאותי והכלכלי.

לדבריו ענישה זו ראויה בהתחשב, בין היתר, בשיקולי הרתעת היחיד והרבים.

ב"כ הנאשם ביקש להקל בעונשו של הנאשם ולהסתפק בענישה צופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי והתחייבות, זאת בפרט לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם. בענין זה פירט כי הנאשם יליד שנת 1953 נעדר עבר פלילי מכל מין וסוג שהוא, עלה ארצה בשנת 1996 מאתיופיה, אב ל-7 ילדים ביניהם 5 קטינים שהוא אמון על פרנסתם, מוכר כנכה בשיעור 75% ומתפרנס מקצבאות הביטוח הלאומי.

עוד ביקש ב"כ הנאשם לקחת בחשבון את חלוף הזמן מאז האירוע נשוא כתב האישום, ואת עמדת המתלוננים שהדגישו שאינם מעוניינים כי יגרם נזק כלשהו לנאשם למרות התנהלותו הפגומה.

לנוכח מצבו הבריאותי, יכולותיו הכלכליות המוגבלות של הנאשם שמתפרנס מקצבאות הביטוח הלאומי והעובדה כי מדובר באירוע חריג וחד פעמי, עתר הסנגור כי בית המשפט לא ימצה את הדין עם הנאשם, ויסתפק בענישה צופה פני עתיד בלבד אשר תרתיע הנאשם מביצוע עבירות דומות בעתיד.

הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה וטען כי נוכח נכותו (אורך רגליים לא שווה) אינו יכול לאיים על איש.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם – כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעקרון המנחה הקבוע בסעיף 40ב לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

ערך חברתי משמעותי הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט וכך באו הדברים לידי ביטוי בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מד"י:

"אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט.... מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין, אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט.... וידוע הוא שבמקרים רבים מושמעים איומים Per-se כמסר מסווה להתנהגות המצופה מן המאויים...".

בנוסף בתי המשפט עמדו על החומרה הנובעת מעבירת האיומים בשל המסוכנות הטבועה בה בהתייחס להוצאת דברי האיומים מן הכח אל הפועל ולהיותם מעשי בריונות לשמה.

אין ספק כי התנהגותו של הנאשם כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום שהוגש כנגדו היא התנהגות פסולה מכל וכל.

הנאשם שסבר כי אינו מקבל את השירות הראוי אותו אמורים לספק לו במשרדי מפעל הפיס, בחר להתנהג בבריונות, לאיים על עובדי המקום תוך שהוא מנופף בפטיש וסירב לעזוב את המקום עד אשר ימלאו אחר מבוקשו. גם שוטרים שהגיעו למקום לא הצליחו לתקשר עם הנאשם באופן שיאות לעזוב את המקום, ובהעדר שיתוף פעולה מצידו נאלצו לעוצרו תוך שימוש בכח ולהוציאו החוצה. התנהלותו זו של הנאשם משקפת באופן ברור התנהלות מאיימת, ברוטאלית ואלימה במטרה להשיג את מבוקשו "כאן ועכשיו".

מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בנגע האלימות ובתפקידו של בית המשפט בהעברת מסר ברור וחד באמצעות הטלת עונשים הולמים על מי שבהתנהגותם פוגעים במאבק בנגע זה, ורואים בשימוש באלימות דרך לגיטימית לפתרון סכסוכים.

בנסיבות הללו סבורני כי אכן, כפי שטענה המאשימה מתחם העונש ההולם למקרה דנן, הינו החל ממאסר על תנאי ועד לעונש מאסר בפועל בן מספר חודשים אשר יכול וירוצה בעבודות שירות.

בגזירת העונש המתאים לנאשם שלפני, וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא לחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות לביצוע העבירה.

הנאשם שבפני יליד שנת 1953, נשוי ואב ל-7 ילדים, מוכר כנכה בשיעור 75% ומתפרנס מקצבאות הביטוח הלאומי.

מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי אשר זו לו הסתבכותו הראשונה והיחידה עם החוק.

לזכות הנאשם אניח כי האירוע המתואר בכתב האישום אינו מאפיין את התנהלותו בד"כ והוא חריג, שאירע על רקע אובדן שליטה ותחושתו הסובייקטיבית כי מסרבים לאפשר לו לממש את זכייתו, שלא ניתן להפריז במשמעותה ובחשיבותה עבור הנאשם.

הנאשם אמנם התקשה לקבל את ממצאי הכרעת הדין בעניינו, ונקל היה להתרשם כי הוא מתקשה לקבל אחריות על תרומתו לאירוע נשוא כתב האישום ומסרב להפנים את הפסול שבמעשיו, אך יש לקוות שההליך המשפטי אכן הציב בפניו קו גבול ברור ומוחשי, בעטיו למד הנאשם את לקחו, ולא ישוב לנהוג כפי שנהג.

לנוכח מכלול הנסיבות, בעיקר בהתחשב בעברו הנקי של הנאשם, מצאתי כי ראוי לגזור את עונשו של הנאשם על פי הרף הנמוך של מתחם הענישה, כפי שנקבע לעיל', זאת מבלי להתעלם מהסלידה נוכח מעשיו של הנאשם והצורך בהוקעתם.

סבורני כי ענישה משולבת אשר יש בה גם רכיב צופה פני עתיד וגם רכיב מוחשי וממשי בדמות קנס כספי, היא ענישה ראויה והולמת הלוקחת בחשבון את שיקולי ההלימה וההרתעה מחד ואת הנסיבות האישיות מאידך.

אשר על כן, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 5 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מהיום והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו את העבירות בהן הורשע ו/או כל עבירת אלימות אחרת.

ב. קנס כספי בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-3 תשלומים שווים ורצופים בסך 500 ₪ כל אחד, החל בתאריך 1.1.13 ובראשון לכל חודש שלאחריו.

אי עמידה באחד התשלומים תביא לפרעון מיידי של הקנס, ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ט כסלו תשע"ג, 13/12/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חדווה ינר