<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה 1 – עו"ד לילך גפני ועו"ד אלפרד לני

ב"כ המאשימה 2 – עו"ד בדר טליע

הנאשם מס' 2- נוכח

פרוטוקול

שמיעת גז"ד

<#4#>

גזר דין

הנאשם 2 ( להלן – "הנאשם" ), הורשע, בתום פרשות התביעה וההגנה, בביצוע העבירות שיוחסו לו בשלושה פרטי האישום של כתב האישום המתוקן, כדלקמן:

פרט האישום הראשון:

ביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר, עבודות בנייה ושימוש בסטייה מתכנית, ושימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק, לפי סעיפים 204(א), (ב) ו- (ג) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965, פגיעה בשמורת טבע, לפי סעיפים 30 (ד) ו- 57(א) לחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ה – 1998, בכך שביום 17/10/07 או בסמוך לכך, במקרקעין נשוא כתב האישום, בשמורת טבע הר מירון, באדמות כפר חורפיש, ביצע הנאשם, ללא היתר בנייה וללא היתר מאת מנכ"ל הרשות לשמורות הטבע והגנים הלאומיים ובניגוד לייעוד החקלאי של הקרקע והמוגדרת כשמורת טבע, ותוך פגיעה בה כשמורת טבע, הכשרת קרקע וחפירת כולנסאות בשטח של כ – 162 מ"ר, בחלק המערבי של המקרקעין, הכשרת קרקע וחפירת כולנסאות בשטח של כ – 186 מ"ר, בחלק האמצעי של המקרקעין, והכשרת קרקע וחפירת כולנסאות בשטח של כ – 175 מ"ר בחלק המזרחי עליון של המקרקעין.

פרט האישום השני

ביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר, בסטייה מתוכנית ובניגוד ליעוד הקרקע, בכך שביום 15/4/08 או בסמוך לכך, בהמשך לאמור בפרט האישום הראשון, ביצע הנאשם, במקרקעין הנ"ל, ללא היתר בנייה וללא היתר מאת מנכ"ל הרשות לשמורות הטבע והגנים הלאומיים ובניגוד ליעוד הקרקע ולתוכנית המגדירה אותה כשמורת טבע, בניית שלושה שלדים של בתי מגורים, בשטחים של 162 מ"ר לערך, 186 מ"ר לערך, ו- 175 מ"ר לערך, כאשר שניים ממבנים אלה היו בשלב של רצפת בטון וקירות והשלישי בשלב של רצפת בטון.

פרט האישום השלישי

ביצוע עבירות מהסוג המתואר בפרט האישום השני לכתב האישום, בכך שביצע, בהמשך לביצוע עבודות הבנייה נשוא פרט האישום השני, תוספת לכל אחד משלושת המבנים הנ"ל, שהתבטאה בקומה א' מעל קומת קרקע והשלמת שלד מבנה מגורים בן שתי קומות. מבנה אחד בשטח של כ – 275 מ"ר, מבנה שני בשטח של כ – 335 מ"ר, ושלישי בשטח של כ – 310 מ"ר.

המאשימה הגישה, לראיה לעונש, חוות דעת אקולוגית, שסומנה מ/4, בה תיארה המומחית, גב' טליה אורון, אקולוגית מרחב במחוז הצפון של המשרד לרשות הטבע והגנים, כי הבנייה נשוא תיק זה חמורה בשל ביצועה בקטע הצר של השמורה, הנתון להשפעה של הפרעה נרחבת, ומקשה על תפקודו ביצירת רצף של השמורה, שהינו יסוד עיקרי בשמירת הטבע בעולם, שמטרתו לאפשר תנועה של בעלי חיים ומעבר יחידות תפוצה של הצומח.

במסגרת הראיות לעונש מטעם הנאשם העיד מר כמאל זאהר, שטען למצוקת הדיור בישוב הרלבנטי ואת חוסר התכנון מצד רשויות התכנון לפתרון מצוקה זו של הצעירים, וציין כי תכנית המתאר של כפר חורפיש לא שונתה מאז שנת 1975, דבר המונע מהצעירים, הנזקקים לדיור ושטחי בנייה, לקבל היתרי בנייה, ומאלץ אותם להקים בנייה ללא יתר, בעל כורחם.

ב"כ המאשימה- הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, בטיעוניה לעונש, בכתב ובעל-פה, תיארה בהרחבה את החומרה הרבה בביצוע עבירות אלה, וציינה את העונשים השונים שבתי המשפט הטילו בעניינם של נאשמים אחרים שהורשעו בעבירות דומות, לרבות עונש של מאסר בפועל, אף כשדובר בעניינו של נאשם נעדר עבר פלילי ושלא הורשע בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים. עוד טענה כי הבנייה שביצע הנאשם הוקמה על קרקע המרוחקת מהישוב חורפיש, ושיעודה חקלאי ומוגדרת כשמורת טבע. ב"כ המאשימה טוענת כי מתחם הענישה הראוי בתיק זה הינו מאסר בפועל של 18 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה העולה על 6 חודשים למשך 3 שנים, כפל שווי של שלושת המבנים, בסך כולל של 1,912,000 ₪, לפי שלוש החוות דעת שהוגשו מטעמה וסומנו מ/1 – מ/3, קנס בסך 500,000 ₪ עד 750,000 ₪, התחייבות כספית מעל 200,000 ₪, צו איסור שימוש וצו הריסה מידי. כן עתרה להסמיך את המאשימה לבצע צו ההריסה שיוטל, במידה והנאשם לא יבצעו, ולחייבו בהוצאות ההריסה.

ב"כ רשות הטבע והגנים הלאומיים ציינה, בטיעוניה לעונש, כי, המדובר בעבירות שפגעו בשמורת טבע, בצמחייה ובחיות הבר, שהחוק הרלבנטי נועד להגן עליהם מפני מעשי עבירה אלה, ותמכה את טיעוניה בתמונות שהוגשה במסגרת פרשת התביעה, לעניין מידת הפגיעה הנ"ל, עקב עבודות הבנייה רחבות ההיקף שביצע הנאשם, וציינה את עונש המאסר שבצד עבירה לפי החוק הנ"ל.

הסנגור, בטיעוניו בכתב לעונש, טען כי תכנית המתאר של כפר חורפיש אושרה בשנת 1999, אך לא סיפקה מענה להתפתחות הישוב ולמצוקה הדיור בישוב הנ"ל, המונה כ – 6000 תושבים, כאשר הרחבת המתאר נתקלת בהתנגדויות מטעם הרשויות, ובעיקר של הרשות הטבע והגנים, דבר המקשה על מחוסרי הדיור בכפר להקים בית ומשפחה במקום, ובנסיבות אלה חיים הנאשם ויתר אחיו וילדיהם, שמרביתם חיילים משוחררים שלא מוצאים פתרון למצוקת הדיור בכפר. הסנגור הפנה לדברי כב' השופט פיש, בתיק ת"פ 4106/05, שם תוארה מצוקת הדיור בכפרי הר הכרמל, ובית המשפט זיכה את הנאשמים שם מחמת ההגנה מן הצדק, בשל מחדלי הרשויות והעדר תכנון, בצד הימנעות מביצוע פעולות אכיפה של צווי הרסיה, דבר שהביא לאנרכיה תכנונית, ומשהוחזר הדיון בפני כב' השופט פיש, לאחר ערעור שהוגש, נמנע הוא מלהטיל על הנאשמים שם עונשי מאסר בפועל, קנס וכפל אגרה. עוד ציין הסנגור כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי, גמלאי משטרה, סובל ממצב כלכלי קשה, שעה שהוא משתכר כ- 2,600 ₪, וסובל מבעיות רפואיות שונות, והוסיף כי הבנייה בוצעה על קרקע פרטית שבבעלות אביו המנוח של הנאשם, וכי סיכויי קבלת היתר לבנייה נשוא כתב האישום וודאיים, נוכח העובדה כי המבנים נכללים בתוכנית המתאר המוצעת על ידי הרשות המקומית, והרי המאשימה לא טענה כנגד כך. הסנגור עתר להשית על הנאשם קנס נמוך וצו הריסה דחוי.

העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות ביותר, בשל טיבן ונסיבות ביצוען. עבירות הבנייה הבלתי חוקית פוגעות במערך התכנוני, מלמדות על זלזולו של עושה העבירה בסדר הציבורי ועל נטילת החוק לידיים, באופן הפוגע עמוקות בעקרון שלטון החוק. חומרה יתרה טמונה בעובדה כי הנאשם ביצע את בניית בתי המגורים בניגוד לייעוד החקלאי של הקרקע ועל קרקע המוכרזת כשמורת טבע. לעניין זה יש לציין את ממצאי חוות דעתה של המומחית מטעם המאשימה, גב' טליה אורון, באשר לפגיעה הקשה שעבודות הבנייה כאן גרמו וגורמות למרחב השמורה, בהיבטיו השונים. עוד מצאתי נסיבות לחומרה, שעה שדובר בעבודות בנייה בהיקף נרחב ביותר, שהתבטאו בהקמת שלושה מבנים, האחד, בשטח של כ – 275 מ"ר, השני בשטח של כ – 335 מ"ר, והשלישי בשטח של כ – 310 מ"ר.

מצוקת הדיור לה טען הנאשם בטיעוניו לעונש איננה מצדיקה נטילת הדין לידיים, פגיעה בעקרון שלטון החוק, הפרת המערך התכנוני, עקיפה של סדרי התכנון והרשויות המוסכמות לכך ופגיעה כזו בשמורת טבע, שהינה משאב ציבורי וטבעי שיש לשמרו מפני כל פגיעה שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך, כפי שתואר בחוות הדעת המומחית מטעם המאשימה. על הטוען למחדלים של רשויות התכנון, המתבטאים בהעדר תכנון והרחבה של תכנית מתאר רלבנטית וגרימה למצוקת דיור, לנקוט בהליכים לפי הדין על מנת לאכוף את הרשויות לתקן מחדלים נטענים אלה, אך בשום פנים ואופן אל לו ליטול את החוק לידיים, להנציח דבר עבירה בשטח ולהביא לעובדות מוגמרות ולנזק בלתי הפיק למאפייני הקרקע והטבע. לכך אין לידן יד.

לקחתי בחשבון, לעניין הענישה, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את מצבו הרפואי והכלכלי, את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, לרבות בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה, וכי זו היא הסתבכותו היחידה עם החוק. כן הבאתי במניין השיקולים לענישה כי הנאשם לא הורשע, בסופו של יום, בעבירות של הפרת צווים וכן את טענת הנאשם, שלא נסתרה על ידי המאשימה, לפיה, שלושת המבנים נשוא תיק זה נכללים בשטח תכנית המתאר המוצעת על ידי הרשות המקומית, כך, שאין לשלול את הסיכוי כי הם יוכשרו בעתיד, לפי היתר. לכל אלה מצאתי כי אין זה צודק ונכון להטיל על הנאשם, בין יתר רכיבי הענישה שיושתו עליו בתיק זה, רכיב של מאסר בפועל.

עיינתי בטיעוני המאשימה בכתב, לעניין הפסיקה שביקשה היא להסתמך עליה, ומצאתי כי בחלקה לא דומה לעניינו של הנאשם שבפניי. כך, בעניין תיק רע"פ 6688/09, הנאשמים הורשעו גם בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים להפסקת בנייה ומניעת פעולות, בעוד שהנאשם שבפניי לא הורשע בעבירות מסוג זה. בתיק ע"פ ( חיפה ) 44508-08-10 אכן הוטל על הנאשם גם מאסר בפועל שירוצה עבודות שירות, אם כי אין להתעלם מכך כי כנגדו עמד מאסר על תנאי בר הפעלה שהופעל, היינו, דובר בנאשם שצבר לחובתו הרשעות קודמות, בעוד שהנאשם שבפניי נעדר עבר פלילי לחלוטין. בתיק ע"פ ( חיפה) 2545-07-10 הורשע הנאשם בעבירות של אי קיום צו שיפוטי ובעבירות של שימוש ללא היתר במבנים בשטחים ניכרים, כאשר השימוש החורג היה למסחר, והנאשם נדון שם לעבודות שירות, בעוד שהנאשם בפניי לא עשה במבנים שימוש למטרות מסחר ולא הורשע בעבירה של אי קיום צו שיפוטי כאמור. המסקנה עצמה תקפה גם לעניין תיק רע"פ 4465/11. לעומת זאת, ביתר פסקי הדין שתיארה המאשימה בסיכומיה לא הוטלו על הנאשמים עונשי מאסר בפועל, אף שחלק מהנאשמים שם הורשעו, נוסף לעבירות של בנייה ללא היתר בקרקע חקלאית והמוכרזת כשמורת טבע, גם בעבירות של הפרת צווים.

סוף דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו על אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה ויורשע עליה.

ב. קנס כספי, לפי סעיף 219 לחוק התכנון והבנייה, בסך כולל של 180,000 ₪ או 10 חודשי מאסר תמורתו, וקנס כספי לפי סעיף 204 לחוק זה, בסך של 50,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. כך, שהנאשם ישלם קנס כולל בסך של 230,000 ₪, ב – 40 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 3/4/13 ובכל ה – 3 לחודש לאחריו.

ג. אני מצווה על הנאשם להרוס את המבנים נשוא תיק זה. צו זה ייכנס לתוקף בתום 12 חודשים מהיום, אלא אם יקבל הנאשם היתר בנייה לבנייה הנ"ל. לא יהרוס הנאשם את הבנייה הנ"ל עד למועד זה, כאמור, רשאית המאשימה לבצע את צו ההריסה בעצמה, ולחייב את הנאשם בהוצאות ההריסה.

ד. חתימה על התחייבות כספית בסך של 100,000 ₪ או 200 ימים מאסר תמורתה, להימנע, במשך 3 שנים מהיום, מביצוע אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה ויורשע עליה.

במידה ולא יחתום הנאשם על ההתחייבות, יאסר למשך 10 ימים.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ב' אדר תשע"ג, 12/02/2013 במעמד הנוכחים.